"ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים". הדא הוא דכתיב, "הא לה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם" אחר כל הניסים שעשה לכם, שקרע לכם הים ושיקע את המצרים בים, והיתה ידו אחת משקעתן וידו האחת מצלת אתכם, שכחתם כל הניסים הללו שעשה עמכם בים, והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים, הלה' תגמלו זאת? רבי יהודה אומר, אמרו ישראל, כלום הוציאנו ממצרים אלא בשביל לתת לנו ביזת מצרים, להרכיבנו על ענני כבוד, לקרוע לנו את הים, להפרע לנו מן המצרים, לומר לפניו שירה. עכשיו שכבר נתן לנו נחזור למצרים, אמר להם משה רבינו, כך אמר לי המקום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. אמרו לו כבר מתו כולם, נחזור למצרים, אמר להם, בואו ופרעו השטר, שכך אמר הקב"ה "בהוציאך את העם תבדון את האלהים על ההר הזה", רבי אלעזר אומר, על פי הגבורה לא נסעו, אלא שהסיען משה במקל, לפי שראו פגרי מצרים אמרו לא נשתייר אדם במצרים, ניתנה ראש ונשובה למצרים, נעשה עבודת כוכבים ותלך בראשינו ונחזור למצרים, לכך נאמר "ויסע משה את ישראל". זה מדרש, לא יאומן כי יסופר, אתם שומעים דברים כאלה? אפשר לעכל דבר כזה? 

מובא ברמב"ן ז"ל, למה רוח קדים עזה? כי נתן להם הקב"ה מקום לטעות, והקשה הא נקרע הים לשנים עשר גזרים, ומזה ראיה שלא מן הרוח הוא אלא גזרת ה' יתברך, כי הרוח לא יכולה לגזור 12 גזרים לשנים עשר שבטים, הרוח יודעת שצריכים לעבור פה שנים עשר שבטים? אלא גזרת ה' יתברך, כי למה דוקא לשנים עשר גזרים? מוכרחים לומר שכל מי שרוצה לטעות תולה את הדבר בדבר הטבעי, ואינו חש אם סברתו והשערתו אינה מדוקדקת בכל הפרטים, סתם אומרים אתה מבין, פיצוץ היה פיצוץ, אבל בני ישראל שראייתם ראיה שכלית טהורה בלי נגיעה, ראו בחוש שזה מן השמים, שהרי נקרע הים לשנים עשר גזרים. ועוד מזה שראו כי מהמצרים לא נותר אחד ומישראל לא נטבע אחד והיו קרובים זה לזה עד שהיה נראה שכאילו ביד אחת מטביע את המצרים וביד שני מציל את ישראל, כי לא יתכן שיהיה בתכלית הדקדוק שמצד זה לא יישאר אף אחד ומצד זה לא יטבע אף אחד, ז"א המצרים כבר היו דבוקים וקרובים מאד לישראל, והמים הפרידו ביניהם. והיה צריך להיות הלימוד מזה, שצריכים להתחזק כל כך באמונה עד שלא היו צריכים לשתף שום כח אחר. מכל מקום אנו רואים שעדיין היו פוסחים על שתי הסעיפים, כי לקחו עמם פסל מיכה ונמשכו אחר זה. תראה מזה הרגל של מאות שנים שהיו עובדי עבודה זרה, קשה להשתחרר מזה, קשה להשתחרר מזה. אולי אנשים לא מבינים את זה, אבל זה הרבה יותר מסיגריות, יש אנשים קשה להם להשתחרר מסיגריה, אומרים לו אתה עלול לקבל מחלה, קשה לו, עושים עכשיו תמונות של אנשים שמתו מהמחלה, קשה לו. הוא קיבל כבר את המחלה, גם קשה לו. אבל זה הורג אותך, אתה רואה שזה הורג אותך, קשה לי, מה אני יכול לעשות, קשה לי, קשה לי, קשה לי. לא יאומן כי יסופר. עשן מסריח וכסף. קשה לי. קשה לי. תאכל עפר, בזול חינם. 

כל כך נשאר אצלם ההשרשה של מצרים עד שאמרו נחזור למצרים והעבודה זרה בראשם, והיה מוכרח משה רבינו להסיע אותם בעל כרחם. יתכן שזה סוד מאמר חכמים ז"ל שאמרו, אמרו ישראל למשה רבינו, כלום הוציאנו הקב"ה ממצרים אלא בשביל חמישה דברים נחזור למצרים, נגמר. 

רואים מכאן כי ההרגש של יציאת מצרים היה כרוך בו שתי הרגשות: אחד זה לצאת מתוך שעבוד החומר ושעבוד הרוח, להשתחרר משעבוד החומר ומשעבוד הרוח, דבר שני זה להכנס לארץ ישראל דרך המדבר לקבל עול מלכות שמים. טבע האדם, תשמעו תכירו את הטבע. טבע האדם כשדוחק לו מצבו, המצב שבו הוא נמצא דוחק לו, אז הוא מרגיש לא רק את החסרון הגשמי אלא גם את החסרון הרוחני, שכבר דוחק המצב הגשמי אז הוא כבר מתבונן על המצב הרוחני, באיזה נפילה הוא נמצא. למשל, אחד עלה מרוסיה, למה הוא עלה מרוסיה? שתי סיבות, אחד שאין המקום טוב ברוחניות, לא נותנים שמה דת לקיים, וגם המקום לא טוב בגשמיות, ויתכן שאם היה המצב טוב בגשמיות לא היה מחליף את המקום רק בשביל הרוחניות, כמו באמריקה, כל זמן שהגשמיות מחזיקה אותם אז הם לא עולים לארץ, אבל כשהגשמיות נופלת אז הוא תולה את זה ברוחניות, לא אי אפשר פה, המצב הרוחני כאן הוא ירוד מאד, הוא תולה ברוחני אבל בעצם הגשמי הוא שהניע אותו, והוא גם שהניא אותו מלעלות, שיש לו חיבור של שני דברים גם רוחני וגם גשמי הוא תולה כאילו ברוחני, אבל אם המצב הגשמי ישתפר אז הוא כבר לא יתלה ברוחני. אז לכן רק מצד שהוא מוכרח להחליף את המקום מצד הגשמיות אז הוא יתגבר בנפשו גם סיבת הרוח ויתלכדו, ויאמר לכל כי בשביל רוחניות בלבד הוא נסע.

כלל ישראל כשיצא ממצרים באמת לפי ההכרה הגדולה שיכול להיות מרוב הניסים שהיו בכמות והיו באיכות, היה צריך עם ישראל לעשות שינוי בכל מהלך המחשבה שלו, למאוס בכל תענוגי עולם הזה ולחיות רק חיי דבקות בה', ולעמוד תחת ניסים רצופים, כי אע"פ שנהנו מהניסים שהיו תכליתם נקמה לפרעה, אבל באמת היה צריך להיות ההנאה מהניסים גם מצד זה שהקב"ה נושא ונותן עם האדם, שישיגו תשוקה לחיות חיי ניסים, שיתחבר להם הקב"ה ויראה להם ניסים בכל עת ובכל שעה, שהרי הקב"ה נושא ונותן איתם, כאילו הוא מראה להם אני אתכם, אני אתכם. ומה מצינו, שכל הניסים הוא רק שהיו בבחינת נקמה, אבל הניסים מצד עצמם הם לא הרגישו כל כך. את כל הניסים הם ראו שהקב"ה מתנקם במצרים, "התעללתי במצרים" זה מה שהם ראו, אבל את הניסים מצד צעמם, שזה משא ומתן ביניהם לא הרגישו כל כך, שהרי אחרי כל הניסים אומרים, נחזור למצרים, שלא רצו לחיות חיי המן וחיי המדבר אלא חיי מצרים, כי אין איסור לחזור למצרים שהרי אין מצריים, ומדרגות גבוהות משמע לא חשו לזה, והסתפקו בזה שראו נקמתם של המצרים ובלבד ומה שאמרו שירה ועיקר השירה היא על נקמת מצרים, לכן אמר להם משה רבינו, עליכם לפרוע שטר חוב ע"י שתכירו את הניסים של יציאת מצרים יצמח מזה שתקבלו עליכם עבודת ה' ולחיות חיי ניסים. הם לא כל כך חשו לענין הזה, זה גם הסיבה שהם לא רצו להכנס לארץ לפי מאן דאמר, כי המרגלים תיארו את הארץ - ארץ של ניסים, מה פירוש? ראו בני ענקים, ראו נפילים, ראו ארץ אוכלת יושביה, ראו פירות בגדלים לא יאומנו, שמונה אנשים סוחבים אשכול ענבים, ראו שהארץ הזאת זו ארץ של ניסים, אז אמרו די, אין לנו כח, אין לנו כח לניסים, כי הניסים גורמים שמתים, כי מי שחי בהשגחה אלקית והאלקים לידו עושה לו נס כל רגע, אם הוא מזייף הוא מת, לכן כל טעות שהם עשו עלתה להם במיתה בכמויות, אז הם לא רצו, רצו לחיות בטבע, לא ניסים, די, די, לא יכולים ניסים, כי ההשגחה הזאת מחייבת רמה גבוהה מאד, כמו שהצדיקים הקב"ה מדקדק איתם כחוט השערה. 

