צדיקים במיתתם חיים ורשעים בחייהם מתים
- - - לא מוגה! - - -
אז כתוב שהצדיקים במיתתם קרויים גם חיים
והרשעים בחייהם קרויים מתים.
אז על כך שואלת הגמרא במסכת שבת
הרי כתוב
כי עפר אתה
ולעפר אתה שוב.
אז כל אדם חייב למות.
אז איך אומרים שהצדיקים
במיתתם קרויים חיים?
מתרצת הגמרא שם שהצדיקים קרויים חיים עד שעה לפני תחיית המתים,
שרק אז הם מרגישים טעם מיתה,
שעה אחת.
אבל גם כשהם נפטרו מן העולם,
הם קרויים חיים.
אז אם זה ככה, לפי הגמרא הזאת,
יוצא מתאים למה שכתוב כאן בפסוקים,
שהקבורה היא לפני המיתה.
כי הייתה צריכה להיות הפוך, קודם מיתה
כן?
לא.
קודם כל,
קבורה,
אחר כך מיתה.
אבל הצדיקים קרויים חיים במיתתם,
אז איך זה?
אלא מה?
שבאמת קוברים אותם,
אבל הם נשארים חיים עד המיתה שעה לפני
תחיית המתים.
לעומת זה,
אצל עשו רשע,
היות והוא נקרא רוז'ו,
אז המיתה,
הוא כבר בחייו היה מת,
אז היא קודמת לקבורה.