טוען...

ממש לב מטומטם | הרב אמנון יצחק שליט"א

הורדת MP4 Email Telegram Twitter Facebook Whatsapp

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 21.01.2015, שעה: 21:00


http://live.shofar-tv.com/videos/4629

20-1-15

"ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו". ובמדרש בשמות רבה כתוב, מהו הכבדתי את ליבו? שעשה הקב"ה את ליבו ככבד הזה שהיא מתבשלת וארטיסיס נכנס בתוכה, מה זה הכבדתי את ליבו, הקב"ה עשה את הלב שלו כמו כבד שהיא מתבשלת וקישוי נכנס בתוכה, היא מתקשה. כך נעשה ליבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל את דבריו של הקב"ה.

אנו רואים את דברי חז"ל אלה וכדומה להם, ונראים לנו כמליצות, ומשלים בעלמא, מה כתוב? שנעשה ליבו של פרעה ככבד, אז מה זה אומר? זה כאילו משל ומליצה בעלמא, חסר לנו בהם את ההבנה הפשוטה, מה הסיבה העיקרית לזה? כיון שאנו מביטים על כל הענינים בהבטחה חיצונית ושטחית. דירתנו בחוץ, אנו דרים בחוץ, שטחיים, משמה בתינו, אבל לא כן חז"ל הקדושים, דירתם בפנים, הם דרים בכל דבר ודבר בפנימיותו, ובפנים היתה עמידתם, הם לא הביטו על דברים באופן שטחי, לא במרקם החיצוני, כל מציאותם היו פנימיים, על כן בפנים היו מסתכלים. כל דבריהם היו על תוך תוכיותם של הענינים, ובתוכיות הענינים הכל כפשוטם ממש. ז"א שתכונת ליבו הפכה להיות כמו הכבד, ותיכף נבין מה הדברים אומרים.

רופא שמדבר על ענין הגוף, על חלקיו ועניניו, הכל אצלו פשוט, הכל במהלך והנהגה מכוונת בתכלית הדיוק, אין אצלו עצות ומשלים, כל מה שחודר בתוכיות הענינים ובמהלכם, הרי שהוא רופא מומחה ודאי.

בגישה כזאת נוכל להבין דברי תורתנו הקדושה ודברי חז"ל, אם זה בהגדה ואם זה בהלכה, כמו שבעניני הגוף אנחנו מבינים בפשוט שאם לדוגמא אדם לא יכול לראות בעינו, אז לא אומרים שהעין שלו היא לא חכמה והיא לא יודעת לעשות את תפקידה, אלא פשוט לנו שאנו מבינים שיש איזה קלקול בעין פנימי, וזה הגורם שהעין לא רואה. אז מחפשים את הסיבה הפנימית מאחורי העין השטחית החיצונית, ברור שזה דבר פנימי בתוכיותה של העין. ולכן צריכים ללכת אל רופא מומחה, שינתח, ויתקן את מה שצריך תיקון. כך בכל איברי הגוף במקרה של חסרון בעבודתם, אם איברים מסוימים מפסיקים לתפקד, אז ברור שזה לא הסיבה חיצונית הנראית ונגלית, מקור ושורש הענין הוא במקום כזה וכזה, אם חסר ויטמין די אז אדם מרגיש עייפות, מרגיש חולשה, מרגיש כך, חסר ברזל יש גם כן הבחנות כאלה ואחרות, ואז יכול אדם להיות חלוש ועייף ואין לו כח ואין לו זה, ומה הוא חושב, שהרגליים שלו עייפות? זה לא רגליים, זה דבר פנימי.

בעניני הנפש הדברים השתבשו אצלנו כל כך עד שאנו מביטים על כל המצבים בגדר דברים פורחים באויר, כאילו זה חכמות בעלמא בלי כל מהלך וממשיות. כשמוצאים חסרון בהנהגת אדם אז תולים את זה תיכף בחסרון חכמה בעלמא, אה, הוא טיפש אין לו שכל וגמרנו, בזה אנחנו גומרים את הסיפור. זה בגלל שאנחנו חיצוניים, על כן לא נותנים ממש בכל הענינים. אבל חכמים ז"ל הקדושים, שהיו כולם פנימיים, ובעיניים פנימיות הביטו על כל המציאות, הם ראו את הכל באמיתתם, במהלך הנכון, בתכלית המכוון והמדויק, כשמצאו חסרון באדם לא אמרו שהוא חסר חכמה, אלא הבטיו על הכל בדרך קלקול ותיקון, ואין עצה כי אם לתקן את האבר המקולקל.

מובא במדרש בקהלת רבה א' ט"ז, הלב רואה שנאמר "וליבי ראה הרבה", הלב שומע, "ונתת לעבדך לב שומע", הלב מדבר, שנאמר "דיברתי אני עם ליבי", הלב מתנחם, הלב מצטער, הלב מחזק, הלב מתגאה, הלב מתאווה, ומונה שם 58 דברים שהלב מתפעל ומתהפך מהם.

הנה העמידו לנו חז"ל, מה זה לב בריא בשלמותו? שהלב בריא ושלם אז הכל בו, כי הלב מצד מציאותו הוא שומע מבין מדבר וכו', לב יש בו 58 תכונות, זה לב בריא, שהכל מתפקד שם, כי זהו תכונות של הלב, ועל זה נאמר "בכל הלבבות ייראוך", הירא זה מי שיש לו לב בריא, ואם אינו ירא זה לא שהוא חסר יראה אלא שיש לו קלקול בעצם הלב, ואין לו לב, ואין עצה אחרת אלא לתקן את הלב. "וטהר ליבנו", כדי שנוכל לעבדך באמת. זה שנאמר "ושומע תוכחת קונן לב", שומע תוכחת קונן לב, חסר לב זה מי שאינו רוצה לשמוע תוכחות. ממש כפשוטו, שמתחילה כלא שמע תוכחת היה חסר לב, כל מי שלא שומע תוכחת, כל מי שלא שומע את הראיות, העובדות וההוכחות לכל דבר ודבר, הוא חסר לב. כי לב בתכונתו שומע הוא, וכשחוזר ושומע, הנה הוא קונה לעצמו לב, שומע תוכחת קונה לב, לפני כן היה חסר לב. לכן הוא יכול להגיד דברים על אנשים וזה בלי לדעת בלי להבחין בלי כלום, ככה הוא אומר, למה הוא אומר? אין לו לב בכלל, אם היה שומע תוכחת, תוכחת פירושו הוכחה לדברים, אז היה קונה לב.

על דרך זה צריכה להיות כלע בודת האדם.

רואים אנו בעצמנו כי מתפעלים אנו ומתהפכים מרגע לרגע לרוח כל דהוא, אדם שומע משהו, זהו, אחר כך שומע הפוך, מתבלבל, אח"כ שומע ככה, מפקפק, אח"כ שומע ככה כבר לא יודע מה להחליט, אח"כ שומע ושומע ושומע ושומע, זהו, אבל אם היה יסודי היה בודק דברים עד תום ומגיע למסקנה.

אם רואים בן אדם שמשקר, אם הוא מסוגל לשקר, אז כמו שעכשיו הוא משקר בכל דבר הוא יכול לשקר, ממילא אין להאמינו, זה לא מבעלי אמנה, אין להאמינו. אז ממילא מה שהוא אומר לא מאמינים לו, לא צריך להאמין לו. וגם אם יביא הוכחות צריך לבדוק אחריהן טוב טוב מה מקורן, ולא להתפעל מאני אומר לך ואני נשבע לך וקשקושים. ורואים שאנחנו מתפעלים ומתהפכים מרגע לרגע מרוח כל דהוא, ומדמים בנפשנו כי כל זה בא מפני הבנתנו. כי מתחילה הבין כך ואח"כ הבין להיפוך, ומחמת זה באה החרטה. אבל טעות גמורה היא, כי ביודענו את הסוד הזה שהכל תלוי בכוחות הלב, ואם רואה שהוא מתהפך ומתפעל, ראיה ברורה היא כי יש לו קלקול בלב, וכל הבנותיו יוצאים מפני המצב שהוא נמצא בו עכשיו, ואין לו עצה כי אם לעורר את כח הלב ולהעמידו על בוריו ומתכונתו. תראו, בתחילת הבחירות אמר רובי, אנחנו לא מצביעים, זה אני מורה לתלמידים, מי ששמע אמר סוף סוף פרש מהפוליטיקה, לא, כל הענין שהוא רצה נציג שיהיה בש"ס וזה היה איום, אם לא אני אומר לכולם לא לבחור. אתמול הודיעו שהוא חזר בו כבר מזה שהוא מבקש שיהיה נציג שלו בכנסת, כי נתנו לו כבר שוחד אחר, נתנו לו להיות מועצת החכמים, אז הוא ירד עכשיו זמה, אבל קודם הוא לא גילה לאף אחד שהכוונה שלו על זה. מביני דבר ידעו את הדברים ופרסמו אותם.

נו, אז זה דובר אמת? הרי זה דברי שקר, תגיד ברור אני רוצה כך וכך, אתם רוצים את הקולות - תנו כך וכך, למה לשחק אותה כאילו צדיק ואני לא ואני לא, ואח"כ אני כן ואני כן, ואח"כ אתה אומר להצביע כולם ככה וככה, מה הולך פה? דבר ברור, אתה ראש ישיבה, לא? דבר ברור, ככה מתנהג ראש ישיבה? מה אין מושג של אמת בעולם?

זה מה שמצינו בענין קרח. שאמר לו משה, בוקר וידע ה' את אשר לו, וברש"י, עתה עת שכרות הוא, למה דחה אותו לבוקר משה רבינו את קרח ואת עדתו, ואמר לו בוקר וידע ה' את אשר לו, כי רש"י אומר הכוונה שהוא דוחה אותו למחר כיון שעכשיו זה עת שכרות. ז"א, המדרש מסביר, אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה, כשאדם אוכל ושותה אז גסה רוחו, והוא מתמלא גאוה והוא מדבר אחרת, כשאדם רעב הוא מרגיש שפל, חלוש, אין לו כח להתגאות על הבריות, אבל אחרי מאכל ומשתה, ובפרט אם הוא שתה, יעק"ב - יין ערק קוניאק בירה, אז ודאי שהאדם הזה מדבר מתוך מאכל ומשתה.

הנה קרח ועדתו, הלא בטענות וברוב חשבונות באו ,עד שראו להפוך את הקערה על פיה, והנה הבין משה כי לא יועיל לו כל דברים וכל חכמות. משה מבין שאם ידבר איתם דברי תוכחות והכל, הם לא מעונינים לשמוע, יש להם שיטה, הם החליטו, זה התכלית, זה מה שהם רוצים, הם רוצים להשיג את התכלית, וממילא כל הדיבורים כל ההוכחות מיותרים. והבין את המצב של קרח שהוא נמצא בו, במצב כזה אי אפשר לדבר איתו בכלל, אלא אמר לו בוקר וידע, תישן, תישן, תירגע, תירגע, אולי מחר בבוקר תקום צלול עם חשבונות נכונים, כמו שאומרים התהפך על הצד השני ויראה וידע כי מאת ה' הית הזאת, שהכל ישר ונכון לא יכול להיות כהן גדול רק אחד, ואיך אתם באים 250 ראשי סנהדראות ורוצים שכולכם תהיו, הרי זה ברור שאתם טועים.

אבל משה הבין שבחכמות כאלה אי אפשר לנצח אנשים שבאים עם גאוה ותאוה וכבוד, אי אפשר לנצח אותם בחכמות.

הוא אשר אמר הכתוב, "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים", רש"י אומר שחקתי, מה זה התעללתי? שחקתי, באמת זה שחוק היותר גדול כי הדבר מבהיל באמת, איך יכול אדם להיות הפכפך כל כך, מתחילה אמר מי ה', ואח"כ אומר "העתירו אל ה'", בהתחלה אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ואח"כ הוא אומר העתירו אל ה', תבקשו  מהקב"ה תתפללו בשבילי, אז רואים שהוא כבר מכיר את ה', אח"כ שוב לא שמע אליהם, ועוד פעם אמר, חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, אז הוא מכיר אותו או לא מכיר? מכיר אותו, ושוב אומר למשה אל תוסף ראות פני, עוד פעם חוזר בו, אמרת אבל שה' הצדיק ואתה ועמך הרשעים, וצריך לשמוע לו, אז איך אתה אומר לו אל תוסף ראות פני? וחוזר בחזרה כמו שהיה קודם. ובקרבו של פרעה אין ספק כי הוא חושב ומבין היום כך ומחר כך ומתהפך ומבין כל יום אחרת, וכל רגע משתנה, יש לך משחק יותר גדול שה' שחק עליו? מה רואים? איזה לב זה? מה זה הפכפך. אבל זה לא הוא, זה רוב בני האדם הם כאלה, רוב בני האדם הם כאלה. גם אנשים חרשים, חרשים, שהם יש להם מבט מסוים על מישהו, זה לא מעניין אותם בכלל מה קרה מה לא קרה. יש כאלה אומרים למה אני מכנה שמות, רובי, דני צעקני וכל מיני דברים כאלה, והם לא מבינים שאני עושה הנחה גדולה, במקום לקרוא להם רשעים ארורים שעברו על איסורים חמורים בתורה וכו', אז אני ככה למדתי קצת מהם, איך אמר חכם שלום כהן, איך הוא אמר, אמר איי איי, איי איי, מה זה לא מכנה שם? זה לא שם, זה שם? איי איי? ואם אני אקא לו שך שך, שך שך, או אני אקרא לו כמו שקרא לו הרב מזוז, חשך, חשך, חכם שלום כהן בקיצור, מה, אז להם מותר ולנו אסור? הרי כתוב בנשיאים, שהם אחרו מלתת למשכן, הורידו להם אות י' - הנשיאם, מה זה? כינו להם שם חדש. עפרון לא עמד בדיבורו, איך קראה לו התורה במקום עפרון - עפרן, שינתה לו את השם. כתוב שם רשעים ירקב, מרקיבים את שמם של הרשעים ומקילים ומבזים אותם, הפוך, זה כתוב שצריך לעשות עם אלה שהם רשעים. אז במקום לקרוא להם בשם קשה, אז ככה ממעטים קצת, היה צריך הרבה יותר, אבל כנגד מה שאמרו עלי, מי שישמע מה שהם אמרו עלי, ימח שמו, רשע, ישו, הקדיח תבשילו וכו' וכו', אז מה זה רובי ומה זה דני צעקני ומה זה כל השאר? רובי אמר עלי כלב מכולב, דברים שבשכונה לא אומרים דברים כאלה, ולא על אדם פשוט אפילו, אבל נו, מי יגלה את עיניהם של הטפשים שהם מאמינים בכל דבר בגלל שיש להם אג'נדה ש"סניקית, ממש אני עדין איתם, ממש עדין מאד. אבל מה, אנשים לא רוצים לקבל, ה כמו פרעה, מתהפכים כל רגע מפעם לפעם, כן כן באמת הוא צודק, באמת הגזימו מה שעשו לו וכו', אבל למה הוא אומר ככה, אבל למה הוא... ילדים קטנים שעוד צריכים לנקות את החלב מהשפתיים מעירים הערות לאנשים שכל חייהם דקדקו בלשונם, וכל חייהם לא הוציאו שקר מפיהם, ויושבים אנשים שמתחלפים כל רגע ותלוי מי יגיד להם מה וישלם להם מה, ופותחים את פיהם ופוערים את פיהם מבלי להבין בין ימינם ושמאלם, וגוזרים על עצמם אבדון לנצח.

פרעה לא יודע כי איננו ברשותו כלל, לא הוא החושב, ולא הוא המשכיל, אלא נתון תחת פעולת הלב והלב מתפעל ממצבים, וכשהלב נפעל במצב של הכרח, אז השכיל ואמר כפי פעולת המצב אז, וכשהלב נפעל ממצב של הרווחה אז התהפך וחשב אחרת ממה שחשב קודם, והנה לא הוא המתחכם, כי אם הלב שלו הוא שפועל, זה נקרא כבד לב פרעה, שנעשה ליבו כמו כבד, ועל כן הוא לא היה מקבל את דבריו של הקב"ה, כי מי מקבל את הדברים? הלב. כשליבו נתקלקל ונעשה כמו כבד, אין פלא שאינו מקבל, שלא היו  יכולים לדבר איתו בשום אופן, כי הוא איבד את ליבו, זה המשמעות של דברים, אנשים חסר לב, הלב שלהם כמו כבד, כבר לא סופג, זהו, הוא נשרף.

יש ביטויים כאלה, שרפת לי את הלב, יש הרבה ביטויים כאלה שאנשים לא מבינים את המשמעות אבל הם נגזרים מלשונות חז"ל שעברו כמו שאומרים מבית המדרש לרחוב, ואנשים משתמשים בהם בלי הבנה בכלל.

ואם נפשך לדעת מה גודל הלב, מה גודל, איזה לב יש לו, אחד אומרים יש לב זהב, לאחד אומרים יש לו לב רחום, יש כל מיניה גדרות ללב, אבל אם אנחנו רוצים לדעת מה זה גודל של לב, הנה לפנינו מה שאומרת הגמרא בעירובין נ"ג, אמר רבי יוחנן, ליבם של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ז"א אם אנחנו מדברים בגודל, אז פתחו של אולם זה ארבעים גובה על עשרים רוחב, ושל אחרונים כפתחו של היכל, זה עשרים אמה על עשר, עשרים גובה ועשר רוחב. זה גודל של לב, ראיתם לב בגודל כזה? ואנו, אומר רבי יוחנן, כמלוא מחט סדקית, זה מחט קטנה שתופרים איתה סדקים שיש בבגדים. מי זה ראשונים? זה רבי עקיבא, מי זה אחרונים? זה רבי אלעזר בן שמוע, שזה תלמידו של רבי עקיבא, אמר אביי, שזה מאמצע האמוראים, ואנן כסכתה בגודא לגמרא, אנחנו כמו יתד בכותל לגמרא להבנת הגמרא, אמר רבא, ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, אנחנו כמו אצבע בשעווה לסברא, מה זה אומר? אביי אומר אנחנו כמו יתד שמכניסים אותה בכותל בקושי בקושי נכנסת, ככה אנחנו בקושי בקושי מבינים את הגמרא, בקושי את התלמוד שאנחנו לומדים, ורבא אומר אנחנו כמו אצבע בשעווה קשה, כמה אתה יכול לדחוף שעווה קשה? כמה אתה יכול להכנס? ככה הסברא שלנו. וזה מבהיל על הרעיון, עם כל הרבי יוחנן אשר אין לנו מושג בו, בודאי כל רז לא אניס ליה, והוא כל כולו היה רק מידת לב של נקב, מחט סדקית, מי כבר יוכל להתבונן בענקות של הראשונים שליבם היה פתוח כפתחו של אולם או כפתחו של היכל.

על זה בא הציווי, "ומלתם את ערלת לבבכם", להעמיד את הלב על מתכונתו ובריותו, יש לדם קשיות עורף, יש לו בלב ערלה, ואנחנו מצווים למול את הלב, וכן  להיפך אמרו חכמים, עבירה מטמטמת ליבו של אדם, הלב נעשה מטומטם  ממש, מה זה מטומטם? אטום לגמרי. ובפרט לא רק בעבירות אלא במאכלים שתשמעו היום בערב את השיעור הראשון בנושא הכשרות למה אני אוכל דגים. אז ז"א, טמטום הלב ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמתם בם - נהיה מטומטם, אז עבירה מטמטמת ואוכל שהוא אוכל לא כשר זה מ טמטם את הלב, ואנחנו מדברים על בד"צים, כן, לא נגלה לכם כרגע במי מדובר ובמה, אם אתם יודעים מה אני אכלתי עד לפני שעברתי לדגים, אז ברור מה היתה הכשרות של שאר הבד"צים וכו'. וכשתשמעו עכשיו מה הבעיות בבד"צים היותר טובים שחושבים, נראה מה נאכל אחרי זה. היום בשמונה. וביום חמישי בשמונה. וביום שני הבא בשמונה, ובחמישי הבא בשמונה, ארבעה שיעורים שיסכמו את כל הנושא, תנתן אפשרות לשאלות פה בבית המדרש. יהיה גם בשידור ישיר, גם בטלפון וגם באתר. וגם ביוטיוב.

מכל מקום הציווי של "ומלתם את ערלת לבבכם", להעמיד את הלב על מתכונתו ובריאותו, וגם להיפך אמרו חכמים, עבירה מטמטמת ליבו של אדם, הלב נעשה מטומטם ממש, הלב ממש משתנה וכבר לב אחר לו, וזהו תכלית אחרית הימים, כמיועד לנו, "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך", שיהיה הלב בבריאותו, באחרית הימים מה יקרה? מה התיקון שלנו? איך נתקן? זה שה' ימול את לבבנו, ז"א מה עיכב עד עכשיו? ערלת הלב, ערלי לב, ה' ימול אותנו. וברמב"ן שם, כי החמדה והתאוה ערלה ללב, בעל תאוה, בעל חמדה, בעל שררה וכבוד וגאוה, כל אלה הופכים את האנשים האלה לערלי לב, הם לא רואים אף אחד בעיניים, הם רואים רק את המטרה שלהם, ועל גופותיהם של אחרים ידרכו כדי להשיג את המטרה, כי הם ערלי לב. ואיך מלים את הלב? צריך ללמוד הרבה בתיקון המידות לא לחמוד, לא להתאוות, ואז ישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה מקודם חטאו של אדם הראשון. שהיה עושה אדם הראשון בטבעיו מה שראוי לעשות, זה תולדה של לב בריא כמתכונתו, שעושים מה שנכון לעשות ולא עושים מה שלא נכון לעשות. ברגע שיתברר לי מה התקלות ומה המזיד שיש בנושא הכשרות, אז לב בריא אומר, אני לא אוכל יותר, אבל בעל החמדה והתאוה מה הוא אומר, מה אתה רוצה להגיד שלא יאכל בשר? מה, אז איך נאכל חמין? אז איך מה יהיה? ומה אם נעשה איזה סעודת מצוה מה נביא דגים? מה אנשים לא יבואו, אתם שומעים לאן הולכים אנשים? לא מעניין אותם בכלל מה שמתברר, מעניין אותם מה שיאכלו, אז מה יש לו? תאוה, איפה הלב? אז לא אכפת לו לטמטם את הלב, אבל למה הוא אומר את זה, בגלל שהלב שלו כבר מקודם מטומטם, לכן הוא ממשיך בטמטומו ואומר דבריו. ממש לב מטומטם.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך....