כמה אנחנו שווים?! סימנים לבדיקה
- - - לא מוגה! - - -
אדם ירא השם,
נזהר מעבירות,
עושה מצוות
ושומר את עצמו מכל דבר רע, אפילו מחשבה זרה.
שולט במחשבות.
והוא ירא את השם,
תמיד.
אבל אף על פי כן הוא עוד לא בטוח שהלב שלו
עם השם לגמרי.
מה הסימן הגדול
לדעת אם באמת אתה עם השם?
אוי וואי מה שאתם הולכים לשמוע, אוי וואי.
אם יכול לכוון בתפילה, תפילת שמונה עשרה, מתחילה ועד סוף,
ואין לו שום מחשבה כלל,
אזי ידע בוודאי
ויהיה נכון ליבו בטוח כי הוא שלם עם השם.
מההתחלה
עד הסוף.
שום מחשבה.
תמיד.
לא פעם בחיים.
זה נקרא ליבו בטוח.
זה סימן מובהק.
זה סימן מובהק. וזה שמעתי משם המפרשים שזוהי הכוונה בכתוב במשלי כזן.
מצרף לכסף,
בחור לזהב ואיש לפי מהללו.
כמו שבוחנים את הכסף במצרף
ואת הזהב בכור,
לראות אם הוא מזוקק, נקי, צרוף.
כן, יש לאדם סימן.
מה הסימן?
איש לפי מהללו.
רוצה לומר, התפילה שמתפלל לאדם זה אבן בוחן שלו.
לבדוק אותו,
מה הוא שווה.
האם הוא מזוקק
או מלא סיגים, מחשבות, דמיונות.
כולו מחובר לחומר, לקשקושים שלו,
מכל מיני רעיונות.
הוא אומר, על זה הוא שפתיים יישק.
זה סימן אחד, אם נרצה לבדוק את עצמנו, כמה אנחנו שווים.
יש עוד סימן אחר.
אם יכול אדם לצייר בדעתו שם הוויה ברכו באותיותיו כסדרן ובנקודותיו נקודות יראה.
זאת אומרת, מתחת ליוד יהיה חיריק,
מתחת להא יהיה שווה,
מתחת לוו יהיה קמץ, כמו שמנקדים יראה.
לראות אותיות הוויה יוד והא ווו והא ומתחתם הניקוד של יראה.
אם אדם
יכול לצייר בדעתו שם הוויה ברוך הוא באותיותיו כסדרן ובנקודותיו,
נקודות יראה,
אזי מובטח לו שדיבו שלם עם השם.
זה מה ששמח דוד המלך עליו השלום שאמר,
שוויתי אדוני לנגדי תמיד.
רוצה לומר,
יכול אני לצייר את שם השם,
אבל לנגדי תמיד,
לא פעם בחיים,
אם עכשיו תעשו ניסוי ואתם תוכלו לראות תמיד.
וזה בא לי מהכוח, כי מימיני בל אמות.
רוצה לומר מיצר הטוב
שיושב לימיני,
אז לעולם אני לא אמות ולא אזוז ממנו מעצתו.
לכן שמח ליבי ביגל כבודי.
וגם
בסימן התפילה שאמרנו,
דוד המלך עליו השלום היה שלם בזה.
זאת אומרת, לא רק שהוא שיווה את השם לנגדו תמיד,
והוא שמח על זה,
אלא גם בתפילות של דוד המלך הוא היה שלם.
כמו שאמרנו,
לא נכנס לו מחשבות זרות בכלל,
מתפילה ועד סוף.
וכך הוא אומר,
בתהילים י'
תפילה לדוד,
שמעה אדוני צדק
הקשיבה רינתי האזינה תפילתי בלא שפתי מרמה.
בלא שפתי מרמה.
זאת אומרת, הוא אומר,
אני אומר לך ריבונו של עולם שתאזין לתפילתי
מפני שהיא בלא שפתי מרמה.
כי אדם שמתפלל בפיו
ואין ניבו עמו,
בגלל שהוא חושב מחשבות זרות,
זה נקרא שפתי מרמה.
אמנם דוד המלך אמר שלום,
התפילה שלו הייתה זכה,
לכן הוא אמר, האזינה תפילתי.
למה?
מפני שהיא בלא שפתי מרמה.
וכן אמרו ריבותינו,
זיכרונם לברכה, בברכות ל״ב,
כל מי שכיוון ל״בו בתפילתו,
מובטח לו שאינה חוזרת ריקם.
מובטח לו.
אתה רוצה שהבקשות שלך תתקבלנה?
אז אם אתה מכוון את הלב בתפילה מתחילה ועד סוף,
מובטח לו שאינה חוזרת ריקם.
נמצא שדוד המלך עליו השלום
היה כשר
בשני סימנים.
אחד, תפילתו הייתה זכה,
בלי שום מחשבה.
לא רעה ולא טובה, שום מחשבה.
