קלטת 117 - שלמה המלך - חלק א

 קלטת אודיו מס' 117 - שלמה המלך חלק א'

מה יתרון לאדם בעמלו?

מקטע 1 : (02:25)

 ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח. אנחנו נדבר היום בשבח התורה הקדושה ומעלתה ובמעלת הזוכים בה. שלמה המלך עליו השלום פותח את ספרו קהלת ואומר הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אומר שלמה המלך עליו השלום הבל הבלים (בפתח) לא הבל הבלים (בסגול), הבל הבלים! הבל (בפתח) זה מלשון צווי, תהביל את ההבלים! למה? – כי יש אנשים שמחשיבים את ההבלים, וילכו אחר ההבל ויהבלו נהיים אהבלים ברוב הבל. זאת אומרת שלמה המלך אומר: צריך לדעת מה חשוב, מה עיקר ומה טפל לכן הוא אומר הבל את ההבלים כי מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש תעשה חשבון אומר שלמה המלך: מה נותר לאדם מכל עמלו שהוא עמל תחת השמש? אדם בנה בתים, קנה קרקעות, העשיר, נותר לו משהו מזה בסוף כשהוא הולך? שום דבר. נותר לאחרים, לו לא נשאר שום דבר. אז מכל עמלו שהוא עמל תחת השמש לא נותר כלום. מה כן? אם זה היה לא עמלו אלא עמלה של תורה אז נותר לו, ובפרט אם זה דברים שנשארים מעל השמש. זה נותר לאדם, אבל דברים אחרים מתחת לשמש בעמלו לא נותר שום דבר. ודור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, אדם מסתכל: בא דור ועוד דור ועוד דור עם כל החידושים וההמצאות והטכנולוגיות והכל, האנשים זה אותם אנשים, בסופו של דבר שכולם נפטרים מן העולם, ואף אחד עוד לא מצא שיטה להעביר מפה משהו גשמי. הדבר היחידי שיוצא מכאן זה רוחני, הנשמה הרוחנית עם כל מה שהיא הכניסה בעצמה. אדם בונה את האישיות שלו כל יום, כל יום הוא בונה את האישיות שלו. מה היא האישיות שלו? אם הוא הוסיף מצוות אז הנשמה שלו מתקדשת, אם חלילה עושה עבירות אז היא נטמאת. זאת אומרת האדם בעצמו בונה את עצמו. 

מדוע נברא האדם בשונה מבעה"ח?

מקטע 2 : (09:01)

למה האדם נברא בשונה מבעלי חיים? בעלי חיים באו מוכנים לעולם, שור בן יומו קרוי שור גם כשהוא יגדל, גם כשהוא יהיה יותר מבוגר הוא יישאר שור. כבר מהיום הראשון שהוא נולד הוא נולד שור. פירושו של דבר – אין בו שום שינוי ושום תוספת. הוא לא יתפתח יותר ממה שהוא. חתול אותו דבר, פיל אותו דבר, כל בעלי החיים אותו דבר. אבל אדם לא כך. אדם נברא אפס גמור, נזקק לזולת, וצריכים להדריך אותו ולכוון אותו וללמד אותו, וכל ימיו זה לימוד אחר לימוד ובסוף הוא מת כמו חתול. אז מה ההגיון בזה? זה בא להורות לנו משהו? חתול לא צריך לדאוג לאוכל, למזון. מצוי, תמיד הוא נמצא בסביבה טבעית שיש לו המזון. לא מלמדים אותו אפילו איך משיגים את המזון הוא יודע לבד, הוא יודע להיזהר מאש לבד. יש לו את הגוף שלו שהוא מספיק לעמוד בכל פגעי הטבע, הוא יודע להתגונן, נתנו לו את הכלים להתגונן, את הזריזות וכו'. לצב נתנו את השריון, לקיפוד נתנו את הקוצים. לכל אחד נתנו בדיוק את מה שהוא צריך ואת הסביבה הטבעית שמשם ואילך אפילו אם הוא ימלט וישאירו אותו שם וילכו ואף אחד לא ידריך אותו - הוא יחיה, הוא יסתדר. הוא לא צריך לימוד. לא תראו אמא חתולה לוקחת את הגורים שלה לתלמוד תורה, לוקחת אותם לגן ילדים ללמוד, אין דבר כזה. ואילו האדם שהוא בחיר הבריאה, נזר היצירה, האדם הזה נולד אפס, אפס, אם תשאיר אותו במיטה הוא מת. קח ילד בן תשעה חודשים, תשים אותו למעלה בכלבו שלום על הגג, שים אותו על המעקה הוא ייפול למטה. תשים גור של חתול בן יומו הוא לא ייפול למטה, יש לו את האינסטינקטים הטבעיים להשרד, לדעת מה כן ומה לא, אבל אפילו ילד בן תשעה חודשים יפול למטה. ילדים בני שנתיים, שלש קופצים מהחלון אם רק מאפשרים להם, לא סוגרים. זאת אומרת חסר דעה לגמרי. והוא צריך לקנות דעה כל הזמן, כל הזמן להשכיל, הוא צריך ללמוד, הוא צריך לדעת איך להתגונן, והוא ממציא כלי נשק בשביל לשמור על עצמו, והוא צריך בית מיוחד בשביל שיגן עליו מפני הרוחות והזלעפות, בעוד שבעלי חיים מסתדרים. והוא צריך בגדים והוא צריך כל הזמן לשנות את הבגדים פעם בקיץ, פעם בחורף. אז מה מעלתו אם הוא כל כך מוגבל וכל כך רגיש? למה הוא נברא בצורה כזאת? כיוון שכל מהותו של האדם זה שהוא יבנה את עצמו, הוא בונה את עצמו. זה לא איזה מין שככה הוא נשאר, זה לא שור בן יומו קרוי שור, כל ימיו זה בניה. מה התועלת בבניה הזאת אם ביום האחרון של חייו הוא ימות בדיוק כמו בעלי חיים? צב מאריך ימים 300 שנה, יש 400 שנה, והוא בקושי שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ושניהם מתים אותו דבר, ושניהם מתפרקים לעפר. אז למה הוא היה צריך להיות כזה מסובך כל החיים: דאגות וצרות ובעיות ולימודים ועוד ועוד ועוד ובסוף הוא מת? מישהו יכול להסביר לי דבר כזה? למה? למה אנחנו כאלו מוגבלים? ראיתם פעם צב עצבני? מישהו ניסה להעליב אותו? הוא נעלב בכלל? הוא לא צריך לעבוד על המידות, הוא מסודר. ראיתם צב קבצן? קמצן? עשיר? ראיתם שועל חנווני? פתח חנות הוא רוצה שיהיה לו יותר מהשני? לא ראיתם. זאת אומרת הם מסודרים. את כל השאיפות שאנחנו מחפשים להשיג על ידי עמל ויגיעה ללמוד ולשנות את דרכינו לטובה תמיד אצלם זה בא מוכן. איזהו גיבור הכובש את יצרו כל בעל חי גיבור. איזה הוא עשיר השמח בחלקו כל בעל חי (צוחק) עשיר. ואנחנו צריכים שילמדו אותנו תנאים ויסבירו לנו ונלמד ונשתדל ונתאמץ ומעטים מצליחים להגיע לרמה של בעל חי, (צוחק) אז מה התועלת? מה ההגיון? יש פה הגיון? נזר הבריאה. יתרה מזאת, דבר מדהים: תחשבו רגע, אם אני רואה אדם שגר בצריף, מה אני אומר? – דל ואביון. אם אני רואה אחד שדר בווילה אני אומר זה עשיר, אם אני רואה אחד בארמון אני מבין שזה אדם חשוב, זה מלך או שר. ככל שהמבנה יותר מפואר, יותר משוכלל, זה מעיד על הדייר שדר בו. זאת אומרת אם משקיעים כל כך הרבה, כל כך הרבה בשביל הדייר סימן שהוא חשוב מאוד ולא משנה מאיזה סיבה: אם הוא פוליטיקאי מפורסם, או הוא חכם גדול או סיבה אחרת. אם אנחנו רואים שהבית מוגן בהרבה הגנות, עניים אלקטרוניות וגדר חשמלית וכל מיני דברים. או אה, איזה שמירה צריך האיש הזה! סימן שזה אדם חשוב, אולי זה רמטכל של איזה מדינה? אז לפי מקום הדיור אני יכול להעריך מי הדייר. עכשיו צאו ותחשבו: מי זה האדם? אדם זה הנשמה לא הגוף. אדם זה נשמה, הנשמה זה האדם. באיזה דירה היא גרה? בגוף. יש משהו יותר משוכלל מהגוף? אין. כל העולם כולו, כל הקוסמוס וכל הגלקסיות כולם ביחד הם אפס ליד השכלול של גופו של האדם. אפס! כתוב שהאדם הוא עולם קטן, מיני עולם. כל מה שיש בטבע יש באדם, בגוף שלו, כל החוקים נמצאים בו. כל מה שאנחנו שיכללנו היום, הנה הגענו לרמות שיכולים לצלם, וזה הכל נמצא בגוף האדם בקלי קלות. אם היינו לוקחים את הרובוט הכי משוכלל שיש היום והיינו צריכים לעשות פעולה של צחצוח שיניים כמו שאנחנו מצחצחים שניים כך וכך וסיבוב קצת, מה שעשינו ככה עכשיו, ככה ככה בשניה היה צריך לעשות את זה רובוט הכי משוכלל בחצי מיליון פעולות. למה? – כי הוא אהבל. הוא גולם (צוחק). ובן אדם לא יודע להעריך אפילו את התנועות שהוא עושה, אתם יודעים איזה שכלול יש בו? אז אני שואל: אם הגוף הוא כזה משוכלל, כזה משוכלל, אז זה מעיד מי הדייר שנמצא בפנים, זה הנשמה. והזכרנו קודם שהנשמה היא נולדה אפס גמור. אז איזה מן דייר חשוב זה שהוא אפס גמור? ויגיע הזמן שהוא יישאר אפס גמור, הוא יהפוך להיות חול. אבל זה לא כך: הנשמה באה מאפס כיוון שהמשימה שלה היא לבנות את עצמה וברגע שהאדם נבנה, האישיות נבנית, האני שלו נבנה, ביום האחרון כשהוא נפטר הוא רק עוזב את הגופה, הוא לא מת, הגוף מת גם עכשיו, אבל ברגע שהוא נפטר אז הנשמה הזאת זאת הנשמה שאתה בנית לעצמך, זה אתה! זה אתה שעשית את עצמך. זאת אומרת כשתצא מפה אתה לא בעל חי. בעל חי נולד למטרה מסוימת ותו לא, הוא לא חלק בעצמו, אין חלק, אין לו נשמה. נפשו הבהמית וגופו זה אותו דבר, באו מעפר וחוזרים לעפר, אין שום דבר אחר. האדם זה לא כך, זה לא כמו הבהמה שנאמר: תוצא הארץ נפש חיה, תוצא הארץ שזה מהארץ, אלא וייפח באפיו נשמת חיים, בתוך הגוף הזה נופחה נשמה אלוקית. הנשמה הזאת זה כמו סרט הטייפ הזה שמקליטים עליו עכשיו שהוא נקי, אפס, אין עליו כלום. וכל הקולות והצלילים שנשמיע פה הערב יוקלטו עליו ושוויו וערכו של הסרט יהיה לפי הדברים שנמצאים בו. יש נשמה שהגיעה לפה ריקה ומה שיוקלט עליה כל ימי חייה זה מה שהיא שווה. אז יש שמקליט עליה דברים של חכמה, דברים של תורה ויש שמקליט עליה דברים של נאצה, והשווי בהתאם. אז כל החיים שלנו זה רק מטרה אחת ומסיים בזה שלמה המלך עליו השלום: סוף דבר הכל נשמע. את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. את מצוותיו שמור, זה כל האדם. ותירא ממנו - זה מצוות לא תעשה ומצוות עשה. זה כל האדם, זהו. 

הדגשת עשירות שלמה מדוע? (קהלת)

מקטע 3 : (03:41)

מה עושה שלמה המלך? מתחיל "הבל הבלים" ומסיים "סוף דבר", אז בשביל מה צריך כל כך הרבה פרקים באמצע עם הרבה סיפורים: "ראיתי בחכמה וחקרתי והתבוננתי והיה לי והיה לי והיה לי וראיתי...", בשביל מה צריך את כל הספר הכל הכל? "היה לי שרים והיה לי שרות והיה לי נוגנים והיה לי נוגנות והיה לי שידה ושידות והיה לי פרדסים וגנות והיה והיה, והיה לי כסף וזהב וראיתי בחכמה ובדקתי והכל הבל ורעות רוח ועוד ראיתי ובדקתי ובדקתי.ו....." בשביל מה? אתה שלמה המלך אנחנו יודעים, אתה חכם מכל אדם, מה אתה רוצה להגיד? תגיד בשתי שורות. היה מתחיל "הבל הבלים הכל הבל" מסיים "סוף דבר הכל נשמע" והנה יש לך את כל התורה כולה. אלא מה, יבוא אדם ויאמר "מה הוא אומר לי זה הבלים, אבל אם היה לו, אם היה לו אמצעים כאלה וכאלה הוא לא היה אומר את זה. אבל בטח זה אחד שהיה חכם גדול אבל היה תפרן, לא היה כלום, הוא לא ראה כלום, הוא לא טעם כלום, הוא לא מבין בכלום. אבל אם היה לו מרצדס, היה לו יגואר, היה לו קזינו, ואי ואי ואי. אם הוא היה מבין, היה טועם את החיים, היה מבין. אבל יושב לי אחד שמה ב- ד' אמות, אני יודע, באיזה מערה ואמר כמה דברי חכמה, כל הכבוד לו אבל זה בגלל שהוא לא ידע מה יש בעולם. הוא יודע מה זה הפועל תל אביב? מה זה מכבי יפו? מה הוא יודע? הוא היה פעם בדרבי? חה חה הוא ראה פעם טמבלוויזיה? ראה שמש? ראה ירח? הוא ראה פעם? מה הוא ראה? הוא לא ראה כלום, הוא לא יודע". אז שלמה המלך אומר, אוי אוי אוי, שלמה המלך אומר: "היה לי" "היה לי" "היה לי",(צוחק) "היה לי". רק הכסא, תלמדו פעם על הכסא של שלמה המלך איזה כסא היה לו. כסא של שלמה המלך עם מדרגות נעות! כן, מדרגות נעות, תקראו את המדרש. שמים את הרגל פה והופ הופ הופ עולה. והיו אריות והיו נשרים, ואם משהו היה משקר במשפט היה מקבל "חלעה" ישר מהאריה. זה לא שופט פה במחוזי, בג"צ, שמה זה מג"צ הוא אוכל לו את הרגל. שלמה המלך, מישהו יכול לדעת? כל מלכי עולם באו לשמוע את חכמתו, באו לראות. אנשים הביאו לו דורונות. בזמנו היה זהב כמו חול ברחובות, כמו אבנים מתגלגל, כלום לא היה ערכו. מה הייתה ארוחה של שלמה, אתם יודעים מה זה ארוחה של שלמה? – 600 כור ו-300 כור סולת. 600 כור קמח ו- 300 סולת. זה רק להכין פיתות, לחמים. אתם יודעים כמה כמות? כמה היו אוכלים על שולחנו? אז הוא אומר תשמע, זה לא אחד שלא היה לו לירה והוא לא יודע על מה מדבר, זה אחד שהיה לו כסף וזהב והיה לו את כל המקהלות שאתה רוצה ואת כל הדברים ואת כל החלומות והכל. הוא היה משתמש בשדים, מלאכים היו נשמעים לו, הוא היה שולט בעליונים, שלמה המלך. זאת אומרת לא רק החכם מכל האדם, גם בעל היכולת הגדול מכולם. ובזמנו היה שלום. שלמה, שהשלום שלו. כל הזמן שלום, וכל העולם נוהר לירושלים לשמוע את חכמתו. אז אחד כזה שאומר לך אתה צריך לשמוע, כי הוא ניסה הכל.

פסיכולוגית הרשעים (קהלת)

מקטע 4 : (03:44)

אבל מה? אומר הפסוק "ורשעים כים נגרש השקט לא יוכל" הרשעים הם כים נגרש השקט לא יוכל. מה זה "הים נגרש"? אתם יודעים הים הוא גדול. אתם יודעים כמה כוח יש בים? שיטפון קטן מדינות שלמות נמחקות. הים עולה קצת כמה נחשולים – איים מכוסים. הים זה עוצמה אדירה, אין לנו שיעור אפילו להבין זאת. הים כל פעם רוצה לכבוש את העולם. כל פעם רוצה לשטוף את העולם. אבל מה קורה? – גל אחד מתרומם, הוא אומר "אני עכשיו, אני כובש את כל ה..." והוא מתחיל לרוץ ככה, והוא לוקח תנופה, מתרומם מתרומם מתרומם, מגיע עד לחוף, פיש פיש פיש, רפש וטיט וחוזר בחזרה. בא הגל השני אומר "לא, אני לא פראייר! אני, אני אראה להם". מתרומם מתרומם לכוון החוף – פיש פיש פיש פיש חוזר חלילה. (צוחק) מה זה? מה זה? מי עוצר אותו? חול. גרגירים של חול כאלה פיצים פיצים. הוא לא יכול עליהם. למה הוא לא יכול? הקב"ה גזר עליו "עד פה תבוא, לא תוסיף". זהו, עד כאן. אז כל הזמן מאז המבול מנסה הים לשטוף את העולם וכל גל אומר "אני אצליח" ועוד גל אומר "אני אצליח" והם לא מצליחים. "הרשעים כים נגרש" כמו שהחול מגרש את המים בחזרה, הרשעים אומרים, כל רשע ורשע בכל דור אומר: "לא, אני, אני. אתה תראה, אני, אני מאפיה. אני, לא יכולים עלי. אני אל קאפונה, אני... אי אי אי". וכל אחד חושב שהוא יצליח והוא יכבוש את העולם והוא יצליח והוא יצליח. הרשעים בדיוק כמו "הים נגרש". אבל מה הבעיה של הרשעים? למה הם לא יכולים לשבת בשקט? "השקט לא יוכל", לא יוכל. כמו שהים לא יכול להפסיק וכל הזמן הוא מנסה, ככה רשע יש לו כל הזמן יצר הרע שלא נותן לו "השקט", לא נותן לו מנוחה. כל פעם בא לו עם רעיון מה הוא מפסיד, מה הוא יכול להרוויח, מה יכול לעשות עכשיו, מה זה, "למה אתה יושב?", "למה אתה טמבל?", "קום", קום תעשה משהו", "אמביציה שיהיה לך קצת", "תתפתח", "אל תרקב במקום", "קום", "תזוז", "תראה", "תראה עולם", "תבין", זה, ככה. לא נותן לו מנוחה. אז הרשעים כל הזמן בבולמוס. כל הזמן עוד עוד עוד עוד עוד עוד. מה "עוד" אבל? מה "עוד"? מה "עוד"? עוד חומר? תשאיר אותו לאחרים, עוד חומר? מה אתה תהיה? אתה תהיה "ספרא"? ואם תהיה "ספרא" אז מה קרה ל"ספרא" בסוף? ה' ירחם, הרגו אותו. מה אתה תהיה? איזנברג? איזנברג לא הלך?! מה אתה תהיה? מה אתה רוצה להיות? תהיה קלינטון? והוא לא ילך? כולם הולכים. מה הוא ייקח? שום דבר הוא לא יקח. יקחו אותו, הוא לא יקח כלום. יקחו אותו עם G.M.C. יגידו לו ג'י.אם.סי, בתימנית זה "בוא תשכב". זאת אומרת לא יעזור שום דבר, לא לוקחים מהעולם הזה כלום. מה כן לוקחים? אומר שלמה המלך דבר אחד: רוחניות לוקחים. רוחניות לוקחים. כותרת:אתה חיסלת שתי שעות מהחיים שלך". אז אתה אומר "איזה כיף, זה היה בהרדמה, לא שמתי לב".

