לפרסם את השם

http://live.shofar-tv.com/videos/5799 22-1-16

"אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו", יתכן להיות אצל האדם הון רב, ואינו יודע מזה, ואינו שומר עצמו מלאבדו. הנה חכמים זכרונם לברכה אמרו, לעולם יקדים אדם שלום לחברו, ואפילו לעובד כוכבים ומזלות. גמרא בברכות י"ז. והוא מידת דרך ארץ, וזוכה הרבה עולם הבא זה, וטמון בקדימת שלום אוצרות מלאים כל טוב, ויתכן שאדם לא יקדים שלום לחברו בשוק ואפילו ליהודי, נמצא שמאבד הזדמנות קלה לקנות עולם הבא.

וזהו ביאור "אדם ביקר בל יבין נמשל כבהמות נדמו" יש אצלו יקר והוא לא יבין כבהמות נדמו. זאת אומרת דבר הכי פשוט הכי קל, להקדים שלום לחברו, ואפילו לגוי, יש בזה עולם הבא גדול ואוצרות מלאים כל טוב. ואדם שלא מקדים שלום לחברו מאבד הזדמנות קלה לקנות עולם הבא. ולכן הוא ביקר ולא יבין ונמשל לבהמות נדמו.

כתב הרמב"ן בסוף פרשת בא וזה לשונו: "מעת היות עבודה זרה בעולם, החלו הדעות להשתבש והאמונה, מהם כופרים בעיקר ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית, וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת, בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדעות האלה".

אז מה אומר פה הרמב"ן? מעת שהיה עבודה זרה בעולם, הדעות התחילו להשתבש באמונה, כל פעם שאני פונה לאדם זר מוזר, יש אנשים שנמשכים עבודה זרה זה דבר מאד טפשי, אתה בונה בעצמך פסל משתחוה לו וקורא לו אלהים שלך אבא שלך סבתא שלך דודה שלך, איך אתה עושה כזה דבר, אתה בראת אותו, אתה עשית אותו, אבל זהו, ככה זה העולם. אז החלו הדעות להשתבש באמונה עד שמהם כופרים בעיקר, בכלל לא מאמינים שיש אלוקים. מהם מכחישים בידיעתו הפרטית, אומרים יש אלקים אבל אין לו ידיעה פרטית על כל אחד, הוא ברא והסתלק מהעולם, לא מעניין אותו מה קורה פה הוא לא יודע מה קורה פה.

אבל כשהקב"ה רוצה בעדה או ביחיד, נגיד עדת ישראל, אם הם ראויים או יחיד שהוא צדיק, הקב"ה רוצה בעדה וביחיד ויעשה עמהם מופת, בשינוי מנהגו של עולם וטבעו, אז מתברר ביטול כל הדעות האלה,

לדוגמא; הנס הזה שנתפרסם באחרונה, "נס כחוט השערה", שהיה ילד בבית החולים במצב מסוכן מאד עד שהרופאים אמרו שאתם צריכים לקבל את הבשורה היותר גרועה, זהו, כי יש לו חיידק אלים בנוסף לזה שיש כבר שיתוק ביד וכל מיני דברים, ילד בן שנה ושבעה חדשים, וההורים לא ידעו מה לעשות, והגיעו לפה התחננו ובכו, יש מזה סרטון עכשיו שרואים, ואחרי כל זה התניתי תנאים מה הם צריכים לעשות, שהאשה תכסה את שערותיה לגמרי, וצניעות גמורה, והיום לעשות את זה, זה היה בלילה, עכשיו לרוץ לבני ברק לקנות הכל ולהלביש, ואז הם עשו,

למחרת שאלנו: "מה קורה?",

אמרו: "שיש שיפור קל",

אז אמרתי ליעקב: "תקשיב, לפי מה שאני מבין, היא לא כיסתה את השערות לגמרי, תבקש שיצלמו אותה שמה מיד עכשיו בבית החולים לראות איך היא נראית".

צילמו ומה אנחנו רואים? שהיא שמה על השערות חתיכת בד באמצע, אז הוא שוחח איתה שוב

אמר לה: "זה לא יעבוד שום דבר אם לא תעשי מה שהרב אמר בדיוק מאה אחוז כיסוי כל השערות, אם לא תעשי כך לא יועיל",

וכשאני התניתי איתה זה כשאת הולכת כך לעולם, לעולם ובזה זה תלוי, עד שהיא הסכימה והתרצתה אז אחר כך היא כסתה את הראש וברוך השם השיפור חל והילד יצא מבית חולים והבריא לגמרי לחלוטין והשמחה גדולה.

אז רואים את זה בסרטון הזה, אז רואים שיש מופת, לרופאים אין מה לעשות, מכינים את ההורים לגרוע מכל, אין להם מה לעשות, ופתאום הכל משתנה, איך משתנה? מופת. מה קשור כיסוי ראש וצניעות לכאורה לילד?

אלא אמרתי לה: "בזכות שתכסי את גופך יתרפא גופו של בנך". זה מופת, כי כך אומר הרמב"ן, מה הקשר בין זה שאתה מניח תפילין שירדו גשמים ואתה מתעטף בטלית שיהיה כך וכך, מה הקשר? זה מופתים שהקב"ה עושה בארץ להראות שיש לו ידיעה והשגחה על הברואים. כי מי שמע? מי ראה שהיא כיסתה את הגוף שלה? מי ראה מי שמע? מי החיידק? אז רואים שיש מופת בארץ, מה זה עושה? זה מבטל את כל האמונות השליליות, כל הכופרים,

זה גם מבטל את ש"ס לחלוטין, כי הרי אם הם צודקים ואני כבר לא נמצא בכלל וכו', אז איך השם ממשיך לעזור לי לעשות ניסים ומופתים כאלה? אצלם אין דבר כזה בכלל מרוב שהם צדיקים ומעל הטבע, ובכלל לא מתעסקים בטבע. פוליטיקה זה מעל הטבע, זה מעל התורה מעל הכל, אז אצלם זה ממש עץ ואבן, אתה יכול לבקש ממנו ברכה זה לא פועל כלום, אולי הפוך. ואיך זה יכול להיות שבן אדם שכולם יוצאים נגדו הקב"ה ממשיך לחזק את ידיו, לתת לו להחזיר בתשובה, לתת לו לעשות ניסים, מופתים כאלה דרכו, באמצעותו, בעזרתו, מ הזה, למה שיעשה את זה? זה מכחיש את כל האמונות הטפלות והשטויות שמאמינים בעצמם.

"ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור, לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זכרון לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם. אבל יש כאלה שלא מאמינים בכלל באות ומופת",

כמו רובי, שאמנון יצחק ניצל על ידי שקיבלנו תענית ארבעים יום, "חיה יחיה", אז הוא קרא לזה "כישוף", כי הוא לא מאמין שיכול להיות אות ומופת, אם הוא היה מאמין שיכול להיות אות ומופת למה יכחיש? למה יכחיש? ישמח שיש דברים כאלה בעולם, ואחרי כמה דקות אומר "אני אמרתי כישוף? אני אמרתי כישוף?" גם משקר, לא יאומן כי יסופר. וזה נקרא בעיני הרבים 'ראש ישיבה'. איזה מין דבר זה, רק הם לא מסוגלים לעשות כזה דבר, רק הם לא מאמינים, כי מה שהם לא מסוגלים אז לא יתכן שיהיה, כי רק מה שהם עושים זה מה שיתכן שיהיה.

ממשיך רמב"ם: "הקונה מזוזה בזוז אחד, וקבעה בפתחו, ונתכוון בענינה, כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא בהשגחתו וגם באמונה, והאמין בכל פינות התורה, לפיכך אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאד".

אז מי שקובע מזוזה בפתחו, אבל גם מתכוון בענינה, יודע מה המטרה ולמה שמים מזוזה, אז כבר הודה בחידוש העולם כי הבורא יתברך אמר לעם ישראל, כשהוא פסח מעל בתיהם, לשים דם על המשקוף כדי שלא ייפגעו במצרים, אז זאת אומרת שהקב"ה הוא משגיח על העולם יודע באיזה בית נמצאים ישראל, ואיזה מקום הגויים, ומכה את המצרים ולא מכה את היהודים, אז קודם כל ברור שמי שעושה זאת הוא מחדש העולם, כי הוא שולט על כל הברואים, והוא שנתן את עשרת המכות שבהם הוכחה שהוא שולט בכל הבריאה, אז מי ששם וקובע את המזוזה והתכוון בענינה כבר מודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא ובהשגחתו וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה, לכן הזהירו אותנו חכמים, וזהיר במצוה קלה כבחמורה, מה זה, אתה קונה בזוז, בגרושים אתה קונה מזוזה ושם אותה זה מצוה קלה, קל מאד לקיים אותה, אבל תהיה זהיר וקלה כבחמורה, כי כולן חמודות וחביבות מאד.

