נחום אבלים אצל הרב דניאל זר
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
ערב טוב בעזרת השם ועשה ונצליח להשם עלינו ברחמת הנביאה ברשות האמינים קהל הקדוש נאמר את הדברים והיו נשמת המנוחה
ומקוות יוכבד מנוחת העדן.
יש מומחים גדולים
ציידים ביערות עג
שצדים קופים.
כיצד צדים אותם?
לוקחים קוקוס,
עושים בו חור קבוע במידה מצומצמת,
מכניסים לתוכו אורז מבושל ומתובל,
תולים את הקוקוס עם הפה למעלה פתוח,
קושרים את זה עם רצועות עור לעץ,
והקוקוס מתנדנד,
הריח נודף,
והקוף הראשון מגיע,
מכניס את היד לתוך הקוקוס,
ממלא את החופן באורז,
רוצה להוציא את היד,
לא יכול.
מנסה שמאלה ימינה להחליט, לא יכול.
מבין שהוא נתפס,
מנסה בכוח קופץ, קורע את היד.
כל אדם עם האורז,
אבל תהיה הוא לא יכול להוציא.
בינתיים הציידים מתקרבים לאט-לאט,
תופסים אותו,
חותכים את הרצועות,
לוקחים אותו עם הקוקוס,
מוכרים אותו לגן חיות,
100 דולר,
והקופיקו בפנים.
אם היינו שם, מה היינו אומרים לו?
מה היינו אומרים לו?
איך יכול להיות קופיקו טיפש?
שבשביל חופן אורז ויתרת על החירות,
ואתה נמצא כרגע בתוך כלום.
מה הוא היה צריך לעשות? לשחרר את האורז,
להוציא את היד.
אבל בגלל שהוא תפס את האורז, הוא לא יכול להרים את היד.
טוב, תשחרר,
תשחרר את האורז.
תשחרר ותשתחרר.
לא משחרר.
זה קוף בלוע.
אבל זה לא רק הקופים, גם אנחנו.
בשביל חופן של תאוות בעולם הזה,
הספקתי לשמוע את הרב קודם שאמר שעם הירוקים,
הוא הצליח להביא את הקבעי סהרה,
ועם הירוקים, אמריקה מביאה את כולם אליה.
ונותה שתרביצני ירביצני,
דולר של אמריקה.
אנשים בשביל כמה הנעות בעולם הזה,
הולכים שבי אחרי יצרן,
ולא עוזבים את היד,
לא משחררים.
אם תמשיך ככה לאחוז בכוח ותאוות,
יצר רע יצוד אותך,
ישים אותך אחרי סורג ובריח להרבה מאוד זמן. לא בעולם הזה,
בעולם שאליו אתה הולך. השאלה אם כדאי בשביל חופן להגיע למצב כזה.
הבעיה שלנו היא שבעצם אנחנו לא יודעים את ההרח שלנו. אנחנו מסתכלים כמו בעלי החיים על כל העולם הזה,
תאבים לו וחומדים אותו מאוד מאוד.
אבל הרב קרייזויר, זכר צדדים וקדוש ברוך הוא אמר,
שהוא התקשה תמיד במשנה,
שהמשנה אומרת,
חביב אדם שנברא בצלם,
חיבה יתרה נודעת לו, שנאמרה בצלם,
שנאמר, כי בצלם אלוהים עשה את האדם.
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתרה נודעת להם שנקראו בנים למקום,
שנאמר, בנים אתם לשם אלוקיכם.
אז זאת אומרת,
כתוב שחביבין ישראל,
ברושבת שאלה למה כתוב במשנה, חיבה יתרה נודעת.
מה צריך להגיד את התוספת הזאת, חמבה יתרה נודעה? תגיד, חביבין ישראל שביקרו בנים למקום שנאמר,
בנים אתם נשם אלוקים.
הוא אומר, שנים הוא לא מצא תירוץ שיספק אותו,
עד שהיה לו מעשה.
מה היה מעשה?
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ניגש אליו יהודי זקן,
ואמר לו, כבוד הרב, אני חושש מאוד מתוצאות המלחמה,
ולכן אני מפקיד בידך את הצבא והירושה שלי,
שאם חלילה יקרה לי משהו, אז תיתן את זה לצאצאי.
וכך היה,
אותו זקן נפטר,
והוא חיפש בבני משפחתו, במשך עשרים שנה הוא לא מצא.
עד שיום אחד הוא נוסע ברכבת,
עולה יהודי מבוגר, יושב לידו,
מוסמסטר,
מן הברית.
מנון לון הגיעו לזה שזה הבן שלו.
אמר לו, יש לי צבא לתת לך.
בדקו את המקורות, ראו שהם נכונים.
הבן אדם קיבל ירושה שלושת רבעי מיליון דולר,
בזמנו,
בבנק משווייץ.
שאל הרב קרייס, אני רוצה לצאת איזה ברכה,
האם הוא היה עשיר או היה עני?
אז הוא אמר שבעצם
בעצם בפועל הוא היה עני,
אבל האמת שהוא היה עשיר.
אם הוא היה עשיר למה הוא היה עני?
בגלל שלא נודע לו שהוא עשיר, לא נודע לו.
אבא שלו נפטר לפני עשרים שנה ולא נודע לו שהוא עשיר.
אז מה הוא היה בפועל?
אני.
הוא אומר, אז הבנתי את המשנה.
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,
זה רק בתנאי שחיבה זו נודעת להם.
אם זה נודע להם שהם חביבים,
שהם נקראו בנים למקום,
אז
זו החביבות. אם לא, הם בצלם אלוקים, כמו גויים, בדיוק כמו גויים.
במה יהודי נבדל מהגוי?
יהודי וגוי נבראו בצלם אלוקים,
אבל מה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום?
במה החיבה?
שזה נודע להם.
אם זה נודע להם, אז הם חביבים חיבה אמיתית.
אז אם כן,
כמה מאיתנו מבינים באמת
שאנחנו באים למקום? מי מאיתנו יודע באמת שהוא בן של הקדוש ברוך הוא על הפרגשה כזאת כל היום?
אז אני אסיים
בדבר ששמעתי מפיו של הרב בן דוד,
שדיבר לפניינו.
שפעם בארגנטינה הוא דרש
איזה דרשות וכו' וכו', אבל יום אחד הוא הלך ברחוב,
וכשהוא הלך ברחוב ראה אותו גוי
ועצר אותו, אמר לו, תגיד, אתה יהודי?
אז הוא אמר לו, כן, איך אתה יודע?
הוא אומר, אני קראתי עליכם בתנ״ך.
ראיתי שכתוב שאתם בנים של הקדוש ברוך הוא.
אז הוא אמר לו, נו,
מלומנו, זו פעם ראשונה בחיים שלי שנשאר ברחוב ואני רואה את הבן של הקדוש ברוך הוא הולך לקראתי.
אז הוא אמר לו,
תראה, תמיד חשבתי מה ההבדל ביני לבין הבן של הקדוש ברוך הוא,
והבנתי שכשאני הולך ברחוב,
אז אני חושב על מה שאני חושב ואני מסתכל על מה שאני מסתכל.
מעניין אותי אתה הבן של הקדוש ברוך הוא, כשאתה הולך ברחוב פה,
בדרום אמריקה,
על מה אתה חושב ועל מה אתה מסתכל.
הרב בן דוד אמר זה,
הסביר לי מה זה יהודי, מה זה בן של הקדוש ברוך הוא.
האם אנחנו הולכים ברחוב, בכל מקום, עם הרגשה שאתה הבן היחיד של הקדוש ברוך הוא?
איפה אנחנו?
אנחנו עם היד בתוך הקוקוס,
לא מוותרים על האורז.
אם היה יהודי שהלך פעם למקסיקו לגייס כסף, הוא נכנס אל העשיר,
והעשיר, ראה אותו שמח, אמר לו, עשית קופה היום?
אמר לו, דווקא לא.
אז למה אתה שמח? אמר לו, אני תמיד שמח.
אמר לו, אם תלמד אותי איך אתה שמח כל יום,
אני אתן לך סכום נכבד.
אמר לו, אין בעיה.
אמר לו, תדע לך,
אם נשיא מקסיקו יחליט
לכנס 40,000 מקסיקנים,
אם הוא ירצה לכנס 40,000 מקסיקנים בכיכר העין במקסיקו סיטי,
הוא יבחר שם סגן,
אחד מתוך ה-40 מיליון.
מה יהיה האושר של הבן אדם שייבחר?
והוא יצביע על החג,
והוא יעתק ממקומו ויעלה לבמה.
80 מיליון עיניים קניות ייתקעו בגבו,
אם הוא יישאר בחיים עד שהוא יגיע לבמה,
מעיילא רב אשרר.
אחרי זה הוא יהיה אחד מהעשרה הכי עשירים בעולם.
שם הכול שוחר.
זמנו, אתה מתאר לך את האושר של מי שנבחר להיות הסגן
של נשיא מקסיקו.
עכשיו, צא ותחשוב.
מתוך שבע מיליארד בני אדם בעולם,
הקדוש ברוך הוא הצביע עליי,
ואמר לי, אתה הבן שלי.
לא סגן של נשיא מקסיקו, הבן שלי. אני אבא שלנו ואתה הבן שלי.
מהקדוש ברוך הוא בחר 13 מיליון יהודים, בסך הכול כרגע ידועים.
וכל אחד שיושב פה הוא אחד מאלה שנבחר להיות הבן של הקדוש ברוך הוא.
זה מחייב.
זה לא סתם ידיעה.
אם אדם לא מרגיש את זה יום-יום, שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא, וזה מחייב אותו,
להוכיח לעולם שהוא הבן של הקדוש ברוך הוא,
שהוא שונה לחלוטין.
מכל הגרועים,
ולראות כמה הוא קרוב לאבא וכמה הוא רוצה לפרסם את האבא בעולם.
אם אדם לא עושה זאת,
לא נודעת לו,
והוא לא יודע בכלל מה זה יהודי.
אחד שיש לו אבא עשיר,
אז הוא אומר, אתה יודע מי זה אבא שלי?
אחד שיש לו דוד חכם גדול, הוא אומר, מי זה דוד שלי?
למה אתה לא מפרסם כל יום מי זה אבא שלך בשמיים, שאתה הבן שלו?
למה אתה לא דוגמה שאתה לא צריך אפילו לדבר,
ועצם ההסתכלות עליך אומרת מי אבא שלך?
מה הלכת מדרכה?
מה הוא אף אתה?
אז אני מחליץ, יהודים יקרים,
קודם כול, לא להכניס את היד לקוקוס.
ואם כבר הכנסתם,
תעזבו את החופן שמה, תוציאו את היד,
תתחילו להיות כמו יהודים גאים,
בנים של הקדוש ברוך הוא, ברוכים תהיו.