24 שעות בכספת בנק ישראל

מקטע 5 : (05:59)

תקשיבו טוב: היה מלך אחד שהומלך לפתע פתאום, תפסו אותו אנשים במדינה מסוימת, הכניסו אותו לארמון ואמרו לו אתה מלך. הוא לא האמין, מה זה תופסים בן אדם ברחוב ועושים ממנו מלך? אמרו לו כן, מנהג המדינה פה כל שנה ממליכים מלך ואתה נבחרת להיות מלך. היה לו קשה להאמין עד שהוא התרגל, הבין שזה נכון, התחיל לנצל את המצב, לאכול ולשתות ולרקוד ולשמוח, ולשמוע שירים ולראות תוכניות ולקחו אותו לטייל. מה שביקש עשו איתו. מלך. בתום השנה באו הורידו אותו מכיסאו, נתנו לו שתי בעיטות והעיפו אותו החוצה. תפסו מישהו אחר, שמו אותו על הכסא ואמרו לו אתה מלך! יחי אדוננו המלך! זה היה פיקח, אמר אם אני מלך אני מבקש לדעת מה המצב של המדינה מבחינה כספית, מבחינת היבול ומכל הבחינות. אמרו לו. אמר להם אני מלך? אמרו לו כן. אתם מוכנים לקנות למלך את האי הקרוב הגדול ביותר? אמרו לו וודאי. קנו לו את האי. אמר עכשיו אני מלך? אמרו לו מלך. תעבירו את הבנקים לאי! העבירו. תעבירו את כל הזמרים לאי! העבירו. תעבירו את כל האופים והקונדיטורים לאי! העבירו. כל מה שרצה העבירו. את המעאפנים אמר תשאירו. אחרי תשעה חודשים ניקה את כל המדינה, העביר אותה לאי וחיכה שלושה חודשים עד שיביאו לו את שתי הבעיטות. הגיע הזמן נתנו לו שתי בעיטות. לאן הוא הלך? לאי. מי יותר חכם, הראשון או השני? השני. מה הייתם רוצים להיות.הראשון או השני? השני. אז למה אתם עושים מה שעושה הראשון? הראשון אמר "אכל ושתה כי מחר נמות", בא נהנה! יש טלוויזיה עכשיו, יש סרט, יש כדורגל, יש פה יש שם. בא בא בא עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו זה מתחיל, אתה תפסיד, אתה תפסיד. אי אי אי אי אי. אבל החכם אומר "לא, אני יודע שיום אחד יתנו לי שתי בעיטות ויעיפו אותי מהעולם הזה אז אני מכין לי אי למעלה ואני מעביר כל רגע מה שאפשר לאי", עוד מצווה, עוד מצווה, עוד תורה, עוד מצווה, עוד תורה, עוד מצווה. יום אחד אני יודע, יתנו לי שתי בעיטות, אבל אני יוצא לעולם שהכנתי לעצמי. פירושו של דבר: אני כל הזמן דאגתי לעצמי. אבל אחד שנהנה בעולם הזה עכשיו והוא מרגיש שהוא הרוויח ואם לא הוא היה מפסיד, אתם יודעים מה אומר הרב אורי זוהר? – הוא אומר ככה: זה כמו אחד שרואה סרט ומתלהב: "אי אי אי איזה סרט, איך עברו השעתיים? לא הרגשתי בכלל, פש...... איזה סרט!" אומר: זה דומה לאחד שנכנס לניתוח, עשו לו הרדמה והורידו לו שתי אצבעות והוא יוצא החוצה ואומר "פש... איזה יופי! לא הרגשתי בכלל.....". אז אומרים לו "כן, אבל טיפש, אין לך שתי אצבעות"! אומר "מה אכפת לי... העיקר לא הרגשתי". בן אדם, היית בסרט אבל הלכו לך שעתיים מהחיים, זה יותר משתי אצבעות, זה לא יחזור! זה הלך, אתה חיסלת שעתיים מהחיים שלך. אז אתה אומר "איזה כיף, זה היה בהרדמה, לא שמתי לב". זה המטרה שקיבלת חיים? בשביל לבזבז אותם בצורה כזאת? לאבד אותם? זהו? בשביל זה בא האדם לעולם? זאת אומרת אדם צריך להבין: מה עיקר ומה טפל. אז תגידו לי "רגע, ואי אפשר לשלב את שניהם?" בטח שאפשר, אבל זה על חשבון זה. יש לך 24 שעות: 24 שעות. נותנים לך עכשיו להיכנס לכספת בבנק ישראל ואז נותנים לך שק יוטה עם את חפירה ואומרים לך "24 שעות מה שתמלא שלך"! והוא מתחיל למלא. טוב, ממלא ממלא ממלא ובא אחד אומר לו "תשמע, אתה רוצה אולי ארוחת בוקר? אתה כבר שעתיים עובד קשה, אתה רוצה ארוחת בוקר?" מה הוא יגיד לו? "למה לא? אי אפשר לשלב את שניהם?" יגיד לו "כן" נכון? בדיוק, אבל מישהו אמר שאין לו כוח כרגע?! יגיד לו אתה יודע מה, ב-12 קח קרמבו. ש. לא מספיק! לא מספיק?! אני מבטיח לך שאם יתנו לך 24 שעות לאסוף אתה לא תנוח רגע, אפילו זקן בן שישים אני מבטיח לך לא ינוח רגע, אם הוא בטוח שמה שהוא מקבל זה את כל מה שהוא אוסף הוא לא ינוח רגע. אבל השאלה מה יותר יועיל? שמעת מה אני אומר? בסדר, מה יותר יעיל? אני מבין מה אתה אומר, אבל אתה צריך להבין דבר אחד: אם זה ייתן לו יותר יעילות שבסך הכללי הוא באמת יצבור יותר - אז זה חשבון, אבל אם לא - לא. לכן הקב"ה נותן אפשרות לישון, אתה יכול לישון. אבל קרמבו? אמרת שקרמבו לא נותן כלום. אוכל נותן, קרמבו לא. למה? או! אז מה שאוכלים, מה שצריך הנאה שהיא בשרית כמו שאומרים, שהיא נותנת את הכוח האמיתי, כן. אבל דרבי לא נותן כוח יותר ללמוד. זאת אומרת זה "קרמבו", מקרמבו לא מקבלים יותר כוח, זה מביא סוכרים, זה עושה לחץ דם גבוה אחר כך, זה לא טוב. אתה מבין? הפסידו, הרוויחו, זה לחץ דם, זה בעיה של סוכר אחר כך. זה מתחיל עם סוכר וזה נגמר עם סוכר, חושבים שמשחק לראות זה "סוכר" לא? אבל צריך לדעת דבר אחד יהודים יקרים: יש עיקר ויש טפל. החכם אומר "כמה שאני אוכל להעביר יותר ככה אני אעשה".

מחיר העוגה -מוסר חזק

מקטע 6 : (04:25)

הגאון מוילנא לדעתכם היה חכם? היה חכם הגאון מוילנא? חוץ מגאון היה חכם? חכם! הוא בגיל 13 הגיף את התריסים בבית, לא רצה לראות רחוב בכלל. הוא אכל בבוקר פת שרויה במים כמו ששמים לציפורים, והיה שולק אותה ככה לבפנים בשביל שלא ייהנה מן הטעימה, ובערב כך היה מאכלו. למה? – לא ליהנות מהעולם הזה בכלל. כי כמה שאתה יותר קשור לעולם הזה - זה על חשבון הרוחניות שאתה יכול לספוג. הוא, בגיל 13 ידע גמרא, ידע קבלה, ידע קבלה מעשית, ידע מה שאחיו זלמן אמר, שהוא אחרי שבעים שנה שגמר את הש"ס מאה וכמה פעם לא יודע היום את כל מה שכבר ידע אחיו בגיל 13! אתם שומעים? זה החכם! לפני מאתיים חמישים שנה. עכשיו תקשיבו דבר אחד: הוא, הגאון מוילנא היה ישן שעתיים ביממה לסירוגין: חצי שעה חצי שעה חצי שעה, שלא יטעם טעם מוות: "שיתין נישמא". ככה הוא היה ישן. למה? – שגם כן לא יהנה מן השינה בכלל וגם שלא יטעם טעם מיתה. עכשיו תארו לכם מצב כזה: נגיד שהיה לכם את הכוחות האלה והייתם מסוגלים ללמוד בצורה כזאת, אתם יודעים מה היה גודל שכרכם בעולם הבא? אתם יודעים מה היה גודל שכרכם? זה לא לבזבז רגע בחיים, לנצל את הכל. בואו אני אקצין קצת בשביל שתבינו: כמה עולה עוגה הכי יקרה? פרוסה? תלך למסעדה, תגיד תן לי עוגה הכי טובה, כמה אתם חושבים יכולה לעלות פרוסת עוגה יקרה? חמישים שקל, חמישים שקל לפרוסה, "במכתב מאליהו" של הרב דסלר הוא אומר שאכילת פרוסת עוגה, המחיר שלה זה עולם הבא. כי בשעה שאתה אוכל את הפרוסה יכולת לעשות דברים לקנות בהם עולם הבא. ויתרת על אפשרות קניית עולם הבא עבור פרוסת עוגה. מה תגיד? "מה, לא נאכל עוגות? מה, אז מה?" תבינו: תאכלו עוגות, אבל זה על חשבון מה? – מה שיכולתם לקנות. אז כמה שתוכלו להצטמצם יותר שלא תפסידו הרווחתם. כמה שתזדקקו בשביל החשבון שאמר ידידנו שם, בשביל שיהיה לכם יותר כוח אבל ממה שמותר כמובן להנות, לא ממה שאסור להנות, ממה שמותר ליהנות, אתה צריך לטייל קצת, לפוש, בשביל שהראש שלך יירגע מכל הלימודים שלמדת, אתה צריך להסתובב, להתעמל קצת, אין בעיה. אם זה גורם, אתה מבין, שאתה תוכל לחזור ללימוד יותר טוב בודאי. זה העניין. אתה צריך לישון, תישן בזמן, אין בעיה. תאכל טוב, כל מה שאתה צריך. אבל תבין: אתה לוקח גם את הטפל שזה אכילה והכל והופך אותו לחתיכת עיקר, כי הוא המקיים אותך, הוא עושה אותך כנהנה מן העיקר. אבל אם אתה זונח את העיקר בשביל ליהנות מן הטפל, מה יישאר לך בכלל? תבינו: עד כדי כך המצב שאם אדם לומד אבל הוא ישן שמונה שעות ואפילו עוסק במלאכה משהו וכל כוונתו זה לימוד התורה, גם השעות האלה יחשבו תורה. אבל אם בן אדם לומד אבל כל מחשבתו זה עבודה והקידום האישי גם תורתו עבודה, למה? התורה הזאת אצלו היא כמו מקצוע, כמו איזה דבר שנהנים ממנו מהלימוד או צריכים אותו בשביל הבגרות או צריכים אותו בשביל הידע האוניברסאלי, אבל לא שזה העיקר שבשבילו ירדתי לעולם, זה ה"לא לשמה". אדם צריך לדעת מה ה"לשמה" – לשם מה הוא בא. ואחרי שהאדם יודע מה המטרה שהוא בא הוא צריך לשים את כל אורחותיו לאותו כיוון. אם לא - הוא פשוט מפסיד את החיים, נתנו לו חיים, הוא מבזבז אותם.

