הפלא ופלא - אות ר' - חלק ב | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

רא"ם

אדם שמקפיד ללמוד פירוש רש"י ורא"ם על פרשת השבוע בכל מוצאי שבת – "יהיה לו לסימנא טבא לכל ימות השבוע", ויתברך ב"מזון הנפש" – לימוד התורה, ו"מזון הגוף" – שפע ברכה. כן כתב רבי חיים פאלג'י בספרו "כף החיים" (סימן לא, אות נח).

ראם

"קרני ראמים, שניים יש בעולם כולו, אחד במזרח ואחד במערב, ופעם אחת בשבעים שנה נזקקין זה לזה, וכשיבוא הזכר על הנקבה – חוזרת הנקבה לזכר והורגת אותו, והנקבה המעוברת – י"ב שנה. ועד י"א שנה הולכת על רגליה ותרעה ותשתה מים, ובתחילת י"א שנה נופלת על צידה ושוב אינה יכולה לעמוד, והקב"ה מפרנסה ברחמיו, ותרד ריד מפיה כמעין, ויצמיח עשבים סביב לה, ותרעה י"ב חודש. לאחר י"ב חודש כריסה נבקעת ויוצאים ממנה זכר ונקבה, וילך אחד למזרח ואחד למערב", וחוזר חלילה. כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות", שכך מצא על קלף כתב יד.

וזאת כוונת חז"ל באומרם שהקב"ה זן ומפרנס מקרני ראמים עד בצי קינים.

\

קרני הראם הם כה חזקות, עד כי גם אם הראם יפיל את עצמו מהר גבוה על גבי קרניו – הם לא ישברו. כן כתב ה"אבן עזרא" (תהלים כב, כב): "שמעתי בני איש אומרים: כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה".

ראש

גודל ראשו של אדם אינו חייב להיות באותו יחס לגופו ולשאר אבריו. כן מבואר ב"תוספות אנשי שם" (כלים יז, ב): "אין גידול הראש תלוי בגידול האדם, דיש דאינו גדול כל כך באיברים וראשו גדול".

\

אורך ראשו של כל אדם מלמעלה ועד החותם, הוא בדיוק כאורכה של אצבעו הקטנה של אותו אדם.

כמו כן, מידת האורך מן הפה ועד העין, הוא בדיוק כאורכה של אצבעו הקטנה של אותו אדם. כן מבואר בספר "שער השמים" (ענין אדם).

\

התוספות במסכת מנחות (לז, א) מביאים בשם המדרש, כי אשמדאי הביא לפני שלמה המלך אדם שיש לו שני ראשים. אותו אדם נשא אשה והוליד בנים כיוצא בו – עם שני ראשים, וכיוצא באשתו – עם ראש אחד.

וכאשר הם באו לחלוק בנכסי אביהם לאחר מותו, מי שהיו לו שני ראשים – ביקש שני חלקים. ובאו לדין לפני שלמה. מה עשה שלמה בחכמתו? שפך מים רותחים על אחד הראשים. מחמת הכאב צעק אותו הבן בשני הראשים. אמר שלמה: שמע מינה שאין אתה אלא איש אחד.

ברם, בכור שיש לו שני ראשים, נותן לכהן דמי פדיון הבן עשרה סלעים ולא חמשה, משום שפדיון הבן תלוי בגולגולת, שנאמר "חמשת שקלים לגולגולת", ולו יש שתי גולגלות.

ראש השנה

כל דבר שעושים בראש השנה, רע או טוב, נחקק לכל השנה כולה. מסיבה זו, אין אוכלים דברים חמוצים בראש השנה, כי בעת הלעיסה ישנו חלקיק שניה שמעוותים את הפה כתוצאה מהחמיצות, ועיוות זה נחקק ומשפיע על כל השנה כולה. כן כתב בעל "אמרי פנחס" (ראש השנה).

\

כל חלקיק שניה בשני ימי ראש השנה, כוחו עצום להשפיע על זמן רב במשך השנה – "אשרי מי שזוכה לקדש ולטהר את עצמו בכל המ"ח שעות, שבזה ימשוך לכל השנה, וכל חלק מחלקי השעות שבראש השנה – יתנו עזר לזמן גדול וכו'". כן מבואר ב"מאור ושמש" (רמזי ראש השנה).

\

החיות הניתנת לאדם מהעולמות העליונים וכל ההשפעות הנלוות – מסתלקות כליל בליל ראש השנה, והן חוזרות רק בבוקרו של יום ראש השנה על ידי התפילות בהן אנו מבקשים מחדש על השפעת החיים. כן כתב הגר"ז ("לקוטי תורה").

\

אחד מגורמי המוות תוך כדי שינה בראש השנה – הוא: "אדם שנידון בשעה שהוא ישן – לא יחזירו אליו נשמתו, לא עלינו". לכן, יש להזהר שלא לישן בראש השנה בשעות שבהן דנים את האדם. כן כתבו בעל "כתר שם טוב" (ו, ריא) ובעל "נוהג כצאן יוסף" (ר"ה טז).

\

מקובלנו מהרש"ש זצ"ל, כי בראש השנה מועילה תשובה אף על חטאים שאמרו שאין עליהם תשובה, כי בראש השנה הוא נעשה בריה חדשה ואינו אותו אדם שחטא. כן מבואר בספר "נהר שלום".

\

"קבלה בידינו, שבראש השנה ויום הכיפורים הנשמות הקדושות שכבר נפטרו ונשמות האבות – מצטרפים עמנו בבית הכנסת בתפילותינו". כן מבואר ב"דרשות חת"ם סופר".

\

"אדם שעובר את יום הדין ואינו מרגיש בעצמו שינוי – עליו לדעת שהוא לא זכה לעשות תשובה ואיבד את יום הדין". כן מבואר בספר "נתיבות חיים" (עמוד 11).

ראש חודש

יום ראש חודש הוא זמן מסוגל במיוחד לקבלת ברכה מאדם גדול "שתתקיים ברכתו בלי ספק". כן מבואר ב"זוהר חדש" (פרשת בראשית. ראה "דברי יחזקאל" עמוד פד).

\

אור של גיהנם שובת בראשי חודשים לכל אלו שנזהרו בהם וכבדו אותם כדת וכהלכה. כן כתב ה"מרדכי" (סוף פסחים, בתוספת לדף קה, א, דף לז, א).

ראשונים

קיים ספר ישן מזמן מרן ה"בית יוסף" עם הסכמה מה"בית יוסף", ורבים תמהו כיצד יתכן שספר זה לא נדפס מחדש ואין איש יודע עליו?

הגר"ח קנייבסקי סיפר, שכשהוא ראה ספר זה לראשונה אף הוא תמה על כך, אך כשעלעל בין דפיו הוא הבין את הסיבה: הוא חולק על הראשונים. זאת הסיבה.

רב, רב אבא

"רב אבא" הנזכר ב"זוהר" ו"רב" הנזכר בש"ס הם אותו אדם, שהאריך ימים וחי ארבע מאות שנה. כן כתב הרמ"ע מפאנו ("כנפי יונה" ח"ג סימן סב): "רב אבא הנזכר בספר הזוהר, שהיה גדול החברים אצל רשב"י, הוא 'רב' הנזכר בגמרא, והיה חי ארבע מאות שנה".

רב; תלמיד

תלמיד שאין לו זכות לשמוע חידוש מסויים מפי רבו – מפילים עליו תרדמה משמים עד לאחר שאותו חידוש יאמר. כן כתב בעל "בני יששכר" (אדר מו): "הרב המלמד תורה לתלמידיו והמה אינם ראויים לשמוע – יפול עליהם תרדימה".

\

תלמיד הלומד תורה מפי רבו – ימקד את מבטו לפיו של רבו כדי שהקליטה תהיה איכותית יותר. כן מבואר במסכת כריתות (ו, א) ובמסכת הוריות (יב, א): "כי יתביתון קמי רבכון – חזו לפומיה דרבכון".

\

תלמיד שמביט ומתבונן היטב ברבו, "ונותן אליו לבו – תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו, ויהיה לו נפש יתירה". זאת גם אם הרב אינו מתכוין אף הוא לכך, אך אם אף רבו מתכוין לכך – מתווסף שפע עצום, "וקרא זה אל זה, זה להשפיע וזה לקבל". כן כתב הרידב"ז (שו"ת סימן ב אלפים פ"ח) בשם ספרי החכמה.

יתרה מזו, כתב בעל ה"יערות דבש" (חלק א – דרוש יב): כשם שיש אנשים "אשר מזיקים בראות, ויוצא מתוך עיניהם ארס, וכן בלעם הרשע – קוי העין שלו היו מזיקים; כך קוי העין היוצאים מצדיק – הם משפיעים טובה וברכה".

\

ככל שהתלמידים ירצו יותר לקבל מרבם, כך יפתחו לרבם מעיינות החכמה משמים. כן מבואר ב"דרשות חת"ם סופר" (ח"ב רלז, ב): "כל מה שמוסיפים התלמידים חשק לקבל יותר – הרב מוסיף להשפיע, וכל מה שמוסיף להשפיע יותר – יפתחו לו מעיינות החכמה מעל להריק עליו עד בלי די".

המקסימום שאדם יכול לקבל מחכמת רבו, הוא שמינית שבשמינית. כן מבואר בספר "מגיד תעלומה" (ברכות ו, ב), בשם ספר "הקנה": "החכם המחכים לתלמידו, אינו יכול להלביש חכמתו בדיבורו – רק שמינית, והתלמיד אינו משכיל בחכמתו מדיבורו של רבו – רק שמינית הדיבור, א"כ יושג לתלמיד חכם שמינית שבשמינית של חכמת רבו".

לדעות אחרות, המקסימום שתלמיד יכול לשאוב מחכמת רבו – הוא עשירית. כן מבואר בספר "הרי בשמים" (פרקי אבות פרק א): "איתא, דכל מה שלומד אדם מפי רב או ספר – אינו שואב מן החכמה רק עשירית, וכשמוציא מפיו ללמדה לאחר אינו מוצא רק עשירית ממה שבלבו, והתלמיד אינו יכול לקבל ולהבין אלא עשירית דבריו של הרב".

\

קבלה בידינו, כי החכמה שלמד אדם מרבו – אינה מושגת באופן סופי אלא לאחר הפרידה מהרב. כן כתב ה"חת"ם סופר" (פתיחה לדרוש ש"ש תק"ע): "מקובלני ממורי הגאון זצ"ל, שאין התלמיד זוכה לתכלית השגתו האחרונה, כל זמן שהוא חוסה תחת כנפי רבותיו, עד שיפרד ממנו לגמרי".

\

אדם שאינו קם בפני רבו – גורם לעצמו מיתה בטרם עת ותלמודו משתכח ממנו (קידושין לג, ב). מאידך, אדם שמקפיד לעמוד בפני רבו – מאריכים לו ימיו ושנותיו ותלמודו מתקיים בידו. כן כתב רבי יוסף ענגיל ב"גליוני הש"ס" (קידושין שם).

כמו כן, אדם שקם מפני "זקנה ושיבה" – יזכה אף הוא להגיע לימי זקנה ושיבה, כדי שיקומו לפניו מפני שיבתו – מידה כנגד מידה. כן כתב בעל "מצוות השם" (סימן טו).

\

אדם שרוצה להיות ירא שמים, יקפיד ככל יכולתו לקיים מצות קימה מפני תלמידי חכמים ולעמוד ממקומו כל אימת שיראה תלמיד חכם. כן מבואר במדרש תנחומא (פרשת בהעלותך, פרק יא).

\

תלמיד שרבו אינו מאיר לו פנים – אינו למד מרבו. כן כתב רש"י (יבמות קיז, א, ד"ה בדברי): "אם רבו מסביר לו פנים – הוא מחכים, ואם לאו – אינו מחכים מרבו".

רבי יהודה בן בתירא

הוריו של רבי יהודה בן בתירא לא זכו להתברך בפרי בטן לאחר נישואיהם משום שאשה אחת "קשרה" אותם בכישופיה ביום חתונתם ובכך מנעה אותם מלהוליד ילדים (ראה: "קשירת חתנים וכלות").

וכך מסופר בירושלמי (סנהדרין ז, יג): רבי אליעזר, רבי יהושע ורבן גמליאל הגיעו לביתו של זקן אחד שגזר על עצמו שלא לצאת מביתו עד שיראה את חכמי ישראל. הוא הפציר בהם שיתפללו על בנו שעדיין לא זכה לזרע של קיימא. רבי יהושע לקח זרע פשתן וזרקו על השולחן מספר פעמים, עד שהעלה אשה אחת בשערות ראשה ואמר לה: "התירי את הקשר והכישוף שעשית". אמרה לו: איני יכולה, שזרקתיו לים. גזר רבי יהושע על השר של הים, ופלט את הכישוף החוצה, וביטלו רבי יהושע. אותם חכמים התפללו על בנו של אותו זקן, וזכה להוליד את רבי יהודה בן בתירא.

\

בעבר הרחוק, בכל ליל ראש חודש סיון ובליל שבועות, היה יוצא עמוד אש מעל קברו של רבי יהודה בן בתירא ומגיע עד לשמים, "והוא דבר פלא בעיני כל רואיו", כן כתב בעל ה"תפארת שלמה" (ליקוטים מסכת פסחים, ד"ה ממעלת).

רבי יהושע הארוך

רבי יהושע הלוי הורוויץ, אב"ד פרעמיסלא, היה מכונה "רבי יהושע הארוך", משום שבכל ערב שבת לאחר שטבל במקוה ולבש בגדי שבת גבהה קומתו, ורואיו התפלאו ממידת אורכו. כן כתב בעל "שמן הטוב" (אות קס).

רבי חנינא סגן הכהנים

רבי חנינא סגן הכהנים אף פעם לא היה כהן גדול. גם כאשר נפטר הכהן הגדול שרבי חנינא שימש כסגנו, הוא לא עלה לכהונה גדולה, זאת משום שבאותם הימים ההתמנות לכהונה גדולה היתה דרך המלכות הרומית, וזאת מינתה כהנים גדולים שמתאמים לרוחה, ובשל כך שימש רבי חנינא סגן להרבה כהנים גדולים. כן אמר רבי מאיר שפירא מלובלין.

מסיבה זו – הוסיף הגרמ"ש מלובלין – נקרא שמו "סגן הכהנים", בלשון רבים, למרות שכשמת הכהן הגדול מיד סגנו מתמנה במקומו, שכן, שאני רבי חנינא שלא קיבל את משרת הכהן הגדול, והמשיך להיות סגן לכהנים גדולים אחרים.

רבי מאיר בעל הנס

אדם שנמצא בצרה כל שהיא – ינדור צדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, ויאמר "אלהא דמאיר ענני", ויוסיף: "יהי רצון שיעלה לפניך כאילו כיונתי בכוונה שכיון בה רבי מאיר בעל הנס בעת שאמר כן לשר בית הסוהר". וזוהי סגולה גדולה להצלה מהצרה. כן מבואר בספר "פתח עיניים" לחיד"א (ע"ז יח, ב) וב"בן איש חי" (פרשת ראה אות ג) וב"עטרת החיים" להגר"ח פלאג'י (סימן נב, אות ח).

בעת הפרשת הצדקה לעילוי נשמת רבי מאיר, יתכוין שרצונו לחלק את הצדקה שהפריש לעמלי תורה ולעניים כפי ראות לבו. אם לא עשה כן, רבים סוברים כי הצדקה חייבת להשלח לישיבת רבי מאיר בטבריה (ראה: "אמת ליעקב" קכד, ב, שו"ת "לב חיים" ח"ב קיא, ב, "ארץ החיים" עמוד 151).

רבנו בחיי

אין ספק שספר "רבנו בחיי" נכתב ברוח הקודש. כן כתב ה"חת"ם סופר" (בהקדמה לדרשות). תדע – מוסיף ה"חת"ם סופר" – כבר למדתי ארבעים שנה את הספר "רבנו חיי" בכל שבת, ובכל פעם ראיתי דברים שלא ראיתי קודם.

רבנו תם

שמו של רבנו תם היה רבי יעקב בן רבי מאיר, שהיה חתנו של רש"י. שמו הוסב ל"רבנו תם" בזכות תקנה שהוא תיקן שמחמתה בוטלה הקללה של "ותם לריק כחכם" (הגהות מהרי"ד שנדפסו ב"ספרא דבי רב").

מהי תקנה זו? קורה ונישואים מסתיימים בחטף עם מות האשה סמוך לנישואיה, בטרם העמידה צאצאים. רבנו תם תיקן, כי אם האשה מתה תוך שנה לנישואיה בלא זרע – בעלה יחזיר את הנדוניה ואת התכשיטים למשפחתה. תקנה זו נקראת "תקנת רבנו תם".

רבנו תם כתב: "ואחרי לכת השליח מביתו אל תפוצות ישראל כדי לפרסם את התקנה – נזכרתי מה שכתוב בפרשת תוכחה (תורת כהנים ויקרא כו, כ): 'ותם לריק כחכם', יש אדם שמשיא את בתו ופסק לה ממון הרבה ולא הספיקו לעבור ז' ימי המשתה עד שמתה בתו ומאבד ממונו". כלומר, על ידי תקנתו, בטלה קללה נוראה זו, שאב קובר את בתו ואת ממונו, משום שממונו שב אליו.

רבנית

הרבנית מרת בילה, אשת בעל מחבר ספר "פרישה ודרישה", חידשה את ההלכה שבהדלקת נרות של יום טוב לכולי עלמא יש לברך קודם ההדלקה, משום שביום טוב מותר להעביר מאש לאש. וכך רבים פוסקים להלכה (ראה הקדמת בן המחבר הנ"ל ליו"ד, וב"מגן אברהם" או"ח סימן רסג ס"ק יב, וב"דגול מרבבה" שם, וב"שם הגדולים" ערך רבנית).