סיפורים מהספר תפילה דיליה על טעם התפילה ומתיקותה
בספר 'תפילה דיליה' (מאת הרב אברהם חנונו שליט"א, לייקווד....) מביאים מקבץ סיפורים על מתיקות התפילה אצל גדולי ישראל;
המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל לא התפלל 'מנחה קטנה' בישיבה אלא הקדים להתפלל 'מנחה גדולה',
שאלו אותו - אמר המשגיח: 'אינני מסוגל להמתין שתים עשרה (12) שעות בלי לדבר עם הרבונו של עולם!'.
האדמו"ר רבי משה לייב מסאסוב זצ"ל עסק רבות בפדיון שבויים, פעם הגיע אל פריץ אחד לפדות יהודי משבי, הפריץ היה באמצע הסעודה. רבי משה לייב היה באותה עת בתענית, ריח המעדנים והמטעמים שהוגשו לפני הפריץ אפף אותו עד שאחז בו בולמוס! ואחר זמן סיפר שניצל מסכנת הבולמוס על ידי שצייר בדעתו: כיצד הוא עומד ואומר תפילת 'נִשְׁמַת כָּל חַי' וכאשר חש בתענוג הזה - חלפה ממנו לחלוטין תחושת הרעב.
מספר הרבי אהרן מקרנין זצ"ל: שהפריץ ששלט במחוז שלו היה רודף תענוגות. יום אחד החליט הפריץ: הוא רוצה לנסוע במזחלת השלג בקיץ מזחלת השלג! בחודש תמוז?! דחילאק... ניסו העבדים לדבר על ליבו הפצירו שידחה את התענוג עד החורף ואז יהיה לו שלג כאוות נפשו.
- 'לא! עכשיו אני רוצה במזחלת השלג!'
מה עשו? הביאו מאות שקים מלאים סוכר פיזרו את הסוכר על פני שטח גדול כאילו שלג רתמו את מזחלת השלג לשני (2) סוסים לבנים והפריץ נסע להנאתו באמצע הקיץ על השלג.
סיפרו את זה לרבי אהרן מקרלין, מה זה העולם הזה של הפריץ הזה! שום דבר לא מונע ממנו למלא תאוותיו...
אמר להם: 'אי אפשר להשוות את התענוג שיש לפריץ במזחלת השלג באמצע הקיץ לתענוג הגדול שיש לי בשבת קודש באמירת 'נִשְׁמַת כָּל חַי' קח את כל התענוגים שלו הם לא מגיעים ככה לנשמת כל חי שאני אומר!'.
סיפר רבי אליהו לופיאן זצ"ל: 'בשעה שדפקו ב: 'קלם' על העמוד לסיום תפילת 'עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם' עדיין הייתי באמצע המזמור היה דבר דומה בעיניי כאילו חוטפים לי מהפה נתח בשר טעים! כל כך נעימה ומתוקה היתה בפי תפילת 'עֶזְרַת אֲבוֹתֵינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם'.
מעשה הבא סיפר רבי ישראל אליהו וויינטרוב זצ"ל על אברך אחד, אבל משערים שהוא סיפר את זה על עצמו: 'בעיצומה של מלחמת המפרץ בליל שבת קודש באמצע תפילת ערבית נשמעה אזעקה והחלה ההפגזה, בהלה גדולה שררה במקום המתפללים נמלטו על נפשם, ורק האברך נשאר על עומדו והמשיך בתפילת העמידה.
אמר לעצמו: 'ממה נפשך; אם מאומה לא יקרה ונמשיך לחיות - אין צורך לחוש! ואם חלילה יקרה משהו - יש לך מתיקות גדולה יותר להיפטר מן העולם מתוך גישמאק ודבקות של תפילת ערבית של ליל שבת קודש?!'
נשאלה השאלה: איזו מילה בעיניכם היפה יותר בתפילת 'שמונה עשרה'?
אחד השיב: 'שמע קולנו'
אחד אמר: 'אלוקינו'...
אמר להם הרב: 'לדעתי המילה 'אלוקַי'! הקב"ה שלי!! זה המילה היפה ביותר בתפילת 'שמונה עשרה'. הידיעה שיש לנו קשר אישי עם הבורא יתברך והוא שומע תפילתנו, זה עונג ושמחה עצומה. מי שלא מרגיש מתיק ושמחה סימן שאינו יודע וחש מה היא באמת תפילה.
איך משיגים טעם בתפילה?... מה לעשות כדי להרגיש מתיקות ושמחה?
העצה העיקרית: זה ללמוד להכיר את מעלת התפילה וחשיבותה ואז להתפלל במתינות ומתוך מחשבה ולהשתדל להבין מה מוצאים בשפתיים.
בספר 'מנוחה וקדושה' מביא: על ידי אמירת כל תיבה במתון - נדבק הלב בשבחי השם ונפלאותיו! כמו הלועז צימוקים שמרגיש מתיקותם, אבל לא כן מרגיש הבולע.
הלועס - מי שאומר את מילות התפילה במתינות - חש במתיקות, אבל הבולע את המילים לא טועם שום דבר מטעם הערב של התפילה, אם מתפללים במתינות בהכרה במעלת התפילה - מתחברים אליה ובהדרגה זוכים לחוש טעם לחוש טעם של תפילה! כמו שאומר הנפש החיים הקדוש זצ"ל: 'להתענג על ה' בתיבות התפילה!'.