"שתהא נטילה זו מכשרת לאכילה"
- - - לא מוגה! - - -
השולחן הארוך אומר, המזלזל בנטילת ידיים נעקר מן העולם.
מה זה המזלזל בנטילת ידיים? הוא נוטל.
נוטל ידיים לסעודה, הולך ליטול,
אבל הוא נוטל חפיף, ככה משפריץ קצת מפה לפה, וזהו. לא נוטל עד הפרק, פה.
שופך ולא מקפיד שפה גם יהיה רטוב.
לא מקפיד.
ככה פיש-פיש, או פיש-פיש-פיש-פיש-פיש-פיש-פש.
וזהו.
הוא ראה, שמע, שיש עניין, שלוש פה, שלוש שם. יאללה, חוכבות.
זהו.
תשפוך
לפה
מלוא היד עד הפרק, אפילו פעם אחת.
תשפוך לפה אפילו פעם אחת.
בי קאפי.
אבל, כמו שצריך, תגביה, וינשאם וינטלם.
תגביה את הידיים, תברך.
חביבי, יש דינים והלכות.
אתה מזלזל בזה?
נעקר מן העולם.
אז פעולה כלילה, כלילה, שכל אחד עושה אותה כמה פעמים ביום,
ובשבוע, ובחודש, ובשנה, והוא מזלזל.
למה אתה מזלזל?
זה עבודת השם.
עבודת השם.
אתה עובד לפני השם.
אנטילה זה לא ניקיון.
אם הידיים מלוכלכות, צריך קודם לשטוף את הידיים
עם סבון,
שיהיה נקי, לייבש לגמרי, ואחר כך ליטול.
זה לא בשביל זה.
אדם נוטל את הידיים
לפני האכילה.
מה צריך להגיד לפני האכילה?
שתהיה נטילה זו מכשרת לאכילה.
תהיה נטילה זו מכשרת לאכילה. אם אדם לא אמר ולא התכוון,
אז זה בדיעבד.
שתהיה נטילה זו מכשרת לאכילה.
זו הסיבה.
זה כמו הכהנים שניגשים לעבודה, צריכים ליטול ידיהם.
לעתיד לבוא הם יצטרכו
ליטול ידיים.
לפני כל עבודה בכיור,
נטילת ידיים ורגליים,
כדי שלא תשתכח תורה זו.
כולם נוטלים ידיים להכשיר לאכילה.
והם יצטרכו לאכול אחר כך
קודשים וכל מיני דברים שהתירה להם התורה מהקורבנות.
צריכים שהנטילה הזאת תכשיר לאכילה.
כמה אנשים יודעים את מה שאמרתי עכשיו?
וכמה בכלל מכוונים את זה?
וכמה בכלל נוטלים כראוי?
תסתכלו על האנשים שניגשים לכיור, איך זה? בפרט בחתונות.
אז זאת אומרת,
הזלזול הזה מראה שאתה לא עובד אפילו לקיים מצווה כמאמרה.
תראו את האנשים שמברכים ברכות.
ברוך אתה ה'
בורא פרי האדמה, ברוך הוא בורא פרי עץ, ברוך הוא בורא פרי עץ, ברוך הוא בורא פרי עץ. מה זה?
איפה הכוונות? צריך לכוון.
אתה עוקר סעיף משולחן ערוך, צריך לכוון.
אדון הכל היה, הווה ויהיה.
תקיף, בעל היכולת, בעל הכוחות כולנו. אתה צריך להבין מה אתה אומר גם.
פירוש המילות.
מה זה סתם?
מה אתה זורק מילים? מה זה סיסמה? כאילו קוד שפותחים דלת?
אתה עושה קוד?
שזעם, פותח את הדלת. מה זה?
מה הולך פה?
אתה מבין בכלל מה אתה עושה?
אז אפילו מצווה אחת כמאמרה.
אז אם בן אדם מסתכל על זה ורואה את גודל העבודה שיש לו ועוד כמה הוא צריך להספיק,
וכמה הוא צריך ללמוד וכמה הוא צריך להבין וכמה הוא צריך ליישם ולקיים.
כשאדם לוקח טלית, לדוגמה, כן?
אדם לוקח טלית
והוא מברך.
אבל לפני שהוא מברך צריך להתכוון. מצוות צריכות כוונה.
אז הוא לוקח את הטלית,
מחזיק את הטלית. מה צריך להתכוון?
מה צריך להתכוון? צריך להתכוון ארבע כוונות.
ארבע.
הרי אני מכוון כי היא מצוות ציצית.
כמו שכתוב, עשו להם ציצית על כנפים גדיהם לדורותם.
ואני מתכוון גם לזכור את המצוות ולקיימן.
ובברכה זו אני פוטר גם טלית קטן
וגם הורדת הטלית והחזרתה.
לא אחת, שתיהן.
שאם הוא צריך להוריד את הטלית,
נגיד הוא צריך ללכת לבית הכסה ולחזור,
לפי מרן, אם הורדת את הטלית, אתה צריך לברך עוד פעם.
אבל אם אתה מתכוון
בברכה, שהברכה תהיה גם בשביל הורדת הטליתות במידה ותצטרך והחזרתן,
אז לדעת, מרן, זה יהיה מאה אחוז גם אם אתה תעשה כך. כמה יודעים את זה?
העיקר
ברכתן,
זהו.
אז כמה אנשים קיימים בכלל מצווה כמאמרה?
אבל מה משמח פה?
שאחרי כל מה שאמרנו, לא צריך להיכנס ליאוש,
כי יש תקווה.
יש לנו תקווה שנוכל לזכות.
כשאנחנו רואים שהחכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שייתכן שאדם יכול למצוא חן בעיני ה'
ויזכה לנשיאות חן, אפילו שהוא לא ראוי,
אז לבנו צריך להתמלא שמחה, כי עדיין יש תקווה.
אבל איך מוצאים חן?
איך מוצאים חן?
כשיש נקודות אמיתיות באדם, והוא מתעורר. דוגמה, שמעתם עכשיו שתי הדוגמאות שאני נתתי כרגע לקיים מצווה כמאמרה. ומהיום אנחנו מתחילים עם זה ככה, וגם מפרסמים לאחרים,
וגם אומרים להם, תגיד לי איך אתה עושה ככה? איך אתה מתכוון? מה אתה אומר? מה אתה אדם?
ואתה מעורר אנשים,
בשמיים רואים, או, אתה רוצה להעמיד תורה.
ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת, לעשות אותם.
או,
זה השם הוא הם.
מי מעמיד תורה?
מי רוצה להעמיד תורה?
הרי כתוב שאפילו אם בן אדם למד ושנה ושימש
תלמידי חכמים והיה בידו להחזיק תורה ולא החזיק תורה,
ארורה איש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, כולם קיללו אותו.
אחד שלא למד ולא שנה ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק תורה?
ברוך אשר יקים את דברי התורה. רואים שהתורה אומרת שאפילו בן אדם שהוא לא שלם במעשה ולא למד,
בור בעם הארץ אפילו, אבל הוא רוצה להעמיד תורה, הוא מעמיד תורה,
הוא מצדד בלומדי תורה, הוא תומך בלומדי תורה,
כל מה שהוא יכול לעשות, אפילו שאין לו אמצעים ויכולת, בכל מה שהוא יכול,
האדם הזה אהוב אצל הקדוש ברוך הוא יותר ממי שלמד בשנה וגמר את השס שבע פעמים,
אבל הוא לא מעמיד תורה, הוא לומד לעצמו.
הוא, בשביל הכבוד שלו, הוא לא רוצה שיהיו עוד כמוהו.
רק הוא יחידי בעולמו.
הקדוש ברוך הוא מואס אותו, אומר לו אתה ארור אתה, ארור, ארור אתה, ארור.
זה ברוך.
מה זה ברוך? זה עם הארץ, זה לא יודע כלום.
כן.
הוא רוצה להעמיד את התורה שלי, אתה לא.
אתה רוצה להעמיד את התורה שלך,
לא שלי.
הופה,
זה לא ידענו כל כך נכון.
למה לא ידענו? כי לא למדנו. אם למדנו, ידענו.
זה מה שכתוב.