המפתח לקום בתחיית המתים
על אותו אור תורה, ומה טיבו, נוכל לעמוד ולהתבונן בדברים שרבי אלעזר הקליר שהיה אחד מן התנאים הקדושים, ובפיוט שלו למוסף היום הראשון של ראש השנה הוא כותב כך: "אטומים להחיות בטללי שינה" אטומים - אלה שאטומים בקבר עכשיו, להחיות אותם בתחיית המתים זה בטללי שינה. אז מה זה לכאורה, מה אנחנו שומעים, כאילו מי שישן יותר אז הוא יקום, לא? לא. דבריו של הקליר לכאורה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו של רבי אלעזר בגמרא, כי לשיטת הקליר תחיית המתים תתבצע ע"י טללי שינה, ולשיטת רבי אלעזר - ע"י אור התורה, אכן לאמיתו של דבר אין חילוק בין שניהם, שניהם כיוונו לדבר אחד אלא כל אחד הגדיר את זה שונה.
בואו נתאר לנו תיאור קצר, יוצא לו הקב"ה בלילה, סובב בין בתי ישראל ועורך ביקורי בית, הבית הראשון - ביתו של יהודי רחוק מתורה ומצוות רח"ל, בשעה שהקב"ה מגיע לבקר בבית הזה הוא מוצא את אבי המשפחה יושב צופה בטמבלויזיה או קורא עיתון, רחמנות ממש. זה מה שיש לו לעשות. מה התועלת שיש בו ובכל עמלו שהוא עמל, פונה הקב"ה וממשיך בדרכו. הנה אצל השכנים ממול מגיע הקב"ה בדיוק כשהילד הקטן מגיע הביתה מבית הספר, והאמא שואלת אותו מה למדת היום? והבן משיב בגאווה, היום המורה לימדה אותי שלחמור יש ארבע רגליים, ולסוס יש זנב ארוך, וגם שיר יפה על השפן שעשה אפצ'י, שטויות והבלים, גם כאן בודאי לא מוצא הקב"ה תכלית ראויה לשמה. עובר לבית השלישי, שמה כבר זה בית של יהודי שומר תורה ומצוות שמדקדק קלה כבחמורה, אבל אינו בן תורה, הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, הוא לא פותח ספר, כל עיסוקיו בבית בשטויות והבלים, גם כאן הקב"ה לא מוצא הצדקה לבריאת העולם הגדול והמופלא, עולם שנברא לתכלית נכבדה בלי ספק. יוצא הקב"ה מביתו של עם הארץ ומעיניו כביכול זולגות דמעות, בשביל זה בראתי את העולם, זה עולם זה? הלא זהו עולם שמם, עולם חרב, כך סובב לו הקב"ה בין הבתים, מחפש את אשר ניתן לומר כי בעבורו נברא העולם, ועבורו ראוי שיתקיים שוב ושוב בכל רגע, כמו שכתוב "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". והנה הוא מגיע לביתו של בן תורה, בן ישיבה, וכאן הוא מוצא נחת, אמר אביי אמר רבא, נשמע קול ניגון ערב למרחוק, והקב"ה מקשיב לכל מילה, רשב"י אומר, מהדהדות המילים הקדושות בחלל העולם, והקב"ה שמח עם הצורב הצעיר בשמחתה של התורה. אך לפתע קולו הולך ונחלש עד שנדם לגמרי. הבן תורה שלנו, הישיבער בחור נרדם על התלמוד. הוא נרדם וראשו נשמט על גבי דפי הגמרא הפתוחה, הוא נרדם ומפיו נוזל לו רוק, הוא מרטיב את הדפים הקדושים, את השורות המאירות, את המילים היקרות. כשמתעורר התלמיד חכם הצעיר לאחר חצי שעה הוא רואה את אשר חולל בשנתו ומפיו נמלטת לה קריאה איכס, איזה גועל, הוא כל כך מתבייש, אולם הקב"ה דווקא חושב אחרת, הוא לא נגעל מהרוק הזה, להיפך, הקב"ה לוקח כל טיפה של רוק, מכניס אותה לבקבוק ועם הרוק הזה הוא עתיד להחיות את המתים! עם הטילל של התלמיד חכם, עם הטללי שינה, אלה טללי השינה שהזכיר הקליר, כך מבאר המטה לוי בפירושו מעשה אורג על המחזור של רבי יחיאל מפאריז. נמצא שטללי השינה שמתייחס אליהם הקליר בפיוטו, ואור התורה המוזכר בדבריו של רבי אלעזר בגמרא במסכת כתובות, אחד הם ומהותם היא - עמל התורה, יגיעת התורה, התמדה בתורה, כאשר הנהגות אלה הן הן המפתח לתחית המתים, עמל תורה, יגיעת תורה, התמדה בתורה, זה המפתח לתחיית המתים.