ועוד מוסיף הרמב"ן, "וכוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ופירסמו זה, ויאמרו לפניך 'בריותיך אנחנו'".

למה בכלל באים לבית כנסת? למה צריך תפילת ערבית? אומר הרמב"ן הכוונה של בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים, זה שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם. ויפרסמו זה, איך יהיה פרסום? ברבים, כל אחד משמיע, זה מתפרסם, ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו. עד כאן דברי הרמב"ן.

מבואר מדבריו הקדושים שהקונה מזוזה אחת וקבע בכוונה נכונה, הרי הוא מודה בחידוש העולם ובהשגחה ובכל התורה כולה, ואם אינו מנצל הזדמנות זו הרי איבד הזדמנות לזכות להיות מודה לאמונה ולכל התורה, אז ראינו קודם שאם אדם לא מקדים שלום לחברו הוא מפסיד הרבה מהעולם הבא, וראינו פה עכשיו שמי שלא קונה מזוזה וקובע אותה מפסיד שוב פעם הזדמנות גדולה להיות מודה לאמונה ולכל התורה. ועוד יש חידוש גדול בדברי הרמב"ן שהוא מקיף את כל הבריאה כולה, מה שכתב בכוונת בתי כנסיות שיהיה מקום שיתקבצו רבים ויפרסמו בריותיך אנחנו.

מכאן לומדים יסוד גדול, שבלי פרסום אין ערך הראוי לשום דבר, ורק על ידי פרסום אפשר להעריך, ואפילו מה שאדם יודע אינו ידיעה גמורה עד שיהיה בפרסום. אז קודם כל לפרסם את השם בכל מה שאפשר, עכשיו אם השם עשה מופת צריך לפרסם את הדבר, למה? כי אפילו מה שאדם יודע אינו ידיעה ברורה עד שיהיה בפרסום.

אם נשאל אתכם: "אם אתם מאמינים בהשם?"

כולכם תגידו "כן"

-          "אתם מאמינים שאפשר שיהיה אות ומופת?"

אתם תגידו: "כן",

-          "אתם מאמינים שפלוני יש לו זכות לעשות אותו מופתים בעזרת השם וסיעתא דשמיא?"

אתם תגידו: "כן",

אבל אם תראו עוד מעשה אחד, פששש איך תתרשמו יותר ממה שהיה קודם, מה קרה? זה מה שכתוב, שאפילו מה שאדם יודע אינו ידיעה גמורה עד שיהיה בפרסום. כל פעם אדם יכול להתפעל מחדש יותר ממה שהתפעל עד היום, למה? כי ידיעה בלא פרסום זה לא כמו ידיעה לאחר פרסום.

הלאה, כתוב "למען תספר באזני בנך ובן בנך ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני השם", הנה כתוב מפורש, הפסוק נאמר כאן בדילוג קצת, אבל כתוב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך, מה זה תספר? פרסום. כל אחד צריך לפרסם לבנים, לבנות, למשפחה לכולם לפרסם, תספר באזני בנך ובן בנך, את מה? את אותותי אשר שמתי בם, זה כבר היה אבל אתה תמשיך לפרסם את זה, כל הזמן להעביר את הפרסום הלאה והלאה והלאה, ועל ידי זה "וידעתם כי אני השם", מה הם לא ידעו? ידעו אבל אומר זה לא אותה ידיעה, אחרי הפרסום זה ידיעה אחרת לגמרי. אז לא רק שאתה תתפעל ממה שאתה ראית וצפית, תפרסם את זה הלאה, צריך לפרסם את השם.

זאת אומרת השם לא זנח את עצמו גם בדור הזה האחרון, ורואים אותות ומופתים.

