טוען...

הרקדנים | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילת פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 08.01.2014, שעה: 08:34


"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". השאלה המפורסמת, למה התורה מקדימה כאן את היראה לאמונה. כתוב פה בפסוק, "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה'" ואחרי זה כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". למה מקדימה התורה את היראה לאמונה? לכאורה האמונה מביאה ליראה, אם אני מאמין אז אני ירא, אם אני לא מאמין ממה אני ירא, לכאורה. לפי המושגים שלנו קודם אדם מאמין אח"כ הוא ירא. אבל פה רואים בפסוק הפוך, שהפסוק אומר "וייראו העם את ה'" ואח"כ "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", נו, אז איך זה מסתדר? 

אומר הזוהר הקדוש, בראשית נ"ט עמוד א'. כל בר נש דדחי ליה לקודשא בריך הוא, שריא עימי מהימנותא כדכא יאות, והא ההוא ברנש שלים בפולחנא דמרי, ומאן דלא שריא ביה דחלא דמראה לא שירא עימה מהימנותא, ולאו יהיו כדלאו יהיו כדאי למהוי לחולקא בעלמא דאתי, תרגום - כל אדם שהוא ירא מהקב"ה שורה עמו, נמצאת עמו האמונה כראוי, שהרי אותו אדם הוא שלם בעבודת הבורא, אז שלמות בעבודת הבורא זה מי שפוחד מהקב"ה, מי שירא מהקב"ה, הוא המאמין כראוי והוא שלם בעבודת ה'. ומי שלא שורה בו יראת ה' לא שורה עמו האמונה, והוא לא כדאי שיהיה לו חלק, דהיינו הוא לא ראוי שיהיה לו חלק בעולם הבא. אז מי שאין לו יראה אין לו אמונה וממילא הוא לא ראוי להיות בעולם הבא. הרי דוקא אדם הירא את הקב"ה, שורה עמו האמונה כראוי. מהזוהר רואים שדוקא אדם הירא את הקב"ה שורה עמו האמונה כראוי, והוא האדם השלם בעבודת בוראו, ונמצא שהיראה היא ההתחלה לאמונה. יש הרבה שמקשקשים, תראה, צריך לעבוד את ה' מאהבה, לא מיראה, זה לא דרך, לא עובדים ככה, צריכים מאהבה פפפ, הפסוקים מכחישים, הזוהר מכחיש, הרמב"ם מכחיש, כולם מכחישים אבל הם יש להם שיטה חדשה, אהבה, אהבה, לא מבינים אפילו את המילה מה זה אהבה. אהבה פירושו עבדות גמורה לקב"ה שאין לך שום רצון כלל, רק רצונו יתברך, אז אתה חושב שאתה אומר מילים יפות זה נקרא אהבת הבורא. 

הרמב"ם מביא בספר המצוות, שלש מצוות באמונה, מצוה ראשונה, הציווי שציוונו בהאמנת האלוקות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה והוא פועל לכל הנמצאים, שימו לב, זה לא כל פעם מזדמן לכם ללמוד את שלשת המצוות של האמונה, אז שימו לב. הציווי שציוונו הקב"ה בהאמנת האלוקות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה והוא פועל לכל הנמצאים. יש עילה ויש עילול, יש סיבה ויש מסובב, דהיינו יש מקור ושורש לכל הדברים הקיימים הברואים והמתרחשים. אז אנחנו צריכים להאמין שיש שם עילה דהיינו עילה ראשונית שזה הקב"ה, עילה וסיבה והוא פועל לכל הנמצאים. זה מה שנאמר בתורה, "אנכי ה' אלהיך", להאמין שיש אלוקים חיים שהוא העילה והסיבה והשורש לכל הנמצאים וכו'. זה מצות האמנה ראשונה, או כמו שאומר הרמב"ן בתחילת ספרו ספר המדע, יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם ממציא ראשון ממציא לכל הנמצאים, זה מצות האמונה הראשונה. 

מצוה שניה של האמנה, להאמין, היא הציווי שציוונו בהאמנת הייחוד, והוא שנאמין שפועל המציאות וסיבתו הראשונה אחד, ז"א האמנת היחוד זה מי שפועל את המציאות כולם, והסיבה הראשונה שלה זה אחד, זה לא דברים נפרדים. ז"א הכל באחדות גמורה מאיתו יתברך ואין דבר נפרד ממנו, ולית אתר פנוי מיני, אין מקום שהוא פנוי ממנו, והכל בידיעתו ובהשגחתו וברצונו, הכל זה אחד גמור, וזה הציווי בהאמנת היחוד שנאמין שפועל המציאות וסיבתו הראשונה היא, וזה מה שאנחנו אומרים "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". היה הווה ויהיה בעל הכוחות כולם וכו'. 

מצוה שלישית, היא שנאמין יראתו יתברך ונפחד ממנו, מצוה שלישית באמונה זה להאמין יראתו יתברך ולפחד ממנו, ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות ליבם ובקרי, אבל נירא ביראת ענשו בכל עת, צריך אדם לחיות בפחד כל הזמן מיראת העונש על כל מעשה ומעשה, זה כמו אדם שאמרו לו תשמע, יש פה חשמל גלוי בכל החדר, תזהר שלא תתקרב לקירות ולא לעמודים ולא כלום, אם אתה תתקרב לא תשים לב אתה תקבל זץ 220 ומי יודע מה יהיה בסוף שלך, תזהר, זהו, בן אדם שנמצא בחדרים קטנים וצריך לעבור ביניהם והוא יודע שכל הקירות יש בהם חשמל גלוי, הוא חי בפחד, הוא לא הולך מהר, הוא שם לב איפה הוא הולך, הוא מתרחק כל הזמן מכל דבר שיכול להביא אותו להתקרב. כך האדם צריך להיות בפחד לא להתקרב לאיסור. להתרחק מהעבירה, זה 220. מצוה שלישית ציוונו להאמין יראתו יתברך ולפחד ממנו, ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות ליבם ובקרי, אבל נירא ביראת ענשו בכל עת, זה מה שאומר הפסוק "את ה' אלהיך תירא". 

הנה הרמב"ם מונה את היראה כמצות אמונה, להאמין יראתו יתברך, יראה זה מורה על האמונה, זה מצות האמונה, וזה חלק מן האמונה. במקום אחר נתבאר מה עיקר האמונה? עיקר האמונה זה הציור, שהאדם יודע לצייר ציורים שמעוררים פחד והדר גאון עוזו יתברך, ויראה מהמשפט והעונש השמימי גם הם באמונה יסודם. וזה מעלת איש מחברו, לירא יש ציורים מפחידים ביותר שהם עוצרים אותו בולמים ומונעים ממנו להתקרב לאיסור. הטיפש והכסיל הוא לא ירא, הוא אומר יהיה בסדר, יהיה בסדר, הקב"ה רחמן, מה קרה לך. 

והנה האמנת האלוקות, כלומר האמונה במציאותו יתברך, היא לבדה מסוגלת לעשות רושם כה עמוק בליבנו עד לשנות את כל הלך מחשבותינו. להאמין באלוקות "אנכי ה' אלקיך" ובאמת כותב הרמב"ן בהשגותיו שם בספר המצוות, כי מצוה זו היא קבלת עול מלכות שמים, בכל זאת לרוב המאמינים האמונה הזו נשארת מופשטת למדי, יודעים שיש אלקים, הרבה אנשים יודעים, אבל זה מופשט אצלם למדי, מה זה אומר להם? יש אלקים, אני אמרתי שאין אלקים, מה זה אני מאמין שיש אלקים, מה קרה לך, אני נולדתי עם זה, כן מה זה עושה, מה זה אומר? מה אתה עושה עם זה? איפה זה משפיע על הלך החיים שלך? תראה, אני משתדל וזה, רגע איך הולך אמונה עם משתדל? מה זה? אומרים לך שיש זרם חי עכשיו פה בכל החדרים וכל הזה, תראה אני משתדל לא לקבל זץ וזה, משתדל, אתה מאמין שיש חשמל גלוי? אתה יודע מה עושה חשמל גלוי? ראית מישהו מתפעל פעם? מה אתה מבלבל את המח אני משתדל, אם פעם אחת תקבל זץ לא תוכל להשתדל יותר. הוא משתדל. אז אצל רוב המאמינים האמונה הזאת מופשטת למדי, רושם יותר חזק צריך להתקבל מהאמנת היחוד שזה הדרגה השניה שאמרנו שאומר הרמב"ם, וזו הידיעה הנוראה שאין עוד מלבדו, שהוא פועל בנמצאים והוא סיבת הכל ושורש הכל והכל זה אחדות אחת גמורה. אז זה עושה רושם יותר על האדם שהוא יודע שהכל זה באחדות מה' יתברך, מזון היא ידיעה שאין עוד מלבדו, לא תוכל להיוושע ולא תוכל ליזוק בלי רצונו וידיעתו של הקב"ה. 

אכן הרמב"ן שם כותב, כי מצוה זו היא קבלת עול מלכות שמים, שהיא מחייבת את האדם לכל ימי חייו להשתעבד אך לרצון ה'. שמעתם? משועבד אך לרצון ה'. אנשים עובדים במצות 35 שקל לשעה ורוקדים כל הזמן ככה ככה ככה ככה שמונה שעות רוקדים, ועומדים עליהם ומסתכלים נו, מה, תמשיך לרקוד, נו נו נו נו, נותנים להם כסף, אתה מקבל 35 שקל. סליחה אדוני, אני לא מקבל ממך את החיים, אני מקבל רק 35 שקל ואתה כבר שולט לי על החיים? מה, שמונה שעות אתה רוצה שאני ארקוד לך פה? הוא אומר כן, אתה מקבל 35 שקל, אתה יודע מה זה 35 שקל? אז תתחיל לרקוד מותק, קדימה. אז אם ה' נותן לך חיים, כמה אתה צריך לרקוד? הא? אבל רק גומרים את השמונה שעות אומרים לקב"ה אני עייף, רקדתי אצל בעל הבית, עכשיו אני צריך לאכול, עכשיו אני צריך מקוה, עכשיו אני צריך זה, עכשיו אני צריך זה, אני עייף שבור הגף זה הלכתי..... אי איזה עולם יבבי, איפה ההסתכלות האמיתית של אנשים, מפיש, מפיש, מפיש. אה. אין התבוננות. 

אז אומר הרמב"ן שהמצוה הזו שאומר הרמב"ם, האמנת היחוד שאין עוד מלבדו, זו מצוה של קבלת עול מלכות שמים, והיא מחייבת את האדם לכל ימי חייו להשתעבד אך לרצון ה'. אך גם האמונה הזאת מתעוררת בכל תקפה רק לרגעים, בשעת התעלות יתרה, הלואי עלינו, כגון בשעת קריאת שמע. וקשה מאד לחיות באמונה הזו בכל שעות היום, רק יראת החטא והעונש היא עשויה ללוות את האדם תמיד, לרסן את יצריו, לדרבן אותו למעשים טובים, נמצא כי האמונה בפועל הגמור היא אמונת היראה דוקא. 

אמור מעתה, מה שבא חבקוק והעמידן על אחת, "וצדיק באמונתו יחיה" נאמר על אמונת היראה השלישית, שזה יראת העונש. וצדיק באמונתו יחיה, שומעים? דוקא הצדיקים הם פוחדים ויראים מאת ה' יתברך. לכאורה הם מכוסים, לא? הם צדיקים, לא, אם אין להם את היראה הם לא שווים כלום.

בזה נעמוד בעזרת ה' על דברי הגאון רבי ישראל סלנטר זללה"ה באגרת המוסר, בלי דעת ובלי תבונה נכיר שהאמונה המרחפת בנו שהאלהים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעללו היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך. הוא מאמר חכמים ז"ל, בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה. אומר רבי ישראל, לא צריך ולא צריך תבונה בשביל להכיר, גם בלי דעת ובלי תבונה נכיר, שהאמונה המרחפת בנו שהאלקים שופט הוא לתת לאיש כפרי מעללו היא ראשית מצעדנו לעבודתו יתברך, בלי שאדם ידע שהקב"ה יכול להעניש אותו או לזכות אותו הוא לא יתחיל לעבוד, אבל זה גם בלי להכיר ובלי כלום, מעצם זה שהוא יודע שזה ככה זה כבר ראשית מצעדיו לעבודת ה'. זה מה שאמר חבקוק, "וצדיק באמונתו יחיה". ומאמר חכמים ז"ל, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה, ז"א שאדם צריך לחשב ולראות ולהתבונן מה יוצא לו מכל מעשה, יש רווח זמני אבל שענשו גמור, רווח זמני, יבוא הקב"ה יגיד לרקדן הזה שעושה מצות, לא הבנתי, שעה חיים היית מוכן לתת ולרקוד לרקוד לרקוד בשביל 35 שקלים, ואני שנותן לך עולם הבא שלם לא היית מוכן, לא לרקוד, לשבת על כורסה מרופדת, נינוח בבית המדרש, וללמוד את תורתי, להחכים, להשכיל ולקבל שכר על כל מילה תרי"ג מצוות, זה לא יותר מ-35 שקל? מה יגיד לו? לא, אני הייתי צריך לסגור חובות, אני ה ייתי צריך זה ופה ושם. ומי שלח אותך לרקוד? ומי סידר לך את הריקודים? ואתה חושב שאני שלחתי אותך בשביל שתתפרנס משם? אני שלחתי אותך בשביל שתראה ותשאל את עצמך מה אני עושה, מה אני רקדן? מה אני רקדן? רוקד לפי החליל של בעל הבית בשביל 35 שקל? עכשיו אני אשאל אתכם שאלה, יעצור אתכם אחד ברחוב, תגיד אתה רוצה חמישים שקל? כן, אומר שעה תרקוד פה לפני כולם, נו תרקוד, תגיד מה אתה טיפש, אתה עושה ממני צחוק? תרקוד אתה, מה אתה מבלבל לי את המח, אומר אז למה אתה רוקד בקומה שלישית פה בשביל 35 שקל? אה, בגלל שלא רואים אותך, אה, אתה רקדן בסתר, הא? איייי. ובשביל הקב"ה אתה גם מוכן לרקוד? היית צריך להכנס לבית המדרש בריקודים, אני הולך להרויח עכשיו לא 35 שקל, עולם הבא, אם יגידו לו שהוא מקבל 35 דולר, פשששש איך הוא יבוא לעבודה, איזה חיוך, אהלן בוקר טוב, אהלן אהלן, נו, מתי מתחילים? 35 דולר, ואם זה 350 דולר לשעה, פששששש איך הוא אוהב את הבעל הבית הזה, אין בעל הבית כזה, משלמים 35 שקל ואני מקבל 350 דולר, וואלק איזה בעל הבית. בורא עולם נותן לך עולם הבא ואתה בא עצוב לבית המדרש, בא עצוב, מה נלמד היום, אתה יודע מה תביא את הספר הזה פה שם, רגע יש תה יש זה בא בא קודם נתארגן, תביא עוגיות תביא זה. אייייי. מה שאני עושה לכם זה אפס ממה שיעשה לנו הקב"ה, אפס, אפס. אפס. רק לדעת שאתה עומד מול האמת, אתה מתכווץ מתכווץ מתכווץ מתכווץ שלא ישאל, שלא יגיד, לא לא בסדר אני מבין טוב טוב די די, לא לא לא עזוב אותך עזוב עזוב, לא לא אל תראה לי את הסרט איך אני רוקד, לא לא לא לא לא. איייי. זה הכח של ציורים, עם ציורים כאלה בן אדם יכול לנצח את היצר הרע, אם אין לו ציורים על כל דבר ודבר, אין לו יראה, הוא לא ירא את ה', הוא ישלוף לך כל מיני הבנות כאלה ויגיד לך מה זה זה זה זה .... בכלל לא קולט מה הוא מדבר, אין לו ציור לא רוצה ציורים, מדבר שכל כאילו מה חייבים זה.... 

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, בואו, בואו, נעשה חשבון, בואו, אבל זה המושלים ביצרם, מי שמושל ביצרו לא מפחד להכנס לחשבון מול יצר הרע, אומר לו רגע רגע, מה אתה מציע לי? יש לי הצעה יותר טובה, איך אנשים עושים היום, מבקשים שלש הצעות מחיר משלשה גורמים, משוים מחירים, ואח"כ מתחילים לעשות מו"מ, למה הוא נותן לי ככה, אתה מוכן לרדת? תשאלו את ליבל איך זה עובד. ההוא ספרים ככה הולך ככה עושה ככה ככה ככה וזהו. אז שב עם היצר הרע, תגיד לו שמע, אני מוכן לשמוע כל הצעה, בבקשה, מה אתה מציע לי לעשות היום? יופי, ומה שכרי, כן, ומה ענשי, כן, עכשיו אני אגיד לך מה מציע לי הקב"ה, הוא מציע לי כך וכך, איך אתה רוצה תגיד לי שאני אקבל את ההצעה שלך כשאני מקבל מחיר אפס וגם מקבל מחיר עונש, והקב"ה יתן לי שכר אין סופי גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, אז למה שאני אשמע לך? לך מותק, תבוא יום אחר עם הצעות יותר טובות אני מוכן לשמוע, ביי, טורק לו את הדלת בפנים והולך לבית המדרש. איזה הצעות אתה נותן לי, מה אתה משוגע? 

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. אכן למורת רוח ולדאבון לב, כח הכללי הזה הוא רק מסתתר בנו, נחבא במצפוני הלב בל יראה החוצה, אם לא נשים לב לשדד אדמת לבבנו בהרחבת רעיוני המוסר. אז את הכלליות של הדבר הזה שביארנו יש לנו, יש לנו את זה בפנים, אבל זה נחבא, זה לא יוצא לפועל. רק אם נלמד מוסר ונלמד עוד מוסר ועוד מוסר ועוד מוסר אז נוכל לעבוד על עצמנו. הגאון מוילנא אומר שחייב אדם ללמוד בכל יום כמה פעמים מוסר, בכל יום כמה פעמים מוסר, שהוא היה נצרך לרדת לרחוב הוא היה לומד 13 פעם שער הזהירות ברמח"ל, הגאון מוילנא הקדוש העליון בשביל לרדת לרחוב לסיבת מה, היה לפני כן לומד 13 פעם פרק הזהירות, שער הזהירות. שמעתם? והוא אמר שאם הרמח"ל היה חי בימיו היה הולך להקביל את פניו כמקביל פני רבו. החתם סופר לא היה מתחיל שיעור עם התלמידים לפני שלומדים מוסר חובת הלבבות. ועוד מאות ואלפים מגדולי ישראל במשך הדורות שלא זזו מן המוסר. אי אפשר בלי מוסר, הנה, אנחנו לומדים עכשיו כמה דקות, ותראו כמה נקודות פתחנו שהם עמומות אצלנו, לא שהן לא קיימות בכלל, אבל מי רוצה להציף אותם בכל רגע, זה כאילו יחשיך את חיינו, זה יגביל אותנו, זה לא יתן לנו את החופש והדמיון השני, לא הדמיון האמיתי לירא מאת ה', אלא לחיות בשלוה ובנחת כאילו הזמן שלנו ויש לנו מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו יכולים לעשות, בשביל מה אנחנו צריכים כאילו להסתכל כל הזמן, אתה מבין, זרם 220, למה? 

הרי רבינו גאון ישראל נשמתו עדן בדברו על האמונה המסתתרת בלב כל איש מישראל מתכוון בפשטות אל יראת העונש שהאלהים שופט הוא, זה דיבר רבי ישראל, ורק אמונה זו בכוחה להעמיד אותנו על רגלנו בעבודת ה'. אתם יודעים, התימנים, הזקנים בפרט, שהיו רוצים לעצור בן אדם מעבירה, היו אומרים לו שתי מילים והיה להם כח יותר מכל שיעורי המוסר שאני אומר, מה היו אומרים לאחד שהיו רואים שהוא הולך לכיוון ככה לא טוב? חף אלה, חף אלה, תפחד מאלקים, חף זה תפחד, אלה זה הקב"ה, תפחד מאלקים, ככה אומרים לו, חף אלה, זה הכל, זה הניגון וזה המילים, ובן אדם היה חוזר בו. כי לפעמים אדם נוטה לשכוח, אבל היתה להם יראה שורשית, וברגע שהזכירו להם חה פלה, דזזזזז כאילו הוא ראה ניידת באמצע הנסיעה על מאתיים, ברקס ברררררררר. זהו. אתם שומעים, שתי מילים, אבל זה בגלל שהם היו מושרשים באמונה, אבל לפעמים יש גלישה, אדם גולש לפעמים. אז לפני שהוא גולש חבר שלו רואה שהוא הולך ליפול, אומר לו חף אלה וזהו, מספיק, בלי דרשות בלי כלום. 

רבינו גאון ישראל בדברו על האמונה המסתתרת בלב כל איש מישראל מתכוון בפשטות אל יראת העונש שהאלקים שופט הוא, רק אמונה זו בכוחה להעמיד אותנו על רגלנו בעבודת ה'. והנה ידוע כי רבינו הגאון רבי ישראל נשמתו עדן משתית עבודת האדם דוקא על יראת העונש, אתם שומעים, דוקא על יראת העונש, אם רוצים לעבוד את ה' צריך לירוא יראת העונש, ורגילים להבין שהוא היקל עלינו, שלא נצטרך להתעלות אל יראת הרוממות, שזה הדרגה הגבוהה ביותר של היראה, ביראה יש דרגות אין ספור, התחתונה יראת העונש, גם בה יש דרגות רבות, ויראת הרוממות זה שאתה לא מפחד מהקב"ה מהעונש, אלא יראת הרוממות כשאתה רואה את רוממותו יתברך יש לך יראת כבוד, אתה לא צריך לפחד, עצם מהותו יתברך, אבל להגיע לדרגה כזאת זה בודדים בעולם מגיעים לדבר כזה - יראת הרוממות. 

אבל מה העמיד אותנו, העמיד אותנו רבי ישראל שעבודת האדם דוקא על יראת העונש, ורגילים להבין שהוא הקל עלינו שלא נצטרך להתעלות אל יראת הרוממות דוקא, שזה דבר קשה על כל אדם מישראל, מה שאין כן יראת העונש שהיא מצויה אפילו אצל פשוטי העם. אבל לפי מה שלמדנו עכשיו יתבררו הדברים כמין חומר, כי יראת העונש אינה קולא לעומת יראת הרוממות אלא היא בפועל והיא השיא שבאמונה, בודאי יש לכל אדם לשאוף ליראת הרוממות, אך אמונה בלי יראת עונש לקויה היא, חסרה היא. בזה נבין בשטחיות את דברי הזוהר הקדוש, כי רק הירא את הקב"ה שורה עמו אמונה, רק הוא השלם בעבודת בוראו, ומי שאין יראת בוראו שורה עמו גם אמונה אינה שורה עמו, ואין אדם זה כדאי לו להיות חלק בעולם הבא, כי ציור ברור מעולם הבא, דהיינו שכר ועונש, יש רק למי שמאמין ביראתו יתברך. אז הזוהר הקדוש אומר במפורש, רק הירא השלם שיש לו יראת העונש לנגד עיניו, הוא הראוי להגיע לעולם הבא, ואם לא אינו כדאי לעולם הבא. 

עכשיו מובן שהתורה קובעת שצריך יראה קודמת לאמונה והיא הגורמת לאמונה, על כן נאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו" אחר מכן. מה זה "וירא ישראל את היד הגדולה"? אחרי שראו את החמישים מכות בים סוף, מה שקיבלו המצרים, אז הקב"ה יכול גם לנו לעשות כזה דבר, שאדם רואה את היד הגדולה, רואה מה הקב"ה יכול לעשות בעולם, איך הוא מקפיא את אמריקה, מינוס 25 מעלות, כמו מכת חושך במצרים, אנשים הולכים הולכים הופ נקפאים. כשאדם רואה את היד הגדולה הוא צריך לפחד פחד מוות, הנה הקב"ה נתן לנו קצת בקטנה, סופה לשלשה ימים. אבל אצל האמריקאים הרקוליס, שם הסופה - הרקוליס. הקב"ה שלח להם את הרקולס. 

אז "וירא ישראל את היד הגדולה, אה, כשרואים את היד הגדולה אז "ויראו העם" - תפסו יו, אסור להתעסק עם הקב"ה, תראה תראה מה הוא יכול לעשות יו, בובובוב עזוב אותי, עזוב אותי, אל תדבר איתי, אל תדבר איתי, ואז "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". 

יוצא שיראת העונש זה האמונה השלישית לפי הרמב"ם בספר המצוות והיא החשובה ביותר, היא בפועל, והיא מה שמעמידה את האדם ולפי הזוהר הקדוש, היא שמזכה אותו לחיי העולם הבא ועליה אמר חבקוק הנביא, "וצדיק באמונתו יחיה". 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....