לא לא לא לא לא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתה מבזבז לי אנרגיה, אני לא מוכן לבזבז לי אנרגיה. אני חושב שאתה בבעיה.

אני בבעיה, יכול להיות. אני אגיד לך למה אתה בבעיה. יכול להיות, אני לא מתאים למערכת הזאת.

כן, אתה לא מתאים, נכון? אני מקבל את זה, אשחק אותה. אה, הוא אשחק אותה.

משהו שמציק לי מאוד בנשימה. בבקשה. אז תקשיב, אתה מסכים איתי שלבזבז זה אסור?

בא לבזבז. לבזבז. אני לא מדבר על לחסוך, אני מדבר על בזבוז. כסף? לא. חומר, גולם, תוליים, חיים, לבזבז. כל דבר שהוא לבזבז, אני לא מסכים.

אתה מסכים איתי?

אם אתה לא מסכים, אני אסכים איתך.

לא, לא, לא, לא, לא.

אתה מסכים שהסוף... אני לא אתרחץ, דוגמה,

יפתח את הברז, יאללה, לבבלה שיזום המים, אני אלך, אחזור, עושה סידורים ואני אסגור אותם. תלוי באיזה מנוע אתה. אני לא, אני לא, חכה רגע.

אני לא אדליק את הגז ואילך, וכל מיני חומרי גלם כאלה. אני לא אשפוט חומר על כך. אתה נותן הרצאות בנושא? לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה לומד לי על הלב, חכה רגע, אתה תענה לי תשובה. בוודאי. ואני מאמין שלא תענה לי כי כתוב ככה ואמרו לי ככה. בטח שלא, כי אתה אמרת. כי קיבלתי כבר תשובות כאלה ואני לא אקבל את זה. גם אני לא. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא,

אתה מסכים שאסור לבזבז? אני מסכים מה שאתה אומר. יופי, אנחנו כבר באותו קו.

היא עולה ויורדת בגלל שאתה לא רוצה ללחוץ על הכפתור שלה.

אתה משתמש ונותן לה לעבוד. זה השחק אותה. אה, הוא השחק אותה. אבל אתה אומר לי, אה, כאילו לא עשיתי. יאללה. עכשיו, בוא. דרך אגב, לא קיבלתי את הסיבה שלך. למה? מה פירוש? ככה, כי אתה משתמש במערכת, משתמש בכל, מנצד אותה. שום דבר. לא הבנתי, יזה. לא הבנתי. עכשיו אתה, אני לא מבין אותך.

תראה, תראה, תראה, עכשיו זה בזבוז של הערב. אם אתה ממשיך ככה, עכשיו אתה מבזבז את הערב.

אני לא מסכים לבזבוז. יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. אבל תקשיב. יכול להיות, תגיד לי להפסיק, אני מפסיק, אני הולך. אני לא אגיד לך להפסיק, כי זה יהיה בזבוז.

יכול להיות. למה אנחנו לא נפסיד את מה שאתה תגיד?

כשלא יהיה לך חומר לחיות אתה תתבזבז.

אני שואל אותך שאלה, חומר, חומר, עזוב נשמה, חומר. יש לך טלוויזיה?

יש לך את הטלוויזיה בבית? כן, רגע, משהו אחר עכשיו. לא, אבל יש לך את הטלוויזיה בבית? כן, כן, כן. לא קיבלתי, זה לא משנה. כמה משפחה אתם שמה? כמה בני משפחה בבית? חמישה. חמישה. קורה לפעמים שאחד מכם רואה את הטלוויזיה לבד? קורה שהטלוויזיה לבד, מראה לעצמה.

זה לא בזבוז? אף אחד לא מסתכל עליה. זה לא בזבוז? זה בזבוז. מה יותר חשוב, שבת או לבזבז את החשמל אם אתם בפלוויזיה ואת החיים?

לאור הבזבוז והעוול המשווע של ההתנהגות הבלתי מוסרית בביתך,

של בזבוז משאבי אנוש והמדינה,

ואתם אחד יושב לראות אתם בפלוויזיה בשעה שיכולים לראות חמישה,

וגם אם לא רוצים לבזבז אפשר לקרוא לשכנים שיבואו לראות ביחד,

כי אחרת זה בזבוז משווע,

אז אני אומר לך שזה איום ונורא. אוקיי, עכשיו תקשיב. לא, לא, זה בכלל לא נכון אבל לא משנה. עכשיו תקשיב. דרך אגב, לא קיבלתי את דבריך.

מאה אחוז.

מאה אחוז.

קלטת מספר 560. לא, לא, לא, לא, לא, לא.

נצליח והשם עלינו מרחמם ירוויח.

בפרשת השבוע למדנו אחת מעשר זכירות שחייב כל יהודי לזכור.

זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים.

התורה מצווה אותנו לזכור תמיד את מה שעשה השם למרים

כשיצאנו ממצרים.

כידוע, מרים נצטרעה על לשון הרעש שדיברה באחיה במשה,

וכן נוהגים לומר את הפסוק הזה בכל יום עם הזכירות של התורה שהזהירה אותנו עליהן, כמו זכירת עמלק,

שבת,

מתן תורה, יציאת מצרים.

ולמה נחשב העניין הזה של לשון הרעש שדיברה מרים על אחי הגדול,

שכל כך אנחנו צריכים לזכור את המעשה לדור ודור לעולם בעד?

למה?

הרמב״ם מסביר,

וזה לשונו.

התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהייתה גדולה ממנו בשנים,

והיא לא דיברה בגנותו,

אלא טעתה והשוותה אותו לשאר הנביאים.

והוא לא הקפיד על הדברים האלה,

שנאמר ואיש משה ענו מאוד,

ואף על פי כן נענשה בצרעת.

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

אומר הרמב״ם שאנחנו צריכים להתבונן מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה שהייתה גדולה ממנו בשנים.

אחות גדולה מדברת על אחיה הקטן,

והיא לא דיברה בגנותו,

אלא מה? היא טעתה וחשבה שהוא שווה לשאר הנביאים בטענה שלה למה פרש מאשתו. הנה היא נביאה ואהרן נביא,

והם לא פרשו.

למה הוא פרש מאשתו?

ולמרות זה שהיא טעתה והיא לא התכוונה לגנותו,

הוא לא הקפיד על הדברים כי הוא היה ענו מאוד.

שנאמר, ואיש משה ענו מאוד,

ואף על פי כן היא נענשה בצרעת.

הייתה צריכה להיות מצורעת שבועיים ימים.

השם עשה איתה חסד שבוע אחד, וזו בושה גדולה מאוד.

כל עם ישראל יודע שמרים נצטרעה וכולם עומדים,

כולם עומדים וממתינים לה מיליונים בשביל להמשיך בדרך.

כולם מעוכבים לה.

אבל הקדוש ברוך הוא עשה חסד,

החזיר לה בטתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו כשמרים נצבעה בצד והמתינה לראות מה יהיה עם התיבה.

אותו זמן שהמתינה לראות,

הקדוש ברוך הוא החזיר לה שכל עם ישראל המתינו לה עד שהיא תרפה מצרעתה.

מכל מקום מסכם הרמב״ם ואומר,

ואף על פי כן נענשה בצרעת.

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

אז אם הצדקת הזאת נענשה והיא האחות הגדולה ולא התכוונה לגנותו והיא טעתה,

נצטרעה,

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

כידוע שמי שרגיל בלשון הרע, פוסק הרמב״ם,

אין לו חלק לעולם הבא.

אז שתבינו,

מי שרגיל בלשון הרע מאבד את העולם הבא.

אפילו הוא שומר תורה ומצוות, אם הוא רגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

כי לשון הרע זה אביזריו דשפיכות דמים.

למה רוצח שזה שפיכות דמים ממש?

אם הוא רוצח, לא נאמר עליו שאין לו עולם הבא.

רוצח שרצח,

יש לו עולם הבא.

הוא יקבל עונש,

אבל יש לו עולם הבא. אבל הרגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא. למה?

מי שרצח בני אדם,

בקל יכול להתחרט.

אחרי שהוא רואה את התוצאות,

אחרי שהוא נרגע מהכעס שהיה לו,

יכול להתחרט.

אבל הרגיל בלשון הרע לא מרגיש בכלל שהוא עשה משהו.

מה, הוא רק אמר כמה מילים על כמה אנשים, מה הוא עשה?

כלום, שקט, הוא אמר להם שקט, בלי רעש.

מכיוון שהוא רגיל בזה, הוא לא יחזור בתשובה על זה.

ואם הוא פגע באנשים וגם אמר פגם משפחה,

אמר על משפחה מסוימת, אלה, כל המשפחה האלה, חבל על הזמן.

אז הוא צריך לפייס אותם עכשיו.

צריך לבקש מחילה.

זה לא פשוט.

ואם הוא רגיל בזה, אין לו חלק לעולם הבא.

כמובן שיש אפשרות לעשות תשובה,

אבל כמה אנשים אתם מכירים שעושים תשובה על לשון הרע? כמה אנשים רצים אחר כך לחפש אנשים בשביל להגיד להם, סליחה,

דיברתי עליך כך וכך ואני מבקש שתמחן לי?

מכל מקום יש יצר רע גדול לספר לשון הרע, ובפרט,

ובפרט

על גדולי ישראל.

יצר הרע הכי, הכי, הכי זה לדבר על גדולי ישראל.

שהרי מרים הנביאה, אחותו של משה,

גידלה אותו על ברכיה וסיכנה את עצמו להציל אותו מן הים,

מדברת עליו לפני הקדוש ברוך הוא ומשווה אותו לשאר הנביאים.

ולא עוד, אלא בשעת מעשה, כשכל ישראל רואים איך היא נענשת

על המקום והיא מצורעת כשלג,

עונש חמור על לשון הרע,

נאמר,

מפני מה לא העריך משה בתפילה?

אהרון בא למשה ואומר לו,

אחותנו מצורעת,

כשלג,

שא תפילה עליה.

אז מה אומר משה רבנו?

אל נא רפא נא לה.

זהו,

זה כל התפילה.

מי ישפר אחוותינו הקדושים אברהם ומצחוק יעגו.

נו,

אחותו מצורעת.

מה אומר אל נא רפא נא לה? חמש מילים. שואלים חכמים, למה לא העריך משה בתפילה? לא תאמינו,

למה לא העריך משה?

שלא יאמרו ישראל אחותו עומדת בצרה,

והוא עומד ומאריך בתפילה. ראית?

היא מצורעת והוא מאריך בתפילה. שעה יש לו זמן להתפלל.

שמעתם?

מה, זה לא לשון הרע?

הוא מתפלל.

הוא רוצה שייתבריא,

ואז מה יגידו?

ראית כמה הוא מאריך בתפילה?

אז משה רבנו קיצר, שלא יהיה לשון הרע.

יש עוד סיבה.

שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה,

אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה.

אה, ראית?

על מה היא מצורעת?

על שהיא דיברה עליו לשון הרע. במה?

שהשוותה אותו.

הם יכולים לראות

את העונש שלה,

ולא מזיז להם, והם אומרים לשון הרע עליו גם. ראית?

היא בצרה והוא מאריך בתפילה,

או עליה הוא מאריך בתפילה, ועלינו לא.

ראית?

מה זה? לא יאומן כי יסופה.

