פרדס חנה - לא לא לא לא לא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

היומים על ימי מלך תוסיף, שני יסוקים אוי דוי ודוי.

יומים על ימי מלך תוסיף, שני יסוקים אוי דוי ודוי.

היומים על ימי מלך תוסיף, שני יסוקים אוי דוי ודוי.

היומים על ימי מלך תוסיף, שני יסוקים אוי דוי ודוי.

אוי יומי אבימי מלך, כל השיא שנייה סוכי מוי דוי ודוי.

אוי יומי אבימי מלך, כל השיא שנייה סוכי מוי דוי ודוי.

יומי אבימי מלך, ועשוי שנייה סוכי מוי דוי ודוי.

יומי אבימי מלך, ועשוי שנייה סוכי מוי דוי ודוי.

על ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי

ודאי, עולים על ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי ודאי.

ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי, ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי.

היומים על ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי ודאי.

היומים על ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי.

לילה לילה לילה לילה לילה הילה.

ימי מלך גויסטיש, נביא סכימי דוידאי.

לילה לילה לילה.

או-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו-הו

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בפרשת השבוע למדנו אחת מעשר זכירות שחייב כל יהודי לזכור,

זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים.

התורה מצווה אותנו לזכור תמיד את מה שעשה השם למרים,

כשיצאנו ממצרים.

כידוע, מרים נצטרעה על לשון הרע שדיברה באחיה במשה,

וכן נוהגים לומר את הפסוק הזה בכל יום עם הזכירות של התורה שהזהירה אותנו עליהן, כמו זכירת עמלק,

שבת, מתן תורה, יציאת מצרים.

ולמה נחשב העניין הזה של לשון הרע שדיברה מרים על אחי הגדול,

שכל כך אנחנו צריכים לזכור את המעשה לדור ודור לעולם ועד.

למה?

הרמב״ם מסביר,

וזה לשונו,

התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה,

שהייתה גדולה ממנו בשנים,

והיא לא דיברה בגנותו,

אלא טעתה והשוותה אותו לשאר הנביאים.

והוא לא הקפיד על הדברים האלה,

שנאמר, ואיש משה ענו מאוד,

ואף על-פי כן נענשה בצרעת.

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

אומר הרמב״ם,

שאנחנו צריכים להתבונן מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה,

שהייתה גדולה ממנו בשנים.

אחות גדולה מדברת

על אחיה הקטן,

והיא לא דיברה בגנותו.

אלא מה היא טעתה?

היא חשבה שהוא שווה לשאר הנביאים?

והטענה שלה, למה הוא פרש מאשתו?

הנה, היא נביאה, ואהרון נביא,

והם לא פרשו.

למה הוא פרש מאשתו?

ולמרות זה שהיא טעתה והיא לא התכוונה לגנותו,

הוא לא הקפיד על הדברים, כי הוא היה ענו מאוד.

שנאמר, ואיש משה ענו מאוד,

ואף-על-פי-כן היא נענשה בצרעת.

היא הייתה צריכה להיות מצורעת שבועיים ימים.

השם עשה את החסד

שבוע אחד,

וזו בושה גדולה מאוד. כל עם ישראל יודע שמרים נצטרעה, וכולם עומדים,

כולם עומדים וממתינים לה מיליונים בשביל להמשיך בדרך.

כולם מחוכבים לה.

אבל הקדוש-ברוך-הוא עשה חסד,

החזיר לה,

בטאתה צו,

אחותו מרחוק,

לדעת מה יעשה לו כשמרים נצבעה בצד והמתינה לראות מה יהיה עם התיבה.

אותו זמן שהמתינה לראות, הקדוש-ברוך-הוא החזיר לה שכל עם ישראל המתינו לה עד שהיא תרפה מצרעתה.

מכל מקום מסכם הרמב״ם ואומר,

ואף-על-פי-כן נענשה בצרעת,

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

אז אם הצדקת הזאת נענשה והיא האחות הגדולה ולא התכוונה לגנותו והיא טעתה,

נצטרעה,

קל וחומר לבני הרשעים הטיפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

כידוע, מי שרגיל בלשון הרע, פוסק הרמב״ם,

אין לו חלק לעולם הבא.

אז שתבינו,

מי שרגיל בלשון הרע מאבד את העולם הבא.

אפילו הוא שומר תורה ומצוות, אם הוא רגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא,

כי לשון הרע זה אביזריו דשפיכות דמים.

אביזריו דשפיכות דמים.

למה רוצח, שזו שפיכות דמים ממש,

אם הוא רוצח לא נאמר עליו שאין לו עולם הבא?

רוצח שרצח,

יש לו עולם הבא.

הוא יקבל עונש,

אבל יש לו עולם הבא.

אבל הרגיל, בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא. למה?

מי שרצח בני-אדם,

בקל יכול להתחרט,

אחרי שהוא רואה את התוצאות,

אחרי שהוא נרגע מהכעס שהיה לו,

יכול להתחרט.

אבל הרגיל, בלשון הרע, לא מרגיש בכלל שהוא עשה משהו.

מה, הוא רק אמר כמה מילים על כמה אנשים, מה הוא עשה?

כלום.

שקט, הוא אמר להם שקט, בלי רעש.

מכיוון שהוא רגיל בזה, הוא לא יחזור בתשובה על זה.

ואם הוא פגע באנשים וגם אמר פגם משפחה,

אמר על משפחה מסוימת, אלה, כל המשפחה האלה, חבל על הזמן.

אז הוא צריך לפייס אותם עכשיו.

צריך לבקש מחילה.

זה לא פשוט.

ואם הוא רגיל בזה, אין לו, חלק לעולם הבא.

כמובן שיש אפשרות לעשות תשובה,

אבל כמה אנשים אתם מכירים שעושים תשובה על לשון הרע, כמה אנשים רצים אחר כך לחפש אנשים בשביל להגיד להם, סליחה,

דיברתי עליך כך וכך ואני מבקש שתמחל לי.

מכל מקום יש יצר רע גדול לספר לשון הרע, ובפרט,

ובפרט

על גדולי ישראל.

יצר הרע הכי-הכי-הכי זה לדבר על גדולי ישראל.

שהרי מרים הנביאה, אחותו של משה, שגידלה אותו על ברכיה וסיכנה את עצמו להציל אותו מן הים,

מדברת עליו לפני הקדוש-ברוך-הוא ומשווה אותו לשאר הנביאים.

ולא עוד, אלא בשעת מעשה, כשכל ישראל רואים איך היא נענשת

על המקום,

והיא מצורעת כשלג.

עונש חמור על לשון הרע,

נאמר,

מפני מה לא העריך משה בתפילה?

אהרון בא למשה ואומר לו,

אחותנו מצורעת,

כשלג,

שא תפילה עליה.

אז מה אומר משה רבנו?

אל נרפא נא לה.

זהו,

זה כל התפילה.

מי ישפר על חמותינו הקדושים אברהם וישחק ויעגו?

נו,

אחותו מצורעת.

מה אומר אל נרפא נא לה? חמש מילים.

שואלים חכמים, למה לא העריך משה בתפילה?

לא תאמינו.

למה לא העריך משה?

שלא יאמרו ישראל, אחותו עומדת בצרה,

והוא עומד ומאריך בתפילה.

ראית?

היא מצורעת,

והוא מאריך בתפילה. שעה יש לו זמן להתפלל.

שמעתם?

מה, זה לא לשון הרע?

הוא מתפלל,

הוא רוצה שייתבריא,

ואז מה יגידו?

ראית?

כמה הוא מאריך בתפילה.

אז משה רבנו קיצר,

שלא יהיה לשון הרע.

יש עוד סיבה.

שלא יאמרו ישראל, בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה,

אבל בשבילנו אינו מאריך בתפילה.

אה, ראית?

על מה היא מצורעת?

על שהיא דיברה עליו לשון הרע. במה?

שהשוותה אותו.

הם יכולים לראות את העונש שלה ולא מזיז להם, והם אומרים לשון הרע עליו גם.

ראית?

אי בצרה והוא מאריך בתפילה,

או עליה הוא מאריך בתפילה, ועלינו לא.

ראית?

מה, זה לא יאומן כי יסופה.

העונש הגלוי לא מרתיע איש והוא לא שם עליו שלא לדבר בגנותו של משה רבנו, עליו השלום, מעניו מכל אדם,

וכל מה שיעשה, ידברו בו שרה,

ויחשדו בו שהוא מאריך בתפילה בשעה שאחותו נתונה בצרה.

אכזריות כזאת,

שגם אדם פשוט אינו מסוגל לזה.

עוד צעד ההפוך, שרק בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה ולא בשביל אחרים.

לא יאומן כי יסופר.

כתוב, ויביטו אחרי משה.

יש אומרים לשבח ויש אומרים לגנאי.

כשמשה רבנו היה יוצא חוץ למחנה,

היו מביטים אחרי משה.

אז יש אומרים לשבח.

מה לשבח?

אשרי אמו, אשרי יולדתו,

אשרי מי שגידלה ילד כזה שיצא כזה, משה רבנו.

אה!

ויביטו אחרי משה ודיברו עליו לשבח.

ויש אומרים לגנאי.

תראה איזה שוקיים יש לו,

תראה איזה צוואר,

תראה איזה גוף.

משה רבנו היה חמש מטר.

כל זה משלנו אוכל.

איך הוא נהיה ככה?

ויביטו אחרי משה, לגנאי.

שמעתם דבר כזה?

אפשר לדבר על משה רבנו ככה?

הנה.

אפילו בשעה שהם רואים את הצרעת של אחותו הגדולה,

שגידלה אותו על ברכיה וסיכנה את חייה בשבילו,

והיא רק טעתה נענשה כך,

והם מסוגלים לומר לשון הרע עליו.

או שהוא מאריך בתפילה בשעה שהיא בצרה,

או שהוא מאריך בשבילה ולא בשבילם.

למה התורה לא אמרה?

אסור לדבר לשון הרע.

למה אמרה התורה? זכור את אשר עשה ה' למרים.

כי אם יגידו זכור לשון הרע, אה,

בסדר, אז אמרתי לשון הרע, אז מה קרה? אז אמרתי לשון הרע, אז מה קרה? מה קרה?

אבל אם אדם יזכור ויצייר את הציור,

מרים הצדקת,

שבזכותה נולד בכלל משה רבנו. בזכותה.

כי עמרם אביה היה גדול הדור, וכשהייתה הגזירה, כל הבן אילוד, איורא, תשליכו,

הוא גירש את אשתו, את יוכבד.

וכשהוא עשה את זה, כל ישראל גירשו את נשותיהן, כי אמרו, מה,

נביא ילדים ויטביעו אותם ביאור?

אז מרים באה אל אביה, אל עמרם, ואמרה לו,

אבא, גזירתך קשה משל פרעה.

פרעה גזר על הזכרים, ואתה גוזר גם על הנקבות, שלא יהיו נקבות.

פרעה רשא, גזירתו ספק מתקיימת.

אתה צדיק, גזירתך ודאי.

עמד והחזיר את אשתו.

עמדו כולם והחזירו את נשותיהם.

למי נולד?

משה.

אז מי הביא את משה לעולם? היא.

והיא מדברת עליו,

ובשעה שהיא מדברת עליו, וואי, וואי, וואי,

איזה עונש.

זאת אומרת,

ולמרות כל זאת,

התורה מצווה אותנו לזכור ולצייר את הציור הזה,

לראות צדיקה כזאת מצורעת על לשון הרע. איזה לשון הרע? טעות, טעות.

שהשוותה אותו לשאר הנביאים.

וכן, בכל הדורות,

בכל הזמנים,

מדברים סרה בגדולי הדור וחושדים בהם דברים שאין העלותם על הדעת.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

וכולם בלשון הרע,

או באבק לשון הרע.

כולם נתפסים בדבר הזה.

וזו רעה חולם, חלה כל חלקה טובה בישראל ובאדם.

לכן, מזהירה התורה בכל לשון של הזרע על נגע הצרעת,

זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך.

זכור ולמד עד היכן הדברים מגיעים,

שאפילו מרים הנביאה יכולה הייתה להיכשל בהם.

וכל זה איננו מועיל, לצערנו, לעקור את הנגע הזה.

לכן, צריך להישמר בנגע הצרעת הזה,

כי בנפשנו הוא,

והרגיל בלשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

אם כן, אנחנו צריכים להבין עד כמה הדברים הם קשים וצריכים לקחת על לב.

כתוב בתורה כי השוחד יעבר עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

שני דברים נאמרו בשוחד,

מעוור ומסלף,

מעוור

שלא יראה את האמת,

עיוור מלראות את האמת,

בין שמדובר במציאות הדברים ובין שמדובר בהלכה.

אדם עיוור אפילו לראות את המציאות,

ויכול להיות עיוור מלראות ולהבין בהלכה.

הגאון מווילנא אומר שבפרשת משפטים כתוב, יעבר עיני פיקחים.

וכאן כתוב בפרשת כי תצא עיני חכמים.

פעם כתוב עיני פיקחים,

פעם עיני חכמים.

כי פיקחות זה בהבנת המציאות.

אדם פיקח, מבין את המציאות.

והשוחד יעבר עיני פיקחים לראות את המציאות לאשורה.

והשוחד יעבר עיני חכמים, עיני חכמים בהבנת ההלכה.

כי חוכמה צריך להבנת ההלכה.

ואת שניהם מעוור השוחד ומסלף,

מעקם ומהפך את העניינים בגלל השוחד.

השוחד עושה משניים חד.

אחד,

השוחד

עושה אחד.

הנותן שוחד והמקבל שוחד הופכים להיות אחד.

ושוחד לא חייב להיות בממון רק.

גם תעבוד זה שוחד.

אדם שמתאווה למשהו, אדם שנמשך למשהו,

הוא משוחד.

אדם שמקנא בעל גאווה הוא משוחד למידותיו הרעות.

וייצר לב האדם רע מנעוריו,

ומילדותו אינו מכיר רק את ענייני החומר,

והוא רק יש לו רצונות טבעיים.

דבר זה עוד הולך ומתחזק

על-ידי ההרגל וגם על-ידי השפעת הסביבה,

שהרי הוא לא מורגל להרחיק את הדברים ולהבין בדרכי השכל,

כי אדם רגיל להשתמש בחושים,

והוא נמשך אחרי החושים הטבעיים שלו,

הראייה,

התאווה וכו'.

לכן,

כשהוא מגיע כבר ללימוד התורה הוא משוחד מאוד מצד הרצונות,

וזה לא יפה מאוד מצד הרצונות ומתחזק על-ידי ההרגליה.

וכבר כתב הגאון במשלי, כשהדיין מטה הדין בשביל שוחד,

כשבאים אחר כך לפניו דינים אחרים מעין זה,

אינו דן בהם כהלכה,

אף שאין לו בהם שום נגיעה, כיוון שהוא כבר משובש מהנחות הקודמות,

שהייתה לו כבר נגיעה קודמת מקודם.

הוא ימשיך לפסוק עקום,

אותו דבר, כי הוא כבר משוחד מדעתו הראשונה שהוא פסק כך בעניין דומה.

ואדם צריך לזכות להישיר את הדעת,

והתורה היא היחידה שיכולה ליישר את האדם,

לכן היא נקראת ספר הישר.

ובהושע כתוב כי ישרים דרכי השם,

צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם,

וכן ועשית הטוב הישר,

אבל זה למי שהולך בצדקו מתחילתו ואינו מביט בדעותיו,

אלא הולך ביושרו ומתבונן בתורה,

אז יש לו סיוע מן השמים לעשות את הנכון,

והתורה מדריכה אותו לאשר הכין את לבו.

אבל אם כבר נטע מן הדרך והתעוות,

כבר לא יוכל לתקון,

ובשולחן הערוך שלו יהיה מלא שגיאות

ויהיה הכרח להגיע ולתקן הכול.

מה ייעצה, אם כך?

לימוד המוסר, לקבוע זמן ללימוד מוסר, להגביר את היראה.

אם כן,

כיוון שאדם משוחד מדברים מסוימים ויש לו דעות קודמות,

הוא נוטה אחריהן,

וכל מה שלא מתאים לו בדיוק,

הוא מדבר עליו לשון הרע ומבטל את הדברים ככה בהינף יד.

התורה מזהירה אותנו מאוד מאוד.

אתם רוצים להינצל מנגע הצרעת,

ושתדעו לכם, היום המחלות הקשות, שלא נזכיר אותן בשמותן,

חלק מהן באות על דברים אלה,

כיוון שמי שמדבר לשון הרע, באים עליו נגעים.

והנגעים הם מכל הסוגים. כל המחלות שאתם מכירים, הקשות,

הם נקראים מיני נגעים.

הנגעים האלה באים על לשון הרע בהוצאת שם רע.

לכן התורה הזהירה אותנו, זכור ותתבונן מה אירע למרים הנביאה,

הגדולה,

שגידלה את אחיה הקטר על ברכיה וסיכנה את חייה בשבילו,

ולמרות כל זאת, בגלל טעות

הייתה לה בושה

שמיליונים היו צריכים להמתין,

וכולם יודעים שהיא צורעת על שדיברה באחיה.

כמה אנחנו צריכים להיזהר לשמור את הלשון,

כי מוות וחיים ביד הלשון.

ואל תיתן את פיך לחטא את בשריך.

הפה מדבר,

ואחר כך כל הגוף סובל.

או סובל מזה שמתקוטטים עם מי שפתח את הפה,

או שהוא מקבל נגעים ומחלות

בגלל שהוא מדבר לא לעניין.

מוות וחיים ביד הלשון.

אם מדבר לשון הרע, הוא מוציא שם רע, מוות.

ואם מוציא דברי תורה, חיים.

חיים הם למוציאיהם בפה.

ככה אומרים חכמים, זיכרונם לברכה.

זאת אומרת, שימו לב, יהודים יקרים.

המצווה הגדולה שבתורה זה תלמוד תורה,

איך היא נעשית? בפה.

והעבירה הגדולה שבתורה זה לשון מדברת גדולות, לשון הרע והוצאת שם רע בפה.

מוות וחיים ביד הלשון.

אותו פה יכול לשמש לזכות

בחיי העולם הבא לנץ הנצחים,

ואותו פה יכול להוריד את האדם לדיוטה התחתונה, לגיהני גיהינום.

אותו פה ממש.

כמה צריך להיזהר

ולשמור על הפה.

והפה,

והדיבור,

והלשון,

זה הקולמוס של הלב.

מה שיש לך בלב,

אתה מוציא בפה החוצה.

וכך מגלים מה יושב אצלך בפה,

מה יושב אצלך בלב.

כשאדם אומר, אוי, סליחה, פליטת פה,

אין פליטת פה.

פשוט מאוד השתחרר לך מה שלא רצית להגיד.

אבל זה היה מונח לך בפנים, וזה נפלט, כן.

יש בן-אדם, הוא מקיא.

פליטה, אומרים. הילד פלט.

מה הוא פלט? מה שהוא בלע.

מה הוא פלט? לא משהו אחר.

אם הוא בלע, פלט.

אם אדם בלע דברים במחשבות,

אז לפעמים יש פליטת פה,

אז זה יוצא החוצה, מה שהוא חשב.

שיכור,

פולט גם את השתייה וגם שטויות.

אנחנו קוראים לזה שטויות.

אבל אז הוא משוחרר, אין לו מחסומים של בושה,

והוא אומר בדיוק מה שהוא חושב על עצמו ועל אחרים.

הוא פלט.

פליטה.

פליטת פה.

אבל מה הוא אמר?

מה שהוא רצה להגיד ולא העז כשהוא היה סאחי.

עכשיו הוא מסטול, אז הוא יכול להגיד הכול.

הוא לא אשם.

גם אנחנו שיכורים,

חושבים שאנחנו יכולים להגיד, כן, מה, מי, מה, פה שלי ברשותי, אני אגיד מה שאני רוצה, מה אתה תגיד לי מה להגיד?

אל תגיד לי מה להגיד, שמעת?

אל תגיד לי מה להגיד.

הוא אומר, אומר, משחרר, משחרר,

ויש פנקס למעלה, וכותבים,

אמר ואמר ואמר, ויש הקלטות,

ויש וידאו, ומצלמים.

יום אחד תגיע,

תשאל, למה אתה לא הולך להגן העדן?

אני אגיד לך, בוא, בוא,

תשמע, תשמע מה אמרת.

פלט שיחות.

לא אומרים לי שוחחת. מה אמרת?

באיזה ניואנסים?

איזה גבסה עשית לו ככה? טוסטוסטוסטוס ככה. איזה קטנות.

איך עשית? באף.

באף.

כי באפם הרגו איש. אפשר להרוג בן אדם באף.

לא עם מבצ'י.

עם מבצ'י גם אפשר להרוג, יש חיידקים.

אבל באפם הרגו איש.

שואלים אותך, תגיד, מה אתה אומר על פלוני? עושה בנוכרה ככה.

אה.

עשית ככה, זהו, גמרת לו את העסק, לא יקנו אצלו, הוא מחריט, נגמר הסיפור. הבנתי, הבנתי.

עשה עם האב ככה, נגמר הסיפור.

זה גם לשון הרע.

זאת אומרת, בן-אדם בתנועה, בזה וזה,

יכול לגרום נזק בל-ישוער. בל-ישוער.

ומכאן והלאה זה מתגלגל, מתגלגל, מתגלגל, וזהו.

יואו.

אז לכן, מי שרוצה, בעזרת השם, לקראת יום הדין,

להכין את עצמו,

כן?

סתום וחתום פי סוטון, אנחנו אומרים.

אז קודם כול, את שלנו נסתום.

סתום וחתום את הפה שלך קודם.

אשמרה לפי מחסום, אומר דוד המלך על השלום בטילים.

אשמרה לפי מחסום.

תשים מחסום, כמו סמים, לסוס,

תשים מחסום, תשמור על הפה שלך.

ושמת סכין בלועיך, אם בעל-נפש אתה.

אל תפתח את הפה שלך יותר מדי.

הכול במידה, במשקל ובמשורה,

לדעת מה אתה הולך להגיד.

כי מה שיצא לא ניתן להשיב.

מתי אתה גיבור כשעוד לא הוצאת את המילה?

מתי אתה עבד?

אחרי שהוצאת את המילה.

כי אחרי שהוצאת אתה כבר נעבד על-ידי המילה.

היא כבר שפטה אותך.

שמעו, הסיקו מסקנות,

ועכשיו אתה כבר לא גיבור להגיד מה שאתה רוצה, כי כבר שמעו מה אמרת.

מתי אתה גיבור כשעוד לא הוצאת את המילה?

מה מעלת האדם ששם אומנותו אליהם?

אלם זה מקצוע, שמעתם?

יש אחד שנברא כך.

יש אחד שנתעלם.

יש מקצוע.

אלם, תדברון.

אלם, תדברון.

מה יעשה האדם? אומנות לא אלם.

להיות אילם.

אם הוא שותק,

זה אומנות.

אומנות, תענית דיבור.

אדם בתענית דיבור, אם הוא טענה יום שלם בתענית דיבור,

זה שווה לאלפי תעניות של צום.

תענית דיבור, לא לדבר.

מה לדבר?

דברי תורה.

כתוב, כל פתתיה בשין בר מפתתיה דאורייתא. כל הדיבורים רעים חוץ מדברי תורה.

דברי תורה חיים.

חיים למוציאם בפה. כמה שאתה אומר דברי תורה, חיים. אתה בונה עולמות, עולמות, זכויות, זכויות. דברי תורה עוד, עוד, עוד. זכויות לאין סוף.

אתה מוציא דברים אחרים,

דברי הבל, דברי רעות רוח,

לשון הרע,

רכילות.

וואי, וואי, וואי. רק עבירות.

עבירות, עבירות, עבירות, עבירות.

לכן אדם צריך לדעת לשמור על הפה. אם הוא שומר על הפה, אין לו שכר יותר גדול.

תולה ארץ על בלימה,

זה הבולם את פיו בשעת מריבה.

יש מריבה,

ובן אדם סותם את הפה ולא עונה ולא מגיב.

מה השכר שבזכותו מתקיים כל העולם כולו?

תולה ארץ על בלימה.

מי שבולם את פיו בשעת מריבה.

תארו לכם כמה שכר מקבל אדם שסותם את פיו מלדבר דברים שאינם נצרכים.

והגאון מווילנה אומר שמי שהולך לבית-הכנסת שחרית

וחוזר מבית-הכנסת

וסתם את פיו,

זוכה לראות את אור הגנוז,

מה ששום בירייה בעולם ואפילו מלאכי השרת לא ראו.

אם סותם את פיו, הולך לבית-הכנסת, רק מתפלל וחוזר.

ולא דיבר מהומה.

קשה לבן אדם לסתום את הפה, קשה מאוד.

אני מבקש לפעמים מאנשים תענית דיבור שעתיים

ללימוד תורה, קשה להם מאוד.

שעתיים, מה הבעיה?

שעתיים לסתום את הפה.

שעתיים.

לא יכול.

בעל גאווה, הוא חייב להגיב.

מה, אם אני לא עונה, אני כאילו מת.

אני חייב לענות לו.

ובדיוק יש לו איזה הברקה,

ובדיוק הוא בתענית דיבור.

וואי וואי וואי וואי וואי.

בעיה,

קשה לאנשים.

שעתיים.

יום שלם? מסובך.

מסובך.

אנשים קשה עליהם.

קשה.

מי יכול לתענות תענית דיבור שבוע?

שבוע?

שבוע ימים. אפשר? שבוע ימים?

זהו.

קם יום ראשון?

אההה.

כמה יכול להזיק מה...

שלוש דקות.

אתם יודעים, אני פעם,

כשקראתי ספר שנקרא חוראית,

וואי, וואי, וואי, איזה ספר.

איי, איי, איי.

על שני קצבים שהכילו עיר שלמה נבלות וטרפות.

יתברר להם יום אחד מה גודל החטא שהם עשו,

והם חיפשו דרך לתשובה.

אז מתואר שם מה נתן להם המגלה העמוקות דרך לעשות תשובה ותיקון על מעשיהם במשך שלוש שנים,

ואחרי זה,

איזה עינויים הם היו צריכים לעבור, והשפלות בכל בית-כנסת, שידרכו עליהם ויקללו אותם ויירקו עליהם, וכל יום יהיו במקום אחר וילכו יחפים שלוש שנים,

ולא ילונו במקום אחד,

כל יום יחליפו במקום אחר, גלות, וואי, וואי, וואי, איזה דבר.

ובסוף, בסוף, בסוף,

שיהיה להם תיקון, והיה להם פחד, פחד, הם עמדו בכל זה, וזה תיאור מדהים מה שקרה.

ואחר כך אחד אמר לשני, בשעה שהראשון ייפטר, שיבוא ויספר לו מה קורה בעולם העליון, מה קרה אתו, שיודיע לו,

אם כדאי למות גם כן או לא כדאי,

שיבוא.

ואחד נפטר ובא וסיפר לחבר שלו, ויש תיאור בדיוק מה קורה בבית-הדין של מעלה. יא וואי וואי, יא וואי וואי.

אחרי שקראתי את זה,

קיבלתי על עצמי תחנית דיבור 40 יום.

מראש חודש אלול עד יום כיפור.

40 יום תענית דיבור.

אתם יודעים מה זה 40 יום תענית דיבור?

ואני לא אדם פרטי.

אני עם ציבור ונותן הרצאות וצריך לנהל ארגון, 50 עובדים, זה לא פשוט.

40 יום תענית דיבור.

אתם יודעים באיזה אושר זה?

אין לך חשב לדבר אחר כך.

זה משהו מדהים.

הדיבור מיותר, אפשר להסתדר גם בלי.

אפשר להסתדר בלי.

שנים רבות הייתי בתחנית דיבור שישי-שבת.

אין. נכנס שבת, שקט.

אתם יודעים למה?

כתוב בחכמים, זיכרונם לברכה,

שבקושי התירו לומר שבת שלום,

מרוב קדושת השבת.

כתוב שרבי שמעון בר יוחאי, פעם אמא שלו הרבתה לדבר בשבת, אז הוא אמר לה, שתוכי, שבת,

שבת היום,

לא לדבר הרבה.

אמר לאמא שלי,

רבי שמעון בר יוחאי,

שבת?

אתם יודעים מה זה שבת?

שבת קודש?

וואי וואי וואי וואי.

כתוב שהקדוש-ברוך-הוא שבת מכל מלאכה, מתי? ביום השביעי.

כן? כי בוא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות.

מה עשה הקדוש-ברוך-הוא? בשישה ימים ברא את העולם,

ובשביעי שבת. ממה הוא שבת?

איך הוא ברא את העולם?

עם טוריה.

איך הוא ברא את העולם?

כתוב, ויאמר השם יהי אור,

ויהי אור.

ויאמר השם ייקבעו המים אל מקום אחד ותיראה יבשה.

ויאמר השם תטשי הארץ ויאמר ויאמר ויאמר בעשרה מאמרות נברא העולם.

אז איך הוא ברא את העולם?

במאמר פיו.

השם אמר ויהי וציווה ויעמוד.

אז ממה הוא שבת בשבת?

מאמירה.

ממה הוא שבת בשבת?

מה היתה המלאכה? אמירה.

אז אם הקדוש ברוך הוא שבת מאמירה,

כמה זה טרחה להגיד ייאור,

יואו, איזה עבודה,

ייאור, הגיעה השבת, מנוחה.

הקדוש ברוך הוא לא מדבר,

לא בורא שום דבר.

מנוחה, שבת קודש.

אז כמה צריך למעט בדיבור בשבת, חוץ מדברי תורה שזה חיים,

בזמירות שבת שזה כבוד השבת?

מה אנשים מדברים?

מה היה השבוע?

מה תוכנית שבוע הבא?

ראית? שמעת? שמעתם? היה היה? גל וגלת?

יא חביבי, ואחר כך ג'לג'לן וגלגולים.

יא ווי ווי. במקום שבת קודש,

כתוב ודבר דבר,

שלא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול.

אז צריך שיהיה דיבור, דיבור של קודש ולא דיבור של חול.

אז כמה צריך להיזהר בדיבור?

ואנשים מנצלים שיחות סלון בשבת.

שלא לדבר על טיפשים.

אני מדבר על אלה שאומרים שבת, כן?

שמדברים על ספורט וכדורגל ומדרימה וכדורגל.

אז הקב' ברוך הוא נתן לנו מתנות, נתן לנו לשון, לשון, לשון.

ועם הלשון הזאת אפשר להביא גאולה לעם ישראל.

ואדם משתמש עם הלשון, נחרים עולמות.

אמרו לה נחש,

למה אתה נושך?

למה הלשון שלך בחוץ כל הזמן וררר?

הוא אומר, תשאלו לבעל הלשון, מה אתם שואלים אותי?

מה התועלת שיוצאת לו?

אתם שואלים למה אני מקיש? תשאלו אותו, למה הוא, מה יוצא לו מלשון הרע?

אדם נמצא באמריקה ואתה נמצא בפרדס-חנה ואתה מדבר עליו.

אתה יודע, פלוני נסע לאמריקה,

כן, הוא חושב שהוא יצליח, וזה, כן, גם פה הוא חשב שהוא יצליח.

לא, חרטט, תראה, הוא תכף יחזור.

מה יצא לך מזה שדיברת?

למה לשון שלך הגיעה עד אמריקה?

שטו פיהם בשמים ולשונם תהלך בארץ.

שטו בשמים פיהם, איך הגיעה הפה שלך עד לשמים?

בלשונו תהלך בארץ.

בשניהו בסין, באמריקה, באירופה, בשניות.

הכול עם הלשון.

והקדוש-ברוך-הוא ללמדנו,

שם את הלשון יחידה,

יחידה בפה.

יחידה.

יש לנו שתי אוזניים,

שני עיניים, שני נחירים, שתי ידיים, שתי רגליים,

הכול שתיים-שתיים עשרה לנו, זוגות.

לשון?

אחת.

ולא רק אחת,

משמש לשני דברים, גם לדיבור, גם לאכילה.

ושם עוד חומה של שיניים,

אבנים,

שיהיה סגור, סגור את הפה,

סגור, שומרים, סגור.

לא הספיק, שם גם שפתיים.

יש כאלה גם שפם.

שמירה.

ולא רק זה,

כל האיברים של האדם זקופים,

והלשון שוכבת. אם היא היתה עומדת, יא וואי וואי, מה היה הולך פה?

חבית-חבית.

אז גם שוכבת, וגם מוגנת, וגם מחולקת לשני דברים,

והאדם עם הלשון יכול להחריב את כל העולם כולו.

בן-לאדן אומר שתי מילים,

אנשים מתפוצצים.

בוש אומר שתי מילים, האמריקאים נהרגים.

הכול בלשון.

אנחנו מפסידים במלחמה,

ואולמרט אומר, מילה אחת, ניצחנו.

הלשון זה משהו, פטנט זה.

אבל צריך להיזהר. מי שיודע להשתמש איתה טוב,

וואי וואי וואי, כמה שכר טמון.

אנשים מחפשים כסף, מחפשים כבוד, מחפשים...

לשון, לשון, לשון.

אם אתה יודע להשתמש עם הלשון,

לשון רכה תשבור גרם.

יש גזרות קשות, יש מחלות.

יש צרות, יש מלחמות,

לשון רכה תשבור גרם.

הבל פיהם של תינוקות של בית רבן מעמיד את כל העולם כולו.

אלה התינוקות של בית רבן שלומדים בתלמוד תורה עם אסימונים?

אלה שלומדים שם,

יא ווי ווי, אלה מחזיקים את כל העולם.

אלה שמתפללים לשם,

לשון רכה תשבור גרם.

תשבור,

תינוקות של בית רבן.

גרם,

גזירות רעות מבטלים.

זה התינוקות של בית רבן, לשון רכה.

אבל יש לשון מדברת גדולות.

החוכמה היא לשמור על הלשון, כמו שהשם ברא אותה,

בצניע אותה, ללמדנו, ללמדנו,

שעד שאתה מוציא מילה,

איך אומרים? שקול מילים, שקול מילים.

אז צריך לשקול באמת את המילים, כדי לדעת מה התוצאות שיצמחו מזה.

איפה לומדים את זה?

זכור את אשר עשה השם אלוקיך למרים בדרך מצדכם ממצרים.

מצוות זכירה.

לכן, כל אחד שרוצה לזכות ביום הדין,

אם יקבל על עצמו לסתום את פיו

ולשמור על עצמו,

ישתדל לנהוג עד כמה שאפשר בתענית דיבור או בצמצום המילים,

שכרו גדול מאוד בשמים.

שכרו גדול מאוד בשמים. והתיקון של הלשון הוא תיקון גדול מאוד.

ובפרט אם הוא ישתמש בלשון לעשות את מה שהשם מבקש,

כל העונה אמן יהיה שמי רבם מברך לעולם ולעלמי העלמיה יתברך,

אם הוא אומר את זה בכל כוח כוונתו,

עם הלשון,

מוחלים לו על 70 שנה של עוונות.

אבל מה זה בכל כוחו, בכל כוח כוונתו?

שהוא באמת מבין שהשם,

יהיה שמי רבה, יהיה שמו הגדול של הקדוש-ברוך-הוא מבורך בכל העולמות כולם.

אם זה יתפוס את כל ישותו, וההבנה הזאת

תהיה בו בשעה שהוא אומר שזה מה שהוא רוצה שיהיה באמת,

ולא תהיה לו התנגדות מצד הגוף שלו כנגד מה שהוא אומר, כי הוא רוצה כמה תאוות שלו גם כן לקיים,

אלא זה יהיה אמיתי בהתפשטות

של המחשבה על כל החושים הגשמיים.

אדם כזה יכול לתקן 70 שנה של עוונות.

מוחלים לו.

עם הלשון.

כתוב מאיזה שעה תינוק בא לעולם הבא.

הגמרא בשבת אומרת, בשעה שיענה אמן.

שמעתם?

תינוק בא לעולם,

גדל, לימדו אותו, תגיד, אמן.

אמר, אמן.

נפטר אחרי זה.

עם האמן הזאת, זכה לחיי העולם הבא.

איך הוא אמר את זה עם הלשון?

במה אפשר לזכות?

רחב

הגויה

שאמרה כי השם אלוקיכם הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת,

זכתה שאמרה את זה בלשון עם הכרה אמיתית,

זכתה שאמרה את זה שיצאו מבני בניה נביאים וביניהם יחזקאל הנביא שראה מראות אלוקים בשמים.

בלשון.

יתרו

שמע וישמע יתרו בא והתגייר

ואמר ברוך השם,

הראשון שאמר ברוך השם,

עם הלשון.

אברהם אמר, קונה שמים וארץ.

הקנה לקדוש-ברוך-הוא שמים וארץ.

כמה זכויות הוא קיבל בגין זאת?

יוסף אמר, כי אם זכרתני והזכרתני. שתי מילים אמר בלשון, קיבל עוד שנתיים מאסר.

בלשון.

הכול בלשון.

מוות וחיים ביד הלשון.

כן,

שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו, נכון.

שומר פיו ולשונו, שומר פיו ממאכלות אסורות,

ולשונו מדבר רעות,

שומר מצרות נפשו,

נכון.

אז בבקשה, הנה אני נותן לכם הזדמנות עכשיו לשאול שאלות,

ותשתדלו להשתמש בלשון כמו שצריך.

כן, הנה ידידינו משכבר הימים.

עם הכיפה שלי אתה עוד נמצא, אה?

אשריך, אשריך.

רגע, רגע, חכה, נתן לך מיקרופון, מגיע לך.

ברוך אתה אדוני אלוהינו, מלאך העולם, שהכול נהיו בדבורו.

אתה היית בהרצאה בחדרה, נכון?

אשריך, איך תפסת לי את הערב?

לא צריך את זה. צריך, צריך.

מי הקול שלך? אנשים רוצים לשמוח חולים על הראשון? יש משהו שמצעיק לי מאוד בנשמה. בבקשה. למה לעמוד?

אני עומד, הנה. אז תקשיב.

אתה מסכים אתי שלבזבז זה אסור?

מה לבזבז? לבזבז. אני לא מדבר על לחסוך, אני מדבר על בזבוז. כסף?

לא. חומר, גולם, חיים, חיים, כל דבר שהוא לבזבז, אני לא מסכים.

אתה מסכים אתי?

אם אתה לא מסכים, אני אסכים אתך.

לא, לא, לא, לא, לא.

אתה מסכים שהסוף, למשל, אני לא אקח את האוטו ואשטוף אותו עם צידור ואתן למים להישפך שם על הרצפה, אלא אני אשטוף עם דלי. אני לא מבקש לחסוך, כי אם אני ארצה לחסוך, אני אשטוף בלי מים בכלל.

אני לא אתרחץ, דוגמה,

אפתח את הברז על הבבלה שיזום המים, אני אלך, יחזור, אעשה סידורים, ואסגור אותם. תלוי באיזה מנון אתה חסוך. חכה רגע.

אני לא אדליק את הגז ואלך, וכל מיני חומרי גלם כאלה. אתה נותן הרצאות בנושא? לא, לא, לא, לא. זה עומד לי על הלב. רק רגע, אתה תענה לי תשובה. בוודאי. ואני מאמין שלא תענה לי, כי כתוב ככה ואמרו לי ככה. בטח שלא, כי אתה אמרת. כי קיבלתי כבר תשובות כאלה, ואני לא אקבל את זה. גם אני לא.

אוקיי, אז עכשיו תקשיב מה שנוזי שואל אותך. אתה מסכים שאסור לבזבז? אני מסכים עם מה שאתה אומר. יופי, אנחנו כבר באותו קו.

עכשיו תקשיב, אתה שמעת על הנושא הזה של מעלית שבת? מה קרה לך? כן. שמעת על הנושא הזה של מעלית שבת? כן. מעלית שבת, מעלית שעולה ועולה ועולה, אתה יודע מה זה עוצרת קומה-קומה? כן. אם יש בן-אדם, אם אין בן-אדם, היא עולה ככה ויורדת ככה, נכון? בשביל מה? בשביל שהבן-אדם לא ילחץ על הכפתור.

בשביל שהוא לא יעשה חילול שבת, כן. עזוב אותך, הוא לא ילחץ על הכפתור.

אנחנו קיבלנו את השבת בשביל לנוח, בשביל לא לעבוד, נכון? כן. אני מקבל את זה. לאכול מותר בשבת?

חובה, חובה. חובה. אם אתה חותך את הבשר ומכניס את הפה ולואה, זו עבודה יותר קשה מללחוץ על הכפתור.

נכון. אני אתן למעלית לעשות נזק 24 שעות, לעלות לרדת, לסגור חשבה על ברייקסים, עניינים, את כל הטכנולוגיה הזאת אתם יכולים לספר אחר כך.

בשביל מה?

בשביל שהבן-אדם שנכנס ולחץ על הכפתור הוא לא אשם,

הוא באחוז.

אתה האשם,

אתה הרבי.

דרך אגב, אתה יודע מה זה רבי?

רבי זה ראש בני ישראל. אם אתה מחליט ואומר לכולם שאפשר לשנות, הבן-אדם יכול ללחוץ על הכפתור, לא יקרה לו כלום,

כי אתה משתמש בזה ועובד עם זה ומנצל את זה ועושה לי ככה אחרתא מהצד. יאללה, שטויות.

לא. אתה משתמש, אתה צורך, אתה שם לי פלטת שבת,

משתמש בחשמל,

צורך, עושה הכול, מדליק את הגז כמו שצריך, אבל לא, לא, לא, לא, זה קדוש. אסור לי לעשות ככה בכפתור.

אז אתה מבזבז 24 שעות של חומר, של אנרגיה,

כשהייתי לוקח את האנרגיה הזאת ונותן לנזקקים, ויש למי לתת לנזקקים,

בתנאי שבן-אדם לא יעשה ככה בכפתור. למה? טוב, תשמע את תשומת הרבי.

רגע, אוקיי.

דבר. קודם כול, מעלית שבת, לשיטתך, זה בזבוז. בטח. כי היא עולה ויורדת בלי הפסקה.

כן. והיא עוצרת כל תחנה.

היא עולה ויורדת בגלל שאתה לא רוצה ללחוץ על הכפתור שלה.

אתה משתמש ונותן לה לעבוד? אנחנו, אין לנו מעלית שבת, ואנחנו לא עולים במעלית שבת. מה קרה לך? בתי-חולים מלאים במעליות שבת. בתי-חולים מלאים במעליות שבת. בתי-חולים מלאים גם... בשביל מי עושים את זה? בשביל הדתיים?

בשביל שאתם החלטתם, הרבנים החליטו שהם לא ילחצו, אתה יודע מה, אני אספר לך סיפור מהחיים שלי. לפני הסיפור, לפני. לא, לא, לפני, חייב, חייב. לפני, לפני. לא, אני חייב, זה עומד לי על הנשמה. אתה חייב לתת לי לראות. כל כך הרבה דברים על הנשמה, שהיא לא תיפול. או, וואו, אני באתי בשביל זה.

אמרנו שאין לי נשמה פעם כאלה. אבל חכה רגע, תן לי לענות. זה אשחק אותה. אה, יואו, אשחק אותה. יאללה.

עכשיו, מעלית שבת, אנחנו לא סומכים עליה בכלל, משום שיש בעיה עם מעלית שבת.

אבל לפני שאני אסביר לך על מעלית שבת ועל חיסכון, זה קיים, דרך אגב. אני יודע, שמעתי על זה.

אבל אני רוצה שתבין שמה שאסרה תורה זה לא עבודה בשבת.

התורה אסרה מלאכה בשבת.

נו, מה, עבודה, מלאכה, זו לא אותה מילה? לא, לא. זה אותו חרטע. מה, אתה עוזר לקרע או לא לקרע? מה זה משנה? לא, לא. בעברית, בעברית. כך מצד ימין תכניס את הצד שמאל. מה, זה אותו דבר.

עבודה ומלאכה בשביל טמבל כמוני זה אותו דבר. או, בדיוק. בשביל טמבלים זה אותו דבר. אז אני לא רוצה לבזבז. אבל רגע. רק רגע, שנייה, שנייה. אז אתה בתור ראש העם צריך להגיד, מותר ללחוץ על הכפתור, מותר לחלוב את הפרות.

מה לעשות?

כי צריך לעשות עבודה. אתה עושה את העבודה הזאתי. הבנתי. אבל אתה אומר לי, אהה, כאילו לא עשיתי. אהה, יופי. יאללה. עכשיו בוא, עכשיו בוא אני אסביר לך משהו.

הנקודה היא ככה.

מלאכה אסורה ועבודה מותרת,

מלאכת מחשבת אסרה תורה,

ויש ל' ט' מלאכות האסורות בשבת,

כשבנו את המשכן,

בית המקדש היה במדבר,

בהוראת ובציווי הקדוש ברוך הוא,

כדי להקימו ולהעמידו, היה 39 מלאכות.

המלאכות האלה נאסרו. כשהגיעה שבת קודש,

הקדוש-ברוך-הוא אמר למשה רבנו שקדושת השבת גדולה מקדושת המשכן.

לכן, להפסיק את כל המלאכות,

ורק המלאכות שהיו במשכן אסורות.

אחרות מותרות.

רק הל׳ ט'.

ביניהן

היו מלאכות הבערה,

כשהיו מבעירים את הסמנים.

אז ממילא הבערה אסורה בשבת.

והיות שהבערה אסורה, ולשיטת החזון יש גם מלאכת בונה,

כי בחשמל הוא אומר שיש מלאכת בונה,

השלמה בבניין. כשאתה עושה קצר חשמלי פלוס-מינוס, אתה יוצר מגע,

נהיה זרם חשמלי,

אז זה בונה.

מכיוון ששתי המלאכות האלה נמצאות במעלית,

זו בעיה.

אבל מה עשו במעלית-שבת?

עשו אותה שעד רמה מסוימת

היא לא תושפע ולא תתאמץ ולא תצרוך יותר פעולות חשמליות או אחרות.

אבל מכל מקום שעולים אנשים לתוך המעלית וזה עובר את זה,

הם כבר הופכים להיות הגורמים שהמעלית תעשה את הפעולה מכוח

המשקל שלהם.

אז זו בעיה, לכן אנחנו לא סומכים על זה, וגם אנחנו לא בקיאים בכל השינויים שנעשים במעליות כאלה ואחרות, וצריך לבדוק בדיוק כל מעלית ומעלית בשביל לדעת את השינוי וכו' וכו'.

אנחנו לא משתמשים במעלית-שבת, זה אחד.

הנקודה היא לא בזבוז או לא בזבוז.

אם צריך לקלח את הילד כמה שצריך לקלח אותו,

אז מקלחים אותו. זה לא נקרא בזבוז.

מתי שלא צריכים זה בזבוז.

אם היינו אומרים שמעלית-שבת זה מותר, אז זה לא בזבוז.

כמו שאם אנחנו צריכים לאכול פרה שלמה בתרנגולת לא תספיק, כי יש הרבה אורחים,

אז זה לא בזבוז של פרות.

זה מה שצריך.

בזבוז זה במקום שלא צריך.

אנחנו לא עושים עוונטה, כמו שאתה אומר.

פלטה בשבת או מקרר בשבת או תנור בשבת,

אסור להדליק בשבת את הכפתור.

למה? כי אתה עושה מלאכה.

אבל אם זה מערב שבת עובד,

אני בשבת לא עושה מלאכה. התורה לא אסרה עלי לעשות מלאכה ביום שישי,

גם לא ביום ראשון.

מתי היא אסרה לעשות מלאכה? ביום שבת. משנכנס שבת, אסור לעשות מלאכות.

אבל אם מלאכות התחילו לפני שבת והן ממשיכות אל תוך השבת,

אין לי בעיה עם זה, כי לא עשיתי כלום. התורה אסרה עלי,

היא לא אסרה על המכשיר,

היא אסרה עלי לחלל את השבת על-ידי עשיית מלאכה.

לכן אני מנוע אפילו מלהזיז כפתור,

אפילו אלקטרוני,

שבמגע של חצי גרם הוא פועל.

לא המאמץ קובע, לא העבודה,

האם זה מלאכה או לא מלאכה, זה הכול. להרוג בן-אדם היום יותר קל, כמו המלאכה סורגין, נכון, יותר קל רגע מלחתוך לחם.

אבל להרוג אסור.

אבל אתה אומר, אני הרגתי אותו עם כדור, הוא לא הרגיש כלום, כלום.

הוא אפילו לא שם לב. דרך אגב, לא קיבלתי את הסיבה שלך.

