"ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים".

נתבונן: הפסח הוא הקורבן היחיד הנעשה לאחר הקרבת קורבן תמיד של בין הערביים. שנשחט בשבע שנות ומחצה ביום. וקרב בשמונה ומחצה. נותרו איפה שלוש וחצי שעות הקרבה. דהיינו, היום הוא 12 שעות והוא נשחט בשבע שעות ומחצה, דהיינו, משש בבוקר שבע שעות ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ונותרו שלוש שעות ומחצה שעות הקרבה.

ולא ניצולן עד תום. אף פעם לא הגיעו עד הרגע האחרון. לא זו בלבד, שעם חשכה לא נותרו יהודים שלא הקריבו, אלא שבכת השלישית כמעט ולא נותרו מקריבים. זאת אומרת הספיקו כל עדת ישראל להקריב קורבן פסח. כמה קורבנות הקריבו באותן שלוש שעות? בערב פסח כולל כניסת ההמונים ויציאתם. שגם זה אורך זמן.

הגמרא בפסחים סד, עמוד ב: מסופר שבימי ינאי היו מיליון ומאתיים אלף. הבה אומר: כ-400 אלף בשעה. כשבעת אלפים בדקה. למעלה ממאה בכל שנייה. דהיינו, 100 שחיטות בכל שנייה. כולל קבלת דמים, הולכתם, זריקתם, הפשטת העור, הוצאת אמורים, מליחתם והעלאתם למזבח. 100 בכל שנייה.

כיצד? אבל מצינו במשה רבנו ביום האחרון לחייו אומנם לא כהתה עינו ולא נס לחו, אבל הלך לכל משפחה ומשפחה מישראל להיפרד. וילך משה אל כל ישראל. וכינס אותם. וקרא בפניהם שירת האזינו ולימד אותם את עומק משמעותם ושיננה עימה שנאמר: "למדה את בני ישראל שימה בפיהם".

וכתב שלוש עשר ספרי תורה, האחד הוא שם בצד ארון ברית ה' ואחד ניתן לכל שבט. והשמיען פרשת "וזאת הברכה". איך? איך הספיק כל זה ביום אחד? רואים שאם האדם רוחני הוא מספיק. כי הרוחניות היא מעבר להגבלות הזמן. אם אדם הוא רוחני הוא מספיק.

ובשחטת קורבן הפסח הגיעו לדרגה זו. ואם אתה תמה על כך, בוא ראה: הקרבת קורבן התמיד ארכה כשעה והקרבת תמיד של בין הערביים בכל ימות השנה הייתה בשמונה ומחצה. דהיינו בשמונה וחמצה מן היום. הרי שהיו כשבע וחצי שעות הקרבה. שיצאו ישראל ממצרים מציין הכתוב שעלה איתם צאן ובקר מקנה כבד מאוד והיו שש מאות אלף זכרים מגיל 20 ומעלה. הבה אומר 600 אלף משפחות. וכידוע נאסרו במדבר באכילת בשר תאווה. כל מי שרצה לאכול בשר שור, כבש או עז, חייב היה להביאם כקורבן שלמים ולהקריב החלב והדם על מזבח ה'. ואם לא עשה כן ושחטתם בחוץ, חייב כרת.

זאת אומרת, בשר תאווה היה אסור במדבר. מה זה בשר תאווה? מה שאנחנו אוכלים היום. אבל אם הוא היה מקריב קורבן שלמים ומקריב את החלב והדם על מזבח ה', אז בקורבן השלמים גם בעלים אוכלים. אז הוא היה יכול לאכול. אבל אם הוא היה שוחט לא כקורבן שלמים, אז הוא היה חייב כרת.

השלמים מה דינם? נאכלים לשני ימים. מי שרצה לאכול בכל יום בשר, הוצרך לשחוט שלושה וארבע קורבנות לשבוע. זאת אומרת כיוון שהוא יכול להשאיר את השלמים יומיים, הם נאכלים ליומיים, אז שלוש פעמים או ארבע פעמים. הוא ככה יוכל לאכול כל יום. רק פעם בשבוע. מי שרצה.

אבל נניח ששחטו רק פעם בשבוע. אכלו בשר יומיים בשבוע בלבד. גם אז יש לנו שש מאות אלף קורבנות בשישה ימים. ששמאות אלף קורבנות בשבעה ימים. 100 אלף ליום. לחלק לשבע וחצי שעות, למעלה משלושה עשר אלף קורבנות לשעה! כמה כהנים היו שם? אהרון ושני בניו. שחיטה אומנם כשרה בזר. גם זר יכול לשחוט, לא צריך כהן. אבל קבלת הדם, הולכתו וזריקתו והקטרת אמורי, אינם כשרים, אלא בכהן. אז לכל אחד מהם כארבעת אלפיים וחמש מאות קורבנות לשעה! 75 בדקה. בעבודה רצופה של שבע וחצי שעות בלי הפוגה. נו? זה אפשר? אפשרי? כבר עשינו הנחה רק יום אחד בשבוע אוכלים. 22

 אלף לוים היו. זה היה מספר הלוים במדבר. 22 אלף. ומשה ואהרון הניפו אותם בזה אחד זה. וכל תנופה מוליך ומביא לארבע רוחות השמים מעלה ומוריד. דהיינו, תופס את הלוי ארבע רוחות השמים מעלה ומוריד כל לוי. ובזה נתפרסם בגבורה גדולה בכח עצום שיניף את כל הלוים שהיו 22 אלף ביום אחד הוא לבדו! אהרון הכהן. או היה זה בדרך נס.

 אומר רבנו בחייה: או שזה מתפרסם בגבורה גדולה, בכח גדול, כח עצום שיניף את כל הלוים שהיו 22 אלף ביום אחד הוא לבדו או היה זה בדרך נס. זאת אומרת, רבנו לא שולל את האפשרות שזה נעשה באופן טבעי. אם כוונת רבנו בחיה שאהרון הניף את ה-22 אלף הלוים ביום אחד היינו, שהוא עמד בזה ברציפות במשך 12 שעות מבוקר ועד ערב. הרי שהניף בלא הרף 30 אלף בדקה. מוליך ומביא, מעלה ומוריד. אם בעשרים וארבע שעות רצופות אז רק 15 לוים בדקה. אפשר? כבר אמרנו הרוחניות היא מעבר להגבלות הזמן.

פעם עשיתי את החשבון הזה לבד והגעתי למסקנה מאיפה למדו "אחת שתיים שלוש הופ, אחת שתיים שלוש הופ", כי זה יוצא בדיוק ארבע שניות. אחת, שתיים, שלוש, הופ. אבל צריך גם לעשות ארבע רוחות השמים, תפוס עוד לוי... ובמהירות כזו 24 שעות ללא הפוגה.

יש אומרים שאהרון הכהן היה בגובה של משה רבנו, אז הוא היה חמש מטר. נו, חמש מטר אם הוא צריך להרים כהנים, זה כמו קש קצת, מהאנשים הנורמלים, אם היו ממוצעים, מטר 80, 2.20. הרמב"ם אומר שהיו ארבע אמות. אז חנג'ורי בסטרי אפשרי אפילו כך. אבל זה הכל כשהוא  רוחני ממש. אז אין הגבלה. הוא לא עייף.

אדם עייף שזה לא מצווה הוא עייף. גם מצוות אנשים עייפים. אבל יש אנשים כשיש מצווה הם זרזים למצוות. והם עושים את זה ברוחניות. אין להם מגבלה. הם לא מרגישים זמן, עייפות והכל. הרי כתוב ש"אם עייף ולא ירא אלוקים, אם ירא אלוקים לא עייף". לא עייף! אז אם זה רוחניות אין עייפות. אין מושג. אל תמדוד את זה לפי "מה איך הוא יכול". פשוט רוחניות זה מעל הטבע. הרוחניות עצמה.

תשמעו עוד דוגמאות:

באותה לילה שברח דוד מפני שאול, למד משמואל הנביא מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנה. תשים בן אדם וילמד 100 שנה רצוף ומה שלמד דוד משמואל הנביא בלילה אחד, זה היה מה שאין תלמיד. אין! לא שהוא ילמד מאה ו.. אין תלמיד לומד במאה שנה.

רבי אליעזר הגדול לא אמר מימיו דבר שלא שמע מריבותיו. גמרא בסוכה כד. אז כל מה שאמר רבי אליעזר הגדול, הוא אמר רק מה ששמע מריבותיו. ואלמלא נעשים כל האילנות שבעולם קולמוסים. קח את כל האילנות שבעולם, מיליארדים, מיליארדים של עצים, תפרק אותם בקולמוסים, כמה קולמוסים יצא לך מכל עץ! אז תאר לך כמה מדובר. ואם כל הימים יהיו דיו, שני שליש עולם ים, הכל דיו, לא היו מספיקים לכתוב כל מה שדרש. מסכת קלה ו'. איך אפשר להספיק כל כך הרבה ולעושת זה, זה, זה.. יש אומרים שמה שהוא דרש הכיל בתוכו את מה שהתכוונו רבותיו וכו', שהתורה היא בלי גבול הרי. אז אם היו צריכים לכתוב את כל מה שהיה טמון בכל מה שהוא דרש, גם אם היית לוקח את כל האילנות, קולמוסים, את כל הים דיו, לא היית יכול להספיק.

ולא חיסר מריבותיו, אלא כחלב המלקק מן הים. זה בגמרא סנהדרין סח. זאת אומרת אחרי כל מה שאמרנו, כל מה שהוא הצליח לקחת מריבותיו, הוא לא אמר דבר שלא מריבותיו, יש ים אוקיינוס וכלב הגיע והתחיל ללקק, כמה הוא יכול לקחת? כמה הוא החסיר מהים אוקיינוס? ככה למד רבי אליעזר הגדול מריבותיו. לא ככלב המלקק מגיגית או מאגם, מאוקיינוס. אם כן, מי היה רבן יוחנן בן זכאי ריבו? אז הוא לפחות אוקיינוס. הוא ידע את כל התורה כולה, כמו שכתוב בסוכה כ', ואמר:

אם יהיו כל השמים יריעות, השמים עכשיו אנחנו הולכים, קח את כל המשים תהפוך אותם יריעות, קלף, תכתוב, וכל האילנות קולמוסים וכל הימים דיו, אין כדי לכתוב את חוכמתי שלמדתי מריבי ולא עצלתי מחוכמתי לא ככלב המלקק מן הים, אלא כשם שזבוב הזאת טובלת בים הגדול ומה שמחסרו. כמה זבוב יכול לטבול בים ולהוציא מהים איתו? כמה הוא חיסר? זה אומר רבן יוחנן בן זכאי ביחס לריבו. מתי הספיק רבי אליעזר ללמוד כל כך? וריבו שהיה לעומתו כים לעומת ליקוק מה? מתי הספיק ללמוד כל זאת?

וריבו שלו הלל הזקן שהיה לעומתו כים הגדול, לעומת רסיס דל הנספח לכנף הזבוב. מה הולך פה? אבל כשמעפילים לרוחניות אין הגבלות. אין הגבלות!

יש לי קלטת מעט המחזיר את המרובה". תשמעו אותה. שמה יש בהרחבה דוגמאות רבות ונוספות.

מקובלים קדושים בעלי עומק מחשבה זכרון מופלא וכישרונות אדירים יגעים כל ימיהם על כתבי האר"י הקדוש (לא מדברים בדורות שלנו). מקובלים קדושים, בעלי עומק מחשבה, לא תוכי שקורא ואומר וזוכר מה שהוא אומר. וכאלה עם זכרון מופלא וכישרונות אדירים, יגעים כל ימיהם. כל ימיהם! על כתבי האר"י הקדוש זצ"ל, כפי שסידר אותם תלמידו הגאון הקדוש רבנו חיים ויטאל, זצ"ל, ודאי שאין הם אלא רסיס טיפה מן הים מחוכמת האר"י הקדוש.

יום אחד אמרו לו תלמידיו: רבנו, נר ישראל, למה לא יחבר ספק מחוכמתו להאיר עיני הדורות הבאים. אמר להם: אילו יהיו כל הקנים קולמוסים, לא יספקו כל חכמתי. וכשאני פותח, הוא מצטנע, אומר כל הקנים, לא כל האילנות, כמו הראשונים. רק הקנים, אלא שיש בהם סוף. אלו היו כל הקנים קולמוסים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי ושאני פותח את פי להסביר לכם איזה סוד שבתורה, השפע מתרבה בי, כמו נחל שוטף ואני מקבל מני תחולות מאיפה אפתח לך צינור אחד דק וקטן, כי שתוכלו לשאת.

להבדיל, שנבין, יש תינוק בקבוק יש לו תינוק, לתינוק בקבוק חלב, אז עושים לו חור קטן עם מחט שיצא לו קצת קצת חלק, כי אם יהיה חור יותר גדול הוא ייחנק. ואם הוא יתן את החוכמה כמו שהוא שופע אותה כל רגע, לא יבינו שום דבר. אנשים יאבדו את שכלם. שאם הרבה עליכם תפסידו הכל, כמו התינוק שנחנק בגרונו מרבת החלב אשר בא לו בפעם אחת. אתם שומעים? זה בדורותינו, כמו שאומרים, לפני 500 בסה"כ.

ופעם אמר: מעיד אני עליי שמים וארץ. כי אילו הייתי חי 80 שנה רצופים בלי גוזמה, לא הייתי יכול לומר מה שלמדתי בזו הפעם במתיבתא דרקיעא בפרשת אתונו של בלעם. המעשה היה שבשבת הוא ישן ואחד מהתלמידים נכנס (נדמה לי זה היה רבי אברהם גלאנטי) הוא שמע אותו ממלמל, אז הוא התקרב כדי להקשיב מה הוא ממלמל והוא התעורר. אז הוא שאל אותו מה כבודו למד? אז הוא אמר לו את זה. שמה שלמדתי עכשיו בשינה הקלה הזאת, בשבת הוא היה מקפיד לישון, הוא אמר שינה בשבת תענוג לא מהסיבות שאנחנו מתעטפים בשמיכה והכרית. הוא אמר זה מהסיבות שבאותה שעה הוא יכול לקנות תורה, מאותם שעות, לעלות למתיבתא דרקיעא ולקבל תורה בכמויות כאלה ובסודות כאלה. אז הוא למד קטע קטן בסוד פי האתון שאם הוא צריך להסביר אותו, להגיד מה הוא למד עכשיו, יקח 80 שנה להסביר מה הוא בפרק הזמן הקצר שהוא ישן שלימדו אותו במתיבתא דרקיעא בסוד פי האתון. כמה האתון דיברה? כמה משפטים. 80 שנה! רק קטע קטן מסוד פי האתון יקח להסביר מה הוא למד עכשיו במתיבתא דרקיעא. זה לא מזמן, 500 שנה.

הגאון מוילנא גם אמרו לו, הוא בגיל מסוים כבר לא יכול לכתוב שום דבר. זהו. ראיתם איך הוא כותב, הכל בקצרה. אין פירושים עם הרחבה. הכל בקצרה. בקצרה, בקצרה. למה? המוח עובד כמעיין התגבר. מי שלומד תורה לשם שמים, אומר רבי מאיר, כמעיין המתגבר. אז הוא לא יכול. איך הוא יכול לכתוב? הוא לא יכול. והגאון היה יכול לכתוב שני נושאים בשתי הידיים בעת ובעונה אחת. ולא יכול. לא יכול. מה יכתוב? עד שהוא בא לכתוב זה כבר עבר נהר נוסף. מה יכתוב? איך יכתוב? היד לא יכולה להספיק בכלל.  זה הגאון לפני 250 שנה.

וכל מה שמסר האר"י הקדוש לרבנו חיים ויטאל, וכל מה שרבי חיים עמל לסדר כל ימיו וכל המקובלים עמלים כל ימיהם להבין, את הכל הוא מסר לו בשנה ועשרה חודשים. כל פרק הזמן שהם היו ביחד והאר"י הקדוש אמר לו: "כל מה שבאתי לעולם בשבילך באתי". ורק שנה ועשרה חודשים הם היו ביחד. ולא יכול היה רבנו חיים ויטאל לקבל את התורה שהוא השפיע עליו כמו תינוק דרך בקבוק. לא יכול. לא יכול! עד שהוא לקח אותו לבארה של מרים בטבריה והשקהו מבארה של מרים ואז הוא הצליח לקבל את ההשגות שהוא הקנה לו. ורק אז התאפשרו ההשגות האר"י הקדוש רק לאחר נטהר באפר פרה אדומה. כמו שכתוב במדבר קדימות להחי"דא, במערכה א באותו כו.

כי זה הכלל. ככל שמפעילים ברוחניות פורצים גבולות גשמיים בהגבלות של השגה. ואז אדם יכול להספיק מה שאחרים לא יכולים להספיק במאות שנים ביחד.

יש לכך אין ספור דרגות. זו למעלה מזו לאין קץ. והדברים אמורים לנו ולגבנו. אתם שומעים? זה דרשה לא עליהם שהיה פעם, זה עלינו. מה עלינו? המדרש אומר בויקרא רבא יט, ב: הטיפש מה הוא אומר? "מי יכול ללמוד את כל התורה כולה". והחכם אומר: "שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה".

רבי עקיבא מעם ארץ בגיל 40 למד 24 שנה והקיף את כל התורה ונהיה רבן של כל ישראל. אז זה בתוך הזמן שאנחנו חיים אפשר כמה פעמים. אבל אם מנצלים 24 שנה רצוף. בלי "שלום עליכם" באמצע. כי כתוב "וקרעים תלבש נומה". כל מי שלומד ומפסיק ולומד ומפסיק ולומד ומפסיק, עליו נאמר "וקראים תלביש נומה". תורתו נעשית קרעים, קרעים. כמו אדם שלומד ידן, לומד ישן, לומד מדבר, לומד מדבר, לומד יוצא, לומד מעשן, לומד זה... הכל קרעים, קרעים.   

נו, אז המדרש אומר לומר שתי הלכות היום ולומד שתיים למחר וככה גומר את כל התורה. והאומנם אפשר ללמוד את כל התורה בשתי הלכות היום ושתיים למחר? אבל אם לומדים שתי הלכות ונכנסים לעולמה של תורה אז כבר מתעלים. ואם מתעלים הכלים מתרחבים ואז מבינים יותר ומשגים יותר וזוכרים יותר ומספיקים את כל התורה כולה. אבל צריך להתחיל. וברצינות ובהתמדה ובשקידה ותראו שתשיגו. אז איך הספיקו? איך הספיקו? פשוט מאוד: השקיעו! מי שמשקיע באמת, מספיק.

להבדיל, תראו את החרוצים, אלה שפר מזלם בעסקים. כמה הם מספיקים? עסקים, עסקים, קונים, קונים, קונים, מוכרים, קונים, מוכרים, קונים... ביל גייטס. יותר ממדינות יש להם כסף. מה זה? כ-80 מיליארד דולר, עולה ויורד, עולה ויורד, סביב הזה. נתן קרן עכשיו 34 מיליארד תרומות, צדקות.

אבל יש מעשה אחד נפלא: הוא רצה בכנס מסוים שיבוא מרצה יהודי חשוב מאוד שכתב ספר על נמרים מהנמרים הוא לומד איך בעסקים להיות חרוצים, איך לעשות, כל מיני דברים. אז הוא רצה אותו מאוד. אבל לא הוא, המנהל שלו, אחד המנכלים של החברות רצה אותו, לפתוח איזה כנס גדול והתברר זה בשבת, אז הוא לא הסכים. אז הוא אמר לך אני אתן לך דאבל. לא מסכים. אתן לך 4 ארבע. וכמה פי ופי ופי, אני לא יודע מה המספרים, אבל מספרים אסטרונומיים, הוא לא הזכים. בסוף מה? נאלצנו לדחות במקום שבת את הכנס ליום ראשון. ואז הוא בא והכנס היה מוצלח, בפרט עם הפתיחה שהוא נתן את ההרצאה היהודי הזה וכו'.

ויום אחד במטוס ביל גייטס יושב עם המנהל הזה, המנכ"ל שלו והוא מספר לו המנכ"ל: "אתה יודע בכנס הזה המוצלח שאתה מדבר עליו ומרוצה, אתה יודע למה הוא הצליח? בגלל היהודי הזה שהזמנתי". מיסטר קיבי, נדמה לי קראו לו. אז הוא אמר לו: "אבל תשמע סיפור, הזמנתי אותו וזה היה בשבת הוא לא רצה לבוא והוספתי, והוספתי, והוספתי והוא לא הסכים. עד שנאלצתי לדחות את זה ליום ראשון". אז ביל גייטס אמר: "עד היום הבנתי שהכל אני יכול לקנות בכסף, עכשיו הבנתי דבר שיהודי ששומר שבת אי אפשר לקנות בכסף".

התורה! שיש תורה כל החומר מתבטל. מתבלט כל החומר. אם אדם זוכה כמה יכול להשיג, אין מגבלות ברוחניות. בהצלחה!