קלטת 118 - שלמה המלך - חלק ב

קלטת אודיו מס' 118 - שלמה המלך חלק ב'

נזירות שבקדושה ונזירות של חטא

מקטע 1 : (00:49)

אם הוא נודר נדר מתוך, אתה מבין, שקרה לו משהו והוא אומר "אתה יודע מה, אני גוזר עלי נזירות, ככה וככה וככה" בגלל שקרה לו איזה מקרה, זה לא נזיר, זה חוטא! בגלל שהוא היה חוטא הוא גדר את עצמו בגדר בשביל שיתקן את ה…זה, ויעמוד בזה, ויתרחק מזה. בסדר. אבל זה מנע מעצמו הנאה, מה מנע? – שאם לא היה חוטא לא היה צריך נזירות. אבל יש אחד שהוא נזיר שהוא נקרא קדוש, מה פירוש? – לא שהוא לא רוצה ליהנות בגלל חטא, אלא בגלל שהוא רוצה להתרחק מהחטא. הוא עושה נזירות בשביל להתרחק מן החטא, זה רוצה מעלות של קדושה. הגר"א לא שהוא לא רצה ליהנות, ההנאה הייתה גורמת לו יכול להיות להתקרב לחטא והוא רצה להתרחק ממנו? זה נקרא קדוש!

מעלת רבי יוחנן ביחס לאילפא

מקטע 2 : (00:41)

שאלה: לגבי הסיפור של אילפא ורבי יוחנן. אני לא יודע אם זה דוגמא כל כך טובה בגלל שאילפא בעצמו היה אמורא וגם זה שהוא לא נעשה תלמיד חכם כמו רבי יוחנן זה בגלל זה שלו לא היה קרקעות למכור. זאת אומרת ששניהם השקיעו בתורה באותה מידה. הרב: בדיוק, גם את זה אני אמרתי, ששניכם הייתם באותה ישיבה ואחד יצא לכאן ואחד יצא לכאן. אילפא התחרט. השואל: אבל שניהם היו אמוראים? הרב: לא, הוא היה אמורא גם בלי לעשות, הוא היה אמורא. אבל אתה צריך להבין שאילפא ידע את המעלה שלו, של רבי יוחנן, ביחס אליו והוא הצטער על זה בסוף ימיו. למה? – כי ודאי שאם היה ממשיך כמו שהמשיך רבי יוחנן מי יודע מה היה יוצא לנו מאילפא.

"טוב שם משמן טוב"

מקטע 3 : (04:07)

שאלה: עשית מקודם השוואות אצל מי יש יותר בהלוויה. לפי זה מחר ימות איזה גוי ויהיה לו איזה שני מיליון בהלווייתו, כולם צריכים לשאוף להיות כמוהו, למה לו היה בהלוויה הרבה. הרב: לא, זה לא המודד, מי באים להלוויה. השואל: אז אמרת: "יש אמת". הרב: לאור השאלה שלך אני אסביר לך עוד דבר אחד: יש "מי בא ללוויה?" זאת אומרת אם באים ללוות את האדם תלמידי חכמים גדולים שהתורה מעריכה אותם, שהקב"ה מעריך אותם, אז זה עניין אחר. אבל אם באים ליצנים, אנשים פשוטים, עמי ארצות, זה עניין אחר. תאסוף מיליון טיפשים, תשים חכם אחד, החכם שקול כנגד כל המיליון. כתוב שמשה רבנו היה שקול כנגד שישים ריבוא. אמא אחת ילדה תינוק – שישים ריבוא – זה משה רבנו. אתה שומע? זאת אומרת יש חכם אחד, יש אחד אינשטיין, קראו לו, כן? איינשטיין, אז אצל אומות העולם איינשטיין זה דבר גדול, נכון? הוא המציא הרבה דברים, הרבה המצאות, כולנו נעזרים בכמה מהדברים שהוא המציא ומצא וידע וכולי. הוא שקול כנגד הרבה טיפשים, נכון? אז אם יבואו ללוויה הרבה טיפשים ויבוא אינשטיין אז מה יגידו? לא יגידו אתה יודע כמה היו, יגידו "אתה יודע מי היה שמה? איינשטיין היה שמה". אז הם מבינים העולם, אינשטיין זה חשוב. אבל אם מגיעים תלמידי חכמים, שלצערנו הרב כרגע בגלות הזאת לא יודעים באמת לדעת מי חשוב מי לא חשוב, אבל אנחנו, שהתורה אומרת לנו מי חשוב מי לא חשוב בעיני ה', אנחנו אומרים ש-300,000 שומרי תורה ומצוות שבשבילהם נברא העולם מלווים אדם, זה מקבץ הטוב ביותר שבאנושות שיש, זה ההבדל, לא הכמויות. היתה איזה נסיכה שנרצחה לפני כמה זמן, כן? והיו שמה אומרים אני לא יודע כמה, מיליונים או מיליארדים לא יודע מה אמרו, וכל העולם, חצי העולם מתאבל ואני לא יודע מה. על מה? - על פריצות של אחת שקוראים לה נסיכה? שהיא הלכה עם מאהב וזה, ותפסו אותם על חם, וכולי וכולי? אז על זה התאבלו? אז זה מראה את המעלה שלה, אתה מבין? השואל: זה עדיין לא מוכיח כלום, צריך להיות תלמיד חכם שאז יבואו להלוויה שלך תלמידי חכמים. הרב: לא, אתה לא הולך להיות תלמיד חכם בשביל למות שילוו אותך, לא. רק זה אחד מן הדברים. כתוב, שלמה המלך עליו השלום אמר "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" מה הוא אמר? "טוב שם משמן טוב", שמן טוב בזמנם זה היה הדבר הכי יקר, הכי חשוב, שמן. אבל יש בו צד של מאיסות, הוא נמאס בסוף השמן, הוא... הצמיגות שלו יורדת והערך שלו יורד, הוא נפחת. אבל שם, שם של אדם יותר טוב משמן טוב. שמו של אדם. אם אדם זכה לשם טוב זה יותר טוב משמן טוב. אותו דבר אומר שלמה המלך: כמו ששם טוב יותר טוב משמן ככה יום המוות יותר טוב מיום היוולדו, כי ביום היוולדו כל הילדים נולדים אותו דבר: את כולם מנשקים, ואת כולם מברכים ואת כולם מחבקים. אבל יש אחד שהחזיק ביד שלו את רבי שמעון בר יוחאי כשהוא היה תינוק ויש אחד שהחזיק ביד שלו את היטלר כשהיה תינוק ונישקו אותם. ילדים קטנים, אבל לא ידעו שזה יצא כזה וזה יצא כזה, אתה מבין? אז מי מגלה את זה? – יום מותו. ביום מותו רואים מה היה ערכו. ופה זה עוד עולם שלא יודעים להעריך באמת מה האדם. פה זה עולם שעדיין לא יודעים להעריך את האדם. ואם ככה מעריכים אותו על אחת כמה וכמה אם היו יודעים באמת את ערכו האמיתי. לכן אמר שלמה המלך "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו" לכן יש ערך למוות בקטע שמגלה מה חשיבות האדם שהיה לפנינו.

למה נבראו הזבובים?

מקטע 4 : (01:53)

שאלה: אם העולם נברא בשביל האדם, אז בשביל מה נבראו כל הדברים שאנחנו לא משתמשים בהם? למשל חזיר, זבובים, נמרים וכל הדברים האלה. בשביל מה הם נבראו? הרב: זאת אומרת ככה: כל דבר שנברא בעולם יש לו סיבה, בין אם זה נברא לצורך אכילה, בין אם זה לצורך מלבוש כמו עור של בהמות ודברים כאלה, בין אם זה לצורך תרופות, בין אם זה ללמוד נימוסים והליכות כמו ללמוד גזל מנמלה וכולי, ועוד הרבה דברים, יש הרבה פרטים, הרמב"ם מונה את זה באחת ההקדמות למשניות. זאת אומרת אין דבר שנברא לריק, אין דבר. זבובים ויתושים נבראו בשביל להציק לך וככה כתוב: "ברצות ה' דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו" אומר המדרש זה זבובים ויתושים, שהקב"ה יש לו כמה שליחים שהם מבצעים את שליחותו בשביל להציק לאדם, שזה חלק מהייסורים שעליהם האדם, אם הוא מקבל תשובה על עצמו, הייסורים האלה ממרקים. ואם לא, זה תזכורת שאתה בעל חוב. מזכירים לך: אתה מקבל מכה, פציעה, חוב, כל מיני בעיות, מחלות, דברים, זה תזכורת מן השמיים. אם אתה מבין ועושה על זה תשובה - אז הייסורים הופכים להיות לייסורים שמרפאים, לייסורים כאלה שממרקים. אבל אם לא, אז זה עונשים ותזכורות בשביל שתתעורר ותבין. אין דבר שנברא לריק. יש דבר שהוא רק מאכל לדבר אחר, כמו נמלה שהיא נאכלת על ידי מקק, והמקק הוא לצורך החתול, והעכבר הוא לצורך החתול, והחתול הוא לצורך הנחש, וכל דבר לכל דבר, וזה יש קשר ביניהם, אתה מבין. בשביל שזה יקיים את זה וכולי וכולי, שכשבסוף כל זה משמש לאדם, הבנת?

נהנה במתמטיקה יותר מהתורה

מקטע 5 : (03:24)

שאלה: הרב, אם אני נהנה יותר ממתמטיקה, אני נהנה ממתמטיקה מאשר תורה ואני מרגיש שככה אני אעזור לעם ישראל הרבה יותר, הרבה יותר מאשר לשבת בכולל 15 שנה, זה אולי יותר עדיף? מה, זה חייב להיות שרק לשבת בכולל 15 שנה... הרב: אם תראה לי שכתוב בתורה שממה שנהנים יותר זה החיוב עליך אז אני מסכים. השואל: אבל אני אעזור לעם ישראל יותר, אני מקווה. הרב: או! זה אתה מבין. עכשיו, אם הקב"ה רוצה, תקשיב, שהחידושים שתמציא במתמטיקה יהיו בעולם ויתגלו, ואתה חושב שזה דווקא אתה, והוא באמת רוצה שיתגלו, אל תדאג, הוא ידאג שאיזה מישהו אחר יגלה אותם. אבל עם התורה שלך שהוא רוצה ממך וממני ומכולם בלי יוצא מן הכלל, זה המתמטיקאי האחר לא יוכל לעשות. נמצא שהפסדנו שניים: שהמתמטיקאי לא עשה כלום בשבילנו כי בלאו הכי היינו מוצאים את הדבר, והבן תורה שלנו הלך ואבד מן העולם, נמצאנו נפסדים פי שתיים. השואל: אבל יכול להיות שבמתמטיקה אתה תמצה את המירב שלך מאשר אם תלמד גמרא. הרב: אבל מי אמר שזה צריך להיות אתה? תן לגוי שימציא. אכפת לי שהגוי ימציא? "חכמה בגויים האמן תורה בגויים אל תאמין". התורה מוטלת עלינו עכשיו, הגויים תן להם להמציא, למה לא שימציאו. שימציאו במתמטיקה, בפיזיקה, בכימיה, מה שהם רוצים. מה אכפת לך לקבל מוכן? השואל: לכל אדם בכל תחום יש את הטופ שהוא יכול להגיע. הרב: נכון. השואל: יכול להיות שהטופ שאני יכול להגיע ולעזור לעם ישראל וליהדות וזה זה........ הרב: מי אמר אבל שאתה....... אם מוטל עליך מהתורה אתה צודק. אם התורה תגיד שמתמטיקה זה המצאה עליונה יותר חשובה מתורה, בסדר גמור, אז אתה צודק, אם תראה לי שזה ככה כתוב אני איתך. אבל אם לא מוטל עליך, מה אתה הולך לחפש דברים שלא מוטל עליך? עשה מה שמוטל עליך. זה כמו אחד שיגיד בצבא: "תשמע, אני, אתה יודע למדתי לפני שנכנסתי לצבא, למדתי רפואה. תראה, פה אני עומד בשמירה, אני יכול רק למות, אבל אם אני אשב בבית חולים אני יכול להציל אנשים, אני יכול ליילד יולדות, אני יכול לעשות הרבה בשביל האזרחים יותר ממה שאני פה בשמירה. את החיילים יש לך מספיק, עזוב אותי, תן לי, אני אלך, אני אהיה רופא, דוקטור." לא, החוב שלך זה קודם כל לתת את מה שאתה צריך למדינה. ככה יאמרו לך. מה פתאום? קודם כל תעשה את החיוב, אחרי שתגמור את החיוב אז תוכל ללכת לעיסוקיך ותציל ותעשה ותהיה פרופסור יפה. אבל אתה צריך לזכור דבר אחד: יש חיוב ויש שאינו חיוב. אתה מחויב בלימוד תורה ולא מחויב להיות פרופסור, אתה לא מחויב. אתה רוצה, אה, אתה רוצה, אבל על חשבון החיוב זה בעיה. השואל: לא חייב להגיע לטופ? הרב: לאיזה טופ? השואל: כמה שיותר. הרב: בתורה. זה הטופ. השואל: אבל יכול להיות שאני אעזור לעם ישראל יותר..... הרב: אני הסברתי לך דוגמא ברורה אני חושב, לא הבנת אותה עם הצבא? אני אחזור עוד פעם? השואל: הבנתי. הרב: הבנת עכשיו? ב"ה כן.

מה תורמים הדתיים למדינה?

מקטע 6 : (04:11)

שאלה: יכול להיות שבמצב הנוכחי שלנו אם זה לדוגמא שהרמטכ"ל בשביל לבטל לגרום שבחורי ישיבות גבוהות ילמדו ולא ילכו לשרת בצבא, הרמטכ"ל יקשיב לבן אדם שהוא גם רב והוא גם אדם משכיל ומקורקע כיום על הארץ ומבין מה קורה סביבו, ויהיה איזה בן אדם מעופף, כך יגדיר אותו הרמטכ"ל, יהיה בן אדם לא מקורקע והוא לא יהיה איזה פיסיקאי או בן אדם עם ראש על כתפיים, אותו רמטכ"ל לא מגדיר עם ראש על הכתפיים אחד שלומד גמרא, לא יודע אם הוא יתייחס אליו, לא יודע אם הוא יקשיב לו במצב הנוכחי שלנו כיום בעם. הרב: זאת אומרת אז אתה חושב, אם הוא יהיה בצבא אז הוא כן יקשיב אליו בתור אחד שהוא דתי? השואל: לא דיברתי על זה. הרב: אז מה? השואל: דיברתי על מה שהוא הזכיר כאן מקודם על המתמטיקה… הרב: בוא אני אשאל אותך שאלה פשוטה: בוא נגיד שקמנו כולנו ועזבנו את הארץ והלכנו למדינה אחרת. אתה חושב שהחילונים יסתדרו פה לבד או לא? השואל: לא. הרב: לא יסתדרו? השואל: לא. הרב: למה לא יסתדרו? השואל: אני מאמין לא יסתדרו. הרב: הגויים מסתדרים בלעדינו? למה הם לא מסתדרים? אין להם צבא? אמריקה יותר גדולה ממך, יש לה צבא, גם בלי הדתיים, נכון? אם נקום ונלך יסתדרו פה החילונים? למה לא? יסתדרו? השואל: הם יישארו כמו חמורים בעולם. הרב: לא, אל תגזים, אל תגזים. תקשיב טוב מה שאני אומר, תקשיב רגע מה אני אומר, תקשיב מה אני אומר עכשיו: עזוב עם ישראל ותורה ומצוות, עזוב, סתם אנשים. אם יקומו הדתיים ויעזבו את הארץ מה יקרה פה אתה חושב, תתמוטט המדינה? השואל : הכלכלה תפרח. הרב: הכלכלה תפרח, איווה, תפרח לה. אז זאת אומרת בסדר. זאת אומרת, לא זקוקים לנו בשביל לקיים את המדינה, גם הם אומרים "לא זקוקים" הם אומרים רק: "אם אתם כאן, אנחנו רוצים שתהיו גם כן בין אלה שיהיו איתנו", זה הכל, לא שאתם חיוניים לנו ברוחניות, הכיפה שלכם מסנוורת את האויב, אנחנו צריכים אתכם לאיזה מעלות מיוחדות, לא, אנחנו רוצים שתהיו כמו כולם, זה הכל. לא בגלל הצריכות שלנו, סתם. זאת אומרת אנחנו לא מונעים שום דבר. אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו באמת מועילים לכולם: הקב"ה אומר שאם אנחנו נעסוק בתורה ובמצוות, הזכויות של כלל עם ישראל יעלו יותר וממילא זה יגן ויגונן על כולם, זה צריכים לדעת, אי אפשר לשכוח את הדבר הזה. החפץ חיים זצוק"ל פעם אחת התרים לבית חולים, והוא התרים מיטות, פעם היו תורמים מיטות. כל אחד, היו באים לעשירים מבקשים מהם שיתרמו מיטות לבית חולים, והוא פנה לכמה עשירים ואחר שתרמו כל אחד 10, 15, 20 כל אחד כפי יכולתו, אז הוא עשה מסיבה גדולה והזמין את כולם להודות להם ולברך אותם וכולי וכולי. ובשעה שנכנס כל עשיר לפי מעמדו ולפי נתינתו ככה הוא קיבל אותו וכולם הרגישו וראו. כשנכנסו מבני הישיבה של החפץ חיים לאותו אירוע, אז ראו באיזה אהבה ובאיזה חביבות הוא קיבל אותם שכמה עשירים נצבט לבם, והם ניגשו אל החפץ חיים ושאלו אותו: "כבוד הרב, כמה מיטות הם תרמו שאתה מקבל אותם כל כך באהבה?" הוא אמר להם "הם תרמו הרבה מיטות שלא יצטרכו בבית חולים" אנחנו יכולים למנוע הרבה מיתות בבתי חולים, זה שתורמים מיטות זה בגלל שאין מספיק זכויות ומצוות, אז צריך מיטות בבתי חולים, אבל אם היינו צדיקים על מה צריך חולים ועל מה צריך מיטות בכלל? זאת אומרת אם נוסיף, וזה כוחנו, זה אנחנו מבינים, זה אנחנו יודעים. אנחנו זכינו. אנחנו גדלנו במצב כזה שיכולים להבין את זה, הם לצערנו הרב לא מכירים בזה, לא ידעו ולא למדו. אז לפחות אם אתה יודע שהתרומה הגדולה ביותר האמיתית, לא החברתית, שתהיה נוחה להם ובעיניהם אלא מה שבאמת נכון. אם היינו יודעים אנחנו את מעמדנו מה אנחנו ראויים לעשות ומה צריך לעשות ודאי שהיינו מתעלים יותר בתורה וגורמים לפחות נזקים בעם ישראל.

כנסי רה"מ לעומת הרב

מקטע 7 : (02:38)

השואל: אני שאלתי לגבי אותו מתמטיקאי, מבחינת המהות שלו, לא מבחינת זה שהוא יתרום יותר לעם, מבחינת זה שיסתכלו ויקשיבו לו, כן, הוא יהיה רב גדול וזה מה שיתרום, אבל שיקשיבו לו....... הרב :אני שואל אותך שאלה: אני צריך שיקשיבו לי? השואל: בשביל להשפיע במצב הנוכחי כרגע אולי כן. הרב: אז אני מסביר לך: אני צריך שיקשיבו לי? אני צריך שישמעו לי? אני לא צריך שום דבר. אני, אין לי תואר אקדמי. אין לי תואר אקדמי. אני לא למדתי מתמטיקה יותר מתיכון, זה הכל, ושומעים לי יותר ממה ששומעים לברק. אז אני שואל אותך שאלה: ברק לא שומע לי, גם אני לא שומע לו. אבל אתה צריך להבין דבר אחד: לי שומעים יותר אנשים ובאים לשמוע יותר אנשים מה שבאים אליו. אם הוא יעשה אסיפה עכשיו לא יבואו מאתיים איש, ואני הולך לאסיפה ובאים מאות חילונים חוץ מעוד מאות שבאים חרדים. אז אני שואל אותך שאלה: מה הם באים לשמוע? הרי לא למדתי באקדמיה. אני לא למדתי כמו שהם למדו. מה, מה יש לי להשמיע? פלא פלאות, לא? השואל: זה מעולה וטוב אבל הוא צריך להקשיב לי בדברים מסוימים. הרב: מי צריך להקשיב לך? השואל: ברק צריך להקשיב לי בדברים מסוימים, להבין גם אותי. הרב: הוא מקשיב לי מאוד והוא כועס על מה שהוא מקשיב. (צוחק) מקשיב. תדע לך, לי מקשיבים יותר ממה שמקשיבים לו. רק מה, יש דברים שלא מוצא חן בעיניהם, נכון, מה נעשה? כשהאמת טופחת על הפנים זה לא מוצא חן. יוסי שריד ניסה למנוע ממני עכשיו להיכנס למתנ"ס בגילה ובית המשפט החליט "אמנון יצחק צודק, הוא כן ידבר ואתה תשתוק". אז בית המשפט הקשיב לי ולא לו. נו, אז מה, הייתי צריך להיות בשביל זה אקדמאי? לא. מספיק כשאתה הולך בדרך אמת, אתה בא עם טיעונים צודקים, אתה תנצח. כמובן שיהיו כמה כאלה שלא יאהבו אותך, בכל חברה, גם אם תהיה חילוני או תהיה דתי תמיד יש כאלה וכאלה, אף אחד לא נהנה מכל העולמות, אבל העיקר שאתה עושה את מה שנכון באמת, לא לפי מה שהחברה רוצה שאתה תראה בעיניה, לפי מה שנכון לך באמת! אני אדם שיש לי עסקים נגיד, כן, ובאים חבר'ה שלי מובטלים שחיים על האבטלה וצוחקים עלי, כל היום אתה ליד הקופה, כל היום מסכן, תראה איך אתה עובד, איך אתה נראה, בוא לים, תשחק מטקות וזה". כן, אבל הם תפרנים, בשביל ארטיק הם מלווים ממני כסף ואני יושב שמה ועושה את הקופה. אז נכון, אני עובד כרגע, אני עובד כרגע אבל אני אהיה עשיר ואתם עם מטקות: תק תק תק תק כל היום, אתה מבין מה ההבדל? שיצחקו, שיגידו מה שהם רוצים. אני יודע שאני עושה את הנכון, שיצחקו.

