הפלא ופלא - אות ש - חלק ג | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

שונם

"שונם" הוא מקום קבורתה של האשה הגדולה – השונמית. מקום זה מסוגל לפקידה בזרע של קיימא.

"בעמק יזרעאל יש מעיין הבוקע מאבן חלולה, ומעליו הר גבוה, ובראש ההר יש אויר נפלא הנושם מארבע כנפות הארץ, ושם היתה עלית הקיר שבנתה; והמקום הזה, הידוע בשמו 'שונם', הוא מקום המסוגל לברכה לילדים, כפי שאלישע בירך אותה, ודבר אלוקינו יקום לעולם, ולכן ברכת הנביא שורה על המקום, ומסוגל להתפלל על ילדים". כן כתב בעל "כפתור ופרח".

שוע

"שוע" – איש הכנעני שיהודה נשא את בתו – היה לא אחר מאשר עשו הרשע. כן כתב רבי שמואל קלונימוס (הו"ד ב"מדרש תלפיות" אות י' ענף יהודה). נמצא, כי יהודה היה חתנו של עשו הרשע.

רבי אליהו כהן, בעל "מדרש תלפיות" (שם), כותב על כך: "אם קבלה נקבל שיהודה לקח בתו של עשו, אף שהדבר קשה עד מאוד, איך לקח בתו של מי שהיה מחזיק עצמו עבודה זרה".

שועל

נשיכת שועל מזיקה במיוחד, משום ששיני השועל עקומות, וכאשר הוא שולף את שיניו מבשרו של הננשך, נתלשים ממנו חתיכות בשר. כן מבואר ב"אוצרות הקדמונים", בשם רבנו יצחק בן ראובן.

שושנה

אדם שחלה במחלת השושנה – ימרח על השושנה שמן שנותר בכוסיות שהודלקו לנרות חנוכה (בשם ה"בעל שם טוב" והגה"ק מקאצק).

לדעות אחרות, אין הכוונה לשמן שנותר בכוסיות, אלא לשמן שנותר בקנקן שממנו מזגו לכוסיות ("שיח שרפי קודש" ח"א, אות שסט).

שו"ת מן השמים

"שו"ת מן השמים" חובר על ידי רבנו יעקב החסיד, שהיה עורך שאלת חלום על דברים שהסתפק בהם להלכה, ובספר זה קיבץ את כל הפסקים שנמסרו לו בחלום. החיד"א בספרו "ברכי יוסף" (סימן תרנד) סמך על דברי "שו"ת מן השמים" להלכה, ואף חזר בו מפסקיו בעקבות מה שראה ב"שו"ת מן השמים".

לעומתו, בעל "שבולי הלקט" (סימן קנז) לא הסכים לפסקיו, משום שאין להשגיח לדברי חלומות, ואפילו לחלומו של אדם גדול.

שותפות

אם ראית אדם שמזלו הטוב גובר – עשה עמו שותפות, "לפי שכל עסק שיש לך עמו מתברך. ומכל מקום לא ימכור לו דבר וכן לא יקנה ממנו דבר, שהרי על ידי שמזלו מבורך, הרי יתכן שאתה תפסיד שיעלה לך ביוקר לקנות, או תצטרך בגלל מזלו למכור בזול. אלא תעשה שותפות עמו". כן מבואר במסכת בבא בתרא (קיב, א) וב"מאירי" (שם).

שחיטה

היה מקרה בו הורה בעל שו"ת "הלכות קטנות" (ח"א סימן רמט) כי שחיטת צוואר התרנגולת תהיה כשרה, אך ורק אם ישחטו בו זמנית צוואר תרנגולת נוסף.

ומעשה שהיה כך היה: במקום מסויים נולדו שני אפרוחים מחוברים מן הצד, והיו ממש כשתי תרנגולים שלהן שני ראשים, שני צווארים וארבעה רגליים, וכל אחד היה אוכל בפיו מן המאכל שנתנו לו, רק שהיו לבשר אחד מחמת שהיו דבוקים מן הצד, והורה בעל הלכות קטנות: "אם יחיו י"ב חודש – ישחוט שני ראשין כאחד שלא יבוא לידי שהייה".

שחיטת אווז

ברמ"א (יורה דעה סוף סימן יא) מובא בשם התשב"ץ, כי יש שוחטים שנזהרים שלא לשחוט אווז בחודשים טבת ושבט, אלא אם כן אוכלים מלבו (או כבדו, או רגליו, או שומנו – ראה ש"ך ו"כרתי ופלתי"), משום שקיימת קבלה, שיש שעה אחת באותם חודשים שהשוחט בה אווז – ימות השוחט, אם לא אוכל ממנה.

שחיקה

אדם שחש בשחיקה, תשישות, דיכאון או עצבות – יקדיש מספר דקות מידי יום ביומו, בהם ימנה ויפרט את החסדים שה' עשה עמו עד עתה, יודה לה' עליהם ויבקש ממנו שימשיך בחסדיו עמו. תוך פרק זמן קצר ביותר כוחות שמחה וחיות יציפו את כולו. כן מבואר בספר "עצה ותושיה" (עמוד קמז).

שחיקת סממנים

דיבור בשעת שחיטת בשמים – משביח את הבשמים. מסיבה זו, בשעת שחיקת הסממנים אומר הגזבר "הדק היטב", משום שהדיבור יפה לבשמים (רבנו גרשם כריתות ו, ב).

לדעות אחרות, לא כל דיבור משביח את הבשמים, אלא רק דיבור שמוציא הבל מהפה, כגון אמירת התיבות "הדק היטב", וכן שאר תיבות שיוצאות מן הגרון ("כלבו" בפירושו לסממני הקטורת).

שחליים

חז"ל במסכת שבת (קיג, ב) מספרים על אדם שבתוך מעיו גדל צמח. כיצד קרה הדבר? אדם זה אכל אדמה ולאחר מכן אכל צמח שנקרא שחליים, ונקלטו השחליים באדמה שבתוך מעיו וגדלו שם עד שהגיעו ללבו וקדחו בו חור ומת.

שטים

השותה מים ממעין שטים מקבל תאוה לזנות. כך מבואר במדרש רבה (במדבר כ, כב), כי מכיון שבאו ישראל לשטים ושתו מימיו – נפרצו בזנות, שנאמר (במדבר כה, א): "וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב", כלומר, מחמת שישבו ישראל בשטים, הם נתפתו לזנות אל בנות מואב.

מעין שטים נמצא בבקעת יריחו הסמוכה לצוער – אחת מערי סדום. מעין זה היה משקה גם את אנשי סדום, ולכן הם היו רעים וחטאים לה'. כן מובא במדרש רבה (שם).

שטן

"בכל מקום שאתה מוצא אכילה ושתיה – השטן מקטרג". במה דברים אמורים, אם אין מביאים מלח, אבל אם מביאים מלח – אין השטן מקטרג. כן מבואר במדרש רבה (פרשה לח) ובתוספות (ברכות מ, א).

שידוכי נכרים

בספר "חוות יאיר" (שו"ת, סימן קפה) מובא, כי קיימת קבלה בידו מפי גדולים וזקנים, שמי שמתעסק בשדכנות של גויים – לא ייצא נקי מזרע שמקדיח תבשילו.

מאידך, המהר"י אסאד (שו"ת "יהודה יעלה" ח"א יו"ד סימן רל) סובר, שאף בנישואי גויים יש מצוה, משום שהבורא ברא את העולם כדי שיתרבו בו בני אדם, וכלשון הפסוק (ישעיה מה, יח): "לא תוהו בראה לשבת יצרה".

שידוכים

בחור שמוצף בהצעות שידוכים – לבסוף ינשא לאשה שאינה ראויה לו, שכן, אם ינשא לאשה טובה, "נמצא רבים מצטערים על ידו".

כמו כן, בחורה שמוצפת בהצעות שידוכים – לבסוף תנשא לבחור שאינו הגון לה, שכן אם תנשא לאיש טוב, "נמצא רבים מצטערים על ידה". כן מבואר בספר "חסידים" (סימן שפו).

\

קבלה מפי רבי אליהו לופיאן, כי משפחה המעוניינת שאחד מבניה יתארס במהרה – אחד מבני המשפחה יניח בחול המועד פסח את הזרוע שהיה מונח על השולחן בליל הסדר בתוך הכיס הימני של חליפתו של הבחור הרווק ללא ידיעתו, וכאשר הרווק ילבש את חליפתו ויגלה את הזרוע בכיסו – מובטח לו שעד חג הפסח הבא הוא יהיה מאורס.

קבלה נוספת מפי רבי אליהו לופיאן, כי אדם הרוצה למצוא את זיווגו מהר ובקלות – יפתח את שתי ידיו ויפרשם כלפי השמים בעת ברכת כהנים הנאמרת בראש השנה, כאדם המבקש שיירד שפע וברכה על צרכיו.

\

מקובל מבעל ה"לשם", שאמר למעוכב שידוך, שלאחר ג' פסיעות של "עושה שלום", לפני שחוזר למקומו, יאמר את מזמור "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים" בכוונה, "ורבים, רבים, עשו זאת ונושעו". כן מורה רבי חיים קנייבסקי (הו"ד בספר "מנחת תודה").

\

זמן ברכת הלבנה הוא עת רצון מיוחדת. לכן, יש לאדם לבקש על צרכיו בעת ברכת הלבנה, ובעיקר יבקש מה' שיזמין לו את בת זוגו האמיתית. כן כתב בעל "בית יצחק" (פרק טז).

ב"כף החיים" (או"ח סימן תכה) מובא, כי אמירת ברכת הלבנה במתינות ובכוונה, במנין אנשים – מסוגלת למנוע עיכובים במציאת השידוך.

שיחת דקלים

כיצד ניתן להאזין ל"שיחת דקלים"? "בני אדם הבקיאים בה, פורסים סדין בין שני אילנות ביום שאין רוח נושבת ועומדים בין שני דקלים, ורואים האיך ינועו חריותיהם, ויודעים בזה כמה דברים". כן כתב ה"ערוך". הוא מספר, כי "אמרו על מר אברהם גאון שהיה בשנת אלף לשטרות, שהיה מכיר בשיחת דקלים".

שיחת עופות

במסכת גיטין (מה, א) מספרת הגמרא על רב עיליש שנשבה על ידי הנכרים וכלאוהו עם אסיר נכרי. יום אחד הגיע עורב לקרבתו של רב עיליש, וצווח. האסיר הנכרי ידע את שפת העופות, ורב עיליש שאלו מה אמר העורב? הנכרי השיב, שהעורב אומר: "עיליש ברח, עיליש ברח". כלומר, כעת קיימת הזדמנות לברוח מהשובים מבלי להתפס. רב עיליש לא שעה לדברי העורב, מפני שהעורב שקרן הוא.

אולם, בנתיים הגיעה יונה הומה, ולאחר שהשבוי הנכרי פירש שבהמייתה מתכוונת גם היא לומר "עיליש ברח, עיליש ברח" – עשה עיליש כדבריה, משום שהיונה דוברת אמת.

שימושא דאוירא דשידי

קפיצת הדרך על ידי שדים נקראת בספרי הקבלה "שימושא דאוירא דשידי".

רבי חיים ויטאל (מאמר "פסיעותיו של אברהם אבינו", אות עה) כתב: "יש מי שעושה קפיצות הדרך על ידי שדים, וכנמצא לספרי המוקבלים הראשונים על הרב רבי אליעזר מגרמיזא ז"ל, שהיה משתמש בשימושא דאוירא דשידי, והיה עושה קפיצת הדרך כשבא מארצו עד מקום הרמב"ן ז"ל, ללמדו חכמת הקבלה האמיתית".

שינה

הזמן ביממה בו גופו של אדם גדל – הוא: בזמן שהוא ישן. כן כתב הגר"א (ראה רע"מ יז, ב, בהשמטות): "הצמיחה וגידול האדם הוא בשינה, שמסתלק הנשמה ורוח אינו מחוזק, אז מתחזק כח הצומח שנשאר לבדו בגוף". ומכאן למדנו על חשיבותה של השינה בתקופת החיים בה גדל גופו של אדם.

\

בספרים הקדושים מובא, כי שינה עם בניו הקטנים מועילה מאוד לחלומות טובים ולבריאות הגוף. כן כתבו הגאונים (ראה "אוצר הקדמונים" פרק קכא, אות טו).

\

כשאדם נתון בצרה, לפעמים הוא לא יצליח להרדם, ולפעמים הוא ישאב לתוך השינה. הכיצד? אדם שנתון בצרה שיש סיכויים לצאת ממנה – הוא לא יצליח להרדם, כי הוא שקוע במחשבות מה וכיצד לפעול. מה שאין כן אדם שאין לו עוד תקוה – הוא ישאב לתוך השינה. כן מבואר ב"אלשיך" הקדוש (יונה, על הפסוק מה לך נרדם).

שינוי השם

קיימת סכנה עצומה לשנות שם לחולה. כן כתב בעל "באר מים חיים" (בראשית, עה"פ ויצר ה' אלוקים מן האדמה): "חלילה לשנות שם אדם חולה, אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוח הקודש, כי שם הנקרא לאדם בעת הוולדו, ודאי רובו ככולו מזדמן מאת הקב"ה באשר הוא שמו למעלה, והוא חיותו של אדם כל ימיו".

זאת ועוד, "השם מורה על המהות, ואם כן, חילוף השם מורה על חילוף המהות, ולזה החמירו מאוד בשינוי השם". כן כתב בעל "נוה שלום" (הו"ד ב"מעבר יבוק", שפתי רננות מאמר ג).

יתר על כן, גם "המוסיף שם לחולה ואינו יודע שורש נשמתו – מסכן נפשו ונפש בני ביתו". כן כתב בעל "רועה אבן ישראל" (עמוד קצג).

מאידך, בשעת הצורך ובאופן הנכון, "שינוי השם מועיל לחולה, כי לפעמים אידחי גברא מקמי גברא", כמבואר ב"צדקת הצדיק" (אות פ).

\

קבלת משרה חדשה נחשבת ל"שינוי השם", ומשנה את מזלו של מקבל המשרה מרעה לטובה. כן כתב ה"חת"ם סופר" (חידושים, בבא קמא סו, ב).

שיעבוד מצרים

מכל התינוקות שהושלכו ליאור על ידי המצרים, אפילו תינוק אחד לא מת, אלא היאור היה פולט אותם למדבר, והקב"ה היה מזמן סלע לפיו של כל תינוק, שהיה מניק אותו. כן מבואר ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק מא).

\

בזמן בו עונו בני ישראל במצרים, ילדי ישראל היו גובהים בקצב כה מהיר, עד שגובהו של ילד בן שנה היה כבן עשרים שנה. כן כתב רבי אליעזר נחמן פואה, תלמידו של הרמ"ע מפאנו ("מדרש בחידוש" על הגדה של פסח, ד"ה ורב כמה שנאמר).

שיער

שערותיו של אדם ממשיכות לגדול לא רק בחייו, אלא גם לאחר מותו – אם הוא יהיה במקום לח. כן כתב "רבנו בחיי" (במדבר ו, ב).

\

גידול שיער הראש גורם לדאגות. כן כתב בעל "צמח ה' לצבי" (פרשת נשא): "אמרו חז"ל: המגדל שיער – מגדל דאגה. והטעם, שהשערות הם מותרות הגוף, ועל ידי שמגדלם – נולד כח בנפשו לחשוב אחר מותרות עולם הזה, ודואג תמיד ואינו שמח בחלקו, ולכן אין לגדל שיער".

\

ככל שגדלים השערות, כך מתקטנים המוחין. כן מבואר בספר "כנסת ישראל" (עמוד נו): "שלמה המלך ע"ה לא היה לו כי אם מעט שערות, כי שערות הוא קטנות המוחין, ואצל שלמה ע"ה כתיב: 'ויחכם מכל אדם', לכן היה לו מעט שערות, וכן הוא האמת".

\

ריבוי שערות מורה על ריבוי תאוה. כן מבואר ב"תפארת יונתן" (פרשת נשא): "שיער מורה על מותרות כנודע, כי לריבוי שערות – ירבה חמדת המותרות, ולכן עשו מלא שערות – היה מלא תאוה, ואמר 'הלעיטני נא'".

\

על פי שערו של אדם ניתן לזהות את מחשבותיו. כן כתב הגאון מוילנא (שיר השירים): "עד הלחיים הוא גבול המחשבה, כי מכאן ולמטה מתחיל הדיבור. וידוע שמחשבתו של אדם ניכר מהשיער ליודעים מחכמת הפרצוף".

\

שערות הראש נושרות יותר משאר שערות הגוף. כמו כן, שערות הראש מלבינות מוקדם יותר משאר שערות הגוף. הסיבה לכך מובאת ב"אבן עזרא" (ויקרא יג, מא), מכיון שמשתמשים עם הראש הרבה יותר מכל שאר האברים, "ונתייבש שם הליחה ונושרות השערות שם קודם".

\

שיער לבן או נוטה ללבן – משמש סימן לחולשה, תשישות וחסרון כח. כן מבואר ב"כלי יקר" (ויקרא יג, ג): "כל שיער לבן הוא סימן חולשה בגוף, והלבנת שיער האדם לעת זקנתו יוכיח, וכן כל הסוסים הלבנים תשושי כח, וכן כל כבש לבן אינו טוב כמו צבע של שאר מיני שיער, כי כל מראה לבן מקורו מן הליחה הלבנה הגורמת העצלות, כי כל פעולת כל עצל לא בחיל ולא בכח".

שי"ק

שי"ק – ראשי תיבות: "שם ישראל קודש". כאשר גזרה המלכות לתת שמות משפחה, סירב ראש משפחת שי"ק לתת למשפחתו שם גויי, ובחר בשם שי"ק – המורכב מראשי התיבות "שם ישראל קודש"; ולמען לא ישכחו כי השם שי"ק הוא בעצם ראשי תיבות – הקפידו בני המשפחה לכתוב את התיבה שי"ק עם גרשיים.

המהר"ם שי"ק הוא מיוצאי חלציה של משפחה זאת.

שיר השירים

"כל הרפואות שבעולם רמוזים וכלולים במגילת שיר השירים". לכן, אדם שזקוק לרפואה או לישועה כל שהיא – "יכול להפקד בברכת ישועה ורחמים על ידי אמירת שיר השירים". אם החולה אינו יכול לאומרה בעצמו – בני משפחתו או ידידיו יאמרוה עבורו. כן מבואר בספר "מעם לועז" (שיר השירים, בסוף הפתיחה), ובספר "דברים נפלאים" (עמוד קיז).

יש אומרים שהזמן המסוגל ביותר לכך הוא קודם אור הבוקר. כן מבואר בספר "ישועות יעקב".

\

אדם שמקפיד לקרוא את מגילת "שיר השירים" בנעימה וזמרה מידי ערב שבת – מובטח לו שימחלו לו על כל העוונות שנכשל בהם באותו שבוע. כן כתב בעל "מילתא בטעמא" (סימן רצו).

שיר של פגעים

מזמור "יושב בסתר" נקרא "שיר של פגעים", מפני שאמירתו מתוך אמונה מוחלטת במה שנאמר בו – משמשת כמסך המגן על האדם מפני כל נזק ופגע. בכוחו של מזמור זה גם להעביר מעל אומרו את רוח הטומאה ולהצילו מדינה של גיהנם (שבועות טו, ב; "שבלי הלקט" קכט; יעב"ץ בסידורו "עמודי שמים" דף פט).

שירה ונגינה

על כוחה העצום של הנגינה כתב הגר"א: "כי רוב טעמי התורה וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני הזוהר – אי אפשר לידע בלעדי חכמת הנגינה, ועל ידי הנגינה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה הקדושה", כמבואר בספר "פאת השלחן" (בהקדמה, ד"ה ורבנו הקדוש).

\

ההשתוקקות לשירה וזמרה קיימת אצל נשים בעוצמה רבה יותר מאנשים.

הסיבה לכך היא – אומר רבי יששכר דב מבעלז זצ"ל – משום שמקור השירה הוא בבית המקדש, על חמש עשרה המעלות, ושם היו עומדים הלוים ומשוררים. והנה המרחק בין חמש עשרה המעלות לבין המקום שבו עמדו האנשים בבית המקדש, היה גדול יותר מהמרחק שבין המעלות למקום שבו עמדו הנשים, ולכן טבע השירה אצל הנשים חזק יותר.

\

שמיעת שירה ונגינה מאדם רשע – מפריעה לעבודת הבורא. מאידך, שמיעת שירה ונגינה מאדם כשר – מסייעת לעבודת הבורא. כן מבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" (ג): "הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע – קשה לו לעבודת הבורא, וכששומע ממנגן כשר והגון – אזי טוב לו".

\

נוהג העולם, שכאשר תינוק בוכה, מרגיעים אותו על ידי שירה. מה הסיבה ששירה מרגיעה אותו? "מפני שנפשו מורגלת בקול נגינה דלעילא, ומרגשת עוד הניגון טרם נתלכלך בחטאיו, ואחר כך נשכח ממנו". כן מבואר בספר "שומר אמונים" (מאמר צהלי ורני, פרק כ).

\

קיימת סכנה לשנות ניגונים. כן כתב המהרי"ל, (הלכות יום הכפורים דף מז, ב), ואף סיפר, שפעם שינה ניגון, לימים מתה בתו ביום הכיפורים, והצדיק עליו את הדין באומרו שלקתה בתו על מה ששינה ממנהג המקום.

שירי עגבים

אדם ששר עם נשים שירי תפלות – סופו שמתגלגל בשור. כן כתב ה"ריקאנטי" (פרשת כי תצא). זו הסיבה – הוא כותב – שאסור לחסום שור בדישו, כי מכיון שהמשורר עם הנשים מתגלגל בשור, די לנשמה שנמצאת בגילגול השור, ואל תוסיף צער על צערה שלא תוכל לפתוח את פיה.

שירת האזינו

כל מה שהיה מאז שנברא העולם, וכל מה שיהיה עד סוף העולם – הכל כלול ונמצא ב"שירת האזינו". כן כתב הרמב"ן (סוף פרשת האזינו).

\

סודה של שירת האזינו "גדול ורם", והלומדה בכל יום – "ניצול מאפיקורסות ומדעות כוזבות". כן כתב בעל "אגרא דפרקא" (אות קטו).

לא רק בלימוד השירה ישנה מעלה, אלא אף בקריאתה, "כי על ידי קריאתה לא יוסר הצלם אלוקים מעליו, ולא יארע לו שום רע בעולם באותו היום כלל". כן כתב בעל "יפה ללב" (ח"ב או"ח ס"ס א), בשם בעל "אמתחת בנימין".

שישים שנה

חז"ל מספרים (מועד קטן כח, א) על רב יוסף שעשה סעודה לחכמי ישראל ביום הולדתו השישים. הוא ביאר זאת בכך, שעתה יצא מחשש עונש כרת, שהרי עונש כרת הוא מיתה בידי שמים קודם מלאת לאדם שישים שנה.

על רב אשי מסופר (ראה שו"ת "חת"ם סופר", קובץ תשובות סימן מד), שהוא הספיק לחזור על תלמודו פעמיים. הוא סיים את הפעם השניה ביום הולדתו השישים ונפטר לבית עולמו.

שכם

על העיר "שכם" כתב רש"י (בראשית לז, יד): "מקום זה מועד לפורענות". בעיר זו עינו את דינה, שם מכרו את יוסף, בה נחלקה מלכות בית דוד, מלכי ישראל שמלכו בה החטיאו את ישראל בעבודה זרה וכתוצאה מכך נחרב בית המקדש.

העיר "שכם" ביסודה היא לא טובה – אומר הגר"ח פלאג'י – לכן לא זכתה להתיישב על ידי יהודים. הוא מספר על תלמיד חכם שניסה לייסד בשכם ישוב יהודי, בית כנסת וישיבה, אך לפתע הוא הלך לבית עולמו ("תנופת חיים" להגר"ח פלאג'י).

שכר לימוד

יש להזהר במיוחד בתשלום שכר לימוד. "קבלה בידי מפי צדיקים" – כותב האדמו"ר מקלויזנבורג – "שכל מי שישלם שכר לימוד בעין יפה ובזמנו, יעזרהו השי"ת, ויתברך בבנים טובים, וזו הסיבה שרואים לפעמים שאנשים פשוטים זוכים לבנים תלמידי חכמים, מחמת ששילמו שכר לימוד לבניהם כראוי".

\

אל תחסוך מאומה בכסף שמושקע בלימוד ילדיך, כי אין אף פרוטה שהולכת לאיבוד, וגם אם ילדך לא נזקק ללימוד פרטי – יש תועלת מרובה בהוזלת כספים עבורו. כן אמר הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ.

שכרות

הרוצה לשתות יין בליל הסדר, או בפורים, או בכל זמן אחר, אך חושש משכרות או מסחרחורות שימנעו ממנו לקיים את המצוה כהלכתה – לפני שתיית היין יבלע כף שמן זית. כן כתב בעל "מנחת יהונתן" (עמוד תל).

\

שתיית מים לפני שתיית יין מונעת שכרות מופרזת. כמו כן, אכילת חסה או כרוב תוך כדי שתיה – גם היא מונעת שכרות. כן מבואר בספר "שבילי אמונה" (נתיב רביעי).

שלג

הקב"ה שם גבול מקסימלי לגובה השלג, ולכל היותר הוא יגיע לגובהו של אדם בינוני. הסיבה לכך היא, כדי לאפשר חיים תקינים במקומות ישוב. כן אמר ה"סבא מקלם", וביאר כי אין רשות לשלג לחרוג מהגבול שהקב"ה הציב לו, ויהי מה.