העונש הגלוי לא מרתיע איש, והוא לא שם על לב

שלא לדבר בגנותו של משה רבנו, עליו השלום, מעניו מכל אדם,

וכל מה שיעשה, ידברו בו סרה,

ויחשדו בו שהוא מאריך בתפילה בשעה שאחותו נתונה בצרה.

אכזריות כזאת,

שגם אדם פשוט

אינו מסוגל לזה.

עוד צעד ההפוך, שרק בשביל אחותו מאריך בתפילה, ולא בשביל אחרים.

לא יאומן כי יסופר.

כתוב, ויביטו אחרי משה.

יש אומרים לשבח

ויש אומרים לגנאי.

כשמשה רבנו יוצא

חוץ למחנה, היו מביטים אחרי משה.

אז יש אומרים לשבח.

מה לשבח?

אשרי אמו,

אשרי יולדתו, אשרי מי שגידלה ילד כזה, שיצא כזה, משה רבנו.

אה!

ויביטו אחרי משה ודיברו עליו לשבח.

מי שאומרים לגנאי.

תראה איזה שוקיים יש לו.

תראה איזה צוואר.

תראה איזה גוף.

משה רבנו היה חמש מטר.

כל זה משלנו אוכל.

איך הוא נהיה ככה?

ויביטו אחרי משה, לגנאי.

שמעתם דבר כזה?

אפשר לדבר על משה רבנו ככה?

הנה.

אפילו בשעה שהם רואים את הצרעת של אחותו הגדולה,

שגידלה אותו על ברכיה וסיכנה את חייה בשבילו.

והיא רק טעתה, נענשה כך,

והם מסוגלים לומר לשון הרע עליו.

או שהוא מאריך בתפילה בשעה שהיא בצרה,

או שהוא מאריך בשבילה ולא בשבילם.

למה התורה לא אמרה?

אסור לדבר לשון הרע.

למה אמרה התורה?

זכור את אשר עשה השם למרים.

כי אם יגידו שזכור לשון הרע,

בסדר, אז אמרתי לשון הרע, אז מה קרה? אז אמרתי לשון הרע, אז מה קרה? מה קרה?

אבל אם אדם יזכור ויצייר את הציור, מרים הצדקת,

שבזכותה נולד בכלל משה רבנו, בזכותה.

כי עמרם אביה היה גדול הדור, וכשהייתה הגזירה, כל הבן אילוד, אורא תשליכו,

הוא גירש את אשתו, את יוכבד,

וכשהוא עשה את זה, כל ישראל גירשו את נשותיהן, כי אמרו, מה,

נביא ילדים ויטביעו אותם ביאור?

אז מרים באה אל אביה, אל עמרם, ואמרה לו, אבא, גזירתך קשה משל פרעה.

פרעה גזר על הזכרים, ואתה גוזר גם על הנקבות, שלא יהיו נקבות.

פרעה רשע, גזירתו ספק מתקיימת.

אתה צדיק, גזירתך ודאי.

עמד והחזיר את אשתו.

עמדו כולם והחזירו את נשותיהם.

ומי נולד?

משה.

אז מי הביא את משה לעולם?

היא.

והיא מדברת עליו,

ובשעה שהיא מדברת עליו,

וואי, וואי, וואי,

איזה עונש.

זאת אומרת,

ולמרות כל זאת,

התורה מצווה אותנו לזכור ולצייר את הציור הזה,

לראות צדיקה כזאת מצורעת על לשון הרע. איזה לשון הרע? טעות, טעות.

שהשוותה אותו לשאר הנביאים.

וכן, בכל הדורות,

בכל הזמנים,

מדברים שרה בגדולי הדור וחושדים בהם דברים שאין להעלותם על הדעת.

וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

וכולם בלשון הרע,

או באבק לשון הרע.

כולם נתפסים בדבר הזה.

וזו רעה חולה, חלה כל חלקה טובה בישראל ובאדם.

לכן מזהירה התורה בכל לשון של הזרע על נגע הצרעת.

זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך.

זכור ולמד עד היכן הדברים מגיעים,

שאפילו מרים הנביאה יכולה הייתה להיכשל בהם.

בכל זה איננו מועיל, לצערנו, לעקור את הנגע הזה,

לכן צריך להישמר בנגע הצרעת הזה,

כי בנפשנו הוא,

והרגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

אם כן, אנחנו צריכים להבין עד כמה הדברים

הם קשים וצריכים לקחת עליו.

כתוב בתורה כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

שני דברים נאמרו בשוחד,

מעוור ומסלף,

מעוור

שלא יראה את האמת,

עיוור מלראות את האמת.

בין אם זה מדובר במציאות הדברים

ובין אם מדובר בהלכה.

אדם עיוור אפילו לראות את המציאות,

ויכול להיות עיוור מלראות ולהבין בהלכה.

הגאון מווילנה אומר שבפרשת משפטים כתוב, יעוור עיני פיקחים.

וכאן כתוב בפרשת כי תצא עיני חכמים.

פעם כתוב עיני פיקחים,

פעם עיני חכמים,

כי פיקחו את זה בהבנת המציאות.

אדם פיקח, מבין את המציאות.

והשוחד יעוור,

השוחד יעוור עיני פיקחים לראות את המציאות לאשורה.

והשוחד יעוור עיני חכמים, עיני חכמים בהבנת ההלכה.

כי חוכמה צריך להבנת ההלכה.

ואת שניהם מעוור השוחד ומסלף,

מעקם ומהפך את העניינים

בגלל השוחד.

השוחד עושה משניים חד, אחד.

השוחד

עושה אחד.

הנותן שוחד והמקבל שוחד הופכים להיות אחד.

ושוחד לא חייב להיות בממון רק,

גם תעבוד זה שוחד.

אדם שמתאבה למשהו, אדם שנמשך למשהו

הוא משוחד.

אדם שמקנא בעל גאווה הוא משוחד למידותיו הרעות.

ועצר לב האדם רע מנעוריו

ומילדותו אינו מכיר רק את ענייני החומר,

והוא רק יש לו רצונות טבעיים.

דבר זה עוד הולך ומתחזק

על ידי ההרגל וגם על ידי השפעת הסביבה,

שהרי הוא לא מורגל להרחיק את הדברים ולהבין בדרכי השכל,

כי אדם רגיל להשתמש בחושים,

והוא נמשך אחרי החושים הטבעיים שלו,

הראייה,

התאווה וכו'.

לכן,

כשמגיע כבר ללימוד התורה,

הוא משוחד מאוד מצד הרצונות.

וכבר כתב הגאון במשלי, כשהדיין מטה הדין בשביל שוחד,

כשבאים אחר כך לפניו דינים אחרים מעין זה,

אינו דן בהם כהלכה,

אף שאין לו בהם שום נגיעה, כיוון שהוא כבר משובש מהנחות הקודמות,

שהייתה לו כבר נגיעה קודמת מקודם.

הוא ימשיך לפסוק עקום,

אותו דבר, כי הוא כבר משוחד מדעתו הראשונה שהוא פסק כך בעניין דומה.

ואדם צריך לזכות להישיר את הדעת

והתורה היא היחידה שיכולה ליישר את האדם,

לכן היא נקראת ספר הישר.

ובהושע כתוב כי ישרים דרכי השם,

צדיקים ילכו בם

ופושעים ייכשלו בם.

וכן, ועשית הטוב הישר,

אבל זה למי שהולך בצדקו מתחילתו ואינו מביט בדעותיו,

אלא הולך ביושרו ומתבונן בתורה,

אז יש לו סיוע מן השמיים לעשות את הנכון,

והתורה מדריכה אותו לאשר הכין את ליבו.

אבל אם כבר נטע מן הדרך והתעוות,

כבר לא יוכל לתקון,

והשולחן ערוך שלו יהיה מלא שגיאות,

ויהיה הכרח להגיע ולתקן הכול.

מה ייעצה אם כך?

לימוד המוסר, לקבוע זמן ללימוד מוסר, להגביר את היראה.

אם כן,

כיוון שהאדם משוחד מדברים מסוימים, ויש לו דעות קודמות,

הוא נוטה אחריהן,

וכל מה שלא מתאים לו בדיוק,

הוא מדבר עליו לשון הרע, ומבטל את הדברים ככה בהינף יד.

התורה מזהירה אותנו מאוד מאוד.

אתם רוצים להינצל מנגע הצרעת,

ושתדעו לכם, היום המחלות הקשות, שלא נזכיר אותן בשמותן,

חלק מהן באות על דברים אלה,

כיוון שמי שמדבר לשון הרע, באים עליו נגעים.

והנגעים הם מכל הסוגים. כל המחלות שאתם מכירים, הקשות,

הם נקראים מיני נגעים.

והנגעים האלה באים על לשון הרע בהוצאת שם רע.

לכן התורה הזהירה אותנו, זכור ותתבונן מה אירע למרים הנביאה

הגדולה שגידלה את אחיה הקטר על ברכיה וסיכנה את חייה בשבילו,

ולמרות כל זאת, בגלל טעות

היה לה בושה

שמיליונים היו צריכים להמתין,

וכולם יודעים שהיא צורעת על שדיברה בה אחיה.

כמה אנחנו צריכים להיזהר לשמור את הלשון,

כי מוות וחיים ביד הלשון.

ואל תיתן את פיך לחטא את בשרך.

הפה מדבר,

ואחר כך כל הגוף סובל,

או סובל מזה שמתקוטטים עם מי שפתח את הפה,

או שהוא מקבל נגעים ומחלות,

בגלל שהוא מדבר לא לעניין.

מוות וחיים ביד הלשון.

אם מדבר לשון הרע ומוציא שם רע, מוות,

ואם מוציא דברי תורה, חיים.

חיים הם למוציאיהם בפה.

ככה אומרים חכמים, זיכרונם לברכה.

זאת אומרת, שימו לב, יהודים יקרים.

המצווה הגדולה שבתורה זה תלמוד תורה,

איך היא נעשית בפה.

והעבירה הגדולה שבתורה זה לשון מדברת גדולות, לשון הרע והוצאת שם רע בפה.

מוות וחיים ביד הלשון.

אותו פה יכול לשמש, לזכות

בחיי העולם הבא לנץ הנסכים,

ואותו פה יכול להוריד את האדם לדיוטה התחתונה, לגיהני גיהינום.

אותו פה ממש.

כמה צריך להיזהר

ולשמור על הפה.

והפה,

והדיבור,

והלשון,

זה הקולמוס של הלב.

מה שיש לך בלב,

אתה מוציא בפה החוצה.

וכך מגלים מה יושב אצלך בפה,

מה יושב אצלך בלב.

כשאדם אומר, אוי, סליחה, פליטת פה?

אין פליטת פה.

פשוט מאוד השתחרר לך מה שלא רצית להגיד,

אבל זה היה מונח לך בפנים,

וזה נפלט, כן.

יש בן אדם, הוא מקיא.

פליטה, אומרים. הילד פלט.

מה הוא פלט? מה שהוא בלע.

מה הוא פלט? לא משהו אחר.

אם הוא בלע, פלט.

אם אדם בלע דברים ומחשבות,

אז לפעמים יש פליטת פה,

אז זה יוצא החוצה, מה שהוא חשב.

שיכור פולט גם את השתייה וגם שטויות.

אנחנו קוראים לזה שטויות.

אבל אז הוא משוחרר, אין לו מחסומים של בושה,

והוא אומר בדיוק מה שהוא חושב על עצמו ועל אחרים.