הלימוזינה של הרב

מקטע 8 : (01:51)

שאלה: התקשרתי עכשיו לחבר שלי. הוא דתי לשעבר. הוא רצה לשאול שאלה את הרב: הוא בטוח במאה אחוז שאין אלוהים. והוא אמר לי שאם הרב מאמין במאה אחוז שכן, אז הוא אמר שאם בחמישים אחוז שהרב צודק אז יכול להיות שהוא יסבול, אבל אם הוא צודק ואין, אז בעצם הרב בזבז את כל החיים שלו על סתם, על לימוד תורה. הרב: או.קיי. קודם כל אתה צריך להבין, להוכיח שיש אלוקים אז צריך שהוא יהיה פה שאני אשמיע לו את זה אז הוא יבין. אם אני יסביר לך אני לא יודע אם תסביר לו. אבל אני אגיד לך דבר אחד: אם יש בחמישים אחוז שהוא נהנה ואני לא, זה טעות גדולה, אני נהנה הרבה יותר ממנו. אתה יודע שאני טס עוד מעט לארה"ב? אתה יודע מי משלם? לא אני. אתה יודע שאני נוסע בעוד שבועיים לג'רבה? אי, אי יפה, טוניס, מי משלם? רק לא אני. אתה יודע שהם מקבלים אותי שמה עם לימוזין? אני ביקשתי? לא. פשוט מאוד: אני בחמישים אחוז עכשיו נהנה יותר ממנו. למה? – למה אני חשוך, לא למדתי באקדמיה, מסכן, אתה מבין, מימי הביניים עם צ'ופצ'יק, אתה מבין? עזר ויצמן צריך שסרוסי ייתן לו כסף, הוא צריך עזרה וסיוע, אתה מבין? אני לא צריך בכלל להחזיק כסף, כל מקום שאני הולך מוכנים לתת לי כסף. נו, אז מה יותר טוב? אם הייתי מבזבז את הזמן והייתי מתמטיקאי, נו, מי היה קורא את הנוסחאות שלי? אף אחד.

המתפרנס בכבוד והאברך הנזקק

מקטע 9 : (02:25)

שאלה: כמה אנשים יש כמו הרב? יש הרבה דתיים כמוך שלא נהנים כל כך. הרב: מה אתה מדבר?! תדע לך שאני נקרא "סובל", אני סובל. אלה שיושבים בכולל ולא זזים ואף אחד לא מכיר אותם, אלה חיים את החיים הכי טובים ואמיתיים, אתה שומע? אין לו דאגות בראש, הוא קם בבוקר אשתו הכינה לו את האוכל, הוא התפלל, הילדים הלכו לתלמוד תורה. השואל: הוא צריך את הגמ"חים. הרב: תקשיב רגע, תקשיב רק רגע: עדיף לחפש את הגמ"חים ולחיות בדרך אמת ולזכות לחיי העולם הבא, מאשר לתת את הגמ"חים אתה מבין, ואחרי שבעים שנה אתה תצא מפה אתה מבין, למקום לא טוב, עדיף. אבל צריך לדעת דבר אחד: גם החילוני הוא הולך לעבוד שמונה שעות והוא אומר: "עדיף לעבוד שמונה שעות, שירוויח את המאתיים, מאתיים חמישים שקל בסוף היום שיוכל ללכת ליהנות שעה עם אשתו במסעדה ולבזבז מאה וחמישים שקל על ארוחה. זה נקרא ליהנות. או לשתות קפוצ'ינו ואספרסו באיזה מסעדה "שופוני יא נאס" - אני פה. זה נקרא הנאות, בסדר. תלמיד חכם שלמד תוספות אחד טוב, מהרש"א, פני יהושוע, ישב, למד, העמיק, הבין, הוא יודע שהוא מיצה את עצמו. אני עושה את האמת, אני גודל כל רגע. תעטוף את עצמך בזהב, שים על עצמך כתר, תלך עם שעונים מזהב ויהלומים, תהיה מלובש משהו, ותיסע במכוניות פאר, זה שינה בך משהו? כלום. אתה רק סוחב עליך משקל, אתה לא שווה כלום, נשארת כלום, היית כלום ותלך כלום. אתה כלומניק. אבל אחד אין לו כלום, בגדים מרופטים, טלאים וגמ"חים, אבל כל יום הוא אדם אחר, כל יום מתווסף בו עוד, כל יום מתווספת לו הערכה, כל יום הוא בונה את עולמו, זה המלך השני שאתם בחרתם להיות, זה המלך השני, שבכל התשעה חודשים הוא לא אכל הרבה, הוא העביר והעביר והעביר אבל אחר כך הוא אכל. והמלך הראשון אחר כך אכל אותה, זה ההבדל.

על מה האברך מקבל כסף? 

מקטע 10 : (04:34)

השואל: אל תצטרך לבריות? הרב: אל תצטרך לבריות, אם אתה יכול נכון, אל תצטרך לבריות. ואם אתה לא יכול אמרו "תמות"? - לך תעבוד ואל תצטרך לבריות. לך תעבוד, בסדר, זה אל תצטרך לבריות. אז יש אחד אומר "רק רגע, מה זה "אל תצטרך לבריות"? אתם עכשיו מדברים גבוהה גבוהה יפה יפה, מבינים, מביאים פסוקים, מאמרי חז"ל, יפה. נשאל אתכם שאלה: תקנו דירה? בטח. תיקחו משכנתא? בטח. מה פתאום: אל תצטרך לבריות, אל תצטרך לבנקים, אל תצטרך גמ"חים, תעבוד עד שיהיה לך דירה. לא לזוז, תעבוד, תעבוד כמו חמור עד שתגמור. אה, אברך זה גמ"חים, אבל עובד זה לא גמ"חים זה בנק! זה בנק עם ריבית. שם יפה בנקים, בנקים. שטויות! אין דבר כזה "אל תצטרך לבריות", הסוודר הזה מאיפה? לא הצטרכת לבריות? הכסא הזה לא היית צריך מ"כתר"? איך אתה לא תצטרך לבריות? השואל: זה לא אותו דבר. הרב: בטח לא אותו דבר: "אל תצטרך לבריות" שתחיה על חשבונם. אבל אם אתה לוקח על מנת להחזיר זה לא אמרו. גמ"ח מחזירים, גמ"ח זה גמילות חסדים, זה לא צדקה. אברך שמקבל שכר זה כמו פקיד שמקבל שכר. מה, אסור לבן אדם להשתכר? מה, אתם רוצים שהוא ימות?! שכר הוא מקבל 1,500 שקל בחודש, אשתו - השלמת הכנסה עוד 2000 שקל בחודש, על הילדים עוד 3,000 אלפים שקל, אשתו 1,500, 8000-9000 בחודש לא צריך גמ"חים. שמעתם? הוא לא עובד, על מה משלמים לו. עורך דין מה עושה? – נותן לך חותמת גומי, לוקח שני אחוז על דירה. מה הוא עשה? – תקנה חותמת לבד, תעשה לבד. מה הוא עשה? מה, אדם שלומד לא מגיע לו כסף? אתה יודע כמה משלמים המדינה על סטודנט שלומד? כמה היא משקיעה עליו? אלפי שקלים בחודש משקיעה המדינה על הסטודנט בשביל שילמד. השואל: אבל הוא משלם על זה. הרב: הוא גם משלם, גם האברך משלם. רק הוא לא משלם בכולל הוא משלם בבית. אבל בסך הכללי אתה צריך להבין: אין אחד שלא נזקק לזולת. אין, זה יחסי גומלין. "עולם חסד יבנה" "צאו והתפרנסו זה מזה" אמר דוד המלך. צריך אדם לדעת: נכון, בדבר מסוים אתה יכול לעזור לזולת, בדבר שני אתה נעזר על ידו. אתה לועס מסטיק עכשיו, נכון? אם לא היה בעל המכולת מוכר לך מאיפה היה? אם לא היה יצרן שמייצר איך היית מעביר את ההנאה הזאת? איך היית נהנה מהקרמבו? אתה נזקק או לא נזקק? אדם מעשן סיגריה, הוא נזקק או לא נזקק? מה זה? הוא לא מבין במה האברך מחזיר למדינה, מה המדינה מחזירה לאברך תשאל. היא נותנת לו? הכולל נותן לו! יש כוללים שלא מקבלים מהמדינה. אלה שמקבלים אתה יודע כמה מקבלים? – 600 שקל מהמדינה, עם 600 שקל אומרים לך במדינה "לך תתפגר" ואחרי זה.... סליחה משרד החינוך לא נותן מאמי, משרד החינוך נותן לך...... עוד מעט תגיד "גם משרד העבודה נותן". אז רק שתדעו דבר אחד: עד שאברך צריך לתת למדינה המדינה צריכה לתת לו על הזכויות שהוא נותן פה. שתבין, עם ישראל שעושה מצוות כל הזכויות של כל אלה שעושים מצוות זה בשביל כולם, בין אם תרצה או לא תרצה, הרי המאזניים שלנו הם נידונים לפי זכויות ועבירות. כשהיה דור המבול על מה היה? לא היה זכויות היה עבירות, נמחה! השואל: מה אכפת עכשיו לברק ממצוות? הרב: ברק לא אכפת לו, גם לנו לא אכפת מברק. מה זה אכפת לנו? מה זה "אכפת לנו"? הוא אמר שהוא ראש הממשלה של כולם, כולל האברכים. הוא לא אמר של "כולם" הוא אמר של כולם עד הסוף.

"הרב מרפא הנפשות"

מקטע 11 : (01:26)

שאלה: הרב הסביר קודם שהלימוד תורה זה העיקר כן? ומישהו שאל לגבי זה שהאדם ידע מתמטיקה וידע עוד מקצועות בשביל שיוכל להסביר לאנשים. והרב אמר שהוא לא מתמטיקאי, אבל הרב בסך הכל משתמש ביכולת שלו לדבר ולרב יש ידע בהרבה תחומים. נגיד שלרב לא היה את הידע הזה אז הרב לא היה יכול לדבר. וגם לכאורה אם לימוד התורה זה העיקר אז למה לי לבוא ללמד את הבן שלי לעשות משהו? או ללמוד על מנת לעשות? למה ללמד אנשים אחרים תורה? שאני אלמד לעצמי תורה בכולל ואני לא אנסה לחנך אף אחד? שמזה שאני לומד תורה הילדים שלי יושפעו. הרב: אתה שואל למה אני משפיע על אחרים? השואל: כן, למה מספיק ללמוד תורה. הרב: אני אגיד לך: אני פשוט עושה חסד עם הזולת, אני באמת לא חייב. יכולתי להישאר אני בשלי, ללמוד אני לבד ולא להודיע לאף אחד שום דבר. אבל זה כמו רופא שלמד רפואה לא על מנת לרפא, נו, אז מה, אני שואל אותך הוא למד רפואה והוא לא מרפא? אני למדתי את מה שלמדתי וראיתי שיש בזה רפואה ואפשר לרפא אחרים ואני נותן את זה חינם, ואני דואג להגיע אליהם אפילו הביתה בשביל לתת להם את זה חינם, זה לא טוב? אתה מכיר רופא שהולך ומחלק תרופות בבתים בחינם? בצמתים מחלק תרופות? אתה מכיר כזה רופא? לא תמצא אחד בכל העולם. ואני רופא נפש, רופא הרוח, בא, מחלק קלטות בחינם בכל מקום שיתרפאו האנשים. מי שרוצה להיות בריא שיהיה בריא, מי שלא רוצה שלא יהיה בריא.

מדוע הרב פונה רק ל"עמך"?

מקטע 12 : (02:35)

השואל: אם יש אדם נגיד, שיכול לשבת ללמוד תורה, ויש הרי כל מיני שכבות באוכלוסייה, כן, אז נגיד יש את השכבה של המשכילים, כן, אם נגיד יבוא אליהם אדם שהוא למד תורה, ישב ולמד תורה בישיבה והוא גם התעסק באיזה שהוא תואר, הוא יכול לבוא להם מהפילוסופיה שלהם ולהוכיח להם את כל העניין של התורה. כמו שהוא אמר "על ידי זה שיש מתמטיקאי......." הרב: שמעתי. אני מכיר הרבה כאלה שלמדו גם תורה וגם למדו פילוסופיה ולמדו זה. כמה אתה מכיר כאלה שמצליחים להשפיע על ההמונים? סימן שאם הם היו משקיעים כמוני אז ההצלחה שלהם הייתה יותר גדולה. השואל: אתה עובד עם אוכלוסייה שונה. הרב: נכון, אני עובד עם אוכלוסייה שונה אתה צודק. בארץ יש תשעים אחוז עמך, עשר משכילים. אני עובד על התשעים אחוז, זה נכון. אחר כך נטפל בהם, קודם נטפל בתשעים, אחר כך נטפל בעשר. אני אגיד לך: יש כאלה שעובדים על החשובים ובינתיים אחרי שהם עבדו על החשובים לא ראינו שזה חשוב יותר. למה? – כי היה שיקול: ילכו לעבוד על החשובים, על האקדמאים, ממילא כל אקדמאי זה כמו המתמטיקאי שהוא הציע שיהיה גם בן תורה וגם מתמטיקאי, ואחד כזה שילך וישפיע על הרבים אז יגידו "בוא הנה, הוא לא רק איש תורה, הוא גם מתמטיקאי, הוא גם פיזיקאי, הוא גם כימאי, הוא גם, הוא גם, הוא גם, הוא גם" וחשבו שאם הוא יהיה "גם גם" אז לא יגמגם אף אחד, אבל זה לא כך. מה נעשה? למה? – כי הוא מתמטיקאי והוא יודע כמה שעת מתמטיקאי שווה, אז הוא רוצה בד"כ כסף על זה שהוא מדבר, וכסף על זה שהוא עושה, והוא מחשיב את עצמו כי הוא אקדמאי. אבל אני עמך, לא מתמטיקאי ואני יודע שאני לא שווה כסף ולא שווה גרוש אז אני מחלק בחינם. הבנת מה ההבדל? זה ההבדל. אני אומר לך: אם אני אלמד מתמטיקה עכשיו יהיה לי תואר שני ואני אלמד פיזיקה ויהיה לי תואר שלישי ואני אלמד מה שאתה רוצה, זה לא יוסיף כהוא זה למה שאני עושה. חוץ מרושם, ותאמין לי רושם אני יכול לעשות גם בלי לדעת כלום. אתה מבין? יש הרבה אנשים חושבים שאני יודע הרבה ורק אני יודע שאני לא יודע כלום. אבל מה, יוצא לי ככה אתה מבין, שחושבים ככה. מה אני אעשה? קוראים לזה סיעתא דשמיא. 

"בצל החכמה בצל הכסף"

מקטע 13 : (02:14)

שאלה: האם אדם שהוא עשיר, למד 12 שנה בישיבה תיכונית ונהיה עשיר ומשלם כסף לתלמיד חכם שלומד והוא בעצמו לא לומד. יש לו גם זכויות מזה. או אדם שעושה גמילות חסדים או גמ"חים או כל מיני דברים במקום ללמוד גמרא הוא לא, אין לו זכויות, הוא לא שווה? הרב: יש לו זכויות וכתוב "בצל החכמה בצל הכסף" והוא ישב במחיצתו של אותו תלמיד חכם וכולי, אבל מה הוא עשה? – הוא באמת קנה שכר גדול של אותו תלמיד חכם שהוא פרנס אותו וזן אותו והכל והכל והם שותפים. נכון! אבל באותו זמן שהוא המשיך לאכול קרמבו לבד הוא היה יכול להיות עוד תלמיד חכם, ואז הוא היה במעלה הרבה יותר גבוהה, אתה מבין? תחזיק אלף תלמידי חכמים, מיליון תלמידי חכמים, אבל אתה עוד תלמיד חכם אחד. ואתה לא תסתפק, לא, אם אתם חושבים שאתם תסתפקו אתם טועים! אם אתם חושבים שתסתפקו בעולם האמת כשתגיעו לשם. הרי כתוב שכל אחד נכווה מחופתו של חברו. כל אחד נכווה מחופתו של חברו, יש דרגות. אז מה אתה נכווה מחופתו? הרי אתה נמצא סמוך לו. הנה חופתו והנה אתה, אתם סמוכים, מה אתה נכווה? למה כואב לך שהוא טיפה מעליך? כי אז מבין האדם: "אם הייתי מתאמץ עוד טיפה כמו שהוא התאמץ הייתי מגיע למעלה שלו. אני עם העצלות שלי, עם החשבונות של מתמטיקאי, הם גרמו שאני הפסדתי ואני נכווה היום מחופתו של חברי. אתה שמים אותך ליד הנהג, ככה אתה יודע בשברולט, ואותו שמים באוטו מאחורה עם עוד שלושה אנשים והוא צפוף ככה באמצע כל הנסיעה ונוסעים לנצח! נוסעים לנצח! זה לא עד ברוקלין, זה לנצח, ואתה יושב צפוף והוא יושב שורה ראשונה ליד הנהג, אומר לו "סע ימינה, סע שמאלה" אתה מבין מה ההבדל? זה עם עוד מאמץ. הבנת עיוני? בקיצור אפשר להתקדם לעולם הבא או אי אפשר?

מדוע החרדים משלמים בשחור?

מקטע 14 : (01:16)

שאלה: רציתי לשאול לפי מה שהרב אומר אם אפשר לתאר את העולם לפי מה שאומר הרב. הרב: לפי התורה? השואל: לפי התורה. בעצם אפשר לקרוא לזה מודל, ניקח את בני ברק, אני גר בבני ברק, זה פחות או יותר ציבור שלם של תלמידי חכמים. אז אני אגיד לך מה אני רואה בבני ברק: אני קם, אני רואה בבני ברק איצקוביץ' שיש לך מניינים עד 12, ומי שמגיע לשם זה לא אנשים, זה אנשים שנמצאים בכוללים. ושאתה בא, משלם באולם בבני ברק אז אתה אף פעם לא משלם בצ'קים כי אתה משלם הכל שחור כי לא משלמים מס הכנסה, כמובן אני מכליל, אבל הרבה דברים. הרב: אתה לא יודע למה משלמים שחור? כי השחורים משלמים שחור והלבנים זה הצווארון הלבן. לאחד קוראים לבן ואחד שחור אבל שניהם אותו דבר: שחור, הכל שחור. השואל: הכל שחור? הרב: הכל שחור. השואל: ושאני בא מבחוץ ואני רואה עולם כזה אני בטוח ואני משוכנע שזה לא מה שמצפים, מה שאנשים מצפים מבן תורה. אני מסכים עם הכל ודאי........ הרב: סליחה, חבל שתמשיך אני מסכים אתך. סליחה, זה לא בני ברק.

למלא את הקנקן בזהב

מקטע 15 : (01:29)

השואל: אני פונה בקשר לשאלה שלו. הוא אמר את העניין הזה אם יש בן אדם שהוא רוצה להיות מתמטיקאי אם זה טוב או לא טוב. הרב אמר לו שום דבר, "אתה צריך כל היום לשבת ללמוד". הרב: לא אמרתי. אמרתי "אתה יכול אם אתה רוצה, אבל זה על חשבון מה שאתה צריך". השואל: כאילו זה פחות טוב? הרב: בשבילך לא בשבילי. השואל: או.קיי בשבילו זה פחות טוב. הרב: אתה לא מיצית את הפוטנציאל שלך. בסדר, כן, בשבילו. השואל: זה מה שאני לא מסכים, אני מסכים עם כל זה שאדם חייב ללכת וללמוד ושיהיה לו בסיס טוב, הכל, שיהיה איש תורה, אבל לא כל אחד, יש אדם שמבטא את ה"איש תורה" על ידי זה שהוא מנהיג ציבור...... הרב: סליחה, אני אמרתי שכולם יכולים פה להיות רבי שמעון בר יוחאי? השואל: לא, אבל אתה אמרת שאם הוא לא יהיה רבי שמעון בר יוחאי אז הוא ישלם על זה. הרב: לא, לא, אמרתי שאתה צריך להיות רבי זושא, איך קוראים לך אתה? השואל: חגי. הרב: אתה צריך להיות רבי חגי. אתה את המאה אחוז שלך צריך למלא. השואל: טוב בסדר, הרב: זה הכל. השואל: אבל התשובה שענית היא לא נכונה. הרב: הפוך, אמרתי לו "אתה תמצה את הכוחות שלך" זה מה שאמרתי, הכוחות שלך זה אתה, אני לא יודע כמה אתה, אבל תדע כמה שתחסיר במיצוי כוחותיך זה יחסר לך מחשבונך בשבילך. אני נותן לך עצה, אני לא מחייב אותך כלום, אני אומר "דע, אתה יכול למלא את הקנקן עד פה בזהב, עד פה." אתה החלטת עכשיו באותה שעה שאתה ממלא אותו בזהב להתעצל קצת או לעסוק בעיסוק אחר, לשחק חמש אבנים, אבל בינתיים האגרטל שלך לא התמלא, בסוף כשתבוא תראה שאתה חסר ביחס לחברך אז יכאב לך. השואל: נכון.

היחס הנכון בין מקצועות קודש לחול 

מקטע 16 : (03:57)

הרב: אז כשתעשה את החשבון אחר כך: בחמש אבנים מה הרווחתי? ופה מה יכולתי להרוויח? במתמטיקה מה הרווחתי? לאותה שעה, ומה אחר כך? הנה ההפסד הנצחי. השואל: בסדר, אני לא אומר בן אדם שלומד מתמטיקה בשביל הכיף שלו. הרב: לא לא, אתה משחק חמש אבנים בשביל לסעד חולה, השואל: אני מדבר על בן אדם שמרגיש שהוא למד תורה ומרגיש, הרב: תקשיב, תקשיב מה שאני אומר, אני לא אומר שבן אדם שילמד מתמטיקה הוא עושה עבירה ועובר איסור חמור מן התורה, לא אמרתי, תקשיב, אני רק מסביר: אם אדם יזדקק נגיד, לצרכים של מחיה או משהו כזה והוא יצטרך נגיד את הסיפור הזה, כן? והוא יצטרך ללמוד מתמטיקה לצורך מחייתו, נגיד, בסדר? אם זה אונס, אם זה הכרח, אם זה זה, וכוונתו ללמוד תורה, רק זה באמת הכרח, לא עצלות, לא שנמאס לו, לא שזה, אלא זה באמת ככה, בסדר, גם זה יכול להפוך להיות תורה, זה האפשרות שאיתה הוא ימצה את כל הכוחות. אבל אם זה לא כך, הוא אומר "יש עניין להיות גם מתמטיקאי", זה לא נכון, כי אין עניין על פי התורה להיות. שיהיו מתמטיקאים צריך, אבל מי אמר שאתה? לא עליך מוטל. השואל: גישה כזאת, תסתכל מה קרה, קח עיר כמו בני ברק, יש שם כוללים מפוארים ואנשים לומדים תורה בלי שום ספק וכל הכבוד להם. אבל מה קורה? יש אנשים שלא מסוגלים ללמוד תורה, אז מה עושים? מתחילים כל מיני, קמים בעשר, לא רציניים, הרב: סליחה, גם זה אני מסכים. מה, לא טוב שאני מסכים? אז אני מסביר, תקשיב, חבל, אנחנו מסכימים. דברים שיגרמו לדברים אחרים, לא טובים, שליליים - צריך לתקן, צריך למצוא את הדרך לתקן. לא כולם רוצים לתקן, גם אלה שקמים בעשר, באחד עשרה, אפילו אם תסביר להם הם לא ירצו לתקן, אפילו אם תגיד לו ללכת לעבודה הוא לא ילך לעבודה. יש כאלה לא רוצים לא עבודה ולא לימוד. זה אנחנו לא מדברים. שיש בעיות בחברה חרדית אנחנו יודעים, מישהו אמר שלא? אנחנו אומרים מה האידיאל של יהודי, מה האידיאל שהתורה רוצה ממך וממני, מה הפוטנציאל שנתנה לי התורה? הקב"ה אם היה רוצה לגדל במתמטיקה היה כותב מצווה תרי"ד והיה אומר: "למד מתמטיקה"! אז היינו יודעים: או! השואל: הוא לא אמר למד מתמתיקה, הוא אמר תגדלו את שמי בעולם. הרב: לא, לא, אבל לא לגדל את שמו בעולם, אז תגדל את שמו בעולם, תעשה בניין גדול, ותעשה שמה שם ה' בגדול וגידלת אותו. פרסום של הקב"ה בעולמו זה על ידי עושה רצונו כרצונו. אבל כרצונו זה לא זה, רצונו שילמדו תורה. "והגית בו יומם ולילה" זה מה שהוא רוצה, "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים" הקב"ה אומר "כי היא חייך ואורך ימיך" התורה היא היא היא היא "חיים למוצאיהם", היא ורק היא ואין זולתה. עכשיו, אמרנו כבר ודיברנו ודיסקסנו וסחטנו את הנושא. דע לך, אין בעיה, אתה רוצה להיות מתמטיקאי תהיה, אבל תזכור דבר אחד: שיעמוד מולך המשקל הזה: אחרי שבעים שנה הוויכוח שלי ושלך כבר יתממש ואז תראה אם היית צודק בטיעון או לא היית צודק בטיעון ואז זה חבל, אתה מבין? לכן החכם רואה את הנולד ואומר "נכון, מתמטיקה תיתן לי כבוד פה בעולם הזה, יעריכו אותי יותר, אני חושב שאני אשפיע" נכון, אתה חושב, הכל. בסוף תגיע לרגע האמיתי ואז לא יועילו כל הטענות, וגם אם תגיד "תראה, הנה שבעים איש העריכו אותי, בבנין שלי כולם עמדו מפני" מה זה משנה?

פעמים שקידוש ה' הופך חילול ה'

מקטע 17 : (03:11)

שאלה: אני חושב שאתה סותר את עצמך: בתחילת דבריך אתה אמרת שהמטרה של האדם בעולם זה הנפש שלו, הוא מגיע מאפס לא כמו החיות האחרות, מגיע מאפס ואיך הוא מגדל את עצמו... מה שאתה אומר עכשיו: "תשמע, אדם צריך ללמוד תורה כל עמוד שהוא לומד הוא מסמן V לא משנה מה יהיה בנפש לו." זה לא ההפך. אני לא מדבר אתך מה אדם יעשה בשביל הכבוד שלו, אני מדבר על בן אדם שמגדיל שם תורה. הרב: שמעתי. זה לא נכון. השואל: זה לא נכון? הרב: לא. השואל: אין דבר כזה? הרב לא, אין. מה שאני אמרתי לך.. זה בדיוק מה שאמרתי לך: שבאמת הוא בא מאפס והוא מגדל את עצמו ואישיותו על פי מעשיו ולכן רק התורה מגדלת את עצמו, רק התורה מגדלת את עצמו. אם אתה תהיה עכשיו עובד מצטיין בחברה מסוימת ותקבל תעודת מצטיין ויהיה לך תעודת אזרח הגון, ויהיה לך צל"ש מצה"ל ויהיה לך כל התעודות זה לא שווה לחיי העולם הבא. תגיע לשמה יגידו לך "אדוני, כל הדברים האלה יפים למטה". השואל: גם אם אני אעשה לשם שמיים? הרב: לא הבנת, אפילו אם תעשה לשם שמיים במקום שלא נצטווית אתה יודע כבר שיש דבר כזה שאומר ש"גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה", מה שאתה לא מצווה ועושה ועשית בו אפילו מצווה, מצווה במושגים שלך, עשית מצווה, אין שכרו כמי שמצווה ועושה, כי הקב"ה רוצה את מה שהוא ציווה לא מה שמצפונך מצווה. השואל: לקדש שם שמיים זה לא מצווה? הרב: אז לקדש שם שמיים יש לזה הלכות, הלכות קידוש ה', אז צריך לדעת מה זה קדוש ה'. לא כל מה שאני חושב זה קידוש ה'. פעמים מה שנקרא אצלך קדוש ה' זה גם חילול ה'. אדם שהולך ללמוד באוניברסיטה עם בחורות ומדבר להג פה ולהג שם בשביל להיות מהחבר'ה וכל מיני דברים כאלה ובא לאיסור עריות וראיה אסורה וכולי וכולי, והוא חושב "אני באוניברסיטה מקדש שם שמיים" אני החרדי היחידי, בזכותי יכולים להגיד שהחרדים הם לא פנאטים, הם נאורים. ואתה מחלל ה'. אז המושגים של קדוש ה' וחילול ה' לא נמדדים לפי מה שהחברה החליטה שזה קידוש ה' וזה חילול ה'. מה שהתורה התירה לך, צוותה עליך - זה קדוש ה', אפילו אם זה נעשה בסתר ובחדרי חדרים ואף אחד לא רואה ואף אחד לא ידע, זה אומרת התורה "קידוש ה'". קידוש ה' זה לא תמיד רק בפרהסיה, יש עוד דין של קידוש ה' בפרהסיה זה עוד דבר. אבל חילול ה' זה גם אם אתה נמצא בחדרי חדרים ואף אחד לא רואה שאתה עובר עבירה אתה מחלל שם שמיים. אבל יש עוד חילול ה' שהוא גם בפרהסיה. זאת אומרת לא הקריטריונים שהחברה קובעת הם קובעים את הדינים האלה לכן הבנת נשמה? אין איסור, אמרתי לך, בעצם לימוד המתמטיקה נטו, אבל אני שואל אותך, לא אמרתי שלא תלמד בחיים שלך ואסור ללמוד וכולי, אבל אני שואל אותך: כשאתה עושה את הסיכום האמיתי שלך, את החשבון האמיתי הקר, יכול להיות שפה אתה נהנה פחות, שם אתה תהנה יותר, יכול להיות, אבל בסך הכללי עם מה תצא מן העולם? אתה תצא עם מה שה' ציווה שעל זה הוא משלם שכר ועל זה הוא רוצה שתעשה לו נחת רוח.

מה טעם הלימוד לשונא ללמוד? 

מקטע 18 : (03:19)

השואל: יש ערך אם בן אדם סתם לדוגמא ילמד תורה וישנא את זה וכל יום שהוא ילמד הוא ישנא ויסבול ולא יאהב ולא יפנים את זה? העיקר שהוא ילמד? הרב: אז אני אסביר לך: קודם כל אין דבר כזה שאדם ישנא את זה, אלא אם כן כופים אותו לעשות את זה ואז הוא יבוא לשנאה. אם יכפו עליו, נכון זה לא יועיל. אבל שסתם אדם ישנא את זה? לא אוהב אני יכול להבין, לא משתוקק אני יכול להבין, אבל שישנא לא. אבל בסך הכללי אתה צריך להבין דבר אחד: החיוב שלנו ללמוד תורה. אני לא אוהב לשלם מסים, אני לא אוהב לשלם ביטוח, אני לא אוהב לעמוד באדום, אני לא אוהב הרבה דברים. אז אני שואל אותך: אני פטור אם אני לא אוהב? אני שונא לשלם את זה, שונא לשלם לעיריה, שונא לשלם ארנונה, שונא, אני פטור? לא פטור. אתה יכול לשנוא תורה מפה עד להודעה חדשה, אבל אתה חייב. "אני שונא את זה ושונא", זה לא פוטר. יש דברים שיפטרו אותך, יש דברים שלא. אז אמרנו: ודאי שללמוד תורה זה דבר עליון, אבל אני אומר שאפילו אם לא תאהב תורה אתה עדיין חייב, כמו שאם לא תאהב לשלם תשלומים או להחזיר חובות אבל אתה חייב, מה נעשה? השואל: חייב לאהוב? הרב: אמרתי שלא חייב לאהוב. אני אמרתי שלא חייב לאהוב, חייב אבל. אתה לא יכול להיפטר מחיוב, אתה חייב. אבל אם אתה תבוא לזה מתוך ההבנה שאתה בעצם זוכה מזה, מרוויח מזה, אפילו שבהתחלה לא באת לשם שמיים, לא בגלל התורה, לא היא שמשכה אותך, החיוב גרם לך. לא התגייסת מרצון לצה"ל, אבל הגעת לצה"ל ובסוף מצאת בזה את העניין או אני לא יודע מה, או את התפקיד המתאים וכולי וכולי וכולי, התברגת ופתאום היית, פתאום אתה אוהב את הצבא, פתאום אפילו אתה חותם קבע. יש מקרים כאלה שבן אדם הגיע ממצב מסוים והגיע למצב מסוים. אז אם חסר לך בזה אבל אתה מבין שזה מה שהחיוב שלך אתה צריך להרגיל את עצמך, לחנך את עצמך להכיר ולאהוב לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט, אז אם אתה לא יכול במנה גדושה, מנות קטנות לאט לאט לאט לאט. כמו תינוק, לא מאכילים אותו בשר כשהוא נולד, נותנים לו לאט לאט, רבע בננה, חצי בננה, רבע ביסקויט, ולאט לאט עד שהוא מגיע לבשר. בסדר, אבל זה הדרכים של הגידול העצמי. אבל אתה צריך להבין שבסוף אתה צריך לאכול בשר. זאת אומרת אתה צריך להגיע לשלמות הזאת. אז נכון, בהתחלה לא אוהבים. בגיל הטיפש עשרה כל הילדים רוצים לשמוע להורים שלהם? לא! אבל כשמתבגרים והם הופכים להיות הורים הם מבינים את הערך של ההורים, כי עכשיו הם עברו את זה על עצמם. יש דברים שגם הזמן עושה את שלו. החברה בהתחלה אתה מבין, נותנת לך את כל הגושפנקא לבלות, לצאת, כי אתה בגיל כזה, אתה רואה את הסביבה שלך, כולם יוצאים, כולם זה. אבל מי בסוף נהיים המצליחים הכי גדולים בחיים? אלה שלא פרקו מעליהם עול, אלה שהלכו בדרך הישר, אלה שהלכו לאט לאט טיפה טיפה. לא העריכו אותם, צחקו עליהם, הם אמרו ארבעה פירושים מהתורה, כולם גיחכו, אבל הוא יודע יותר פסוקים, יותר תורה, יותר זה, יותר זה. היום צוחקים, בכל כיתה צוחקים על המצטיין של הכיתה, קוראים לו "יורם", "מרובע" "הוא יושב לומד יותר מדי", "נחנח" וכל מני ביטוים של אהבה. אבל מה, בהתחלה צוחקים עליו, ומי יצחק על כולם בסוף? הוא, שהוא יהיה החכם והגאון וכולם יעמדו מפניו. זאת אומרת נכון, בהתחלה זה קשה, בהתחלה זה מאמץ, אבל יש שכר בסוף. כן, נצטרך לסיים כי צריך עוד להגיע לבני ברק.

הוכחה שכלית לקיום הבורא

מקטע 19 : (03:29)

הרב: כן, נצטרך לסיים כי צריך עוד להגיע לבני ברק. שאלה: האם יש הוכחה שכלית לקיום בורא לעולם? הרב: כן, שכלית יותר ממדעית. לוגית. עכשיו בוא תראה: אני שואל אותך שאלה - אתה בראת את עצמך או אתה נברא? השואל: אני נברא. הרב: אתה נברא? איך אתה יודע שאתה נברא? אם היית באי בודד ופתאום היית מגלה את עצמך, בפעם הראשונה שנתוודעת אל עצמך אתה מגלה את עצמך. מה היית חושב? אין לך הורים, לא ראית הורים, לא ראית אנשים, לא ראית כלום! אתה פתאום ממצב שלא יודע, כמו תינוק שהתבגר לאט לאט, פתאום אתה בעל דעה ואתה מוצא את עצמך, מה תחשוב שבראת את עצמך או נבראת? השואל: נבראתי. הרב: למה שתחשוב כך, אתה לא רואה אף אחד מסביבך, אתה לא רואה את מי שקדם לך? השואל: דבר לא יכול להיווצר כך. הרב: דבר לא נוצר מעצמו? השואל: כן. הרב: או, אז בואו נסביר את זה: יש שתי אפשרויות - או שהיית לפני שנהיית, או שלא היית לפני שנהיית. נכון? אם היית לפני שנהיית, לא צריך שתהיה כי כבר היית, נכון? זה לוגי, נכון זה לוגי? עכשיו אני עושה לך ניתוח אונקולוגי. עכשיו שים לב, אז אם היית לפני אז לא צריך שתהיה אחרי כי כבר היית, ואם היית תמיד היית, ותמיד היית זה נצחי ואתה לא כזה. עכשיו, אם לא היית לא יכולת להוות את עצמך כי לא היית בשביל להוות את עצמך. מוכרח שנבראת ע"י מי שקדם לך, נכון? מוכרח! מוכרח! זה נקרא מוכרח. כמו שאתה נברא, כל יצור נברא, כל עצם נברא, כל דבר בעולם נברא. אז אם ככה - מוכרח שיש בורא לכל הנבראים. מוכרח! כי אין נברא בלי בורא. מוכרח נברא שקדם לו בורא, זה אני ואתה הכרחנו. עכשיו, אם ככה יש בורא לכל הנבראים. עכשיו נשאל - והבורא מי ברא אותו? אם נשאל והבורא מי ברא אותו, אז מה אנחנו אומרים בעצם? שגם לבורא יש בורא, אם כן מהו? נברא. אז שוב פעם מצאנו שיש עוד נברא. בסדר, אז נלך אחורה אחורה אחורה, ואז נראה שיש נבראים נבראים, אבל אנחנו מבינים שמוכרח להיות בורא שברא את כל הנבראים, אחרת לא. אבל אנחנו מוכרחים להגיד עוד דבר, שלבורא הראשון אין בורא, כי אם כן יהיו תמיד נבראים בלי בורא, וזה אי אפשר, נכון? ובורא שיש לו בורא, אי אפשר. ולכן מוכרח שיהיה בורא ראשון שברא לכל הנבראים. זה אתה מבין? זה הוכחה לוגית? זה אומר הרמב"ם בפתיחת ספרו, ספר המדע: "יסוד היסודות ועמוד החוכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא לכל הנמצאים". זה הא'-ב' שכל אדם צריך להבין. ותראה את אלה שלמדו מתמטיקה ופיזיקה וביולוגיה, מה הם אומרים? שהם באו מקופים, או שהם באו מפצצות. נו, אני שואל אותך, אתה רוצה שאני אלך ללמוד תואר כזה שבסוף אני אלמד שאני קוף?!

מניין שהתורה מהבורא?

מקטע 20 : (03:48)

שאלה: הרב, אבל מי אמר שהתורה הזאת מיוחסת לאותו הבורא? תשובה: הוא שואל שאלה ומי אמר שהתורה מיוחסת לבורא, שאלה יפה. ובכן, בשלושה דרכים: אחד, הבורא נגלה בעצמו במעמד הר סיני ואמר "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כשהוא הקדים לזה את עשרת המכות שהוכיחו שהוא אכן שולט בכל העולמות. השואל: ואולי זה היה נברא שהוא מעלינו? הרב: נברא שמעלינו? השואל: כן. הרב: נברא שמעלינו הוא מוגבל, כל נברא הוא מוגבל. שים לב, כל מוגבל יש לו מגביל. כל מוגבל יש לו מגביל. אז לכל המוגבלים שהם נבראים חייב להיות מגביל, והמגביל הראשון שזה הבורא לא יכול להיות שיש לו מגביל, כי אם יש לו מגביל אז הוא גם נברא, מישהו הגביל אותו. מוכרח שהוא לא מוגבל שהגביל את כל המוגבלים. עד פה הבנת? השואל: כן, אבל אם לא היה איכפת לו שהוא יגיד את זה, אותו נברא? הרב: שמה, שהוא יעשה את זה? השואל: כן. הרב: בסדר, אז מה אתה אומר בסוף? אז הוא לא מנע ממנו, או שהוא שלח אותו, בסדר. מה זה משנה, אז זה הוא. אבל לא יכול להיות מוגבל שהוא עצמאי, שיכול לעשות מה שהוא רוצה בלי שיתנגד הבורא, או ירצה. השואל: אז הרב אומר שבעצם יכול להיות שאנו מחויבים בעצם לדבר שהוא נברא. הרב: לא, לכן בא הבורא בכבודו ובעצמו ואמר: "אנוכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי", כי אני לא רוצה ממוצע ביני לביניכם, אני רוצה ישירות איתכם. ולכן זה איסור, נצרות זה איסור, הם עובדים דרך אמצעי, דרך אמצעי, דרך הצלב, דרך ישו. אבל הקב"ה אומר תגיד "ברוך אתה ה'" ישר, דבר איתי, בלי מחיצות. השואל: אבל אם הרב יסכים איתי שיכול להיות שיש בורא שלא היה איכפת לו שהנברא יגיד את זה, אז בעצם יכול להיות שאנו כן עובדים לנברא? הרב: לא, מה פתאום, חס ושלום. אני מסביר לך עוד פעם, לכן התגלה הקב"ה בעצמו ואמר: "לא יהיה לך אלוקים אחרים" כי אני לא רוצה בינינו ממוצע, אני לא רוצה אמצעי בינינו, מתווך. ישירות אלי, אני אליכם ישיר ואתם אלי ישיר, בלי ממוצע. אני יכול לשלוח אליכם נביאים, אבל בני אדם. אני יכול לתת למזלות כוחות, ל- 12 המזלות כוחות בשביל שישפיעו, אבל אני מעליהם, ולכן עליכם נאמר אין מזל לישראל, כי ישראל אינם תלויים במזלות. כשהם מחוברים לה' הם מחוברים ישירות, הוא פוקד עליהם, אבל כשעוזבים את ה' אז מונחים ביד המזלות. השואל: לא נראה לי שהרב הבין אותי, אני אומר יכול להיות שה… הרב: שמעתי, שלוש פעמים אתה אומר שהקב"ה לא איכפת לו והוא נתן ביד נברא שהוא יברא והוא יעשה את המכות והוא יעשה את הכל. השואל: כן. הרב: שמעתי, ואני עונה בפעם השלישית, לכן הוא בא בעצמו ואמר. השואל: אבל מי זה הוא? יכול להיות שאותו "הוא" זה הנברא, הרי לא היה איכפת למי שמעליו? הרב: אז אני שואל אותך, אם זה היה נברא, הוא היה נותן להגיד, אנוכי ה' אלוקיך? השואל: אם לא היה אכפת לו שיגיד את זה. הרב: אז הוא היה נותן לו לשקר? השואל: כנראה. הרב: והוא אומר לא תשקרו איש את עמיתו?! אז הוא מחראט עליך! השואל: אבל הנברא אומר את זה. הרב: אתה לא שומע?! אז מה הוא אמר? הוא אמר לו תשקר בשמי, והוא אמר לא תשקרו?! או שאתה אומר שהנברא הזה עשה בלי רצונו ונגד רצונו?! השואל: הוא נתן לו חופש בחירה כמו לנו. הרב: וזה מאיפה אתה מבין, שהוא נתן לו חופש בחירה? השואל: הגיון. הרב: הגיון אומר שהוא נתן חופש בחירה לאדם שהוא ישקר בשמו?! השואל: אם לכל נברא יש חופש בחירה, אז למה שלו לא יהיה? הרב: אז לכן האדם שמשקר בסופו של דבר יקבל עונש! השואל: אני לא יכול להגיד שבסופו של דבר גם הוא קיבל, אבל.. הרב: אין אחד כזה, אתה רוצה לייצר אחד כזה בדמיון. אבל הבורא שנותן איסורים מסוימים בתורה לא נותן בשביל שיפרו אותם, או נותן לגיטימציה להם. לכן הוא לא ייתן ודאי בנתינת התורה בדרך זו. אלה שלא פרקו מעליהם עול, אלה שהלכו בדרך הישר, אלה שהלכו לאט לאט טיפה טיפה. לא העריכו אותם, צחקו עליהם, הם אמרו ארבעה פירושים מהתורה, כולם גיחכו, אבל הוא יודע יותר פסוקים, יותר תורה, יותר זה, יותר זה. היום צוחקים, בכל כיתה צוחקים על המצטיין של הכיתה, קוראים לו "יורם", "מרובע" "הוא יושב לומד יותר מדי", "נחנח" וכל מני ביטוים של אהבה. אבל מה, בהתחלה צוחקים עליו, ומי יצחק על כולם בסוף? הוא, שהוא יהיה החכם והגאון וכולם יעמדו מפניו. זאת אומרת נכון, בהתחלה זה קשה, בהתחלה זה מאמץ, אבל יש שכר בסוף. כן, נצטרך לסיים כי צריך עוד להגיע לבני ברק.בר עבירה פלילית נקרא עבריין, וכן על זה הדרך, ההגדרה נובעת מהמעשה שהוא עשה, זה לא משנה מיהו. שופט שנסע על מאה ארבעים קמ"ש - עבריין, שופט עבריין. המשטרה נוסעת כל הזמן על 120, 130 היא לא עבריינית. אבל כל השאר הם עבריינים בחזקה בתוקף או בתיאוריה. בכל אופן צריך להבין דבר אחד, החשבון נעשה מדוקדק ע"י בורא עולם, לא אנחנו. אנחנו לא מוציאים לפועל, אנחנו לא קובעים כלום, כל אדם ואדם הוא קובע את גורלו ומה יפול עליו, בין טובה ובין רעה, זה דבר נוסף. דבר נוסף למה בא ילד מונגולאיד הסברנו, כזה ילד בא בגלל גלגול... השואלת: בגלל הגלגול הקודם. הרב: נכון, והוא גם בא להורים כאלה שעל פי מעשיהם ראויים לילד כזה, בין בגלגול זה, בין בגלגול קודם, למה? כי הצדק הוא שכולם יהיו ראויים לאותו עונש, אחרת זה לא צדק. לדוגמא - בית המשפט הרשיע אדם מסוים 25 שנה בפנים על רצח. השופט אכזר או השופט בסדר? בסדר. החוק אומר 25 שנה, הכניס אותו. אבל הוא לא עשה צדק, כי הוא עשה את אשתו כאלמנה 25 שנה ואת בניו כיתומים 25 שנה והוא אינו יכול להתחשב עם כל הסובבים, אבל בורא עולם, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא, הוא לא עושה עוול, מה זה לא עושה עוול? בורא עולם אם יש רשע שחייב מיתה אז הוא מחכה, מגיע לו מיתה? אומר רגע, בוא נראה, אם הוא ימות ההורים שלו יכאב להם? כן, מגיע להם רמת העונש של הפטירה? כן, אז או.קיי הוא ימות, רק רגע אבל יש לו גם אחים, מה עם האחים שלו? גם להם מגיע או.קיי, מה עם הדודים, מה עם הקרובים, מה עם השכנים, כשכולם יהיה מגיע להם את אותה רמת עונש המתייחסת לכל אחד ואחד, הוא יוציא את גזר דינו. אבל אם יהיה אפילו אחד שידע מהמקרה הזה ויצטער צער שהוא יותר מהרמה המגיעה לו להצטער בגלל שהוא צדיק, בורא עולם ימתין עד שתוגדש אצלו הסאה גם כן, ותגיע לרמה שמגיע לו כבר, ואז יטול את הנשמה של ההוא. זאת אומרת בורא עולם עד שהוא מוציא את גזר דינו מאריך לרשע ברשעתו, כדי שלא לפגוע באנשים החפים מפשע. ואם זה כבר הגיע, אז זה מגיע לכולם. לכן אומרת הגמרא: משפחה שמת לה מת תדאג כל המשפחה, שאם היה להם אפשרות להגן עליו לא היה מת. חבורה שמת לה מת תדאג כל החבורה, עיר שמת לה מת תדאג כל העיר, למה? בשביל שלא היה להם מי שיגונן. והגמרא מביאה מעשה בר' יהושע בן לוי שהיה אליהו זכור לטוב מתגלה אליו כל יום, פעם אחת נעדר שלושה ימים, כשבא אליו לאחר מכן שאלו מדוע לא באת, אמר לו לפני שלושה ימים היכה הארי אדם במרחק 12 קילומטר מביתך, ואם זכותך לא הגנה עד שם, אינך ראוי שאבוא אליך, זאת אומרת זכות הצדיק מגינה על הסובבים גם כן, זה נקרא "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