למה? ככה.

מה פירוש? ככה, כי אתה משתמש במערכת, משתמש בכול, מנצל אותה. מה, מיום שישי?

כן, עם הפלטה שם. מה הבעיה? אני לא מקבל את זה, זה בזבוז. בשבילי זה בזבוז, לא הוכחת לי שום דבר. לא הבנתי, עכשיו אתה, אני לא מבין אותך.

תראה, תראה, עכשיו זה בזבוז של הערב. אם אתה ממשיך ככה,

עכשיו אתה מבזבז את הערב.

אני לא מסכים לבזבוז. יכול להיות. יכול להיות. אבל תקשיב, היות שאתה חושב, אני לא אגיד לך להפסיק, כי זה יהיה בזבוז.

יכול להיות. למה אנחנו נפסיד את מה שאתה תגיד?

מכל מקום אתה צריך להבין דבר אחד,

בזבוז לא נקבע למי שחושב שזה בזבוז,

אלא לפי התורה.

התורה אומרת

איסור בל תשחית. תראה, אם אתה רוצה להתגייב, לא סיימתי. לא, אני חייב. לא סיימתי.

אני אתחיל להשתמש גם כן על מה שאתה אומר, שגם לי עומד על הלב. אבל מכל מקום,

התורה אומרת בל תשחית.

לדוגמה, אם אני אוכל מאכל,

אז אני לא אבזבז,

כמו שאתה אומר, אני אשאיר חצי מאכל ואני אזרוק.

זה בל תשחית.

צריך אדם לאמוד בדעתו כמה הוא רוצה לאכול,

ולאכול כמה שהוא חשב לאכול, כדי לא להשחית את האוכל.

אנשים באים לבית מלון, דוגמה,

ממלאים, ממלאים, צלחות, עוגות, בסוף אוכלים.

בקושי עשירית.

והכול כבר אי-אפשר להחזיר בחזרה, כי כבר נגעו בזה, זורקים את הכול. זה בל תשחית.

אז התורה דואגת שלא יהיה בל תשחית, שלא יהיה בזבוז.

אבל מה שהתורה אוסרת זה לא בזבוז.

התורה לא מתירה לגדוע עצי פרי.

אפילו כשאתה הולך למלחמה ועיר של האויב מוקפת בעצי פרי,

כל זמן שאתה לא מחויב לעקור נטוע, מה שנקרא,

כל זמן שאתה לא מחויב להגנתך ולהצלת חייך,

התורה מבקשת ממך לא לעשות זאת.

כי האדם עץ השדה.

זאת אומרת, התורה חסה על ממון ועל בזבוזים והכול.

אבל במקום שהיא אומרת שאם תעשה, תקשיב, אם תעשה ככה,

אז אולי אתה חוסך, אולי אתה חוסך קצת בחשמל,

אבל אתה מבזבז את הנשמה שלך שהיא תלך לגיהינום בגלל חילול שבת.

אז מה יותר חשוב?

לחסוך בבזבוז זה או זה?

אם זה יעלה לי בחיים והתורה אוסרת עלי,

אז ודאי שאני מצווה ומותר.

עכשיו, רגע,

אם לא ידעת,

לדתיים יש פטנט טכנולוגי

כדי לא לבזבז מהחשש שעומד לך על הלב,

עשו שעון שבת,

ואז מכוונים את התנור,

מכוונים את המקרר,

שמים שעון שבת לשעות שמעוניינים שזה יעבור,

וזה עובד רק בשעות.

רוצים לסגור את החשמל ב-24 בלילה,

באיזה חדרים אתה רוצה,

יש שעון שבת, מכוונים,

וזה מפסיק לבד.

ואתה לא מתבזבז ולא מבוזבז.

כשלא יהיה לך חומר לחיות אתה תתבזבז.

אני שואל אותך שאלה, חומר, חומר, חזוב, נשמה, חומר. יש לך את הטלוויזיה בבית? כן. זה גם משהו אחר עכשיו. לא, אבל יש לך את הטלוויזיה בבית? כן, כן, כן. לא קיבלתי.

כמה תושבים, כמה משפחה אתם שם?

כמה בני משפחה? חמישה. חמישה.

קורה לפעמים שאחד מכם רואה את הטלוויזיה לבד?

קורה כשהטלוויזיה לבד מראה לעצמה,

אף אחד לא מסתכל עליה. זה לא בזבוז? זה בזבוז. מה יותר חשוב, שבת, או לבזבז את החשמל אם אתם בפלוויזיה ואת החיים?

אני עוד לא יודע מה זה שבת, אז ככה שאני לא יודע מה זה טלוויזיה.

אבל אם אתה רואה, אם אחד רואה, לפי מה שעומד לי על הלב כרגע,

לאור הבזבוז והעוול המשווע של ההתנהגות הבלתי-מוסרית בביתך,

של בזבוז משאבי אנוש והמדינה,

ואתם,

אחד יושב לראות את הטלוויזיה בשעה שיכולים לראות חמישה,

וגם אם לא רוצים לבזבז אפשר לקרוא לשכנים שיבואו לראות ביחד,

כי אחרת זה בזבוז משווע, אז אני אומר לך שזה איום ונורא.

לא, לא. זה בכלל לא נכון, אבל לא משנה. עכשיו תקשיב. דרך אגב, לא קיבלתי את דבריך.

מאה אחוז.

מאה אחוז. עכשיו תקשיב, אנחנו חיים בטכנולוגיה שונה מימי הביניים. נכון. כשקיבלנו את התורה לא היה החשמל, נכון. לא היה הצבא, לא היו המלחמות,

לא היו הטילים, לא היו כל הדברים האלה. נכון. אז אם אנחנו נלך לפי הדת שלך,

ואנחנו בשבת נעזוב,

לא נעבוד ולא נעשה שום דבר,

אנחנו פשוט בלי כחד.

פשוט יגמרו אותנו. מה שאתה שומע, יגמרו אותנו. אז מה אתה עושה? אתה מספר לי על גוד של שבת. אז בוא, אני אגלה לך סוד. למה? למה? זה בדיוק ככה. אני אגלה לך סוד. זה מדויק בגלל. נו. עכשיו בוא תשמע. יאללה, דבר. אני אגלה לך סוד. אני לא מקבל את מה שאתה אומר. גם אני לא מקבל את מה שאתה אומר מלהט. עכשיו תשמע. אוקיי. אוקיי. עכשיו שים לב. אתה צריך, לא, זה לא מצחיק. אני רוצה באמת להאמין בזה. עצוב, כמעט בכי. אם אתה מצליח לשכנע אותי, אני חוזר לך בתשוב

אני מסוגל, לא יותר. ודאי, אז שלום. טיפה לא יותר. שלא יהיה בזבוז. בינתיים עד עכשיו לא הוכחתם לי כלום ואני לא מקבל את זה. כלום, גם אני לא מקבל מלה אחת מה שאתה אומר. שעון שבת פסול בשבילי. אצלי אתם בטלוויזיה פסולה לחלוטין.

למה? איך אני אקבל אינפורמציה אם הטלוויזיה פסולה? איך אני אקבל הנחשקה? איך אני אדע שזורקים טילים ולהיכנס למקלט עם הטלוויזיה כולה? מי התגלך לדעת בשביל שתקבל התקפת לב?

יותר טוב לקבל התקפת לב? הבנתי. אתה רוצה שאני אאחל לך? איך אני אדע ששרה וראש הממשלה שלנו גונב לנו? הוא לא גונב, הוא רק אמר ניצחנו. למה לא? הוא לקח, איך אני אדע? אז זה כלי תקשורת. אתה רואה את הטלוויזיה ככלי, לא יודע מה, ככלי שמראים בו דברים לא טובים. אני רואה את זה ככלי תקשורת, כמו טלפון, כמו כל מחשב אחר, כמו טוריה בשדה. נכון, נכון, נכון. אז למה אתה חוסל אותה? אני לא מבין את סדאם, למה הוא מתלונן שתלוטו? אני רואה שרק ח

זה מהטלוויזיה, לא היה סדאם. לא, אבל סדאם, מה היה לו רק חבל על הצבא? עוד לא קיבלתי כלום. אבל לא היה לו כלום, מה היה לו רק חבל?

חבל, אתה רואה תקשורת, אני רואה חבל, מה קרה?

עכשיו,

צריך להבין דבר אחד,

הנקודה היא ככה.

לא, אבל לא קופר, לאן זה עובר?

רגע, שנייה.

אני לא צריך. אתה צריך, אתה צריך.

תשמע, תשמע. רגע, אבל אמרת שאני אשכנע אותך עכשיו.

אני אומר לך, אם אני משתכנע,

אם אני משתכנע, אני חוזר לך בתשובה. שמה, שמה? הכיפה שנתת לי, אני לא קשור אליה בכלל. סתם אני הולך איתך.

לא נורא, אבל זה טוב. לא תקבל מכת שמש. עכשיו תגיד לי, תקבל, תקבל, תקבל. אמרנו. אתה אמרת שזה לא מסתיר את הכוח. ומה אתה אומר? אבל חבל, יש אנשים שרוצים שאלות יותר רצייות. רגע, רגע, אבל רק שנייה. אני לא קיבלתי כלום. חשבתי שתעבור לסיפורים. ברור, ודאי.

ודאי, אבל אתה לא נותן לי.

מה אתה רצית, שאני אשכנע אותך בשביל שאתה תסתיר? שלא תבזבז. שהבן-אדם ילחץ על המעלית. לא, זה כבר שמענו. שהבן-אדם לא יעשה אותך. זה שמענו, אבל אמרת בסוף, אני לא מוכן, אבל אמרת שאתה רוצה בסוף שאני אשכנע אותך משהו, נכון?

שאם אנחנו, תקשיב,

שאם אנחנו אמרת לא בימי הביניים, ואנחנו היום בטכנולוגיה כזאת ואחרת, אם לא, אנחנו נכחד, נכון? אי-אפשר לחיות לפי התורה שלך. לפי התורה שלי אי-אפשר, נכון? כן, אי-אפשר. נכון, אי-אפשר. שאלה מה, קח לדוגמה את גן שמואל. שמעתי, שמעתי. רגע, קח לדוגמה את גן שמואל, בסדר? כן. אתה יודע איפה זה גן שמואל פה, נכון? אמרו לי. אמרו לך. אני מוכן לקחת אותך לשם. כן. אז כדי לקבל אישור לעבוד בשבת, כן. בשבת מרוויחים טוב, זה הרבנים נ

הם אמרו אחר כך, יופי, אם יעבדו ערבים, אז המנהל אמר, רגע, רגע, רגע, ערבים טובים לעבוד בשבת, יעבדו גם כל השבוע, ואז מה שקורה, ליהודים אין עבודה שם. אז הנה עובדת, דוגמה פשוטה, שלקחו לנו חלק מהפרנסה שלנו. בדיוק לפה התקיימה הברכה שנאמר, יעבדו חרמים. לא, זה לא נכון. אנחנו צריכים לעבוד בכוחות עצמנו. אנחנו צריכים להתקיים בכוחות עצמנו. נכון, ממש לא. לא יכולים להתקיים על חשבון השכן. לא. כמו מפלגת העבודה? אתה לא יכול לשבת, מ�

אתה לא יכול לא לייצר חומר, לא לייצר דבר ולקבל אותו מהשמים בטורדו. אתה יכול, אחרים יעשו. אין כזה דבר. לא יעזור לך שום דבר. אחרים יעשו. אתה צריך ללכת לשאוב מים מהבאר בשביל לשתות אותה. לא יעזור לך שום דבר. אתה הלכת היום. אתה הלכת היום. עזוב אותך רגע. אז אתה רוצה שהוא ישאב לי מים מהבאר, אז הוא מחסל אותי. לא שכנעת אותי, אני לא מקבל את הדברים שלך. לא מקבל אותי? אל תשאב מהם, לא תשתה. יאללה, אני רואה שבאמת קבל על הזמן. רגע, לסיום, לס

410, 420 ועוד חמישה משכנות,

למעלה מ-1,200 שנה היו בתי-מקדש.

שים לב.

התורה אמרה,

לא יחמוד איש את ארצך,

בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך שלוש פעמים בשנה.

אם עם ישראל עולים לרגל,

שלוש רגלים היו עולים בסוכות,

בפסח ובשבועות,

היו עולים לרגל לירושלים,

והיו שוהים שם שבעה ימים לפחות.

כל זכוריך, כל הזכרים,

מי נשארים בכל ערי השדה? הנשים והילדים.

והיו נשארים שם, וכולם עולים. מבטיחה התורה,

לא יחמוד איש את ארצך.

אנחנו מוקפים אויבים, אויבים מסביב.

כמו שהיום אתה רואה את כל אומות העולם מסביבנו, רוצים לאכול ולמלוא אותנו. בדיוק ככה היה.

כולם מסביב,

ובשבוע הזה, כשהיו כולם נעדרים מבתיהם, ועוד כמה ימים הלוך-חזור,

אף פעם ב-1,200 שנה לא חמד איש את ארצנו.

מה היו צריכים להגיד האויבים מסביב?

עוד מעט סוכות, הם עולים למעלה,

אנחנו נבוא ונשדוד את הבתים,

ונעשה כך, ונעשה כך, ונהרוס להם את הכול וזה.

ושלוש פעמים בשנה, כל שנה, 1,200 שנה,

לא עשו כלום.

כל השנה נלחמו בישראל.

מגיע הרגלימפוס.

איך זה?

אז לא תקשורת ולא ביניים ולא ג'דתי ולא בזבוז.

השם הבטיח,

אם אתם תעשו את מה שאני אומר,

אני אדאג שלא יאונה לכם כל רע ולא יחסר לכם מאומה.

רק תעשו מה שאני אומר.

אם תשבטו בשבת,

אתה יודע, חיים נחמן ביאליק

היה בילדותו חרדי בישיבת וולוז'ין.

אחר כך הוא יצא לתרבות רעה

והוא הפך להיות חילוני.

והוא המשורר הלאומי,

חיים נחמן ביאליק.

הוא אמר, יותר ממה ששמרו ישראל את השבת,

השבת שמרה עליהם.

זה הוא אמר בהיותו חילוני, לא דתי.

זאת אומרת, הוא כאב לו,

למרות שהוא היה חילוני,

שהתחילו לחלל שבת בארץ-ישראל.

אתה יודע את זה?

זה היה חילוני, כי הוא ידע את ערכה של השבת.

השבת זו מתנה אלוקית שניתנה מן השמים רק לעם ישראל.

הרבה אלפי שנים כל אומות העולם המטומטמים, הנבערים מדעת, שאמרו חבל לבזבז יום בשבוע,

עבדו שבעה ימים בשבוע.

היום כולם למדו מהיהודים.

הנוצרים לקחו להם את יום ראשון,

המוסלמים לקחו את יום שישי,

כמו שנאמר באסר השטן,

מלפנינו ומאחרינו,

והם למדו מאתנו. עכשיו הם עשו עוד יותר טוב, עשו weekend,

עכשיו עשו סוף שבוע,

חמשושים,

התחילו להוסיף, פתאום יותר טוב, כמה שפחות לעבוד,

יותר לנוח,

יותר טוב.

איך זה?

כנראה הם לא מהטיפשים שעוד הולכים לבאר למלא מים.

הייתי בשווייץ עכשיו, אתה יודע, לא יאומן כי יסופר.

השוויצרים זה הארץ התיירותית

מהגדולות והטובות שיש בעולם.

אתה יודע כמה אנשים באים לשם, לשווייץ?

הייתי שם לפני שבועיים,

נדהמתי.

אתה יודע מה?

אנשים שם עובדים מ-10 בבוקר בחנויות,

שכל התיירים באים לקנות,

עד 12. ב-12 הם הולכים לנוח עד 14. ב-14 הם פותחים עד 16. ב-16 הם סוגרים, אין יותר.

אני רוצה לקנות,

אין, מחר, מחר,

גרויצי,

שלום,

גרויצי זה שלום,

להתראות,

סיוטו מוהו,

זהו, נגמר.

מה הבזבוז הזה?

מה זה?

נתנו לך חיים, אתה רק שש שעות עובד?

מה זה הבטלה הזאת?

שווייץ, שמעת? שווייץ.

United States of America פתוח כל הלילה,

הכול אורות, עובדים נונסטופ.

השוויצרים יותר חכמים,

עובדים פחות, שש שעות.

אצלנו הדתיים עוד יותר חכמים, לא עובדים בכלל.

הבנת, יוני? לך תנוח.

לך תנוח, אל תבזבז את החיים בעבודה מהבאר כשיש מקורות, זה מגיע עד לדלת.

חבל לבזבז את הזמן.

הבנת, יוני? הנה, ציצית היום, אני נותן לך, אתה עולה יותר ככה. אני לא לוקח, לא לוקח.

אני לא אלך עם זה, למה שאני אקח? אוקיי, אתה יודע מה? אל תיקח. לא, סתם אני לא לוקח.

אל תיקח. אם אני אקח סתם, אני אקח את הכול. נכון.

קודם כל אל תיקח,

אבל אני נותן, אתה תקבל. אל תיקח, אל תיקח. בשביל מה? תקבל.

מה אכפת לך שיהיה לך מצווה?

בכבוד.

רגע, רגע. תן לו.

קודם, קודם, קודם.

רגע, בסדר, בסדר. תקשיב רגע, משהו אחר.

אין לי כוח אליך, אתה יודע.

אין לי כוח אליך. אני רואה אתכם את הרבנים.

אתה בשבילי סמל.

דרך אגב, אתה עונה על התשובות כל כך מהר, בלי לחשוב, יש לך משהו במוח שונה ממוח של בן-אדם נורמל. לא, אני אגיד לך את האמת, אני קולט את זה מהר.

אתה עונה, אני בשביל תשובה כזאת אצליח לחשוב,

ואתה עונה תשובות, לא משנה, לא שכנעת אותי בכלל. ברור, כמוני.

שנינו לא משיבה. לא שכנעת אותי, אבל אתה עונה את זה משהו, משהו. אתה יודע, מה עשות?

לא יודע שהתנח שבע ימים. לא, לא. אז מה עשות? יש לי אנטנה.

אמרנו שאין אנטנות, אנחנו בשנות הרעת האפאפו. עכשיו תקשיב רגע, עזוב אותך, עזוב. בוא נהיה במצב שלא ניכנס על בן-אדם חולה, ניכנס על,

היה מצור, זאת אומרת,

שנת בצורת, בסדר? כן. והיבוא לא גדל והכול לא גדל. בקיצור ולעניין, באו החקלאים לרבי, רבי, תשמע, תציל אותנו, תתפלל בשבילנו,

תשמרו מצוות, תעשו, תעשו, תעשו, עשו את הכול, כלאם פאדי, אין גשם. שום דבר. נכון. באו אליו בחזרה, רבי, אבל עשינו. לא עושים טוב, תעשו עוד פעם. עשו לפי ההוראות בדיוק, אין גשם. מה הרבי אומר לי? אדוני לא רצה,

כי הוא ברח מאחריות מעצמו. הוא לא אחראי.

אז אתה מבין, אני רואה את זה כשאתה לא לוקח אחריות.

לא, אם מצליח לך, טוב. לא מצליח,

מה לעשות? הוא ככה רצה.

אני רואה את זה, ואני מאמין בזה, וזה פוגע בי, ואם אתה משכנע אותי, קודם כול אני לא מקווה. אם אתה משכנע אותי, אני אמרתי לך. עוזר בתשובה עוד פעם. לא, פעם אחת. אי-אפשר פעם אחת. זה נכון, אני מרגיש את זה ככה. אני מכיר אנשים שבאים אלי אחרי שהם הלכו לרופא פעם אחת, והוא אמר, תקחו כדורים,

ואחרי זה, זה לא עזר, חזרו אליו עוד פעם,

ואז הם אמרו לו, נו, מה עכשיו? אז הוא אמר, תקחו כדורים יותר חזקים,

ואחר כך זה לא עזר, חזרו אליו עוד פעם, אז הוא אמר, כנראה שצריך לעשות צילום ל-CT,

ואחר כך הם חזרו והוא אמר, נו, אז מה יש לנו? אמרו, אתם צריכים לעשות ניתוח,

חתכו אותם חתיכות, חזרו, אמרו לו, אבל זה לא עבר,

אז הוא אמר, עכשיו זה רק...

הוא יכול לעזור לכם.

הוא פשוט לא לקח אחריות. שלח אותם לכאן. זה נכון, זה נכון, זה בדיוק ככה. זה לא בסדר. זה בדיוק ככה. נכון. ואני לא מקבל כאלה דברים. ודאי. אם את עושה מה אני רוצה... אבל הרופא, הרופא לא מוסמך לשלוח לאלוקים. אני כן. הבנת מה ההבדל? ולא יוצא כלום, לא מרופא ולא ממך. לא הבנת, רק האלוקים קובע בכל דבר. לא, אתה רוצה.

אז אתה חוזר או לא חוזר?

לא שכנעת אותי כלום. כלום? שום דבר לא. תופסים ציטי ציטי פחות.

שום דבר. להיום, להיום. אבל למה? אני סתם אעשה לך הצגה. לא, הצגה זה... אתה יודע מה? בוא אני אספר לך משהו. או, בוא, תספר. מעניין אתכם שאני אספר לכם? כן, כן, כן. אני התחלתי לפני 20 שנה, עבדתי בחברת חשמל, אמרת לנו. תקשיב רגע, תקשיב. והיינו צריכים לבצע עבודה בשנאי ביום שבת. נכון.

אז היינו ברכסים, לרבי קראו יצחק, אני זוכר אותו עד היום. כן. והגענו לעבוד שם ברכסים ביום שבת, והתחילו לזרוק עלינו אבנים.

אני באתי, חביבי, קרבי מהצבא, עמדתי לזרוק עליהם אבנים. הלכתי, הבאתי משטרה, אז זה היה לא כמו יום טלפונים בלביא וזה. אמרתי, אין כזה דבר. אני צריך לעשות, אני אעשה את העבודה בשבת.

בקיצור, ההוא בא ואומר לי,

עזוב את כל המלחמה, שלחו אותך בסוף לירושלים למשפחה. תקשיב רגע, זה היה בצבא, חייב משהו חדש. בקיצור ולעניין, ההוא אומר לי, אני לא אשתמש בחשמל שלכם אם תעשו בשבת.

שמע, זה כאב לי בלב.

כאב לי בלב.

אמרתי, וואלה, הם לא נורמליים, מה השתמשו? בנרות? ביום שלישי היה לי חופש, וניסיתי להתנצל,

להגיד לו, תשמע, אני מבקש סליחה וזה.

וזה לא השתמשו, חרטה בארטה, השתמש כמו כלום, אמרת לו, תדע מה, א. אני לא מתנצל בפניך.

אתה שקרן כמו כולם.

אז זה נכנס לי ללב, זה נכנס לי בדם, כל הדברים האלה.

אני לא מסוגל היום ללכת בגיוון שלך.

למה? כי אתם שקרנים.

לא אתה, אתם, הדת משקרת אותי.

למה הוא לא השתמש? הנה, הוא השתמש בחשמל שלנו. תראה, תראה. אני הייתי הולך עם ארבעי שני בית-כנסת עם כיסא ביד. בשביל מה? לא רוצה. לפני שנתנו, אני אומר לך את האמת. לפני שנתתי רשות לדבר, אמרתי, תשמרו על הלשון.

אני אומר מה שיש לי בלב, אני לא משקר. מה אמרתי? שהלשון זה כולנו שלב. אז רגע, אתה רוצה שאני אהיה פוליטיקאי ואני אשחק לך ככה, כמו שאתה אומר לי? לא לעשות ככה במפסק זה עבודה, אחת בארת.

אתה מבזבז לי אנרגיה. מי שלא מוכן לבזבז לי אנרגיה. אני חושב שאתה בבעיה.

אני בבעיה, יכול להיות. אני אגיד לך למה אתה בבעיה. יכול להיות, אני לא מתאים למערכת הזאת.

כן, אתה לא מתאים. אני מקבל את זה. תגיד לי, כמה אנשים עוברים עבירות בכביש?

הגזמת, מה זה משנה? הרבה. כולם, כולם, כל יום או כל הזמן? למה אתה נוסע בכביש?

כי אין לי ברירה, אני צריך להגיע לדבר.

אה, אותו דבר הזה. אתה מבין? אין לי ברירה. אני צריך לבוא לראות אותך. אפילו אם היו אצלנו כולם שקרנים,

בדרך שאנחנו הולכים אתה צריך ללכת, אין מה לעשות.

בלי כביש לא מגיעים לשום מקום,

בלי דרך התורה לא מגיעים לשום דבר. אלוהים ישנו מאיפה אתה מביא את השירות האלה. אתה חייב ללכת.

אבל אני לא מקבל אותה. בטח, עשו שלום.

רגע, שים ציצית. אני לוקח את הזמן של האנשים. שים ציצית, יא בן-אדם, קיבלת ציצית. אני לא יודע לשים את זה. אני לא יודע ממה זה עשוי, בשביל מה שמים את זה. זה עשוי מקוטנה וזה נגד זיעה, ככה. אני לא יודע מה זה. אני אסביר לך קודם את השים ואני אסביר לך. לא יודע לשים, למה שאני אשבר לך? מה לשים? שמים עליך, על זה הכול, מה יש לשים? אבל אני לא אלך עם זה. אתה תנך. אני ניסיתי ללכת עם הכיפה שלך, נשבע לך, אני השתדלתי הרבה והרבה, ואני לא יכול,

בעבודה קשה לי.

לא, לא, אני משתדל ללכת, כי פשטנדת לי, לא אני. נכון. אני לא משקר אותך, אני לא מצווה. ואם תלך לחברת החשמל ככה, מה יעשו? בחברת החשמל יש לי כובע מגן.

הבנתי.

אם אני לא אשים אותה, אני אקבל משהו על הראש.

רגע, אבל אני אסביר לך מה זה מעלה גדולה. תשמע מה המעלה שלי. מה? מעלת הציצית היא מעלה גדולה, אחת מהמצוות מתרייג מצוות. אז אתה כבר מקיים אחת מתרייג מצוות. אבל אני לא מאמין במצוות האלה. לא צריך להאמין בכלום. סתם? צריך לעשות. סתם לשמור את הצגה? שמע, שמע, כשהיית בן שמונה ימים עשו לך ברית. אתה מאמין או לא מאמין? עשו לך. מה אכפת לעשו? מה אני עשיתי? שאלו אותי. מישהו שואל אותך בכלל? מישהו שואל אותך בכלל? ולקח מה שלקח. מה אכפת לך בכלל?

מי שואל אותך בכלל? שים עליו תצאי, די וואלה.

שלום, לא שאלו. לא, אני אומר, עוד פעם, זה לא יישאר הלילה. בטח שלא.

בלילה אתה תוריד את זה. אני לא יכול, זה מפריע לי. לא, לא, לא, זה משהו, משהו. זה בלילה, אני לא יכול ללכת עם זה. מה אתה מדבר? יש אנשים שאומרים קוטון על לילה כזאת. אני לא מאמין בזה, אתה לא מבין? תקשיב רגע, אני אסביר לך, תקשיב, תקשיב.

זו מצווה אחת מתרייג מצווה. איך יש לך סבלנות אלי, תגיד לי? אין, כמוך אני מחפש בנרות. לא כדאי לך, אני אשאל אותך שאלות, אני מפיל אותך. אבל תשמע רגע, תשמע.

אתה צריך, הוא לא ענה לי כלום, דרך אגב. ברור, לא שוכנעת. שום דבר לא ענה. לא קיבלתי כלום ממך היום. בסדר, שחוץ מציצית.

לא, זה חומר. חומר, אמרת חומר. גם אני יכול לתת לך חומר. תביא, תביא. לא, לא, לא, לא. תביא מהשקל. מה הבעיה? תביא, תביא. בשביל זה אמה?

אני גם פעם אחת תרמתי. אני אספר לך עכשיו סיפור. הנה, אני אספר לך סיפור. תביא. אני מביא לך. עכשיו תביא. איפה? תביא. אתה חושב שאני צוחק איתך?

או, או, או, או, אבל הכיפה, בלי כיפה זה לא הולך. שים לו את זה.

תן לו את הכיפה.

עם קרחת זה לא יפה.

100 שקל, יאללה.

יאללה, קדימה.

100 שקל, תקשיב אותי. אשריך, תן יד קודם, לפני הכסף. קודם יד.

חומר רצית. כסף? עכשיו תקשיב. אשריך, עכשיו דבר.

אני פעם תרמתי לספר תורה. תנו לו לדבר. דבר. דבר. דבר. חייבים לשמוע אותך. כל העולם שומעים אותך. זה באינטרנט. תקשיב. אני פעם, היה אצלנו אחד בן באורי, סליחה של השם,

בדרך כלל לא אומר שמות של אנשים.

כן. פעם אמרתי לו, יש לספר תורה באור-עקיבא ומשהו. תן לו כיפה. אני לא יכול לראות אותו ככה. אמרתי לו, כמה נותנים? אמרת לו, תעזוב אותי, אין לי סבלנות בשביל זה.

בא אחד, הוא איש אצלנו, אלה באמת אנשים דתיים.

באמת, באמת. אני לא ראיתי אותם גנבים,

ולא ראיתי אותם באמת אנשים ישרים.

המויש הזה והבן-ברוך. אה, יש דתיים כאלה?

מה לעשות?

בקיצור, הוא בא ואומר לי, תתרום.

אמרתי לו, אתה יודע מה, קח 500 שקל ותעזוב אותי.

עזוב את זה. נו. קח 500 שקל ותעזוב, נתתי לו 500 שקל. אמרתי לו, אבל אני רוצה את הקבלה.

אני לא מוכן לתת לך, אני לא מתבייש. תביא לי דמידי. נתתי לו, אמרתי לו, אני רוצה את הקבלה. הוא הביא לי קבלה.

בטח שיביא, למה שלא יביא? אחרי שבוע באו לי מחב״ד, דופקים בדלת, תרום לזה, תרום לזה, תרום. שיניתי אימייל באינטרנט, שיניתי זה, לא רוצה לתרום לך. לא, אתה לא יודע למה. תסיקו לי, הוציאו לי את הנשמה. אתה לא יודע למה הם באו.

תגיד תודה רבה. אני אגיד לך למה הם באו. פעם אחר כך אמרתי לכם, למה אתם חיים מהתרומות? לא תעבוד בשביל זה, נו.

כי אתה ביקשת קבלה והם ראו מי כתוב שם.

אבל אתה יודע מה עשו לי? תאמרו לי, מה אני אעשה עם זה?

זה שווה 100 שקל.

DVD, אני אתן לך מתנה. אני עורך וידאו, אבל תראה אותי. אבל תראה אותי. תראה. אתה לקחת שני דברים. עוד אחד. עוד אחד. שלוש. לא עושה עם זה כלום.

אצלנו הכול בכפייה.

הנה, תגיד רק מה, שאלה, ואני אענה לך? תודה על הבזבוז, כבר שכנעת, לזה לא שכנעת. וואי וואי וואי. לא קניתי, לא? לא קנית?

טוב, שב, אנחנו נשכנע אותך בהמשך הערב.

כן, שאלה הבאה.

הערב הזה, לידיעת כולם, נעילוי נשמת המנוחה, ירדנה רצון, מנוחתה עדן.

ותודתנו לציון רצון, שארגן את הערב לעילוי נשמתה.

נחמיה מנצור, חבר המועצה ותרבות תורנית ביישוב, תודתנו על ארגון הערב. כן,

תן לו בבקשה.

כבוד הרב,

אני רוצה לשתף אותך בשני דברים.

דבר ראשון, אני לפני שנה חזרתי בתשובה,

ובגלל איזושהי בעיה בבית,

אותי ועם אשתי,

חזרתי בשאלה.

בואו. לא מרצון, מתוך עובדה שהציבו בפני שזה או הזוגיות והבית או חזרה בתשובה.

ועשיתי את זה ממש מתוך אילוץ, לא מתוך בחירה, ואני חי יום קרוע בין שני עולמות.

הסיבה שאני פה היום באמת זה בגלל דוד שלי,

ששוכב בבית חול לסרטן,

ובאמת בשלב המתקדם והאחרון של המחלה.

אי-אפשר לעזור לו. כל הרפואה הקונבנציונלית נכשלה.

הם מפנים למעלה.

אני עוד לא ראיתי שאף אחד בא וביקש,

פנה לעזרה מבורא עולם,

והחלטתי שזה צריך להיעשות.

הצלחתי יוזמה ובאתי לפה בבקשה

לברך את ה... איפה הרבנית שלך?

בבית.

למה היא לא רוצה שתחזור בתשובות?

כי קשה לה לוותר על כל שאר הדברים שיש מסביב. איזה דברים? לא מתרים על כלום.

אותי לא צריך לשכנע. אני המשוכנע.

אבל מה היא ביקשה שאתה תוותר? מה היא הצליחה? היא אומרת שקשה לה אם זה שאני שומר שבת, אם זה שלא נוסעים,

אם זה שלא מבלים. נוסעים? אפשר שישה ימים בשבוע לנסוע, רחוק אפילו.

למה צריך גם בשבת לנסוע? נכון.

שוב אני המשוכנע.

לא, אבל מה הוויתור? הוויתור הוא שאלה בנסיעות, בטיולים. אני אשאל אותך שאלה.

אשתך תבקש ממך, עשה טובה, תתאבד.

אתה תסכים?

לא. למה לא?

כי יש קווים שלא אומרים אותך. אבל שלום בית.

שלום בית אני לא מוותר.

לא הבנתי, עוד פעם.

היא אומרת שיש שלום בית בינינו, אני מבקש שתתאבד.

זה מה שהיא ביקשה ממך, תתאבד, תפסיד את העולם הבא בשביל שלום בית.

זה מה שהיא אמרה.

בורא עולם יעניש אותך,

ייתן לך עונש

בשני עולמות בשביל שלום בית. איפה שמענו דבר כזה?

אם היית מבקש ממנה, תתאבדי לכבודי, היא הייתה מתאבדת?

לא.

אז למה אתה כן?

מה, טמא חמאס?

ג'יהאד?

מה פתאום מתאבדים?

אני מוכן לעשות כל מה שאפשר רק להקל עלייך. הכול אני מוכן, הכול. אני מוכן לפצות,

אני מוכן לעשות מעל ומעבר,

אבל אל תתבקש ממני להתאבד.

לחלל שבת זה להתאבד,

לעבור על איסור נידה זה להתאבד, זה כרת.

זה משהו שאני יכול להבין, כי אני בא מבית שהוא קצת,

היה מסורתי לא. אפילו אתה לא מבין היא באה מבית שלא,

שהיא תבוא מהעין, שהיא תבוא אם מבקשת שתתאבד.

אתה לא יכול להתאבד.

אסור אותה להתאבד.

כי יתבעו אותך גם על התאבדות.

אתה צריך להסביר, ואם אתה לא יודע להסביר, אז תיקח על סמינר,

ואם לא, אז תיקח DVD, ואם לא תכניס לאתרי אינטרנט,

ואם לא, תביאי אנשים הביתה ותעשה כל תצדקה והשתדלות

בשביל להסביר לה שהיא מבקשת פשוט ממך להתאבד.

אבל היא צריכה לרחם עליך. אם היא חושבת שאתה הבעל שלה והיא רוצה לחיות אתך,

אז הנה מה טוב ומה נעים.

יש דברים שאת לא מוכנה לוותר,

לקחי בחשבון שגם לי יש דברים שאני לא מוכן לוותר.

למה אני צריך לוותר ולוותר גם על חיי בשביל שאת לא תוותרי?

עכשיו, את יודעת מה? בואי נגיד שיש לי מנהגים דמיוניים, טפלים, שטויות ואבלים.

ואת הולכת בדרך הישר, ואת הולכת לפי המוסכמות.

אני העקום ואת הישרה.

נו, נגיד שהייתי מוכן לשמוע את דברייך.

אבל בואי נברר מה האמת.

אם את צודקת,

נהיה כמוך, ואם אני צודק,

תהיי כמוני. ואת יודעת מה?

גם אם אני צודק,

תניחי לי לפחות לחיות לפי מה שאני צודק.

כל מה שאני יכול להשתתף אתך,

לעזור לך, אני אעזור.

שבת,

לא נוסע בשבת.

לבשל, לא רוצה לאכול מבושל בשבת, רק מלפני שבת.

את לא רוצה לבשל לי? אין בעיה, אני אוכל קר.

מה עוד?

לבריכה את אוהבת ללכת מדי פעם? לים?

אז בשבילי תלכי למקווה מתי שצריך, זה הכול.

מה הבעיה?

מה ביקשת?

תפילין אתה מניח לא יהיה, נכון?

תפילות אתה מתפלל, אלוהי, אז מה אכפת לה?

אתה צריך להיות חכם. אתה לא באת בשביל ההוא, אתה באת בשבילך.

גם וגם.

אז אני אומר לך שבאת בשבילך.

השמים שלחו אותך בגללו אליך,

בשבילך.

עכשיו שתבין,

הוא במצב מסוכן, ואני לא יודע אם הוא מוכן לחזור בתשובה או לא.

יכול להיות שיש לו הכרה לזה בגלל המצב,

ויכול להיות שאין לו הכרה לזה גם בגלל המצב, כמו שראינו פה, שאפילו כשרואים את מרים מצורעת יכולים לדבר לשון הרע על משה רבנו בלי שום בעיה.

יש מצב כזה. כתוב רשעים אפילו על פתחה של גיהנום, אינם חוסרים בתשובה, כי המידות שולטות בהם והם לא יכולים להשתנות.

יש כאלה. יש כאלה שיצר הגאווה שלהם לא נותן להם להיכנע.

אבל אתה אדם חכם ונבון,

ומדבר בדרך ארץ ונימוס,

ואני שומע את הכאב בינות מילותיך,

ואתה מוותר על החיים, מתאבד בגלל שלום-בית.

זוגיות קוראים לזה. איפה זוגיות? איפה זוגיות?

לכן אני מציע שאתה, בעזרת השם יתברך,

לרפואת זה שאתה דואג לו, תחליט שאתה חוזר בתשובה שוב,

ועושה את כל המאמצים שאשתך תכיר באמת,

ואם לא,

אתה תעשה את המצב שבו אתה לא עובר על הדברים האסורים עליך לעבור,

ועוזר לה בכל מה שאפשר, שמותר לך לעשות.

אם אתה מוכן, בעזרת השם יתברך,

אני מאמין שבזכות זה תהיה ישועה לאותו איש.

מה אתה אומר?

אני מוכן בשלב ראשון לעשות את ההשתדלות,

לשמור על כל המצוות שאני יכול לשמור על כל מה שאסור לך לעבור, על כל מה שאסור לי לעבור, ולקיים את כל המצוות שאני יכול לקיים במסגרת הזוגיות שלנו עכשיו. אין זוגיות עכשיו. אנחנו מדברים שמה שאסור לך לעבור, אתה לא עובר.

אתה יכול לשאול שאלת חכם. אני אתן לך טלפון של חכם,

שתשאל אותו כל דבר אם אתה מסתפק, מותר או אסור.

מה שהוא יגיד, תעשה.

כשתגיע לבית-דין של מעלה אחרי זה,

תגיד, כבוד הרב אמר לי,

ואני לא מבין לך רב שאומר מה שאתה רוצה, הוא אומר מה שצריך,

ואתה תהיה מכוסה.

ומה שאי-אפשר, אי-אפשר,

אין מה לעשות.

אז לפני שאתה הולך להציל אחרים, תציל את עצמך,

וגם אולי תציל את אשתך.

מסכים. מסכים?

מסכים שזה מה שצריך לעשות. זה מה שצריך לעשות. ואני נותן לך עכשיו קציצית וכיפה.

זה מה שצריך לעשות.

מסכים?

מאוד מאוד מאוד קשה.

אני נקרע בין שתי העולמות.

ולמרות זאת, אתה מסכים.

ולמרות זאת, אני אקח על עצמי לעשות את זה, אבל

ביחד עם האשה.

אין בעיה, ביחד עם האשה. ביחד עם האשה, אני כולי אמונה שבסופו של תהליך, אבל מה אתה חושב שהסיכוי תסכים או לא תסכים? הסיכוי הוא... אפסי שהיא תסכים. לא, הוא לא אפסי.

כי האשה הזאת אוהבת אותי. בטח, אז למה ויתרת כל כך מהר? לא ויתרתי.

אמרת שעזרת בשאלה.

אם הייתי מוותר, לא הייתי חוזר בשאלה, והייתי נכון. אבל אמרת שחזרת בשאלה.

אז אני אומר שוב,

חזרתי בשאלה כדי שכל התהליך הזה יהיה אתה ביחד.

אבל הנה, עברה שנה, אתה אומר.

עברה חצי שנה.

חצי שנה. לפני שנה חזרתי בתשובה, התחלתי לחזור בתשובה.

לפני כחצי שנה חזרתי בשאלה,

וחזרתי בשאלה כדי שאוכל להתחיל את התהליך הזה מחדש אתה ביחד

ולהקים בית כשר בישראל.

אני שואל אותך שאלה, אם היית בונה בית, בונה בית,

ובאה אישה ואומרת, לא מוצא חן בעיני הבית,

מה היית עושה?

היית מחריב את הבית עד היסוד ואומר נתחיל אותו מחדש ביחד,

או שהיית מנסה לשפץ את מה שנתון לשיפוץ?

לשפץ את מה שנתון לשיפוץ.

למה לא הרסת הכול? לא הרסתי הכול. אמרת, חזרת בשאלה, ונבנה ביחד. חזרתי בשאלה, כי מבחינתי, אבל לא השארת כלום. לא.

אני מתפלל,

משתדל להתפלל כמה שאני מסוגל.

שבת,

לצערי, אני לא שומר.

נו.

אוקיי, זה משהו שצריך לעבוד עליו. שמר החיים, מחללי אמות תפמץ.

נכון. אבל אם בסופו של תהליך אני אצליח לעשות את זה לבדוקה? איך בסופו? איך בסופו?

אנחנו רוצים להציל את היהודי עכשיו.

אמרת שהוא בסופו, ואתה רוצה להציל אותו. הוא בסוף התהליך, אתה אומר, נכון? נכון. אז בוא נעצור את זה.

אם אתה תעשה מאמץ ותכניע את עצמך

בשביל להציל חיי אדם, תגיד לה שעשית את זה בשביל להציל חיי, שני אנשים לפחות,

שלו ושלך,

ואולי גם שלה,

אולי היא תבין שזה דבר גדול, שאתה מוכן

להציל חיי אדם ולקחת על עצמך תמין מצוות שיעזרו לו.

אני מוכן לקבל על עצמי עכשיו ציצית.

אוה, אוה.

ברוך רצי אדמה יהיה לנו מלך העולם, שכיינו וקיימנו והגענו בזמן הזה. אמן.

רגע, לא להפסיק, לאט לאט לא נפסיק.

מי עוד רוצה לקחת ציצית לרפואתו של היהודי שהוא מבקש בעבורו, שיחלים? מי עוד מוכן לקחת ציצית?

מי עוד מהחבר'ה רוצה ציצית? רבנו.

רגע, לפני, לפני. מי רוצה ציצית גם לשים בעזרת השם?

בוא, מותיק, בוא, תתקרב. בוא, בוא, לרפואת החונה.

מי עוד רוצה קטעי?

בוא, בוא.

מי עוד רוצה קטעי?

בבקשה.

מי עוד?

בוא, בוא, בוא.

בבקשה.

מי עוד?

מי עוד רוצה קטעי?

בבקשה.

מי עוד רוצה?

מי עוד מעניין בוועדתו?

הנה, הנה עוד פה, בבקשה.

בוא, בבקשה.

חבר'ה, עוד מעט לא נישאר.

כן, חבר'ה בריצה.

מי עוד רוצה לזמוק במצוות ציצית לפני ראש השנה? בהצלחה.

מי עוד?

נו, בוא, בוא. בואו, בואו, בואו, בואו, בואו, ביישנים.

מצוות ציפית.

לרפואתו של החולה.

קדימה.

חזק וברוך.

קדימה, חבר'ה, לרפואת החולה. מי עוד זוכה?

ולמי נכון הכל עולמי ויכל נשאר בלי כל.

מי יעק וברך וברך וברך וברך וברך. תן לו מיקרופון לברך.

קח תתפאר, יש לכם דקה.

נו, יאללה, בוא, בוא, בוא.

כן, תן לו מיקרופון.

הנה, בבקשה.

רק שכייאנו.

תא.

תא.

בבקשה.

הכל ביהו הולכים יפו,

ויכל ביהו שחר וחינוך,

וגל ביהו עם ריח ויאמרי,

עיו לו את האשר,

הכל ביהו הולכים יפו,

ויכל ביהו שחר וחינוך,

ויכל ביהו יפו, ויכל ביהו יפו,

עין ודאי שכר וכן.

שירי הכל,

הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל. מי עוד רוצה לשכות?

מהצד הזה לא רוצים לשכות.

בוא, בוא.

מי עוד רוצה?

יריב, חבר'ה, נו.

מי עוד רוצה האחרון?

יש מי מהאנשים שרוצה כיסוי ראש?

כיסוי ראש את רוצה?

תן לה כיסוי ראש.

תן לה כיסוי ראש.

תן לה. שמה, לגבר'ה. תריםי את היד.

תריםי את היד.

כיסוי ראש. מי רוצה?

נא לכוי נעסור אחרי לבואי ואיכו נתערך לעמוד עלינו.

יאירוי לנו, כיסוי אותו, כיסוי אותו, כיסוי אותו,

נעסור אחרי לבואי.

נא לסיים.

נחתנו אחרי ראשון, איפה ניכרת ארונתנו? איפה ניכרת ארונתנו?

תהיה הזוי, הזוי, הזוי, נחתנו אחרי ראשון.

איפה ניכרת ארונתנו?

איפה ניכרת ארונתנו?

תהיה הזוי, נחתנו אחרי ראשון.

תהיה הזוי,

זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי, זוי

מה עשית?

מה עשית?

כן, עכשיו נברך את, תראה מה עשית. ראית מה עשית?

ראית מה עשית?

זהו.

כן, נברך את החולה.

כן.

אז אני מוכן לקבל עצמי, בעזרת השם יתברך,

בתענית דיבור שעתיים כל יום לרפואת החולה.

אשריך.

מי מוכן ללמוד כל יום שתי הלכות לרפואת החולה? שתי הלכות עד יום כיפור.

שתי הלכות.

אשריך לחיי העולם הבא.

תרימו את הידיים, תרימו את הידיים. מי מוכן? שתי הלכות כל יום לרפואת החולה.

אשריכם, תכתבו ותחתמו בספרם של צדיקים גמורים. מה שם החולה?

שם החולה דן בן רומיה פנחס.

דן בן רומיה פנחס. כן.

דן בן רומיה פנחס, השם יזכה אותו לרפואה שלמה וישועה קרובה מהרה. אמן. אבל כדאי לעשות לו שינוי השם, להוסיף לו עוד שם אחד.

כן.

שאלה.

יש לך שאלה?

יש לי שאלה.

רגע, בבקשה. שאלה יש לך?

תן לה בבקשה מיקרופון.

ערב טוב.

ערב טוב.

אני עובדת משמרות, אני עובדת שבתות, אני עובדת חגים,

ואני נורא ומאוד רוצה לא לעבוד שבתות.

ניסיתי, פניתי למנהל שלנו,

והוא אמר שככל שאפשר ואם ניתן,

אפשר יהיה שלא תעבדי שבתות. הוא גם אדם מאוד דתי,

שומר שבת,

והסתדר לי באמת מספר שבתות לא לעבוד. אני עובדת אחות במשמרות,

וזה הסתדר. עכשיו רוצים שנעבוד גם בראש השנה. קשה לי עם זה, ואני לא כל כך רוצה.

אמרו לי שכשאין ברירה, כ-SOS, את תצטרכי לעבוד שבתות.

עכשיו, לא בא לי לעבוד. מה אני עושה?

למה הוא שומר שבת ואת לא?

הוא מנהל המעון. מה שמותר למנהל אסור לתלמידים.

הבנתי.

תראי, אבל לעבוד בשבת במקום שאין פיקוח נפש ממש,

זה איסור. חוץ מזה, גם אם עובדים, אפילו אם באים מלפני ונשארים בהמשך, אי-אפשר לעשות מלאכות בשבת שהן אסורות, ואפשר להסתדר בלעדיהן

בשביל לא לגרום

לסכנת נפשות.

אבל אם יש דברים, לדוגמה, לכתוב, או קשקושים, שזה לא מחויב להצלת חולה,

אז זה אסור.

אז לכן את צריכה להתייעץ עם תלמיד חכם.

אם את נמצאת,

חילול שבת את לא יכולה לעשות.

ואם אין אפשרות,

אז לא תעבדי בשבת.

ואם אין אפשרות, הם גם לא יוכלו לפטר.

אותך בגלל זה, כי יש חוק שאסור לפטר בגלל שבת.

ואם אחר כך הם יפטרו,

כבר היו תקדימים שקיבלו פיצויים על זה מוגדלים.

וגם אם יפטרו,

אז תוכלי למצוא עבודה אחרת, והקדוש ברוך הוא זן ומזין ומפרנס את הכל מכל סיבה שבעולם.

פשוטו כבשמו להרים טלפון ולהגיד אני לא מגיעה.

כמו שאם היית עם שפעת היית אומרת אני לא מגיעה, גם כאן את לא מגיעה.

פשוט הושפעת ממני.

ובראש השנה אני בטוח שהקדוש ברוך הוא יחתום אותך לחיים טובים בזכות השבת,

שלא תעבדי ותחללי את ראש השנה בשבת.

צריך אומץ,

אבל לפני האומץ צריך גם חוכמה.

מי שהולך עם השם, השם עוזר לו.

מי שהולך נגד השם,

לא כל כך עוזר לו.

תראה, אני גם כך גורמת לאחרים לאהבות את השבת, אז מה יצא לי מזה? לא, זה לא ענייננו, זה לא ענייננו. רגע, הודעתי שאני לא מגיעה לפאנצ'ר. השנייה, שהיא לא רוצה לעבוד גם כן, מזייקים אותה, והיא עובדת בגללי, אז מה? אבל זה לא ענייננו. היא צריכה לדאוג לעצמה, ואת צריכה לדאוג לעצמך.

חייך קודמים, כתוב.

חייך קודמים.

טוב, נשתדל.

השם יעזור לך שתצליחי.

תודה, תודה.

ושהשנה תהיה שנה ברוכה.

בעזרת השם לכולם ולכל עם ישראל. אמן. כן, שאלה?

ברכות. ברכות תיכף. רק רגע, שאלות אני רוצה. הנה, פה הבחור.

תן לו שאלה.

תגיד one-one, הוא מדבר אנגלית.

one-one.

one-one, נו.

כבוד הרב,

לילה טוב, כבוד הרב. כבר, כבר.

לילה טוב.

הולכים לישון?

למה? לילה, מה?

נכון?

כן. יופי.

עכשיו, שאלה לי לך.

הייתי בהרצאה שלך בחדרה ושאלתי אותך על נפש ונשמה והכול.

עכשיו, בפעם שעברה התרגשתי קצת ושכחתי את השאלה.

דיברנו על גלגול נשמות, הראית לנו סרטון והכול.

עכשיו, הראית על הדרוזים.

נכון? זה היה דרוזים? בדואים? כן, כן.

כמו שאומרים,

בתנ״ך, אם יש טעות אחת, דגלו שיש טעות אחת,

אתה אפילו תחזור בשאלה כולן, נכון? אין טעות בתנ״ך, אין בכלל טעות.

אז עצם מה שאני שואל פה,

שאותם הגויים שמאמינים באמונה שלמה בגלגול נשמות,

בגלגול נשמות,

זוכים לזה שהנשמה,

אני לא יודע אם זה נשמה,

הנפש שלהם חוזרת לכאן לגלגול נוסף. כמו שאומרים אותו ילד שמדבר, שהוא מספר על אביו. איך זה ייתכן שלגוי בכלל יש נפש ורוח ואין לו נשמה?

יש נשמה לגוי,

אבל הנשמה שלו היא לא ממקום שחוצבה הנשמה של ישראל. הנשמה שלהם זה מעולם העשייה.

אבל אומרים שהנשמה זה חלק שהשם נתן לנו. אז מה הוא נתן לגוי אם הוא נתן לנו גם נשמה?

אז מה הקטע?

כן.

מה, אתה לא יודע שהאדם הראשון לא היה יהודי?

כשהקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם הראשון, הייתה לו נשמה או לא?

אני לא יודע מה היה לו. בטח היה לו, אז איך הוא חי?

ויפח באפיו נשמת חיים, כתוב במפורש בפסוק.

עכשיו, בסדר, הבנתי פחות או יותר. לא נורא, לא נורא. הוא לא קיבל כלום, אבל אתה לפחות מקבל משהו.

כן.

עכשיו, עוד שאלה. שמעת על הסיפור עם השעון לפני שהבבא סאלמי נפטר, זכרונו לברכה, על ביאת המשיח שהוא השאיר?

לא, אני לא מכיר את זה. לא ידעתי שהיה לו שעון.

לא, הוא השאיר שעון לרבי מרדכי אליהו לפני שהוא נפטר בשנת 80 ומשהו. לא מאמין בשעונים.

לא יודע, אני אספר לך את הסיפור. לא משנה.

יש עוד שאלה.

אני הסתפתי שהיא נפטרה לפני חמישה חודשים.

אני קורא כל יום רביעי משניות, שאנחנו קוראים כל יום רביעי, פעם בשבוע, משניות והכול.

אנחנו קוראים לעלות נשמתה של שתחייה בנפש, במחייתה של הזדקניות והכול.

תמחי צטן.

כן, עכשיו אני שואל, למעלה זה מפורד?

צדקניות, צדיקים?

כן. יש היכלות של נשמות של צדיקות.

אנחנו עולים למעלה,

כשהנשמות עולות, נפטרות מן העולם, הם עולים כדי להתאחד גם עם המשפחה שלהם, לראות את המשפחה שלהם. הקשר הוא קשר רוחני, לא את אחדות גופים, כי אין גופים.

בסדר, רוחני, עדיין. הם עולים, אבל הם רואים נגיד צל או רוח, והם אומרים שזה סבתא וזה סבא וזה הכול. הם לא צריכים אפילו את זה.

אם הם רואים, הם רואים, אבל לא צריך בשביל זה.

אני אוהב את השם בלי לראות אותו, בלי להכיר אותו, בלי לפגוש אותו, בלי שום דבר. עצם זה שאני יודע שהוא מצוי,

אני מתחבר אליו. בסדר, לשם זה בסדר. אני מדבר מבחינת, קודם כול, למה הנשמה יורדת פה, כשהיא נפטרה, היא יורדת שבע ימים גם לבקר את המשפחה?

כי קשה להתפרט, גם היא יורדת לגוף, כי קשה להתפרד מהמשפחה, וגם ל...

אחד אוהב את אשתו,

אוהב את אשתו.

הוא נמצא פה והיא נמצאת בבית.

נו, הוא צריך דווקא אותה לידו? הוא אוהב אותה גם כך.

בסדר, אבל,

מה חסר?

הקשר הגופני, לא צריך שם.

הבנת מה הבעיה שלך?

שאתה רגיל שהקשר מתאחד, אני לא רגיל, אני רק שואל.

לא, אבל אתה מבין שהקשר מתאחד רק עם הסתכלות וראייה וגופים וכו',

ובעצם החיבור האמיתי הוא חיבור רוחני עם הנשמות.

אוקיי, הבנתי. ועכשיו לסיום, קצת בחיוך כזה,

הייתי רוצה שתרחיב על מה שקרה,

על תישורת.

אני רואה שמה שקרה, מה שכתבו על הבן שלך, והוא פה, ואומרים שהוא במעצר בית וכל זה.

אני עוקב אחרי הדרשות שלך וציפיתי שתדבר אליהן קצת, לא יודע.

בוא, אני אסביר לך.

אני עוד לא יכול לדבר, אבל יגיע הרגע שאני אוכל לדבר.

אז אתה יודע, כשאני מדבר, אני מדבר.

אז בעזרת השם יתברח אני מכין את העוגה טוב-טוב. מאמין. ואחרי זה יצא בית-התבשיל של העיתון מעריב.

בעזרת השם.

בסדר? בסדר גמור. תהיה בריא. גם אתה.

לימור סרה בטרות ואופיר בן-ציוי, הזרע חי וקיים.

גלריס, בת לאה רפואה שלמה. נעורי אמנון בן-נעמי. בריאות והצלחה במשפט. דוד בן, איוון,

יזכה לכל טוב ואיריס, בת לאה רפואה שלמה. כן, שאלה.

לך יש שאלה?

תן לו בבקשה.

ערב טוב, כבוד הרב. גם לך. וגם לאנשים שהולכים להגיד גם תודה, תודה שבאת.

באמת תודה.

ובנוסף,

יש את המצב שבו האמרה אומרת שבורא עולם לא נותן לאדם ניסיון אם לא יוכל לעמוד בו.

זה אמת, לא?

כן.

למה חלק מהאנשים מתאבדים?

זה לא ניסיון, הם בחרו בזה.

אין צורך כבר מלחיות. זאת אומרת, הם ראו שכבר רע להם מלחיות. לא היתה להם תקווה, לא היה להם ביטחון בשם.

שמו קץ לחיי אם היו לומדים,

מאמינים, בוטחים,

לא היו עושים זאת. ואם היו יודעים שיש עולם הבא ומקבלים עונש עוד על זה, ודאי שלא היו עושים.

אוקיי.

ובנוסף, השאלה הבאה,

אני בתהליכי שמירת השבת.

זאת אומרת, אני חוקר, חוקר, חוקר, חוקר, ומגלה ומגלה, והולך לאותו כיוון שכבוד הרב הלך,

ועוד המונים הלכו.

לך תסביר לאדם שחוזר מבילוי

ביום שבת, והוא אומר לי, אתה עוד בבית?

אמרתי לו, כן.

אני מתאר לעצמי, כאילו, אני יושב בבית ובאמת משתעמם,

מנסה למצוא את עצמי במיצוי של תהילים,

שהרבה מאוד אני לא מבין מה שאני קורא,

ותפילות למלהם, שאני עושה גם את ההנחה של תפילים.

אני עושה הרבה.

אני אומר את זה בצניעות, אני עושה הרבה.

איפה אני מנסה למצוא את עצמי בשבת

כדי למצות ולרצות את הנפש הפנימית שלי?

זאת אומרת, אני מרגיש שהנפש נלחמת עם הגוף.

הגוף רוצה, אבל הנפש היא חדה,

היא יודעת שאם היא הולכת לאותו כיוון, אין, אין פה משחק.

אבל יש מניות.

אז אתה יושב בבית ומשתעמם,

ואתה מנסה למצות את עצמך, זה לטייל ביום שבת,

אז אתה מטייל, ואז אתה רואה שאתה עושה את אותו סיבוב בשכונה,

ואתה עושה עוד סיבוב, ועוד סיבוב, והזמן לא זז.

ואותו חבר עושה סיבוב רק עם האוטו, ויותר רחוק, ורואה דברים יותר מעניינים. זאת אומרת, אני נמצא באותו מקום של שגרה.

ניסיתי לשבור את השגרה, בשחרית, במלחה, בערבית, בנץ,

ולא השתנה כלום,

אף-על-פי שזו טעות להעביר את הזמן בשינה.

זו טעות,

כי אחרת קמים יותר עייפים בגלל שהם עייפים.

אז אני מנסה למצוא את עצמי לשגרה. אני רוצה ללכת לכיוון לא קל.

אומרים,

תן לי, איך כבודו אומר, יפתח לי עולם של מחט,

יפתח לי עולם ומלואו.

אני מנסה למצוא את החור הזה.

טוב, אני אגיד לך. וזה לא קל.

בא אליך חבר...

הוא אומר לך, ביום שישי,

מה אתה עוד בבית?

אני במקרה יש מכירות, אני משתדל לא לעבוד. לא, אבל הוא אומר לך ביום שישי,

מה אתה עוד בבית?

כן.

אני הייתי עונה לו, מה אתה עוד בחוץ?

דורי דורי החממה?

כמה אפשר להסתובב ואפילו רחוק ולראות עוד הרבה דברים? כמה אפשר להסתובב? הוא אומר לי, בוא תראה עולם בחוץ. מה בוא תצא? מה אתה חילזון?

אתה צריך להגיד לו,

תקשיב, מותק,

אני כל השבוע הייתי בחוץ,

עכשיו נכנסתי לקונכייה.

אבל מה הבעיה שלך? שאתה לא יודע איך לנצל את השבת.

נכון, נכון. ואתה צודק, אם לא יודעים לנצל את השבת, אז זה משעמם.

היה שיגעון. שיגעון, שיגעון. לשבת, בלי סיבה, לא לקום. בדיוק.

אז קודם כול אני ממליץ לך על שני ספרים,

בשביל ההתחלה, אהבת חיים.

אלה ספרים על פרשת השבוע עם סיפורים ומעשיות, וחבל לך על הזמן.

אתה נכנס לזה, אתה יכול לגמור ספר שלם. לא פרשה אחת,

את כל הספר.

יש סדרה שנקראת, מעם לא עז.

זה עשרות כרכים על פרשת השבוע ותנ״ך,

ושם אתה קורא דברים שבחיים שלך לא חלמת שכתובים בתורה.

וזה לא רק הלכות יבשות או דברים כאלה,

עם מעשים, ועם מדרשים, ואם

פותחים את הדברים ומאירים את העיניים, אתה פתאום מגלה שאתה חכם ברמה כזאת

שאתה מתבייש מהו שפגשת אותו בערב שבת.

למה? כי אתה פתאום

לומד ולומד ולומד ולומד ולומד. אני, דוגמה שחזרתי בתשובה,

לא היה לי משעמם בכלל.

אתה יודע למה לא היה לי משעמם בכלל? לא הרגשתי את הזמן.

כל הזמן למדתי.

כל הזמן. אתה יודע עד איפה הגעתי?

כשהייתי נוסע באוטובוס,

מחזיק למעלה ביד, ומחזיק ספר וקורא כל הדרך.

הייתי הולך בדרך עם קריאה של ספר בדרך.

לא היה מצב שהייתי מניח ספר.

אתה שומע איזה צמאון?

כך הייתי כמה שנים.

וזה לא נגמר.

זה לא נגמר. והספרייה היהודית מונה עשרות-עשרות

אלפי ספרים שכולם רק פירוש לתנ״ך.

אתה מבין מה יש פה?

עולם מלא.

מה זה עולם מלא?

צריך לדעת איך להיכנס אליו. אתה רוצה ממני לקבוע, לכן נתתי לך שני ספרים. שים לב שלא צריך בשביל זה רב, ולא הדרכה. אני לא רוצה להתחיל לנסות לקרוא משהו גבוה. לא, הם לא משהו נמוך. זה אהבת חיים, זה לכל נפש, זה עם ניקוד,

זה ברור,

זה סיפורים שכל אדם יכול להבין,

זה מעשים, זה פירושים מתוק מדבש.

אי-אפשר להפסיק מזה.

ומעם לעז, מדהים.

אחרי זה תתקדם טיפה יותר,

ואתה תראה שפתאום תתחיל לקחת ספרים. איך אני חזרתי בתשובה?

מספרים שהיו לי של בר-מצווה בספרייה.

מזה חזרתי בתשובה.

ולא מספר כזה כמו שהמלצתי,

אלא מספר יבש.

קיצור שולחן ערוך, רק הלכות.

אין סיפורים, אין מעשיות, רק הלכות.

מותר, אסור, מותר, אסור, מותר, אסור,

וזה יחזיר אותי בתשובה.

מותר ללמוד, אסור לצאת ביום שישי. בטח. את זה כבר הבנתי, ואני חושב שאני אקח את זה הלאה. אז קודם כול אתה צריך להבין דבר אחד.

אם תתחבר גם לחברים שיש להם כבר

הרבה זמן בתשובה, שהם חוזרים בתשובה ויודעים איך לענג את השבת,

יודעים איך לשיר בשבת, יודעים איך לשמוח בשבת,

הולכים לבתי-כנסת שיש שם זמירות כמו שצריך, אתה מבין?

אפשר להעביר את השבת בכיף.

אפשר לנוח, אפשר לאכול, אפשר גם קצת לטייל. לא אותו סיבוב קבוע, אלא קצת, אתה יודע, להתאוורר, מה שנקרא, אבל ללכת עם חבר שומר תורה ומצוות שמדברים על מה שלמדתם, על מה שזה,

קושייה על הפסוק.

אתה יודע, הדהים אותי בפרשה, היה כתוב ככה, היה ככה.

נתחיל לשנות כיוון.

תראה, זה יתפוס אותך חברה לזמן. שני חברים חזרו בתשובה בתקופה שלי, אני עוד לא.

זה גם אדון ברק,

שהוא עד לא מזמן נפצע ביד ימין,

והוגבל קצת ביד ימין.

אם אפשר בעיתוי זה ובזמן הזה באמת לתת לו ברכה, שתהיה לו רגישות,

שתהיה לו פעילות ליד, שאוכל לעשות את ההנחה בתפילין כמו שצריך בכל המצווה שקשורה בתורה. נכון, יהיה לו יותר קל בכלל לעשות את אותן הפעולות. זה כמו להרים ספר תורה. ברק בן?

בן רחל.

רחל, יזכה לרפואה שלמה וישועה קרובה. אמן. ואתה, שמך וישראל? אני אריאל בן מלכה. אריאל בן מלכה תזכה לשוב בתשובה שלמה ולהתענג בשבת קודש. אמן. תודה, כבוד הרב. תהיו בריאים. הנה, פה שאלה,

שורה שנייה.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

למעשה, יש לי בקשה מסוימת.

אני התפללתי על עצמי לאיזו בקשה פרטית, וברוך השם, היא נהנתה.

קיבלתי על עצמי נשמת קול חי, ורציתי לדעת אם כבוד הרב יאפשר לי להגיד אותה כאן,

כבר עם ועדה.

וגם אני רוצה שכבוד הרב יסביר קצת על המעלה של נשמת קול חי.

קודם כול, תסביר לי מה אתה ביקשת ומה נענית.

ביקשתי לרפואתו של מישהו.

האמנתי, וברוך השם, הוא נושע.

כן.

ואתה רוצה להגיד, את כל נשמת קול חי?

אם זה ארוך, אני אגיד את זה בשבת,

בבית-כנסת או משהו כזה, אבל אני רוצה שכבוד הרב יסביר על הסגולה הזאת.

אני לא יודע על סגולה.

אני יודע דבר אחד, כל מה שמתפללים לשם ומשבחים לשם ומבקשים מהשם, הכול מועיל.

גם מזמורי תהילים רגילים,

כל מה שאדם יגיד, והוא אומר את זה באמת ועם כוונה,

מועיל.

גם אם הוא יגיד בשפה פשוטה וברורה,

ואם יתחייב ויכניע את עצמו לפני השם, עוד יותר מועיל.

תודה, כבודו.

אבל נשמת קול חי זה הלל גדול מאוד לקדוש-ברוך-הוא.

כן.

מי עוד?

איפה למעלה? הנה, למעלה. שאלה יש לך?

שאלה למעלה.

למעלה, למעלה. בריצה.

למעלה, עם חולצה ירוקה. כן.

ערב טוב.

אנחנו מעבירים שיעור תהילים במושב שלנו.

כן. בנוגע למי ייתן מציון לפני שאומרים את התהילים,

אחרי שאומרים את התהילים, לפני היי רצון,

יש פסוק, מי ייתן מציון,

אומרים אותו בשבילת? משמעות ישראל.

מה זה?

מי ייתן מציון לפני ישראל.

היה לנו על זה ויכוח אם אומרים בשבת או לא אומרים בשבת.

ומה פסקו אצלכם הרבנים?

שאומרים.

שאומרים? אז תגידו.

אבל זה נכון להגיד או שזה לא? אם הרבנים אומרים, זה נכון.

כן, אבל יש במקום אחר שלא אומרים, אז לא ידעתי בדיוק מה. מי אמר שמה שלא אומרים? הרבנים? מה עושים? הרב של המקום אמר שלא צריך להגיד. אז לא אומרים.

אז לפי מה אני אגיד לך בדיוק? תלוי איפה את נמצאת, אצל איזה רב.

אוקיי. ועוד שאלה?

אני יודעת שזה עולם ומלואו, כל השאלה שאני שואלת, אבל בקצרה, אם תוכל להגיד,

מה הסוד של שלום-בית?

סוד?

איך לשמור שלום-בית, את אומרת.

מה הסוד?

לא סוד, זה לא סוד, זה גלוי.

איך שומרים על שלום-בית

על-ידי הבנה אחד לשני, התחשבות אחד לשני, סבלנות אחד לשני וצום יהרבה לשני.

אוקיי, ובמעמד הזה אני רוצה שתשכנע את בעלי

מה החסרונות בטלוויזיה.

אני צריך לשכנע?

פותחים את הטלוויזיה ורואים את החסרון מייד.

את זה אל תגיד לי.

איפה הוא הבעלי? לא משנה, אני לא יודעת אם הוא ירצה להזדהות.

הוא יושב פה בקהל וישמע אותך. אני אגיד לך, אפשר לעשות ניסיון פשוט. אני,

כשהבנתי מה זה טלוויזיה, שברתי אותה.

אתם לא תאמינו לי.

אבל אני זרקתי אותה ככה על הזכוכית והיא לא נשברה.

הרמתי עוד פעם, זרקתי והיא לא נשברה.

לקחתי פטיש,

נתתי מכה קטנה בזכוכית, פאק!

הכול התפוצץ. אתם יודעים מה ראיתי?

חלל.

אין כלום.

יש כרטיס עם ג'וקים בצד כזה קטן,

מנפח ככה,

אין שחקנים, אין מוזיקה, אין שום דבר, דמיון,

שום דבר.

וזה מחזיק אנשים, שובה אותם,

מושך אותם, כמו מגנט,

סוחב לאדם את השכל.

הכול זה חרית ברית.

אבל אם זה היה רק זה נייחה, אז זה היה מושב ליצים.

יש שם איסורי עריות ולשון הרע ומוציא שם רע ויש שם עבודה זרה ויש שם שפיכות דמים ואלימות.

ומה אין שם?

כל המרעין בישין הכול שם.

בצחוק על התורה.

בעל הדת,

בעל אנשים מסוימים, הוא, משהו הולך שם.

מה?

זה לאנשים המסכנים שלא יודעים איך לנצל את החיים.

ואם היה פה הבחור שלנו שדיבר על בזבוז,

היה אומר לכם כמה זה בזבוז זמן לשבת כל הזמן ולראות כלום.

כלום.

נגמר האירוע, לך מזה אין כלום חוץ

מקנאה,

כי מה שאתה רואה שם אין לך,

וחמדה,

ועוד כמה דברים שלא תוכל להשיג בחיים,

וזה גם עושה פחות שלום-בית,

כי רואים שם יותר יפים ויותר יפות.

אז מי צריך להכניס בעיות ומחלות לתוך הבית?

ואם מפנים את זה מהבית, יש יותר זמן לאישה, יש יותר זמן לבעל,

יש יותר זמן לילדים,

יש את כל הזמן.

והתיבה הזאת יכולה לקחת את החיים של הבן-אדם

ולהוציא אותו מן העולם הזה,

בור ועם הארץ.

אתם יודעים שבגרמניה

6% מהאוכלוסייה לא מחזיקים בכלל טמבלוויזיה?

6% מדובר בעשרות מיליונים בני-אדם.

לא מחזיקים בפרינציפ טמבלוויזיה.

למה?

משום שבן-אדם כבר שכח מה זה חיים, הכול נמצא בתוך התיבה.

שמעתי במושב מסוים,

זוג,

החליטו לזרוק את הטמבלוויזיה,

והם אמרו שכבר נמאס להם לראות את הירח דרך הטמבלוויזיה,

הם החליטו לראות אותו מהמרפסת.

אז הם הוציאו את הטמבלוויזיה והם לקחו את הכיסאות נוח ויצאו למרפסת.

הם ראו את הירח אמיתי,

והיה להם זמן לדבר,

פתאום

זה גונב לאדם את השכל,

וזה עוון גדול,

עוון גדול.

לכן מי שמעיף את זה מרוויח חיים, נטו חיים, נטו חיים,

פחות פחות, הרבה הרבה עבירות,

בהרבה הרבה זמן למצוות.

מי שמשאיר את זה, זה כמו עגל הזהב של דורנו.

תודה.

הנה, יש לו שאלה פה.

כבר אנחנו מסיימים. כן, תן לו.

כן, תשאל.

תן לו בקשה לשאול.

לא פה.

הרב, ערב טוב.

יש לי שאלה בבקשה וגם לברכה.

אני חזרתי בתשובה בשנת 1999, תחילת 1999,

ויש לי כל פעם בעיה עם הנחת תפילין. אני מתבייש להגיד את זה. קשה לי להניח תפילין.

וזה ניסיון שאני עורר כל יום עם עצמי, ואני עושה השתדלויות, ואני מניח שבועיים-שלושה, מופסיק חודשיים-שלושה. למה?

לא יודע, עץ הרעה משתלט עלי. מה הקושי בזה? זה לוקח דקות ספורות.

לא יודע, קשה לי. מה קשה? אני הולך עם ציצית ועם כיפה, אני מתפלל ממך וערבית. מה הבעיה? פסיכולוגית זה מפריע לך? לא יודע, קשה לי להניח תפילין, לא יודע למה. מה, אתה עצלן?

לא, לא בגלל העצלות. אני לא יודע למה. אני קורא תהילים כל יום, פרק שירה כל יום. עזובי, למה אתה לא מניח תפילין?

קמת בבוקר,

קמת בבוקר, למה אתה לא מניח תפילין?

לא יודע, קשה לי. מה אתה עושה?

אני שומר על הילדה. אשתי בעבודה, אני שומר על הילדה. עוד יותר קל, אז אתה בבית?

כן. נו, אז מה יש לך לעשות?

תגיד לילדה, בואי תראי, בואי תראי, בואי תראי. יש לי ילדה בת שבעה חודשים.

נו, אז מה, משעשעים את הילדה, משהו, לא?

אני רוצה שתברך אותי, בעזרת השם, שאני אניח תפילין בצורה מסודרת.

ואני רוצה שתברך גם את אשתי. היא לקחה על עצמה כיסוי ראש לפני חודשיים בערך, יפה.

והיא שומרת אתי בשבת שנה וחצי כבר, מאז שהתחתנו.

והיא רוצה להוציא גם את הטלוויזיה מהבית.

ואנחנו הולכים לנתק את ה-yes, בעזרת השם. מה לנתק? את ה-yes.

את ה-no.

עכשיו תשמע רגע.

אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

חבל לבזבז ברכה על תפילין.

אני אתן לך ברכה על משהו אחר.

אבל תפילין, תדע, זה שמונה מצוות עשה דאורייתא. אתה יודע לך כמה זה חשוב ובכל זאת קשה לי. אני לא יודע מה, אני משתגע דבר מזה.

אתה יודע מה? תעניש את עצמך, תניח תפילין.

בעזרת השם, אני אשתדל מאוד מאוד. אוקיי, מה השם שלך?

ואני רוצה גם ברכה לרפואה,

לשירה בת רבקה, רפואת הנפש והגוף. שירה בת רבקה, רפואת הנפש והגוף, מהרה.

אמן. ושמחה מה?

אני יונתן בן רבקה. יונתן בן רבקה, רפואה שלמה ותניח תפילין ושמחה. בעזרת השם. ואני רוצה גם תפילה לבן זכר, בעזרת השם. יש לי בת, אני רוצה בן זכר.

אני מאוד מאוד רוצה בן זכר. על הדרך, בן זכר.

תודה רבה. מה עם אשתך?

אשתי גם. תברך אותה שתחזור בתשובה שלמה, ולרפואה שלמה, רפואת הליכוד. מה השם שלה? רנתה בת טטיאנה.

יא וואי וואי.

רנתה בת טטיאנה,

השם יזכה אותה לתשובה שלמה, לזריקת אתם בפלוויזיה מהירה, אמן, אמן. ולכל הישועות.

אמן. תהיה בריא, כבוד הרב, כל הישועות.

לפני שאנחנו נפרדים לחיים טובים ושלום,

כיוון שאנחנו קרובים לראש השנה ואנחנו רוצים שיהיו לנו זכויות, בעזרת השם יתברך,

ונוכל לזכות בדין, הנה, ידידנו נתן כבר מהשקל הראשון,

אשרה ועשרה חלקו. לא בירכתי אותך.

לא בירכתי אותך. מה השם בשם האמא?

מה השם בשם האמא?

יצחק זה האמא?

אה, יצחק זה השם.

השם שלך, מה?

משה בן רבקה,

השם יזכה אותך לחזור בתשובה שלמה ותסכים עם כל מה שאני אומר. אמן.

אני חושב שיסגור.

רגע, שנייה.

לקראת ראש השנה צריך לבוא עם הרבה זכויות.

אם אנחנו נזכה,

בעזרת השם יתברך, להחזיר יהודי אחד בתשובה לפני ראש השנה,

הזכות שלנו גדולה מאוד בשמים,

כיוון שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא.

אתם מאמינים שאפשר בשקל וחצי להחזיר יהודי בתשובה?

גם בלי כסף.

נכון, אפשר גם בלי כסף להביא אותו להרצאה.

אבל אם רוצים לזכות ב-100 DVD לחלוקה ליהודים בשביל שיתקרבו לאביהם בשמים, ודאי שניתן להחזיר כמה יהודים בתשובה.

איך עושים את זה?

כספי מעשר נותנים כל יום שקל וחצי בלבד.

קופה, שקל וחצי.

לא צריך קופה, זה היה פעם.

היום יש הוראת קבע,

שקל וחצי ביום זה 50 שקלים,

50 שקלים במשך 20 חודשים זה 1,000 שקל בלבד במשך שנה ושמונה חודשים,

שקל וחצי כל יום בהוראת קבע,

50 שקל כפול 20. אתם מקבלים מה-DVD

או 100 CD לרכב

או 100 לצפייה במחשב, איך שתרצו,

ואתם יכולים לראות ולחלק לאחרים בשביל שיראו.

זה יחזיר כמה יהודים בתשובה, ודאי.

עם זכויות כאלה שבאות לראש השנה לפני אבינו שבשמים,

שאתם עשיתם השתדלות בשקל וחצי

להציל יהודים ולקרב אותם לאביהם שבשמים,

זכות המצווה הזאת תגן עליכם מאוד.

ואני מבטיח לכם

שאם אתם מחפשים כתיבה וחתימה טובה,

אז יש לכם הזדמנות היום להחליט אם תהיה לכם כתיבה וחתימה טובה.

איך אתם מחליטים?

אתם לוקחים את הוראת קבע,

כותבים זה כתיבה, חותמים זה חתימה,

והיא תהיה טובה,

כיוון שאתם מצילים יהודים, ותזכו, בעזרת השם, להתברך בדין, להיכתב בספרן של צדיקים גמורים.

מי שרוצה לזכות יוכל לכתוב גם שם בשם האימא,

מה הוא רוצה ברכה,

בריאות, הצלחה, ישועה, או לעילוי נשמת מישהו,

יוכל למלא,

לחתום, להעביר לנו לכאן, ונברך אותו גם מהרה.

תן לנו מוזיקה,

תרימו את היד, ייתנו לכם טפסים, תמלאו אשריכם לחיי העולם הבא.

הנה החבר'ה הטובים שזוכים, בבקשה, שקל וחצי מספיק.

שקל וחצי ליום וזוכים, בעזרת השם יתברך.

נשים שעוד מעוניינות בכיסוי ראש יכולות לקבל,

אם יש נשים שמעוניינות.

כן, למלא את הוראת הקבע ולמסור כאן, פה על הבמה.

לא לעלות לכאן, לא לעלות.

כן, בבקשה.

נמלא ולהעביר לכאן.

בריאות והצלחה.

בריאות והצלחה. עד מתי בחלומות תשכח, חביבי, למלא ולהעביר לכאן.

נשים לך חולפות כל כבר.

יש רקן את החיים, אתה עלול עוד לאחר.

תן לה, תן לה, תן לה, תן לה, מתי נסיק לי זאת, מתי תתחיל לנסות, תן לה, תן לה, תן לה, תן לה, תן לה, את הגבר, תן לה, יש לך מה, יש לך מה, וברחביו צולח ומוכח.

למלא הוראות ונעבור לכאן.

לענות אמן בבקשה, יעל בת אסתר, זיווג הגון מהירה.

תחייה ומגן.

כן, מישהי מילה יכול להעביר לכאן.

מתי תפסיק לי זאת, מתי תתחילו לראות?