יש צדקה ויש משפט
- - - לא מוגה! - - -
סיפרתי פעם
שאימא שלי המנוחה,
זכותה תגן עלינו
שלא הייתה רגילה לברך.
לא הייתה רגילה לברך.
היא גדלה יתומה
ולא לימדו אותה ברכות.
היא הייתה מדברת עם הקדוש ברוך הוא יותר ממה שאני מדבר איתו.
היא תמיד דיברה איתו בשפה פשוטה,
בפנייה ישירה.
ויום אחד היא הגיעה אליי לשבת.
ואני למדתי, אני הייתי בתחילת התשובה,
ולמדתי שכתוב שאם יש מישהו שלא מברך
על מאכל או משקה,
אסור לתת לו לאכול ולשתות.
אם אתה יודע שעני בא אליך והוא לא יטול ידיים,
אתה לא נותן לו לאכול, אפילו שהוא עני ורעב.
לא נותן לו לאכול.
אם הוא לא מסכים ליטול ידיים ולברך,
לא נותן לו.
יושבים על השולחן,
ואני אומר לאמא שצריך לברך.
היא אומרת לי, יא בני, אני לא יודעת לברך.
אמרתי לה, טוב,
אז אני אגיד לך איך לברך.
תגיד, היא ברוכה, היא אומרת לו, אבל יא בני, אני לא יודעת,
אני לא לימדו אותי, אני גדלתי איתו מה וזה. אבל אני אגיד לה,
לא יודע, משום מה
היא לא הסכימה לברך.
אולי היא נפגעה, נעלבה או משהו.
לא נתתי לה לאכול.
בסוף היא הסכימה, אבל לא נתתי לה לאכול.
אני אוהב אותה או לא אוהב אותה?
אני מבין את המצב שלה או לא מבין?
אבל יש גם משפט, כתוב בשולחן ערוך, לא ייתן לאכול, למי שלא מברך.
אדם צריך שידע, יש צדקה
ויש משפט.
וזה לא סתירה.
למרות שזה נראה הפוך לגמרי,
אבל זה לא סתירה.
אפשר לאהוב,
אפשר לרחם,
ובאותה שעה גם לעקוד.
זה זרע אברהם.
זה מה שאנחנו נדרשים.
יש דין,
יש הלכה,
צריך לקיים.
אין מקום לרחמים במקום שהשם אומר לך כך וכך.