מי אמר שהיה מעמד הר סיני?

מקטע 21 : (03:22)

שאלה: אמרנו שיש אלוקים, מסכים, יש איזה בורא. הרב: תודה, תודה. אשריך, אשריך. השואל: מי אמר שהיה מעמד הר סיני? הרב: זה הכל? מי אמר שהיה מעמד הר סיני? אז קודם כל ליט מן דה פליג (אין מי שחולק) בכל העולם כולו שהיה מעמד הר סיני. הוכחות על כך מצויות בכל הארכיאולוגיה וכל הדברים. דבר נוסף: ספר התורה הזה שנמסר לנו במעמד הר סיני נמסר לנו לעיני כולם, בלי יוצא מן הכלל. ומאותו זמן עד עכשיו אנחנו שומרים את חגי ישראל והאירועים ההיסטוריים האלה שעברו שנה אחר שנה. ולא עושים אירועים היסטוריים על מה שלא היה אלא עושים על מה שהיה. גם בלי ספר התורה. זאת אומרת זה שיש לך מזוזה בפתח זה לזכר זה שפסח ה' על בתי העבריים והוציא אותם מארץ מצריים, זה שאתה שומר שבת, זה שאתה עושה את כל המצוות, ברית מילה וכולי וכולי וכולי כל המצוות שניתנו, וכולם עושים למרות הנתק של אלפיים שנה - זה בגלל שכולם חזו, ראו, השתתפו וידעו בידיעה אחת ברורה אותו דבר, אותה חוויה, כולם ביחד ולא רק יהודים, לא רק העבריים, גם אומות העולם, לכן זה הבסיס גם לתורות שלהם. אז לכן דבר כזה אי אפשר, אתה מבין, לבוא ולעשות בדותא. להוציא מהאמונות של העמים האחרים שהתבססו על התורה, ותבין את ההבדל החשוב הזה כמו ישו הנוצרי שהוא בא ואמר לעשרה שליחים שלו, אתה מבין, שהיה לו גילוי מאחורי ההר, אז זה עדות של אחד שסיפר לעשרה והם הפיצו את זה. ומוחמד שהיה עם הארץ ולא ידע קרוא וכתוב, הוא בעצמו יצא מהמערה ואמר שהוא קיבל את הקוראן. עכשיו, זה עדות של אחד שבא וסיפר. זה כמו שאני להבדיל אבוא עכשיו ממקום ברכסים ואני אגיד: אני הייתי במערה פה ושם וקיבלתי עכשיו את תורת ה"טאן-דו" ואני אתחיל להפיץ אותה עכשיו וככה היא תופץ ואחר כך תהיה עוד דת. זה עדות אחת שהיא לא עדות בכלל, היא לא קבילה. היא לא קבילה בכלל. ואפילו אם היו שניים זה לא עדות. אבל שמיליונים, מיליונים באותו מעמד רואים ביחד - זו עדות שאי אפשר להפריך ואי אפשר לסתור. ואם הקב"ה, לטענת הנוצרים או המוסלמים שהוא החליף אותנו באומה אחרת, כן? הרי זה מה שהם טוענים, היה צריך הקב"ה לתת את התורה פעם שניה לאחרים במעמד יותר גדול, בשביל לסתור את המעמד הקודם. למה? – כי הדרך שאם אתה הולך לשופט שלום ואתה לא מצליח אתה עותר למי? - למחוזי. ואחר כך אתה עולה למעלה לבג"ץ ואחר כך שמה יש יותר, תמיד עולים יותר. אין בית דין יכול לבטל בית דין חברו אלא אם כן הוא גדול ממנו במניין ובחכמה. אז לא יכול להיות שהקב"ה יבטל את דברו עצמו כשזה היה במניין של מיליונים ואחר כך הוא יביא אחד שיסתור את הכל. לכן היה מוכרח להיות, אם היה כזה דבר, אחרת. אבל טוב, צריך ללמוד תורה בשביל לדעת את זה.

"כל החיים צריך להתפלל למות?"

מקטע 22 : (00:58)

שאלה: לפי מה שאמר הרב אז בן אדם בעצם כל החיים שלו צריך להתפלל שהוא ימות כדי שהוא יזכה לעולם הבא. הרב: לא! אם אדם ימות מוקדם הוא יספיק מעט והוא ירוויח פחות, אלא אם כן הוא מת באונס מה' בגזרתו, כי זה מה שקצבו לו. השואל: ועל זה הוא צריך להתפלל בעצם, שהוא ימות. הרב: לא, הוא לא צריך להתפלל כי התפילה יכולה להועיל, ואם התפילה תועיל פירושו שהוא קיצר את חייו. אבל אדם צריך לחיות את משך חייו. השואל: לא, זה מה שהקב"ה רצה אם הוא ענה....... הרב: לא, הוא לא רצה, הקב"ה נענה גם לרשעים שמתפללים. "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי" – הגנב אפילו כשהוא הולך לגנוב אומר שהקב"ה יציל אותו שלא יתפסו אותו ואם הוא מאמין ובוטח בה' "הבוטח בה' חסד יסובבנו" והוא יכול גם להיות ניצול, אז זה לא אומר שהקב"ה הסכים עם הגניבה, אבל הקב"ה מוכן לתת לו שמירה. למה? – בגלל האמונה והביטחון שלו אבל הוא ייענש. הוא ייענש על הגנבה. זאת אומרת אדם יכול להתפלל על מיתתו נכון, וה' יכול לשמוע לו אבל הוא גם ייענש על כך.

ספורי הגיהנום של הרב מדוע? 

מקטע 23 : (05:13)