הוא פלט.

פליטה.

פליטת פה.

אבל מה הוא אמר?

מה שהוא רצה להגיד ולא הועז כשהוא היה סאחי.

עכשיו הוא מסטול, אז הוא יכול להגיד הכול.

הוא לא אשם.

גם אנחנו שיכורים.

חושבים שאנחנו יכולים להגיד, כן, מה, מי, מה?

פה שלי ברשותי, אני אגיד מה שאני רוצה. מה אתה תגיד לי מה להגיד?

אל תגיד לי מה להגיד. שמעת? אל תגיד לי מה להגיד.

הוא אומר, אומר, משחרר, משחרר,

ויש פנקס למעלה, וכותבים.

אמר, ואמר, ואמר, ויש הקלטות,

ויש וידאו, ומצלמים.

יום אחד תגיע, תשאל, למה אני לא הולך כאן עדן?

אגיד לך, בוא, בוא,

תשמע, תשמע מה אמרת.

דררררר, פלט שיחות.

פררררר.

לא אומרים לי משוחחת, מה אמרת?

באיזה ניואנסים,

איזה גבסה עשית לו ככה, טוסטוסטוסטוס ככה, איזה קטנות.

איך עשית? באף.

באף.

כי באפם הרגו איש. אפשר להרוג בן אדם באף.

לא עימבצ'י.

עימבצ'י גם אפשר להרוג, יש חיידקים.

אבל באפם הרגו איש. שואלים אותך, תגיד, מה אתה אומר על פלוני? עושה בנוכרה ככה.

עשית ככה, זהו. גמרת לו את העסק, לא יקנו אצלו,

ומחריט, נגמר הסיפור. הבנתי, הבנתי.

עשה עם האב ככה, נגמר הסיפור.

זה גם לשון הרע.

זאת אומרת, בן אדם בתנועה, בזה וזה,

יכול לגרום נזק בל ישוער. בל ישוער.

ומכאן והלאה זה מתגלגל, מתגלגל, מתגלגל, וזהו.

אז לכן, מי שרוצה, בעזרת השם, לקראת יום הדין,

להכין את עצמו,

כן?

סתום וחתום פי סרטון, אנחנו אומרים.

אז קודם כול, את שלנו נסתום.

סתום וחתום את הפה שלך קודם.

אשמרה לפי מחסום, אומר דוד המלך ארושלום בטילים.

אשמרה לפי מחסום.

תשים מחסום, כמו שמים, לסוס,

תשים מחסום, תשמור על הפה שלך.

ושמת סכין בלועיך, אם בעל נפש אתה.

אל תפתח את הפה שלך יותר מדי.

הכול במידה, במשקל ובמשורה,

לדעת מה אתה הולך להגיד.

כי מה שיצא, לא ניתן להאשים.

מתי אתה גיבור?

כשעוד לא הוצאת את המילה.

מתי אתה עבד?

אחרי שהוצאת את המילה.

כי אחרי שהוצאת,

אתה כבר נעבד על ידי המילה.

היא כבר שפטה אותך.

שמעו, הסיקו מסקנות,

ועכשיו אתה כבר לא גיבור להגיד מה שאתה רוצה, כי כבר שמעו מה אמרת.

מתי אתה גיבור? כשעוד לא הוצאת את המילה.

מה מעלת האדם

ששם אומנותו אליהם?

אלם זה מקצוע, שמעתם?

יש אחד שנברא כך.

יש אחד שנתעלם.

יש מקצוע.

אלם תדברון.

אלם תדברון.

מה יעשה האדם אומן?

אמנות לא,

אלם.

להיות אילם, אם הוא שותק,

זה אומנות.

אומנות, תענית דיבור.

אדם בתענית דיבור, אם הוא מותלם בתענית דיבור,

זה שווה לאלפי תעניות של צום.

תענית דיבור, לא לדבר.

מה לדבר?

דברי תורה.

כתוב, כל פתאתייה בישין בר מפתאייה דאורייתא. כל הדיבורים רעים,

חוץ מדברי תורה.

דברי תורה חיים,

חיים למוציאם בפה. כמה שאתה אומר דברי תורה, חיים. אתה בונה עולמות, עולמות, זכויות, זכויות, דברי תורה עוד, עוד, עוד זכויות לאינסוף.

אתה מוציא דברים אחרים,

דברי הבל, דברי רעות רוח,

ראשון הרע,

רכילות, וואי, וואי, וואי, רק עבירות, עבירות, עבירות, עבירות.

לכן אדם צריך לדעת

לשמור על הפה. אם הוא שומר על הפה, אין לו שכר יותר גדול.

תולה ארץ על בלימה,

זה הבולם את פיו בשעת מריבה.

יש מריבה,

ובן אדם סותם את הפה

ולא עונה ולא מגיב.

מה השכר שבזכותו מתקיים כל העולם כולו?

תולה ארץ על בלימה,

מי שבולם את פיו בשעת מריבה.

תארו לכם כמה שכר

מקבל אדם שסותם את פיו מלדבר דברים שאינם נצרכים.

והגאון מווילנה אומר שמי שהולך לבית הכנסת שחרית

וחוזר מבית הכנסת

וסתם את פיו,

זוכה לראות את אור הגנוז,

מה ששום בריאה בעולם ואפילו מלאכי השרת לא ראו.

אם סותם את פיו,

הולך לבית הכנסת, רק מתפלל וחוזר ולא דיבר מהומה.

קשה לבן אדם לסתום את הפה, קשה מאוד.

אני מבקש לפעמים מאנשים,

תענית דיבור שעתיים

בלימוד תורה, קשה להם מאוד.

שעתיים, מה הבעיה?

שעתיים, סתום את הפן.

שעתיים.

לא יכול.

בעל גאווה, הוא חייב להגיב.

מה, אם אני לא עונה, אני כאילו מת.

אני חייב לענות לו.

ובדיוק יש לו איזו הברקה,

ובדיוק הוא בתענית דיבור.

וואי, וואי, וואי, וואי.

בעיה.

קשה לאנשים.

שעתיים.

יום שלם, מסובך.

מסובך.

אנשים קשה עליהם.

קשה.

מי יכול לטענות תענית דיבור שבוע?

שבוע.

שבוע ימים, אפשר? שבוע ימים?

זהו.

קם מיום ראשון.

אה, אה,

אה.

כמה יכול להזיג מעמד.

שלוש דקות.

אתם יודעים, אני פעם,

כשקראתי ספר שנקרא כור ההיתוך,

וואי וואי וואי איזה ספר.

איי, איי, איי.

על שני קצבים שהאכילו עיר שלמה.

נבלות וטרפות,

והתברר להם יום אחד מה גודל החטא שהם עשו,

והם חיפשו דרך לתשובה.

אז מתואר שם מה נתן להם המגלה עמוקות דרך לעשות תשובה ותיקון על מעשיהם במשך שלוש שנים,

ואחרי זה איזה עינויים הם היו צריכים לעבור והשפלות בכל בית כנסת שידרכו עליהם, יקללו אותם, יירקו עליהם,

מה הדברים, וכל יום יהיו במקום אחר, וילכו יחפים שלוש שנים,

ולא ילונו במקום אחד,

כל יום יחליפו מקום אחר, גלות, וואי וואי וואי, איזה דבר.

ובסוף, בסוף, בסוף,

שיהיה להם תיקון, והיה להם פחד, פחד, הם עמדו בכל זה, וזה תיאור מדהים מה שקרה.

ואחר כך אחד אמר לשני, בשעה שהראשון ייפטר, שיבוא ויספר לו מה קורה בעולם העליון, מה קרה איתו, שיודיע לו.

אם כדאי למות גם כן, או לא כדאי,

שיבוא.

ואחד נפטר ובא וסיפר לחבר שלו, ויש תיאור בדיוק מה קורה בבית הדין של מעלה.

אחרי שקראתי את זה,

קיבלתי על עצמי תענית דיבור 40 יום,

מראש חודש אלול עד יום כיפור.

40 יום תענית דיבור.

אתם יודעים מה זה 40 יום תענית דיבור?

ואני לא אדם פרטי.

אני עם ציבור ונותן הרצאות וצריך לנהל ארגון, 50 עובדים, זה לא פשוט.

40 יום תענית דיבור.

אתם יודעים איזה אושר זה?

אין לך חשק לדבר אחר כך.

זה משהו מדהים.

הדיבור מיותר, אפשר להסתדר גם בלי.

אפשר להסתדר בלי.

שנים רבות הייתי בתענית דיבור שישי-שבת.

אין, נכנס שבת, שקט.

אתם יודעים למה?

כתוב בחכמים, זיכרונם לברכה,

שבקושי התירו לומר שבת שלום,

מרוב קדושת השבת.

כתוב שרבי שמעון בר יוחאי, פעם אמא שלו הרבתה לדבר בשבת, אז הוא אמר לה, שתוכי, שבת.

שבת היום.

לא לדבר על זה.

אמר לאמא שלו,

רבי שמעון בר יוחאי,

שבת?

אתם יודעים מה זה שבת?

שבת קודש?

וואי, וואי, וואי, וואי.

כתוב שהקדוש ברוך הוא שבת מכל מלאכה, מתי? ביום השביעי.

כן? כי בוא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? בשישה ימים ברא את העולם,

ובשביעי שבת. ממה הוא שבת?

איך הוא ברא את העולם?

עם טורייה.

איך הוא ברא את העולם?

כתוב, ויאמר השם יהי אור,

ויהי אור.

ויאמר השם ייקבעו המים אל מקום אחד ותראה יבשה. ויאמר השם תטשי הארץ, ויאמר ויאמר ויאמר

בעשרה מאמרות נברא העולם.

אז איך הוא ברא את העולם?

במאמר פיו.

השם אמר ויהי, וציווה ויעמוד.

אז ממה הוא שבת בשבת?

מאמירה.

ממה הוא שבת בשבת?

מה הייתה המלאכה? אמירה.

אז אם הקדוש ברוך הוא שבת מאמירה,

כמה זה טרחה להגיד?

יהי אור.

יואו, איזה עבודה.

יהי אור.

הגיעה השבת,

מנוחה.

הקדוש ברוך הוא לא מדבר,

לא בורא שום דבר.

מנוחה, שבת קודש.

אז כמה צריך למעט בדיבור בשבת,

חוץ מדברי תורה שזה חיים,

וזמירות שבת שזה כבוד השבת?

מה אנשים מדברים?

מה היה השבוע?

מה תוכנית שבוע הבא?

ראית? שמעת? שמעתם? היה? היה? גל וגלנט?

יא חביבי, ואחר כך ג'ילג'ילן וגלגולים.

יא ווי ווי.

במקום שבת קודש,

כתוב, ודבר דבר שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול.

אז צריך שיהיה דיבור, דיבור של קודש ולא דיבור של חול.

אז כמה צריך להיזהר בדיבור?

ואנשים מנצלים שיחות סלון בשבת.

שלא לדבר על הטיפשים.

אני מדבר על אלה שאומרים שבת, כן?

שמדברים על ספורט וכדורגל ודרימה וכדורגל.

מה?

אז הקדוש ברוך הוא נתן לנו מתנות, נתן לנו לשון, לשון, לשון.

ועם הלשון הזאת אפשר להביא גאולה לעם ישראל.

ואדם משתמש עם הלשון להחרים עולמות.

אמרו לו נחש,

למה אתה נושך?

למה הלשון שלך בחוץ כל הזמן ורר, וררר?

הוא אומר, תשאלו לבעל הלשון, מה אתם שואלים אותי?

מה התועלת שיוצאת לו?

אתם שואלים למה אני מכיש? תשאלו אותו, למה הוא? מה יוצא לו מלשון הרע?

אדם נמצא באמריקה,

ואתה נמצא בפרדס חנה,

ואתה מדבר עליו.

אתה יודע, פלוני נסע לאמריקה,

כן, הוא חושב שהוא יצליח, וזה, כן, גם פה הוא חשב שהוא יצליח.

לא, חרטטה, תראו, תכף יחזור.

מה יצא לך על זה שדיברת?

למה הלשון שלך הגיעה עד אמריקה?

שטו פיהם בשמיים ולשונם תיהלך בארץ.

שטו בשמיים פיהם, איך הגיע הפה שלך עד לשמיים?

בלשונו תיהלך בארץ.

בשניות, בסין, באמריקה, באירופה, בשניות.

הכל הם הלשון.

והקדוש ברוך הוא ללמדנו

שם את הלשון יחידה,

יחידה בפה.

יחידה.

יש לנו שתי אוזניים,

שני עיניים, שני נחירים, שתי ידיים, שתי רגליים,

הכל שתיים שתיים עשרה לנו, זוגות.

לשון,

אחד.

ולא רק אחד,

משמש לשני דברים, גם לדיבור, גם לאכילה.

ושם עוד

חומה של שיניים, אבנים,

שיהיה סגור, סגור את הפה,

סגור, שומרים, סגור.

לא הספיק, שם גם שפתיים.

יש כאלה גם שפם.

שמירה.

ולא רק זה,

כל האיברים של האדם זקופים,

והלשון שוכבת. אם הייתה עומדת, יא וואי וואי, מה היה הולך פה?

חבית חבית.

אז גם שוכבת,

וגם מוגנת,

וגם מחולקת לשני דברים,

והאדם עם הלשון יכול להחריב את כל העולם כולו.

בן לאדן אומר שתי מילים,

אנשים מתפוצצים.

בוש אומר שתי מילים, אמריקאים נהרגים.

הכל בלשון.

אנחנו מפסידים במלחמה,

ואולמרט אומר מילה אחת, ניצחנו.

הלשון זה משהו, פטנט זה.

אבל צריך להיזהר, מי שיודע להשתמש איתה טוב,

וואי וואי וואי, כמה שכר טמון.

אנשים מחפשים כסף, מחפשים כבוד, מחפשים לשון, לשון,

לשון.

אם אתה יודע להשתמש עם הלשון,

לשון רכה תשבור גרם.

יש גזרות קשות, יש מחלות, יש צרות, יש מלחמות.

לשון רכה תשבור גרם.

הבל פיהם של תינוקות של בית רבן מעמיד את כל העולם כולו.

אלה תינוקות של בית רבן שלומדים בתלמוד תורה עם אסימונים.

אלה שלומדים שם,

יא וואי וואי, אלה מחזיקים את כל העולם.

אלה שמתפללים לשם,

לשון רכה תשבור גרם.

תשבור תינוקות של בית רבן.

גרם,

גזרות רעות מבטלים.

זה התינוקות של בית רבן, לשון רכה.

אבל יש לשון מדברת גדולות.

החוכמה היא לשמור על הלשון, כמו שהשם ברא אותה,

להצניע אותה, ללמדנו, ללמדנו,

שעד שאתה מוציא מילה,

איך אומרים? שקול מילים, שקול מילים.

אז צריך לשקול באמת את המילים, כדי לדעת מה התוצאות שיצמחו מזה.

איפה לומדים את זה?

זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים.

מצוות זכירה.

לכן, כל אחד שרוצה לזכות ביום הדין,

אם יקבל על עצמו לסתום את פיו

ולשמור על עצמו,

ישתדל לנהוג עד כמה שאפשר בתענית דיבור או בצמצום המילים,

שכרו גדול מאוד בשמיים.

שכרו גדול מאוד בשמיים, והתיקון של הלשון הוא תיקון גדול מאוד.

ובפרט אם הוא ישתמש בלשון לעשות את מה שהשם מבקש,

כל העונה אמן יהיה שמי רבה מברך לעלם ולעלמי עלמיה יתברך,

אם הוא אומר את זה בכל כוח כוונתו,

עם הלשון,

מוחלים לו על שבעים שנה של עוונות.

אבל מה זה בכל כוחו, בכל כוח כוונתו?

שהוא באמת מבין שהשם,

יהיה שמי רבה, יהיה שמו הגדול של הקדוש ברוך הוא מבורך בכל העולמות כולם.

אם זה יתפוס את כל ישותו, וההבנה הזאת

תהיה בו בשעה שהוא אומר שזה מה שהוא רוצה שיהיה באמת,

ולא תהיה לו התנגדות מצד הגוף שלו כנגד מה שהוא אומר,

כי הוא רוצה כמה תאוות שלו גם כן לקיים,

אלא זה יהיה אמיתי בהתפשטות

של המחשבה על כל החושים הגשמיים.

אדם כזה יכול לתקן שבעים שנה של עוונות.

מוחלים לו.

עם הלשון.

כתוב מאיזה שעה תינוק בא לעולם הבא.

הגמרא בשבת אומרת, משעה שיענה אמן.

שמעתם?

תינוק בא לעולם,

גדל, לימדו אותו, תגיד, אמן.

אמר, אמן.

נפטר אחרי זה.

עם האמן הזאת, זכה לחיי העולם הבא.

איך הוא אמר את זה? עם הלשון.

מה אפשר לזכות?

רחב

הגויה

שאמרה שאמרה כי השם אלוקיכם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת.

זכתה שאמרה את זה בלשון עם הכרה אמיתית.

זכתה שאמרה את זה שייצאו מבני בניה נביאים וביניהם יחזקאל הנביא שראה מראות אלוקים בשמיים.

בלשון.

יתרו,

שמע וישמע יתרו,

בא והתגייר

ואמר ברוך השם,

הראשון שאמר ברוך השם,

עם הלשון.

אברהם אמר, קונה שמיים בארץ.

הקנה לקדוש ברוך הוא שמיים בארץ.

כמה זכויות הוא קיבל בגין זאת.

יוסף אמר, כי אם זכרתני והזכרתני.

שתי מילים אמר בלשון, קיבל עוד שנתיים מאסר.

בלשון.

הכל בלשון.

מוות וחיים ביד הלשון.

אה?

כן, שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, נכון.

שומר פיו ולשונו שומר פיו ממאכלות אסורות

ולשונו מדבר רעות.

שומר מצרות נפשו.

נכון.

אז בבקשה, הינה, אני נותן לכם הזדמנות עכשיו לשאול שאלות,

ותשתדלו להשתמש בלשון

כמו שצריך.

כן, הינה ידידנו משכבר הימים.

עם הכיפה שלי אתה עוד נמצא, אה?

אשריך, אשריך.

רגע, רגע, חכה, נתן לך מיקרופון, מגיע לך.

אתה היית בהרצאה בחדרה, נכון?

אשריך, איך את תפסת לי את הערב?

אני לא צריך את זה. צריך, צריך. אני באתי במיוחד. מי הקול שלך, אנשים רוצים לשמוח עולים עליו עכשיו? יש משהו שמציק לי מאוד בנשמה.

בבקשה. למה לעמוד?

אני עומד, הנה.

אז תקשיב.

אתה מסכים איתי שלבזבז זה אסור?

מה לבזבז? לבזבז. אני לא מדבר על לחסוך, אני מדבר על בזבוז. כסף?

לא. חומר, גולם, כל מיני דברים. חיים, חיים, לבזבז. כל דבר שהוא לבזבז, אני לא מסכים.

אתה מסכים איתי?

אם אתה לא מסכים, אני אסכים איתך. לא, לא, לא, לא, לא, לא.

אתה מסכים שאסור... למשל, אני לא אקח את האוטו ואשטוף אותו עם צינור ואתן למים להישפך שם על הרצפה,

אלא אני אשטוף עם דלי.

אני לא מבקש שתחסוך, כי אם אני ארצה לחסוך, אני אשטוף בלי מים בכלל.

אני לא אתרחץ, דוגמה,

יפתח את הברז, יאללה, אללה בבלה, שיזום המים, אני אלך, יחזור, אעשה סידורים, יסגור אותם. תלוי באיזה מלון אתה. חכה רגע.

כן. אני לא אדליק את הגז וילך, וכל מיני חומרי גלם כאלה. אני לא אשפור חומר... אתה נותן הרצאות בנושא? לא, לא, לא, לא, לא, לא, זה עומד לי על הלב. חכה רגע, אתה תענה לי תשובה. בוודאי. ואני מאמין שלא תענה לי, כי כתוב ככה ואמרו לי ככה. זה אין משהו, כי אתה אמרת. כי קיבלתי כבר תשובות כאלה, ואני לא אקבל את זה. גם אני לא.

אז אוקיי.

אז עכשיו תקשיב מה שאני עושה שואל אותך. אתה מסכים שאסור לבזבז? אני מסכים עם מה שאתה אומר. יופי, אנחנו כבר באותו קו.

עכשיו תקשיב.

אתה שמעת על הנושא הזה של מעלית שבת? מה קרה לך? כן. שמעת על הנושא הזה של מעלית שבת? כן. מעלית שבת, מעלית שעולה ועולה ועולה, אתה יודע מה זה, עוצרת קומה-קומה. כן. אם יש בן אדם, אם אין בן אדם, היא עולה ככה ויורדת ככה, נכון? בשביל מה? בשביל שהבן אדם לא יחץ על הכפתור.

בשביל שהוא לא יעשה חילול שבת, כן. עזוב אותך, הוא לא ללחץ על הכפתור.

אה, עזוב. אנחנו קיבלנו את השבת בשביל לנוח, בשביל לא לעבוד, נכון? כן. אני מקבל את זה.

אם אתה לוקח, לאכול מותר בשבת?

אם אתה חותך את הבשר... חובה, חובה. חובה. אם אתה חותך את הבשר ומכניס את הפה ולואה, זו עבודה יותר קשה מללחוץ על הכפתור.

נכון. אני אתן למעלית לעשות נזק 24 שעות, לעלות, לרדת, לצגור חשמל, ברקסים, עניינים, כל הטכנולוגיה הזאת אתם רוצים לספר אחר כך.

בשביל מה?

בשביל שהבן-אדם שנכנס ולחץ על הכפתור הוא לא אשם,

הוא באחוז.

אתה אשם, אתה הרבי.

דרך אגב, אתה יודע מה זה רבי?

רבי זה ראש בני ישראל. אם אתה מחליט ואומר לכולם, אפשר לשנות, הבן-אדם יכול ללחוץ על הכפתור,

לא יקרה לו כלום,

כי אתה משתמש בזה ועובד עם זה ומנצל את זה ועושה לי ככה חרטה מהצד, יאללה, שטויות.

לא, אתה משתמש, אתה צורך, אתה שם לי פלטת שבת,

משתמש בחשמל,

צורך, עושה הכול,

מדליק את הגז כמו שצריך, אבל לא, לא, לא, לא, זה קדוש, אסור לי לעשות ככה בכפתור.

אז אתה מבזבז 24 שעות של חומר,

של אנרגיה,

שהייתי לוקח את האנרגיה הזאת ונותן לי נזקקים, ויש לי מי לתת לנזקקים,

בתנאי שבן אדם לא יעשה ככה בכפתור, למה? טוב, תשמע את תשומת הרבי.

רגע, אוקיי.

תעבוד. קודם כול, מעלית שבת, לשיטתך, זה בזבוז.

בטח. כי היא עולה ויורדת בלי הפסקה.

כן. והיא עוצרת כל תחנה.

היא עולה ויורדת בגלל שאתה לא רוצה ללחוץ על הכפתור שלה.

אתה משתמש ונותן לה לעבוד?

אנחנו אין לנו מעלית שבת ואנחנו לא עולים במעלית שבת. מה קרה לך? בתי חולים מלאים במעליות שבת, בתים משותפים מלאים במעליות שבת. בתי חולים מלאים גם... בשביל מי עושים את זה? בשביל הדתיים?

בשביל שאתם החלטתם, הרבנים החליטו שהם לא ילחצו. אתה יודע מה, אני אספר לך סיפור מהחיים שלי. לפני הסיפור, לפני הסיפור. לא, לא, לפני, חייב, חייב. לפני, לפני. לא, אני חייב, זה עומד לי על הנשמה. אתה חייב לתת לי נוצר. כל כך הרבה דברים על הנשמה, שהיא לא תיפגע. או, וואו, אני באתי בשביל זה.

אמרנו שאין לי נשמה פעם כאלה. אבל חכה רגע, תן לי לענות. זה אשחק אותה. אה, אשחק אותה. יאללה.

עכשיו, מעלית שבת, אנחנו לא סומכים עליה בכלל, משום שיש בעיה במעלית שבת.

אבל לפני שאני אסביר לך על מעלית שבת ועל חיסכון, זה קיים, דרך אגב.

אני יודע, שמעתי על זה.

אבל אני רוצה שתבין שמה שאסרה תורה זה לא עבודה בשבת.

התורה אסרה מלאכה בשבת.

נו, מה? עבודה, מלאכה, זו לא אותה מילה? לא, לא, זה מילה, מה לא? זה אותו חרטא. מה, אתה עוזר להיגחה או לא ייגחה? מה זה משנה? לא, לא. בעברית, בעברית.

מהצד ימין תכניס לצד שמאל. מה, זה אותו דבר. עבודה ומלאכה בשביל טמבל כמוני זה אותו דבר. או, בדיוק. בשביל טמבלים זה אותו דבר. אז אני לא רוצה לבזבז. אבל רגע. אז אתה, רק רגע, שנייה, שנייה. אז אתה בתור ראש העם צריך להגיד, מותר ללחוץ על הכפתור, מותר לחלוב את הפרות, אין מה לעשות.

כי צריך לעשות עבודה. אתה עושה את העבודה הזאת. הבנתי. אבל אתה אומר לי, אה, אה, כאילו לא עשיתי. יופי. יאללה. עכשיו בוא.

עכשיו בוא אני אסביר לך משהו.

הנקודה היא ככה, מלאכה אסורה ועבודה מותרת,

מלאכת מחשבת אסרה תורה,

ויש ל' ט' מלאכות האסורות בשבת.

כשבנו את המשכן,

בית המקדש היה במדבר,

בהוראת ובציווי הקדוש ברוך הוא,

כדי להקימו ולעמידו היה 39 מלאכות.

המלאכות האלה נאסרו.

כשהגיעה השבת קודש,

הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבינו שקדושת השבת גדולה מקדושת המשכן.

לכן, להפסיק את כל המלאכות,

ורק המלאכות שהיו במשכן אסורות.

אחרות מותרות.

רק הל״ט.

ביניהן

היו מלאכת הבערה,

שהיו מבעירים את הסמנים.

אז ממילא הבערה אסורה בשבת.

והיות

שהבערה אסורה, ולשיטת החזון יש גם מלאכת בונה,

כי בחשמל הוא אומר שיש מלאכת בונה,

השלמה ובניין, כשאתה עושה קצר חשמלי פלוס מינוס, אתה יוצר מגע,

נהיה

זרם חשמלי,

אז זה בונה.

מכיוון ששתי המלאכות האלה נמצאות במעלית,

אז זה בעיה.

אבל מה עשו במעלית שבת?

עשו אותה שעד רמה מסוימת

היא לא תושפע ולא תתאמץ ולא תצרוך יותר פעולות חשמליות

או אחרות.

אבל מכל מקום שעולים אנשים לתוך המעלית וזה עובר את זה,

הם כבר הופכים להיות הגורמים שהמעלית תעשה את הפעולה מכוח המשקל שלהם.

אז זו בעיה,

לכן אנחנו לא סומכים על זה,

וגם אנחנו לא בקיאים בכל השינויים שנעשים במעליות כאלה ואחרות, וצריך לבדוק בדיוק כל מעלית ומעלית בשביל לדעת את השינוי וכו' וכו'.

אנחנו לא משתמשים במעלית שבת, זה אחד.

הנקודה היא לא בזבוז או לא בזבוז.

אם צריך לקלח את הילד כמה שצריך לקלח אותו,

אז מקלחים אותו. זה לא נקרא בזבוז.

מתי שלא צריכים זה בזבוז.

אם היינו אומרים שמעלית שבת זה מותר,

אז זה לא בזבוז.

כמו שאם אנחנו צריכים לאכול פרה שלמה ותרנגולת לא תספיק, כי יש הרבה אורחים,

אז זה לא בזבוז של פרות.

זה מה שצריך.

בזבוז זה במקום שלא צריך.

עכשיו, אנחנו לא עושים עוונטה, כמו שאתה אומר.

פלטה בשבת, או מקרר בשבת, או תנור בשבת.

אסור להדליק בשבת את הכפתור. למה? כי אתה עושה מלאכה.

אבל אם זה מערב שבת עובד,

אני בשבת לא עושה מלאכה.

התורה לא אסרה עליי לעשות מלאכה ביום שישי,

גם לא ביום ראשון.

מתי היא אסרה לעשות מלאכה? ביום שבת.

משנכנס שבת,

אסור לעשות מלאכות.

אבל אם מלאכות התחילו לפני שבת והן ממשיכות אל תוך השבת,

אין לי בעיה עם זה, כי לא עשיתי כלום. התורה אסרה עליי.

היא לא עשתה.

היא אסרה על המכשיר,

היא אסרה עליי לחלל את השבת על ידי עשיית מלאכה.

לכן אני מנוע אפילו מלהזיז כפתור,

אפילו אלקטרוני, שבמגע של חצי גרם הוא פועל.

לא המאמץ קובע, לא העבודה.

האם זה מלאכה או לא מלאכה, זה הכול. אוקיי. אז עכשיו... להרוג בן אדם היום,

יותר קל, נכון, יותר קל רגע מלחתוך לחם.

אבל להרוג אסור.

אבל אתה אומר, אני הרגתי אותו עם כדור, הוא לא הרגיש כלום, כלום.

טינג!

הוא אפילו לא שם לב.

דרך אגב, לא קיבלתי את הסיבה שלך.

למה? ככה. מה פירוש? ככה, כי אתה משתמש במערכת, משתמש בכול, מנצל אותה. איזה מערכת? מה, מיום שישי?

כן, עם הפלטה שבת. מה הבעיה? לא מקבל את זה, זה בזבוז. בשבילי זה בזבוז, לא הוכחת לי שום דבר. לא הבנתי, עכשיו אתה, אני לא מבין אותך.

תראה, תראה, תראה, עכשיו זה בזבוז של הערב. אם אתה ממשיך ככה, עכשיו אתה מבזבז את הערב.

יכול להיות, יכול להיות, יכול להיות. אבל תקשיב, היות ואתה חושר, תגיד לי להפסיק, אני מפסיק, אני הולך. אני לא אגיד לך להפסיק, כי זה יהיה בזבוז.

יכול להיות. למה אנחנו נפסיד את מה שאתה תגיד?

מכל מקום אתה צריך להבין דבר אחד,

בזבוז לא נקבע למי שחושב שזה בזבוז,

אלא לפי התורה.

התורה אומרת,

איסור, בל תשחית, ולא סיימתי. אני אתחיל להשתמש גם כן על מה שאתה אומר, שגם לי עומד על הלב. אבל מכל מקום,

התורה אומרת, בל תשחית.

לדוגמה, אם אני אוכל מאכל,

אז אני לא אבזבז,

כמו שאתה אומר, אני אשאיר חצי מאכל ואני אזרוק.

זה בל תשחית.

צריך אדם לעמוד בדעתו כמה הוא רוצה לאכול,

ולאכול כמה שהוא חשב לאכול, כדי לא להשחית את האוכל.

אנשים באים לבית מלון, דוגמא,

ממלאים, ממלאים, צלחות, עוגות, בסוף אוכלים בקושי עשירית.

והכול כבר אי אפשר להחזיר בחזרה, כי כבר נגעו בזה, זורקים את הכול. זה בל תשחית.

אז התורה דואגת שלא יהיה בל תשחית, שלא יהיה בזבוז.

אבל מה שהתורה אוסרת זה לא בזבוז.

התורה לא מתירה לגדוע עצי פרי.

אפילו כשאתה הולך למלחמה בעיר של האויב מוקפת בעצי פרי,

כל זמן שאתה לא מחויב לעקור נטוע, מה שנקרא,

כל זמן שאתה לא מחויב להגנתך ולהצלת חייך,

התורה מבקשת ממך לא לעשות זאת.

כי האדם עץ השדה.

זאת אומרת, התורה חסה על ממון ועל בזבוזים והכול.

אבל במקום שהיא אומרת שאם תעשה, תקשיב, אם תעשה ככה,

אז אולי אתה חוסך,

אולי אתה חוסך קצת בחשמל,

אבל אתה מבזבז את הנשמה שלך, שהיא תלך לגיהינום בגלל חילול שבת.

אז מה יותר חשוב?

לחסוך

בבזבוז זה או זה?

אם זה יעלה לי בחיים, והתורה אוסרת עליי,

אז ודאי שאני מצווה ומותר.

עכשיו רגע,

אם לא ידעת,

לדתיים יש פטנט טכנולוגי

כדי לא לבזבז מהחשש שעומד לך על הלב,

עשו שעון שבת.

ואז מכוונים את התנור,

מכוונים את המקרר,

שמים שעון שבת לשעות שמעוניינים שזה יעבוד,

וזה עובד רק בשעות.

רוצים לסגור את החשמל ב-12 בלילה,

באיזה חדרים אתה רוצה,

יש שעון שבת, מכוונים,

וזה מפסיק לבד.

ואתה לא מתבזבז ולא מבוזבז.

כשלא יהיה לך חומר לחיות, אתה תתבזבז.

אני שואל אותך שאלה. חומר, חומר, חומר, עזוב, נשמה, חומר. יש לך טלוויזיה?

יש לך את הטלוויזיה בבית? כן, רגע, משהו אחר עכשיו. לא, אבל יש לך את הטלוויזיה בבית? כן, כן, כן. אני לא קיבלתי, זה לא משנה. כמה תושבים, כמה משפחה אתם שם?

כמה בני משפחה בבית? חמישה.

חמישה.

קורה לפעמים שאחד מכם רואה את הטלוויזיה לבד?

קורה שהטלוויזיה לבד מראה לעצמה.

זה בזבוז. מה יותר חשוב, שבת או לבזבז את החשמל עם הטמפלוויזיה ואת החיים?

אני עוד לא יודע מה זה שבת, אז ככה שאני לא יודע מה זה באופן טלוויזיה. זה משהו אחר, אבל תקשיב. אם אחד רואה, לפי מה שעומד לי על הלב כרגע,

לאור הבזבוז והעוול המשווע של ההתנהגות הבלתי-מוסרית בביתך,

של בזבוז משאבי אנוש והמדינה,

ואתם,

אחד יושב לראות טמפלוויזיה בשעה שיכולים לראות חמישה,

וגם אם לא רוצים לבזבז אפשר לקרוא לשכנים שיבואו לראות ביחד,

כי אחרת זה בזבוז משווע,

אז אני אומר לך שזה איום ולא רע. לא, לא, זה בכלל לא נכון, אבל לא משנה.

עכשיו תקשיב. דרך אגב, לא קיבלתי את דבריך.

מאה אחוז, מאה אחוז. עכשיו תקשיב, אנחנו חיים

בטכנולוגיה שונה מימי הביניים. נכון. כשקיבלנו את התורה לא היה את החשמל,

לא היה את הצבא,

לא היה את המלחמות,

לא היה את הטילים,

לא היה את כל הדברים האלה.

נכון. אז אם אנחנו נלך לפי הדת שלך,

ואנחנו בשבת נעזוב,

לא נעבוד ולא נעשה שום דבר,

אנחנו פשוט ניכחד,

פשוט יגמרו אותנו. מה שאתה שומע, יגמרו אותנו. אז מה אתה עושה? אתה מספר לי על גוף של שבת. אז בוא אני אגלה לך סוד. למה? למה? למה? זה פשוט ככה. אני אגלה לך סוד. זה מדויק, מדויק. נו. עכשיו בוא תשמע. יאללה, תראה. אני אגלה לך סוד. אני לא מקבל את זה, מה שאמרת. גם אני לא מקבל את מה שאתה אומר מלהט.

עכשיו תשמע. אוקיי.

עכשיו שים לב, אתה צריך... לא, זה לא מצחיק, אני רוצה באמת להאמין בזה. עצוב, כמעט בהחלט. אם אתה מצליח לשכנע אותי, אני חוזר לך בתשובה ודואג לאחרים שיחזרו. או! אם אתה מצליח... תזכור, אני עושה מה שאני מסוגל, לא יותר. בוודאי, חס ושלום. טיפה לא יותר. שלא יהיה בזבוז. בינתיים עד עכשיו לא הוכחת לי כלום ואני לא מקבל את זה. כלום, גם אני לא מקבל מילה אחת מה שאתה אומר. שעון שבת פסול בשבילי. אצלי אתם בטלוויזיה פסולה לחלוטין.

מי צריך לדעת בשביל שתקבל התקפת לב?

יותר טוב לקבל התקפת לב? הבנתי. אתה רוצה שאני אאחל לך?

איך אני אדע ששר, ראש הממשלה שלנו, גונב לנו? הוא לא גונב, הוא רק אמר ניצחנו. למה לא? הוא לקח, איך אני אדע?

זה כלי תקשורת. אתה רואה את הטלוויזיה ככלי, לא יודע מה, ככלי שמראים בו דברים לא טובים.

אני רואה את זה ככלי תקשורת.

כמו טלפון, כמו כל מכשיר אחר, כמו טוריה בשדה, איך אני אכפור? בלי עבודה. אז למה אתה חוסל אותה? אני לא מבין את סדאם, למה הוא מתלונן שתלו אותו. אני רואה שרק חבל יש לו על הצוואר. מה יש פה חוץ מחבל? אנחנו מדברים על הטלוויזיה, לא על סדאם. לא, אבל סדאם, מה היה לו רק חבל על הצוואר? עוד לא קיבלתי כלום. אבל לא היה לו כלום, מה היה לו? רק חבל. אתה רואה תקשורת, אני רואה חבל, מה קרה?

עכשיו,

צריך להבין דבר אחד,

הנקודה היא ככה.

רגע, שנייה.

אני לא צריך. אתה צריך, אתה צריך.

תשמע לי קצת. תשמע לי קצת. רגע, אבל אמרת שאני אשכנע אותך עכשיו.

אני אומר לך, אם אני משתכנע,

אני חוזר לך בתשובה. שמה, שמה? רק איפה שנתת לי, אני לא קשור אליה בכלל. סתם אני הולך איתה. לא נורא, אבל זה טוב. לא מרגיש שלא. לא תקבל מכת שמש. עכשיו תגיד לי. תן לי לקבל, לקבל פה, מרגו. אתה אמרת שזה לא מסתיר כלום. ומה אתה אומר?

אבל חבל, יש אנשים שרוצים שאלות יותר רציניות. רגע, רגע, אבל רק שנייה.

אני לא קיבלתי כלום, חשבתי שתספרי לי סיפורים. ברור, ודאי.

ודאי, אבל אתה לא נותן לי.

מה אתה רצית שאני אשכנע אותך ושישתתף?

שלא תבזבז. לא, זה מה שמענו. שהבן אדם ילחץ על המעלית.

שהבן אדם לא יעשה אותך. זה שמענו, אבל אמרת בסוף. אני לא מוכן. אבל אמרת שאתה רוצה בסוף שאני אשכנע אותך משהו, נכון?

שאם אנחנו, תקשיב,

שאם אנחנו אמרת לא בימי הביניים ואנחנו היום בטכנולוגיה כזאת ואחרת, אם לא אנחנו נכחד, נכון?

אי אפשר לחיות לפי התורה שלך. לפי התורה שלי אי אפשר, נכון. נכון, אי אפשר. שמעתי, שמעתי. אתה יודע מה? קח לדוגמה את גן שמואל. רגע, קח לדוגמה את גן שמואל, בסדר? אתה יודע איפה זה גן שמואל פה, נכון? אמרו לי. אמרו לך. אני מוכן לקחת אותך לשם.

כן. אז כדי לקבל אישור לעבוד בשבת,

כשבשבת מרוויחים טוב,

וזה הרבנים נתנו, לא אנחנו ולא אני,

אז אמרו, יעבדו ערבים.

כן.

אז מה קרה?

אז הם אמרו אחר כך, יופי, אם יעבדו ערבים, אז המנהל אמר, רגע, רגע,

ערבים טובים לעבוד בשבת, יעבדו גם בכל השבוע. ואז מה שקורה, ליהודים אין עבודה שם. אז הנה עובדה, דוגמה פשוטה, שלקחו לנו חלק מהפרנסה שלנו. בדיוק הפוך, התקיימה הברכה, שנאמר, יעבדו העמים.

לא,

לא. זה לא נכון, אנחנו צריכים לעבוד בכוחות עצמנו.

אנחנו צריכים להתקיים בכוחות עצמנו. נכון, ממש ככה. לא יכולים להתקיים על חשבון אשכם. נכון, כמו מפלגת העבודה. אתה לא יכול לשבת... מפלגת העבודה לא עובדים בכלל, עובדים עלינו. עזוב את זה מפלגת העבודה. אני מדבר, אתה לא יכול לא לייצר חומר, לא לייצר דבר ולקבל אותו מהשמיים בתעודות. אתה יכול, אחרים יעשו. אין כזה דבר. לא יעזור לך שום דבר. אחרים יעשו. אתה צריך ללכת לשאוב מים מהבאר בשביל לשתות אותה. לא יעזור לך שום דבר. אתה הלכת היום. אתה הלכת היום

לא שכנעת אותי, אני לא מקבל את הדברים שלך. לא מקבל אותי?

אל תשב מים, לא תשתה. תשב תשב. יאללה, אני רואה שבאמת קבל על הזמן. רגע, לסיום, לסיום.

רק שתדע, 1,200 שנה, קצת יותר,

היו בתי מקדש, 1,200 שנה, 410, 420 ועוד חמישה משכנות.

למעלה מ-1,200 שנה היו בתי מקדש.

שים לב.

התורה אמרה,

לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לרעות את פני ה' אלוקיך,

שלוש פעמים בשנה.

אם עם ישראל עולים לרגל,

שלוש רגלים היו עולים בסוכות,

בפסח ובשבועות,

היו עולים לרגל לירושלים,

והיו שוהים שם שבעה ימים לפחות.

כל זכוריך, כל הזכרים,

מי נשארים בכל ערי השדה? הנשים והילדים,

כן?

והיו נשארים שם וכולם עולים. מבטיחה התורה,

לא יחמוד איש את ארצך.

אנחנו מוקפים אויבים, אויבים מסביב.

כמו שהיום אתה רואה את כל אומות העולם מסביבנו רוצים לאכול ולבלע אותנו, בדיוק ככה היה.

כולם מסביב,

ובשבוע הזה שהיו כולם נעדרים מבתיהם ועוד כמה ימים הלוך חזור,

אף פעם ב-1,200 שנה לא חמד איש את ארצנו.

מה היו צריכים להגיד האויבים מסביב?

עוד מעט סוכות, הם עולים למעלה,

אנחנו נבוא ונשדוד את הבתים ונעשה כך ונעשה כך ונהרוס להם את הכול וזה.

ושלוש פעמים בשנה, כל שנה, 1,200 שנה לא עשו כלום.

כל השנה נלחמו בישראל.

מגיע הרגלימפוס,

איך זה?

אז לא תקשורת ולא ביניים ולא ג'לדתי ולא בזבוז.

השם הבטיח,

אם אתם תעשו את מה שאני אומר,

אני אדאג שלא יאונה לכם כל רע ולא יחסר לכם מאומה,

רק תעשו מה שאני אומר.

אם תשבטו בשבת,

אתה יודע, חיים נחמן ביאליק

היה בילדותו,

היה חרדי בישיבת וולוז'ין.

אחר כך הוא יצא לתרבות רעה

והוא הפך להיות חילוני,

והוא המשורר הלאומי.

חיים נחמן ביאליק.

הוא אמר,

יותר ממה ששמרו ישראל את השבת,

השבת שמרה עליהם.

זה הוא אמר בהיותו חילוני, לא דתי.

זאת אומרת, הוא כאב לו,

למרות שהוא היה חילוני,

שהתחילו לחלל שבת בארץ ישראל.

אתה יודע את זה?

זה היה חילוני, כי הוא ידע את ערכה של השבת.

השבת זו מתנה אלוקית שניתנה מן השמיים רק לעם ישראל.

הרבה אלפי שנים כל אומות העולם המטומטמים,

הנבערים מדעת, שאמרו חבל לבזבז יום בשבוע,

עבדו שבעה ימים בשבוע.

היום כולם למדו מהיהודים.

הנוצרים לקחו להם את יום ראשון,

המוסלמים לקחו את יום שישי,

כמו שנאמר, ועשהר השטן מלפנינו ומאחרינו,

והם למדו מאיתנו. עכשיו הם עשו עוד יותר טוב, עשו ויקנד.

עכשיו עשו סוף שבוע, חמשושים.

התחילו להוסיף, פתאום יותר טוב, כמה שפחות לעבוד,

יותר לנוח,

יותר טוב.

איך זה?

כנראה שהם לא מהטיפשים שעוד הולכים לבאר למלא מים.

הייתי בשווייץ עכשיו, אתה יודע, לא יאומן כי יסופר.

השוויצרים זה הארץ התיירותית

מהגדולות והטובות שיש בעולם.

אתה יודע כמה אנשים באים משם לשוויץ?

הייתי שם לפני שבועיים,

נדהמתי. אתה יודע מה?

אנשים שם עובדים מ-10 בבוקר בחנויות,

שכל התיירים באים לקנות,

עד 12. ב-12 הם הולכים לנוח, עד 14. ב-14 הם פותחים, עד 6. ב-16 הם סוגרים, אין יותר.

אני רוצה לקנות,

אין, מחר, מחר.

גרויצי?

שלום.

גרויצי? זה שלום.

נתראות?

סיוט ומוחו.

זהו, נגמר.

אה,

מה הבזבוז הזה?

מה זה?

נתנו לך חיים, אתה רק שש שעות.

עובד?

מה זה הבטלה הזאת?

שווייץ,

שמעת?

שווייץ.

United States of America פתוח כל הלילה,

הכל אורות, עובדים נונסטאפ.

השווייצרים יותר חכמים,

עובדים פחות, שש שעות.

אצלנו הדתיים עוד יותר חכמים, לא עובדים בכלל.

הבנת, יוני? לך תנוח.

לך תנוח, אל תבזבז את החיים בעבודה מהבאר כשיש מקורות, זה מגיע עד לדלת.

אבל, לבזבז את הזמן.

הבנת, יוני? הנה, ציצית היום, אני נותן לך, תעלה דרגה. אני לא לוקח, לא לוקח.

אני לא אלך עם זה, למה שאני אקח? אוקיי, אתה יודע מה? אל תיקח.

לא, סתם אני לא לוקח. אל תיקח. אם אני אקח סתם, אקח את הכול. נכון.

קודם כל, אל תיקח,

אבל אני נותן, אתה תקבל. אל תיקח. אל תיקח. בשביל מה? תקבל.

מה אכפת לך שיהיה לך מצווה?

בכבוד.

תן לו. קודם, קודם, קודם. רגע, בסדר, בסדר. עכשיו תקשיב רגע, משהו אחר.

אוי, אין לי כוח אליך, אתה יודע.

אין לי כוח אליך. אני רואה אתכם, אני רואה אתכם את הרבנים.

אתה בשבילי סמל. דרך אגב, אתה עונה על התשובות כל כך מהר, בלי לחשוב, יש לך משהו במוח שונה ממוח של בן אדם נומן. לא, אני אגיד לך את האמת, אני קולט את זה מהר.

אתה עונה, אני בשביל תשובה כזאת הייתי צריך לחשוב.

ואתה עונה תשובות, לא משנה, לא שכנעת אותי בכלל. ברור, כמוני.

שנינו לא משכנעים. לא שכנעת אותי, אבל אתה עונה את זה, משהו, משהו. אתה יודע, מה הסוד?

לא יודע, שהתנ״ך שבע ימים. לא,

לא. אז מה הסוד? יש לי אנטנה.

אה, אמרנו שאין אנטנות, אנחנו בשנות אחת הפאפו. משדרים לי את התשובות. עכשיו תקשיב רגע, עזוב אותך, עזוב. כן.

בואו נגיד, בואו נהיה במצב שלא ניכנס על בן אדם חולה, ניכנס על... היה מצור, זאת אומרת,

שנת בצורת, בסדר? כן. והיבול לא גדל והכול לא גדל.

בקיצור ולעניין, באו החקלאים לרבי,

רבי, תשמע, תציל אותנו, תתפלל בשבילנו,

תשמרו מצוות, תעשו, תעשו, תעשו, עשו את הכול,

כלאם פאדי, אין גשם, שום דבר. נכון. באו אליו בחזרה, רבי, אבל עשינו,

אתם לא עושים טוב, תעשו עוד פעם, עשו לפי ההוראות בדיוק, אין גשם.

מה רבי אומר לי? אדוני לא רצה.

יעני, הוא ברח באחריות מעצמו, הוא לא אחראי.

אז אתה מבין, אני רואה את זה כשאתה לא לוקח אחריות.

לא, אם מצליח לך, טוב, לא מצליח,

מה לעשות, הוא ככה רצה. אני רואה את זה, ואני מאמין בזה, וזה פוגע בי, ואם אתה תשכנע אותי, אם אתה משכנע אותי, אמרתי לך. קודם כל, אני לא מקווה. עוזר בתשובה עוד פעם. לא, פעם אחת. אי אפשר פעם אחת. זה נכון, אני מרגיש את זה ככה. אני מכיר אנשים שבאים אליי אחרי שהם הלכו לרופא פעם אחת, והוא אמר, תקחו כדורים,

ואחרי זה, זה לא עזר, חזרו אליו עוד פעם,

ואז הם אמרו לו, נו, מה עכשיו? אז הוא אמר, תקחו כדורים יותר חזקים,

ואחר כך זה לא עזר, חזרו אליו עוד פעם, אז הוא אמר, כנראה שצריך לעשות צילום וסיטי,

ואחר כך הם חזרו והוא אמר, נו, אז מה יש לנו? אמרו, אתם צריכים לעשות ניתוח.

חתכו אותם חתיכות, חזרו, אמרו לו, אבל זה לא עבר.

אז הוא אמר, עכשיו זה רק הוא יכול לעזור לכם.

הוא פשוט לא לקח אחריות, שלח אותם לבד. זה נכון, זה נכון, זה בדיוק ככה. זה לא בסדר. זה בדיוק ככה. נכון. אז אני לא מקבל כאלה דברים. ודאי.

אם אתה עושה משהו שאני רוצה... אבל הרופא לא מוסמך לשלוח לאלוקים, אני כן.

הבנת מה ההבדל? ולא יוצא כלום, למה רופא ולא ממך? לא הבנת, רק האלוקים קובע, בכל דבר לא קובע. לא, אתה רצית.

אז אתה חוזר או לא חוזר?

לא שכנעת אותי כלום. כלום. שום דבר. תופסים ציצית אפואה. שום דבר. אבל למה? אני סתם אעשה לך הצגה. לא הצגה. אתה יודע מה? בוא אני אספר לך משהו אחר. או, בוא תספר. מעניין אתכם שאני אספר לכם? כן, כן, כן.

אני התחלתי לפני 20 שנה, עבדתי בחברת חשמל, ואני עובד גם היום. תקשיב רגע, תקשיב. והיינו צריכים לבצע עבודה בשנאי ביום שבת. נכון.

אז היינו ברכסים, לרבי קראו יצחק, אני זוכר אותו עד היום. כן. הגענו לעבוד שם ברכסים ביום שבת, והתחילו לזרוק עלינו אבנים.

אני באתי חבים וקרבים מהצבא, עמדתי לזרוק עליי אבנים, הלכתי, הבאתי משטרה, אז זה היה לא כמו היום טלפונים ולהביא וזה. אמרתי, אין כזה דבר. אני עושה, אני צריך לעשות, אני אעשה את העבודה בשבת.

בקיצור, ההוא בא ואומר לי,

עזוב את כל המלחמה. שלחו אותך בסוף לירושלים, למשפחה. תקשיב רגע, זה היה בצבא, עכשיו משהו חדש.

בקיצור ולעניין, ההוא אומר לי, אני לא אשתמש בחשמל שלכם אם תעשו בשבת.

שמע, זה כאב לי בלב.

כאב לי בלב.

אמרתי, וואלה, הם לא נורמליים, מה השתמשו, בנרות, בזה?

ביום שלישי היה לי חופש, וניסיתי להתנצל,

להגיד לו, תשמע, אני מבקש סליחה וזה.

ואיזה, לא השתמשו, חרטה ברטה, השתמש כמו כלומרת, לא תדע מה, אני אפילו לא מתנצל בפניך.

אתה שקרן כמו כולם.

אז זה נכנס לי ללב, זה נכנס לי בדם, כל הדברים האלה.

אני לא מסוגל היום ללכת בכיוון שלך. למה? כי אתם שקרנים.

לא אתה, אתם, הדת משקרת אותי. קודם כול. למה הוא לא השתמש? הנה, הוא השתמש בחשמל שלנו. תראה, תראה. אני הייתי הולך עם אבא שלי בית כנסת עם כיסא ביד. בשביל מה? לא רוצה. לפני, לפני שנתנו, אני אומר לך את האמת. לפני שנתתי רשות לדבר, אמרתי, תשמרו על הלשון.

הוא אומר מה שיש לי בלב, אני לא משקר. מה אמרתי? שהלשון זה קומות שלב. אז רגע, אתה רוצה שאני אהיה פוליטיקאי, ואשחק לך ככה? כמו שאתה אומר לי, לא לעשות ככה במפסק זה עבודה, אך ארתה בארתה.

אתה מבזבז לי אנרגיה.

אני לא מוכן לבזבז לי אנרגיה. אני חושב שאתה בבעיה.

אני בבעיה, יכול להיות. אני אגיד לך למה אתה בבעיה. יכול להיות. אני לא מתאים למערכת הזאת.

כן, אתה לא מתאים, נכון? אני מקבל את זה. תגיד לי, כמה אנשים עוברים עבירות בכביש?

כל יום, כל הזמן. למה אתה נוסע בכביש?

כי אין לי ברירה, אני צריך להגיע ולבוא.

אתה מבין? אין לי ברירה, אני צריך לבוא לראות אותך היום. אפילו אם היו אצלנו כולם שקרנים,

בדרך שאנחנו הולכים, אתה צריך ללכת, אין מה לעשות.

בלי כביש לא מגיעים לשום מקום.

בלי דרך התורה לא מגיעים לשום דבר. אלוהים ישמור, איך אתה מביא את התשובות האלה?

אבל אני לא מקבל אותן. בטח, אז שלום.

אני לוקח את הזמן של האנשים. שים ציצית, יא בן אדם, קיבלת ציצית.

אבל אני לא יודע לשים את זה. אני לא יודע ממה זה עשוי, בשביל מה שמים את זה. זה עשוי מקוטנה וזה נגד זיעה, קח. לא, אני לא יודע לשים, אני לא יודע מה זה. מה זה, אני אסביר לך. קודם תשים ואני אסביר לך. לא יודע לשים, למה שאני אשקור לך? מה לשים? שמים עליך, זה הכול, מה יש לשים? אבל אני לא אלך עם זה. אתה תלך. אני ניסיתי ללכת עם הקיפה שלך, נשבע לך, אני השתדלתי, השתדלתי הרבה והרבה, ואני לא יכול, בעבודה קשה לי. לא יכול, לא יכול. אני משתדל ללכת עם הקיפה שטנדת לי, לא אני? נכון, לא.

בחברת חשמל, ככה מה יעשו?

בחברת חשמל יש לי כובע מגן.

הבנתי. אם אני לא אשים אותה, אני אקבל משהו על הראש.

הבנתי.

רגע, אבל תשים, אני אסביר לך מה זה מעלה גדולה. תשמע, תשמע מה המעלה שלי. מה?

מעלת הציצית היא מעלה גדולה, היא אחת מהמצוות, מתרייג מצוות. אז אתה כבר מקיים אחת מתרייג מצוות. אבל אני לא מאמין במצוות האלה. לא צריך להאמין בכלום. סתם? צריך לעשות. סתם?

שמע, שמע, כשהיית בן שמונה ימים, עשו לך ברית. אתה מאמין או לא מאמין? עשו לך. מה אכפת לי, עשו? מה אני עשיתי? או בדיוק, מה אכפת לך? שאלו אותי, מישהו שאל אותי. מישהו שואל אותך בכלל, שים עליו. לא, רבי, ולקח מה שלקח, מה אכפת לי? מי שואל אותך בכלל? שים עליו ציצית. מי שואל אותך בכלל? שים עליו ציצית. שלום.

לא, שאלו. אני אומר לך עוד פעם, זה לא יישאר עליי. בטח שלא.

בלילה אתה תוריד את זה. אני לא יכול, זה מפריע לי. לא, לא, לא, זה משהו, משהו. זה בלילה, אני לא יכול ללכת עם זה. מה אתה מדבר? יש אנשים שאומרים לי עם כותונת עילה כזאת. אני לא מאמין בזה, אתה לא מבין? תקשיב רגע, אני אסביר לך.

אני אסביר לך, תקשיב, תקשיב.

תקשיב.

זו מצווה אחת מתרייג מצווה. איך יש לך סבלנות אליי, תגיד לי? אין, כמוך אני מחפש בנרות.

לא כדאי לך, אני אשאל אותך שאלות, אני מפיל אותך. אבל תשמע רגע, תשמע.

ברור, לא שוכנעת. שום דבר לא. לא קיבלתי כלום ממך היום. בטח של חוץ מציצית.

זה חומר. חומר, אמרת חומר. חומר, גם אני יכול לתת לך חומר. תביא. תביא מהשקל. מה הבעיה?

תביא מהשקל זה שטויות. תביא. אתה יודע מה? נו. אני גם פעם אחת תרמתי. אני אספר לך עכשיו סיפור. הנה, אני אספר לך סיפור. תביא. אני מביא לך. עכשיו תביא. תביא. איפה הוא, תביא?

אתה חושב שאני צוחק איתך?

או, או,

או.

אבל הכיפה, בלי כיפה זה לא הולך, שים לו את זה.

תן לנו כיפה.

עם קרחת זה לא יפה.

100 שקל, יאללה. אני צריך לתרום את זה למי שצריך לתרום. יאללה, קדימה.

בלי 100 שקל תקריד אותי. אשריכה.

תן יד קודם, לפני הכסף. קודם יד. לא. חומר רצית. כסף? עכשיו תקשיב. אשריכה, עכשיו דבר.

תנו לו לדבר, דבר, דבר.

דבר, חייבים לשמוע אותך. כל העולם שומעים אותך.

זה באינטרנט. תקשיב. אני פעם, היה אצלנו אחד בן ברוי, סליחה של השם, בדרך כלל אני לא אומר שמות של אנשים.

כן. הוא אמר לי, יש לי ספר תורה באור עקיבא ומשהו, תתרום לזה. תן לו כיפה. אמרתי לו, כמה נותנים? אמרת לו, תעזוב אותי, אין לי סבלנות בשביל זה.

בא אחד מויש אצלנו, שהוא באמת, אלה באמת אנשים דתיים.

באמת, באמת. אני לא ראיתי אותם גנבים ולא ראיתי אותם באמת אנשים ישרים.

המויש הזה והבן ברוי. אה, יש דתיים כאלה?

מה לעשות?

בקיצור, הוא בא ואומר לי, תתרום. אמרתי לו, אתה יודע מה? קח 500 שקל ותעזוב אותי.

עזוב את זה אתה. כן, כן. קח 500 שקל ותעזוב אותי. נתתי לו 500 שקל. אמרתי לו, אבל אני רוצה את הקבלה.

כן. אני לא מוכן לתת לך. הוא רוצה אותי 500 שקל, אני לא מתבייש. תביא לי דמידים. נתתי לו, אמרתי לו, אני רוצה את הקבלה. כן. הוא הביא לי קבלה.

בטח שיביא, למה שלא יביא? אחרי שבוע,

באו עולים מחב״ד, דופקים בדלת, תרום לזה, תרום לזה, תרום לזה. שיניתי אימייל באינטרנט, שיניתי זה. לא רוצה לתרום לכם יותר. לא, אתה לא יודע למה. תסיקו לי, הוציאו לי את הנשמה. אתה לא יודע למה הם באו.

תגיד תודה רבה. פעם אחת נתתי לכם. אני אגיד לך למה הם באו. עכשיו כל פעם באים בהם ו... למה אתם חיים מהתרומות? לא, תעבוד בשביל זה, נו.

כי אתה ביקשת קבלה והם ראו מי כתוב שם.

אבל, אבל אתה יודע מה עשו לי, תמתמו לי, מה אני אעשה עם זה? זה שווה 100 שקל. לא רוצה ככה. DVD, אני נותן לך מתנה. תראה אותי. אני עורך וידאו, אבל תראה אותי. אני לא צריך, אני יודע לעבוד. אבל תראה אותי. לא צריך, אני לא לוקח מה שאני לא צריך, אתה לא מבין? אתה לקחת שני דברים שאני לא צריך, עוד אחד. עוד אחד, שלוש. לא אעשה עם זה כלום.

אה לא אעשה רענו. תראה, תראה ככה. לא, תן, אנשים רוצים, שאלות. יאללה, שב, מותק צנוע. גם זה אתה רוצה לוקח? כן, בכוח, הכול בכוח.

אצלנו הכול בכפייה. אני אומר לך עוד פעם, אם אתה משכנע אותי,

אני נותן לך עכשיו יד ככה, אם אתה משכנע אותי, אני חוזר איתך בצדק. תגיד רק מה שאלה ואני אענה לך על זה. לא, על הבזבוז, כבר שכנעת, על הזה לא שכנעתי. וואי, וואי, וואי. לא קנית. לא קנית?

טוב, שב, אנחנו נשכנע אותך בהמשך הערב.

תודה רבה לכולם לעילוי נשמת המנוחה, ירדנה רצון, מנוחתה עדן.

ותודתנו לציון רצון, שארגן את הערב לעילוי נשמתה.

נחימיה מנצור, חבר המועצה ותרבות תורנית ביישוב.

תודתנו על ארגון הערב.

כן.

ערב טוב.

אנחנו מעבירים שיעור תהילים במושב שלנו.

כן. ובנוגע למי ייתן מציון לפני שאומרים את התהילים,

אחרי שאומרים את התהילים,

לפני היהי רצון.

יש פסוק, מי ייתן מציון, אומרים אותו בשבת? לשמועת ישראל.

מה זה?

מי ייתן מציון לשמועת ישראל. נכון. היה לנו על זה ויכוח אם אומרים בשבת או לא אומרים בשבת.

ומה פסקו אצלכם הרבנים?

שאומרים.

שאומרים, אז תגידו.

אבל זה נכון להגיד או שזה לא... אם הרבנים אומרים, זה נכון.

כן, אבל יש במקום אחר שלא אומרים, אז לא ידעתי בדיוק מה... מי אמר שמה שלא אומרים הרבנים? מה עושים? הרב של המקום אמר שלא צריך להגיד. אז לא אומרים.

אז לפי מה אני אלך בדיוק? תלוי איפה את נמצאת, אצל איזה רב.

אוקיי, ועוד שאלה? אני יודעת שזה עולם ומלואו, כאילו, כל השאלה שאני שואלת, אבל בקצרה, אם תוכל להגיד,

מה הסוד של שלום בית?

סוד?

איך לשמור שלום בית, את אומרת.

מה הסוד?

לא סוד, זה לא סוד, זה גלוי.

איך שומרים על שלום בית?

על ידי הבנה אחד לשני, התחשבות אחד בשני, סבלנות אחד לשני וצומי הרבה לשני.

אוקיי, ובמעמד הזה אני רוצה שתשכנע את בעלי מה החסרונות בטלוויזיה.

אני צריך לשכנע?

פותחים את הטמבלוויזיה ורואים את החסרון מייד.

את זה אל תגיד לי.

איפה הוא הבעלי? לא משנה, אני לא יודעת אם ירצה להזדהות.

הוא יושב פה בקהל, אבל הוא ישמע אותך. אני אגיד לך, אפשר לעשות ניסיון פשוט. אני,

כשהבנתי מה זה טמבלוויזיה, שברתי אותה.

אתם לא תאמינו לי,

אבל אני זרקתי אותה ככה על הזכוכית והיא לא נשברה.

הרמתי עוד פעם, זרקתי, היא לא נשברה.

לקחתי פטיש,

נתתי מכה קטנה בזכוכית, פאק!

הכל התפוצץ. אתם יודעים מה ראיתי?

חלל.

אין כלום.

יש כרטיס עם ג'וקים בצד כזה קטן,

מנפח ככה,

אין שחקנים, אין מוזיקה, אין שום דבר.

דמיון,

שום דבר.

וזה מחזיק אנשים, שובה אותם,

מושך אותם, כמו מגנט.

סוחב לאדם את השכל.

הכל זה חרית ברטה.

אבל אם זה היה רק זה נאיחה,

אז זה היה מושב לצים רק.

אבל נהיה שמה איסורי עריות ולשון הרע ומוציא שם רע,

ויש שמה עבודה זרה,

ויש שמה שפיכות דמים, באלימות.

ומה אין שם?

כל המרעין בישין, הכל שם.

בצחוק על התורה ועל הדת

ועל אנשים מסוימים, הוא, משהו הולך שם.

מה?

זה לאנשים המסכנים שלא יודעים איך לנצל את החיים.

ואם היה פה הבחור שלנו שדיבר על בזבוז,

היה אומר לכם כמה זה בזבוז זמן

לשבת כל הזמן ולראות כלום.

כלום.

נגמר האירוע, לך מזה אין כלום חוץ מקנאה,

כי מה שאתה רואה שם אין לך,

וחמדה,

ועוד כמה דברים שלא תוכל להשיג בחיים,

וגם זה עושה פחות שלום בית.

כי רואים שם יותר יפים ויותר יפות.

אז מי צריך להכניס בעיות ומחרות לתוך הבית?

ואם מפנים את זה מהבית, יש יותר זמן לאישה, יש יותר זמן לבעל, יש יותר זמן לילדים.

יש את כל הזמן.

והתיבה הזאת יכולה לקחת את החיים של הבן אדם

ולהוציא אותו מן העולם הזה,

בור בעם הארץ.

אתם יודעים שבגרמניה

שישה אחוז מהאוכלוסייה לא מחזיקים בכלל את הטלוויזיה?

שישה אחוז, מדובר בעשרות מיליון בני אדם.

לא מחזיקים בפרינציפ טמבלוויזיה.

למה?

משום שבן אדם כבר שכח מה זה חיים.

הכל נמצא בתוך התיבה.

שמעתי במושב מסוים,

זוג,

החליטו לזרוק את הטמבלוויזיה,

והם אמרו שכבר נמאס להם לראות את הירח דרך הטמבלוויזיה.

הם החליטו לראות אותו מהמרפסת.

אז הם הוציאו את הטמבלוויזיה,

והם לקחו את הכיסאות נוח ויצאו למרפסת.

הם ראו את הירח אמיתי,

והיה להם זמן לדבר.

פתאום

זה גונב לאדם את השכל.

וזה עוון גדול, עוון גדול.

לכן מי שמעיף את זה מרוויח חיים, נטו חיים. נטו חיים פחות, פחות,

הרבה הרבה עבירות והרבה הרבה זמן למצוות.

מי שמשאיר את זה, זה כמו עגל הזהב של דורנו.

תודה.