דבר שני,
שהיה משווה ומצייר שם הוויה ברוך הוא נגד עיניו תמיד.
וזה
נראה לעניות דעתי, אומר הרב יצחק פרחי,
זיכרונו לחרום, בכוונת הכתוב בתהילים סמך באב.
ברוך אלוהים
אשר לא הסיר תפילתי וחסדו מאיתי.
כי דוד המלך עליו השלום נתן הודעה על שני הסימנים הללו,
שהם לא חסרו ממנו.
והוא, כי שם הוויה עולה כו,
והנקודות יראה
עולה מו,
ביחד הרי ע' ב'
ע' ב' זה חסד, גימטריה חסד.
וזה שאמר ברוך אלוהים אשר לא הסיר תפילתי וחסדו,
שזה הוויה בניקוד יראה,
לא הסיר מאיתי.
ובזה נכון ליבי בטוח בשם.
עכשיו, בהקדמה הזאת
יובנו כמה פסוקים.
אמנם אין דרכי להאריך,
אבל זו בלבד
הצריך לענייננו כוונת הכתוב
בעתה ישראל
מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?
כי אם ליראה
את אדוני אלוהיך,
רוצה לומר
מה אשם שואל מעמך?
שתבוא למדרגה שתוכל לצייר נגד עיניך שם הוויה,
אם הנקודות יראה?
מה כתוב בפסוק?
מה אשם שואל מעמך? כי אם ליראה
את השם
אלוהיך
כי אם ליראה את השם
אז השם יהיה עם ניקוד יראה?
זה מה שהשם שואל מעמך.
וזה לא יבוא בנקל,
כי אם אחרי תורח רב,
שאדם ישמור את עצמו מכל דבר רע,
ממחשבות זרות,
מהרהורים רעים,
וגם
לקיים מצוות עשה ככל היוצא מידו.
וזה מה שאמר, מה אדוני אלוהיך שואל מעמך?
כי אם ליראה את אדוני אלוהיך, רוצה לומר,
תוכל לצייר נקודות יראה את השם,
את שם הוויה.
וזה יבוא לו לאדם
כשהוא ירגיל את עצמו, כמו שכתוב בהמשך,
ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך.
לשמור את מצוות אדוני ואת חוקותיו.
עבודה, זו עבודה.
היזהר לחייד,
כולה מהם יראי שמיים, כולם, כולם, כולם.
מעתה,
הרי יש לנו שני סימנים לדעת
על מה אנחנו יושבים,
ובעוונותינו רבים,
בדור הזה,
מיהו זה ואיזה הוא,
שיכול להשתבע בתפילתו שהיא זכה ובראה,
בלי שום סיג תערובת מחשבות זרות מאבלי העולם.
ולפעמים חס ושלום גם הרהורי עבירה בתוך התפילה,
שהם קשים מהעבירה.
ונחשב שהוא מכניס צלם בהיכל.
זה כמו לבוא לבית המקדש עם צלם ולהכניס אותו אל בפנים.
וכבר אמרו ריבותינו זיכרונם וברכה, שאם האדם
מחשב
בשעת התפילה על כסף וזהב
אשר איתו בבית,
הוא עובר על הפסוק, לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב.
מכל שכן וקל וחומר,
מי שמהרהר בדברי העבירה, לא בכסף,
בדברי העבירה,
כי אפילו לא בשעת תפילה זה עוון פלילי.
מכל שכר בשעת התפילה, אוי לנו ואוי לנפשנו.
לאן נולכת חרפתנו?
במה נקדם פניו יתברך עכשיו?
אין לנו קורבנות
ולא תמידים
שיחפרו בעדנו,
ולא מקדש, ולא כהן.
יש לנו רק שיח שפתותינו.
בשלוש התפילות האלה, במקום הקורבנות,
ובמקום אשר יאמר התפילה בלב נשבר ונדקה,
אות באות,
תיבה בתיבה,
לפחות להבין מה מוציא מהפה,
כדי שיחשב התפילה כאילו הקרבנו קורבן התמיד במועדו,
ועמדנו על מעמדו.
לא אכן אנחנו עושים,
כי אם בעוונותינו,
הרבים כמי שיש לו משא כבד על הכתפיים ואינו יודע מתי ישליך אותו סוף סוף מעליו.
אוי לנו,
מה נעשה כי יקום אל וכי יפקוד?
מה נשיבנו?
היש פה להשיב לומר,
אגיד לך את האמת, קצנו בעבודתך.
אין לנו כוח סבלנות להתפלל כמו שצריך וכו'.
יותר נחת רוח היה לנו אם היינו במקום להתפלל, יושבים בשווקים,
ברחובות,
מדברים דברים בטלים,
מלשבת בבית כנסת, כל פעם להיכנס לשעה קלה.
אדם,
אם יגיד תירוץ כזה לפני הבורש, זה המציאות,
הוא היה מעדיף שלא צריך להתפלל.
לישון בלי לקום מתי שהוא רוצה, לא צריך כל פעם לקפוץ.
מנחה, מנחה, מה יריב, מה יריב?
ודאי אדם כזה תיעלמנה שפתיו ואין לו פה להשיב ולא מצח נרים ראשו.
ועוד זו רעה חולה על כמה בני אדם
שלא די להם מה שהם מעריכים בדברים ללא צורך,
חוץ לבית הכנסת.
אף גם זאת, בבית הכנסת יושבים כיתות-כיתות,
חבורה תחת חבורה,
כמו שכתוב, חבורה תחת חבורה בתורה.
יושבים וקובעים עצמם לשיחה בטלה,
כאילו בשביל זה נבנה בית הכנסת.
ורוח הקודש צווחת ואומרת,
כמו שאמר מלאכי הנביא, פרק א',
אם אב אני אהיה כבודי
ואם אדונים אני אהיה מוראי.
אה, על זה ציוויתי אתכם ועשו לי מקדש?
ועל פי הדברים דברי בטלה,
הרי אני משרה שכינתי ביניכם, בשביל זה אני עשיתי את זה.
אמרתי תעשו לי מקדש ואני אשכון בתוככם בשביל לשמוע את הדברי בטלה האלה.
אתם גורמים לי שאסתלק מביניכם.
ועליכם נאמר בישעיה א',
גם כי תרבות תפילה אינני שומע חס ושלום.
לכן תעופו מבתי הכנסת. תעוף!
זרק אותנו מבתי הכנסת.
ופוג חזי כמה החמירו בזור הקדוש תרומה כל״א על מי שמדבר דברי בטלה בבית הכנסת.
והביא את זה הרב בעל ראשית חוכמה
בשער הקדושה פרק י״ד.
בערך בזה תעיינו שם.
וכל זה הוא לא בשעת תפילה.
אבל בשעת תפילה גדול עוונו מנשוא. וכך נפסק בשולחן ערוך.
וכדאי הוא עוון זה רק בגלל העוון הזה לאורך גלותנו אלפיים שנה.
רק העוון הזה שהם מדברים בבית הכנסת
זה מספיק בשביל להוציא אותנו לגלות אלפיים שנה.
וגלות השכינה מבינותינו בעוונותינו רבים.
ובפרט שכל שרי אומות העולם מקטרגים על זה.
כי אומות העולם שעובדים עץ ואבן
כשהם מכינים עצמם ללכת לבית תפלותם מתלבשים אימה ופחד.
וכשנכנסים לבית העבודה הזרה שלהם יאחזי מורעת.
ונראה כמו שאין שם איש ואין פוצה פה ומצפצף.
ויותר מזה היה ראוי לנו עדת ישראל לעשות לפני אלוהינו שבשמיים אלוהי האלוהים
ואדוני אדונים אשר אין עוד מלבדו.
ועל זה ודאי
מוצאים לקטרג שרי אומות העולם על זה.
ולגבי אומות העולם
אין קוראים לבית הכנסת שלנו בית תפילה
כאילו חוכא ואיטלולא.
רצונות.
אנשים נכנסים לאופרה
יושבים שעה, שעתיים.
אפילו להשתעל אי אפשר.
זבובים לא נכנסים.
אוי ואבוי אם ייכנס זבוב.
שששששש.
תקשיבי.
בית כנסת.
אז אומר רבי יצחק פרחי, מנוחתו עדן,
זכותו תגן עלינו.
וכשנשו מדרכנו רעים
לעבוד את השם ביראה ובפחד
ונדע לפני מי אנו עומדים
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
אז בוודאי זה יועיל
שתהיה עבודתנו עבודה שלמה ותפילתנו זכה וברא,
וזה יהיה סיבה שיקרב הקדוש ברוך הוא גאולתנו ופדות נפשנו,
מאחר כי אין עוד פתחון פה לשום אחד מסרי מעלה לקטרג עלינו,
וזה אומר
לעניות דעתי כוונת הכתוב בישעיה כבאו
בה אביאותים אל הר קדשי
ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי.
מתי זה יהיה?
כשביתי
יהיה בית תפילה יקרא לכל העמים.
ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.
זאת אומרת כל האומות יעידון יגידון,
כי באמת בית הכנסת נקרא בית תפילה.
שיראו איך נכנס יהודי
לבית הכנסת
ואוחז את אותו רעד וחלחלן,
זה יהיה סיבה לבנות את בית קודשנו ותפארתנו.
אתם מבינים למה זרקו אותנו מבית הכנסת?
אם נפנים את השיעור הזה,
אז יהי רצון מלפני אלוהי השמיים
שיסיד לב האבן מבשרנו
ורוח נכון
יחדש בקרבנו
לעובדו
ולראה אותו בלב שלם
ובנפש חפצה.
כן יהי רצון. אמן.