טוען...

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 07.01.2014, שעה: 17:33

הורדת MP4 הורדת MP3


"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסע". יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, ביניהם באה פרשת המן שבה הועמדו על נסיון אמונה ובטחון ארבעים שנה, על יציאת מצרים אמרו חכמים ז"ל, כדאי היא האמנה שהאמינו בו שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך, אלא האמינו ויצאו אחרי משה, עליהם מפורש בקבלה, "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". 

לפני קריעת ים סוף נאמר לישראל, "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון", שאין צורך אפילו בתפילה, ולמשה רבינו ע"ה אמר ה', "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", עלי הדבר תלוי ולא עליך.

הגאון כתב על זה כי קריעת ים סוף היתה גילוי של הנהגה גבוהה עד מאד, אשר התפילות שלנו אינן מגיעות אליה כלל. מדברי הגר"ח - רבי חיים מוולאז'ין נשמעת לכאורה נימה אחרת מזו של הגר"א, וזה לשונו: בקריעת ים סוף אמר הוא יתברך למשה, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו, רוצה לומר דבדידו תליא מילתא, הכל תלוי בהם, שאם הם היו בתוקף האמונה והבטחון, ויסעו הלוך ונסוע אל הים, סמוך ליבם לא יירא מעוצם בטחונם, אז יגרמו על ידי זה התעוררות למעלה שיעשה להם הנס ויקרע הים לפניהם. זה כמו שאמרנו אתמול בשם הבן איש חי בסוג הבטחון השלישי. 

דברי הגאון, רבי חיים מוולאז'ין, נראים כסותרים את מה שכתב הגר"א - הגאון מוילנא, אבל אנו חייבים להבין דבריו שהם באים לפרש דברי הגר"א ולא לסתור אותם, ולפי זה נעמוד כאן על יסוד גדול. לקראת הנס של קריעת ים סוף לא היה מקום לתפילה, כי מקום שהתפילה אינה מגעת, לשם הבטחון מגיע אליו. כל ההצלחות שבעולם צריכות תפילה, ורק לנס גבוה כקריעת ים סוף אין צורך ואין מקום לתפילה, אלא זוכים רק ע"י בטחון. 

"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", אם הים למה ביבשה, אם ביבשה למה בתוך הים? אלא מכאן אתה למד שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן ואחר כך נעשה להם יבשה. ז"א היו צריכים להכנס פנימה עד שיגיעו מים עד נפש, עד האף שאי אפשר לנשום, ורק אז נהפך הים ליבשה. 

ואמרו בגמרא בסוטה ל"ז שקפץ נחשון בן עמינדב וירד לים ועליו מפורש בקבלה, "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש", ורק אז נאמר למשה "הרם את ידך על הים ובקעהו", רק אחרי זה, אחרי המסירות נפש שהוא נכנס לבפנים בבטחון גמור שזה ייקרע, אז ה' הורה למשה לקחת את המטה ולבקוע את הים. 

הגאון בעצמו כתב במקום אחר דברים המתאימים בדיוק לדברי הגאון רבי חיים, על שיר השירים ב', "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך", זה מה שלמדנו היום בבוקר. אמרו חכמים ז"ל, עד שלא עברו ישראל בים היו נמשלים ליונה שברחה מהנץ, לא מהנץ בבוקר בתפילה, כן, מהנץ - מהעוף הדורס, וברחה בנקיקי הסלע וראתה נחש לקראתה ואין לה מנוס. וכן המצרים היו רודפים אחריהם, והים לפניהם, וזה מה שכתוב בסתר המדרגה שלא היה להם מקום להסתר, והיו צריכים להסתיר את עצמם גם מלמעלה, שהיה שר של מצרים לוחם עמהם מלמעלה, ואז אמר הקב"ה "הראיני את מראיך" פירוש הראיני עוד נסיון אחד כמו שראיתי כבר ממך, והיינו "דבר אל בני ישראל ויסעו" לתוך הים, מיד קפץ נחשון לתוך הים וישראל אחריו עד שבאו מים עד נפש, באותה שעה אמרו "הושיעני ה'" ואמר הקב"ה למשה "הרם את מטך על הים ובקעהו". הרי מפורש בהגר"א, כי הקב"ה רצה שיעמדו בנסיון של בטחון, והן הן הדברים, תפילה אינה מגיעה להנהגה גבוהה המתגלה בקריעת ים סוף, רק בטחון היא ההכנה אליה. 

הננו עומדים כאן על רוממות מידת הבטחון, וכמה רחוקה היא מקטני מח השוקלים עד היכן לעשות השתדלות ומתי לנקוט בבטחון, אין חלק לקטנות בבטחון. רואים מה זה מידת הבטחון שהיא למעלה מן התפילה, לא צריך תפילה בכלל למי שיש בטחון בדרגות גבוהות, וכמה רחוקה היא מקטני המח שהם שוקלים עד היכן לעשות השתדלות, כמה לעבוד, כמה לזה, כמה להתייעץ, כמה להתייגע, כמה לתכנן. עד היכן לעשות השתדלות קטני המח שוקלים, והם שוקלים מתי לנקוט בבטחון. ז"א בד"כ קטני המח אומרים כל מה שאני יכול לעשות בכוחי, בשביל מה אני צריך לסמוך על הבטחון, אני יכול ללכת לעשות א' ב' ג' ד' וזה הכל, בשביל מה אני צריך בטחון ולחכות וזה, תגש תקח, תעבוד תקח כסף ותלך הביתה. מתי הם משתמשים בבטחון כשאין להם ברירה, זה לא בטחון, זה אין ברירה, זה לא בטחון. בטחון זה שלא הולכים לעשות שום השתדלות, זה בטחון, לא בטחון אחרי שאין ברירה. אבל זה קטני המח, מה לעשות. 

כשנגלה הקב"ה ליתן תורה, לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך לבני עשיו, ואמר להם, מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו לו כל עצמן של אותן אנשים אביהם רוצח, הוא שנאמר "והידיים ידי עשיו", ועל כך הבטיחו אביו "ועל חרבך תחיה" זה עשיו, זה אדום, זה האמריקאים. וכך בכל גוי נמצאה איזו מידה שהיא מנוגדת לתורה שלא היה בכוחם לקבלה, אביהם עשיו שאל על הבכורה, מה טיבה שלע בודה זו? אמר לו יעקב, כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויים בה, אמר אני הולך למות על ידה אם כן מה לי חפץ בה. כלל ישראל לא שאלו שאלות, למה - יאמרו הגויים, יהודים לא שואלים שאלות. קפץ לתוך ימה של תורה והקדימו נעשה לנשמע. על זה אנחנו אומרים "אבינו מלכנו בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחוננו אבינו מלכנו", גם זה היה בטחון בקב"ה שעם ישראל בטח שהוא לא יעמיד עליהם מצוות שלא יוכלו לעמוד בהם. גם כאן מצינו כי זוהי מדרגה עליונה בנשמת ישראל. וכן אמרו, בשבת פ"ח, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו שישים ריבוא של מלאכי השרת, שש מאות אלף מלאכים, ולכל אחד ואחד מישראל הם קשרו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. רש"י אומר שני כתרים מזיו השכינה, תוס' אומרים שני כתרים של הוד היו, לפיכך כשנטלם משה קרן עור פניו, כשישראל עשו את העגל הפסידו את הכתרים ומי לקח אותם? משה רבינו, ומזה קרן עור פניו, שהיה צריך מסווה כדי שיוכלו לדבר איתו, לשמוע אותו, להסתכל לכיוון שלו. 