שאלה: השבוע שמענו כמה חברים בקלטת של הרב. אני לא זוכר בדיוק בדיוק את הנושא. הקלטת עם... הרב מדבר שמה על גיהינום, חשמל, טוז טוז וכל הדברים האלה מה המטרה של זה? מה זה מביא? הרב: אה, מה זה? השואל: הסיפורים האלה, למה זה מביא? הרב: סיפורים, אז אני אגיד לך ככה. השואל: לא, לא הסיפורים הספציפיים אני מתכוון, לא סתם סיפורים, סיפורים ספציפיים, על גיהינום, על ייסורים ועל עינויים. הרב: בוא אני אסביר לך: שאלו את הרב "הסטייפליר" זצוק"ל לאן לשלוח את הילד? לאיזה מלמד? איזה מלמד זה נקרא מלמד טוב בשביל לשלוח את הילד ללמוד? הוא אמר: "מלמד שיודע לצייר את הגיהנם כמו שצריך". למה? – מה שמשרישים לילד מתחילת בריאתו זה מה שנשאר לו. אדם שגודל בלי שיסבירו לו שיש שכר ועונש, שכל דבר הולך עם חשבון, או כמו שמסבירים החילונים, כן, מסבירים לילד מה אסור ומה מותר, ומסבירים כשהוא מתבגר קצת יותר מה החוק אומר ומה הוא אוסר וכן הלאה, צריך להסביר לילד. עכשיו תשמע, להסביר לילד ולהסביר לבן אדם זה לא מועיל. אתם יודעים שכשהשוטר מהבהב וזועק עם הניידת זה יותר משפיע מאשר יודעים שיש שוטר ושיש אפשרות להיתפס. מתי שזה יותר מוחשי אז ככה זה פועל יותר. והיות והמטרה היא טובה, מה המטרה? – המטרה שבן אדם ירשום לעצמו ציור כלשהו בראשו בשביל שירתיע אותו מלעשות עבירה. כמו שלדוגמא בקופת חולים פעם עשו פרסומת לסיגריות, אז בקופת חולים היית נכנס היית רואה צורה של סרטן, סיגריה ומספריים שאומרת, מה המסר – זה מביא סרטן! לכן כדאי לחתוך את הסיגריה באיבה ולא להגיע לסרטן. הם לא אמרו את זה, הם רק עשו טוז טוז,טוז טוז אתה מבין? הפרסומת אמרה טוז טוז, תיזהרו, זה הכל. זו הייתה הכוונה. לא שהם באו להפחיד: "תשמע, הלוואי שתמות, הלוואי שזה…" לא, הם באו טוז טוז קטן וזהו. אז אני גם כן אותו דבר, לוקח, אתה שומע, את מה שכתוב במלאכי פרק ג' "הנה יום בא בוער כתנור וליהט כל עושי רשעה וכל זדים" אז כתוב שמה מפורש מה יהיה לעתיד לבוא. אז פשוט פרטתי את הדברים, הסברתי אותם ואמרתי שיגיע הזמן שיהיה חם מאוד, חה חה חה, ואז יצאו כמה אנשים ואמרתי הכי עדין, לא אמרתי שימותו אמרתי טוז טוז וזהו, זה הכל. זה מפחיד? זה פחות מהסרטן של קופת חולים. אבל מה, המסר הוא – "אין הפקרות, יגיע היום נצטרך לתת דין וחשבון" וכדאי שאדם ישים לב. מה קרה? יום אחרי שדיברתי על הטוז טוז היה חום בארה"ב 40 מעלות ומתו 200 איש אם אתם זוכרים. 200 איש מתו מהחום. זה אפילו לא טוז אחד, זה רק ארבעים מעלות זה לא אלף חמש מאות, אתה מבין מה אומרים? זאת אומרת זה היה המצב. אבל לפעמים צריך ציורים, ציורים. וככה כל חכמי המוסר אומרים, שאדם צריך לצייר. לכן אמרו חכמים: אדם צריך ללמוד תורה, אם בא אליו יצר הרע ולא עוזר, לא מצליח לדחוק אותו, להרחיק אותו, יקרא קריאת שמע, לא מועיל כך וכך, בסוף מה אומרת הגמרא? – "יזכור לו יום המיתה". אתם שומעים מה אומרת הגמרא? – "יזכור לו יום המיתה". לא אומרת הגמרא: "יזכור שיש מיתה" אלא "יזכור לו יום המיתה", אדם צריך לזכור לעצמו את יום המיתה. מה זה "יום המיתה"? אני לא אפחיד אתכם עכשיו, אבל אני אגיד לכם מה כתוב בספר "שערי נפתלי" מאחד המקובלים, הוא אומר: מה זה "יזכור לו יום המיתה" הוא אומר פשוט תתאר לך שאתה נמצא עכשיו באמצע השיעור ופתאום אתה מת, זהו, נופל. וכולם הא, הא, דודי, דודי… וכולם מסביב רצים וזה ופה ושם. ואחרי זה, ניגשים אליו ומנסים לעשות לו הנשמה ופה ושם. ופתאום מודיעים לאשתו, מודיעים לילדים וכולם בוכים. והוא שוכב והגוף שלו מתחיל להצטנן ולהתקרר, אני לא מפחיד, אין טוז טוז. וככה ככה ואחר כך אתה מבין, איך לוקחים אותו על אלונקה ואיך לוקחים אותו לשם ומכניסים ומה עושים עם הגוף ופה ושם ועד שמשלשלים אותו והוא אומר "יצייר לו בדיוק, "יזכור לו יום המיתה". למה? – אם לא הצלחת בכל הדרכים להרחיק את היצר הרע ממך - אין ברירה! אתה רוצה להינצל ממנו? אם לא, הוא ינצח אותך, הוא יגרום לך מיתה. אז תזכור לו אתה בעצמך את המיתה: תגיד לו: "מה, אתה בא לעבוד עליי? אתה רוצה שזה מה שיקרה לי בסוף? שאני אפול ויהיה ככה וככה וככה ועוד אני אירש גיהנום? חס ושלום". זה, הציור הזה, אומרים חכמים יגרום שתוכל להיפטר ממנו. אז מתי אני כבר משתמש עם טוז טוז? – כשאין ברירה. מנסה, אם אני רואה קהל מבין אז אני לא מטזטז, אבל אם אני רואה קהל שלא מבין, אז צריך. אתם יודעים.

מתי להפחיד ומתי ללטף 

מקטע 24 : (05:35)

אתם יודעים פעם סיפר לי יהודי יקר, היו טוענים עלי פעם שאני מפחיד. טוענים עלי שאני מפחיד. פעם באמת הייתי מפחיד. פעם הייתי מפחיד. פעם לפני 18 שנה כשהייתי מספר על אברום מתנור שבע, אני לא יודע אם אתם מכירים עוד, אבל פעם הייתי קצת מפחיד. אז בא אליי אחד, אמר לי "תשמע, תמשיך עם זה, תמשיך עם זה". אמרתי לו: "למה?" אומר "תשמע, היה לי מעשה: אני פעיל קצת ופעם הבאתי בחור אפיקורס לסטייפלר (הרב יעקב ישראל קנייבסקי) זצוק"ל והכנסתי אותו אצלו ואמרתי לו: "כבוד הרב, הוא לא מאמין שיש אלוקים, הוא לא מאמין בתורה הוא לא מאמין בכלום. אם כבודו יכול לעשות שהוא יאמין". אז הסטייפלר אומר ישב איתו שלושת רבעי שעה, וזה דבר נדיר, שלושת רבעי שעה להסביר לו עם הוכחות, ככה וככה, לדבר אל ליבו והכל והכל. גמרו לדבר, הבחור הלך. טוב, אחרי כמה זמן נכנס אותו פעיל אצל הסטייפלר זצ"ל ושאל אותו: "מה עם אותו בחור?" אומר לו: "הרב, זה לא עזר שום דבר, הוא נשאר אפיקורוס, הוא אומר לא שכנע אותי, לא כלום, לא שום דבר". אמר תקרא לו עוד פעם שיבוא. קרא לו עוד פעם ואומר "אני נכנסתי איתו, אני נבעתי. הוא צעק עליו, הוא אמר לו "אתה תראה גיהינום, תדע לך, העולם לא הפקר, גיהינום, גיהינום, גהינום". אז ההוא, הוא לא הבין. מה השינוי בין הפעם הראשונה לשניה? אז אחרי שהבחור הזה הלך ויצא מבוהל וזה וזה, אז הפעיל הזה שאל את הרב "מה היה השינוי?" אומר לו "תשמע, כשהוא היה פעם ראשונה דיברתי על ליבו, ניסיתי לשכנע אותו והכל. אחרי שהוא הלך ואתה אמרת לי שהבן אדם הזה נשאר אותו דבר אני אמרתי אני אגיע לעולם האמת, יגידו לי, מה, אתה לא אמרת לו שיש גיהינום? אתה רק אמרת לו רק דברים טובים, ומה זה, והתורה זה ככה וככה והוא נשאר אותו דבר? מה, החיוב שלך עכשיו לעשות לו שיהיה לו קל ויהיה לו טוב? (אני מוסיף מילים ומסביר, כן?) אני אבוא ואתן את הדין למה לא אמרתי לו את האמת בפנים? שידע שיש גן עדן ויש גיהינום, ואם הוא ימשיך ככה הוא ילך לגיהינום. זה החוב שלי להגיד לו. מה הוא יעשה עם זה, זה בעיה שלו אבל אני צריך להגיד לו מה יהיה. אני אומר לך 'אדוני, אל תעשן! תדע לך, יש שישים אחוז מקבלים סרטן' – 'טוב, למה אמרת לי, עכשיו אין לי כיף לעשן'. שלא יהיה לך כיף לעשן אבל שלא יהיה לך סרטן. זאת אומרת הנקודה היא שצריך להבין: יש מצבים שלטובתו של האדם הבחירה היא לפעמים טוז טוז. פעם הסברתי בהרצאה: אם בן אדם רואה את חברו, יש כאלה בשיטה לא להפחיד, "דרכיה דרכי נועם" וזה, אני גם מסכים, אני גם מסכים. אם יש לי תלמידים ואני יושב אתם כל כך הרבה זמן, חודשים ושנים מה צריך להפחיד? – לאט לאט לאט לאט הם יבינו לאט לאט, לאט לאט. אבל אם יש לי בן אדם שעתיים, שלש, ואחרי זה הוא הולך ולא הסברתי לו שבאמת יש גם צד אחר, אוי ואבוי. הייתה לי הזדמנות להציל אותו, להודיע לו, יכול להיות שזה היה מונע ממנו את העבירה. זה כמו שאתה עומד מול אחד ואתה אומר לו: "אל תקפוץ, אל תקפוץ, אתה תמות". הוא יודע שהוא הולך למות אבל אתה מחובתך גם להגיד לו משהו. אם אתה רואה את חברך בא לרדת מהמדרכה לכביש ואתה רואה שמצד שמאל מגיעה מכונית אמריקאית חרישית, לא שומעים את המנוע, והוא לא שם לב, והוא מוריד את הרגל, ואתה מרחק שני מטר ממנו והמכונית מתקרבת, מה אתה עושה? – צועק. הוא ימות מפחד, "דרכיה דרכי נועם", לא לצעוק! מה תעשה? למשוך אותו! – הוא ייבהל, הוא יכול למות מפחד. "דרכיה דרכי נועם". מה תעשה? אז לפי השיטה של אלה שאומרים כך, צריך לעשות לו כך: "פס פס" "פס פס". עד שהוא יעשה לו "פס" יעברו עליו פס! מה "פס פס"? צריך לצעוק! צריך לתפוס, צריך לעשות מה שאפשר, תציל אותו! אם לא - ימות ודאי, ככה, ספק אולי הוא ייבהל, אולי, אבל אתה מציל אותו בסוף. כשיש אזעקה… פעם שאלתי, שיש אזעקה, אני לא מבין למה אזעקה? לא מספיק מלחמה? לא מספיק חדר אטום? לא מספיק מקלטים? עושים גם אזעקה? טוב, מוכרחים אזעקה בשביל להודיע לציבור, אתה מבין, שטילים עפים, צריך להודיע להם לפני שיגיעו. נו, אז מה עושים? הוווווו הוווווו. איך זה מפחיד, למה עושים ככה? היו צריכים לעשות אזעקה אחרת לדעתי "לה לה לה לה לה לה" והיינו נכנסים חדר האטום בכיף, למה להפחיד? זה המטרה – להפחיד! למה? – אם לא, אתה לא תזדעק מהמיטה, אתה תגיד: "לה לה, איזה מוזיקה", תישן עוד יותר טוב. אם אני אגיד לכולם בהרצאה: "איזה גן עדן יש, ואיזה זה" ימשיכו לאכול קרמבו. צריך להודיע להם: "חבר'ה זה לא צחוק". הבנתם? עכשיו אני סיימתי ואתם תחליטו מה עדיף: קרמבו או רבי יוחנן? אתה באמת נראה כמו קרמבו. מוקה. רבי חנניא בן עקשיה אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו – יגדיל תורה ויאדיר".