מוכח מכאן דברי הרמב"ן שיסוד קנין אמונה הוא רק על ידי פרסום, וכל שיש פרסום יותר גדול אפשר לקנות אמונה בקנין גמור שלא תהיה ידיעה שטחית ומושכל ראשון. רק ידיעה מגיעה עד הלב, ידיעה בלי פרסום היא יכולה להיות מושכל ראשון, אבל ידיעה עם פרסום היא מתיישבת בליבו של אדם, יש לו חותמת ראיה ברורה, ולכן הוצרכו הרבה מופתים, אפשר היה לתת מכת בכורות אחת ולסיים את כל הסיפור, לא, צריך הרבה מופתים, כי קניית האמונה היא בריבוי המופתים, דעם כל אות ומופת נתוסף פרסום יותר, ואז ממילא האמונה מתחזקת, לכן כתוב בהמשך על הים "ויאמינו בהשם", מה זה ויאמינו, כבר כתוב ויאמן העם עוד במצרים, אז מה זה ויאמינו? כי כל דבר שנעשה בפרסום זה מחזק עוד יותר את האמונה.

אז כיון שכבר האמינו במצרים מה נתוסף על הים? אלא שעל הים היו מכות הרבה יותר ממה שהיה במצרים, ואם כן הפרסום יותר, וממילא נתוסף להם באמונה. זהו שכתוב "ויאמינו בהשם" הפירוש שקנו מדרגות חדשות באמונה.

כבר אמרנו שאנחנו כל יום מפרסמים, הנה עכשיו סיימנו תפילת שחרית, ואמרנו, "אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונורא ואדיר...." מה זה? כל בוקר צריך לחזור עוד פעם, אמת ויציב ונכון וקיים... ובערב "אמת ואמונה וכל זאת קיים עלינו..." לפי הנוסחאות, למה צריך להגיד כל פעם אמת ואמונה ולחזור על מה שהיה יציאת מצרים וענו ושרו וכו', למה צריך להגיד? פרסום, עומדים כולם ביחד מתקבצים בבתי כנסיות ואומרים אנחנו בריותיך, אתה בראתנו, אתה הוצאתנו מן האפס הגמור.

אז יש ענין כל הזמן בריבוי הפרסום האמונה משתרשת בליבו של אדם. מצוה לפרסם מעשה אמונה, ואותות ומופתים.

עוד דוגמא, מצות נר חנוכה, צריך להדליק אותה על פתח הבית בחוץ, כי נר חנוכה הוא לזכר הניסים שעשה לנו השם יתברך. ואנחנו צריכים לקבוע בליבנו שהוא מנהיג את עולמו ועושה בעולמו כרצונו. והשם נתן רבים ביד מעטים, וגיבורים ביד חלשים, וקבעו את שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל, אלה ימים שקולטים וקונים אמונה. וכן תיקנו להדליק על פתח הבית בפומבי, כדי שיהיה בפרסום, כי כל מה שהוא בפרסום נקנית האמונה יותר. אז מצוה גדולה מאד לפרסם ניסים מופתים, מעשים שמחזקים את האמונה, מצוה גדולה מאד.

עוד מצינו במסכת מגילה ג' שמבטלים תלמוד תורה לקרוע מגילה, ומבואר בפוסקים, שאפילו חבורה הלומדים ביחד מבטלים לימודם לילך לבית הכנסת לשמוע המגילה, שבבית הכנסת יש רוב עם וממילא זה פרסום יותר. דמקרא מגילה הוא משום פרסומי ניסא, לזכור את הניסים שנעשו בימי מרדכי ואסתר. ולכן כל שיש פרסום יותר הרי זה מצוה מן המובחר, ומבטלים תלמוד תורה בשבילה, דהיסוד הוא דאמונה נקנית על ידי פרסום. אתם שומעים? לבטל תורה, לקרוא מגילה ברוב עם משום הפרסום שבזה קונים אמונה.

כל שומר תורה ומצוות יודע שיש בורא עולם והוא יתברך מנהיג את עולמו, ושום דבר לא נעשה ולא ציוויו ורצונו, וידוע שהצדיקים פועלים הרבה ענינים למעלה מדרך הטבע. עוד פעם, מי ששומר תורה ומצוות יודע חוץ מהש"סניקים, שיש בורא לעולם ומנהיג את עולמו, ושום דבר לא נעשה בלא ציוויו ורצונו, ולכן ידוע שהצדיקים פועליםה רבה ענינים למעלה מדרך הטבע, זה לא מאמינים הש"סניקים, כמו הגאון מזמנו, וכמו החפץ חיים שעשו מופתים וניסים.

אז אם כן מדוע רפויה האמונה בידינו? אלא הביאור הוא משום דשורה רוח כפורה בעולם ורוח פוליטיקה, וממילא חסר לנו הפרסום, יש רק פרסום לדורעי בכל המודעות, אז ממילא מפרסמים את הכפירה. וממילא חסר לנו הפרסום האמיתי, ובלי פרסום אין האמונה נקבעת בעומק הלב ומזה צמח הרפיון באמונה.

לכן כל שדרן בקול בערמה משתלח בכל מי שהוא רוצה ואין פוצה פה ומצפצף. כן. וכל הזכויות שמורות למי שנותנים את ההיתרים לשמוע את הרדיו הסרוח הזה. וזהו מה שכתוב באחרית הימים, "והתגדילתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני השם". מה זה שכתוב, למה נפקא מינא אם יאמינו הגויים בקב"ה אם לאו? כתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים, מה זה נפקא מינא אם ידעו הגויים או לא ידעו? הלא העיקר הוא שאצל כלל ישראל יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה!

אלא שבלי פרסום אין האמונה הקנויה בלב קנין גמור, אם אין פרסום אז האמונה לא קנויה קנין גמור בלב, אתם שומעים? שאם עדיין כל הגויים לא מאמינים בהשם יתברך כמו שאנחנו אמורים להאמין, אז אנחנו נאמין פחות, לכן צריך שיתגדל ויתקדש שמו לעיני כל הגויים, ולא יישאר מקום פנוי בכל העולם שלא יקרא בשם השם, ואז אצלנו תהיה האמונה חזקה וקנויה בליבנו. ורואים כל פעם, שיש התפעלות מחדש אם שומעים שאחד מהגויים הכיר באלקים ודיבר ואמר ואם יש עוד אחד, ואפילו בעלי תשובה מחזקים את מי שקורא לעצמו חרדי, מה אתה אומר, עזבת את הכל, אתה לא זה, אין לך יותר קשר לזה, כל הכבוד לך, אני אומר לך, חיזקת אותי, חיזקת אותי. זאת אומרת, שהאמונה רפויה מאד מאד מאד. ורק עם הפרסום, כמה שיש יותר פרסום אז היא מתחזקת ונקנית בקנין גמור בליבו של אדם.

בימים נוראים בתפילות אנחנו מבקשים "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו השם אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה", מה נפקא מינא לנו אי איכא גוי אחד באיי הים שלא יאמר "השם אלהי ישראל מלך"? מה אכפת לנו עד שידע כל פעול ויבין כל יצור, ואם יהיה אחד אחד באיי הים שמה ולא ידע, למה צריך שכולם כולל הגוי ההוא, למה צריך כולם?

ואמר: "ואי איכא מי שהוא שאינו מכיר בקב"ה יחסר לנו בהכרתנו".

אתם שומעים? אחד מכל השמונה מיליארד לא מכיר בקב"ה, זה יחסר בהכרה שלנו לכן צריך שידע כל פעול ויבין כל יצור, כי האמונה תלויה בפרסום, ואתם רואים שאדם שיש לו קצת חלישות באמונה, הוא מטיל ספק כבר אדם יכול להכיר שיש לו נדנוד והוא בעצמו באמונה מדבריו שאמר.

או אם אחד אתה תגיד לו איזה דבר והוא לא יתפעל ויעשה לך ככה, אתה תיחלש, זה אומר שהאמונה אצלך רפויה. כי אם אתה מרגיש שאתה מושפע ממה שאנשים מתייחסים למה שאתה מבין מאמין ויודע, ואתה מרגיש חלישות שאתה אומר שזה לא עוזר, זה מסביר לאנשים נבלות וטרפות והכל ואף אחד לא אכפת לו, אתה מרגיש חולשה, אתה עדיין לא חזק באמונה, אין לך הכרה ברורה. אין לך הכרה ברורה. אבל אם אתה תתייחס אליהם כזבובים, הזבוב לא מחליש את האמונה, הוא רק מטריד, אז צריך לסלק אותו ככה וזהו. זה זבובים. אבל אם אתה מחזיק מהם ברואים ברואים ברואים, שהם כאילו אנשים עם כיפה וזה וזה וזה ולא מתייחסים אליך אז אתה מרגיש חולשה אולי אתה לא בסדר אולי הוא צודק וכו' וכו', אז אתה עלול ליפול באמונה, אבל זבובים זה יותר קל. זבובים רק מטרידים כל פעם, דזזזזזזז דזזזזזזזז זהו. ואם תראה אותם כזבובים אתה מסודר. הם יטרידו אותך אבל מה לעשות.

ככה האדם צריך להתגונן מפני הפטנטים של יצר הרע, ישלו הרבה שלוחים, אבל צריך לדעת איך להתמודד איתם, איך לבטל אותם ממהותם, כי מי שעובר על התוה ולא מתרחק אפילו מן הספק, אין לו יראת שמים, אז מה אתה מתייחס אליו בכלל?

הנה מבואר מדברי הרמב"ן, שבתי כנסיות ומקום קיבוץ רבים שיאמרו ויפרסמו בריותיך אנחו, ולפי מה שנתבאר שעיקר קנין האמונה הוא על ידי פרסום, יצא לנו מזה גודל החיוב להיות נזהר להתפלל עם הציבור, אבל איזה ציבור? ציבור של יראי השם שבאים באמת לפרסם את השם, שמתפללים לאט, שאומרים מילה מילה, שהוגים את הכל נכון, שלא מדברים בשעת התפילה, שלא מזלזלים בתפילה, שמכבדים את המקום שבו נמצאים, זה ציבור שבאים לפרסם ולומר אנחנו בריותיך. אבל אם לאכן אז במקום לרכוש אמונה ולהתחזק בה, אז מזדלזל הכל, "ועוונו גדול מנשוא", כתוב בהלכה, והוא מבזה את בית מקדש מעט, והוא מזלזל בשכינה, וכאילו הוא בא לבית כינוס, לבית העם כאילו הוא בא, למתנ"ס כאילו הוא בא, ולא לבית הכנסת, מקום שצריך להיות כינוס של צדיקים שבאים לעבוד את השם ולומר, אנחנו בריותיך. וצריך ש"צ שלא אוכל נבלות וטרפות, איך אפשר להתחזק באמונה אם פה דובר נבלה מתפלל נגד ההלכה?

ומלבד עצם חיוב תפילה בציבור המבואר בש"ס ופוסקים, יש בזה עוד ענין נפלא, והוא הדרך לקנות אמונה שהיא תהיה קבועה בליבנו, דהמתפלל יחידי או חוץ לבית המדרש, במקום שהיה יכול להתפלל בציבור ראוי, מלבד שאיבד מעלת תפילה בציבור איבד הזדמנות קלה לקנות אמונה, וצריכים להזהר שלא נהיה בכלל אדם ביקר בל יבין.

יש אדם שגר רחוק מפה, בעיר דרומית ששאל אותי שאלה, לא הספקתי לענות לו אבל הוא החליט את ההחלטה כנראה, יש לו אפשרות להתפלל בבית בנץ או להגיע בחמישים שקלים דמי נסיעה עד לפה כדי להתפלל ולחזור, מה נכון וראוי לעשות?

והוא החליט: לא לבוא,

אז הוא חסך חמישים שקלים ואיבד הזדמנות קלה לקנות אמונה.

אז לא רק מעלת בתפילה בציבור כשר שמתפלל כדין וכהלכה הוא הפסיד, אלא גם איבד הזדמנות קלה לקנות אמונה, ועל זה נאמר, "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו", דאם לא יוציא אדם מעותיו בשביל לקנות אמונה, בשביל לזכות עד שיהיה סוף סוף מנין כמו שצריך, ויכול להגיע ולא מגיע ומעדיף להתפלל יחיד, האדם הזה לא בוטח בהשם שהוא הזן ומפרנס לכל וממציא לכל אדם את מעותיו כספו ומזונו.

אבל לעומת זה, הנה בית כנסת באלעד שלא הצטבר מנין, רצו מהר מאלעד והגיעו עד לכאן בריצה כדי להתפלל במנין כשר. אשריהם שזכו להתפלל בציבור וזכו למעלת הציבור, ולא רק שקנו אמונה, גם שמעו שיעור על אמונה ומה זכו בעצם זה שהם באו לכאן.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.