ההוא צדוקי שראה את רבא לומד תורה ושקוע בתורה, יושב על האצבע שלו ויוצא ממנה דם, אמר לו, אתם עם פזיז, אתם הקדמתם את הפה שלכם לאזניים שלכם, עדיין אתם עומדים בפחזותכם? היה לכם בהתחלה לשמוע ואם אתם מסוגלים לעשות את מה שה' יבקש - תקבלו, ואם לאו אל תקבלו, מה אתם יודעים מה הוא יגיד לכם, מה אתם צועקים ישר "נעשה ונשמע"? ככה אומר הצדוקי. מה ענה לו רבה? אמר לו אנחנו שאנחנו מרובים בשלמות, כתוב בנו "תומת ישרים תנחם", התום, היושר, השלמות היא מנחה אותנו - את הישרים. הנחים היא שאני אתם, שאתם מרובים בעלילות, כתוב בכם "וסלף בוגדים ישודנו" אתם בוגדים, אתם לא רוצים לקיים, לכן אתם שואלים שאלות מתאים או לא מתאים. הצדוקי דימה שקיבלו את התורה בבהילות, בחפזון, בזריזות יתרה מתוך התפעלות, ולא שאלו מה כתוב בה, ענה לו רבה, לא לא היתה בהילות שמה, לא היתה בהילות, תמימות וישרות, מי שיש בו תמימות וישרות זה מידות שמביאות לידי בטחון. תמימות וישרות, אלה מידות של רוממות הנפש של כלל ישראל. וידועים דברי הכוזרי א' ל"ז, שכלל ישראל זה סוג חמישי מעל ארבעת הסוגים - דומם צומח חי מדבר, ומעל מדבר יש ישראל, אנחנו סוג חמישי בבריאה. לכל סוג יש כח להעמיד אותו, את הצומח מה מעמיד? כח הצמיחה, את החי מה מעמיד? כח החיות, את המדבר מה מעמיד? כח הדיבור. כלל ישראל זה סוג חמישי, מה הכח שמעמיד אותו? לפי דברי הרא"ש נבין כי הכח המעמיד של כלל ישראל הוא הבטחון. זה המעמיד של כלל ישראל. זו סגולת ישראל על כל העמים, לכן אתמול שלמדנו אתמול את הפסוק שהבן איש חי לימד אותנו "בך בטחו אבותינו בטחו ותפלטמו", ובסוף של הפסוק "בטחו ולא בושו" שלש מדרגות, זה סוד סגולתם של ישראל הבטחון, הם בטחו בה', הלכו אחריו במדבר בלי שאלות, קיבלו את התורה בלי שאלות, נעשה ונשמע, זה סוד סגולת ישראל הבטחון בה' יתברך. אבל לצערנו אנשים היום התחברו לרחוב, והתחברו להמון, ולא מחוברים לספרי מוסר, וודאי שלא למדו את רבינו בחיי כמו שצריך בשער הבטחון, ואם כן לא היו נוקפים אצבע חוץ מרוחניות. ובבטחון משיגים הכל, גם מה שאי אפשר להשיג בטבע משיגים. אבל אנשים מעדיפים ללכת אחר ההמון, כי פותחים עליהם עיניים, מה אתה לא עובד? מה אתה, אז איך מה עם הילדים? מה זה הפקרות, מה זה משפחה ואתה התחייבת בכתובה לזון ולפרנס וזה ומה...... והוא נבהל, שמע טענות של צדוקים, צדוקים אומרים עמא פזיזא, אז מה אתה מאמין לדתיים ההם, אתה מאמין לרב ההוא מה אתה..... מה אתה נורמלי? צדוקי, צדוקי, עמא פזיזא. צריך לענות להם - תומת ישרים תנחם, אם אתה תמים וישר עם ה' יהיה לך בטחון, אבל אם אתה עקמומי, דור עיקש ופתלתול, בנים לא אמון בם, זה גורם חביבי שאתה עדיין נצרך לעבודה עם תירוצים כמובן, לא אני ... חכמים שבהם אומרים שלום בית, שלום בית, כל מיני תירוצים. בקיצור אין בטחון וסלף בוגדים ישודם. זה נאמר לאותו צדוקי. 

לכן יהודים יקרים, סוד גאולתם של ישראל בקריעת ים סוף היה הבטחון, ה' ביקש בטחון בדרגה הגבוהה ביותר, תכנס איפה שלא נורמלי שאתה תקבל משהו, תכנס לים עד שאתה הולך למות, תכנס לך לך לך עוד, מה לך אני פם פם פם, לך, לך, אחרי שתעשה את זה אני אפתח לך. ז"א הקב"ה לא פותח ככה צ'יק צ'ק, הוא רוצה לראות אם אתה מוסר נפש עד הסוף, אתה מאמין בו עד הסוף או לא מאמין? אם אתה מאמין הוא יפתח לך את כל השערים. הרי כתוב שכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, נכון? יש לך יותר עני מהאברכים? אבל אם הוא מקיים את התורה מעוני, באמת הוא מקיים את התורה, לא בגלל שהוא לא מוכן להיות פועל ולא זה וזה לא כבוד, מה אני אפסיד את המעמד של בן תורה וזה וזה וזה, הוא באמת לומד כי צריך ללמוד, לא אכפת לו קוראים לו אברך, לא אכפת לו קוראים לו ככה ולא אכפת לו זה, אכפת לו שהוא לומד תורה על מנת לקיימה במאה אחוז, כל המקיים את התורה מעוני מבטיחה המשנה - סופו לקיימה מעושר, אז מי שמאמין באמת הוא יראה את זה, אבל מי שלא מאמין הוא לא יזכה לראות את זה.

ש. לא שומעים

הרב: איזה דברים? איזה מחשבה מה תחשוב, תחשוב מה שאתה רוצה, נו תחשוב, תגיד לי מה חשבת? איך אתה בוטח במאה אחוז, איך?

ש. לא שומעים

הרב: מה פירוש, אתה לא בוטח בגרוש, אם אתה הולך לעבוד אתה לא בוטח בכלל, כי האוכל היה יכול להגיע אליך ישר הביתה, אתה לא מכיר את הסיפור שסיפרנו על יפו 18 ו-16, אתה לא מכיר את הסיפור? אספר לך את הסיפור. היה אחד רעב, לא אכל שלשה ימים והוא הולך בדרך והוא נראה זוועה כבר, הוא הולך למות, כמו עוף מרוט, ופתאום בא לקראתו אדם אז הוא אומר לו תגיד לי סליחה, אולי אתה יודע איזה מקום פה אני יכול למצוא איזה אוכל, מישהו יתן לי לאכול לשתות, לא אכלתי שלשה ימים, אז הוא אומר לו אתה בדיוק נמצא ברחוב הנכון, פה ברחוב יפו מספר 18 כמנין ח"י, יש שמה בית תמחוי, נותנים אוכל ושתיה חינם הכל, שינה, ביגוד, מה שאתה רוצה. תודה רבה הוא הולך, אבל מרוב טשטוש הוא לא שם לב, הוא עצר ב-16, דפק בדלת, אמר שלום, פה נותנים אוכל וזה בחינם? בעל הבית היה רשע, ידע שלפעמים טועים האנשים בכתובת, אמר לו כן, פה נותנים בחינם, אבל לפני שאוכלים חייבים לעשות השתדלות, סתם לאכול בחינם? צריך לעשות השתדלות. אומר לו טוב, אני מוכן לעשות השתדלות, תגיד לי מה לעשות אבל אתה תתן לי אוכל או לא? אמר לו בטח אני אתן לך. מה עלי לעשות? הוא אומר תראה, קח שמה את הדלי ואת הסמרטוט, תעשה ספונג'ה פה, אח"כ תעלה לגג תוריד את הכבסים, אח"כ תעשה כלים פה, תעמיד את הכביסה שמה, תעשה ככה, נתן לו עבודה עד הערב, גמר את העבודה אמר לו מה עם האוכל חינם? אמר לו ביפו 18 שמה אתה תקבל את האוכל בחינם. הבנת? ככה יצר הרע אומר לך, בטח, בחינם, בטח ה' נותן, רק ה' נותן, הכל הוא נותן, אבל צריך השתדלות, ואיפה אתה משתדל - אצל יצר הרע, ובסוף מי שולח לך את האוכל? מספר 18, הקב"ה, אז בשביל מה עבדת? אם היית מגיע למקום הנכון ולא נתקע אתה מבין ב-16 היית אוכל בחינם. אבל זה התפקיד של יצר הרע, לבלבל את האנשים, להטעות אותם, אתה מבין, לשקר אותם, לזייף להם את הדברים, להגיד להם הנה אתה הולך לקרוס, אתה תמות, אתה לא יהיה לך, אתה יהיה לך חובות, איך תשלם ארנונה וזה ... איך אתה תעבוד בזה? הוא מראה לך הר, אבל מי שבוטח בה', מי נתן לך לראות היום בבוקר ועד עכשיו? ולשמוע אותי, ולהריח, ולדבר, וללכת, איפה הטענת את הבטריה של הגוף, אתה מטעין את הסוללה בלילה? איפה אתה מטעין את החיים שלך, מאיפה קיבלת אותם? מי שנותן לך את כל מערכת החיים לא יתן לך את האוכל שמקיים את החיים? אז איך הוא רוצה שתחיה, אם הוא קצב לך שתחיה עד גיל שמונים, הוא צריך לתת לך לאכול, לא? אתה רוצה שהסוס יעבוד אצלך? אתה חייב לתת לו תבן, אם לא תתן לו תבן, אם תשלח אותו לעבוד הוא לא יעשה לך את העבודה. האדון צריך להביא לסוס תבן, אם ה' רוצה שנעבוד אותו אז הוא יתן לנו לאכול, אם הוא לא יתן לנו לאכול איך נעבוד? איך נעבוד אותו? ואם נלך לחפש בעצמנו את הלחם מתי נעבוד אותו? אז איך הוא מצווה "והגית בו יומם ולילה" איך אני יכול יומם ולילה אם אני עובד יומם ולילה ועוד שעות נוספות, איך זה יכול להיות? אלא הבן אדם טמבל, כמו הצדוקי, אם היה לו שכל היה בוטח במאה אחוז, אין לו שכל, מה לעשות, קטני מח.

ש. לא שומעים

הרב: אתה לא בוטח בכלל, חבל לך על הזמן, בוטח במאה אחוז זה בן אדם לא זז מהכסא, יושב ולומד וזהו, זה בוטח מאה אחוז.

ש. לא שומעים

הרב: כן, זה בסדר, בסוף כולם מתחתנים, אל תדאג, אין אחד ש

ש. ומה עם הלאה, מה עם הקיום?

הרב: עזוב את הקיום, אתה שומע, לא שואלים שאלות כאלה, זה שואלים עשיו, ישמעאל, הם שואלים מה כתוב בה, איך, אז איך אני אקיים, אני לא יכול, אני בלי זה לא יכול, איך אני יכול, מאיפה אני יכול.... כל החשבונות האלה זה לא שלנו, מי שבוטח בה' לא מודאג בשום דבר, בבטחון השלם, בבטחון השלם לא מודאג בכלל. אם היית שומע את השיעור של אתמול שלש דרגות של בטחון שאומר הבן איש חי, היית מבין. גם אם תהיה בדרגת הבטחון הראשונה, זה כמו שאתה חושב שאתה בוטח, ומה אכפת לך לבטוח, מה אכפת לך להגיד בעזרת ה', ה' יעזור, בס"ד, מה אכפת לך להגיד? אם עזר עזר אם לא עזר לא, אבל אם אתה תגיד שהוא לא יעזור למה לך לחיות בדכאון?

ש. לא שומעים

הרב: למה לא, מאה אחוז בטחון זה בן אדם שלא סומך על עצמו בכלום ולא עושה שום השתדלות. אני מדבר רק בענין פרנסה, אני לא מדבר במצוות, מצוות צריך לרוץ, לכתת את הרגליים לעשות, זה התפקיד, בדברים שאתה מזומן להם, הרי אדם הראשון היה בגן עדן, ישר הוא שם אותו בגן עדן, בגן עדן הוא לא עבד, מלאכים היו צולים לו בשר ומשקין אותו יין, אח"כ הוא חטא אז הוא קילל אותו, מה הקללה? השתדלות, "בזעת אפך תאכל לחם", מעכשיו תתחיל להיות מקולל, אבל הוא לא אמר לו כמה שעות להיות מקולל, נו אז מה עכשיו, להרבות בקללה או למעט, מה אתה ממליץ? למעט. ואם אני לא רוצה בכלל להיות מקולל, זה טוב או לא טוב? זהו, אני לא מקולל, לא עובד.

ש. אז איפה אתה חונן לאדם דעת?

 

הרב: זה חונן הדעת, זה חונן הדעת שאני מבין שאני כלום, אפס גורנישט, וגם אם אני הולך לעבוד זה לא אומר שאני אקבל ואצליח וכו' ויכול להיות שאני ארויח מפה וה' יסדר לי את ההפסדים משם, החנית את האוטו בעבודה עשו לך רפורט, יצאת, הלך לך שלש יומיות, נו, מה עשית? אם לא היית הולך לעבודה היית מרויח 750 שקל בלי לעבוד, וכן על זה הדרך, אין דבר כזה שאתה מפרנס, אין פרנסה מהעבודה, אלא הכל בגזרת ה' מראש השנה, מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה עד אחרית שנה, זה הכל. איך אנשים יושבים בבתי חולים שוכבים שמה חודשים, לא רק שאין הכנסות יש גם הוצאות, לא רק שיש הוצאות גם לא נותנים לבית כלום, ואיך משפחה שלמה מכלכלת את חייה? חצי שנה, שנה, שנתיים, איך זה יכול להיות? איך זה שהבעל שהיה מביא 17 אלף שקל בחודש נפטר ואשתו לא נפטרה אחריו ולא הילדים? הרי הוא החזיק את הבית כאילו, עכשיו מי יחזיק אותם? מי יביא להם 17? דברים של כל יום. אלא מה, אדם חי בדמיונות, כוחי ועוצם ידי, מה אני צריך לדאוג לעצמי, מה פתאום, מה פפפפ. יש כאלה שמספרים סיפור, אתה מבין, מה אני צריך להיות שנורר, לבקש מאנשים, זה בושה, מה אני זה, לא יכול לעבוד, מה אני זה, כל מיני קשקושים, כל הפטנטים והתירוצים של היצר הרע כתובים בספרים, אתה לא חידשת אותם ולא המצאת אותם כבר אמרו אותם לפניך מיליונים מיליונים מיליונים ואת כולם קבר יצר הרע, ובסוף הם עבדו לריק, והוא אומר שלא ניגע לריק, והוא עבד לריק, למה? כי מה שהיה מגיע לך היית מקבל בלאו הכי. אבל למה הדבר דומה, שבן אדם אומר בא הנה, שמע, אם אני הייתי יושב בבית והייתי זה, לא הייתי אוכל כלום, לא הייתי שום דבר, שום דבר, לא הייתי מתקיים, לא.

היו שני חברים, שני חברים, אחד היה בישיבה והמשיך להיות בן תורה, והלך וצמח וגדל ונהיה רב, נהיה ראש ישיבה, נהיה נהיה נהיה נהיה נהיה, וכמובן שנהיה לו משכורת ונהיה לו מעמד ונהיה לו דירה ונהיה לו הכל הכל הכל הכל, והשני יצא לעבודה, יצא לעבודה ופה ושם ועובד בעיריה, אמנם עובד שעתיים מריח קצת ריח בלילה, אבל בסדר, ואחרי זה יש לו איזה משכורת. למה הדבר דומה? פעם הם נפגשו השניים, אבל נצייר לך את זה בציור, שני חברים היו, אחד הלך למד צורפות ועובד בזהב, והשני החליף מקצוע - פחם, פחמי, עובד בפחם, אחרי ארבעים שנה הם נפגשו, עכשיו הפחמי רואה את זה של הזהב בא עם מרצדס, חביבי, שעון 250 אלף דולר, בא ככה אווווו מה זה איזה מעמד, איזה סטטוס, והוא אתה יודע, פחמי, עם משכורת, מעמד הביניים של לפיד, אז הוא מבין שהוא בעמדת חולשה לעומת הצורף, אז הוא אומר לו אתה יודע איזה מזל שאני לא בחרתי ללכת במקצוע שלך? אתה יודע איזה מזל כשאתה אמרת לי שאתה הולך להיות צורף היה לי הרגשה שאני לא בנוי לזה, זה לא מתאים לי, אני לא אעמוד בזה, לכן הלכתי לעבוד בפחם, אומר לו איך אתה יודע שהיה לך מזל שהלכת לפחם ולא הלכת להיות צורף, הרי אם היית צורף היית מרויח כמוני, בא עם מרצדס קדילק פפפפ, היית במעמד כמו שלי, למה אתה אומר שאתה לא היה הולך לך? הוא אומר לו אני ארבעים שנה עובד בפחם, מעולם לא באה אלי אשה וביקשה ממני טבעת זהב. תאר לך אם אני הייתי עובד בצורפות, אף אחד לא היה בא אלי. אתה שומע טמבל? הוא עובד בפחם הוא רוצה שיחפשו אצלו זהב. הוא לא ניסה בשביל לדעת מה זה, אם היה נשאר בתורה היה רואה בדיוק כמו שזה הגיע לאן שהוא הגיע, אבל הוא חשב שבלי עבודה אי אפשר, ומה הראיה שלו, שהנה אתה רואה, אני כבר ארבעים שנה עובד ואף אחד לא בא לשאול אותי הלכות. אז אם הייתי רב אתה חושב שהיו באים לשאול אותי הלכות? לא הייתי מתקדם בכלל. אתה שומע טיפש, ככה זה אנשים נופלים בפח של יצר הרע.

מכל מקום סגולתם של ישראל זה בטחונם בה' הגמור, זה מה שביקש הקב"ה, אתם רוצים קריעת ים סוף - בבקשה, הראיני את מראיך, אני רוצה לראות. אה, השמיעיני את קולך, תצעקו אלי יופי, אתם יודעים שאין עוד מלבדו, נכון, הכל סגור מכל הרוחות, דברו איתי זהו, עכשיו קח את המטה ותבקע את הים, 12 גזרים ועם ישראל, "אז ישיר משה ובני ישראל", איייי, ראית מה זה הבטחון? עד עכשיו שרים את השירה הזאת, בזכות הבטחון, זה מה שצריך לעשות. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....

 

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת