להיות בקשר מתמיד עם הקב"ה
תאריך פרסום: 30.01.2015, שעה: 08:40
"וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'". ארבע כתות נעשו על הים, אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים וכו', ירושלמי תענית ב' ה'.
מאד יש להתפלא על כתות אלה שנפלו לידי יאוש אחרי שכבר בחנו בחוש את כוחו של הקב"ה, בראותם את המכות שהובאו על מצרים ולא שלטו על בני ישראל, פלא פלאות, למה הם נופלים ליאוש, הרי הם ראו בחוש ממש שכח ה' להכות את המצרים והמצרים לא יכלו לשלוט על בני ישראל בשנה האחרונה, והם עמדו מנגד וראו את כל הנפלאות הללו, וראו שה' מבחין בין טיפה של בכור לטיפה של אינה בכור, נו, אז מה הבעיה? וכבר אמרו במכילתא בשלח י"ד ג', כדאי היא האמנה שהאמינו בי שאקרא להם את הים שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים במדבר שאין בידינו מחיה לדרך, ה' משבח אותם, ואומר כדאי היא האמנה שהאמינו בי, שאני אקרע להם את הים, הרי הם לא אמרו למשה איך נצא למדבר, אין לנו מחיה. אלא האמינו והלכו אחרי משה. עליהם מפורש בקבלה, זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ידעו שאין זרע במדבר ויצאו עם בטחון גדול, נשאלת השאלה מכיון שהגיעו כבר למדרגות נשגבות של אמונה, איך נבהלו בראותם את מצרים נוסע לפניהם?
מבואר מהמדרש, שלא דרש מהם הקב"ה על הים להשיג מדרגות חדשות. אלא רק לפנות אליו בתפילה כמו שעשו במצרים, וזה ללשון המדרש, שהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולים את עיניהם אל ה', מיד התחילה הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, והיה הקב"ה מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצים. מה עשה? גירה לפרעה לרדוף אחריהם, ויד "ויצעקו בני ישראל אל ה'" באותה שעה אמר הקב"ה, לכך הייתי מבקש לשמוע את קולכם, שנאמר "יונתי בחגוי הסלע השמיעיני את קולך", איזה קולך? אותו הקול ששמעתי במצרים. ז"א לא להפסיק לדבר עם ה', להתפלל אל ה', לבקש מה', על כל צעד ושעל צריך להיות מחובר אל ה'.
מזה רואים חולשתו של אדם, באיזה מהירות נאבדות ממנו המדרגות שהוא השיג, אם הוא לא יראה לקבוע אותם ולחקוק אותם על לוח ליבו, אחרי שכבר השיג מדרגה גדולה באמונה ותפילה, איך נשכחו הדברים מליבותם של ישראל, שלא היו רוצים להשמיע את קולם בתפילה, ואפילו כשבאו אליהם המצרים, נמשכו לפעולות נואשות, עד שהיו ארבע כתות, ועד שסוף סוף פנו בתפילה לקב"ה אז נושעו.
וכבר אמרו חז"ל ביומא ע"ו, שלא ירד המן פעם בשנה, כדי שיהיו ישראל מכוונים את ליבם לאביהם שבשמים כל יום. היה יכול הקב"ה להוריד פעם בשנה, למה צריך להטריח אותם כל יום? אלא הוא רצה שיכוונו את ליבם אליו יום יום, הסיבה היא כי צריכים התרגלות רבה כדי לקבוע בעצמו אמונה ובטחון. אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו, אמת ויציב ונכון, כל יום אנחנו חוזרים על זה, וכל פעם אומרים בחזרה ביציאת מצרים לפני תפילת שמונה עשרה, כל יום, הבעיה שאומרים את זה בלי שימת לב לכן זה לא משפיע, אבל אם אדם היה מתבונן מה הוא אומר לפני התפילה, היה יוצא מחוזק אחרי כל תפילה כאילו היה לו התגלות אלוקית.
על האדם לשמור על המדרגות שהשיג ולא לאבדם בהיסח הדעת, ואם יתעלם מההשגות שהשיג, נקרא סורר ומורה. כמו שאמר הכתוב בתהילים ע"ח, דור סורר ומורה, דור לא הכין ליבו ולא נאמנה את אל רוחו, וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם, אילו היה זוכר עם ישראל תמיד את ניסיו וחסדיו של הקב"ה, היה תמיד מקבל את גזרותיו ומייחל לו, ועכשיו ששכח את הכל מתחיל להתלונן, והכתוב מעלה עליו כאילו הוא סורר ומורה, וזה לא נחשב אונס, משום שהיה בידו להתגבר על הנסיון, אם היה תמיד מכין את ליבו כראוי. והרגילו היא לומר ולהעיר על מה שאמרו חז"ל, שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא, אפילו שהשפחה השיגה יותר מהנביא, בכל זאת היא נשארה שפחה, והוא נעשה מנהיג בדור שלו, ז"א השפחה לרגעים היתה במדרגה יותר מהנביא יחזקאל, אבל היא לא עשתה שום הכנה לזה, היא לא הגיעה למדרגת נביא, היא שפחה שקיבלה במתנה דרגת נבואה לזמן קצר, לקחו ממנה את הדרגה, חזרה להיות שפחה מה שהיא.
אבל הנביא עבד על עצמו להיות נביא, מדרגת הנביא זה גם אם אין לו נבואה באותה שעה, ולכן יחזקאל הנביא נעשה מנהיג בדור שלו.
טעם הדבר, השגת השפחה היתה ללא הכנה, ולכן לא נתקיימה בידה מה שאין כן הנביא שהגיע למדרגתו זה אחרי עמל רב בקניית המדרגות שמביאים לידי נבואה, כמו שמפרט הרמב"ן את דרגת הנבואה ומעלותיה, או כמו שהרמח"ל מתאר את זה, וכמו שהתורה מביאה, וכמו שאמרו חכמים, תורה מביאה לידי זהירות, לידי זריזות, עד שמגיע לרוח הקודש, וזה ראיה ליסוד של הדברים, שאע"פ שראתה שפחה על הים מכל מקום היא נשארה שפחה כי הכל תלויה בהכנה. אם לאדם לא היתה הכנה ולא חקק ולא קבע את זה בליבו לא יישאר כלום. על האיש הנלבב לעשות תמיד חשבונות עם נפשו ולבחון גודל חסדי הבורא, לבחון גודל חסדי הבורא עליו, אדם בעל לב בר לבב יעשה תמיד חשבונות עם נפשו, לבחון גודל חסדי הבורא עליו, להכין תמיד את ליבו לעבודתו, ואז יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה.
אתמול בלילה שמענו פה דברים והשמענו, שומע ומשמיע, אתם מכירים את הניגון הזה כבר, צריך להפיץ את הדברים בקרב האנשים, הן בנושא הכשרות שזה על קצה המזלג ממש, והן בנושאים שהשמענו אתמול עם דורעי וכו' וחבר מרעיו, צריך לשמוע את זה, להבין, להפנים ולהפיץ את זה הלאה, בימים הקרובים יצאו דיסקים בנושאים אלה שמקיפים את כל החודש האחרון, ואלה שירצו להפיץ אותם באזור שלהם שיפנו אלינו ובעזהי"ת נשתדל ליתן להם להפיץ את זה באזור שלהם.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.