וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל
- - - לא מוגה! - - -
וכבר מובא בספרי מוסר שכשאדם עומד בתפילה ואומר השם שפתי תפתח,
מתקבצים כל המלאכים וצוחקים עליו ואומרים.
כל היום לא פסק פיו מלדבר דברים בטלים,
ועכשיו כשהוא עומד להתפלל אינו יכול כבר לפתוח את פיו.
אוי לא אותה בושה, אוי לא אותה כלימה.
כשהוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא מבין
שאלמלא הקדוש ברוך הוא פותח את פיו הוא לא יכול לדבר,
אבל כל היום מדבר נגד השם, נגד רצון השם.
מה שאסור לדבר, מדבר בלי שום בקשת רשות.
דוגמה נוספת.
ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל.
ולא אותי קראת יעקב, למה?
למה?
כי יגעת בי ישראל. דווקא כשאתם מגיעים לבית הכנסת,
למצוות, שם אתם עייפים. כולם מנמנמים.
הוא כל היום עומד בשוק, צועק.
עשר בלירה.
בואו, בואו, בואו, בואו.
יאללה, צועק, צועק, צועק.
מגיע לתפילה, חורף.
איך אני יודע שלא אותי קראת יעקב?
כי אני רואה שיגעת מתי? דווקא בי.
כשאתה מגיע למצוות שלי, אתה נעייף.
בוא תלמד שיעור.
גמור, גמור, אין מצב.
לא יכול ללמוד.
לא יודע מה אמר על היום.
מי אמר שיעבור עליך היום? אתה בחרת בזה. מי אמר לך לצעוק בשוק? אתה צעקת.
מי אמר לך לפתוח את הפה? ביקשת רשות? לא.
רק אתה מגיע למה שאתה צריך לעשות כלפי הבורא, שם אתה נתקע.
שם אתה מוגבל, שם אתה מסכן,
שם אתה עני, שם אין לך כסף לקורבן,
אין לך לתת צדקה,
אין לך כלום, אתה גורנישט מתגורנישט.
אבל מעבר לזה,
אתה מה זה יכול להפוך עולמות. אתה יודע מי אני.
אתה יודע מי אני.
אתה יודע מה אני עשיתי בחיים שלי.
שב, אני אספר לך.
יש לו זמן, ספר והכול.
לך ספר את זה לקדוש ברוך הוא ליד ההיכל, פתח את ההיכל,
ותרשים את הקדוש ברוך הוא. לך ספר לו. לך.
נראה אותך.
מלאכים צוחקים עליו.
מתקבצים.
יש להם שעת נחת.
כשרואים את החבר'ה באים לבית כנסת, מתקבצים.
המלאכים,
מסתלבט עלינו.
תראה אלה מבקשים רשות,
השם שפתי תפתח. ראית איך הוא צעק בחוץ?
עכשיו הוא מבקש, השם שפתי תפתח.
בחוץ קילל, דיבר לשון הרע, אמר מה שהוא רוצה, בלי הפסקה.
הוא עוד נכנס עם הפלאפון בפנים, ועוד ממשיך את השיחה, כבר צריך להתפלל, הוא מסיים.
רגע, רגע, רגע, רגע.
כן, כן, כן, כן.
הוא אומר, טוב, אני חייב להתפלל, ואומר, השם שפתי תפתח.
אופי, יגיד תהילתך.
איזה מחריב.