מה עושים ב - 86,400 שניות

מקטע 7 : (03:38)

אתן לכם דוגמא קצרה, מישהו מכם יכול להעריך בן כמה אני? בין 20 ל- 80. ובכן יהודים יקרים, אני רוצה להגיד לכם שאני היום בלי עין הרע בן 6,000 שנה, עד 120. עד 120 אה? איך? הפצנו עד היום עשר מיליון קלטות טייפ. כל קלטת שעה וחצי תורה. זה 15,000,000 שעות של תורה. כל אחד שומע קלטת בממוצע או עם אחרים שלוש פעמים, זה 45,000,000 שעות של תורה. גיל העולם 6,000 שנה זה 42,000,000 שעות בלבד. זאת אומרת בחשבון שמיים אמיתי אני חי לפני אדם הראשון ולומד 24 שעות תורה בלי הפסקה עד עכשיו. וכל זה עשיתי ב-5 שנים. מה אתם אומרים על זה? נראה צעיר, הא? זה נקרא חכמה, לקחת שניה ולהפוך אותה לשעה. אתם יודעים כמה אתם עשירים? אם היו מפקידים בחשבונכם 86,400 ₪ כל בוקר זה סכום עתק, נטו, נקי כל בוקר בשמונה מה שתנצלו מה 86,400 בזבזבתם השתמשתם שלכם מה שלא ניצלתם נשאר בבנק זה החוק, קח 86,400 בזבז אבל מה שבזבזת זהו, נשאר לך כמה? חוזר לבנק, מחר תקבל עוד פעם בשמונה בבוקר עוד פעם 86. אתם מבינים כמה צריך להספיק לבזבז? 86,400 זה המון לא? זה המון, אתם יותר עשירים מזה! כל יום הקב"ה מפקיד בחשבונכם כל בוקר 86,400 שניות. כל יממה. 86,400 שניות. כל שניה אפשר לקנות איתה עולם הבא, כל שניה שלא ניצלת הרגת אותה! התאבדת, נתנו לך חיים ובזבזבת, כמה אדם חי ? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" מה זה "בהם"? אדם חי למעשה רק רגע אחד – הרגע הזה. הרגע שעבר מת, הרגע הבא עוד לא בא, כמה הוא חי? – רגע. אם יהיה לו עוד רגע, מה עם הרגע הקודם? מת. מה עם הרגע הבא? – עוד לא בא. אז כמה הוא חי? – רגע. אם יהיה לו עוד רגע מה עם הרגע הקודם? – מת! ומה עם הבא? – עוד לא בא! אז כמה הוא חי? – רגע! אז איך אתה אומר לחבר שלך: "חכה לי רגע"? מאיפה יש לך רגעים לחלק? אתה חי רק רגע ואולי יהיה לך עוד רגע. לכן "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" השאלה מה ניצלת מהם? 86,400 שניות זה חיים, זה עולמות, כמה שתנצל תרוויח. כמו 86,400 ₪ כמה שבזבזת היום, כולו שלך. מה שהנחת, לא ניצלת, חוזר לבנק, ההפסד שלך.

דרגות בעולם הבא

מקטע 8 : (02:29)

שאלה: פעם אחת עולם הבא מספיק לי, יכול ביום אחד כמו עם ה- 84,000 תוך שבוע אני אקנה כל מה שאני צריך. הרב: יפה, קנה ביום אחד עולם הבא מספיק לו, צודק. זה כמו אחד שהרוויח יום אחד מאה שקל ו"מספיק לי". ובמה תתפרנס הלאה? הבחור: ה- 84,400 אני אתחיל לרכוש כל מיני נכסים ודברים לעתיד. הרב: נכון, עכשיו כמה שיהיה לך יותר.. או! אתה קנית עכשיו נגיד מקום, חלקת אדמה. חלקת אדמה זה עדיין לא כלום, עכשיו צריך להקים מבנה, אחר כך צריך לרהט, אחר כך צריך להוסיף ספריה. העולם הבא זה לא רק איזה מקום, מה יש במקום שהכנת? יש עולם הבא בדרגה נמוכה ביותר ויש דרגה גבוהה ביותר. יש אחד גר מתחת לקרקע בבייסמנט, בדירת פרטר ודולף עליו מים והוא נמצא בעולם הבא! הוא נמצא בעולם הבא אבל למטה עם הטחב, עם הכל, שמה למטה, והוא רואה את כולם עולים במעלית, שבעים קומות בזכוכית, אתה מבין? והוא למטה כל הזמן למטה. הוא אומר לכולם שעולים "שלום, שלום, מה שלומך, מה שלומך" והם עולים והוא למטה אתה מבין? אתה מבין איזה הרגשה זאת? יש אחד נכנס לאולם, יש חתונה, יש אוכל, שולחנות אבל הוא בכניסה, לא נותנים לו לגשת לשולחן, הוא רק מריח מה הם אוכלים, מה אתה אומר? אבל הוא בעולם הבא. הוא ב"אולם הבא". (צוחק) מה יצא לו מזה? אתה מבין? הרי אתה יודע מה ההפרש בין בני אדם פה, אחד נוסע עם סוסיתא נגיד בהיי ווי , אז הוא נוסע, אז מה הוא אומר להוא "אז מה, גם אני יש לי ארבע גלגלים". זה אותו דבר כמו מרצדס שחורה ככה? זה אותו דבר? גם אלה עם הסוס והעגלה זה גם עם ארבע גלגלים, אפילו יותר גדולים מהמרצדס אבל זה עגלה, אתה מבין? יש הבדל. אדם מתבייש היום בהפרש שיש בינו לבין חברו בחולצה שלו, בעניבה שיש לו ולחברו, בצבעים, כל שכן כשהוא יגיע לעולם האמת. וזה לא רק שאתה זוכה למשהו, אם זכית למדרגה נמוכה יודעים גם את גודל חסרונך, זה לא רק שיודעים מה מעלתך, ומה עם חסרונך,"למה אתה בדירת פרטר?" לא יגידו לך, אבל כולם יודעים וגם אתה יודע, אתה מבין? אל תצטמצם, אל תהיה עניו, לך על כל הקופה.

הרוחניות של המזרח הרחוק 

מקטע 9 : (02:33)

שאלה: הרב אמר שהרוחניות היא מה שנשארת לעולם הבא. אז יש לי לרב שני שאלות, הרב: שתי. לאה רבין אומרת "שתי". הבחור: דבר ראשון - יש בעולם כמה סוגי רוחניות, גם בתורות המזרח זה רוחניות, ולאו דווקא התורה הזאת. ודבר שני - גם מחקרים שמוכיחים שיש עולם הבא, אז לפי ראיונות עם מתים קליניים גם הם סיפרו שהיה להם האור שעטף אותם אחרי המוות, היה טוב, ואומרים את זה חילונים גם בלי קשר לרוחניות. הרב: או.קיי. אז המושג של "רוחניות" כנראה לא מבואר לך אבל הנקודה בין המזרח הרחוק למה שאנחנו מדברים, רוחניות שמה זה "האואה" "האואה", "רוח" "רוח", זה בשביל העולם הזה, זה בשביל מדיטציה, זה בשביל הרגשות פה, זה לא בשביל העולם הבא. זה בשביל להרגיש פה רוחני, אתה מבין? "בהיי, בהיי ככה" אתה מבין? "מרחף וזה עם הרגשות" אתה מבין? זה הרוחניות שהם מדברים. אנחנו לא מדברים על רוחניות כזאת, אנחנו מדברים שאדם "קונה רוחניות" פירוש: שבאישיות שלו הוא מתעלה ומתעלה ומתעלה על ידי דרך הקדושה היחידה שניתנה בתורה הקדושה, מה היא הדרך שבאמת עולים ברוחניות. זה שאדם יעצום עיניים ויעשה תרגילי מדיטציה הוא לא עלה ברוחניות, רוחניות צריך לעלות איתה. איך עולים? – רק דבר אחד, התורה הקדושה אומרת איך עולים: "אשר קדשנו במצוותיו" מושגים של קדושה, לא רוחניות. רוחניות ודאי, כל ברייה, כל אדם נברא עם רוחניות. "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה" זה סתם אדם, זה לא יהודי רק, "ויפח באפיו נשמת חיים" זה כל אדם. נכון, שיש רוח חיים באדם, רוחניות. אבל המעלה של הרוחניות, קניית רוחניות, זה רק בדרך של תורה ומצוות. לכן אתה צריך לקנות את הרוחניות הזאת שנשארת לעולם הבא, לא רוחניות מה שנקרא פה "אדם רוחני", "סגפן" או "פקיר" או אחר, לא. מדובר שאתה יכול להישאר אדם נורמאלי כמו כולם, להראות כמו כולם, לא יראו עליך שום דבר בחיצוניות, לא תעשה תנועות, לא תשב עם רגליים משולבות, אתה תלך ותנוע ותחיה כרגיל, אבל מעלת הרוחניות שבך כל הזמן מתעלה לעילא ולעילא ולעילא. הבינות?

משולית נגר לנציב מוולוז'ין

מקטע 10 : (05:42)

שאלה: למדנו בתנ"ך שבן אדם יכול להיות שהוא, יכול להיות צדיק תמים, כאילו הוא לא היה צדיק כזה בעולם הזה אבל בגלל שהמהות שלו הייתה שהוא בעצמו היה אמור להיות רוצח, זאת אומרת שהנפש שלו הייתה נמוכה מאוד, ואם הוא הגיע לרמה של צדיק רגיל זה עדיין כמו רמה של מישהו צדיק גדול. ויכול להיות אדם שבכלל לא התקדם, שהנפש שלו נולדה נפש טהורה מאוד ואם הוא לא התקדם אז הוא כמו רשע. עכשיו, אם לדוגמא אני לומד גמרא ואני לא מצליח, איך אני יודע, כלומר הנפש שלי הייתה כאילו נמוכה ועכשיו עליתי עד לפה, עד לרמה הזאת. הרב: קודם כל - כל הנשמות באות שוות. נשמות שאתה מתאר שהם באות נמוכות, עליוניות וכו' זה תלוי בגלגולים קודמים. לכל נשמה ניתן אותו צ'אנס אבל לא כל נשמה מתבקשת לרמה שהשני יתבקש. לכל אחד יש סוג העבודה שלו בעולם הזה. יש במושגים נשמות גבוהות אבל לכן הדרישות מהן הן גבוהות, ויש כאלה שבאו נשמות רגילות, לא גבוהות במיוחד אבל הן צריכות לעשות מה שהן צריכות לעשות אבל במאה אחוז שלהן. רבי זושא מנפולי היה אומר "אני לא פוחד שיאשימו אותי למה לא הייתי משה רבנו אבל אני פוחד שיאשימו אותי למה לא הייתי רבי זושא", הוא צריך להיות מה שהוא. אבל הנציב מוולוז'ין לדוגמא כשפעם אחת הוא לא היה תלמיד כל כך מצטיין והוא לא היה מצליח כל כך בלימודים, והוא שמע את אבא ואמא שאומרים שכיוון שלא עלתה בידו והוא לא מצליח כל כך אז הם ימסרו אותו לנגר שיהיה שוליה. הוא שמע את זה שרוצים להוציא אותו מהתלמוד תורה ולשלוח אותו שיהיה שוליה אצל נגר אז הוא בכה, התפרץ, ניגש להורים והתחנן על נפשו שלא יוציאו אותו מהתלמוד תורה. וההורים ניאותו ואמרו שיתנו לו עוד צ'אנס, עוד כמה חודשים לראות אם אכן הוא יוכל להתגבר. ומאותו יום והלאה הוא עלה ונתעלה ועלה והתעלה עד שהיה לנציב מוולוז'ין. לפני שהוא נפטר הוא אמר שאוי ואבוי לו אם הוא לא היה שומע את אותה שיחה שהוריו דיברו ואכן היו שולחים אותו להיות שוליה של נגר. למה? – הוא היה מגיע לעולם האמת והיו מוציאים ספרים ואומרים לו "אתה מכיר את הספר הזה 'העמק דבר'? אתה מכיר את זה?" אז הוא היה אומר להם: "לא, למה? מה לי ולספר כזה?" אז אומרים לו "אתה יודע שאתה היית צריך להוציא אותו?" אומר "אני? מה אני ומה חיי? הייתי בעל הבית, הייתי עובד אצל נגר וזה" אומרים "לא, אם היית עובד על עצמך מה שיכולת היית הנציב מוולוז'ין"! זאת אומרת כל אדם יכול לעשות את הפוטנציאל שניתן לו, והוא לא יודע כמה פוטנציאל ניתן לו עד שהוא ימצה את כל כוחותיו. אם הוא לא מיצה אל כל כוחותיו ודאי שהוא לא ניצל את כל הפוטנציאל שניתן לו. זאת אומרת זה תלוי בך! בין אם הגדרת את עצמך כאדם שהגיע עם נשמה כזאת או אחרת אתה צריך למצות את כל כוחותיך ואם עשית את כל מה שבידך לעשות לא תהיה תביעה עליך. אם אדם למד חמש שנים גמרא לדוגמא, ולא עלתה בידו, הוא לא מבין, הוא לא מבין. יש כאלה מסכנים שנולדו בלי יכולת. אם אדם ניסה חמש שנים, אבל ממש ניסה, לא שהוא חיפש לא ללמוד ואחרי חמש שנים נמאס לו, הוא ניסה באמת ולא עלתה בידו, אכן ימליצו לו לנסות ללכת לעבוד קצת, לעשות כך ולקבוע עיתים לתורה וכולי וכולי. אבל זה גדר נדיר, כמעט לא מצוי דבר כזה, רק אנשים בדרגה מאוד ירודה שכלית. אבל אם זה סתם עצלות, זה לא שהוא לא יכול, אתה עצלן. לדוגמא: הוא כבד, עד שהוא נכנס לשיעור ועד שזה, אבל כשאומרים שיש הפסקה הוא רץ הראשון, הוא מגיע למגרש הראשון. אז מה, אז הוא באמת מסכן? הוא לא מסכן, הוא לא "נבך", הוא לא מסכן, הוא פשוט מאוד עצלן בדברים של רוחניות, הוא לא מבין את הערך של זה, הוא לא מבין מה יוצא לו מזה, הוא לא שואף לזה. הוא אומר "מה, אני אהיה אברך בכולל. מה, אני? מה יצא ממני מה? אחר כך משכורת כזאת דלה וכולי, מה אני צריך את זה? ככה אני אלמד תואר, אני אלך לפה, אני אלך לצבא, אני אהיה "פייטר", אני אהיה זה, אני אהיה לוחם, אני אהיה, אני אהיה, אני אהיה." נכון אתה תהיה, מישהו אמר שלא תהיה? אבל אתה תהיה במקום מה שהיית יכול להיות ובשמים לא יתפעלו אם אתה תגיע לשמה ואתה תגיד "אני דוקטור לחומוס", לא מעניין אותם מזה. אתה תצטרך להגיע לשם ישאלו אותך: "קראת?" "שנית?" "למדת?" אפילו על מעשה מרכבה ישאלו אותך. מה היית? השאלה מה היית? מה הפוטנציאל שלך? אז אתה יכול. או! זה אחד שרוצה לאכול קרמבו. הוא אומר "תשמע, אבל תראה, אם אני יעבוד ויהיה לי זה, ויהיה לי תואר, ויהיה לי זה, אז אני אצליח בחיים", נכון, אף אחד לא אומר. בחיים פה יכול להיות שאתה תצליח ביחס לחברך הנראה לא טוב, יכול להיות, זה נכון. נכון. אבל אם העולם היה מסתיים פה כשנפטרים וככה זה היה מסתיים, אז באמת אתה צודק, גם אני היית מיד הולך עכשיו ועושה כל מה שכולם עושים. אבל מכיוון שזה לא כך ויש המשך ויש אחרית וצריך לתת דין וחשבון אז אני לא אהיה הטיפש שלא ישמע לשלמה המלך ואני יהיה יותר חכם ממנו. זאת אומרת יהודים יקרים, אדם צריך לדעת: החשבון הוא מה אדם יכול לנצל את עצמו, וחבל על כל רגע.

בעיית ישוב העולם ולימוד התורה

מקטע 11 : (01:58)

שאלה: לפי מה שהרב אומר אז נראה שכל העולם זה איזה משחק מחשב כזה, סימולטור, ולאגור מצוות, ובעצם אין עניין בכלל, כל התורה בעצם מיותרת, אין עניין לעם ישראל, אין עניין ל..., לא יודע, כל ההסתכלות צריכה להשתנות מעכשיו, ובעצם אדם צריך לקום בבוקר וישר שהוא קם בבוקר הוא צריך לחשוב איך לשמור מצוות, מצוות מצוות, ובעצם העולם הזה יראה ממש מוזר, לא יהיה כמו מה שהתורה דורשת מאיתנו שיהיה ישוב העולם, שיהיה עניינים של עם ישראל...של... לא יודע... הרב: סליחה,עם ישראל היה קיים גם לפני הדור הזה נכון? ש. נכון. הרב: יישבו את העולם או לא יישבו את העולם? התיישבו בעולם? עסקו במסחר? עסקו בכל דבר? מה, רבי יוחנן לא היה סנדלר? רבי יהושוע לא היה פחמי? ש. שלמה המלך היה לו צבא. הרב: אז אני אומר, אמרתי שלא צריך צבא? ש. לא, אני אומר שצריך שגם אדם ידאג לעצמו, הרב: כן, ש. וגם שיהיה עניינים כלליים. הרב: יהושוע בן נון היה רמטכ"ל? יהושוע בן נון חזר בלילה מהמלחמה? בא אליו מלאך, שאל אותו יהושוע "על מה באת?" אמר לו "על עתה באתי". מה זה "על עתה באתי", מה זה "על עתה באתי", על מה? ש. "עתה כתבו לכם את השירה הזאת", בסדר...... הרב: לא על "עתה כתבו לכם", הוא בא אליו "על עתה" שהיו צריכים לעסוק בתורה ואחרי יום של מלחמה. תקשיב, יום של מלחמה בצווי אלוקים לא בצווי הקבינט הביטחוני, בצווי אלוקי! אומר הקב"ה להלחם מלחמת מצווה אמיתית, מצווים, והוא אומר לו אתה צריך היית אחרי יום מלחמה קשה בלילה עוד לעסוק בתורה! "וילן בעמק, בעומקה של הלכה", לא הוא למד ככה מלמעלה עם ניגון, הוא נכנס לעומקה של הלכה ללמוד כי זה החיוב. אתה מתאר לך כזה דבר? מה מבקשים מיהודי? זה ישובו של עולם. אבל המשחק בקוביה, זה שהולך לקזינו, זה שהולך לכאן, אלה מבטלי קיומו של עולם. זה יישוב עולם? זה ביטול עולם. זאת אומרת כל מה שהאדם נדרש בעולם הזה אין יישוב יותר מאשר דרך התורה הקדושה.

מדוע נגזרו המלחמות 

מקטע 12 : (05:12)

השואל: למה שיהיה בכלל צווי אלוקי להילחם? למה בכלל שיהיה עניין של עם ישראל שיקראו לו עם ישראל? שיהיה כל העולם כולו שיהיה סתם אנשים........ הרב: אני אגיד לך: עם ישראל לא צריך בכלל להילחם. עם ישראל לא צריך להילחם. למה היה צריך להילחם? כשעם ישראל יצאו ממצרים אז היו צריכים להילחם? הקב"ה הולך לפניהם, יש להם עמוד אש, יש להם ענן מלווה אותם, יש להם מי שמשפיל להם את ההרים וכולי, יש להם ענני כבוד, הם לא צריכים כלום. מה פתאום להילחם? ש. זה המצב הטבעי שצריך להיות. הרב: למה זה היה? זה המצב הטבעי?! – בדיוק הפוך. המצב הטבעי של עם ישראל זה המצב הזה: ענני כבוד ומן יורד מן השמים ומים מבארה של מרים, זה המצב הטבעי של עם ישראל, ככה רצה הקב"ה להנהיג אותם כל הזמן. אבל "ויחנו ברפידים, רפו ידיהם מן התורה ויבוא עמלק". אה, אתם נרפים – מתרפים מן התורה. אני רציתי להוביל אתכם על ענני כבוד, אני הוצאתי אתכם ממצרים לתת לכם את התורה, אני הבאתי לכם תורה בשביל שיתבטל המוות מן העולם, אני אמרתי "אלוקים אתם", אני אמרתי "אלוקים אתם", אבל אתם מה עשיתם? – אומנם אתם הצלחתם לבטל את המיתה מן העולם בזה שקבלתם את התורה אבל מה, עשו עגל. כבר פסקה הזוהמה, כבר חזרו להיות כמו אדם הראשון, כבר הייתה מציאות שגמרנו, העולם הגיע לתיקונו, אבל אתם רוצים עכשיו עגל עם מחולות, תופים ועניינים ועוד פעם מחדש, חזרתם עוד פעם לבחינה הזאת? אז הכל מתחיל מחדש. אני רוצה להעלות אתכם למעלה למעלה, אנחנו יכולים להגיע לבחינת עולם הבא פה, אבל אדם שואף לחומריות, החומר שלו מושך אותו, אתה מבין? אז מה אומר הקב"ה? – אני אתן לך התעמלות כל הזמן. אני אדאג לך שאתה תהיה תפוס יותר ברוחניות מאשר בגשמיות, אתה שומע? עושה לך הקב"ה סדר יום בכוונה. כמו שיש לוחם, נכון? למה צריך לטרטר את הלוחמים כל הזמן? תן להם שינוחו, יהיה קרב, שיצאו. למה צריך כל הזמן אימונים ועוד אימונים ועוד אימונים? אין מלחמה, בשביל מה צריך כל הזמן אימונים? לא, אתה צריך כל הזמן להיות טרוד בלחימה והכנה, יגיע רגע האמת הופ אתה מוכן. אומר הקב"ה "אני גם, יש אויב שכל הזמן מחפש אותך, קוראים לו "יצר הרע". יצר הרע זה יותר מהסורים, יותר מהמצרים והלבנונים והירדנים והאיראנים, כולם כולם כולם כולם, יצר הרע אחד יותר גרוע מכולם. מה אני עושה? אני נותן לך תרגילים שהתרגילים האלה לא יאפשרו לו לחדור אליך. מה זה? איך שאתה קם כבר יש מצווה: "מודה אני", כבר נטילת ידיים, כבר ברכות, כבר תפילה, כבר קריאת שמע, כבר תפילין, כבר ציצית, כבר ככה, ברכת המזון ועוד פעם, ולמוד ועוד ועוד, כל הזמן להיות עסוק באימונים כל הזמן כל הזמן...... שאם יבא הצר הצורר, יבוא יצר הרע וירצה לחדור – יהיה לך במה להדוף אותו. למה? "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", הדבר היחידי שיכול נגדו, אני אומר לך, אני בראתי אותו, אני יודע הטיל הזה איך עובד ואני יודע מה ה"נגד" שלו, ה"נגד" שלו זה רק תורה. גם מצוות לא יעזרו, רק תורה תוכל לשרוף את היצר הרע. "הלא כל דברי כאש". לא תשתמש בעצה שלי, לא יעזור שום דבר, אומר הקב"ה. ואני כל מה שאני נותן לך זה שתצליח לעבור בימי שלום בלי מלחמה. אבל אתה מחפש עצות אחרות, אני אומר לך אנטיביוטיקה ואתה לוקח אופטלגין? לא יעזור, אני הרופא! אני אומר לך מה אתה צריך לקחת! זה האנטיביוטיקה, זה מוריד את הדלקות, תלך עם תורה כל הזמן, תהיה צמוד לתורה, כל הווייתך תהיה תורה, אפילו בעסקך, אפילו אם אתה עוסק לצורך, ואפילו אם אתה ישן לצורך ואפילו אם אתה אוכל לצורך, אבל כל זה להוויה הזאת כמו שלוחם נח, אותו דבר, תדע לך: לא יוכל עליך שום אויב ושום צר, והצר הצורר הגרוע מכולם הוא יצר הרע. כל השאר זה חילותיו שבאים להפריע לך במלאכתך. כשבאים עמלק להילחם בישראל זה שולח אותם היצר הרע. אתם רפיתם מן התורה? בסדר, יש לכם זמן? אתם פנויים? בואו נסדר לכם התקפה. אבל אם מתעסקים בתורה הקב"ה אומר "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". אני אדאג, מה זה דאגה שלכם? כשבראתי אותך הייתי צריך את עזרתך בשביל לברוא אותך? כשאני דואג לך למזון אני צריך את עזרתך שתלך לעבודה? תביא את הכסף? מי נותן את הכסף לבעל הבית שיתן לך? מי נותן לו חיים בכלל שיפתח מפעל? מי נותן לך את הכוח בכלל לעבוד? מי עושה את כל זה? אני עושה הכל. אז אני נותן לך את הכל ואומר לך אני אתן לך בלי לעבוד, אני אתן לך בלי....... אני אתן לך הכל! אתה אומר לו "לא, אני חייב לעזור לך", איך אתה יכול על כל העולם? 6 מיליארד איש לזון אותם? "אני חייב לעזור, אני אצא לעבוד קצת, אני אעזור לך". זה כמו אחד שרואה קטר שסוחב שישים קרונות והוא מרחם עליו, הוא אומר "תשמע, אני אדחף אותו מאחורה".

למה צריך עם סגולה?

מקטע 13 : (02:26)

שאלה: אני מסכים לגבי הדברים הפרטיים בודאי שזה הדרך וזה..... ככה צריך ללכת. אבל אני מדבר לגבי עניינים קצת יותר כלליים: למה צריך משיח בגלל זה? למה צריך גם בית מקדש? למה צריך את הכלליים האלה של עם ישראל ושלמה המלך? שיהיה אוסף פרטי, אנשים בעולם ולכולם יהיה תרי"ג מצוות ויהיה יצר הרע ויצטרכו להתמודד עם זה. כנראה, לא כנראה, ככה הספרים אומרים, ככה התורה אומרת, צריך שזה יהיה עניין אלוקי כל שהוא בעולם הזה, יהיה איזה דרך של עם ישראל, יהיה איזה, לא יודע, משהו הרבה יותר כללי וגדול מאשר סתם אוסף פרטים של כל מיני מצוות. הרב: לא לא לא, הקב"ה רצה לתת את התורה לכל אומות העולם כי רצונו יתברך שכולם, כולם יעשו רצונו, כיוון שהם לא רצו אז הם נשארו רק עם השבע מצוות שגם אנחנו היינו חייבים בהם. רק אנחנו רצינו, מה שאתה קורא עם סגולה, נהיינו סגולה מעצם זה שרצינו לקבל את מה שה' רצה לתת לכולם. לקחנו את זה, אימצנו לנו ויצאנו לדרך. נתווספו לנו עוד מצוות שמייחדות אותנו משאר עמים וזה מה שה' רצה לתת לכולם, וככה הייתה הנהגת העולם, וכל הדברים שבתורה הם דברים טובים לכולם והתורה גם מרחמת ודואגת לגר ולתושב ולכולם, אין בעיה, התורה הומאנית מאה אחוז. אבל אתה צריך להבין דבר אחד: משיח יבוא ויביא את המצב למה שרצה ה' מהתחלה שכולם יהיו, שכולם יכירו מה שאתה אומר ב"עלינו לשבח": "כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון לפניך יכרעו ויפולו", שכולם יכירו את ה', "ידע כל יצור כי אתה פעלתו ויבין..". כל זה רוצה הקב"ה מכולם אבל בינתיים זה לא כך, חלק, אתה מבין, אוכלים קרמבו, זה מה שמעניין אותם. ומעט, מתי מספר, מחזיקים במה שה' רוצה. זה פך השמן שעתיד להאיר את העולם כולו, אותו פך שמן שמחזיקים חכמי התורה, זה הפך שמן שעובר מדור לדור להאיר בסוף את האור הגדול, ובית המקדש זה הדבר הכי טוב שיש בעולם: גילוי שכינה בין בני אדם. ש. הבנתי, נחכה לעולם הבא. תאסוף מצוות, תגמור את העולם הזה, תקבל פי כמה וכמה בעולם הבא. הרב: יש סדר, יש סדר. יש סדר, נשמה, יש סדר. יש סדר של עולם הזה, יש אחר כך עולם של גן עדן וגיהינום, יש אחר כך עולם ימות משיח, יש אחר כך עולם תחיית המתים ויש אחר כך עולם הבא. נכון, יש סדר.

מדוע צריך ימות משיח בדרך לעוה"ב? 

מקטע 14 : (00:57)

שאלה: אם המטרה שלי הווילה שלי בעולם הבא כמה שתהיה גדולה? הרב: כן. ש. למה לי פה עם כל מיני עניינים של בית מקדש, של........ למה לי? אני רוצה לעשות מצוות, לקבל את הווילה שלי בעולם הבא. הרב: אני אסביר לך דבר אחד שאתה לא מבין: יש לי קלטת שנקראת "חמשת העולמות שלך", הקלטת הזאת זאת קלטת שמסבירה מהרמח"ל את הכל, את כל הדרך. יש דרך של תיקון, גם עכשיו שנמצאים אנשים בגן עדן ובגיהנום, עדיין ניתן לתקן על ידי אלה שפה את אלה שבגיהנום להעלות אותם וניתן להוסיף מצוות גם לאלה שנמצאים בגן עדן. עולם ימות משיח זה עולם שיהיה פה, אתה מבין, מצב שכולם יוכלו לתקן את עצמם. אלה שזכו מקודם יקומו בתחיית המתים ואחר כך יגיע העולם השלם, זה העולם הבא. אז יש סדר. ובינתיים בתוך הסדר הזה יש תיקונים שנעשים גם כן וזה העניין האלוקי בשביל לתקן שלא יידח ממנו נידח. רק יש אחד שיעשה את זה בדרך הקצרה והטובה, יש אחד בדרך ארוכה ומפותלת. השאלה למה שנלך בדרך לא דרך?

אם רק ילמדו כיצד יתקיים העולם?

מקטע 15 : (07:05)

שאלה: רציתי לשאול - לפי ההסבר הזה אז למה רבי יוחנן היה סנדלר באמת? ולמה בכלל צריך.... מי ירצה להכין אוכל, חקלאים וזה. הרי אף אחד לא ירצה, לא ירצה לעשות את זה. כולם ירצו לשבת וללמוד תורה כל היום, אין מי שיכין אוכל, אין מי שיעבוד, אין מי שיהיה סנדלר ונגר וזה.... כולם ירצו לשבת 24 שעות ללמוד תורה. הרב: יפה. ובכן הרמב"ם אומר כמוך, והוא אומר "לולא המשתגעים העולם היה חרב", אבל הוא סומך על זה שיהיו כמה משוגעים שיעבדו. זאת אומרת, באמת מצד האמת אם אנשים היו עובדים, אם היו עובדים את ה' כמו שצריך לא היינו צריכים כלום, לא היה צריך גם את המשתגעים. לא היינו צריכים. למה? – ההנהגה הייתה אלוקית. אדם הראשון כשנברא, בגן עדן נברא. עכשיו: מלאכים היו צולים לו בשר ומשקים אותו יין. זאת אומרת הוא היה בגן "לעובדה ולשומרה" ואם הוא היה עושה את רצון הבורא ולא היה נכשל באותו חטא מכאן והלאה הוא היה עולה ומתעלה ומגיע לבחינת עולם הבא ישר כמו שהוא רצה בדרך הקצרה. אבל כיוון שנפגם העולם על ידי חטאו וכל זרעיותיו אחריו נפגמו ודרך התיקון זו הדרך שה' נתן על ידי מיתה שהגוף מתנקה באדמה, והנשמה מתנקה בעולם העליון, ואחר כך חוזרת ביחד עד שיהיה כמו אדם הראשון לפני החטא, לכן אנחנו עוברים את כל המסלול הארוך הזה. עם ישראל היו יכולים לעבור בשלשה ימים ממצרים לא"י, אבל כיוון שחטאו זה נארך ארבעים שנה. זאת אומרת מצד ה' הוא לא צריך את כל מה שאנחנו מתאמצים לעשות, הוא היה נותן הכל מוכן. אבל מה נעשה שאנחנו מקלקלים את אורחותינו ודרך התיקון היא דרך זו? זאת אומרת הקב"ה בעצם רוצה את טובתנו, רק אנחנו חכמים מחוכמים שחושבים שנשיג בדרך אחרת. והוא אומר קחו מאתי את הדרך הקצרה, למה תלכו בדרך ארוכה? אז אנחנו מה אומרים? – "היא יותר נעימה, יש בה יותר נוף, הדרך הקצרה היא קצת יותר קשה". אבל אומר הקב"ה הקצרה הזאת תביא בסוף למישור, והמישור שאתם הולכים כרגע יביא אתכם לקוצים. אז תראו לפי מי אתם הולכים: מורה הדרך שלכם זה מי שברא את העולם, ברא את השבילים, ברא את כל הדרכים והוא אומר לכם "לכו בדרך זאת", איך יכול לבוא ילוד אישה וללכת בדרך אחרת? רבי יוחנן, אם דברנו עליו, רק שתדע, פעם אחת הוא הלך עם רבי חייא בר אבא בדרך, הם עברו ליד איזה מקום והוא אמר לו "שדה זית" אתה רואה את זה? רבי יוחנן אומר לו "זה מכרתי אותו". בשביל מה? – ללמוד תורה. עברו ליד שדה אחר, אומר לו "אתה יודע זה מכרתי". בשביל מה? – ללמוד תורה. בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו "לא השארת שום דבר לזקנותך?", רבי יוחנן רואה אותו בוכה אומר לו "תגיד לי, קל בעיניך שמכרתי דבר שנברא לשישה ימים, וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה? מה מכרתי? מכרתי שדות שנבראו בשישה ימים, כל הבריאה נבראה בשישה ימים, והתורה ניתנה לארבעים יום וארבעים לילה. וזה נקרא בריאה, למה? למה היה צריך משה רבנו לעלות ארבעים יום וארבעים לילה? היה יכול לתת לו ביום אחד מה שנתן לו בארבעים יום וארבעים לילה. משה רבנו היה צריך להתפשט מחומרו. כיוון שהחומר של האדם נברא לארבעים יום – יצירת הולד, היה צריך ארבעים יום שיופשט מחומרו הגשמי כדי שהוא יוכל לקבל תורה כזאת רוחנית. אז רבי יוחנן מכר את נכסיו ולא השאיר כלום בשביל שיוכל ללמוד תורה. ועל מה בכה רבי חייא בר אבא שגם הוא היה עני? וגם הוא ידע עניות מהי? הוא עזב את א"י בגלל עוני שהיה כל כך בא"י בשביל ללכת להתפרנס בחוץ לארץ, שזה מותר על פי ההלכה. למה הוא עשה זאת? הוא ידע מה זה עוני. אבל הייתה מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי חייא בר אבא. מהי הדרך לקנות את התורה: האם מתוך עוני ודוחק או מתוך רווח? מה פירוש? אמר לו רבי חייא בר אבא: אם כבר היה לך נכסים למה מכרת? היית מסתחר איתם, לוקח את הנכסים וגורם שאנשים יבואו, יהיו אריסים, יהיו אחרים יעשו בזה מלאכה ואתה תקבל את הכסף. רבי יוחנן אמר "לא, אני בדווקא, בדווקא לא חיפשתי את זה אלא בשביל ללמוד מתוך הדחק" ולכן הוא אומר לו את הדוגמא הזאת שהעולם נברא בשישה ימים, מכרתי את זה, אבל קניתי תורה שניתנה לארבעים יום וארבעים לילה, פירושו בלי חומר בכלל, זאת אומרת רבי יוחנן הבין שעיקר העבודה זה מתוך הדוחק, בדיוק הפוך ממה שאנחנו חושבים. למה? "כי גדולה אחת בצער ממאה שלא בצער", וכמה שיש יותר עולם הזה, כשרוצים להשיג תורה ככה זה מונע מהשגת התורה, אז לא כל אחד יכול להיות רבי יוחנן, אבל צריך לדעת גם מה ההפסד שיכולים להשיג ואם אדם חכם באמת, אז באמת הוא יעשה את החשבון האמיתי כי החיים קצרים, אתה תהנה מקרמבואים הרבה בחיים, אבל לא יישאר לך מהם כלום. והמאמץ והייסורים והסבל האלה שאתה חושב שיעברו עליך כשאתה מפסיד קרמבו הם יעלו אותך למדרגות העליונות גם בעולם הזה וודאי לחיי העולם הבא. אתה יודע מה היה קורה אם רבי יוחנן לא היה הולך בדרך כזאת? אוי ואבוי. מסופר על רבי יוחנן ורבי אילפא שפעם אחת הלכו בדרך וכשהם הלכו בדרך, למה הם הלכו? הם עזבו את בית המדרש והחליטו שהם הולכים לעבוד, לא היה אוכל, היה רעב, לא היה אוכל, אז כל אחד אמר פסוק אחר, וכל אחד הלך, והם הגיעו לאיזה שהוא מקום והוא שמע רבי יוחנן בת קול שאומרת שאחד מהם צריך לצאת גדול בתורה. שאל את חברו אילפא: "אתה שמעת משהו?" אומר לו "לא", אז הוא הבין שזה מדובר אליו כי הוא לא שמע, והוא אמר "אפס כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", הוא החליט שהוא חוזר בחזרה לישיבה וללמוד תורה. אבל הוא היה רעב? הדוחק, העוני, הכל, גרם לו שיצא, לא שהוא רצה לעזוב אבל הוא היה חייב לצאת. אז מה קרה? שמע בת קול וחזר. מה אנחנו היינו אומרים אם היינו שומעים בת קול? – "בוא הנה, אני מדומיין, לא שמעת כלום?" "ואו, אני כבר כנראה מהרעב כבר מטושטש, שומע קולות", ואי ואי ואי,רבי יוחנן שומע בת קול, לא תולה בטעות, בשגיאה, בזה, לא בהול לממון, הוא לא הלך בשביל ממון, הוא הלך בגלל הכרח, בגלל אונס! ואף על פי כן בת קול אומרת, הוא לא שמע, סימן שזה מדבר אלי, חוזר בחזרה, אם לא היה חוזר רבי יוחנן לא היה לנו את התלמוד הירושלמי, ולא היה לנו את כל מה שאנחנו לומדים בבלי מה שאמר רבי יוחנן.

גדולים צדיקים במיתתם 

מקטע 16 : (04:54)

אתם שומעים החלטה בין שני חברים? שניהם היו באותה ישיבה, שניהם היו באותה ישיבה. אחד אמר "תשמע, אני שמעתי את ההרצאה של אמנון יצחק, אני החלטתי, אני לומד תורה, רוצה להיות הגאון מוילנא". השני אמר, "עזוב, בחיאת דינכ, אתה תהיה הגאון מוילנא? לך תעשה קריירה וזה, ותלמד קצת תורה". זה אילפא ורבי יוחנן. בכל ישיבה יש כאלה. חלק כשרוצים להיות רבי יוחנן והם יכולים לזכות בקלות להיות רבי יוחנן, רבי יוחנן שזה הוא, השם שלו, לא רבי יוחנן ההוא, מה שאתה צריך להיות, המאה אחוז שלך אתה יכול להיות, זה הרבי יוחנן. ויש אחד מחליט להיות אילפא. אז תחליטו, כל אחד צריך להחליט מה הוא רוצה להיות, הפיתויים גדולים, נכון, העולם נוצץ, זוהר, מחייך, כאילו מחכה לך, עד שתגיע אליו הוא יראה לך. חושבים שמחלקים מרגליות בחוץ. תסתכלו אנשים מבוגרים, תשאלו עובדים שעובדים חמישים שנה, תשאלו עובדים שעובדים שישים שנה, לכו תראו, נו, "תעשו לנו סיכום חיים". מה, מה, מה יש להם? מה יש להם? יושבים בפתח הבית עם כסא נוח "אה, עוד אוטובוס עבר. אה," ומעיפים זבובים, זהו. ככל שזקני עמי ארצות מזקינים – מיתטפשים, וככל שתלמידי חכמים מזדקנים - מתווספת בהם דעה. תראו: הרב שך בן מאה פלוס, תראו: הרב כדורי בן מאה פלוס, כל העולם עולה לרגל אליהם. תראו לי אחד זקן חתייאר שמישהו הולך אצלו מהחילונים. תראו רבי שמעון בר יוחאי – ישב במערה, לא היה מפותח, לא למד באוניברסיטה, לא היה לו תואר B.A M.A, בהמה. לא היה לו, לא היה לו, הוא לא היה "נאור", הוא לא היה "נאור". הוא לא היה יוסי שריד, לא. הוא היה רבי שמעון, רבי שמעון בר יוחאי. לכו תראו: מיליון איש מגיעים לציון שלו רק בל"ג בעומר. מיליון איש, אחרי אלפיים שנה האיש כבר איננו. תלכו תראו את ראש הממשלה הראשון בן גורגור, מנוחתו שדה בוקר. אין מנין, רק עם אנשי השב"כ שמלווים, אבל הם גם לא מצטרפים למניין. אפילו קדיש כמו שצריך אי אפשר להגיד. וזה אחד שחי לא מזמן, מכירים את פועלו ומה הוא עשה ואומרים שהוא הקים מדינה. נו, אז הוא נמצא פה, למה לא עולים לרגל כל הזמן? ראיתם פעם איזה דוקטור מפורסם שנפטר והיה לו שם עולמי שמשהו חלה במחלה והלך לציון שלו וביקש שיתפלל עליו שיהיה לו תרופה? אבל כולם עולים אצל רבי שמעון, אצל רבי מאיר, להתפלל שיהיה להם תרופה. מה הוא היה דוקטור? (צוחק) הוא לא היה דוקטור, הוא היה צדיק. וצדיקים גדולים במיתתם יותר מבחייהם. זו האמת של התורה, האמת של התורה. בהלוויה של הרב זלמן אוירבך, מנוחתו עדן, השתתפו 300,000 איש. תוך שעות התקבצו. אחרים לא יכלו להגיע, היו בעבודה, וכאלה מחו"ל לא הגיעו, אבל זה התקבצו. איפה ראיתם עוד לוויה כזאת בישראל למשהו חילוני מפורסם? רבין שנרצח, 24,000 איש כשהשהו את גופתו 72 שעות שיעברו ליד הארון. וזה כבר כשהיה מזעזע והיה איום ונורא וזה ראש ממשלה ויש חלק שהעריכו אותו. זה הכל מה שהגיעו? ועוד השאירו אותו שיהיה יותר כבוד. הרב המנוח, הרב בן ציון אבא שאול – 300,000 איש מלווים אותו. זה סוג אנשים שלא יצאו, לא היו מפורסמים, לא היו להם כותרות בעיתונים, לא היו כלום! כלום! רק מי שלמד תורה הכיר אותם, זה הכל. מאיפה הכיר אותם? פגש אותם? גם לא. -קרא את הספרים שלהם, את הפסקים שלהם, זה הכל! כמה אוטובוסים?! זה הכל. איך זה יכול להיות? אלא יש אמת ויש שקר: יש אמת שהיא נצחית, ויש אמת שקרית, אמת זמנית, אמת שאנשים החליטו שהיא אמת. הם אומרים זה אמת, הנה כבוד וזה כבוד, "כבוד השר הגיע", "כבוד ראש הממשלה הגיע", "כבוד זה......". עד שתופסים שהוא גנב כמה חבילות וכמה זה....... ואיזה כבוד? – "חביט" לא "כבוד.......". זאת אומרת "כבוד חכמים ינחלו", אדם שהולך בדרך התורה זה הכבוד האמיתי, זו ההערכה האמיתית.

מצוות התלויות בארץ

מקטע 17 : (02:45)

שאלה: לגבי העולם הזה - הזכרת את חטא האדם הראשון. עכשיו היה גם חטא האדמה גם, שהאדמה קילקלה. אז אין עניין לתקן גם את החטא שלה על ידי שעובדים את האדמה בדרך שהקב"ה נתן לנו? הרי יש מצוות של עבודה בארץ כגון שמיטה וכל המצוות האלה שהם מצוות של עבודת האדמה. הרב: אין בעיה, אתה רוצה לעבוד עם האדמה, תעבוד. מה הבעיה? ש. לא, אנחנו חטאנו, נכון, ואנחנו צריכים לתקן את החטא. וגם האדמה חטאה אז יש עניין לתקן את החטא של האדמה. כתוב "קוץ ודרדר תצמיח הארץ", העניין הוא שלא תוציא. הרב: אין לך מצווה לתקן את האדמה. יש לך מצווה לתקן את עצמך, אתה גם אדמה. ש. נכון. הרב: אז תתקן את עצמך, זה בסדר. ש. אז בשביל מה יש את כל המצוות האלה? לעבוד את האדמה... הרב: המצוות האלה נתנו לנו שנתקן את עצמנו, "כי האדם עץ השדה" אתה צריך לתקן את עצמך, אתה גם כן באת מהאדמה, למה קוראים לך "אדם"? – כי לוקחת מן האדמה, תקן את עצמך זה העבודה שלך, ויש מצוות התלויות בארץ, אתה צריך לעשות את המצוות האלה, נכון. אבל זה לא אומר שאתה צריך לבנות ולנטוע עכשיו את כל הכרמים ואת כל הפרדסים והכל. אם תעשה לך ד' אמות בישראל ויהיה לך מצוות התלויות בארץ, ותעשה כמה דברים, יפה מאוד – זה מצווה, מצווה גדולה. לעשות ראשית הגז אפשר גם היום לעשות, אפשר כל מיני דברים לעשות, למה לא. פטר חמור. כל מצווה שאתה רק יכול לעשות תעשה. מישהו אמר לא לעשות? – ודאי! אבל המצווה להיות חקלאי? – אין מצווה להיות חקלאי. אלא מה, צריך, נכון, צריך. אז צריך, תעשה. ואם מישהו עשה כבר בשבילך אז גם אתה צריך? אתה צריך להיות גם יצרן? – לא! אתה צריך להיות גם סוחר? – לא! אין מצווה כזאת. אבל צריך שיהיו גם סוחרים ויצרנים והכל, נכון. אז מה? היו יכולים להיות אומות העולם. אבל אנחנו רוצים גם כן להשתתף, אתה מבין? העולם קשה לו לבד אז אנחנו, כמה יהודים מתנדבים, אתה מבין, לעזור, שהעולם לא יגיד שאנחנו לא "משתתפים". בסדר, אתה רוצה להיות מהמשתתפים תשתתף, אבל זה על חשבון מה שאתה יכול להיות, זה ההבדל. דוקטור יכול להיות גם גוי, רב לא יכול להיות גוי. תלמיד חכם לא יכול להיות גוי. אתה צריך להיות תלמיד חכם, אתה צריך להיות רב, אתה צריך להיות צדיק, אתה! נצטווית בזה! "אתה לא יכול להיות", זה בגלל שאתה לא רוצה, אבל אם אתה באמת לא יכול להיות, בסדר. אז אתה פטור אם אתה אנוס. שוטה, חרש וקטן פטורים, בסדר. אם אתה אחד מאלה – פטור. אם לא, חבל על כל תירוץ שתתן בשביל לדחוק את האמת. תרוויח את האמת היא שלך בשבילך. עזבו את הקרמבו, תהיו רציניים.

האם סגפנות הגר"א נוגדת את ההלכה

מקטע 18 : (00:40)

שאלה: כתוב שצריך ליהנות מכל דבר בעולם הזה נכון? הרב: שמי שלא אכל פרי הוא ייתן את הדין. תאכל שתי פירות מכל דבר. יפה.אז הגר"א על פי הסיפור שלך ממש לא נהנה מן העולם הזה. מלאכול לחם וזה... זה לא נקרא ליהנות מן העולם הזה. יש אדם שלא רוצה ליהנות ממה שהקב"ה נותן. פירושו של דבר: הוא לא מחשיב את מה שהקב"ה נתן לו. לא שהגר"א לא רצה ליהנות משום שהוא לא החשיב מה שהקב"ה נתן לו, אלא הוא רצה יותר מזה. אדם שהוא נזיר נקרא קדוש ובמקרים מסוימים הוא נקרא חוטא.

קליפ שלמה המלך - מוסר חזק

מקטע 19 : (02:32)