קרית אונו - קרית אונו

קרית אונו 15-6-11

ערב טוב, בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

היום אנחנו נלמד שני נושאים, אחד זה את הצוואה של דוד המלך ע"ה שציווה לשלמה המלך בנו, ודבר שני מי יקום בתחיית המתים. אז תתכוננו.

דוד המלך נולד ונפטר בחג השבועות, הוא נפטר בן שבעים, והוא השאיר צוואה לבנו שלמה שהיה בן 12 שנים, שלמה המלך מלך מגיל 12 עד גיל 52 ארבעים שנה, ונפטר. החפץ חיים הפיק הרבה מוסר מהצוואה של דוד המלך.

אם נעיין בפסוקים נראה, שרועה הותיר צוואה ביד שלמה בנו, המלך המיועד, באותו זמן כשהוא בן 12 שנים בלבד, וכך מתואר המעמד של הפטירה של דוד המלך בספר מלכים א' ב' א'-י'.

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת-שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר.  ב אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ.  ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם.  ד לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם  לֵאמֹר לֹא-יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.  ה וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי-שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן-נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן-יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו.  ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא-תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל.  ז וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה-חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ  כִּי-כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ.  ח וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא-יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.  ט וְעַתָּה אַל-תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.  י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד.

טוב, נחזור על הצוואה, נפרט קצת, ניתן רקע. דבר ראשון הוא מצוה את שלמה המלך "ושמרת את משמרת ה' אלקיך ללכת בדרכיו" ז"א אתה תלך בדרך ה', תקיים את כל מצוות התורה כלשונם וככתבם, תורה שבכתב ותושב"ע, ותקיים את כל הדינים על פי התורה. אבל הוא מודיע לו, שאלה שהוא מצוה אותו להרוג אותם על פי דין תורה הם לא חייבים, אבל היות שמלך מותר לו להרוג שלא על פי דין תורה, כראות עיניו, על פי מה שטוב ומועיל למלוכה, אז לכן הוא אומר לו "וגם אתה ידעת" לא רק אני, "את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם" שהם היו רמטכ"לים, שהיו בצד השני, ואחרי שהם התחברו לשלום עם דוד המלך הוא הרג אותם לא במצב של מלחמה, אלא במצב של שלום, וזה גרם  נזק גדול לתדמית של דוד המלך ולמלוכה כיון שבנימוסי המלוכה, אם כורתים שלום או אם מחליטים על שלום, אי אפשר להרוג אח"כ את אלה שהסכימו לשלום, ועוד במארב בדרך לא הגונה. אז לכן "וַיָּשֶׂם דְּמֵי-מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו", איך הוא הרג את עמשא בן יתר? הוא שם את החרב בצד, לא בנדן כרגיל, ואז כביכול נתן לה ליפול, וכשהיא נפלה אז עמשא לא פחד כי הוא הבין שהיא נפלה והוא מתכופף להגביה אותה, אחרי שהוא הגביה אותה הוא דקר אותו. כמובן בהפתעה, בלי שהוא יהיה מוכן. "ובנעלו אשר ברגליו" זה אנחנו נלמד תיכף כיצד הוא עשה את התרגיל הלא הגון עם אבנר בן נר. "ועשית כחכמתך" ז"א אתה תמצא עילה איך הוא ימות על פי דין שהוא יעבור על מצוותך, "ולא תורד שיבתו בשלום שאול" לקבר. אבל לדוגמא אחרת, לבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד, "ויהיו באוכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך" הם בשעה שאני ברחתי מפני שאול, במחניים הם כלכלו אותו ונתנו לי לאכול למרות שבאותו זמן הייתי במצב שפל, ולא היה לי שום הבטחה להבטיחם שהם יקבלו שכר על זה. אז הם עשו את זה לשם שמים אמיתי.

"וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא בֶן-הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים" זה היה רבו של שלמה, "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם" לעיני כולם, קרא לו איש הדמים, בן בליעל וכו' עוד דברים,  "וְהוּא-יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר" ז"א הוא כפה עלי גם שאני אמחל לו, ואני הבטחתי לו "אִם-אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב" - דוד המלך שבימיו לא יהרוג אותו בחרב, אבל כיון שהוא עדיין חייב בדין המלכות אז "ְעַתָּה אַל-תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת-שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל.  י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם-אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד".

בראשית הדברים מצוה דוד המלך את שלמה בנו לשמור את משמרת ה' ואת התורה, לקיים את התוה, להקפיד למלא היטב את כל החובות כלפי קונו אבל אח"כ הוא פונה ונותן לו הוראות אישיות פוליטיות הנשמעות בערך כך: שלמה בני היקר, פונה דוד אל בנו בן ה-12 הניצב לידו, אתה מכיר את יואב בן צרויה הגנרל שר הצבא, זה שבאיבחה אחת הוא יכול להפיל 900 ראשים, ושלמה מהנהן לחיוב. ובכן, ממשיך דוד המלך, יואב זה חטא כנגדי, הוא הרג שני שרי צבא בישראל ועל כן אני מבקש שתדאג למצוא עילה מספקת ולהמיתו. אבא, להרוג את יואב? יואב בן צרויה שר הצבא? מתפלא שלמה, כן, בדיוק כך, עונה דוד, עליך לדאוג שלא ירד יואב בשיבה טובה ובשלום שאולה. נו, מה לעשות, שלמה מקבל על עצמו למלא את ההוראה הראשונה של אביו וממתין להוראות נוספות שלא בוששות לבוא. את שמעי בן גרא משבט בנימין, ראש הסנהדרין, הרב'ה שלך, אתה בודאי מכיר, פונה אליו דוד המלך לעתיד, שלמה משיב - כן אבא, אני מכיר, מה לעשות עם שמעי? שוב מגיעה התשובה המפתיעה וההוראה הכל כך קשה לביצוע, ובכן שלמה היקר, גם את שמעי בן גרא עליך להרוג. להרוג את שמי, אבא? מה קרה? מתפלא שלמה, ומלך ישראל מסביר לו "ביום לכתי למחניים קיללני שמעי קללה נמרצת והרי זה מורד במלכות וחייב מיתה, ועל שום כך הוא בן מוות, מטעים דוד. אבל כבר ביקש שמעי את מחילתי והבטחתי לו שלא להמית אותו בחרב, אולם שוב עליך לעשות כחכמתך ולמצוא עילה מספקת כדי להוציאו להורג. שלמה מתפלא, מופתע, אבל מחריש. כך ציוה האבא וכך הוא יעשה. מחכה ומצפה בדריכות ובחשש כבד להמשך הצוואה, מי יודע את מי הוא עוד צריך להרוג, מהרהר בליבו באימה. שלמה מצפה להוראות נוספות ודוד אומר, את ברזילי הגלעדי ואת בניו אתה מכיר? אז שלמה משיב כן אבא, אני מכיר אותם, מה גם אותם להרוג? אומר לו לא, לגבי ברזילי הגלעדי יש תכניות אחרות דווקא, וכך הורה דוד לשלמה, את ברזילי הגלעדי, זה שנראה כמו מושבניק עם כובע טמבל ומכנסי חאקי, הכפרי עם הסנדלים, תקח אל ביתך אל הרמון אותו ואת כל בניו עמו ועל שולחנך יסעדו מידי יום ביומו ביחד עמך ארבעים שנה, בארמון. כעת כבר לא מצליח שלמה להבליג ופונה אל אביו בתמיהה ושואל אבא, אני לא מבין, אני סומך עליך, אני מבין שהורית לי להרוג את שמעי בן גרה ויואב בן צרויה, הרי שכך ראו לעשות, אבל מדוע דווקא בברזילי הגלעדי בחרת להיות מאוכלי שולחני? מדוע דווקא עובד האדמה הזה, הפועל הפשוט עם הידיים המגוידות, את העם הארץ הזה עם בניו אשר אינם יודעים אפילו ללמוד דף גמרא אחד, אתה מצוה להושיב לידי ולאכול מפיתי? דוד לא מתרגש מהשאלה ולא מתבלבל לרגע, והוא משיב משפט קצר וממצה, "כי כן קרבו אלי בבורחי מפני אבשלום אחיך". זו התשובה של דוד, והמסר הטמון בה, אומר הח"ח כביר הוא ועצום, שכן כך הסביר דוד לשלמה בנו, מיואב בן צרויה אינני מתיירא אם בן מוות הוא, הרי עליו לקבל את המגיע לו, שמעי בן גרא ראש הסנהדרין, אפילו הוא אינו חסין מפני הדין והצדק הראויים לעשות בו ועונשו ימוצה עד תום, אולם בה במידה מחויב אני לידידי האמיתיים, הידידים שהוכיחו את ידידותם בעת מבחן, אוהבי שהעבירו את אהבתם וצרפוה בכור ההיתוך, וכלום יודע אתה מיהם? הלא הם ברזילי הגלעדי ובניו. ומדוע מחשיב אני דווקא את ברזילי ובניו לידידי, שואל אתה? ובכן התשובה היא פשוטה, רבים כבדוני בשבתי על כסא מלכותי, המונים כרעו ברך והיו נכונים למסור את חייהם למעני בעת אשר מלכתי ברמה על ישראל, כל אחד היה מוכן להתחנף אליו כאשר יכול היה לצפות לגמול ולטובת הנאה כלשהי מצידי, אולם ברזילי הגלעדי ובניו הם כבדוני וקרבו אלי בעת אשר לא הייתי מלך, בעת אשר לא הייתי במלוא תפארתי, בעת אשר סובבתי כנווד יחף בין ההרים וברחתי מאבשלום אחיך, בעת שבה לא היה כל סיכוי נראה לעין שאוכל להשיב להם כגמולם הטוב, בעת שבה כל מכרי טרקו בפני את דלתם בפחדם מפני בני, באותה עת עצמה קיללני שמעי בן גרא קללה נמרצת, בכך הוכיחו בני הגלעדי את נאמנותם המוחלטת וידידותם האמיתית כלפי, ועל כן מצוה אני עליך, שלמה בני, לכבדם ולהאכילם על שולחנך כל ימי חייך. כה היו דבריו של דוד לשלמה בנו, אומר הח"ח, ומהם עלינו ללמוד מוסר  נורא ונפלא שנוגע אלינו דבר יום ביומו, אבל נקדים הקדמה קצרה.

הגמרא במסכת סנהדרין אומרת כך, דף כ', אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יהונתן, מה הוא זה שכתוב במשלי "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל" שקר החן זה דורו של משה ויהושע, הבל ה יופי זה דורו של חזקיה המלך, יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי עילאי, אמרו עליו על רבי יהודה ברבי עילאי, שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה.

חכמים ז"ל הבינו כי בכדי ללמדנו כי יפיה של אשה חובשת כובע עם נוצה אדומה על ראשה, אינו אלא הבל ושוא נטעה, בשביל זה לא צריך את החכם מכל אדם, ודאי שהוא לא דיבר על אשה במושג של אשה בפשטות. חכמים ז"ל הקדושים הבינו כי שלמה המלך עוסק בספרו הקדוש ביפין של נשים ובמעלותיהן הראויות לשבח ולהלל, זה ודאי הוא לא עוסק, אלא חיפשו ומצאו משמעות עמוקה יותר בדברים, משמעות שנוגעת למעלת בני דורו של רבי יהודה בר עילאי על פני דורם של משה ויהושע ועל פני דורו של חזקיה המלך. נצייר הדברים לפנינו, דורו של משה רבינו ויהושע בינון, דור יוצאי מצרים אוכלי המן אשר עליהם אמרו כבר חז"ל לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, דור דעה שעמדו לפני הר סינו ושמעו את קול ה' מדבר בכח מן השמים עד שפרחה נשמתם. דור אשר מלאכי השרת הלבישו שני כתרים לכל אחד מהם, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, דור אשר הקב"ה זועק וקורא עליהם, מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים, אולם שלמה המלך אינו מתפעל מהדור הזה ואומר עליו שקר החן. הדור של חזקיה, שנעץ חרב בפתחו של בית המדרש ואמר מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, דור אשר בדקו בו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, דור אשר בדקו מגבת ועד אנתיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, אולם שלמה המלך שוב אינו מתרגש, קורא להם הבל היופי. מיהו איפה הדור המשובח באמת? מאיזה דור מתפעל שלמה ואיזה דור הוא מהלל? דורו של רבי יהודה בר עילאי, מדוע? משום שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת ועוסקים בתורה. כיצד מבינים דבר זה? איך יכול להיות שדורו של רבי יהודה בר עילאי, המעלה שלהם גדולה ממעלת בני הדור של משה רבינו, יהושע וחזקיה המלך?

התשובה שמציג הח"ח זצ"ל לתמיהה הזאת, ההסבר שהוא מעניק לדברי הגמרא נפלא מאד ומתקשר בקשר אמיץ אל הצוואה של דוד המלך לשלמה בנו. כשכך אומר שלמה המלך, כאשר בני דור המדבר קיבלו את התוה ועסקו בה בשקידה, לא היה בכך משום חידוש, שהרי מי לא ירצה להידבק במלך מלכי המלכים שהראה לעין כל את גבורתו, זה לא מכבר, מי לא יחפוץ להתקרב אל הבורא אחרי ששמע את קולו בעשרת הדברות וראה מראות אלקים, זה לא חכמה, זה שקר החן, כשבני דורו של חזקיהו המלך למדו יומם ולילה בבית המדרש, כל העם, לא היה בזה כל התפעלות, שהרי קל ונעים לשבת וללמוד כשהאוירה סוחפת, כשלומדים בין ציבור של בני תורה, כשקול התורה מהדהד והריתחא דאורייתא בוקע רקיעים, היכלי התורה שוקקים חיים, חיים סוערים שמקורם במעיינות הנצח, זה דבר שמגרה את כולם להגיע, ודאי, אם כולם הולכים לשם ואין מקום אחר שהולכים, ודאי שכולם יתאספו במקום כזה, ובכלל בדורו של חזקיה המלך היתה עוד בעיה לעם ישראל, העם היה נתון בסכנה קיומית, כיון שצבאו של סנחריב עם צבאות עולם האדירים שגייס, 370 מיליון חיילים שהקפיו את ירושלים, כשיש צבא כזה שמאיים במצב סכנה כזה, לא קשה שכולם ילמדו תורה ויתעוררו בהתעוררות גדולה, יכנסו לבית המדרש כדי להוסיף זכויות שנחוצות לעת כזאת, לכן נקרא הדור הזה בעיני שלמה - הבל היופי.

אולם כאשר בני דורו של רבי יהודה בר עילאי למדו תורה, היתה זו תורה מתוך החדק, אין אמצעים, אין מזגן, אין כסאות מרופדים, אין אוכל, עניות, שישה מתכסים בטלית אחת, ונדחקים ללמוד בתנאים הכי משפילים, הדור הזה היתה תורה מתוך הדחק, תורה שנלמדה מתוך עומק שפלות המצב החומרי, שששה צריכים להתכסות בסדין אחד, זה תורה שנלמדה בעת שהשכינה היתה בגלות, והיה הסתר גדול מן השמים. כשאדם לומד תורה בעת אשר כזאת, בעת שבה אין שובל ההצלחה נסרך אחרי בני התורה הממיתים עצמם באהלה, בעת בה אין קולות וברקים ואפילו לא פחד מוות מפני חרבו של סנחריב, הרי זה אות ומופת ברור לנאמנות של הדור ההוא עם אלקיו, למסירות השלמה למען כבוד שמים, לאהבה כלפי בורא עולמים ולפיכך דור זה ראוי לכל השבח.

"זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" כשעם ישראל יצאו ממצרים,ה קב"ה משבח אותם. למה - הם לא ידעו מה יעניק להם הקב"ה, לצאת מיליונים עם ילדים ותינוקות בלי לקחת צידה לדרך, מיליונים, לאן? למדבר צחיח, ללכת באמונה שלמה, ה' אומר "זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" בלי תנאים, זה דבר אדיר, כשאדם לומד תורה בלי תנאים, בלי הבטחות, בלי שום דבר, ועוד יותר - בתנאים משפילים, קשים, חסרים, וללמוד ולהתכסות ששה בסדין אחד? איזה אמא בדורנו היתה מסכימה לתת לילד שלה ללכת לאיזה ישיבה או מקום כזה אם אומרים לה ששמה התנאים שישנים ששה תחת שמיכה אחת. יגידו זה אמא לא אחראית, מה, את לא נורמלית? מה חסרים מקומות שיש אנשים שיש להם תנאים יותר טובים? ובאמת הרבה אנשים בוחרים איפה ילמדו הילדים רק בגלל התנאים החומריים, ולא בגלל התנאים הרוחניים.

מכאן, אומר הח"ח, מהצוואה של דוד המלך ומדבריו של שלמה בנו, מסיק הח"ח מוסר השכל נפלא כאמור, מוסר השכל הנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו, שכן אם חפצים אנחנו לידע מי הם ידידיו של הקב"ה, מי הם אוהביו באמת, הרי שנוכל לבחון זאת דווקא בדור של הסתר, בדור של גלות, בדור של חשכה גדולה, בדור כדורנו אנו. בני התורה בימינו, אלה שדבקים בקב"ה, על אף שהרחוב נוצץ למולם עם מגוון פיתוייו, אלו אשר שוקדים על תלמודם ואינם נוטשים את הסטנדר, גם בעת בה נראה כביכול שמשליכים הם את ההצלחה מאחורי גוום, הם הם ידידיו של הקב"ה, והם אלו אשר יהיו לעתיד לבוא מאוכלי שולחנו, בדיוק כמו שציוה דוד המלך את שלמה בנו לעשות לברזילי הגלעדי ובניו. מי שנאמן לקב"ה בעת הזאת הוא יאכל על שולחנו לנצח נצחים.

אם אנחנו חפצים לדעת מי הידידם של הקב"ה, מי האוהבים שלו באמת, ניתן לברר זאת בנקל, מי הם אלה שמבקשים את קרבתו מבלי שיחפצו בכל טובת הנאה מצידו, מי הם אלו אשר אינם זקוקים למאומה, אלו שאינם צריכים כלום ורק שאיפתם להרבות כבוד שמים.

כאשר יהודי דתי שומר תורה ומצוות מדקדק בקלה כבחמורה, אין בכך חידוש, הוא הלא מעוניין לעשות את רצון קונו, ולמה? על מנת שיפתח הקב"ה את ידו הרחבה וישפיע עליו כל טוב, הוא הלא זקוק לפרנסה טובה, לרווחה כלכלית, להצלחה, לבריאות, בודאי הוא מבין כי ע"י קיום המצוות יזכה לשפע רב מן השמים. כאשר הקב"ה רואה יהודי אשר כזה, הוא לא יקפח את שכרו, אבל יהודי כזה הוא עדיין בכלל שקר החן והבל היופי. ממנו עדיין לא מתפעל הקב"ה. אבל כשהקב"ה נכנס לישיבה, כשהקב"ה נכנס לישיבה ורואה בחור או אברך ששוקד על תלמודו מתוך הדחק מבלי שיצפה לפרנסה, מבלי שיצפה לשפע חומרי, מבלי שיצפה למאומה, אחד שעוד אומרים לו אתה חי על חשבון המדינה, אחד שעוד אומרים לו אתה לא משרת בצבא, אחד שמעליבים אותו כשהוא הולך עם החליפה, הרי אדם זה אינו זקוק לכלום. כשהקב"ה נכנס לישיבה ורואה בן תורה שכל חפצו אינו אלא "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי" קורא עליו הקב"ה, "אשה יראת ה' היא תתהלל", בדיוק כפי שנקרא פסוק זה על בני דורו של רבי יהודה בר עילאי שהתכסו ששה בטלית אחת.

אם כן, אם אנחנו בעלי שכל כרגע, לאור מה שלמדנו, אנחנו יכולים להיות מאוהביו של הקב"ה, אנחנו יכולים להיות ידידיו של הקב"ה, גם בעת שיש הסתר פנים וקשה, מאותם המשובחים שכל חפצם להרבות כבוד שמים, אפילו כאשר הם רואים שלא רואים לנגד עיניהם את הטובה שתצמח להם ממפעלותם, ודאי שאנשים אלה יזכו לגאולה השלמה ולהיות מאוכלי שולחנו של הקב"ה לעולם ולעולמי עולמים ולנצח נצחים.

עכשיו, כל אחד יבדוק מאיתנו מי נמצא במקום הזה שהקב"ה יכול להגיד עליו "אשה יראת ה' היא תתהלל".

עכשיו בואו נראה מה זוכים אלו שלומדים תורה ומה מפסידים אלה שלא לומדים תורה. על ערכה של התורה שמזכה את האדם בעולם הזה ובעולם הבא כולנו יודעים, על כך שרוב טוב צפון לצדיקים העמלים בה, אין צורך להכביר במילים, אושרם הגשמי של אלה אשר רגליהם נטועות בבית ה' ניכר לעין כל. אולם לא הכל יודעים כי גם לעתיד לבוא, בעת תחיית המתים, יהיה הבדל מהותי בין אלו אשר עמלו ויגעו כאן בעולם הזה בהבנת דברי התורה הקדושה, לבין אלו שחסרו את אותו עמל ואת אותה יגיעה. אז בינתיים אני רוצה להכניס איזה דבר שתבינו. בפרשת בחוקותי כתוב "אם בחוקותי תלכו" אומר רש"י, שתהיו עמלים בתורה. מה זה "בחוקותי תלכו"? זה מי שעמל בתורה. "ואת מצוותי תשמרו" זה ברור. אבל מה זה "בחוקותי תלכו" כשאדם עמל בתורה, לא רק לומד, עמל, מתייגע, עמל להבין את התורה לעומקה. לא קריאה בעלמא, אדם כזה כל ההבטחות שיש בתורה חלות עליו ועל משפחתו. ז"א יהיה לו פרנסה בשפע, לא מחלות, לא צרות, לא מלחמות, מבורך לחלוטין. עכשיו, חכמים אמרו שהם עמלים ואנחנו עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. יש עמלים בבית המדרש ויש עמלים במלאכה בחוץ, שניהם עמלים, אלה שלומדים בבית המדרש, זה לא קל רבותי, מי שחושב שזה קל שינסה שבע שעות רצוף ללמוד, רצוף שבע שעות, לא לקרוא שזה קשה, לא לקרוא תהילים שזה קשה, יש סיפור שפעם אחת תלמיד חכם גדול ישב במרפסת והיה לומד, לידו היה כוס תה והיה עם סטנדר ולומד ככה, ושלשה פועלים שהיו שם הסתכלו בו בקנאה ואמרו נו תראה, אנחנו עובדים עבודה סזיפית, קשה, שחורה, מהבוקר עד הערב שמונה שעות קורעים את עצמנו, מקבלים פרוטות, זה יושב לו תלמיד חכם, קורא, כל רגע יכול לשתות כוס תה, במנוחה על כסא עם משענת, לא מתאמץ לא יגע לא כלום, ויש לו משכורת קבועה גם כן. הוא שמע אותם, הזמין אותם, עלו למעלה אמר להם אני שמעתי מה אמרתם, לא סליחה כבוד הרב, לא התכוונו, לא, זה בינינו דיברנו ככה, אמר אין בעיה, אין בעיה, אין בעיה, תשמעו, כמה אתם מרוויחים? כמה? אמרו לו סכום. אמר אני נותן לכם עכשיו פי עשר, נגיד הם אמרו 4000, ארבעים אלף. אתם תשבו פה, תלמדו לא שמונה שעות, שבע שעות רצופות וזה הכל, ואני משלם לכם ארבעים אלף. שמחו. אמרו תשמע, צריכים להודיע לבעל הבית ופה ושם, אנחנו נעשה חודש נסיון, בסדר? אמר להם בסדר. הגיעו ביום הראשון, אמר אני לא נותן לכם ללמוד גמרא, דברים קשים, אתם תקראו רק  תהילים, תהילים. אתם גומרים את התהילים מתחילים עוד פעם את התהילים, ככה שבע שעות. התחילו לקרוא את התהילים, כולם מבסוטים איזה אושר, מעכשיו הם דוקטורים. התחילו לקרוא, תוך שעתיים וחצי סיימו את התהילים. אמרו לו נו, סימנו מה עכשיו? אמר עוד פעם להתחיל מחדש. התחילו מחדש, לקח להם שעתיים, אמרו מה עכשיו? אמר עוד פעם להתחיל מחדש. אמרו כבוד הרב, זה קשה כל הזמן זה, אין הפסקה זה משהו זה, אמר ככה סיכמנו שבע שעות רצוף אתם חוץ מלצאת למטרות כאלה ואחרות אין שום דבר, אתם צריכים זה, אתם רוצים תה אין בעיה, תה אני אביא לכם, שבע שעות. בסדר, הלכות הביתה סיפרו לאישה אמרה נו איך מה מו, אמרו לה תשמעי, בא הנה זה קשה קשה, זה יותר קשה ממה שזה, מה לעשות, אמרה תחזיקו מעמד, ארבעים אלף זה כמו עשרה חדשים לקבל בחודש אחד. הלכו למחרת, מה עכשיו אמרו לו? אמר תתחילו תהילים, התחילו תהילים, גמרו אחרי שעתיים וחצי, מה עכשיו? אמר להם עוד פעם, התחילו חצי הספר הפסיקו, אמרו לו כבוד הרב, אנחנו מתנצלים, סליחה שדיברנו, טעינו, לעבוד בעבודה שאנחנו עובדים יותר קל, אמנם עובדים קשה, לא נחים בשמש הכל, אבל העבודה שלך הרבה יותר קשה, תהיה בריא, תודה רבה, מוותרים לך גם על הכסף, להתראות.

אנשים חושבים שללמוד זה קל, לא קל בכלל, לא קל. עובדה שאומרים לאנשים בא לשיעור, רק מתחיל השיעור חחחחחחחח.... כבר הוא צולל. מה קרה? סוף סוף יש לך הזדמנות להחכים, איפה הוא יכול, הוא לא יכול הוא לא רגיל, הוא לא יכול, וזה לא שהוא לומד, זה שמלמדים אותו, יותר קל אתה לא מתאמץ, רק תקשיב. טמבלויזיה, מסתכל מתעניין פש ששש, מרגיע את כולם, פשש מה קרה, טלהנובלה טמבלויזיה, או, שמה הוא מרותק. אבל בא לתורה מתעייף. זה לא קל ללמוד, בכלל לא קל, לא קל בכלל. מי שרוצה שינסה, שיגיד לי אח"כ איך זה.

עכשיו אחד נכנס בחורצ'יק נחמד לישיבה, אומר לי בא הנה, הם השתגעו, שלשה סדרים, אני צריך ללמוד סדר א' סדר ב' וגם בערב, מה זה? מה זה. אמנם אוכלים אמנם נחים, אבל כמה אני יכול, המח, דחילק כמה אני יכול לדחוס בפנים. אמרתי לו חביבי, זה ישיבה, בישיבה לומדים, זה לא באים לשחק. לומדים ארבע שעות, אח"כ לומדים עוד שלש שעות, ואח"כ עוד שעתיים, מה זה, זה כל הסיפור, מה יש? מה קרה? מה קרה? עם הפסקות עם הכל, מה יש? לא יכול, קשה לו בחור צעיר לא יכול. אתם חושבים שזה קל, הא? תנסו. תטעמו.

מכל מקום, יש הבדל. מה ההבדל? לעתיד לבוא בתחית המתים יהיה הבדל מהותי בין אלו אשר עמלו ויגעו בעולם הזה בהבנת דברי התורה, לבין אלו שחסרו את אותו עמל ואת אותה יגיעה. לא סתם הבדל יהיה, אלא שאלו יגיעי התורה יקומו לתחיית המתים לעולמים, ואלו שהם רעיהם שהעדיפו חיי מנוחה ותענוג, יתנו להם להמשיך לנוח בקבר ולא יטריחו אותם. אלה שנחו ימשיכו לנוח, אלה שעמלו יקומו. יקומו לנוח.

אז אמרנו שהמשנה אומרת שאלו עמלים ואנחנו עמלים, אנחנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, מה זה אומר? אדם לעמל יולד, כל בני האדם נולדו לעמל, או עמל תורה או עמל מלאכה, אלה שבחרו בתורה אשריהם ואשרי חלקם, אלה עמלים ומקבלים שכר, ואלה שבחרו בעמל מלאכה - אלו עמלים ואינם מקבלים שכר, ככה אומרת המשנה, זה נכון? זה נכון או לא נכון? לפי המציאות מה רואים? שאלה שעמלים בתורה לא מקבלים שכר, מקבלים 1500 שקל ואלה שעמלים במלאכה מקבלים ארבע חמש שש שבע, 15, שבעים, מקבלים כסף, אז איך כתוב אלו עמלים ואלו עמלים, אלו עמלים ומקבלים שכר זה בני תורה, ואלו עמלים במלאכה ולא מקבלים שכר. אלא אמרנו בהתחלה, אם בחוקותי תלכו - שתהיו עמלים בתורה, אומר הקב"ה, אני לא משלם לכם שכר אם למדתם טוב, אם הבנתם טוב, אם אתם זוכרים טוב, אני משלם לכם על העמל, כמה אתה עמל, אפילו לא מבין לא זוכר לא יודע, כמה אתה עמל? סופרים שעות. סופרים דקות, סופרים שניות, כמה ישבת לעמול בתורה, על זה אני משלם את כל הברכות. אז אלה שעמלים בתורה, אתה רואה אתה אפילו לא גאון, אפילו אתה לא חכם, אפילו אתה לא מוצלח, אפילו אתה לא מבריק, אתה עמל מקבל שכר, שכר מלא. אבל אלה שעובדים במלאכה, לא מקבלים שכר על עמל, אתה מזמין אינסטלטור, אתה אומר לו תעשה לי פה, יש לי פה סתימה והכל, עבד שבע שעות לא פתר את הסתימה, אתה משלם לו? לך הביתה מותק, אני מזמין מישהו אחר. הוא אומר הלו, אבל אני עבדתי פה שבע שעות. אדוני, אני משלם על תוצאה, לא משלם לך על עמל, אתה יכול לשבת פה כל היום, לטפטף לי מים, אתה חושב שאני אשלם?

במלאכה משלמים על התוצאה, לא משלמים על העמל, זה ההבדל. אתם מבינים מה זה תורה? אתה עמל, אין דבר כזה שלא תקבל שכר. אבל במלאכה אין שכר, רק אם יש תוצאה, אם יש תוצאה תקבל, והשכר הוא רק פה, אבל מי שעמל מקבל שכר גם פה וגם לעולם הבא וגם קם בתחיית המתים. כדאי או לא כדאי? אני חושב שכדאי.

עכשיו תשמעו מה הגמרא אומרת במפורש, במסכת כתובות, בדף קי"א, אמר רבי אלעזר, עמי הארצות אינן חיים, שנאמר "מתים בל יחיו", תניא נמי הכי, מתים בל יחיו,  יכול הכל? שהמתים לא יחיו? תלמוד לומר, רפאין בל יקומו,  מדובר במי שמרפה עצמו מדברי תורה, הכתוב מדבר במי שיש לו רפיון בדברי תורה. אמר לרבי יוחנן לרבי אלעזר, אמר לו, לא נייחא למרייהו דאמרת לו הכי, לא נח לקב"ה שאמרת כך על עמי הארצות שהם לא יחיו בתחיית המתים. מה שכתוב שמה שמתים בל יחיו ורפאים בל יקומו זה מי שמרפה עצמו לעבודת כוכבים, זה מה שכתוב. אז עונה לו רבי אלעזר לרבי יוחנן ואומר לו, מקרא אחר אני דורש, מה שכתוב "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל" כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה ממחיהו. אז הוא מביא לו עוד פסוק, שהפסוק אומר במפורש שצריך טל אורות בשביל לקום בתחית המתים, כמו שהטל מצמיח ומחיה את הצמחים, ככה טל התורה נופל על המתים ומחיה אותם, אבל רק טל של תורה.

עכשיו בואו נתאר לנו את המחזה הזה, רבותי, מה יקרה כשתהיה תחיית המתים. לעתיד לבוא יתקע הקב"ה בשופר גדול ואז יהיה עת התחיה למתים, שהגיעה השעה שהם עומדים לצאת מקברותיהם, תכין בינתיים את הסרט על תחיית המתים, אם אפשר. ואז באותה שעה יצאו הכל אל בתי החיים ולפתע יראו איך מתחילים הקברים להתנועע, המצבות נופלות בזו אחר זו, האדמה פוערת את פיה ומתוכה יוצאים כל המתים משכבר. כמובן המתים שנקברו עם התכריכים יוצאים מקבריהם כשהם עטופים מכף רגע ועד ראש בסדינים הלבנים, אבל אל דאגה, מיד הם ממהרים לגלות את פניהם ונותנים שולם עליכם, שולם עליכם, כל אחד אומר כן לידידים ולמכרים שחיים שמחכים להם כבר בבית הקברות כי הם שמעו את תקיעת השופר שלה קב"ה. שלום עליך אבא, ירוצו הבנים אל חיק אבותם בשמחה, שלום עליך סבא, מה שלומך סבתא, יחביבי, יתרפקו הנכדים על ברכי הסבים והסבות, ברוך מחיה המתים, יברכו כולם ברכה, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, והשמחה תהיה גדולה עד למאוד. עכשיו נוסיף ונתאר לעצמנו כך, אדם אשר נפטר ל עלינו בדמי ימיו, צעיר, בהיותו בן עשרים שנה בלבד, ויש לו בן קטן תינוק בן שנתנו, בשעה שהוא נפטר, בינתיים עד עת תחיית המתים הספיק כבר הינוקא לגדול, ולו בנים ובני בנים שהקטן שבילדים שלו כבר גילו הרבה יותר גדול משל אביו בעת פטירתו, והתינוק עצמו עכשיו בן שבעים שנה ויותר, בעת תחית המתים יקום האבא לתחיה, אברך צעיר בן עשרים בקושי עם חתימת זקן, מיד ירוץ אליו בנו בן השבעים עם זקן לבן ארוך ויפול לזרועותיו ושניהם ינגבו דמעות והנוכחים שיהיו עדים למחזה המרגש ימהרו לשאול את הקשיש, האם זה בנך שנפטר צעיר? מה תגדל התמיהה כשישמעו את התשובה המוזרה והאמת לאמיתה, שאין זה אלא אביו של הזקן. האב אשר נפטר לבית עולמו לפני שנות דור בהיותו צעיר לימים, על המקרים האלה ושכמותם קרא דוד המלך את הפסוק בתהילים "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". אך הנה בתוך השמחה הגדולה מבחינים הנאספים לפתע כי אחד הקברים לא נפתח, כתוב שפה טמון הצדיק בעל היסורים הזה האחראי חבר המועצה השופט העו"ד המהולל, כל מיני שמות, לא נפתח הקבר, לא נפתח, נשאר שלם איתן ויציב, מה זה שואלים, האם יתכן שעל הקבר הזה החברא קדישא שפכה כמויות של בטון והנפטר לא יכול להרים את האבנים? אולי צריך להביא טרקטור? כמובן לא זו התשובה האמיתית, כי את הקברים פותח הקב"ה בעצמו, ככתוב ביחזקאל ל"ז, "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם עמי" ולגבי הקב"ה אין כל משמעות ליציקת בטון על הקבר. אתם רואים איך הקב"ה מנפץ הרים ומוציא עשנים ומוציא אבקות ומוציא עננים ומפרק מדינות ועושה רעידות אדמה ועושה צונאמי ומאות הוריקנים, אין לו שום בעיה הקב"ה קצת בטון קטן עליו. אז מה ההסבר? למה הקבר הזה לא נפתח כמו שאר הקברים? התשובה ניתן למצוא בדבריו של רבי אלעזר שהבאנו לעיל, עמי ארצות אינם חיים. הנפטר השוכן בקבר הזה, בקבר החתום הוא עם הארץ היה, לפיכך חסר לו את הזכות לקום בתחית המתים עם שאר הנפטרים. פשוט כך, רפאים בל יקומו, אלה שהתרפו מדברי תורה, אלה שהתרשלו מללמוד כפי כוחם לא יזכו לקום בתחית המתים. הקבר הסגור יעיד כמאה עדים כי כאן קבור עם הארץ שהתרפה מדברי תורה. ואיזה בושה תהיה כשעל הקבר יש כל כך הרבה שבחים, אבל הוא לא קם.

מדוע לא יקומו עמי הארץ בתחיית המתים? גם את זאת אני למדים מדברי של רבי אלעזר בהמשך, שהרי רבי יוחנן מצטער על היהודים הרבים שלא יזכו לקום בתחיית המתים. הוא מנסה לבאר את הפסוק באופן שונה ומציע לרבי אלעזר לדרוש אתה פסוק במי שמרפה את עצמו לחלוטין מהאמונה באלקים ופורש לעבודת כוכבים, אולם רבי אלעזר מבהיר לו כי לא יתן לפרש את הפסוק כך, שכן פסוק נוסף נמצא באמתחתו, פסוק של ישעיה הנביא, "כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה, אומר רבי אלעזר, אור תורה מחיהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחיהו. והרי זה פשוט מאד, מי שלא עמל בתורה בחייו, מי שחסר לו את אור התורה אין לו אפשרות לקום בתחיה, מאחר ואין מה שיחיה אותו, אין לו סם החיים שמחיה את המתים - סם התורה.

על אותו אור תורה, ומה טיבו, נוכל לעמוד ולהתבונן בדברים שרבי אלעזר הקליר שהיה אחד מן התנאים הקדושים, ובפיוט שלו למוסף היום הראשון של ראש השנה הוא כותב כך: "אטומים להחיות בטללי שינה" אטומים - אלה שאטומים בקבר עכשיו, להחיות אותם בתחיית המתים זה בטללי שינה. אז מה זה לכאורה, מה אנחנו שומעים, כאילו מי שישן יותר אז הוא יקום, לא? לא. דבריו של הקליר לכאורה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו של רבי אלעזר בגמרא, כי לשיטת הקליר תחיית המתים תתבצע ע"י טללי שינה, ולשיטת רבי אלעזר - ע"י אור התורה, אכן לאמיתו של דבר אין חילוק בין שניהם, שניהם כיוונו לדבר אחד אלא כל אחד הגדיר את זה שונה.

בואו נתאר לנו תיאור קצר, יוצא לו הקב"ה בלילה, סובב בין בתי ישראל ועורך ביקורי בית, הבית הראשון - ביתו של יהודי רחוק מתורה ומצוות רח"ל, בשעה שהקב"ה מגיע לבקר בבית הזה הוא מוצא את אבי המשפחה יושב צופה בטמבלויזיה או קורא עיתון, רחמנות ממש. זה מה שיש לו לעשות. מה התועלת שיש בו ובכל עמלו שהוא עמל, פונה הקב"ה וממשיך בדרכו. הנה אצל השכנים ממול מגיע הקב"ה בדיוק כשהילד הקטן מגיע הביתה מבית הספר, והאמא שואלת אותו מה למדת היום? והבן משיב בגאווה, היום המורה לימדה אותי שלחמור יש ארבע רגליים, ולסוס יש זנב ארוך, וגם שיר יפה על השפן שעשה אפצ'י, שטויות והבלים, גם כאן בודאי לא מוצא הקב"ה תכלית ראויה לשמה. עובר לבית השלישי, שמה כבר זה בית של יהודי שומר תורה ומצוות שמדקדק קלה כבחמורה, אבל אינו בן תורה, הוא עם הארץ מדאורייתא ומדרבנן, הוא לא פותח ספר, כל עיסוקיו בבית בשטויות והבלים, גם כאן הקב"ה לא מוצא הצדקה לבריאת העולם הגדול והמופלא, עולם שנברא לתכלית נכבדה בלי ספק. יוצא הקב"ה מביתו של עם הארץ ומעיניו כביכול זולגות דמעות, בשביל זה בראתי את העולם, זה עולם זה? הלא זהו עולם שמם, עולם חרב, כך סובב לו הקב"ה בין הבתים, מחפש את אשר ניתן לומר כי בעבורו נברא העולם, ועבורו ראוי שיתקיים שוב ושוב בכל רגע, כמו שכתוב "המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". והנה הוא מגיע לביתו של בן תורה, בן ישיבה, וכאן הוא מוצא נחת, אמר אביי אמר רבא, נשמע קול ניגון ערב למרחוק, והקב"ה מקשיב לכל מילה, רשב"י אומר, מהדהדות המילים הקדושות בחלל העולם, והקב"ה שמח עם הצורב הצעיר בשמחתה של התורה. אך לפתע קולו הולך ונחלש עד שנדם לגמרי. הבן תורה שלנו, הישיבער בחור נרדם על התלמוד. הוא נרדם וראשו נשמט על גבי דפי הגמרא הפתוחה, הוא נרדם ומפיו נוזל לו רוק, הוא מרטיב את הדפים הקדושים, את השורות המאירות, את המילים היקרות. כשמתעורר התלמיד חכם הצעיר לאחר חצי שעה הוא רואה את אשר חולל בשנתו ומפיו נמלטת לה קריאה איכס, איזה גועל, הוא כל כך מתבייש, אולם הקב"ה דווקא חושב אחרת, הוא לא נגעל מהרוק הזה, להיפך, הקב"ה לוקח כל טיפה של רוק, מכניס אותה לבקבוק ועם הרוק הזה הוא עתיד להחיות את המתים! עם הטילל של התלמיד חכם, עם הטללי שינה, אלה טללי השינה שהזכיר הקליר, כך מבאר המטה לוי בפירושו מעשה אורג על המחזור של רבי יחיאל מפאריז. נמצא שטללי השינה שמתייחס אליהם הקליר בפיוטו, ואור התורה המוזכר בדבריו של רבי אלעזר בגמרא במסכת כתובות, אחד הם ומהותם היא - עמל התורה, יגיעת התורה, התמדה בתורה, כאשר הנהגות אלה הן הן המפתח לתחית המתים, עמל תורה, יגיעת תורה, התמדה בתורה, זה המפתח לתחיית המתים.

אכן כן, כדי לזכות לקום בתחית המתים יש צורך לרכוש כאן בעולם הזה את טללי השינה, את טל החיים, את אור התורה שבאמצעותו עתיד הקב"ה להחיות מתים. אם הכין אדם לעצמו בחיי חיותו מהטללים הללו, מהאור הזה, הוא ודאי יקום לתחיה, אם בניו עוסקים בתורה הוא לא עסק, אבל בניו עוסקים בתורה, הוא יוכל להתעורר בטל החיים שנטף מפיהם, שהרי ידוע שבן מזכה אב, אולם אם לא הוא ולא בניו היו מיושבי בית המדרש, במה יקום? הרי הגמרא פסקה את דינם, עמי ארצות אינם חיים על פי הפסוק, מתים בל יחיו. אז מי שרוצה לזכות לעולם הרביעי, עולם תחית המתים, צריך שיהיה לו טללי שינה. צריך שיהיה לו עמל של תורה יגיעה והתמדה.

אז כשאנחנו קוראים את השורות האחרונות, מתברר לנו כי הזכות הגדולה לקום בתחית המתים, אינה נרכשת אלא על ידי עמל ויגיעה התורה. היו בינינו בודאי כאלו אשר האושר מילא את ליבם ביודעם כי מעמלי תורה אלה, מאותם הזוכים לטל החיים דבר יום ביומו, הם הם יזכו להיות, אולם מאידך, ישנם אלה אשר לא זכו לישב באהלה של תורה, אלה אשר אמנם חפצם עז לעשות את רצון קונם באהבה, אולם לא זכו להיות בפועל מיושבי בית המדרש, אלה שפרשו מסיבה זו או אחרת לעסקי עולם חולף והזניחו מרצונם או שלא בטובתם את עסק התורה, את עמל התורה, את עניניו של עולם הנצח, ובכן מה יהיה עליהם? האם אין להם תקוה?

תשובה לכך נוכל למצוא בהמשך דברי הגמרא בכתובות על מה שהבאנו לעיל, ושם מניח רבי אלעזר את דעתו של רבי יוחנן, שהצר על גורלם של אותם אנשים בדיוק. וכך אומרת הגמרא.

אני רואה שיש פה כמה גם שכבר עושים לנו טללי שינה, אני לא יודע אם זה הטללים שדיברנו קודם, אלב מכל מקום טללים יש.

כיון דחזיי דקא מצטער - כשראה רבי אלעזר שרבי יוחנן מצטער על גורלם של אלה שלא זכו לעסוק בתורה אמר לו רבי, מצאתי להם תקנה מן התורה איך יקומו בתחיית המתים, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". וכי אפשר לדבוקי בשכינה? אפשר להדבק בשכינה? מי שדבק בשכינה הוא חי לעולמים, אפשר? והרי כתוב, "כי ה' אלקיך אש אוכלה", אז איך אפשר לקיים את הפסוק הזה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי  חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מידבק בשכינה. יש שלש עצות איך יקומו עמי הארצות בתחיית המתים.

אחד - שהחליט להשיא את בתו לתלמיד חכם. להשיא בתו לתלמיד חכם בדור שלנו, זה לא כל כך פשוט, בפרט לאלה שלא מבינים את ערכה של התורה וערכו של תלמיד חכם, מדוע? משום שהוא מחפש לבת שלו הכי טוב, שיהיה לה דירה, שבעלה יהיה בעל אמצעים, עובד, חרוץ, בעל אמביציה, בעל תואר אקדמי, משהו, שלפחות היא  תתחתן ויהיה לה טוב, ואולי גם מסיבה אחרת, שהיא לא תחזור אליו הביתה לבקש נדבות והיא תהיה תלויה בו עם בעלה גם, אז הוא דואג שיהיה לה אמצעים, הוא מחפש לה חתן שהכל יהיה מסודר. מי מוכן לחתן את הבת שלו עם תלמיד חכם שהוא ילמד והיא תעבוד, הוא יביא 1500-2000 בחודש וכל הפרנסה תהיה עליה, מי מוכן? מי מוכן? אבל פה כתוב שמי שעושה כך הוא שותף בתורה של התלמיד חכם, כיון שהוא הסכים לתת את בתו לתלמיד חכם, ועל ידי זה יתאפשר לו ללמוד וממילא רוב התורה שהוא ילמד זה בזכות זה שהוא הסכים לתת את בתו, אז יש לו חלק בתורה שלו ולכן הטל תורה שלו ואור התורה שלו יחיה אותו בתחית המתים. ובתו ודאי שתזכה, שהרי בזכותה כל התורה, אשה שבעלה עם הארץ היא לא תקום בתחית המתים, היא לא קמה בתחית המתים, כי מאיפה יש לה טל של תורה? אין לה שלה, מאיפה יהיה לה? מבעלה. אבל אם בעלה לא לומד, והילדים לא לומדים, אז מאיפה היא תקום? אבל המשיא בתו לתלמיד חכם זוכה לקום בתחית המתים.

עצה שניה, העושה פרקמטיא לתלמיד חכם, פרקמטיא זה סחורה, ז"א יש תלמיד חכם, נגיד שהוא מוציא ספרים, נגיד שהוא כותב מזוזות, נגיד שיש לו עיסוק כלשהו, מלאכה כלשהי, במקום שהוא יתרוצץ וימכור ברחובות ובמקומות ויבזבז את הזמן שהיה יכול ללמוד תורה, אם אתה כל הזמן לוקח סחורה שלו ומוכר, ואפילו מרויח, אבל אתה מסיר מעליו את העבודה והמלאכה כדי שיוכל ללמוד תורה, אתה שותף בתורה שלו. או אם אתה מעדיף לקנות תלמיד מתלמיד חכם, יש לך אפשרות לקנות במקום פלוני ואלמוני, אצל התלמיד חכם, אתה תמיד מעדיף אותו כדי שפרנסתו תהיה מצויה לו בנקל ויוכל ללמוד ולשקוד על התורה, אם אתה עושה כן אז אתה גם תקום בתחית המתים.

ועצה שלישית, זה פשוט להחזיק תלמיד חכם, מטיל מלאי לכיסן של תלמידי חכמים, כמו יששכר וזבולון שנותן לו כדי שיוכל לשבת ללמוד תורה, אם אדם עושה כך יש לו חלק בכל התורה של התלמיד חכם וממילא בזכות זה הוא יקום.

ויש לי עוד עצה, אני אגיד לכם אח"כ שלא כתוב בגמרא.

אבל תקשיבו מה שכתוב כאן, רבי אלעזר מלמדנו, כי גם עבור אלה שלא ישבו בבית המדרש לא אפסה תקוה והם יכולים לזכות לטל התחיה, וזאת ע"י תמיכה בלומדי התורה ועמלי תורה. לעתיד לבוא, כשיחיה הקב"ה את המתים יבואו כל המתים כולם ויבקשו טיפה אחת מהרוק של תלמידי חכמים, טיפה אחת מטללי שינה, מטל החיים, יקרא הקב"ה ללומדי התורה ויעניק לכל אחד מהם מרוקו אשר נאגר בצנצנות בית גנזיו של הקב"ה, והם יקומו לתחיה. לאחר מכן יבואו כל שאר ישני עולם, יבקשו גם טיפה אחת מטל חיים, אבל פה כבר הדברים לא פשוטים, שכן לעתיד לבוא לא ניתן יהיה לרכוש את טל התורה. טל השינה. אפילו תביא כל הון שבעולם לא תוכל, אי אפשר. רק עכשיו מחיים, אם אתה זוכה להיות שותף בטל האורה ושל התורה או בטל השינה, אז תוכל. יבואו מיליארדרים יסכימו לתת כל הון בשביל טיפה אחת, לא יוכלו. רק מי שהקדים ורכש טל חיים כאן בעולם הזה בשעה שהיה חי כאן. אלה שהחזיקו תלמידי חכמים וזכו בזכות לימודם הם יקבלו מטל התחיה ויקומו לחיי עולמים, ואלה ששמרו את כספם וזהבם לעצמם, אלה אשר הניחו את הונם אחריהם לצאצאים שלהם ירושה מבלי שמילאו את המטרה שלשמה נועד הכסף, לא יוכלו לזכות לתחיה בשום פנים ואופן.

עכשיו יעשה כל אחד מאיתנו  חשבון נפש כאשר הדברים עדיין נמצאים בהישג ידו, אם יכול הוא להיות מעמלי תורה, מאלה שהרוק שלהם יהיה טל תחיה בידיו של הקב"ה, מה טוב ומה נעים אשריו ואשרי חלקו.

אולם גם אם לא זכה לכך, גם אם לדעתו אין בידו את היכול לייצר טל תחיה, יראה לפחות להיות מאלה שיזכו לתחיית עולמים בזכות התמיכה בלומדי תורה ובאחזקתם, את הזכות הזאת ודאי שניתן לרכוש כאן בעולם הזה בפרוטות אחדות. לא ניתן יהיה להשיג לנצח אפילו תמורת כל כסף וזהב שבעולם לאחר מכן. אז זה יהיה כבר בבחינת מעוות לא יוכל לתקון.

מה עם נשים? נשים כתוב במפורש, הן לא קמות בתחית המתים. למה הנשים לא קמות? משום שאין להן טל תורה שמחיה אותן. אבל הגמרא אומרת, שיש שתי עצות איך יקומו גם הן, אחת: בזה שממתינות לבעליהן עד שישובו מבית המדרש, אז קודם כל הן שולחות את הבעל שלא יהיה פדלאה ושלא יהיה עצל, שילך ללמוד, כי היא רוצה לקום בתחיית המתים. אבל לא מספיק הן ממתינות גם לבעליהן עד שישובו מבית המדרש, לא שולחות אותו והולכות לישון, ממתינות לו, מכינות את צרכיו, בשביל שיראה שהן שותפות ושמחות בכל מה שהוא עושה. ובזה ששולחות את בניהן לתלמודי תורה, ז"א לא לשלוח לבית ספר חילוני, לא לממלכתי, לשלוח לתלמודי תורה! הילדים האלה יחיו אתכן בתחיית המתים, בזכות התלמוד תורה של הילדים. ואם גם מסיבה כלשהי הילדים לא למדו, למצוא להם מישהו פרטי שילמד אותם, לא לוותר! שילדים ילמדו תורה.

ועכשיו אני נותן לכם עוד הצעה אחת. ההצעה הזאת זה שאדם יכול לרכוש מניה ולייצר לעצמו ביליונים של ביליונים של ביליונים של שעות של תורה. איך? ארגון שופר עושה פרויקט עכשיו של הפצת תקליטור עולמי, שיש בו מאות ספרים של תורה, גמרא, הלכה פסוקה והכל, במיליון שבע מאות חמישים אלף בתי אב בישראל, וזאת למה? להביא את התורה לכל בית שכולם יקומו בתחיית המתים. יפה או לא יפה? מי חשב לדאוג לכל העם שיקומו בתחית המתים?

עכשיו, מי שמעניק את הזכות הזאת לתת ליהודים את התורה הביתה בתקליטור שיוכלו ללמוד ולא רק ללמוד בקלות עם מנוע חיפוש שכל שאלה באים לך התשובות, אלא יש חיבור לאינטרנט של שופר שאתה יכול ללמוד עם כל יהודי בעולם, וליצור איתו קשר ולדבר איתו בלימוד ולכתוב חידוש תורה או לשאול שאלה ויענו לך, ישיבו לך מכל העולם על שאלתך או שיודו על החידוש תורה שלך, ודבריך יכתבו לעולם ולעולמי עולמים באתר ויוכלו לעלות בסוף גם עלי ספר. חיבור שיוכלו גם לדבר בצ'ט, ז"א אתה יכול לבחור חברותא מלוס אנג'לס, משיקגו, מפולניה, מרוסיה, מתימן, מכל מקום בעולם, תוכל ללמוד עם מי שתחפוץ דרך התקליטור הזה, ונראה לכם תיכף סרטון. אבל אדם שזוכה בזה הוא שותף גמור בתחית המתים של כל עם ישראל. זה זכות גדולה, וודאי שמי שעושה כן יקום בעצמו בתחיית המתים. שווה להשקיע 400 שקלים בעשרה תשלומים לקום בתחיית המתים? אם תזמינו מישהו שיפתח לכם את הקבר יעלה לכם יותר. אבל מכל מקום גם אם הוא יפתח אפשר להשאר בפנים, אבל לצאת משם חי זה כבר סיפור אחר, צריך טל של תחיה.

אז קודם כל לפני שאני מסיים את המאמר הזה, אני רוצה רק להראות לכם קודם כל איך תראה תחית המתים, ואח"כ איך התקליטור פותר את הבעיה, אז בבקשה תחיית המתים. אני לא אחראי. כן, תתכוננו. עכשיו בואו נראה איך פותרים את הבעיה בשביל לקום בתחית המתים. בבקשה.

אתה הראשון שלוקח מניה? אשריך לחיי העולם הבא, מי שזוכה לעשות מניה כזאת, שיבין, יש לו חלק בכל התלמוד תורה שיהיה במיליון שבע מאות חמישים אלף בתי אב! הוא לא קם בתחית המתים, הוא טס מרוב הזכויות והטל שלו מה שהוא יכול לעשות. גם נשים בעזרת ה' יכולות אפילו שבעליהן לא לומדים, יכולות לזכות, כמובן שנשים צריכות רשות הבעל לתת סכום שאין בידן. כן, הנה עוד יהודי שזוכה לקחת בתחית המתים, אשריך לחיי העולם הבא. מי עוד רוצה לזכות? הנה עוד יהודי שזוכה אשריך תבורך מפי עליון, תרשמו גם את השם וניתן לכם ברכה, זכות גדולה זו של הפצת תורה מעבר לתחית המתים גדולה לאין שיעור ומעניקה לאדם בחיי הועלם הבא ובגן עדן שכר ומדרגה שאין כדוגמתה, כי אם ישב אדם אפילו כל ימיו ללמוד תורה ברציפות, לא יוכל להגיע לגודל הזכויות המצטברות מזיכוי הרבים והפצת התורה בכמויות כאלה, מה שלא נעשה מדורו של חזקיה המלך עד ה יום. אז זה זכות שנופלת בה פעם בחיים, כמובן שזה מכספי מעשר ומה שאדם נותן לתורה הקב"ה מחזיר לו תמיד. אז מי שרוצה לזכות ולמד פעם אחת לחתום או שיש לו כבר כרטיס אשראי, הוא בוגר, יכול לזכות בעזרת ה' יתברך בעשרה תשלומים לזכות בדבר זה.

אני בינתיים ממשיך ורוצה לסיים רק את המאמר בשביל שתבינו שמי שזוכה זה מי שמשקיע מהתחלה, דהיינו ובונה כאלה שילמדו תורה.

אז ככה, בעלי ממון שתומכים בתלמידי חכמים בעת ההתעלות שלהם, הם מאפשרים להם לישב בשלוה על התורה ועל העבודה, אחרי שגדלו אותם תלמידי חכמים ועלו והתעלו, אם יבקש מישהו לרכוש את זכות התעלותם, בוז יבוזו לו, אפילו יציע את כל הון ביתו בעבור זה. על ההבדל המהותי של מי שמבקש לרכוש זכות תורה של תלמיד חכם לבין זה שמסייע לו בהתעלות וזוכה באותה זכות נכספת, לומדים מפורש מדברי הגמרא במסכת סוטה דף כ"א. הגמרא אומרת על הפסוק בשיר השירים "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". הגמרא אומרת על זה, מאי בוז יבוזו לו? אמר עולא, לא כשמעון אחי עזריה, ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא, דכי עתה רב דימי אמר, הלל ושבנא אחי הבו, הלל עסק בתורה, שבנה עבד עסקא, בסוף אמר לו תני עירובא לכלום, יצתה בת קול ואמרה "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו". הגמרא מבהירה, כשאדם כאשר לימד החכם מכל אדם - שלמה המלך שבוז יבוזו לאיש שיבקש ליתן את הונו תמורת זכות של תורה, הוא לא מתכוון שלמה המלך לדוגמא תמיכה כמו שהעניק עזריה לשמעון אחיו שעסק בתורה, גם לא לתמיכה שתמך הנשיא ברבי יוחנן שהקדיש את כל חייו להגדיל תורה, אנשים מעין אלו שהחזיקו ידי תלמידי חכמים וסייעו להם לעלות ולהתעלות, בודאי יטלו שכרם מושלם. למי בז שלמה המלך? למי שמבקש בממונו זכות של תורה. הוא לא התכוון אלא למי שעושה מעשה כמו שבנא, שהיה אחיו של הלל הזקן, שבאחרית ימיו, אחרי שהלל הזקן כבר היה הלל הזקן, שהלל זכה להיות במדרגה של משה רבינו וחי 120 שנה, ועסק בתורה מתוך עניות מופלגת, ואילו שבנה אחיו במשך כל החיים עסק בעסק, במסחר, והיה עשיר, בסוף ימיו בא שבנא אחיו והציע לו לחלוק עמו בממון, הוא יתן לו מיליארדים - חצי הסכום שיש לו תמורת זה שיזכה בלימוד של הלל הזקן, כסיל כזה שמבקש לרכוש תמורת כסף וזהב זכות מופלאה כזכות לימוד התורה, בלי שהיה לו חלק בנשיאת העול של התורה שנרכשה בתמצית דמו של התלמיד חכם, אין מקום אלא לבוז לו. כך מלמדת הגמרא.

ונסיים במעשה מן החיים על רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל שזכה להיות רבה של קובנה, שיסביר לנו את הגמרא הזאת טוב טוב, הדק הדק.

מעשה שכך היה, בתקופת לימודיו של רבי יצחק אלחנן בוולוז'ין בישיבה של הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל, הוא היה אוכל בביתם של כמה מתושבי וולאז'ין, בזמנם בחורי ישבות לא היו אוכלים בישיבה, לא היה כסף ומשאבים לישיבות, אז כל משפחה היתה מארחת בחור ישיבה ליום או יומיים והיו סועדים על שולחנם של נדיבים. כל יום היה אוכל בבית אחר. באחד הימים הזדמן רבי יצחק אלחנן לסעוד על שולחנו של גביר מגבירי העיירה, וגילה כי אותו הגביר מתעתד להשיא את בנו למזל טוב בעוד כמה ימים. אלה שרוצים, דרך אגב לתרום וצופים בנו באינטרנט, יכולים לצלצל בטלפונים שמופיעים על המסך. השיחות אשר התנהלו בעת הסעודה סביב השולחן, נסובו מטבע הדברים סביב הכנות לשמחה, כאשר מציין החתן בסיפור כי תפירת בגדיו החדשים הושלמה לשביעות רצונו המלאה, ז"א הזדמן לרבי יצחק אלחנן להיות בבית גביר שבדיוק הוא משיא את בנו למזל טוב. ואז הוא דיבר שתפרו לו את הבגדים והוא שבע רצון. כששמע רבי יצחק את דבריו על השולחן, עלה בדעתו - או, ודאי הוא ישליך את הבגדים ואני בשבילי הבגדים האלה נקראים חדשים חדשים, ויספיקו לי לשלשים שנים, אז אני אבקש שבמקום שישליך את הבגדים יביא לי אותם. לאחר הסעודה ניגש רבי יצחק אלחנן אל אמו של החתן, והיא שמחה על הרעיון והיתה סבורה שלבנה אין עוד צורך בבגדים הישנים ויהיה ודאי אסיר תודה שהיא תעניק אותם לתלמיד חכם, ואז היא הלכה ועשתה חבילה יפה, ריכזה את כל הבגדים ובאה לתת את זה לרבי יצחק אלחנן. אולם לפתע החתן נכנס וראה מה קורה, מה פתאום הוא אומר לתת לו את זה, אני זקוק לבגדים, מדוע לתת אותם סתם כך? הוא ממש חטף את חבילת הבגדים מידה של אימו. לא הועילו כל השכנועים של האמא שניסתה לדבר על לבו של בנה, זה בית של עשירים, לא היה שום סיכוי סביר שהוא יעשה בזה שימוש, אבל לא הועילו כל התחנונים, רבי יצחק אלחנן ביקש גם כן, אבל החתן סירב.

בלית ברירה חזר לישיבה, ובטח בה' שה' ישלים מחסורו, ואכן לתקופת מה חימם הצורב הזה את גופו באש התורה, עד שהזדמנו לו בגדים ראויים ממקום אחר. חלפו שנים, אותו בחור צעיר שהיה החתן וסירב להעניק את הבגדים, חלפו שנים והחתן הזה התמנה להיות אחד מהחשובים והשרים באותה עיר, ולעומתו יצחק אלחנן הפך להיות הרב של קהילת קובנה המעטירה, ויצא שמו בפי כל וכל העולם כולו. והנה באחד הימים, היו צריכים השתדלות בפני המלך בנושא מסוים שנוגע ליהודי קובנא, לשם כך התארגנה משלחת מנכבדי הקהילה ורבם בראשם, הלא הוא רבי יצחק אלחנן, במהלך הראיון התפתח דו שיח בין המלך לרב של היהודים, שבו המלך נותר פעור פה והתפעלות מחכמתו ופקחותו של הרב, וההתרשמות העמוקה הזאת, ומהדרת פניו, המלך התמוגג והסכים לדרישות הרב והיהודים. אחרי שיצאו המשלחת מהארמון פנה החתן הזכור שגם היה שם מטעם השררה, ותחת רישומה של הפגישה הנפלאה, הוא ניגש לר' יצחק אלחנן ואמר לו רבי, אני יהודי עשיר, לא חסר לי מאומה, אבל אני מבקש דבר אחד שחסר לי, לזכות בזכות של תורה. אני מוכן, תמכור לי חלק מזכות תורתך ואני אעניק לך מחצית מהוני שמסתכם בסכום עתק. ההצעה של היהודי נענתה בסירוב. כלום לא למדת את דברי שלמה המלך שהבהיר, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו? שאל החתן לשעבר נראה לך כי  ניתן לקנות זכות של תורה, של אהבת תורה תמורת כסף וזהב? אם כך סברת, שאל אותו הרב את החתן, הרי טעות בידך.

אבל הוסיף עוד רבי יצחק אלחנן, בעבר היתה לך הזדמנות לזכות באשר שאלה נפשך עתה, אולי אינך זוכר, אבל לפני שנים רבות כשהתחתנת ביקשתי לקבל את מלבושיך הישנים, ואילו אתה התנגדת נחרצות, אילו היית נענה אז לבקשתי, אילו היית מחזיק בידי ותומך בי ובכך מסייע לי בנתיב התעלותי הרי ממילא היה נזקף לזכותך חלק מזכות תורתי וזה היה אז תמורת בגדים משומשים! אולם עתה כשאתה מבקש למפרע לרכוש את זכות תורתי שבה השקעתי את חלבי ודמי, אין הדבר אפשרי וגם במיליונים לא תוכל לזכות לדבר זה.

יש תקופה בחיים, שבארבע מאות שקל כפול עשרה חדשים אפשר לזכות בתחיית המתים שלך ורבים מעם ישראל. מגיע זמן שגם אם תרצה לא תוכל יותר לזכות בעד שום הון שבעולם.

ואכן כך היא המידה, לקנות תורה מוכנה אי אפשר, אם מבקש מישהו שלא זכה לעסוק בתורה, לזכות תמורת ממונו בחלק מזכות לימודו של אחר, עליו להזדרז לסייע שיהיה תלמיד חכם ויתעלה, לשאת עמו בעול פרנסה ולהסיר טרדותיו מליבו, ואז יוכל לזכות לטל התחיה להחיות את נפשו. אשריו ואשריה של מי שזוכים לעשות מניה. עד כאן הם הדברים, מי שרוצה עוד יוכל להרים את האצבע ויתנו לו את ההזדמנות, אני אחלק לכם גם תיכף כמה מתנות, כי אני רוצה לזכות בזכויות הרבה, אז לכן אני מחלק כל הזמן בחינם, ורגע, יש לנו פה מישהי שרוצה גם מניה, כן.

הרב: כן שלום

ש. כבוד הרב

הרב: שומע

ש. שלום, אפשר ברכה בשביל טליה בת תמראל

הרב: תזכה לבריאות הנפש והגוף מהרה בזכות המניה וזכות הרבים וזוכת התורה ותשובה שלמה מהרה

ש. ואיתי בן שושנה לתשובה

הרב: תשובה שלמה

ש. אמראל בת שרה

הרב: תשובה שלמה בריאות והצלחה

ש. אמן אמן, תודה

הרב: חזקו ואמצו, טל כהן בן אורלי יצליח בכל מכל כל...

הרב: הלו?

ש. הלו

הרב: שומע

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. במקרה אני רואה אותך מול המחשב, ציתי לשאול שאלה, אם אני תורם עכשיו מניה לפי מה שאתה אומר אני קם לתחיית המתים, מי מבטיח לי שאני קם לתחיית המתים?

הרב: מי שהבטיח בגמרא, כמוש אמרתי, שמי שזוכה ללמוד תורה או ללמד תורה או לגרום לאנשים ללמוד תורה, רבי אלעזר והפסוקים שבתורה הם שמבטיחים לך.

ש. לפי מה שאתה אומר אני יכול לתרום מניה ולהיות פטור מתלמוד התורה

הרב: אתה לא פטור כי מצוות צריך לקיים, גם אם תחלק תפילין לכל דורש אתה עדיין חייב להניח תפילין בעצמך, וגם אם תקדש נשים אחרות לאחרים אתה חייב להתקדש לבד, וגם אם תדאג כל מיני דברים לאחרים זה לא פוטר אותך, אבל זכות התורה שלימדת אחרים, למדנו עכשיו שהרי עם הארץ לא למד תורה ואעפ"כ אם הוא מטיל מלאי לכיסן של חכמים או פרקמטיא או משיא ביתו, אנחנו רואים שאפילו שהוא לא למד תורה, הוא לא היה פטור, אבל הוא יזכה לקום בתחיית המתים.

ש. טוב, אוקי, אפשר לקבל ברכה הרב?

הרב: בשמחה רבה, מה שמך?

ש. משה בן רומה

הרב: ה' יזכה אותך קודם כל ללמוד תורה ולהעמיד תורה ולקום בתחיית המתים בעזרת ה' יתברך

ש. וזיווג הגון הרב

הרב: וזיווג הגון עם אשת חיל

ש. אמן השנה

הרב: השנה.

ש. תודה רבה, כל טוב

הרב: בבקשה קח אותו, בבקשה. יש עוד שיחה שם.

אני גם רוצה להמליץ, יש פה יהודי חשוב מאד שהביא ספרים שהוא כתב בעצמו, אני מכיר את הרב החשוב, מי שרוצה בעזרת ה' בקלי קלות ללמוד הלכות לשון הרע שזה זכות גדולה מאד שהחפץ חיים אומר כמה מעלה חשובה של מי ששומר את לשונו, אז יש פה קיצור חפץ חיים עמוד יומי כל יום מה לומדים באותיות מאירות עיניים בניקוד קל עם ביאור קטן ופניני חיים למטה, יש תמצית הלכות לשון הרע, תראו חוברת קטנה לא מאיימת, לא ספר ארוך עב כרס שצריך הרבה זמן, ויש פה ממש תענוג לקרוא על נייר כרומו יפהפה, אפשר ללמוד, יש פה גם עוד דבר חשוב מאד שהרבה אנשים לא יודעים, כל התרי"ג מצוות בקיצור, ספר החינוך מקוצר שוב פעם בקלי קלות עם ניקוד, מחולק, אתם רואים כל מצוה שתי שורות חמש שורות, אתה יודע את כל המצוות כל התרי"ג אתה יודע בעצם כל מצוה ומצוה בתורה מה צריך לעשות, יש אנשים שבכלל לא יודעים מה יהודי צריך לעשות, אז יש לכם את הספר הזה במחירים מצחקיים, ויש גם משניות ברורות כגון מסכת ראש השנה, שגם פה זה מבואר ולומדים איך ללמוד. שזה הכי חשוב. לא לומדים רק, לומדים איך לומדים. חוברת.

ואני אחלק לכם גם ספרים בחינם, כל מי שיקח אצלו ספרים אני מעביר את הספרים אליו הוא יתן בחינם ספר שערי תשובה בחינם למי שירכוש מהספרים האלה, זה זכות גדולה. אני רוצה גם לפרסם את מספר הטלפון שלו, למי שלא יכולים להשיג את הספרים כאן הערב וירצו להשיג, לא לפרסם את המספר טלפון? כדאי, כדאי, כדאי, אני רוצה. פלאפון: 050-4112013. הרב, אפשר להגיד? כתוב בספרים בלאו הכי, הרב אשר וסרמן שיחיה לאורך ימים ושנים יגע יומם ולילה לעשות את הספרים האלה, אני יודע כמה הוא עושה את זה בדוחק ולא מוותר להעמיד תורה בישראל, וספריו מקובלים בכל שכבות הציבור והיו למראה עיניהם של גדולי הדור, ונהנו מעבודתו הגדולה, הרבה אברכים לומדים בספרים שלו, ספרים על משנה ברורה הלכה ברורה והוא מסביר את הדברים בטוב טעם ומקל על הלומדים.

מי שרוצה להפסיק לעשן יכול לצלצל לארגון שופר, יש טלפון שמה של אדם שקוראים לו אדוארד והוא עם מחט באוזן בדקירה מוציא לך את החשק לעשן לתמיד. בדוק ומנוסה, אומרים, לא בדקתי כי אני לא מעשן, אבל שמעתי כמה שאמרו לי שהפסיקו מיד אחרי הדקירה. אז מי שרוצה באמת חיים טובים וארוכים עם ראות נקיות הנה יש לו את ההזדמנות.

כן, שאלות למי שרוצה בבקשה. תן לבחור שם בבקשה.

ש. שלום ערב טוב הרב

הרב: ערב טוב

ש. אני מדבר גם בשם אשתי ורצינו לדעת, אמא שלה לא עלינו לפני ארבע חמישה חדשים נפטרה מהמחלה, היא עברה יסורים רבים, אז אשתי שואלת כל מיני שאלות, האמת היא רוצה לדעת איפה היא נמצאת ובשנה הראשונה ואם יהיה תחית המתים, אבל רקע אני אתן לרב, היא היתה אשה שעברה יסורים מאד רבים, היא ניסתה לשלוח את הילדים שלה לת"ת אבל לא זכתה שהבית שלה יהיה בית של תורה. שבועיים לפני שהיא נפטרה היא קיבלה על עצמה עול תורה עם אהבת ה' בכל ליבה, ואני אישית חלמתי אותה שזכיתי שאף אחד לא חלם אותה לפני כשלשה שבועות שהיא מחייכת, היא מורה, ובשלמותה, היה לה מחלת נפש, היא עברה הרבה הרבה יסורים והיה לה הרבה רוח של תורה, שלא זכתה אבל שיהיה לה בית של תורה.

הרב: אתה לא מצפה ממני שאני אוכל לדעת מה קורה איתה, אבל הכללים אומרים כך: שמי ששמר תורה ומצוות מקומו מובטח במקום הטוב, מי שהיה חולה נפש הוא בעצם פטור מהמצוות, אז ככה שודאי היא באה על תיקון אם היא היתה כך מתחילה או שהיא קיבלה את זה בהמשך?

ש. היא קיבלה את זה בהמשך

הרב: בהמשך, אז ממילא אם היא עברה את היסורים האלה עד יומה האחרון, מה שנקרא, אז מן הסתם מן השמים כיוונו שהיא תשלים את היסורים האלה בשביל לתקנה, ומה עוד שאתה אומר שבשבועיים האחרונים היא קיבלה עליה עול תורה ומצוות באופן מוחלט, וגם מה שהיא התייסרה לשלוח את הילדים לת"ת אפילו שלא זכתה, הרי הקב"ה למדנו היום, שעל העמל והרצון וההשתדלות הוא משלם ולא על התוצאות ועל ההצלחה, אז ממילא נראה שמצבה עתיד להיות טוב.

ש. ואיפה היא אמורה להיות בשנה הראשונה שנפטרת

הרב: בד"כ כתוב שבשבעה ימים ראשונים הנשמה נמצאת בבית, בחודש מהבית לקבר הלוך וחזור, עד ה-12 חודש עולה ויורדת עולה ויורדת ואחרי זה היא מגיעה על מנוחתה, תלוי לפי מצבה, אבל תלוי איזה הגדרה. אם זה צדיק אמיתי אז הוא תיכף ומיד עולה לשמים אל מקומו ואל מנוחתו, אבל אם זה לא עדיין צדיק אמיתי אז זה פחות או יותר המסלול

ש. כבוד הרב, היא יכולה לדעת מה קורה פה עם הילדים שלה

הרב: חלק מהמתים יודעים מה שקורה פה וחלק לא יודעים, אלה שהיו בדרגה גבוהה ביותר, כמו האבות הקדושים נקראים ישני חברון, הם לא יודעים ממה שמתרחש כאן כי מעלתם ומדרגתם גבוהה מהעולם הזה, כי העולם הזה מי שרואה אותו לאחר מכן, הוא היה חרתה ברטה, זה כמו חלום שאתה קם ואתה חלמת שהיית פה ושם אתה קם ואתה באותו שמיכה ואותה כרית, בדיוק עם הנעלי בית שלך שום דבר לא השתנה, אבל כשקמים שם ורואים את העולם הזה שהיית פה זה היה חלום, אז ז"א אתה צריך להבין שכשאדם מגיע לעולם האמת אם הוא הכין צידה לדרך כמו שצריך שמה זה העולם האמיתי, פה זה קשקוש בגרוש, זה רק היה מבחן, או שנכשלת במבחן או שהצלחת במבחן, כמו שאף אחד לא שואל תגיד לי איך היה בבטן אצל אמא שלך, בחיאת איך היה תשעה חדשים היית, נו מה היא אכלה? מה אכלת? מה נתנו לך, לא שואלים נכון? כי כולם מבינים שזה רק היה הכנה ליציאה, אותו דבר גם פה, אפילו אם תהיה לא תשעה חדשים,  תשעים שנה, זה רק הכנה ליציאה, העולם הזה לא מעניין בכלל, מה שמעניין זה עם מה יצאת, הבנת?

ש. אני  יכול לתרום לה כבוד הרב, ז"א אם אני לומד היא מתעלה?

הרב: קודם כל ודאי, אם אתה עושה לעילוי נשמתה, אם זה הילדים שלה זה אוטומט, אם אתה עושה אתה צריך להגיד שזה לעילוי נשמתה, אתה יכול לעשות שיעורים לעילוי  נשמתה, אתה יכול לתת צדקה לעילוי  נשמתה, אתה יכול לעשות מניה שהיא תקום בתחיית המתים, אתה יכול לעשות כל מה שאתה יכול, ודאי, אדם יכול לזכות נשמה לכן אומרים קדיש ואומרים לעילוי נשמה, מה זה עילוי נשמה? שהנשמה תעלה עוד מדרגות בעולם העליון, כי מה שמעלה למעלה יותר ויותר זה זכויות.

ש. תודה רבה כבוד הרב

הרב: תהיה בריא.

תן לו פה ליהודי שורה ראשונה.

הלו?

ש. הלו?

הרב: ערב טוב

ש. ערב טוב כבוד הרב, מדברת אושרית מבאר שבע, אני קודם כל רוצה להודות לך, להגיד לך תודה, בזכותך חזרנו בתשובה כבר שלש שנים אני ובעלי ורציתי שתברך את אחותי, אחותי מרים ופשוט היא חולה היא בבית חולים והיא במצב קשה כי יש לה סכרת וצריכים עכשיו לחתוך לה את הרגליים

ש. מורן מרים בת שרה

הרב: ה' יזכה אותה בעזרת ה' יתברך לבריאות שלמה ואיתנה ולא תצטרך לכרות רגליה ואם יש לה נמק יעלם ובעזרת ה' החולי יעבור למובארק.

תודה רבה לך כבוד הרב, והייתי רוצה שתברך גם את בעלי שהוא יזכה להיות צדיק, שיזכה ללמוד תורה

הרב: מה שמו?

ש. דוד בן רותי

הרב: ה' יזכה אותו ללמוד תורה ביראת שמים ויהיה לכם  נחת

ש. ושהבן שלי גם זיו יהיה צדיק כמוך, זיו בן אשרית

הרב: יזכה להיות צדיק הרבה יותר ממני

ש. אמן, תודה רבה לך כבוד הרב, ה' יברך אותך

הרב: אמן, גם אתכם

ש. כבוד הרב ערב טוב

הרב: ערב טוב

ש. רציתי לשאול אותך, אני בחג השבועות התפללתי ביחידות, היתה לי סיבה מאד מוצדקת, 99 אחוז מוצדקת, אז קנסתי את עצמי בחמישים שקל, רציתי בכל זאת שהרב יתן לי משהו יותר כאילו התפללתי את כל התפילה

הרב: כבר אמרתי לך בפעם הקודמת שתלמד שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים

ש. לא

הרב: לא? פעם קודמת שהיית פה לא ביקשתי ממך

ש. לא הייתי אף פעם

הרב: היית

ש. לא הייתי אף פעם

הרב: היית, שעתיים ללמוד תורה בתענית דיבור

ש. אני יודע שאני לא יעמוד בזה

הרב: אתה תעמוד, אתה חייב לעמוד

ש. אני כבר כמה חדשים

הרב: אתה חייב לעמוד

ש. הרב, בא נהיה רציניים, אני לא

הרב: אני אהיה רציני, יש לך 24 שעות ואתה חייב לעבוד

ש. כן, אני יודע אני כל יום נמצא במדרשה שלש שעות

הרב: שעתיים בתענית דיבור רצופות כל יום ותזכה גם לזיווג הגון

ש. איך הרב יודע שאני רווק?

הרב: מה זה איך אני יודע? רואים על המשקפיים, נו

ש. בסדר, מקובל

הרב: אשריך, מה שמך?

ש. ליאור בן יהודית

הרב: ה' יזכה אותך בעזרת ה' יתברך לזיווג הגון, תורה מרובה ובנין עדי עד בהצלחה

ש. אמן, תודה תהיה בריא.

הרב: תהיה בריא.

כן, הגברת שם רגע,

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב

ש. רציתי להגיד לך תודה רבה על ארבע פעמים שהחזרת אותי בתשובה, אחד בשלב השאלות למה באנו לעולם, אחד בשלב לדעת מה זה יהדות, השלב השלישי שזה ס"ד גדולה התחלתי לשמוע שירים בתימנית, לא עניין אותי מוזיקה, פתאום יצאת עם גדולי תורה על הנושא של הזמרים, מחטיאי הרבים, באמת זה לא שייך כמו שאתה אומר, השכל מחייב את זה, עכשיו פעם רביעית אני מאד רציתי לקבל ברכה לזיווג להבן שלי, והצלחתי לבקש ממך ביום שכולו תורה בפרדס כץ, ברכת, אמרתי טוב אתה מציע גם לקרוא שערי תשובה, את הספר ללמוד אם הבנתי נכון, ואמרתי טוב לומדים בקול, כמו התלמידי חכמים, אני כבר מתחילה לקרוא, ללמוד וה' יעזור עוד לא התחלתי לחזור בתשובה, אני רק בוכה שאני עדיין לא בתשובה, עשר שנים ואני עדיין לא בתשובה, הגעתי להתחלת לכל הכתות לפי שקרנים, וה' יעזור, אין בי מתום,

הרב: קודם כל אני שמח

ש. ואני עוד לא יודעת אפילו איך מתחילים

הרב: קודם כל אני שמח שאת מבינה את הספר

ש. לא, אני לא מבינה, לא לא, אני לא מבינה כלום

הרב: את מבינה, הבנת אותו מצוין, אני רואה

ש. לא לא, רק את הפשט של הפשט של ה

הרב: זה הפשט

ש. ומה שהשכל הפשוט ביותר שהבין, אני לא מבינה כלום, אני צריכה ללמוד את זה עם מישהו כי אני בחצי שעה הזאת שאני למדתי אותו אני גם העיניים דמעו, גם אמרתי רגע, אני לא מבינה וחזרתי על שורה איזה עשר פעמים, ואני לא מבינה ולא מבינה ולא מבינה, עד שהבנתי טיפה והמשכתי הלאה, לוקח לי בחצי שעה מעט מאד, אבל ברוך ה' אני אמשיך והשאלה אם להמשיך גם את שאר הספרים שיש שמה, שכחתי איך קוראים להם בתוך הספר הזה של שערי תשובה יש אגרת תשובה, להמשיך אותם? זה ביחד הספר כולל?

הרב: לא, זה לא כולל, אבל יכול להיות שלפעמים בספרים מסוימים יש את זה בסוף

ש. זה מופיע כן

הרב: כן זה קצת לא ארוך

ש. כן כן כן כן

הרב: אין שום בעיה, את בדרך הנכונה, תמשיכי

ש. איך מתחילים?

הרב: מה את התחלת כבר, זה בסדר, התחלת

ש. כן, איך מתחילים, אני כל הכתות נמצאות שם

הרב: כן כן כן, ככה לומדים וככה מבינים כי אנשים חולמים חלומות

ש. אני חשבתי שאני צדיקה

הרב: נכון, יש הרבה כאלה שחושבים שאם יהיו עוד שניים כמוהם משיח יבוא, אבל מזה שהוא לא בא ברור שאין עוד שניים כאלה וגם אין אחד כזה, אבל מכל מקום הנקודה היא ככה, צריכים לדעת, מי שחושב שתורה זה משהו ככה וירטואלי שמדברים עליו לא יודע בין ימינו לשמאלו, לכן אני אומר ממליץ, בן אדם לוקח ספר כזה, קודם כל לדעת בכלל מה התרי"ג מצוות שיש בתורה, שידע בכלל, זה כמו חוקים מינימליים שבן אדם ידע בכלל מה החוקים של התורה שלו אומרים. אנשים יודעים חוקים בתחבורה, יודעים בדיני ממונות, יודעים בכל מיני תחומים, וכשמגיעים לתורה עמי ארצות לא יודעים שום דבר גם לא מעונינים לדעת, אדם חושב ששגגת תלמוד זה שגגה, המשנה אומרת שגגת תלמוד עולה זדון, אם חושב אדם שהוא לא ילמד והוא יחשב שוגג כי הוא יגיד לא ידעתי, זה זדון, אין דבר כזה, חובתך לדעת. אז לכן אי אפשר להתעלם מזה ומי שחכם רוכש את הספרים ומתחיל לשבת ללמוד.

ש. מה עושים?

הרב: ממשיכים ללמוד, כמו שאת לומדת אם את רוצה אשה שתלמד אתך אפשר לארגן אולי מישהי שתוכל ללמוד איתך, באיזה מקום את נמצאת?

ש. בתל אביב

הרב: בתל אביב, תשאירי טלפון ואנחנו נשתדל לארגן מישהי מתל אביב שתוכל ללמוד או ללמד אותך הן בטלפון או הן במפגש את הספר הזה

ש. כן, כמו שאומרים שחלשה דעתי על זה שכששמעתי באחד השיעורים, זה כבר לא הרצאות זה שיעורים, שאתה אמרת שאתה התחלת כל מה שלמדת קמת ועשית, אבל מאחר ויש כל כך הרבה ואני לא יודעת מאיפה להתחיל ואני לא יודעת איך, ז"א יש לי מלחמה בפנים ובחוץ מה שנקרא, זה קשה לתאר, אני עדיין לא בתשובה, וגם הבית שלי, ז"א ברוך ה' זכיתי שהבן שלי חזר בתשובה, אבל הבית הוא עדיין מיני ישראל שגם המלחמה שלי הפנימית וגם המלחמה בבית, אבל זה לא מלחמה, יש לי ס"ד גדולה מאד, אבל כמו שאמרת, זה קשה, אנחנו מלאים פיתויים והסביבה שלי היא אחרת לגמרי

הרב: ה' יעזרך, אל תבזבזי זמן בחייך, הזמן שלנו קצוב, מה שמספיקים להכניס תורה, שתי מעלות, אחת קודם כל זה מוציא את הלכלוך, כי כשמכניסים עכשיו יש פה מים, אם אני אשפוך עכשיו יין כנגד היין שאני אשפוך יצא מים, אכניס עוד יין עד שיתחלף ישאר בסוף פה יין ולא יהיה יותר מים. כמה שאת מכניסה תורה את מוציאה טומאה, כמה שאת מכניסה תורה מוציאה שטויות, כמה שאת מכניסה תורה יוצא ליצנות, כמה שאת מכניסה ככה את מתנקה עד שאת עושה סירקולציה מלאה ותגיעי לחיי עולם הבא מסודרת ונקיה, זה אחד

ש. אבל צריך לעשות

הרב: מה הבעיה לעשות, אין שום דבר קשה לעשות, שום דבר בעשיה לא קשה. אין שום דבר קשה בעשיה

ש. איך אני כת החנפנים בכלל הרג אותי לגמרי, אומרים לדון לכף זכות ואני מוצאת את עצמי חנפנית גדולה

הרב: לא לערבב, ללמד זכות זה לחוד וחניפות זה לחוד, להחניף לרשעים, ללמד סנגוריה על הרשעים במקום שצריך ללמד עליהם חובה זה חניפות, יש שמה תשעה מעלות, תשעה דברים שצריך להזהר בהם בכת החנפים וזה לא בעיה, הם מובנים כמו שאמרת שכלית וצריך לעשות אותם, זה הכל, אנחנו בד"כ מחניפים בשביל לקבל אינטרסים כאלה ואחרים, והתורה מלמדת אותנו לא, צריך לומר את האמת, אבל במקום שצריך ללמד זכות שאנחנו מסתפקים אם בן אדם עושה טוב או לא עושה טוב צריך לדון אותו לכף זכות. במי מדובר? במי שהוא נחשב זכאי, במי שהוא נחשב חייב, חייב לגמרי לא מלמדים עליו זכות, הפוך, מלמדים עליו חובה. כף זכות זה מלמדים על שומרי תומ"צ כאלה שאנחנו יודעים שהם לא מתכוונים להרע, אז למה שנדון אותם שהם מתכוונים להרע? אבל כאלה שאנחנו יודעים שהם מתכוונים להרע, שמעשיהם הם רעים, שהם לא מתביישים ועושים את זה בפרהסיא, לא מלמדים עליהם זכות, אסור ללמד עליהם זכות, מלמדים עליהם חובה כדי שיתרחקו מהם ולא יכשלו בהם.

ש. אבל זה בני משפחתי הקרובים

הרב: מה לעשות? את יודעת שבני לוי נקראו ע"י משה רבנו שיהרגו איש את אחיו למה? בגלל שהם עבדו בעגל. מה לעשות? אז אנחנו לא נדרשים בימינו להרוג אף אחד, אבל מחובתנו לתקן עד כמה שאפשר, ואם לא ישמעו לפחות עשינו את שלנו. קשה, אני יודע שקשה, תראי, גם אני בהתחלה היה לי קשה, אבל ב"ה הצלחתי להחזיר את כל משפחתי בתשובה. נלחמתי, לא היה קל, אבל בסוף זה עזר וגם היום הם מחזירים בתשובה.

ש. אשה אני לא חושבת שהיא בשביל מלחמות, אשה

הרב: את לא צריכה להלחם, הפוך, במתק שפתיים אפשר לנצח את כולם.

ש. צריך חכמה

הרב: זה יש לך, אני שומע שיש לך.

ש. תברך אותי

הרב: אני בטוח שמי שרואה אותך כרגע ושומע, הדברים שלך מזיזים אצלו, נכון? הנה את רואה, הנה את רואה כבר שלשה בשורה ראשונה אמרו נכון, תמשיכי ככה, את בסדר. תצליחי בגדול.

כן, הבחורצ'יק פה שורה שניה.

ש. ערב טוב כבוד הרב

הרב: ערב טוב ומבורך

ש. לא הבנתי, היה איזה קטע עם המג'יק וואן עם התמונות של הדתיים לא מסתדר לי משהו בראש, אני הייתי גם בחור ישיבה לשעבר, אני עדיין עזבתי את הישיבה לא מקטע של כפירה או קטע של זה, קטע של משהו דברים אישיים שלי, ויש לי מלא חברים אישית שהעיפו אותם מהישיבות על סתם דוגמא על רשיון או על כל מיני שטויות כאלה והיום הם הגיעו למצב שהם בכלל לא יכולים להסתכל על הדת, ולא הבנתי כאילו מה היה שם.

הרב: אתה צריך להבין שבישיבה צריכים להיות אנשים שבאמת מתכוונים שמה ללמוד, אבל אם יש שמה אנשים שלא רק שהם לא לומדים אלא הם מכניסים רוח זרה לתוך הישיבה ודברים אסורים שהם נוגדים בדיוק את השהות שלהם שם ואת התורה מה שמלמדת, אז אסור להשאיר אותם שם, זה פסק של גדולי הדור, לכן זורקים אותם.

ש. אבל מה יוצא מזה, הם יוצאים הם לא רוצים להסתכל על שום דבר

הרב: זה לא בעיה מה יצא מהם, שלא יצאו עוד כמוהם. כשיש עגבניה רקובה בתוך ארגז, אם תשאיר אותה היא תרקיב עוד, אז מה יצא? אם תשאיר את העגבניה כי תרחם עליה, בסוף חצי ארגז לא יהיה לך, אז עדיף שעגבניה אחת שהיא מקולקלת תצא החוצה אפילו אם תסריח לגמרי אבל ישארו כל העגבניות האחרות.

ש. ויש לי גם סתם חברים שהיו איתי כמה והם פשוט מאד היה להם איזושהי נפילה קטנה והם החזיקו את עצמם והם חזרו ובסוף עברו את כולם, אבל ברגע שזה בא מצג כפיה ומה וככה וככה וככה, בן אדם מתפוצץ

הרב: אין שום כפיה, מתוק, אין שום כפיה, כמו שהוא מחליט שהוא רוצה לעלות למג'יק וואן ולעשות את העבירות בפרהסיא בחילול ה', הוא צריך להבין גם שיש זכות בחירה לראש הישיבה לזרוק אותו. לראש הישיבה יש אחריות על כל הילדים שמה של ההורים, והוא צריך לדאוג לרוחניותם ושלא יהיה מי שיקלקל אותם, אז אתה צריך להבין שהאחריות הזאת היא הרבה יותר גדולה מאשר האחריות של האדם שהיה במג'יק וואן ולא היה אחראי אפילו על חייו, כל שכן על חיי האחרים. מה עוד, שהיו שמה כמה פושעים שהם ארגנו עשרות של בחורים בשביל שיגיעו לאניה תמורת בצע כסף, אתה מבין, אז המצב חמור ביותר וההוראה לפרסם את הדברים ניתנה ע"י גדול הדור ולכן הדברים נעשו כן.

ש. בסדר, עכשיו סתם דוגמא, הם סבבה הם עזבו את הישיבה הם עזבו הכל, לא עדיף לתת להם איזושהי דרך איזה

הרב: אין שום בעיה, לך תתן להם דרך

ש. לא, להוציא אותם מפה להכניס אותם למקום אחר

הרב: אין שום בעיה, תן להם דרך, אנחנו נחכה לראות מה יהיו תוצאותיך, לראשי הישיבות כבר יש מספיק נסיון של עשרות שנים בתחום בשביל לדעת מה יכול לצאת מהחבר'ה האלה ועד איפה. כמו שאמרת, אלה שבאמת היתה להם מעידה אז הם חזרו בעצמם ואתה אומר שהם גברו על אחרים, ז"א מי שהשורש שלו טוב הוא ישאר טוב, מי שהשורש שלו רע הוא ימשיך להיות רע.

ש. טוב בסדר

הרב: תהיה בריא.

כן, הנה מאחור, כן תן ליהודי פה שורה שניה.

ש. שלום כבוד הרב

הרב: שלום

ש. לפני כן הרב בירך את הבן שלי, יש לי בן היום בן חמש הוא נולד עם בעיה בכבד ובגיל שנה הוא עבר השתלת כבד, ב"ה בהצלחה מאשתי, ולפני בערב פסח הוא התאשפז וגילו אצלו את המחלה שהרב יעביר אותו לאסאד בעזרת ה', רציתי לשאול, אנחנו ב,ה גם אשתי גם אני אנחנו מקבלים את הדבר בעזרת ה' באמונה ולא שואלים שאלות, אבל אנחנו רואים שם כל מיניט מקרים ולפעמים כל מיני אנשים שואלים אותנו, אומרים אתם אנשים מאמינים ואיך אתם מסבירים ילדים כאלו קטנים תינוקות שמקבלים דברים כאלו

הרב: על גלגול קודם זה בא, ז"א בגלגול קודם הם היו חייבים לחזור בשביל לתקן משהו על עברם, ולכן אע"פ שהם לא עשו שום דבר רע, כי הם עוד לא בעלי בחירה בכלל, אז לכן זה שייך לגלגול קודם וזה קשור אליכם בחשבון שמים, בין מעכשיו בין מקודם גם, והקב"ה משפטיו צדקו יחדיו, הוא היודע למה הוא עושה למי מה ולמשך כמה זמן.

ש. ולילדים ששואלים את השאלה, למה אני סובל

הרב: עונים בדיוק אותו דבר

ש. אותו דבר?

הרב: כן

הרב: שיהיה לכם בשורות טובות, כן הנה עוד יהודי כאן.

ש. לכבוד הרב, אני עשיתי עליה לפני שנה והתחתנתי פה בארץ, לא היה לי עבודה המון זמן והיה מצב גרוע, ב"ה אני מצאתי עבודה והכל, אבל טיפה בית בעיה, אני מאיפה אני עובד זה באמצע אמצע תל אביב באזור המרכז עזריאלי, כן, הרב אמר זה דומה לגיהינום שם מה הולך שם, איך אני יכול לחזק את עצמי וכל האזור וכל איפה אני עובד וכל זה

הרב: ברור, תתפלל קודם כל חזק, תגיד לי את השם שלך,

ש. דורון בן עליזה

הרב: ה' יזכה אותך למצוא עבודה נאותה וראויה במקום צנוע בלי מ כשולות

ש. אמן

ש. גם הרב יכול לברך אותי ואשתי, אנחנו עוד מעט יהיה שנה התחתנו ואנחנו שני יותר מבוגרים

הרב: מה השמות?

ש. אני דורון בן ליזה ואשתי מיכל בת מרים

הרב: תזכו לזרע חי וקיים  מהרה

ש. אמן.

הרב: בשורות טובות.

ש. מחילה, אפשר לשאול את הרב משהו באופן אישי?

הרב: אח"כ? כן אין שום בעיה, בסדר

ש. בגלל שאני קצת ממהר וזה קצת חשוב

הרב: אחר כך

ש. אני צריך לצאת עוד כמה דקות

הרב: אח"כ.

כן, אני מסיים פה, נהניתי להיות אתכם, בעזרת ה' אתן לכם קצת מתנות למי שמעוניין, ברוכים תהיו לה', ולא לפסוח על הספרונים בחוץ בעזרת ה' יתברך. תודה לכם.