שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד
בכל יום ויום שאנו מקבלים עלינו 'עול מלכות שמים' ועול מצוות בקריאת שמע בשחרית ובערבית אנחנו כוללים בתוכה את פרשת השכר והעונש;
''והיה אם שמוע תשמעו'' - כל הברכות. ואם לא תשמעו? - "וחרה אף ה'... ועצר" כל הקללות!
אז אנחנו מזכירים את זה שחרית וערבית וכוללים את פרשת השכר והעונש,
מתי? כשאנחנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים - קריאת שמע הקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, אז אנחנו מזכירים את השכר והעונש, את הברכות והקללות כדי להרגיש! ולקבל את דברי הברית הברכות והקללות: ''אשר אני מצווך היום" אנחנו אומרים.
צריכים להתכוון כאילו קיים "היום" כמו שאמרנו קודם: ''היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך'' כל יום.
צריכים להרגיש: הברית נכרתה היום מחדש!
קבלת הברית לא תהיה ברצון ובשלמות אם לא נקדים לה 'קבלת עול מלכות שמים' ואהבת השם בכל לב ובכל נפש! כי 'קבלת יסורים באהבה' - נובעת מאהבת השם יתברך.
נרחיב קצת, קבלת הברית לא יכולה להיות ברצון ובשלמות אם לא נקדים לה קבלת עול מלכות שמים; כשאדם מקבל עליו עול מלכות שמים, איך עושים את זה? לפני שאתה מתחיל להגיד 'קריאת שמע',
אתה צריך להתכוון: ''הריני מכוון לקיים מצוות עשה דאורייתא של קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים ויחוד השם יתברך'.
ואז אתה אומר ''שמע ישראל'' - קבל והבן. 'אבינו' - שבמערת המכפלה.
כמו שאבינו ישראל חשש כשנסתלקה ממנו שכינה, רצה לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה.
אז הוא חשש: אולי יש חס ושלום דופי בשבטים.
אז הם אמרו לו: "שמע ישראל" אבינו, כשאם שאין בליבך אלא אחד, כך אין בליבנו אלא אחד!
והם אמרו לו: "שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד" - כמו בליבך כך בליבנו.
אז אנחנו גם משמיעים לאבינו שבמערת המכפלה. מעבר לזה שאנחנו צריכים לקבל ולהבין וגם כלפי ישראל הסובבים אותנו. אנחנו גם מכוונים שאבינו ישראל שבמערת המכפלה ידע שאנחנו ממשיכים כמוהו וכמו השבטים לקבל עול מלכות שמים ואין בליבנו אלא אל אחד.
"ה' אלוהינו ה' אחד".