אז ישיר משה (סוד הגאולה) | הרב אמנון יצחק שליט"א

אמר רבי עקיבא, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר, לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקים עליו כל אז שבתורה, כך מובא בילקוט שמות ט"ו. אז ישיר משה, אומר המדרש רבא פרשת בשלח, הדא הוא דכתיב, נכון כסאך מאז, אז ישיר משה הדא הוא דכתיב נכון כסאך מאז, מאז ישיר משה. אמר רבי ברכיה בשם רבי אבהו, אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה. לכן נאמר, נכון כסאך מאז, מאז שאמרו את השירה אז ישיר משה. משל למלך שעשה מלחמה וניצח, אמרו לו, עד שלא עשית מלחמה היית מלך, עכשיו עשינוך אגוסטוס. מה יש בין המלך ואגוסטוס? המלך עומד על הלוח ואגוסטוס יושב, כך אמרו ישראל, עד שלא בראת עולמך היית אתה, ומשבראת אותו אתה הוא, אלא כביכול עומד שנאמר "עמד וימודד ארץ" אבל משעמדת בים ואמרו שירה לפניך באז, נתיישבה מלכותך וכסאך נכון. הוה, נכון כסאך מאז באז ישיר.

הדברים צריכים ביאור, אמנם הענין של נתיישבה מלכותך יש להבין, כי הלא ענין מלכות ה' נקרא אצלנו מידת השגחת ה' וממשלתו הנכרת בנהגת העולם. מה זה נקרא שיש מלכותו בכל משלה? מתי? מתי המלכות שלו ניכרת? ז"א מלכות ה' זה אצלנו מידת ההשגחה של ה' והממשלה שלו כשהיא ניכרת בהנהגת העולם, ומפני שעד קריעת ים סוף לא נודע כל כך שם ה' וגבורתו בעולם, ועל ידי הניסים שנעשו במצרים ועל הים נודעה יותר מלכותו וממשלתו, אז זה נקרא נתיישבה מלכותו. אך המשל ממלך ואגוסטוס שזה עומד על הלוח וזה יושב, ענינם של הבחינות הללו לא נדע, ומפני מה נקרא כביכול מקודם עומד ואח"כ יושב? ובלתי מובן מה שאמרו שנתיישבה מלכותך משעה שאמרנו שירה לפניך באז, איזה ענין וחשיבות יש במה שאמרו שירה באז, שעל ידי זה נאמר "נכון כסאך מאז". ועוד הלא לא התחילו שירה באז, הרי השירה לא התחילה באז, רק התורה מספרת "אז ישיר משה ובני ישראל... ויאמרו אשירה לה'". ואמנם, גם משאר דברי חכמים משמעש השירה נאמרה באז וזה תמוה ומופלא.

נקדים עוד מאמר חכמים ז"ל, במכילתא בשלח, דבר אחר - שר משה אין כתיב כאן, אלא אז ישיר משה, נמצאנו למדים תחיית המתים מן התורה. אז ישיר משה ז"א לעתיד לבוא משה ישיר עם בני ישראל, אז זה מלמד על תחיית המתים מן התורה, וזה הובא ברש"י. מבואר שלכן נאמר בלשון ישיר לשון עתיד ולא שר לשון עבר, כאילו נאמר דלעתיד לבוא ישיר משה ובני ישראל ומכאן דתחיית המתים מן התורה שיהיה משה עמהם. אבל פשוטי הדברים תמוהים לומר שנכתב ע"ש העתיד, דהלא אמרו משה וישראל שירה על הים, וכמו שכתוב באותו פסוק "ויאמרו לאמור", והיאך נאמר על העתיד? גם זה צריך בירור.

עוד נקדים מאמר חכמים ז"ל, דבר אחר, אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", מיום שברא הקב"ה את העולם ועד שאמרו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל, פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקב"ה את העולם עד שאמרו ישראל על הים, לא מצינו אדם שאמר שירה לקב"ה אלא ישראל. ברא אדם הראשון ולא אמר שירה, הציל את אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשיו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל" וזה פלא, האבות גדולי עולם שראו נסים מופלאים שיוצאים מגדרי הטבע לא אמרו שירה? הלא היה להם להתרגש מישועות ה' ולהביע את רחשי ההודאה והשבח לקב"ה.

אז מה אנחנו רואים פה, אנחנו רואים פה כמה דברים: אחד, שנכון כסאך מאז, נתיישבה מלכותו של הקב"ה רק מאז שאמרו "אז ישיר", ועד אז הוא היה מלך ומאז הוא נהיה אגוסטוס, ומה ההבדל, מלך זה עומד על הלוח ואגוסטוס יושב. כי עד שהקב"ה הכה את המצרים בעשר מכות, אז הוא עדיין היה לוחם איתם, אז זה כמו מלך שעומד על הלוח, כן, ראיתם פעם אנדרטאות שמלך רואים אותו ככה עם כידון עומד ככה, אבל זה סימן שהוא עוד נלחם, כשאתה רואה מלך יושב על כורסה ככה זה נתיישבה כבר מלכותו, הוא ניצח את האויבים. בים הוא ניצח את המצרים, הוא הרג את המצרים אז זה נתיישבה מלכותך, מאז ישיר דוקא, מאז ישיר. אח"כ ראינו שיש עוד מאמר חכמים, אז ישיר זה בא להגיד על תחיית המתים שמשה וכל ישראל עתידים להגיד בתחיית המתים את השירה הזאת, אבל זה קשה אנחנו אומרים לאמור, ויאמרו לאמור, אז זה היה כבר אז למה אתה אומר את זה, איך אתה לומד? ועוד דבר, אנחנו רואים במדרש שכתוב "אז ישיר" שעד שישראל שרו את השירה הזאת הראשונה בעולם, עד אז לא שר אף אחד שירה לפני הקב"ה, לא אדם הראשון ולא אברהם ולא יצחק ולא יעקב, מה זה, איך גדולי עולם לא אמרו שירה?

אבל תוכן ומהות השירה אינם מבוררים די צרכם בעולם, יש היום זמרים פסולים, זמרים חרדים, זמרים חסידים, זמרים חרטה, תוכן ומהות השירה אינם מבוררים די צרכם בעולם. סוברים שאפשר שיהיה משורר גם אדם קטן, לא קטן כזה, יכול להיות גדול יכול להיות קטן, קטן בראש, קטן במציאות שלו, במהות שלו, קטן קטן קטן, אפשר שיהיה משורר גם אדם קטן, ככה חושבים אנשים שאפשר להיות משורר גם אדם קטן, היום קוראים לזה זמר, מזמר, מזמר, מזמר מקצץ בנטיעות, זמר היום קוראים לזה, פעם קראו לזה משורר, המשורר. אז אפשר חושבים שיהיה משורר גם אדם קטן שפל אנשים שיכור ובעל תאוה אשר יקראו לו בדורנו משורר עממי, המחבר פה רומז על מישהו מסויים שהוא אומר את זה, הוא אומר, סוברים שאפשר יהיה משורר נראה אם תדעו מי זה, משורר גם אדם קטן שפל אנשים שיכור ובעל תאוה אשר יקראו לו בדורנו משורר עממי, ביאליק נקרא משורר לאומי, זה נקרא עממי, זה מדובר על עמבר מחבר התקוה, הוא היה שיכור והיה מתגולל ברחובות והיה בעל תאוה וכל מה ששרים היום את התקוה זה של המשורר הזה. אבל באמת ענין השירה הוא דבר נעלה רם ונשגב. ענין השירה הוא דבר נעלה רם ונשגב, ומשורר באמת צריך להיות אדם גדול חכם ונבון, משורר צריך להיות אדם גדול חכם ונבון בעל נשמה גדולה וטהורה, ורק איש כזה יוכל לומר שירה. ומה שרואים שיקראו יכתירו בשם משורר אנשים בעלי רוח שפלה ונמוכה, אות הוא על שפל המצב והירידה הגדולה של הדור. הלא בדורות הקודמים היו המשוררים בבני עמנו אנשים גדולים רמי המעלה חכמים וצדיקים כמו הפילוסוף האלהי הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו מקובל אלקי קדוש עליון, ומה גם בדורות קדם מי זכה לשם משורר? אנמשים בעלי רוח נאצלה כמו רבי שלמה אבן גבירול אשר כל הרואה את שירתו בכתר מלכות יתפעל מחכמתו וצדקתו ומהקדושה הנסוכה שם, קדושים וטהורים כאלה היו משוררנו ששירתם נשמעה בעם, ועכשיו חושבים כי אפשר לאדם גס בעל נפש שפלה להיות משורר? אם רק יש לו איזה כח הדמיון ויש לו הכשרון לבטא את דבריו בסגנון יפה ובלשון מדברת גדולות, אבל באמת אין זו שירה אלא חיקוי וצל של שירה, לבוש חיצוני הדומה לה, לא לזאת יקרא שירה מה שחורזים חרוזים בסגנון של שירה, אלא שירת נפש היוצאת מלב מלא רגשות נעלות המרוממות את נפש האדם וממלאות כל חלל הלב, לזאת יקרא שירה. ורק אדם נעלה גדול המח והלב מסוגל לזה. אמנם כפי מה שרואים אנו מתורתנו הקדושה ומהשקפת חכמים ז"ל, ענין השירה האמיתית הוא עוד יותר רם ונישא מהמושגים לשנו בשירה. וזכות מיוחדת דרושה לו לאדם להגיע עדיה, ורק ההארה האלהית מכתירתו ומסגלתו לומר שירה.

איתא במדרש רבה, הדא הוא דכתיב, ויאמינו בדבריו ישירו תהילתו. אמר רבי אבהו אע"פ שהאמינו, עד שהיו במצרים שנאמר "ויאמן העם" חזרו ולא האמינו שנאמר "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך", כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היאך עושה משפט ברשעים מיד "ויאמינו בה'". בזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה.

ואמרו עוד חכמים ז"ל במדרש, תשורי מראש אמנה, בשביל האמונה שהאמין אברהם אבינו לקב"ה שנאמר "והאמין בה'", זכו ישראל לומר שירה על הים, הרי מבואר כי מעלת רוח הקודש היתה דרושה להם למען יאמרו שירה, ולזכויות מיוחדות היו זקוקים כדי להגיע למדרגה כזו - מדרגת השירה, כי שורש השירה הוא ממקום גבוה וממקור קדוש.

והנה ענין שירה בא מהתפעלות הנפש, הבא על הרוב ע"י התחדשות, שכשרואה אדם איזה חידוש שמביאו לידי התפעלות יתרה, נוצרים בו רגשות נפש המתפרצים לצאת החוצה, והנשמה שואפת להיחלץ ומשתפכת בדברי שיר. ולפי זה מובן לנו כי זה תלוי במידת גדלות האדם חכמתו והבנתו, כי רק חכם גדול ומבין מהות כל דבר וערכו הוא יכול לבוא לידי התפעלות נפשית נכונה ולהגיע למצב של רוח שירי, וגם אופן ההתפעלות ומידתה תלויים במידת חכמתו והבנתו של האדם, ישנם הרבה דברים שאינם מביאים את האדם הקטן לידי התפעלות והחכם מוצא בם חידוש רב ובא ע"י זה להתפעלות הנפש, כמו כן להיפך לפעמים ישנם דברים שהאדם הקטן מתפעל מהם הרבה יותר מהאיש החכם, למשל, ההמצאות החדשות בדורות האחרונים הפליאו את אנשי העולם והביאו אותם להתפעלות גדולה ועצומה, כמו הטלפון בשעתו, שעל ידו ידבר איש עם רעהו ממרחק רב, ומה גם עכשיו בהמצאת הרדיו שאפשר לשמוע דברים הנמסרים באויר במרחק רב, כבר המציאו לצלם ע"י הכח הזה מרחק אלפי מילין המצאות כאלה בעת הופעתם בעולם עשו רושם אדיר, והביאו את בני האדם להתרגשות והתפעלות, ובודאי המאמין, המאמין נתפעל וראה בזה חכמת הבורא, שתיקן עולמו ענינים נפלאים אלה, ואפשר שהביאתו ההתפעלות לידי רגש ושיר, כמובן עכשיו שהורגלנו כבר בהמצאות חדשות אין כל המצה מעוררת השתוממות והתפעלות כל כך, אבל טרם שהורגלו בזה הביאה כל המצאה כל איש פשוט לידי התפעלות עצומה. אמנם האנשים הגדולים אפילו שכמובן גם הם התפעלו מהחידוש, אבל התפעלותם לא גדלה כל כך, לא ראו בזה חידוש עיקרי רק תולדה מהצטרפות הכוחות והענינים השונים הנמצאים כבר בטבע הרגיל. כי מה הם מצאו, הם מצאו שגלי הקול מתפשטים בכל רחבי העולם והם הצליחו ללכוד אותם, אבל הם היו קיימים, הם לא המציאו את גלי הקול, הם לא עשו את גלי הקול. גם את התמונה שאנחנו רואים, איך עכשיו מצלמים אותי ורואים בכל מקום, כי הבבואה שלי עכשיו היא מתפצלת לאין סוף, לכל כיוון, ההארה שהגוף מאיר מתפצלת לאין סוף, והקול לאין סוף, ושום דבר לא נאבד, הכל נשאר, רק מצאו דרך כיצד ללכוד זאת.

ובאמת החכם האמיתי המבין כל דבר לאשורו, לא ראה בזה חידוש יותר גדול ממה שרואים אנו בכל יום בטבע יצורים, האם יש דבר נפלא מכח השמיעה? מי שיודע איך השמיעה עובדת משתומם, יש לנו מימברנה שהיא מקבלת דררררר את התנודות, שאני מדבר עכשיו זה עושה גלים, הגלים האלה מתפשטים בכל העולם, בכל העולם מתפשטים, וזה מגיע למימברנה וזה דרדרדר וזה מתרגם במח למה שאנחנו שומעים, אבל מה ששומעים שם זה טטטטט וזה הופך להיות, עכשיו אם כל אמברנה לא מכוונת אצל כל אחד אז הוא ישמע משהו אחר, דררר משהו אחר, אז זה פלא פלאות, אתה מבין, שכולנו מסונכרנים, כולנו מכוונים לאותו תדר ולאותו ענין. כשבן אדם רואה הוא בכלל רואה את התמונה הפוך והיא מסתובבת אצלו במח וכל מיני דברים, למה צריך להיות הפוך, למה לא ישר... כל מיני דברים כאלה זה פלאי פלאות, עוד לא גמרו את חקר הדבר הזה וזה פלא פלאות, מישהו מתפעל מזה? זה פשוט לו. פשוט לו.

אלמלא לא הורגלנו ולא ידענו מזה מראשית ילדותנו כמה היינו מגיעים לידי התפעלות ממה שאפשר לו לאדם לשמוע ולראות חברו אפילו בהמצאם במקום אחד, רק הרגילות היא שמסירה מאיתנו את ההתפעלות מפלאי הטבע. בגיל מסוים הרגשתי שאני לא רואה ברור, לא רואה ברור, נכנסתי לאופטומטריסט עשה לי בדיקה אמר לי אתה צריך חצי, טוב, שם לי, הסתכלתי לרחוק, אה, כל האנשים התקרבו, אה, עולם חדש נראה לי, עד אז לא ידעתי חשבתי שכולם רואים ככה, שמתי רק חצי, אתה מתפעל פתאום ההוא מעבר לרחוב ברור. אדם לא יודע מה ההפסד שלו עד שהדברים ניכרים. אבל האדם הגדול שיש בכוחו להפשיט את עצמו ממאסרי ההרגל, הלא יתפעל ויתרגש יותר ממציאות כוחות אלה בבריאה, ממה שיתפעל לנוכח ההמצאות שהמציאו, כי הלא זה הלא כל ההמצאות הם רק זה שהכירו את הכוחות ששולטות בעולם ולמדו לדעת איך להשתמש בהם ולנצל אותם לתשמיש העולם ולצורך האדם. ומובן כי עצם הכוחות ומציאותם הם דברים יותר נפלאים לאין שיעור וערוך.

ז"א הכל נמצא בעולם ורק מצאו את הדברים המצויים בעולם ולמדו איך להשתמש בהם. אז על עצם הכח המקורי צריך להתפעל, לא על עצם ההמצאה שהמציאו עכשיו בעקבות זאת, אלא על הכח הזה שבכלל מצוי שאפשר איתו לעשות משהו.

החכם האמיתי מתפעל ובא לידי שירה גם מעניני הבריאה שהוא רואה בכל יום יום. דוד המלך נעים זמירות ישראל התפעל מהשמש, מהירח, מהכוכבים, שהם נראים לפנינו תמיד, כי כיון שלא נכנע תחת כח ההרגל, היו בעיניו כחדשים כאילו היום נעשו, ונתפעל מחכמת אלקים שנמצאת בבריאה, ופתח בשיר, "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ". אנחנו לא צריכים לחכמה יתרה כדי להכיר סוד הבורא בארץ, הלא כל העולם מכריז על יוצרו והבירה הנפלאה מעידה על בעל הבירה.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, הלא ידעתם וראיתם כי ביציאת מצרים הגבהתי אתכם ממדרגתם, ואשא אתכם למדרגה עליונה יותר מכפי שהייתם ראויים, נשאתי אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, שתעמדו תחת ממשלתי - ממשלת שם הויה, והייתם קרובים אלי, כי ע"י זה נעשיתם ראויים לקבלת התורה והמצוות, אם כן מעתה אחרי שעמדתם כבר תחת הנהגה זו, כל מצבכם תלוי בקיום התורה. אז אחרי שאני רוממתי אתכם והבאתי אתכם למצב הזה, אחרי שאתם עומדים כבר תחת הנהגה זו, כל המצב שלכם תלוי עכשיו בקיום התורה.

למי שלא יודע, בליל פסח הקב"ה נשא את עם ישראל על כנפי נשרים והביא אותם לבית המקדש להקריב קרבן פסח והחזיר אותם באותו הלילה. "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". בני ישראל כשראו את קריעת ים סוף וזכו להכיר את אור שם הויה, שם ה', והכירו מציאותו יתברך במעלה עליונה, ידעו ברוח קדשם כי הובאו למדרגה עליונה לקבלת תורה ומצוות, וידעו שע"י זה יזכו לעתיד למדרגה עוד יותר רוממה להיות תמיד מוארים באור ה' ולדבקה בו, ואז לבשה אותם רוח הקודש, ואמרו שירה, כי שורש השירה הוא מה שהנפש משתוקקת לשרשה ומקורה, ומזה נשתלשל אצלנו כח השירה. ז"א הדבקות לה' יתברך, ההשתוקקות לשורש ולמקור, זה מביא את כח השירה. כי יש שנמצא אדם במצב שירי אף בלי אומר ודברים, ובציירם לעצמם מצב כנסת ישראל לעתיד לבוא, מצב נפש חושקת ומשתוקקת להתאחד עם הבורא, שעל ענין זה צייר לנו שלמה המלך ע"ה שיר השירים בדרך משל ומליצה, תשוקת הראיה לדודה היא תשוקת כנסת ישראל לקב"ה, נתמלאו נפשותיהם רגשי קודש והשתוקקות להדבק בקב"ה ואמרו שירה.

זה כמו בן אדם שזוכה להנצל ע"י מישהו, באותו רגע אין לו חיבור יותר גדול ממה שלחבק אותו ולנשק אותו על ההצלה שהוא הציל אותם. כשנפגשים המצילים והניצלים ביחד אז זה דבקות שאין כדוגמתה, לא רוצים להפרד. כשעם ישראל רואה את ההצלה שעושה לו הקב"ה ורואה לאיזה מדרגות רוממות הוא רוצה לקחת אותו וכו', הוא משתוקק להדבק בקב"ה. אז שלמה המלך הפליא לתאר את זה כתשוקת ראיה לדודה, תשוקת כנסת ישראל לקב"ה, ונתמלאו נפשותיהם ברגשי קודש והשתוקקות להדבק בקב"ה ואמרו שירה.

חכמים ז"ל לפי עומק השקפתם ידעו מהו שורש השירה באמת. ולכן ידעו כי כל ענין השירה ששרו בני ישראל על הים, היה מכח השירה שישירו לעתיד לבוא, שמעתם? חכמים ז"ל אומרים, לפי עומק השקפתם, מה שורש השירה באמת, אומרים, לכן ידעו כי כל ענין השירה ששרו בני ישראל על הים זה היה מכח השירה שישירו לעתיד לבוא, כי רק מהרגישם ברוח קדשם באותה שעה את שירת העתיד אשר תושר אז, אז ישיר משה, אז נתעלתה נפשם למדרגת השירה האמיתית, ושירתם היתה מהשירה שישירו לעתיד לבוא, ואמרו "אז ישיר משה ובני ישראל", כי מילת אז מראה על העתיד לבוא. זה מה שאמרו ז"ל שאמרו שירה באז, כי התחילו לשיר מאז ישיר, ומפני שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל", דהיינו בשביל לעתיד לבוא גם כן ישיר משה, מזה למדו חכמים ז"ל גם תחיית המתים מן התורה.

אמרנו שהפתיחה אז ישיר משה זה רק סיפור דברים, אומר לא לא, זה מאז ישיר משה שהם הרגישו את האז ישיר משה שעתיד להיות מזה נבעה שירתם של אותה שעה ומפה גם למדו את תחיית המתים.

בזה יש לבאר גם את המדרש, "נכון כסאך מאז", אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה, היינו כי עד העת ההיא לא היתה בעולם הכרה במידה אמיתית של הבורא יתברך, וזה הנהגת שם הויה, שמו של הקב"ה, כי מכל עניני הנהגות שנראו בעולם היה נראה כי ניתנה שליטה לכוחות השונים, ז"א שם אלקים היה ידוע ומפורסם שיש לו כוחות, אבל זה אומר שיש אחרים שיש להם כוחות, זה לא כח בלעדי היה הווה ויהיה, שהוא לבדו מושל על כולם, זה נתגלה רק בקריעת ים סוף. והיה אז הציור שנצטייר לנו, ביחס להנהגת הבורא עם העולם, כאילו הבריאה מהלכת על פי מערכת הטבעיים כפי מה שהוסדרו מבראשית, והקב"ה כביכול עומד ממעל ומשגיח על הבריאה שתתנהג לפי התכלית המכוונת, ככה היה נראה, אבל מעת שהכירו בני ישראל את הנהגת שם הויה, ואמרו שירה באז, שהכירו את תוקף וכח הנהגתו, נתיישבה מלכותו. כי מאז ניתן מקום להנהגת שם הויה, שתגיע לידי תקפה לעתיד לבוא. והוכר כח ממשלת ה' בעולם כי כל עניני הבריאה הם רק לפי הרצון העליון שורש הכל.

ולכן מצטייר לנו עכשיו יחס הבורא, עם הנהגת העולם, כאילו כביכול יושב וכסאו נכון, כי בכל הוא שולט הרצון העליון ומלכותו בכל משלה. אז מאז נתיישבה מלכותו של הקב"ה, אצל מי? אצלנו.

והנה לפי דברינו יש לבאר דבר חכמים ז"ל דבר נפלא בילקוט ט"ו, אמר רבי עקיבא, בשעה שאמרו ישראל אז ישיר, לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקים עליו כל אז. בשעה שאמרו ישראל אז ישיר, אומר רבי עקיבא, לבש הקב"ה חלוק של תפארת שהיו חקוקים עליו כל אז. כל אז. איזה אז? אז תשמח בתולה, אז ידלג כאייל פיסח, אז תפקחנה עיני עיוורים, אז ידבר יהושע, אז תראי ונהרת. ביאור הדברים, כמו שאמרנו לעיל, הלא ידוע על פי חכמת האמת שכל עניני הכינויים והשמות שעל פיהם מתנהגת הבריאה, הם נקראים בשם לבושים, כביכול ה' יתברך כל מה שאנחנו אומרים שמות, צבקות, שדי וכו' וכו' וכו', כל אלה שמות שהם כביכול לבושים, הם כינויים שעל פיהם מתנהגת הבריאה, והם נקראים בשם לבוש כביכול לשם ה' יתברך, כי בהם מתכסה הרצון הפנימי של המאציל ברוך הוא שהוא שורש כל המציאות, וכל הכרתנו בבורא ברוך הוא היא רק על פי השמות, היינו על פי הפעולות ואופן הנהגתו הנראים בעולם, שרק לפיהם מכירים את הקב"ה ומכנים לו בשם, שם שדי שמשדד את המערכות, שם צבקות שם של מלחמה, שם אלקים של כל הכוחות וכו', ושם אדנות וכו'. כל השמות האלה הם לבושים לשמו של הקב"ה שם הויה שמהווה את כל העולמות כולם.

והנה הנהגת הבריאה, לפי מערכתה התמידית, שהיא נסדרה בעולמות לאין שיעור, מצטיירת לנו כאילו הקב"ה כביכול מתלבש בכמה לבושים, וכל מה שמכירים אנו ביתר בהירות את עצם הרצון הפנימי של הבורא בהנהגת הבריאה, הרי זה כאילו אנו רואים אותו כביכול בלבושים מועטים יותר ודקים יותר. ככל שאנחנו מפנימים משיגים את הפנימיות. הרי זה כאילו רואים אותו כביכול בלבושים מועטים ויותר דקים, ולכן לפי הכרת בני ישראל בשעה שהם אמרו שירה, שהשיגו מציאות הבורא ברוך הוא ואופן הנהגתו באור העתיד לבוא, שתהיה כל הנהגת הבריאה רק לפי רצון ה' ברוך הוא לשם הויה ברוך הוא, נקרא שהם ראו את הקב"ה בלבוש דק וטהור בחלוק של תפארת, ובהכירם הנהגה עליונה זו ראו ברוח קדשם מחזה הבריאה לעתיד לבוא בשעה שאור הויה התפשט בעולם שאז היה כל הבריאה במצב אחר עליון ורם, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ועל העת ההיא נאמרו הכתובים הנאמרים באז, כי אז מראה על העתיד לבוא, אז תשמח בתולה, אז תפקחנה עיני עיוורים, כי על כל הבריאה יאיר אור חדש וכל הבריאה תמלא הוד ושמחה, וזה מה שאמר כי על חלוק של תפארת זה היה חקוק כל אז, כל אז שבתורה. כי באופן הנהגה עליונה זו וכפי התאחדות הבורא עם הבריאה כפי שהוכר אז, אז כבר נכללו כל היעודים שנאמרו על העתיד. זה מה שאנחנו אומרים בליל פסח בברכת אשר גאלנו, בנודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו, ענין הזה של שיר חדש, היינו שאז שנזכה כבר למצב הלזה להיות בקריבות והתדבקות עליונה תדירית, שלזה ציפו בני ישראל ברוח קדשם בשעה שאמרו שירה על הים, אז נשיר שיר חדש היינו שאותה השירה תהיה ביותר בהירות וחוזק, ונשיר שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו מכל הכוחות והשמות השונים, נגאל מכל החוסר בהירות והשגתנו רק עלפי הלבושים, אז יהיה לנו גאולה מכל הכוחות והשמות השונים, נגאל מכל החוסר בהירות והשגתנו רק על פי הלבושים, אז יהיה לנו גאולה ופדות מכל הכוחות והשמות השונים, ואז נעמוד תחת ממשלת אור הויה ברוך הוא ולדבקה בו, אז יאיר האור של שם הויה ברוך הוא ותהיה ההכרה שלמה בה' יתברך. לכן נאמר שיר חדש, כל השירות נאמרו שירה רק פה נאמר שיר, כי כל שירה מולידה שירה, שירה לשון נקבה, שירה מולידה שירה, על מה שרים? על הצלה, כל הצלה שהיתה אמרו שירה, אבל שירה מולידה עוד שירה, ז"א יהיה עוד צרות ויהיה עוד פעם הצלה ויהיה עוד פעם שירה, בסוף יהיה רק שיר, שיר שלא מוליד, זה יהיה שיר אחרון, לא יהיו עוד צרות, יהיה רק טוב, יהיה שמח, יהיה שלום, יהיה כל מה שמובטח מזמן הנביאים.

יוצא שהשירה ששרו בני ישראל זה היה מכח רוח הקודש שהם צפו עד אחרית הדורות מה יהיה, את הסוף, את ההתגלות האלקית השמימית בשמו הגדול שם הויה ברוך הוא, מכח זה פרצה שירתם באותו רגע, ולכן זה אז ישיר משה, והאבות הקדושים לא השיגו את מה שיהיה בעתיד לבוא עד הסוף, לכן לא יכלו להגיד, ומה עוד, שהם לא ראו את הנהגת הבורא כמו שראו עם ישראל, כי עם ישראל ראו שהקב"ה ממש שולט במצרים, ומכה אותם, אלה ששעבדו אותם וכו'. אברהם יצחק יעקב, זה היה להם ניסים פרטיים, אבל הם לא ראו הנהגה כוללת, הם ראו הנהגה כוללת, לא פרטית רק, הם ראו איך הוא מכה, כשהם ראו את עשר המכות אז זה היה מכה פרטית, ממילא הם ראו פרטי שהוא מכה אותם וכו', אבל כשהם ראו שהיא הכה אבל עדיין נשארו המצרים, כשהוא הכה את המצרים והוא הכניע אותם והכריע אותם ולא נותר מהם עד אחד אז הם אמרו שירה, כי הם ראו את השליטה וההנהגה והמלכות של הקב"ה לגמרי ואז נתיישבה מלכותו, ז"א אבל אם הם היו רואים באותו זמן והיו אומרים בשירה במקום ה' ימלוך לעולם ועד, ז"א הם ראו כבר שה' ימלוך לעולם ועד באחרית הימים הוא ימלוך על כל העולם, אם הם היו אומרים באותו רגע, ה' מלך עולם ועד כבר עכשיו, היתה באה הגאולה. אבל כיון שהם אמרו ה' ימלוך לעתיד לבוא ולא עכשיו, הפסידו את הרגע שיכלו להביא גאולה לעולם וההכרה הזאת השלמה. הם ראו מה יהיה באחרית, אבל הם היו צריכים לחבר שמכאן עד שם זה אותו שם הויה, והוא שולט בכל, בגלל שהם לא הכירו לומר זאת באותה שעה, אנחנו צריכים להמשיך לעבור סבל ושואות וצרות ומלחמות והכל והכל והכל כדי שבסוף נראה שהכל באחדותו יתברך והקב"ה הוביל את הכל כמו פאזל בשביל שנגיע לאן שנגיע בסוף לשירה האחרונה של אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת.

ז"א רואים מפה יהודים יקרים ששירה זה לא דבר פשוט, זה מעלה ומדרגה גדולה מאד, זה נובע מהפנימיות של האדם, אבל זה בהכנה של קדושה טהרה וחכמה ומעלת רוממות ורצון בדבקות וכו' וכו', ואז כבר יכול לצאת שירה, ולא כמו המחרזים חרוזים בימינו כן, וכו'. עכשיו זה כבר יותר ברור, זה מה שכתוב כאן, באז ישיר משה ובני ישראל, קצת מושגים משירת הים שאנחנו אומרים. התימנים נוהגים להגיד את שירת הים בניגון, כך כתוב לומר אותם בניגון. אבל הציבור תמיד ממהר וזה בעיה.