הפלא ופלא - אות מ - חלק ח | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - -
מקשה לילד
ציור מגן דוד משמש כסגולה מעולה ומועילה לאשה המקשה לילד. כן כתב רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "לוחות העדות" (אלטונה דף עא).
\
אשה שמתקשה בלידתה, ילחשו באוזנה את הפסוק: "וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר: צא אתה וכל העם אשר אתך ברגליך ואחרי כן אצא", "וזה בדוק ומנוסה". כך מבואר בספר "טעמי המנהגים" (עמוד תקסז).
עצה נוספת למקשה לילד, שתאמר: "וכל מאמינים שהוא נוצר חסד הסובל ומעלים עין מסוררים", "ובעזרת ה' תלד בקלות". כן אמר רבי יוסף בן רבי פינטשע מפילץ, בשם הרבי מקוצק ("אמת מקאצק תצמח" – הוספות עמוד שיז, אות ז).
מראה
התבוננות במראה מחזקת את כח הראיה ומרפאת כאבי עיניים. כן כתב רבנו בחיי (דברים כב, ה): "אסור לו לאדם להתקשט בקישוט המיוחד להן, כגון לראות במראה, לפי שהוא קשוטי נשים, אלא אם כן היה סופר שהתירו לו להסתכל כדי לחזק כח הראות".
וב"אורחות חיים" (סימן כא הל' ע"ז אות ו) מובא: "ואומרים שהשר משנץ היה נוהג, כשהיו עיניו כואבות, היה מכסה את פניו בבגד חוץ מן העיניים ומסתכל במראה".
מרה
אחד מתפקידיה העיקריים של המרה הוא להרגיע את הכעס. כיצד המרה עושה זאת? אומרים חז"ל (ברכות סא, ב): "כבד כועס – מרה זורקת בו טיפה ומניחתו".
בעל "פחד יצחק" (למפרונטי, ערך כליות יועצות) מספר, כי בגופו של חולה אחד נמצא קשיות במרה. הוברר, שאותו חולה היה בעל כעס גדול, משום שהמרה – מחמת קשיותה – לא הוציאה "טיפה" על מנת לשכך את הכעס.
ליונה אין מרה. הסיבה לכך היא, משום שלעולם אין היונה כועסת ואין לה צורך ב"טיפה" המרגיעה. כן כתב הר"ן (תחילת אלו טריפות).
\
רוב רובם של מחלות הגוף נגרמות מן המרה והכבד שאינם מתפקדים כיאות. אכילת מאכלי שבת לשם עונג שבת (ולא לשם מילוי הכרס) – מביאה מזור ומרפא למרה ולכבד שיחזרו לתפקד כראוי. כן כתבו בעל "דברי שאול" (סימן כב) וחכם מנחם מנשה (בספרו עה"ת פרשת בשלח).
מרה שחורה
בערב שבת יש לנקות את קורי העכביש מכל חדרי הבית. יש להקפיד בכך במיוחד כאשר אחד מבני הבית חולה במרה שחורה, לפי ש"קורי עכביש מביאים דינים קשים ומרה שחורה". כך נהגו רבי דוד שלמה מלעלוב והרב ממונקאטש, כמובא בספר "דרכי חיים ושלום" (אות תתרפ. ראה גם "בן יהוידע" סוכה דף נב).
מרור
אדם שאוכל את המרור בחשק ובשמחה כדי לקיים את מצות מרור, גם אם המרור הנאכל הוא מר כלענה – מובטח לו שלא ירגיש את המרירות. כך הבטיח רבי עקיבא איגר במכתב לציבור: "אני מבטיח באמונה, כי מי שיעשה המצוה בחשק ויחשוב בשמחה: בזה הרגע אני מקיים מצות בוראי – כמעט שלא ירגיש מרירות כלל". כן מבואר ב"מכתבי רבי עקיבא איגר".
מרזב
אחד המקומות ששדים מצויים בהם הוא מתחת למרזבים. כך מבואר במסכת חולין (קה, ב).
הגמרא (שם) מספרת על אדם שהניח חבית תחת מרזב והשדים הזיקו לו. לכשנשאלו השדים מדוע הזיקו לאיש זה, הם השיבו, שמקום מושבם הוא מתחת למרזב, והאיש שהניח את החבית, כאילו הניח אותה עליהם, ולכן הם הזיקו לו.
מריבה
נקוט סימן זה בידך: שני בני אדם שרבים זה עם זה ומזלזלים זה בזה, הראשון מביניהם שמפסיק את המריבה ונמנע מלהגיב על דברי השני – הוא הוא המיוחס יותר. כן מבואר במסכת קידושין (דף עא, ב): "כי מינצי תרי בהדדי, חזו הי מינייהו דקדים ושתיק, אמרי האי מיוחס טפי".
\
המריבות בתוך הבית נגרמות מחמת אי מתן צדקה לעניים, ובפרט במועדים – "ואנכי הגבר ראתה עיני בכמה בתים מעשירי עם מלאים כל טוב, ותמיד כל היום וכל הלילה אש המחלוקת לא תכבה מתוך ביתם על דברי הבלים שאין בהם ממשות, ובפרט בבוא עליהם מועדים וימים טובים, ובמקום שמחת המועד – נהפך ליגון, והנם אוכלים לחם העצבים ובעצבון תאכלנה". כן כתב בעל "מועד לכל חי" (בהקדמה).
"ודקדקתי אחריהם" – הוא מוסיף – "וראיתי שהסיבה היא, שאינם פותחים את ידיהם לחלק לעניים בחגים ובמועדים כפי עושרם, ועל כן באה להם הצרה הזאת, וכדברי רבותינו שאמרו: אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך".
מרים בת עלי בצלים
מרים בת עלי בצלים היתה מתענה פעמים רבות ומפרסמת את תעניותיה ברבים, ואחר מותה היא נענשה קשות בגין כך. בירושלמי (חגיגה יא, א) מסופר, כי בפתח הגיהנם יש דלת ועל הציר שוכבת מרים בת בצלים כאשר אוזנה בתוך הציר, וכל פעם הדלת נפתחת ונסגרת על אוזנה.
משא ומתן
אדם שהחליט לעסוק במשא ומתן בחלק מימי השבוע – מומלץ לו לבחור בימים שלישי ורביעי. כן מבואר ב"אגרא דכלה" (במדבר מו, ב) בשם האריז"ל: "הנה המעות שהאדם מסגל הוא על ידי עשיה, על כן כתב האריז"ל לעסוק במשא ומתן דוקא ביום שלישי ורביעי שהם ימי עשיה".
משה רבנו
בו ביום שנולד משה רבנו הוא כבר הלך על רגליו, והיה משוחח עם אביו ואמו. בהיותו בן שלושה חודשים – הוא התנבא ואמר: "אני עתיד לקבל תורה מתוך להבי אש". כן מפורש במדרש רבה (דברים יא, י).
\
משה רבנו שהה בשמים במשך ארבעים יום רצופים. כיצד ידע משה מתי יום ומתי לילה? "בשעה שהיה הקב"ה מלמדו מקרא – היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו משנה – היה יודע שהוא לילה". כן מבואר במדרש תהלים (יט, ז).
\
משה רבנו נמצא בכל דור ודור. כן כתב הגר"א בביאורו למשלי (ל, ד): "בכל דור ודור יתלבש משה בתלמיד חכם הגדול שבאותו דור, והוא נקרא בנו".
משולש ברמודה
קיים מקום בים, שכל מתכת שתעבור מעליו – תשאב פנימה למעמקי הים, גם אם זו תהיה ספינה ששטה במקום זה וגם אם זה יהיה מטוס שטס מעל מקום זה. מקום זה נקרא "משולש ברמודה".
הסיבה לכך היא – אומר הרש"ש (ברכות ח, א) – משום שבקרקעית הים באותו מקום יש אבני מגנט שתכונתם למשוך את הברזל אליהם.
משכן
בעת העברת המשכן ממקום למקום, לא רק המשכן עצמו עבר מקום, אלא גם הקרקע שעליה נבנה המשכן, אף היא נעקרה ממקומה ועברה למקום החדש. כן כתב בעל שו"ת "משנה הלכות" (חי"ד סימן רפא): "בנסיעת המשכן, קרקע המשכן נמי נעתקה ונסעה עמהם... ולא קדשו כל פעם קרקע חדשה להעמיד שם המשכן".
\
בעת עשיית המשכן – ה' נתן חכמה רבה לא רק לאנשים שעסקו במלאכת המשכן, אלא גם לבהמות. כן מבואר ב"מדרש רבה" (שמות פרק מח). המדרש לומד זאת מהפסוק (שמות לו, א): "אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה".
\
גובהו של אהרן הכהן היה עשר אמות, וגם גובהו של המשכן היה עשר אמות, ועם כל זאת אהרן היה נכנס למשכן בהיותו חבוש במצנפת, וזאת מבלי לכופף את ראשו. כן מובא ב"מושב זקנים" (שמות כו, א).
\
עשן הקטורת היה מתמר ועולה כמקל מהמשכן עד לרקיע השמים, ואפילו כל רוחות שבעולם באות – אין מזיזות אותו ממקומו כמלא נימה. נס זה נצפה לכל באי עולם ושימש כעדות שהשכינה שורה בישראל. כן מבואר ב"מדרש תנחומא" (שמות לח, א).
משנה
אשר בן יעקב ניצב בפתחו של גהינם, וכל אדם שלמד בחייו משניות ויודעם – אשר בן יעקב מצילו מן הגהינם. כן כתב החיד"א (בספרו "מדבר קדמות" עמוד יד), בשם הרב "חזון נחום" (בהקדמתו ל"מדרש תלפיות").
\
ישנן משניות שנשארו בידינו בדיוק באותה לשון כפי שהן נאמרו מפי השכינה למשה רבינו, ללא שום שינוי – "כל משנה שאין בה מחלוקת, כך היתה מסורה בלשונה וכהווייתה ממשה רבינו ע"ה, ומהאי טעמא אמרינן פרק 'איזהו מקומן' בכל יום, מדאין שם שום חולק, כך נמסרה לנו בלשונה ממשה רבינו ע"ה מפי הגבורה". כן כתב ה"תפארת ישראל" בפירושו על מסכת מכות (פ"ג, מ"ג, בועז אות ג).
מסיבה זו – מבאר ה"תפארת ישראל" – "נקטה המשנה ב'איזהו מקומן' לשון קלעים, למרות שבמקדש לא היו קלעים, משום דבימי משה רבינו היו רק קלעים".
\
אדם שיצרו מתגבר עליו ביותר ואינו מרפה ממנו – ירבה בלימוד משניות, "שלימוד משניות מסוגל ביותר לבטל היצר הרע". כן כתב החיד"א בספרו "מדבר קדמות" (עמוד סט).
\
הסיבה שבדורות האחרונים נתמעטה הפרנסה, ורבים רבים לא מצליחים להביא טרף לביתם, היא משום שממעטים בלימוד משניות. כן כתב רבי חיים פלאג'י ("תשובה מחיים" אות מט): "בדורנו נתמעט הפרנסה ותרד פלאים, מסיבת כי נתמעט לימוד המשניות, והיינו כי משנה הוא כחשבון הפרנסה, וכיון שהאדם מרבה בגירסת המשנה – יתרבה לו הפרנסה".
משקל
לאדם נדמה כי לאחר אכילתו הוא שוקל יותר מלפניה, אך אין הדבר כן, אלא אדרבה, לפני האכילה האדם שוקל יותר מלאחר האכילה. כן כתב ה"שיטה מקובצת" (ערכין יט, א) בשם הרא"ש.
משקפיים
כהן שאינו רואה היטב – פסול לעבודה מחמת היותו בעל מום. אם הוא ירכיב משקפיים – הוא כבר לא יהיה בעל מום, אך הוא יפסל מדין "מרובה בגדים". במה דברים אמורים, בכהן שיש לו מספר גבוה, שאינו יכול לראות בלעדי המשקפיים, אך אם יש לו מספר נמוך, כך שאינו נזקק כל כך למשקפיים – אינו נפסל אם אינו מרכיב משקפיים. כן אמר הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן (הו"ד בספר "אפיקי איל" עמוד ב).
משרה
אדם שקיבל משרה תורנית או ציבורית – שכלו מתחזק והוא נהיה חכם יותר וחריף יותר. כן כתב בעל "לקוטי שושנה" (מע"כ אות ב): "כשהקהל ממנים פרנס על הציבור, כמו גבאי וממונה ודיין, אז נהיה יותר חריף ומנהיג ממה שהיה קודם, וכולם תמהים עליו דלא היה כל כך מקודם".
כמו כן, אדם שנתמנה למשרה מסויימת – הוא מקבל משמים את הכח והאומץ הדרושים למשרתו החדשה. כן כתב בעל "דברי שאול" (אמור, ד"ה ונקדשתי): "מי שנתמנה לענין מינוי איזה דבר – הקב"ה נוטע בלבבו כח ואומץ והוא מוצא בנפשו עוז לענין הלז, וזה האות והמופת כי ה' בחר בו".
\
קבלת משרה חדשה נחשבת ל"שינוי השם", ומשנה את מזלו של מקבל המשרה מרעה לטובה. כן כתב ה"חת"ם סופר" (חידושים, בבא קמא סו, ב).
מתיבתא דרקיעא
רבי ירמיה, לאחר פטירתו, נתמנה בשמים לשאול את כל השאלות הנשאלות במתיבתא דרקיעא. כן מבואר ב"שער הגילגולים" (מ"ב) בשם האריז"ל: "כבר ידעת, כי זה רבי ירמיה תמיד היה שואל שאלות – 'בעי רבי ירמיה'. והנה, היות כי הוא נתכוין לטובה, להגדיל תורה ולהאדירה בשאלותיו, וביישוהו ואפקוהו מבי מדרשא, ולכן יש לו שכר גדול למעלה, כי כל השאילתות הנשאלות במתיבתא דרקיעא – הוא שואל אותם, ונשאלות על ידו".
מתיבתא של רש"י
אדם שמקפיד מידי שבוע בשבוע לסיים את פרשת השבוע עם פירוש רש"י – מובטח לו, שבהגיעו לעולם האמת הוא יהיה לכל הפחות במתיבתא של רש"י. כן כתב בעל "דברי יצחק" (אות קכא), בשם מוהר"ש מבעלזא.
מתיקות התורה
הרוצה לחוש במתיקות התורה – יבחר לעצמו סוגיה מסויימת באיזה מקום בש"ס, וילמד אותה לבדו ללא הגבלת זמן, להבינה על בוריה, עד שיהיו כל חלקיה ופרטיה ברורים אצלו היטב, ואז יווכח פתאום כי מתוך עיון זה מתעוררת בו סקרנות בסוגיה. אלא שעליו להזהר שהמטרה לא תהיה לדעת לצטט את כל מה שנכתב במפרשי הסוגיה, אלא להבין ולעיין בה עד דק. מקור הדברים נמצא בספר "שבילי התלמוד" (פרק כ, עמוד קלא).