כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו
- - - לא מוגה! - - -
הגאון רבי יהושע השל ברים,
זכר צדיק לברכה,
ישב בסוכתו
וגדולי ירושלים, רבנים, מרביצי תורה,
חסידים, אנשי מעשה,
עלו ובאו להתבשם מאמרותיו ולקיים מצוות הקבלת פני ריבו ברגל.
בתוך כך נכנס בחור נבוך,
ניכר עליו שהוא בעל תשובה טרי,
הגיע לשאול שאלה אבל נרתע, ראה את כל האנשים.
אז הוא אין לו פניו ואמר לו במה אפשר לעזור לך?
אמר לו לא נעים אני אחכה עד שהמקום יתפנה.
הרב חייך אם כך תיאלץ להמתין עד אשמורת הבוקר
אבל אם זה אישי פרטי ודוחק אני אצא איתך החוצה.
לא, לא, חלילה.
ואז הגיע להחלטה לא יבוש מפני המלעיגים ואמר באתי לבקש עצה קשה לי עם התפילה.
כל הגבי, כל הגבות הורמו,
העיניים ננעצו
והרב חקר
מה בדיוק קשה?
האם קשה לך עם זמניה?
עם הכוונה?
אתה מתקשה להאמין שהיא תתקבל לפני הבורא?
כתוב כי שומע תפילת כל פה ברחמים?
לא.
אומר הבחור, קשה לי עם האטה.
והסביר.
איך אפשר לפנות ככה אל בורא עולם?
הלוא אל הרב פונים בלשון נסתר בגוף שלישי,
כבודו.
מאל הקדוש ברוך הוא פונים כחבר?
קשה לי עם זה.
כל המבטים המשתאים הפכו למבטי הערכה והשתאות.
אשרימי שזה הקושי שלו בתפילה.
והרב ענה לו בהתרגשות.
אכן,
לרב פונים בלשון נסתר,
אבל לאב פונים בלשון התא.
זאת התשובה.
אנחנו נוהגים היום גם שלאבא לא פונים בלשון נוכח.
אבל הוא אומר לו לאבא פונים בלשון התא.
וזה לשון של קרבה.
ומי גוי גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו,
כה״ אלוהינו בכל קוראינו אליו.
מי גוי גדול? גוי זה עם.
מי עם גדול כמו העם שלנו, עם ישראל,
אשר לו אלוהים קרובים אליו,
כה״ אלוהינו
בכל קוראינו אליו.
אתה,
ודאי שאנחנו אומרים.
אנחנו גם אומרים אלוהינו.
הוא אלוהים שלנו, אלוהי ישראל, הוא נקרא.
הוא אלוהים
שלנו בפרטות.
יעקב חבל נחלתו.
אנחנו חלק אלוקא ממעלה,
שלא בדומה לשאר העמים.
וזה מחייב כל כך.