אדם לא יוכל לסלוח לעצמו כשיגלה מה איבד בחטאיו...
- - - לא מוגה! - - -
אבל כשהסתלקו במותו כל העניינים של העולם הזה,
התגלו כל החורבן
והשנאה העצמית שבפנימיותו,
כל החרטה על מעשה עצמו,
ואלה יהיו ייסורים וצער איומים ונוראים מאוד,
שאין דומה להם.
אין דומה להם. זה הגיהנום. הגיהנום בוער באדם עצמו.
הגיהנום
זה באדם עצמו.
וככל שהוא שקע בחטא,
בעוון, בפשע, במרידה,
ככה זה יתפוצץ עליו.
הוא לא יוכל לסלוח לעצמו על מה שהוא איבד, מה שהוא עשה.
הוא לא יוכל לסלוח לעצמו.
אם בן אדם לקח את התינוק שלו ושיחק איתו,
ליד מעקה, ופתאום הוא נשמט לו, וזה בן יחיד,
ונשמט לו למטה, אחרי חמש עשרה שנה הוא קיבל ילד ונשמט לו.
והוא כבר מבוגר, לא יכול להביא ילדים.
מה תהיה הרגשתו כרגע שהוא עשה במעידה אחת,
במעידה אחת, שהוא עמד ליד המעקה, ומעד, ומעד, והילד נפל, התרסק.
אין ילד יותר.
מה, מה, איך הוא יוכל לסלוח לעצמו? איך הוא יוכל?
כמה יבכל? למה עמדתי פה? איזה טיפש. למה לא התרחקתי מהמעקל?
למה עשיתי כאן? למה לא לקחתי בחשבון? למה לא?
אז אם על ילד שלך, אתה נשארת חי,
הילד מת, אתה לא יכול לסלוח לעצמך.
אז אם אתה בעצמך,
איבדת את עצמך לדעת במעשיך,
נשארת חי.
אבל הפוך, בזה שנשארת חי, איבדת את עצמך כל יום, מחדש.
עם עוד עוונות ועוד עוונות,
ואתה תעמוד יום אחד ותראה איזו התרסקות
אתה גרמת לעצמך.
ולעומת זאת, אתה תראה אחרים
שלא עשו כמעשיך, והלכו והתחזקו,
ועלו לרום הפסגה, והסתכלו מלמעלה בגדלות
ולא בקטנות,
ותראה איפה הם. נתבצר להם מקום.
אפילו בגיהינום, נתבצר להם מקום.
כל שכן מי זכה להיכנס לגן עדן?
ושם יש מעלות לאינשארות.