כתב הרמב"ן בטעם חטאת נזיר, כיון שכבר פרש מחיי ההבל חודש ימים ונתקדש, הנזיר החליט שהוא לא שותה יין חודש ימים, פשששש, חודש ימים נהיה קדוש, כהן גדול, נהיה נביא, נהיה מדרגה, שכינה עליו, פפפם, אז אם כבר פרשת מחיי ההבל אם כן היה צריך לחזק את ההכרה ולא לפרוש מהמדרגה, מעלין בקודש ואין מורידין, וכיון שבא לחזור למצבו הראשון צריך להביא קרבן חטאת. כמו כן הטענה על ישראל, טעמתם חיים של ניסים אם כן מהראוי שלא יפרשו מהמעלה הזו, ויבחרו להתקרב אל עבודת ה' גם ע"י חיי ניסים רצופים, על כן כתוב "ויסע משה את ישראל" - הסיע אותם בעל כרחם, כיון שהיה מעורב ביציאת מצרים הצלת הגוף, אם כן היה מקום לחשוב כי די בזה, ואע"פ שחשבו תחילה גם כן אודות המצב הרוחני שלהם, אבל כיון שחשבו גם אודות מצב הגשמי אז המחשבה היתה משותפת, ויתכן שעיקר ההכרעה מצד המצב הגשמי בלבד היתה, ועל כן כשנגמר חירות הגוף ואין יותר מצרים ולא ישעבדו אותם אמרו נחזור למצרים. 

אלא שמכל מקום צריכים להתבונן, כיון שגם מפני הצלת הגוף זכו לראות ניסים כל כך, ולו יהא שמטרת הניסים הוא רק בשביל ההצלה והנקמה במצרים, אבל סוף סוף הרי נתברר להם ההשגחה הפרטית ושידוד הטבע ע"י הקב"ה לכבודם, אם כן היו צריכים להתבונן מזה כי יכול אדם לעבוד את ה' כל ימי חייו ולא יחסר לו כל טוב, וזה הדרך היותר מובטח מכל הדרכים כשה' לידו, והיו צריכים לבקש שיכנסו בדרך זו של ניסים, במקום לומר נחזור למצרים היה להם לומר נחזור לה', שנעמוד למעלה מן הטבע לגמרי, כמו שמתאים לעם סגולה. זו היתה כוונת חכמים ז"ל, "ויסע משה את ישראל" הדא הוא דכתיב "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם", וכי כך גומלים להקב"ה? וכי כך מתנהג אדם שמרגיש השגחה פרטית? כיון שהקב"ה פתח להם שערי שמים, והכל ראו באספקלריה המאירה ניסים ונפלאות, וכולם נהנו מזה הנאה גדולה, הנאה של הצלת עצמו והנאה של נקמה, הרי הם מחויבים להכיר טובה להקב"ה, לכן "ויסע משה את ישראל" בעל כרחם, כדי להעלותם מעלה מעלה, גם בדרך שהם לא מבינים כרגע הוא דחף אותם למעלה להגיע למדרגה הראויה. 

אתם רואים מה זה טבעו של אדם, זה לא יאומן כי יסופר, יכול לקבל מהקב"ה הכל ולנצל את זה רק למטרות שמתאימות לו ולא יותר, אבל אתה יכול לעלות יותר, אתה יכול להתקרב יותר, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", הוא מעדיף ככה פחות להיות תחת ביקורת ועינו והשגחתו של הקב"ה, כאילו אפשר להשתחרר מזה, כאילו, אבל בדרך של ניסים זה אתה כל הזמן ברור לך, הנה טינג טינג טינג טינג, הקב"ה מסדר לך את הכל, אז ה' לידי, ככה אתה מרגיש, אבל אם אתה הולך בדרכי הטבע אתה לא שם לב שהוא נמצא, למה אין לך נקודות של אה, ראית איך הקב"ה עזר לי, ראית אה, הוא מעדיף ככה פחות זה פה ושם, רק אם יהיה מקרה מיוחד אז הוא יבקש עזרה וכו' וכו', לא יאומן כי יסופר, נחזור למצרים, ניתנה ראש ונשובה מצרימה, נשים עבודה זרה בראשינו ונחזור למצרים, אתם מאמינים דבר כזה? כוחות הנפש של אדם זה לא יאומן כי יסופר, הוא קרוץ מחומר, החומר הזה משתלט על הבן אדם ודופק לו את החיים. אדם צריך להתעלות ברוחניות, צריך לראות, לשאוף להגיע לגדולות, להיות קרוב אל ה', ואח"כ הוא יצטרך להיות במחיצתו אם הוא רוצה להיות בגן עדן לחיות במחיצתו מה יעשה, הוא לא התרגל. אייי, יש הרבה מה להרחיב בזה אבל אתם מן הסתם תעשו את זה כבר, כל אחד לפי הבנתו. אבל משה אע"פ שהעם נטה לחזור בחזרה אמר אין דבר כזה, אני מעלה אתכם למעלה למעלה, "ויסע משה את ישראל מים סוף בעל כרחם", יאלה קדימה עם המקל, אוחבוט קדימה, וככה הציל משה רבינו את עם ישראל. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך....