עבדים לעבודה זרה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציב יום
לאליהו בן אורה, שיזכה לתאומים מהרה.
כה אמר אדוני, עד מתי מיענת לענות מפניי, שלח עמי ויעבדוני.
נפעמים,
עיקרים ויסודות גדולים, נשכחים ונעלמים מאיתנו.
ייתכן שאדם יחיה חיים שלמים,
יעבוד, יתייגע, בהשגת רוחניות,
אבל כל עבודתו תיחשב רק בפרטים,
ועיקר העיקרים נשכח ממנו,
ולא שם לב.
יסוד יציאת מצרים זה שאנו עבדים לקדוש ברוך הוא,
וכל מעשינו חייבים להיות בגדר עבדות.
כיוון שהיינו עבדים לפרעה,
והוציאנו אדוני מתחת עבדות פרעה,
עלינו להיות תמורת זאת עבדים, לה' יתברך, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם,
אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
וגם פסוק מלא, בהוציאך את העם הזה ממצרים,
תעבדון את האלוהים
על ההר הזה.
והרמב״ן אומר, ואז יקבלו עבודת השם ומצוותיו,
וכן כשבא משה לפרעה, תחילת הדיבור הייתה שלח עמי ויעבדוני.
אז עיקר העיקרים זה שלא נשכח את העיקר,
שאנחנו עבדים לבורא יתברך.
וזה נעלם מאיתנו,
ואפילו מי שירב דואג לתקן את נפשו,
מכל מקום הוא מסתפק במעשים.
אבל בנקודה העיקרית הזאת של עבדות,
לא נוגע כלל ולא מכיר אותה.
וייתכן שאדם יתייגע ויעשה פעולות במשך כל ימי חייו,
אבל אינה מכוח עבדות.
כי בחינת העבדות היא מהות אחרת לגמרי.
עבד פירושו אין לו רשות עצמית לגמרי.
בכל מציאותו רק רצון הבעלים,
ומבלעדי זאת אין לו מאומה.
זאת אומרת לעשות רצונך חפצתי.
בטל רצונך מפני רצונו.
ולכן ייתכן שאדם יעשה מצוות,
אבל זה לא שייך לעבדות.
כי מעשיו, בגלל שהוא רוצה לעשותם,
אבל לא מגדר עבדות.
הבאור של עבדות
זה שעושה מכוח גזרה שמלך מלכי המלכים גזר עליו לעשות.
אם הוא עושה כן, הוא מוכיח בזה שיש מלכות בעולם.
כי מלכות ועבדות תלויים אחד בחברו,
כי אין מלך ללא עבדים.
והעבדות מוכיחה על קיום המלוכה שה' מלך.
אז מעתה אנחנו מוצאים יסוד חדש ועמוק בהגדרת עבודת האדם,
שכל המצוות חייבות לנבוע מכוח עבדות מקיום מצוות המלך.
וכל התורה היא ציוויים וגזרות לקיים רצון המלך.
והדברים מפורשים ברמב״ן.
אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מבית עבדים,
שהיו עומדים במצרים בבית עבדים שבויים לפרעה,
ואמר להם שהם חייבים שיהיה שם הגדול, הנכבד והנורא הזה להם לאלוהים,
שיעבדוהו,
כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים כטעם שאמר כי עבדיי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
והרמב״ן מביא את דברי המחילתה.
משל למלך שנכנס למדינה,
אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזרות.
אמר להם כשתקבלו מלכותי אגזור עליכם גזרות.
כי אם מלכותי אינכם מקבלים,
גזרותיי איך אתם קיימים?
כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל.
אני הוא שקיבלתם מלכותי עליכם במצרים?
אמרו לו כן.
כשקיבלתם מלכותי קבלו גזרותיי.
כלומר,
אחר שאתם מקבלים עליכם ומודים
שאני אדוני אלוהיכם,
עכשיו קבלו מצוותיי.
נמצא שכל קיום המצוות ייתכנו רק לאחר שיקבלו את העבדות שהיא המלכות.
בכל המצוות הם המשך
לקבלת המלכות.
אז מעתה יוצא,
כל מי שאין לו קשר לעבדות ומלכות
אינו בכלל מקיימי המצוות,
שאין זו המצווה הנדרשת מאיתנו.
נקודת המלכות והעבודה חייבת להיות בעיקר זה
של עבדות.
ואם אנחנו רחוקים מאוד ולא מכירים בזה כלל,
אז זאת בעיה.
סימן ראשון בעבדות
זה מה שכתב מסילת ישרים.
חייב להרגיש עצמו כארעי בעולם הזה.
ואם אנחנו מתבוננים במצבנו אז ממש ההפך מרגיש האדם כאילו הוא בעלים בעולם הזה.
ומקיים מצוות רק לזכות לעולם הבא.
וכל זה ראייה שאין לנו שייכות כלל לעבדות.
בזה התבהרו דברי חכמים, זיכרונם לברכה, בחגיגה ט' באופן יותר עמוק.
ממנו נלמד היכן טמון עניין העבדות.
כתוב שם, ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע
ובין עובד אלוהים לאשר לא עבדו.
באחרית הימים
התברר מי היה צדיק, מי רשע, מי עבד אלוקים, מי לא עבד.
בקשה הגמרא, היינו צדיק, היינו עובד אלוקים,
היינו רשע, היינו אשר לא עבדו.
למה צריך להגיד כפל?
צדיק ורשע, עובד אלוקים ולא עבדו.
מתרץ את הגמרא, לא, מדובר בשני צדיקים גמורים.
צדיק ורשע זה צדיק צדיק ורשע רשע.
אבל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו זה שני צדיקים גמורים.
אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת.
מי ששונה פרקו מאה ואחת נקרא עובד אלוקים.
עבד.
מי ששונה רק מאה נקרא לא עבדו.
והדברים לא רעים.
ייתכן שאדם יחשב צדיק גמור,
ועדיין הוא במדרגה של לא עבדו.
מתי זה? כשאינו שונה פרקו מאה ואחת.
ואם שונה מאה זה לא דבר גדול.
דבר גדול מאוד. מי אלה ששונים מאה?
אבל מה הכוונה? כיוון שהרגיל את עצמו בעבודה הזו,
הוא רגיל תמיד לשנות מאה פעמים,
אז העניין הזה לא קשה עליו.
אבל להוסיף עוד פעם אחת ולשנות את ההרגל, זה קשה לו.
לשבור את הטבע.
זה נקרא עבדות.
אם אתה עושה רק מה שמתאים לך, מה שכיף לך, מה שאתה יכול, מה שאתה מסוגל, מה שאתה אומר שאתה רוצה,
זה לא עבדות.
זה מה שאתה רוצה.
זה מה שאתה החלטת שאתה יכול.
אבל לעבור בעוד אחד אפילו, רק בעוד אחד ממה שאתה רגיל,
זה כבר עבדות.
לכן יכונה בתור עבד רק מי ששונה פרקו מאה פעמים באחד,
כי הוא עושה פעולות שהן ההפך טבעו והרגלו.
ואפילו שאם שונים פרק מאה פעמים,
גם כן צריך להגיע לעבדות,
אבל אם עבדותו מסתיימת במאה פעמים,
ולא יותר,
והוא לא מסוגל לעשות עוד אחד,
אינו נקרא עבד.
כי העבד לא יכול להגיד לאדון,
אני הולך לנוח עכשיו, אני עייף, תשכח מזה.
אתה יכול לבקש מעכשיו עד מחר, אני לא יכול.
מחר.
גמרתי ליום, אין דבר כזה.
העבד לא מסיים אף פעם.
מה שאומר האדון בכל שעה הוא עושה.
זה העבד.
אז מעתה כלשהו כפוף להרגלה וטבעה ואינו יכול לאכוף אותם,
אז כאילו הוא כפוף לרשות אחרת.
הוא כפוף לרשות של יצרו הרע.
הוא לא יכול להשתחרר ממנו.
וזה לא בכלל עבדות.
ולכן חייבים לשבור את הטבע וההרגל.
ואם שובר את ההרגל אפילו במעט,
כבר נכנס בכלל עבדי השם יתברך.
אבל כל שאינו עומד בכך, אפילו שהוא צדיק, גמור,
מכל מקום אינו בכלל עבדי השם יתברך.
וימנה עם פורקי העול.
שאם יאמר אדם לקדוש ברוך הוא, הכל אני עושה חוץ מדבר זה,
כאילו זה אני לא יכול.
פרק עול אדוניו מעליו, פרק עול אדוניו מעליו. ככה אומר רבנו יונה.
אם יאמר העבד, הכל, הכל אני עושה.
כל מה שאתה מצווה אני עושה. רק דבר אחד אני לא עושה.
לא יכול.
פרק עול אדוניו מעליו.
כאשר נתבונן בזה נראה שהדברים חמורים יותר.
כתוב לא יהיה בך אל זר.
מה זה אל זר? אל זר שבקרבך, לא יהיה בך.
לא לך.
בך.
לא יהיה אל זר.
בקרבו של אדם יש עבודה זרה.
כי כל עבודה שאינה מיוחדת לשם יתברך,
הרי היא עבודה זרה.
עבודה זרה זה לא צריך להיות פסלים רק.
עבודה זרה, כל שהיא זרה,
ואינה מיוחדת לשם יתברך,
היא נקראת עבודה זרה.
ועובד את רצונותיו בעת תאוותיו,
מכלל העובדים עבודה זרה.
גם מי שעובד למען משפחתו,
הוא אומר אין לי זמן ללמוד. אני לא יכול זה, אני מצטער, יש לי ילדים,
אני חייב לדאוג להם, גם זה עבודה זרה.
אם אתה עושה מכוח רצון הבורא, מה שהבורא ציווה, בסדר, אם אתה מחליט שאתה עושה את זה, לא אכפת לי מה שהשם אמר, לא אמר, אני חייב
לזון ולפרנס את משפחתי. הנקודת מוצא שלך זה שאני החלטתי שאני עושה כך וכך,
כי זה בחשיבות עליונה אצלי.
זה עבודה זרה.
למה?
הכל אנחנו צריכים לעשות רק מכוח המצווה.
כשהקדוש ברוך הוא ויהיה עשרת הדיברות, יש שם כמה דיברות שמיותרות לכאורה.
לא תרצח, לא תגנוב,
לא תנף, זה דברים פשוטים שיודעים כל בני אדם עוד מבראשית.
למה צריך לבזבז בעשרת הדיברות להגיד דברים ברורים?
הרי ברור, אם תרצח ירצחו אותך, ואם תרצח ירצחו, וזה ככה הולך, אז מי, מי, מי, מה, האדם לא מבין את זה לבד?
לא צריך בשביל זה ציווי?
אבל החידוש
זה שהקדוש ברוך הוא אומר, אני יודע שאתה יודע שלא תרצח.
זה דבר פסול וגרוע ולא טוב, וזה ההפך מהכל.
אבל אני מחדש לך שגם את הדברים הברורים
לך אתה עושה בגלל שאני ציוויתי.
לא בגלל שאתה מבין,
בגלל שאני ציוויתי, מכוח המצווה.
כי אתם, בני ישראל, עבדים לי,
והעבד עושה מכוח ציוויו של האדון.
הוא לא עצמאי לעשות מה שהוא רוצה.
אפילו אם הוא מחליט נכון,
אפילו אם הוא מחליט ראוי,
אבל צריך לעשות מכוח המצווה.
גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה.
אז זאת אומרת,
צריך לדעת שגם עבודות,
שאדם מתחייב,
עשה כתובה וחתם ואמר והכל,
אבל זה מכוח המצווה.
לא שאתה מבין ככה ומחליט.
העבדות,
פירושה עבודה רק לשם יתברך.
אבל בלי שהאדם יעבוד ויגע
לשרש את הטבע והתאוות שלו,
אז הוא עובד את יצרו הרע שהוא אל זר בקרבו,
והוא עובד עבודה זרה.
הוא לא עובד את השם,
הוא עובד את יצרו הרע.
כי הוא הולך אחר תאוותיו ואחרי טבעו.
אבל רק אחרי הגיעה
יכול לזכות אדם להיות עבד משכיל בכל מלאכת השם אדונו.
היוצא מזה שכל מצווה שאנחנו עושים, צריכים לזכור, אני עושה את זה בגלל שהשם ציווה,
הוא המלך ואני עבדו ואני עושה את רצונו
בלי שום שאלה.
איך הולך אברהם אבינו לעקדה,
כעבד ששומע לאדון?
הילד הזה נתתי לך בהשאלה,
עכשיו אני אומר לך, לך, עלה הוא לעולה.
אם אני רוצה אני לוקח אותו, לא שואל אותך, אני לוקח גם אותך.
אני אומר לך עכשיו, לך תעקוד אותו.
שלום.
יכול אברהם להתנגד?
לא.
לא עולה על דעתו אפילו.
בא יצרוע רע
ואומר לו,
תשמע, אתה לא מבין כנראה את הניסיון. הניסיון זה בשביל שאתה לא תשחט אותו.
הוא רוצה לראות אם אתה עד כדי כך.
הוא מתכוון, תשחט,
תעלה הוא לעולה,
בכוונה, אל תעלה הוא לעולה.
ונראה אם אתה הבנת מה הוא אמר.
אתה מסבך?
אומר לו, אני שמעתי ועלה הוא לעולה.
אין לי שום פירוש אחר ואין לי שום דבר. דברים ברורים. שמעתי, עליה הוא לעולה, זה עליה הוא לעולה. זהו.
למה? כי עבד שמע מה האדון אומר. אין מקום שאתה תפרשן.
אם אתה רוצה לפרשן,
אז תחזור אליו, תגיד לו, האם הפירוש שאני מבין זה נכון או לא?
אל תפרשן אותו.
תעשה מה שהוא אמר בדיוק.
זה נקרא עבדות.
אז אם רוצים להרוויח את זה ולא יהיה חס ושלום עבודה שהיא זרה,
אז צריך לזכור בכל המצוות שאנחנו עבדי ה' ועושים את רצונו.
הוא המלך ואנחנו עבדיו, כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם.
ולכן שלח את משה רבנו ואמר,
שלח עמי ויעבדוני.
רבי חנני אברהם, שאומר, עושות בזבנות זה קודש רואים.
וכוח ארבע עולם תערור ומספור.
שנה אמר ה' חופש למען של גביהו ירדין תערור ויעבדי.