כח הפרסום בימינו | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת

הקנישתה וקהילות פז.

אדם בעיקר

בל יבין

נמשל כבהמות נדמו.

אדם בעיקר,

הקדוש ברוך הוא ברא אותו בצלם אלוקים, עם שכל,

עם נשמה.

אדם לא יודע את המעלות שקיבל, שזכה, האפשרויות שלו גלומות בחייו.

אם הוא בל יבין, אז הוא נמשל

כבהמות נדמו.

כמו שבהמה לא מבינה,

גם הוא לא מבין.

וכמו שבהמה חסרת מעלה,

אין לה אפשרות לעלות,

גם הוא לא עולה.

לא מבין

מה הפוטנציאל שטמון בעצם מציאותו.

ייתכן

שאדם

יהיה אצלו הון רב

ואינו יודע מזה,

ולא שומר עצמו מלאבד את זאת.

איך יכול להיות שאדם יהיה לו כזה הון רב והוא לא יודע והוא מאבד אותו?

בדרך כלל אדם אפילו שיש לו קצת כסף, הוא שומר עליו, מסתכל כמה פעמים,

ממשמש בכיסו בכל עת,

לראות, נפל, לא נפל, נמצא, לא נמצא.

אז דוגמה,

חכמים זיכרונם רחום אומרים לעולם יקדים אדם שלום לחברו,

ואפילו לגוי.

וזוהי מידת דרך ארץ.

ידוע לכם שמידת דרך ארץ קדמה לתורה.

ואחרי דרך ארץ יש תיקון המידות.

ואחרי תיקון המידות יש קיום המצוות לשמה.

אז המקדים שלום לחברו, ואפילו לגוי, לעולם יקדים,

זה מידת דרך ארץ.

וזוכים הרבה לעולם הבא בזכות זה.

ובקדימת השלום טמונים אוצרות מלאים טוב.

וייתכן שאדם לא יקדים שלום לחברו בשוק, ואפילו ליהודי, כמו שאני מוצא בחוץ לארץ.

אנחנו מסתובבים, אי אפשר להגיד שלא מכירים אותי, שאני יהודי.

נגיד לא מכירים אותי.

ורואים שאני יהודי.

גם גוי רואה שאני יהודי.

לא תמיד אומרים שלום.

לא תמיד. כאילו מתעלמים.

מה הרווחת שהתעלמת?

מה, כזאת שנאה יכולה להיות? מה, כזאת חוסר אכפתיות? כזה, חוסר דרך ארץ?

מה קרה?

ואני מדבר על כאלה שאני מהנהן להם לשלום והם לא מחזירים.

יהודים אני מדבר.

לא סתם יהודים. חרדים אני מדבר.

וייתכן שאדם לא יקדים שלום לחברו בשוק, ואפילו ליהודי,

נמצא שמאבד הזדמנות קלה לקנות עולם הבא.

וזה הביאור. אדם בעיקר,

יש אצלו יקר,

והוא לא מבין, כבהמות נדמו.

אם תעבור ברחוב, תגיד לפרה גרויצי,

היא תענה לך? היא לא עונה.

לא מבינה שאמרת לה משהו.

זאת אומרת,

זה ממש כמו בהמה.

כתב הרמב״ן

בסוף פרשת בוא,

בזה לשונו,

מעת היות עבודה זרה בעולם,

החלו הדעות להשתבש באמונה.

מהם כופרים בעיקר,

ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית.

אז ברגע שהתחיל המסחר, הביזנס,

לעשות עבודה זרה,

כמו עלוני דברות וכו',

החלו הדעות להשתבש באמונה.

כולם ידעו שיש אלוקים בהתחלה.

היה קשר ישיר ורציף.

אבל מישהו פתח עסק

והחליט ככה

להגיד למה אנחנו צריכים לעבוד

את הבורא ישירות,

אז בואו נעבוד אותו דרך השמשים שלו, דרך השמש, והזה עם שמשים שלו, אז אנחנו מכבדים אותו וכולי.

כמו הזמיר שלוקח

את המדע ומביא את התורה, ראייה למדע.

מביא את התורה, ראייה למדע.

עכשיו, מה שהמדע אמר כתוב בתורה.

עבודה זרה.

למדנו בבוקר גם מה זה.

אז מהם

הפכו להיות כופרים בעיקר,

פירושו שאין בכלל מציאות וישות אלוקית.

מהם מכחישים בידיעתו הפרטית.

זאת אומרת, אומרים,

יש אלוקים, בטח יש בורא ראשון, מתחיל לכל המתחילים.

לכל התחלות.

אבל הוא לא יודע פרטים, כל אחד מה עושה, מה חושב, מה זה. לא, הוא ברא את העולם והסתלק בנו.

וכאשר ירצה האלוהים בעדה או ביחיד,

והקדוש ברוך הוא רוצה להוציא

את ההבנה המסולפת או האמונה המטושטשת

והוא רוצה להציל עדה שלמה או אומה שלמה או אדם יחיד,

אז יעשה עימאי מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו.

בא הקדוש ברוך הוא ועושה מופת.

חוץ מגדרי הטבע, אי אפשר להגיד שזה טבע.

ואז ברור שיד

שמעל הטבע שולטת בטבע,

כופפת את חוקיו ועושה מה שהיא רוצה לטובת העדה,

העם או היחיד.

ואז מתברר ביטול הדעות האלה של הכופרים בעיקר,

או אומרים שאין השגחה פרטית.

ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר,

יבוא אחד ויגיד, שמע, אני לא ראיתי שום עוד, אני לא מאמין.

שיעשה לי עכשיו.

אם הוא יעשה לי, אני מאמין.

בעבור

שהקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר,

יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם וכן הלאה.

כמו כל המופתים שהיו במצרים לעיני מיליונים,

בכל העולם כולו.

ואנחנו מצווים, זכר ליציאת מצרים, לזכור את הכל ואת כל האותות והמופתים, יש לנו מצוות שכירה

וכולי וכולי.

בואו מביא דוגמה כי הקונה מזוזה בזוז אחד,

פעם זה היה בזול,

וקבעה בפתחו,

קבע אותה בפתח,

ונתכוון בעניינה,

פעם הקראנו לכם את הלשון של הרמב״ם.

הרי אדם זה, ברגע שעשה זאת, כבר הודה בחידוש העולם,

דהיינו שהעולם מחודש על ידי בורא שברא אותו מן העין,

ובידיעת הבורא,

שיש בורא לעולם,

ומהשגחתו,

שהוא משגיח על הברואים, שומר דלתות ישראל,

וגם בנבואה הוא מודה,

והאמין בכל פינות התורה.

במה? בהרכבת מזוזה על פתחו.

מי ציווה זאת? הרי היה אות ומופת שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי

ישראל במצרים.

הוא ביקש מאיתנו לשים דם על המזוזות ועל המשקוף.

אז שמה ראינו שהקדוש ברוך הוא משגיח,

כי הוא פסח על בתי העיוורים

ופגע במצרים במכת בכורות.

אז יש משברת העולם,

יש מי שמנהיג אותו, יש מי שמשגיח עליו,

ויכול לתת עונש מדויק למי שהוא אמר מראש.

ובחצות

כולם מתים.

אז גם מאמין בנבואה שמשה רבנו

היה נביא ה' וכולי,

כי הכל נעשה בשליחותו.

ואדם כזה ששם מזוזה בפתחו כבר האמין בכל פינות התורה.

לפיכך אמרו חכמים, הווי זהיר במצווה קלה,

קבע חמורה שכולן חמורות וחביבות מאוד.

עכשיו, למה אנחנו יושבים בבית הכנסת? למה אנחנו מתפללים בבית הכנסת?

וכוונת בתי כנסיות, מה הכוונה?

שיהיה מקום שבו יבואו האנשים ויתפללו יחדיו?

וכוונת בתי כנסיות,

וזכות תפילת הרבים,

כשמתפללים רבים, ככל שהם רבים, יש זכות יותר גדולה.

זהו שיהיה לבני האדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם.

מקום מיוחד להתכנס

ולהודות לאל שברא אותנו והמציא אותנו מהאפס ועד תוהו.

ויפרסמו זה,

ויאמרו לפניו בריאותיך אנחנו.

וצריך שזה ייעשה בפרסום,

ככל שהרבים ברוב עמד ראת מלך,

ויאמרו בריאותיך אנחנו.

מבואר מהדברים,

שהקונה מזוזה אחת וקבע בכוונה נכונה,

הרי הוא מודה בחידוש העולם ובהשגחה ובכל התורה כולה.

ואם אינו מנצל הזדמנות זו,

הרי איבד הזדמנות לזכות להיות מודל האמונה ולכל התורה.

עוד יש חידוש בדברי הרמב״ן,

שהוא מקיף לכל הבריאה כולה.

מה שכתב בכוונת בתי כנסיות,

שיהיה מקום שיתקבצו רבים ויפרסמו בריאותיך אנחנו.

היסוד בזה הוא שבלי פרסום

אין ערך הראוי לשום דבר.

יש ערך לכל דבר, אבל ערך הראוי מתקבל על ידי הפרסום.

זאת אומרת, אם הדברים מתפרסמים,

אז יש ערך הראוי לדבר.

ורק על ידי פרסום אפשר להעריך.

ואפילו מה שאדם יודע אינו ידיעה גמורה עד שיהיה בפרסום.

נגיד,

אברהם אבינו עשה נס ומופת.

ידעו את זה, נגיד, בני הבית וכולי.

אבל אם יבואו עוד אנשים מבחוץ ויגידו, אתה יודע מה היה? פעם אמרתי לו ככה וביקשתי ממנו ככה ונהיה ככה.

אז מתחזק העניין אצל אלה שמכירים את אברהם עוד יותר.

אחר כך עוד סיפור עוד יותר, ואחר כך עוד סיפור עוד יותר. ואם כולם מספרים

כל אחד סיפור אחר, מה הם ניצולו, נושעו, בזכותו.

הפרסום הזה הנוסף מוסיף עוד יותר ידיעה כביכול בידיעה המוקדמת שהייתה כבר לאותו אדם. זו לא אותה ידיעה.

זו לא אותה ידיעה.

יש גם פרסום שלילי כמו ההידברות שמפיצים סרטוני שקר וזיוף ומעשים פליליים בכל יום.

מפיצים למיליונים,

והם חושבים שבזה הם יצליחו להכריע את האמת.

אבל הם שכחו שהאמת זה הצד של הקדוש ברוך הוא, ואת הקדוש ברוך הוא אי אפשר להכריע.

והוא בצד של האמת, לא בצד של השקר.

לכן הם על זמן שאול.

כמה שהסיטרה עוד יכולה להחזיק אותם קצת,

אבל הם לפני הנוק-אוט.

וגם מה שמפרסמים שקרים והכול, וקורעים מודעות והכול, הולכים בראש העין.

מדביקים, מורידים אחריהם מייד, מייד, מייד. אתה עושה סביבות עוד פעם, כבר אין כלום.

אז זאת אומרת, כל מה שהם עושים

גם גורם להם נזק. למה? מתברר השקר יותר.

כי אנחנו מבררים שמה שמפרסמים זה הכול בנוי על שקרים.

אבל מה שאנחנו מפרסמים עליהם זה חיוב.

כי חיוב להשפיל את כיתות השקר.

גם מצווה להתגונן מפני השקר.

ואנחנו מפרסמים מה שהם אומרים ועושים.

לא אומרים דברים סתם. הכול עם סרטונים והוכחות והכול.

לכן הם הורידו את כל הסרטונים שיש לי בכל מיני מקומות שאנשים העלו.

הם מורידים את הכול שלא יהיה זכר

שאבא של הזמיר הוא עני ומקשקש בקופה.

עכשיו הם הוציאו סרטון חדש, זה לא אבא שלו. קודם אמרו, לא, אבא שלו הוא לא בסדר, והוא זה וזה.

עכשיו אומרים שזה כבר לא אבא שלו.

טוב, היום זה לא בעיה, כי אפשר להחליף מגדר. אתה יכול להיות זכר, נקבה, אתה יכול להיות גם לא אבא של אף אחד.

וגם בצהל ובמשרד החינוך כותבים

הורה א' והורה ב'.

כבר לא כותבים אבא, אימא. תגיד מה שם אבא, זה, מה שם אימא. לא. תגיד, הורה א', מי זה?

משה. והורה ב', דוד.

זה שני ההורים שיש לו.

ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך,

אז הפרסום הוא שצריכים לספר.

כשיש דבר שנעשה מופת, נס,

דבר שצריך פרסום,

צריך לפרסם.

כתוב מפורש, ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך. כמה זמן אנחנו מספרים את זה?

אלפי שנים.

אלפי שנים אנחנו כל הזמן מספרים זכר יציאת מצרים.

כל הזמן, בכל המצוות כמעט.

ויש לנו אגדה שלמה להגיד ולספר.

כל בית ישראל יושבים ומספרים את סיפור מה היה במצרים, בכל האותות והמופתים,

וחוזרים וחוזרים וחוזרים אלפי שנים.

למה?

מצווה, למען תספר באוזני בנך ובן בנך. זאת אומרת, הפרסום

הוא הופך את המציאות הידועה לידיעה גמורה יותר.

וגם תספר את אותותי אשר שמתי בם.

ומה זה יגרום?

וידעתם כי אני אדוני.

זאת אומרת, אם אתה מפרסם,

אתה בעצמך תדע את השם יותר.

מוכרח מכאן דברי הרמב״ן

שיסוד קניין אמונה הוא רק על ידי פרסום.

בכל שיש פרסום גדול יותר אפשר לקנות אמונה בקניין גמור

שהיא לא תהיה ידיעה שטחית ומושכל ראשון.

רק ידיעה מגיעה עד הלב.

זאת אומרת, לא שמעתי.

כן, שמעתי שהיה כזה דבר, כן, כן, דבר נפלא וזה וזה. לא, לא, לא. זו ידיעה במושכל ראשון משטחית.

צריך שהידיעה תגיע אל הלב.

ולכן הוצרחו הרבה מופתים.

אפשר היה להביא מופת אחד להכריע אותם על ידי מכת בכורות בהתחלה ובסוף זה אותו דבר.

וגמרנו, לא צריך עוד תשע.

לא.

וצריכו הרבה מופתים כדי שהידיעה תגיע ללב. יש אחד מתפעל מכזה, יש אחד מתפעל מכזה, יש אחד כזה, יש אחד רק מכולם.

שעם כל אוטו מופת מתווסף פרסום יותר.

בזה שנאמר על הים,

ויאמינו באדוני.

מה זה ויאמינו באדוני בים?

הרי כבר האמינו במצרים.

כתוב ויאמן העם. איך שבא משה ואמר להם שהקדוש ברוך הוא שלח אותו לגאול אותם,

כתוב ויאמן העם.

אז מה זה עכשיו כתוב בקריעת הים?

ויאמינו באדוני.

אלא שעל הים היו מכות הרבה יותר ממה שהיה במצרים.

במצרים היו עשר, על הים חמישים מינימום.

ואם כן הפרסום יותר,

וממילא נתוסף להם באמונה.

וזה שאומר ויאמינו באדוני זה שקנו מדרגות חדשות באמונה.

עוד תוספת.

מצוות נר חנוכה

להדליק על פתח הבית בחוץ.

כי נר חנוכה הוא זכר לניסים שעשה לנו הקדוש ברוך הוא. צריך פרסום.

איך קוראים לזה? פרסום מניסה.

צריך לפרסם את הנס.

לא כמו אלה שאני מברך ובשעה טובה ומוצלחת.

קורא להם נס.

אחרי זה הם לא רוצים לפרסם.

עין הרע, ולא, ואני שאלת אשתי, ואני שאלת ג'ת דתי.

יש לכם זכות לפרסם.

זו זכות.

לפרסם את השם בעולם.

שיש מי שמשגיח, שיש מי ששומע,

שיש מי שמושיע.

לא.

אדם ביקר ולא יבין,

נמשל כבהמות נדמו.

על ידי הניסים אנחנו קובעים בלבנו שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו ועושה כרצונו.

ונתן רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים.

וקבעו שמונת ימי חנוכה להודות ולהלל.

בימים האלה קולטים וקונים אמונה.

ולכן

תיקנו להדליק על פתח הבית בפומבי

כדי שיהיה בפרסום,

שכל שהוא בפרסום האמונה נקנית יותר.

גם מצינו מסכת מגילה ג', מבטלים תלמוד תורה לקרוא את המגילה.

אם יש שיעורי תורה בכמה מקומות ויש בית כנסת

ששם יש רבים מבטלים את התלמוד תורה כדי ללכת לקרוא מגילה ברוב עם אדירת מלך.

הוא מבואר בפוסקים שאפילו חבורה שלומדים ביחד.

מבטלים את הלימוד ללכת לבית הכנסת לשמוע מגילה.

כי בבית הכנסת יש רוב עם

וזה פרסום גדול יותר.

נקרא מגילה ומשום פרסום הנס.

לזכור את הנסים שנעשו בימי מרדכי והאסתר.

לכן כל שיש פרסום יותר זו מצווה מן המובחר יותר.

ומבטלים תלמוד תורה בשבילה שהיסוד ודאמונה נקנית על ידי פרסום.

אז רואים שגם תלמוד תורה מבטלים בשביל לפרסם את האמונה.

וככל שזה ברוב עם,

הרי זה מצווה מן המובחר.

כל שומר תורה ומצוות יודע שיש בורא עולם

ושהוא מנהיג את העולם.

וכל אחד כזה יודע ששום דבר לא נעשה בלי ציווי ורצונו.

ידוע שהצדיקים פועלים הרבה עניינים

חוץ מדרך הטבע,

כמו הגאון מווילנה, כמו החפץ חיים,

זיכרונם לחיי העולם הבא.

נשאלת השאלה אז למה האמונה רפויה בידינו?

הביאור משם שיש הידברות.

רוח כפירה בעולם.

ממילא חסר הפרסום.

הפרסום של האמת חסר, הפרסום של השקר נפוץ.

ובלי פרסום אין האמונה נקבעת בעומק הלב.

ומזה צומח הרפיון באמונה.

אני רואה אנשים שלכאורה,

גם שומע,

שהם מאמינים בדרך מסוימת.

אבל כל פעם צצות להם שאלות חדשות,

כאילו מתערער להם, לא לגמרי, כאילו מתערער להם משהו.

והם רוצים חיזוק, עוד משהו, עוד איזה ראייה, עוד משהו.

אבל אמרו לי, אבל שמעתי,

אבל ראיתי.

רואים שלעולם יש מקום לחזק את האמונה גם בדבר הברור והידוע.

ולכן אנחנו אומרים כל בוקר,

אמת ויציב ונכון וקיים וכו'.

וכל ערב אמת ואמונה, כל זאת וקיים עלינו.

בעוד פעם בבוקר, אמת ויציב ונכון וקיים.

בעוד פעם בערב, אמת ואמונה, כל זאת וקיים עלינו.

למה צריך להגיד כל פעם?

כי האמונה צריכה חיזוק כל הזמן.

אז מי שנמצא בחבורה של ירעים,

וכל הזמן נמצא ברוב עם.

ודאי שהוא מתחזק יותר,

אבל אם הוא יהיה לבד הוא קערער בערבה.

בקהל אפשר להעיף אותו מאמונתו.

לא לגמרי,

אבל הוא יכול לאבד את הזהות שלו.

כמו כל אלה המרצים החדשים שאיבדו את זהותם ואת יהדותם

מרוחות קלות ואינטרסים כאלה ואחרים.

ועל זה כתוב באחרית הימים והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים

וידעו כי אני אדוניי.

מה כתוב?

הגאולה תתבצע אחרי גוג ומגוג,

וכתוב והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים

וידעו

כי אני אדוניי.

מה נפקא מינא לקדוש ברוך הוא אם כל הגויים יכירו בו או לא יכירו בו?

העיקר שעם השם נגאל,

עם ישראל זוכים לגאולה, משיח צדקנו מגיע,

מה אכפת לנו אם עיקר פה לניר רועה חזירים

ידע שיש הקדוש ברוך הוא בעולם?

מי ששואל שאלה כזאת הוא כנראה לא קרא טוב את פרשת יציאת מצרים,

כי הקדוש ברוך הוא לא נתן למצרים למות,

הטביע אותם וזרק אותם לחוף והשאיר אותם עוד קצת חיים

כדי שידעו שהוא עשה בהם את זה וידעו כי הוא אשם ואז הרג אותם.

זאת אומרת שעוד יספיקו לדעת שיש אשם בעולם,

ושהם טעו והטעו כל ימי חייהם.

מי אומרים יתגדל ויתקדש מר הבא? אנחנו, רק היהודים אומרים קדיש. איזה קדיש? מה זה קדיש?

יתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם? אנחנו מחכים למתי יתקיים הפסוק

והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים מחכים, כל הזמן מבקשים, יתגדל ויתקדש מר הבא,

בעל מאדי ורב אחר...

יש.

כל זה עושים בשביל מה רוצים שהקדוש ברוך הוא כבר יתגלה.

מה אכפת לנו מהם?

אלא שבלי פרסום אין האמונה קנויה בלב בקניין גמור.

דוגמה מהשבוע.

רואים שביבי על סף דמעות,

מודל טראמפ?

שהכיר בכל היישובים ביהודה ושומרון

שהם שייכים

לארץ ישראל, לעם ישראל.

זאת אומרת, הוא מאמין פחות כל זמן שהגוי לא אמר לו זה שלך.

כל זמן שהוא לא אמר לו זה שלך. איך הוא קפץ? איך הוא שמח?

יש הכרה של אמריקה,

המעצמה הגדולה של ארץ ישראל שלנו.

הוא אומר לכאורה, מטמיע. מה, לא ידעת? בטח שהוא ידע.

אבל הוא אמר את זה כמו שטראמפ אמר?

מעולם לא.

וכמה הוא הודה לו?

תארו לכם שביבי יודע שכרגע הוא זכר.

וטראמפ אומר לו, אני מבחין שאתה זכר.

אה!

אה, הנה עוד אחד יודע שאני זכר.

אה!

מה התוספת?

מה התוספת? מה הוא הוסיף לך? מה, אתה לא יודע שאתה זכר?

אתה כתבת בעצמך בתעודת זהות שלך, אתה אמרת להם שאתה זכר. לא.

לא שינית עוד כלום.

בינתיים אתה זכר.

אז מה אתה צריך אותו שהוא יגיד?

מה אתה צריך שהוא יגיד?

לא. זה תוספת.

כן, כן. גם מה שאתה יודע בעצמך על עצמך.

אם בא מישהו ואומר לך כך וכך,

זה עוד תוספת.

ולכן צריך שיתגדל ויתקדש שמו לעיני כל הגויים.

ולא יישאר מקום פנוי בכל העולם שלא יקרא בשם ה'.

ביום ההוא יש שם אחד ושמו אחד.

ונודעתי לעיני כל הגויים.

כל, כל הגויים.

ואז אצלנו גם האמונה תתחזק מאוד.

כמו למען תספר באוזני בינך ובין בינך את אשר התעללתי במצרים.

וידעתם, אתם תדעו, אתם היהודים שמספרים את זה כל הזמן.

אתם תדעו, כי אני אשם.

בתפילות של ימים נוראים אנחנו מבקשים וידע כל פעול, כי אתה פועלתו, ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו, ויאמר

כל אשר נשמה ואפו

אדוני אלוהי ישראל מלך

ומלכותו בכל משלה.

מה נפקא מינא

אם גוי אחד באיי הים לא יאמר

אדוני אלוהי ישראל מלך? מה אכפת לנו?

אלא אם יש אחד שאינו מכיר בקדוש ברוך הוא,

יחסר לנו בהכרתנו,

כי אמונה תלויה בפרסום.

אז מי שמפרסם אלוקותו יתברך.

מי שמחזר אחר כל ישראל ללמד אותם אמונה ולפרסם את הקדוש ברוך הוא,

את תורתו, את מצוותיו, את מידותיו הטובות עלינו,

אם אדם מפרסם זאת, את השגחתו יתברך,

זו זכות שאין כדוגמתה. אם באמירת שלום אדם קונה עולם הבא,

שהוא מקפיד בזה, כמו רבי יוחנן,

שהיה מקדים שלום לכל אדם, בשוק, אפילו לגוי.

אז כל שכן מי שמפרסם את האמונה

שבראנו לכבודו.

אז מבואר מדברי הרמב״ן.

בתי כנסיות

זה מקום קיבוץ לרבים

שיאמרו ויפרסמו,

בריותיך אנחנו.

יש בעיה אבל בבתי כנסת. נגיד שמתאספים אנשים, ואנשים מתפללים,

ואנשים יראים בשלמים, ואין חזן פסול, לא אוכל נבלות וטרפות, הכל בסדר.

אבל לא כולם באים,

כי זה אומר רחוק לי, וזה ככה, וקשקושים, שכן רע, מה שנקרא.

וגם כשנמצאים כבר יצר הרע, מרדים את כולם. מה זה מרדים?

אומרים אמן לעצמם.

אבל העניין להגיד אמן, זה לפרסם את הקדוש ברוך הוא.

אז אם כולם אומרים ביחד אמן,

אמן, כולם ביחד, בקול רם, מפרסמים את האמונה.

מה המטרה שלנו בהיבט הכנסת? לפרסם, בריותיך אנחנו.

אז אם אתה אומר, אתה חונן, ואתה זה, וברחנו והכל, ואתה לא אומר אמן בקול רם,

איפה אתה מפרסם? מה אתה מפרסם?

אתה בעצמך לא שומע שאתה מפרסם.

צריך לענות חזק.

ולפי מה שנתבהר, שעיקר האמונה היא על ידי פרסום,

יוצא לנו מזה גודל החיוב להיות נזהר קודם כל להתפלל עם ציבור.

אה, אין לך מניין בסביבה, אז כדאי לנסוע.

כדאי לנסוע למרחקים.

אמנם לא מקבלים שכר פסיעות,

כמו שהולכים ברגל אם אתה נוסע ברכב או בקטנוע,

אבל הקב' מסתכל על כל מאמץ שאתה עושה בשביל להגיע למניין כשר.

אם לא, תהפוך את העול להמתקים, מניין כשר.

למה בחוץ לארץ יודעים אנשים לחפש מניין?

יהודי, יהודי,

מניין, מניין, מניין, מניין.

סירי, הסירי, הצנטר, הצנטר.

קוראים, קוראים, עומדים ברחובות, מחכים,

לא, יעבור יהודי.

יש מספיק יהודים. למה אתה לא הולך לבתי כנסת שהם כן כשרים?

אם לא, תקים.

לנו לא היה.

הקמנו.

מה הבעיה? כל אחד יכול להקים.

אז צריך להיזהר להתפלל עם הציבור.

מלבד עצם חיוב תפילה בציבור,

שכתוב בש״ס ובפוסקים,

יש בזה עוד עניין נפלא,

כי זוהי הדרך לקנות אמונה שתהיה קבועה בליבנו.

אדם שיוצא אחרי תפילה כמו שצריך ברוב עם,

הוא הולך ברחוב מלא אמונה.

הוא יצא ממקום של אמונה והיא מלווה אותו.

במנחה הוא מקבל עוד פעם חיזוק של אמונה.

עוד פעם יהודים מתקבצים.

להודיע בריותיך אנחנו.

ולכן אנחנו אומרים, אמת ויציב, אמת ואמונה, כל הזמן.

אמונה צריכה חיזוק כי הרחוב מחליש.

הראיות השמיעות בחוץ מחלישות.

המטוסים מחלישים, הטנקים מחלישים.

טולים בכוחים ועוצם ידי.

טולים בביבי, בגנץ.

בבריותיך אנחנו, אתה מנהיג את העולם, אתה יודע מה לעשות.

דווקא בפרשיות האלה

פרצה עכשיו

מחלת הקורונה,

שהורגת סינים רבים.

מאות, יש אומרים אלפים, הם מסתירים. מתו כבר.

איך הם מתים? אדם הולך בשוק, פאק, נופל.

בלי התראה.

ממש כמו שק מלט, פתאום הוא הולך, פאק, נופל.

בלי פרכוסים וכלום. טאח, מת.

בדרך, עוד כשהוא התחיל ככה זה להתמוטט, הוא כבר מת.

טראח, מת.

בלי התראה.

כל העולם סוגר את השערים לסינים שלא הגיעו. יש עכשיו מטוס ישראלי שצריך להגיע לפה,

לא נותנים לו לבוא. שיחכה שבועיים עד שיעברו את הזמן של הדיגור של החיידקים,

ורק אחרי זה יביאו אותם לבידוד וכו' וכו'.

אז אם אדם רואה, היה במצרים מכת דבר

ברשיות השבוע.

כל המצרים התמוטטו ככה, בדיוק. אז מראים לנו עכשיו דוגמה.

ולמה שמה?

אז הם בדקו ואמרו שזה מאכילת נחשים.

מי שראה את השוק שמה? הם מוכרים עכברים, מוכרים לטאות, מוכרים סרטנים, מוכרים הכול,

ואוכלים אותם ככה, ואוכלים אותם גם חיים.

בסין אוכלים קוף חי,

לא את הקוף עצמו, את המוח שלו.

יש שולחן, משחקים פוקר,

יש חור באמצע,

שמים את הראש שלו בפנים,

פטיש, דופקים לו בראש ואוכלים עם מזלג מהמוח שלו, חי והוא צוחק.

חיות אדם.

קורונה,

גימטריה, אבר מן החי.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מראה לנו, אתה קורא פרשיות השבוע, בוא אני אתן לך במוחה שתראה.

מה זה נקרא מכת דבר? אתה קורא מכת דבר, עובר על המכה האחרת.

הרבה, ברד, הכול, אתה יודע אופי, אתה קורא מהר.

ראית פעם?

הנה, תראה מה קורה בסין.

כל העולם, תסתכלו, רועד עכשיו,

שזה לא יגיע כי זה מדביק,

ואתה לא יכול לזהות את זה.

ואם זה דוגר אצל הבן אדם, אתה לא יודע כרגע, הוא נראה כאילו בריא, ואז פתאום זהו.

ואם הוא מתעטש,

או לחץ לך את היד, או עושה ככה או ככה,

זה מדביק, ועוד שבועיים בן אדם, טאק, שק מלט.

יש סרטונים שמפיצים עכשיו איך הם מתים, תחנות אוטובוס ברכבות, בזה, ברחובות, בזה, ככה הולך, פתאום, טאק, נופל.

ואף אחד לא ניגש אליו.

עד שיבואו אליהם המסכות והכול והכול,

בשביל לקחת מהם דגימות וכולי וכולי.

אז האמונה מתחזקת עוד יותר.

אומנם לצערנו הרב זה בא בצורה כזאת,

אבל הקדוש ברוך הוא מראה לנו,

העולם לא הפקר, יש מישהו שמשגיח.

ודווקא בפרשיות האלה, שתהיה לאדם

אמונה חושית, חושית,

אז כשהשם אומר שהוא יביא דבר במצרים, מגפה,

אז צריך להבין מה זה אומר. אם אדם לא מצייר בחוש,

הוא לא מבין.

לא מבין.

ואז הוא מאבד הזדמנות קלה. הנה, אתם רואים, אני עכשיו הסברתי לכם,

זה עדיין לא אמונה חזקה.

מה שאמרתי זה עדיין לא אמונה חזקה.

ואם אני אראה לכם את הסרטון,

וואו, אתם תעשו ככה, וואו,

וואו, פתאום זה ייכנס לכם את הרעמון.

וגם זה לא אמונה חזקה.

רק אם תלכו חלילה שם באיזשהו מקום בחוץ לארץ, ופתאום אחד לידך יגיד לך מה שלומך, פח, נופל.

וואו, זה יהיה כבר אמונה עוד יותר חזקה.

זאת אומרת, תמיד יש מקום לחזק את האמונה, והפרסום מחזק את האמונה.

אז לכן, בבתי כנסת יש עניין של פרסום האמונה על ידי שבאים למקום,

ואם אדם לא מגיע לבית הכנסת, הוא גם מאבד, חוץ מהחובה להתפלל בציבור,

חוץ מהמחלה להתפלל בציבור, הוא מאבד גם את ההזדמנות לקנות אמונה.

ואז הוא הופך להיות נמשל כבהמות נדמו,

היה יכול להיות אדם ביקר,

אבל הוא עדיף להיות בהמות.

שיעור הבא בקרוב.