הפלא ופלא - אות ש - חלק ה | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - -
שמואל
כל ידיעותיו הרחבות בכל חכמות העולם של שמואל נלמדו אך ורק בעת היותו בבית הכסא. כן כתב "רבנו בחיי" (פרשת נצבים) בשם המדרש: "שמואל אמר: אין התורה מצויה לא באסטרולוגין ולא באצטגנינין. אין התורה מצויה אלא במי שמתעסק במלאכת שמים. אמר לו לשמואל: הלא אסטרולוגוס אתה? אמר להם: מימי לא הסתכלתי בחכמה זו אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים".
שמונה עשרה שנה
נער שגילו מתחת לגיל שמונה עשרה – אינו "גבר בגוברין", כלומר אין בכוחו לדרוש את האמת ולעמוד על ביצועה.
מסיבה זו, "אינו ראוי לדון אלא מבן י"ח ומעלה, דאז הוא גבר בגוברין, ויש בו כח להציל העני מיד גוזלו, שהוא אחד מהמידות שצריכים להיות בדיין". כן כתב הסמ"ע (חו"מ סימן לה, ס"ק ב).
שמונים שנה
בהגיע אדם לגיל 80 – נסתיימה השותפות של הוריו בו. כידוע, שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואמו. מכח שותפות זו אדם חי עד 80 שנה. בהגיעו לגיל 80 – החיים הם רק מידיו של הקב"ה. כן אמר רבי יהודה צדקה.
זאת כוונת הכתוב – מבאר הגר"י צדקה – "אבוא בגבורות ה' אלוקים אזכיר צדקתך לבדך". "אבוא בגבורות" – כשאדם בא לגיל גבורות (80), "אזכיר צדקתך לבדך" – כי משלושת השותפים נשאר רק הקב"ה.
שמות הקודש
אדם שמקדש את עצמו – ניתן לראות את אחד משמות הקודש חרוטים על פניו באופן ברור. כן כתב בעל "מאור ושמש" (כי תשא רעד): "כשהאדם מקדש את עצמו והולך בקדושה תמיד – אזי שורה על פניו שמות הקדושים, וזהו צלם אלקים, דהיינו שמותיו יתברך שמו; ובודאי גם עתה בדור הזה ראיתי על איזה אדם שם הוי"ה על פניו כראוי".
\
מראשי התיבות של כל הנשמה תהלל, ומסופי התיבות של מהרה בתפארת עוזך (כה"ת. אותיות אלו הם האותיות שאחרי אותיות שד"י) יוצא שם קדוש, אחד מע"ב שמות הקודש, הממונה על השמדת אוייבי ישראל, שעל ידו הרג משה את המצרי; וכל המכוין בו – "יהיה שמור וניצול מאדם רע ותפילתו תתקבל תמיד". כן מבואר ב"כתבי האריז"ל" ובסוף ספר "חסדי אבות" לחיד"א וב"שער מאמרי חז"ל" (שבת קכח, א) וב"כף החיים" (טו"ב, כא).
\
במזמור "יענך ה' ביום צרה" ישנם מספר שמות קדושים, שעל ידם יהודה המכבי ניצח במלחמותיו, ולכן יש להזהר לומר מזמור זה בכוונה רבה. כן מבואר בספר "שפתי רננות" (עמוד ריג), בשם אה"ח.
\
מראשי התיבות של "אתה גיבור לעולם אדני" יוצא שם קדוש (אגל"א), שבו דנים את בני האדם לחולי או לרפואה, לחיים או למוות. דוד המלך היה משתמש בשם זה לפעול ישועות בעם ישראל. כן מבואר ב"פרי עץ חיים" (שער העמידה פ"כ).
שמחה
אדם ששרוי בשמחה תמידית – אין מחלה בעולם שיכולה להכריעו. כן כתב הגר"א בביאור הפסוק (משלי יח, יד): "רוח איש יכלכל מחלהו" – "כשהאיש תמיד בשמחה, אף שתבוא עליו מחלה חס ושלום, הוא יכלכל מחלה, בשמחתו יבטלנו".
\
השמחה גורמת "שיתחזקו כוחות האיברים לפעול פעולותיהם כראוי, ויתעכל המזון עיכול טוב בקלות, וייטיב מראה הפנים, ויתחזק אור העיניים וכל ההרגשות, ויתחזק אור השכל. ולכן, ראוי לאדם לשמוח בחלקו בימי הבלו ולא יבקש יתרונות". כן כתב הגר"א.
\
בזמן שאדם שרוי בשמחה – שכלו מתחזק והוא נהיה חכם יותר. כן כתב בעל "לקוטי שושנים" (מע"כ אות ב): "מי שמכבדין אותו – מתחזק לבו ומתרבה שכלו, דברבות השמחה יתחזק כח השכל, ומזה תשמע, דכשהקהל ממנים פרנס על הציבור כמו גבאי וממונה ודיין – אז נראה יותר חריף ומנהיג ממה שהיה מקודם, וכולם תמהים עליו דלא היה כל כך מקודם".
\
אדם שבפתע פתאום מתעוררת בלבו שמחה ואהבה לה' – לא ישוחח עם שום אדם בעולם עד לאחר שתצא השמחה מלבו. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תשעג): "אדם שנפל לו בלבו פתאום שמחה ואהבה לה' – לא ידבר אז עם שום אדם עד שתצא מלבו".
\
שמחה פתאומית – מסוכנת מאוד ועשויה לגרום לעילפון. כן כתב "רבנו בחיי" (פרשת ויגש): "בדרך הטבע, כאשר תבוא שמחה פתאום על האדם, יתעלף ויהיה כמת. וטעם הדבר, כי יפתח הלב ויתרחב פתאום והחום הטבעי שבתוך הלב יוצא ממנו ויתפשט בחיוני הגוף, ואז ישאר הלב מבפנים קר, ומתוך כך בא לידי עילוף. והענין הזה ברוב הוא נמצא בזקנים ובבני אדם חלושי הכח בבוא להם השמחה פתאום".
שמחה; צער
כשאדם שמח – פסיעותיו מתארכות, וההליכה נעשית קלה עליו. כשאדם בצער – פסיעותיו מתקצרות, וההליכה קשה עליו. כן מבואר במסכת כתובות (סב, א).
חז"ל (שם) מספרים על יהודי וגוי שהלכו יחדיו. הגוי לא הספיק להדביק את קצב ההליכה של היהודי, ולכן הזכיר לו את חורבן בית המקדש כדי לצערו, דבר שגרם לו להאט את קצב הליכתו.
\
סוג הדמעות שיורדות מחמת צער וכאב הם שונות מסוג הדמעות שיורדות מחמת שמחה. השוני הוא בטמפרטורת הדמעות. דמעות שיורדות מחמת צער וכאב הם דמעות חמות, ואילו דמעות שיורדות מחמת שמחה הם קרות. כך כתב בעל ה"שבט מוסר" (פרק יא).
שמחת אב
בו ברגע שלבו של אדם מתמלא שמחה מחמת החכמה שלמד – בו ברגע גם לב אביו מתמלא שמחה, גם אם הוא נמצא בארץ מרחקים, שכן "האב ובנו הם משורש אחד", "כמו האבן הנקרא מגנט שחתכוהו לשנים, כשחלק האחד יתנועע גם השני יתנועע, אף שהיה מרחוק בקצה הארץ, כן הוא טבע שורש הבן – בעת שמחת לבו גם אביו ישמח בלבבו". זו כוונת הפסוק: "בני אם חכם לבך – ישמח לבי גם אני" (גר"א משלי כג, טו).