מה תריבון עמדי מה תנסון את השם? | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
יצחק, אתה הכנסת את אמביה.
נציב יום,
הצלחה ורפואה שלמה לכל משפחת אמביה.
יזכו לדבק בצדיק האמת באמת,
להצטרף לקהילות פז, לאכול רק כשר ולשוב בתשובה שלמה מהרה.
וירא בעם עמו משה,
ויאמרו תנו לנו מים ונשתה,
ויאמר להם משה,
מדת ריבון עמדי,
מדת נסון את אדוניי.
ורשי אומר,
היוכל לתת מים בארץ צייה,
הם לא אמרו,
כי הם לא אמרו,
כי הם לא אמרו. העם רב עם משה מבקש מים לשתות,
ומשה אומר להם,
מה אתם רבים איתי?
מה אתם מנסים את השם?
מה הניסיון? אומר רשי, היוכל לתת מים בארץ צייה?
הם לא אמרו,
כי הם מסתפקים ביכולת השם לתת מים בארץ צייה.
הם אמרו,
רק תנו לנו מים ונשתה.
והתורה,
היא פירשה את דבריהם אלה,
שהכוונה שלהם היא כמסתפקים
בעיקר יכולת השם.
באמת, זה לא הלשון,
אלא הם אמרו, תנו לנו מים.
ולא אמרו את זה כמסתפקים,
כאילו יש להם ספק אם הקדוש ברוך הוא יכול לתת להם מים בצייה.
רק התורה היא שפרשה את דבריהם, שכל הדברים בעומק מה חשבתם,
הייתה כמסתפקים בעיקר יכולת השם.
וכן נראה גם ברמב״ן.
ועוד יותר משמע כן ברמב״ן,
בפרשת בית חנן, על הפסוק, לא תנסו את אדוני אלוהיכם
כאשר ניסיתם במסע.
כי בדברים שהם אמרו, תנו לנו מים,
הם עברו על לא תנסו את אדוני.
למה?
אם אדם מבקש בקשה, בזה הוא מנסה את השם?
אלא ירדה תורה לסוף דעתם, כי כל כוונתם לומר, היש אדוני בקרבנו.
ולכאורה, היכן המשמעות מבקשת מים
לעניין ניסיון שמנסים את השם,
היוכל לתת מים בצייה?
איפה אפשר ללמוד את זה מתוך הכתובים?
באשר נראה מדברי הרמב״ן שם הוא
כי ודאי הנצרך לדבר ומתפלל עליו,
טוב הדבר ומשובח.
יהודי שצריך משהו מאת השם ומתפלל אליו לדבר טוב ומשובח,
כי הוא שופך שיחתו לפני המקום,
מגיד את צרתו ומקווה לישועת השם
שיחון אותו וייתן לו כמשאלותיו,
כי הוא יודע שהוא הכתובת היחידה שיכול לתת ולהעניק.
אבל זה אחרת
באיש שבא כמבקש ותובע בטענה,
כאילו מחויבים לתת לו,
תנו לנו מים ונשתה.
הוא תולה במעשיו,
כשהוא אומר תנו לנו מים ונשתה,
הוא תולה במעשיו שהוא נקרא עובד.
עובד הוא.
הוא מתנהל עובד,
שנותנים לו פרס עבור שימושו, נותנים לו שכר.
והיה הפרס שלו,
אז תנו לנו מים ונשתה.
איש כזה
שאומר כך,
כל עבודתו
היא עבודה תלויה ולא ודאית כלל.
הוא לא עובד השם בכלל,
הוא עובד בתנאי.
יש שכר
או אין שכר?
יש שכר, אני עובד. אין שכר, לא עובד.
ולפי עומק דעת התורה
הוא אומר בעצם,
היש אדוני בקרבנו לתת כבקשתו?
אם כן,
אז הכירהו ואלך אחריו.
ואם לא יתני בקשתי, אעזבהו.
התורה ירדה לסוף עומק דעתם,
שמאחורי כל זה הם עובדים עבודה תלויה.
לא עבודה ודאית בכל מצב.
לא בכל מצב.
יש נפקא מינא, עובד. אין נפקא מינא, ביי.
חוזר למקומי ולעירי, לאשתי ולילדיי.
ביי ביי.
התורה עמדה
על סוף דעתו של אדם
העובד על מנת לקבל פרס.
בעומק לבבו הוא עובד עבודת ספק
ולא עבודת ודאי.
אם ייתן מים,
נאמין בו ונעבדהו.
ואם לאו, נכפור בו
ונעבור על מצוותיו.
כי אין האדם העובד על מנת לקבל פרס, כמו שאנחנו סוברים בסקירה ראשונה,
שהוא בין כך ובין כך עובד את השם.
אבל כיוון שיש גם שכר בעבודת השם,
אז הוא מקווה לקבל שכר.
הוא לא יפסיק לעבוד, ככה אנחנו חושבים, שעובד על מנת לקבל פרס זה עובד תמיד.
אבל הוא גם מקווה לתקוות השכר.
אבל לא כן הדבר.
איש כזה הוא באמת לא עובד השם בכלל.
מי האדון שלו?
השכר!
זה המעביד שלו.
יש שכר, עובד. אין שכר, לא עובד.
כמו היפנים, האלוהים שלהם זה הכסף.
זאת אומרת,
אם יש שכר, עובד. אם לא, זה נקרא עובד על מנת לקבל פרס.
אז לא כמו שחושבים, העובד על מנת לקבל פרס, הוא מקווה גם לשכר.
למה לא? אם אפשר לקבל שכר, למה לא?
למה לא? לא.
תמיד הוא יעבוד, אבל אם מקבלים שכר, אז הוא מקבל השכר.
לא.
מי שעובד על לקבל פרס,
זה אדם
שלא עובד את השם.
זה עובד בשביל השכר, והשכר זה האדונים שלו.
כי על כן,
אם ישנו שכר הוא יעבוד, ואם לאו הוא לא יעבוד.
אלא שממילא, דרך אגב, הוא משתף גם את רוצון השם.
בגלל שיש שכר, אז אני גם עובד את השם.