טוען...

בטחון חושי | הרב אמנון יצחק

 בית מדרש 'קהילות פז', בני ברק
 תאריך פרסום: 08.01.2014, שעה: 18:53

הורדת MP4 הורדת MP3


"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". המשך לשיעור של הבוקר. ולכאורה, וכי חסרה מישראל יראת שמים? ומה יראה נוספת להם בקריעת ים סוף שכתוב "ויראו העם" עכשיו בקריאת ים סוף? אלא צריך לומר שבקריעת ים סוף ראו ישראל בחוש ענשי שמים, וכבר הזכרנו בשם הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, שכאשר נזכה לעולם הגמול פשוט לא נכיר את הנהגת הקב"ה, כי שונה הנהגתו יתברך בעולם הזה מהנהגת העולם הבא. בעולם הזה משתף הקב"ה מידת הרחמים בדין, אבל לעולם הבא כל הנהגתו תהיה רק מידת הדין, והנהגה זו של מידת הדין גרידא הראה הקב"ה בעונש מצרים וים סוף, ולכן מבואר שפיר שכאשר ראו ישראל את היד הגדולה אשר עשה במצרים, דהיינו הנהגת דין ללא רחמים, התגברה והתחדשה אצלם יראה מחודשת, לכן "ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". 

וכן יש לראות בקריעת ים סוף את גודל השכר שנתן הקב"ה לישראל, מצד אחד "ימינך ה' תרעץ אויב", דהיינו עונש שניתן למצרים, מצד שני "ימינך ה' נאדרי בכח", זה גודל השכר שקיבלו ישראל בקריעת ים סוף, אז מצד אחד מצרים במידת הדין התקיף, מצד שני רחמים גדולים על ישראל. וכמו שכתוב בתנחומא ג' "וה' הולך לפניהם יומם" שהקיפם הקב"ה בשעת ענני כבוד שהוא גן עדן ממש, שישבו בסוכתו של הקב"ה, ועוד שצמחו עצי פרי בתוך שנים עשר הגזרים כדי שיהיה לטף מה לאכול, גן עדן ממש, זה כמו המעקה שעשינו. בעוד שזכו כל ישראל לנבואה, כמו שכתוב ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, ונבואה הרי זה גן עדן, והיתה מדרגה הנבואה גבוהה כל כך, כמו שכתוב "זה אלי ואנווהו", שהראו באצבע ואמרו זה. נמצא שבקריעת ים סוף יש לראות מצד אחד עונש מצרים הנובע ממידת הדין ללא שיתוף מידת הרחמים, וכן רואים גודל השכר שזכו לו ישראל שהגיעו למדרגת הנבואה שכר ועונג גן עדן. גם עצם העונש של מצרים היה שכר גדול לישראל, שהרי בזה מתגלית גודל האהבה שאוהב הקב"ה את ישראל שנוטל נקמה מפרעה ומצרים, "ושילומת רשעים תראה". 

ההתבוננות בכל זה מחייבת להביא את האדם לחיזוק באמונה ובהשגחה, ככתוב "אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים", לא סיפרו לכם, אתם ראיתם, והיינו ראיית עונש גיהינום שהיה למצרים, וראיית השכר שנתן הקב"ה לישראל שהביאם על כנפי נשרים, "ואביא אתכם אלי", ההתקרבות לבורא והנבואה שזכו לה ישראל, "והייתם לי סגולה מכל העמים", כיון שראיתם בעיניכם גודל השכר והעונש, הדבר מחייב אתכם לשמוע בקולי ולהיות לי סגולה ממלכת כהנים וגוי קדוש. 

"אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" פירש רש"י, לא פחות ולא יותר, היינו שראיה זו מספיקה לחיזוק אמונה והשגחת, וכל שדברים אלו לא יעזור - אין תקוה לאחריתו, אם אדם אחרי כל מה שראה זה לא יספיק לו, אין תקוה לאחריתו. זה אחד מהסיבות ש-12 מיליון מתו במכת חושך במצרים כי הם לא רצו, כל המכות שקיבלו המצרים לא הספיקו לשכנע אותם לצאת ממצרים. כי אם לא התחזק מיסודות אלו, מה יעזור לו לחיזוק? אפילו שהדברים מבוררים ופשוטים, מכל מקום חייב כל אחד לחזור ולשנן לעצמו ולהמחיש את הדברים בקרבו, כמו שכתוב "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", החובה שהדברים יהיו חוש ממש, כי בטבע האדם בעת שהוא לא רואה בחוש לא מתעורר ולא מתחזק, ואכן זו עבודתנו ליצור אצלנו ענינים אלו כראיית חוש. אחד מעשר זכירות שחייב אדם לזכור זה יציאת מצרים, אז הוא צריך לצייר יציאת מצרים, לא רק להגיד יציאת מצרים, לצייר יציאת מצרים. 

ואלו הם דברי החינוך בביאור מצות אנכי, שרצה הקב"ה לחזק האמונה בקרבנו, ולעשותה בחוש, והנה בעדות אנו מאמינים לשני עדים, אבל בכל זאת עדיין יתכן פקפוק, אבל בהיות יותר עדים ודאי שהאמונה והבטחון רבים יותר, וכיון שרצה הקב"ה להשריש אמונתו בליבותנו הראה לנו את נפלאותיו ואותותיו ע"י שישים ריבוא אנשים גדולים, שעל ידי זה לא יתעורר פקפוק כלל. ועוד, כי בטבע הבריאה שאדם מאמין ביותר לדברים שהוא שמע מפי אבותיו, כי אין האדם מנחיל שקר לבניו, למעט מי שלא יודע ואומר מה שהוא לא יודע, אבל מי שיודע ואומר את מה שהוא יודע האבא לא ינחיל שקר לבניו. ולכן התורה אמרה "והגדת לבנך" שתבוא האמונה מהאבות לבנים, שכך תתחזק בירור האמונה, וכן ישראל שבאותו הדור הגיעו למדרגת הנבואה, שראו בעיניהם והראו באצבע, זה אלי ואנווהו, וגם זה אופן לחיזוק האמונה בקרבנו. רק באופנים אלו יוכל האדם להתגבר על היצר הרע שהוא תקיף מאד, ובפרט שהאמונה הנדרשת מהאדם חייבת להיות מוכרחת כל כך שהיא תביא אותו עד מסירות נפש, אמונה שלא תביא אותו למסירות נפש זה לא אמונה שלמה, אם הוא יודע שהוא מוסר את נפשו ובעבור מסירות נפשו הוא הולך לגן עדן, אז למה הוא לא מוכן למסור את נפשו והוא לא מאמין שעל זה הוא מקבל גן עדן, לכן הוא לא יהיה מוכן, אבל אם אתה יודע שאתה עולה ישר לגן עדן, מה יש לך לחכות פה? אלא אם כן יש לך עוד מה לעשות תורה ומצוות וכו' וכו', אבל אחרת מה, "ותשחק ליום אחרון", נאמר בצדיקים, הם שוחקים מאושרים, הולכים ליטול שכר. אם אחד אומרים לו יש לך כרטיס טיסה חינם לאמריקה, הוא מבסוט או לא מבסוט? לארץ העבירות הכי גדולות - מבסוט, מבסוט, מה זה מבסוט הולך לגיהינום, מבסוט, שיקגו, אומרים לך אתה עכשיו טס לגן עדן, אתה מוכן? לא עכשיו. איזה מאמין אתה? 

רק באופנים אלה יוכל האדם להתגבר על היצר הרע שתקיף הוא מאד ובפרט שהאמונה הנדרשת מהאדם חייבת להיות מוכרחת כל כך שתביא אותו עד מסירות נפש, ולכן ללא ההשרשה של האמונה החושית, שאתה רואה בחוש מול העיניים, קריעת ים סוף והאותות והמופתים לא יגיע לכך, לכן כתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך", שתי מדרגות, לענין הידיעה מספיקה אמונה סתמית, אתה מאמין? בטח. אך כיון שנדרשת מאיתנו "והשבות אל לבבך" לכן זקוק להמחיש ולצייר את יסודות האמונה בקרבו, רק אז הוא יכול שהדברים יתיישבו על ליבו, אז יתקיים "והשבות אל לבבך" שהדברים יהיו אצלו ברורים כמו מציאות שלא ניתן להכחישה, כמו שאני רואה את הספר לפני, יבואו אלף אנשים יגידו אין פה ספר, עזוב אותך, אני מחזיק את הספר, ככה צריך להאמין. חושית, מציאות, "וידעת היום" לא מספיק, "והשבות אל לבבך" - שהדברים יתיישבו בלב ברורים במאה אחוז. מי שהוא בעל אמונה ובטחון יודע שה' לא יעזוב ולא יתוש, ואם ה' אומר "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" הא, לא מאמינים לו, הא, לא מאמינים לו. אבל אם אחד עוצר טקסי, טקסי, טקסי, אתה יכול לקחת אותי לאשדוד? בבקשה. ולא שואל אותו, אתה יודע את הדרך? אתה בטוח? יש לך וויס, יש לך ג'י בי אס, יש לך משהו? לא שואל שום דבר, הוא נכנס רואה טקסי והולך אחריו. וה' אומר לך - השלך עלי את הכל ואני דואג לך לכל, אתה בא איתי נסיעה? אומר לו תראה רבונו של עולם, אתה יודע אני עובד וזה והתחייבתי לכמה עבודות ויש לי גם כמה בדיקות מחירים ואני הולך שמה בתשע ואחרי זה אני אבוא כל מיני סיפורים, בקיצור הכל חרית, איןא מונה ואין בטחון ואין קשקושים, דמיונות. בסתם אומרים כן, אני מאמין, מה יגיד שהוא לא מאמין? אבל במציאות, במבחן המציאות אתה לא מאמין, כי כשאתה מגיע למציאות אתה לא מאמין. אתה רוצה לשתות? כן, גש לברז, לא, אתה צמא? כין, גש לברז, לא, למה אתה לא ניגש לברז? לא עזוב, לא נורא, בסדר אני אסתדר, אתה אמרת שאתה צמא רצית לשתות, הנה הברז תשתה, ה' אומר לו עלי, עלי, עלי, אני לוקח אותך, השלך עלי אני מכלכל אותך, לא, יש לי עבודה וזה, לא נעים קבעתי עם בן אדם, אני לא יכול. הוא מוכן להיות רקדן במצות אבל לא למוך על הקב"ה. אייי. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....

  •    שיתוף   

הרצאות קרובות

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת