הפלא ופלא - אות מ - חלק א | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - -
מ
מאה ברכות
בתוכחה שבפרשת "כי תבוא" ישנם מאה קללות (צ"ח ועוד שתיים בכל חולי וכל מכה). אדם שמקפיד לברך מאה ברכות כל יום – "הם נגד מאה קללות האלה לבטלם". כן כתבו ה"רוקח" (סימן שכ) ובעל "כתנות אור" (בספר "פנים מאירות").
\
כה אמר הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך למשפחה שאחד מבניה חלה במחלה קשה: "איני ראוי לומר לכם, אבל אילו אני הייתי חלילה במצב כזה, הייתי מתחזק במאה ברכות, שתהיה תיבת "ברוך" כמו שצריך, וכן כל הברכה כולה" (ראה ספר "שומר אמת" עמוד רטו).
\
ב"לבוש" (סימן מו) מובא, כי אדם שמקפיד לברך מאה ברכות מידי יום ביומו במתינות ומתוך התבוננות בתוכן הברכות הנאמרות – זוכה לאריכות ימים.
בספר "עיון יעקב" (מנחות מג) מובא, כי ישנם רבבה של מזיקים בימינו של אדם, ועל ידי שמברך מאה ברכות בכל יום, מתקיים בו הפסוק: "ומאה מכם – רבבה ירדופו", כלומר מאה הברכות שתברכו – ירדפו את רבבת המזיקים.
ה"אמרי אמת" (ליקוטים, עמוד קטז) אמר, כי הקפדה על אמירת מאה ברכות כדת וכהלכה מידי יום ביומו – בכוחה להביא את המברך לדרגות גבוהות ביראת שמים.
מאכלות אסורות
אדם שמקפיד על כשרות המאכלים, ומכניס לפיו רק מאכלים כשרים לחלוטין, ונמנע מלאכול ולשתות מאכל ומשקה שיש חשש בכשרותו – מן השמים שומרים עליו בשמירה מיוחדת שלא יכשל במאכל אסור אפילו מתוך אונס. כן מבואר בספר "חכמת חיים" (עמוד קצב), בשם רבי נתן אדלר, רבו של ה"חת"ם סופר".
מאכלי שבת
הגימטריה של כל מאכלי השבת עולה שבע: דג (7=3,4), יין (7=5,1,1), בשר (7=2,3,2), חלה (7=6+1. 16=5,3,8), מרק (7=1,2,4).
\
מאכלי השבת הם סם חיים לבני ישראל וסם המוות לאומות העולם. כן כתב בעל "בני יששכר" (מאמרי השבתות מאמר א, אות יב): "וראיתי לאנשי מעשה שהיו נזהרים מליתן ממאכלי שבת לגויים, ונכון הוא במקום שאפשר להיזהר; ובמקום שאי אפשר, הנה יתקיים בזה: 'כל אוכליו יאשמו', וזאת תהיה כוונת כל מכוין, מאכלי שבת המה סם חיים לישראל וההיפך לשונאיהם, והבן".
\
למרות שעל פי דרך הטבע – מאכל שנתבשל זמן רב מזיק לגוף, מכל מקום, חמין של שבת, לא רק שאינו מזיק לגוף, אלא, אדרבה, הוא מועיל לגוף, ובזה הוא דומה למן. כן כתב בעל "בני יששכר" (מאמר ג, אות א).
\
בעל חיים היחידי הכשר לאכילה שאינו משמיע קול כלל, הוא הדג, ולכן קיימת מצוה לאכול דגים בשבת. כן כתב בעל "אור ישע" (שבת): "לכן המצוה לאכול דגים בשבת, כי בכל מיני בעלי חיים הכשרים לא נמצא שיהיה בהם מין בעל חי שלא ישמיע קול, רק הדג אינו משמיע קול, רק שותק תמיד, על כן בחרו בזה לאכול בשבת, וברמז, שבשבת צריך לשתוק ולא לדבר".
\
בשבת אוכלים קטניות, כי קטניות נאכלות רק על ידי בעלי חיים טהורים ולא על ידי בעלי חיים טמאים. כן מבואר בספר "תפארת אבות" (מנהגי סוליצא, תכד): "שמעתי דבר נפלא, שהעולם אומרים, שלכן זכו הקטניות להיות מאכל שבת, מפני שרק בריות טהורות אוכלים קטניות, ואילו הבריות הטמאות אינם אוכלים אותם".
\
הסיבה שאדם סובל מקיבתו לאחר שבת, אינה משום מאכלי השבת הכבדים, "כי מאכלי שבת אין מקלקלין את הקיבה, רק מאכלי חול הוא המקלקל, כי מאכלי שבת יש בהם ברכה וזנין אותו על יום או יומיים אחר השבת, ולא יצטרך לאכול ביום א' וביום ב', כי מאכלי שבת זנין אותו עד זמן זה, אבל הוא אינו נזהר בזה ואוכל אח"כ ביום א' וביום ב', ועל ידי זה מתקלקל המאגין והקיבה. נמצא, דהמאכלי חול של יום א' וב' המה המקלקלים". כן מבואר בחידושי מהריא"ל (נדרים מט, ב).
\
מאכלים שהוכנו לכבוד שבת – נחשבים ל"מנחות", ושייריהם – ל"שיירי מנחות". ולכן, יש שנהגו להצניע את שיירי המאכלים שהוכנו לשבת, ולחלקם בימי החול לזקוקים לרפואה או לאנשים נכבדים. כן כתבו בעל "בני יששכר" (תמוז-אב, מאמר א) ובעל "אמרי שאול" (פרק טו).
מבול
בזמן המבול תקופת הריונה של אשה נמשכה שלושה ימים בלבד. כן דעת רבי לוי (מדרש רבה בראשית, פרשה לו, פסקה א).
לדעות אחרות, תקופת ההריון נמשכה יום אחד בלבד. כן דעת חכמים (מדרש רבה שם).
מגיני שלמה
הספר "מגיני שלמה" חובר על ידי רבי יהושע ב"ר יוסף מקרקא, שהיה רבו של הש"ך. ספר זה עוסק בישוב קושיותיהם של בעלי התוספות על רש"י. הספר נקרא "מגיני שלמה" על שם שהוא מגן על דברי רש"י – רבי שלמה יצחקי – מקושיותיהם של בעלי התוספות.
מקובל בידינו, כי רש"י התגלה לרבי יהושע, ואמר לו: "בשביל שאתה מציל אותי מפני האריות והכפירים, גיבורים, חריפים בעלי תוספות ז"ל – אתיא לקבלך (אצא לקראתך) לעולם הבא עם כל תלמידי".
ואכן, כך היה. סמוך לפטירתו פנה רבי יהושע לגדולי קרקא שסבבו את מיטתו, ואמר להם: "פנו מקום, שרבינו שלמה יצחקי בא אלי וכל קדושיו עמו, וקיבלני בשמחה להראות לי דרך החיים, באשר עמדתי לימינו תמיד לתרץ קושיות התוספות" (הקדמה ל"מגיני שלמה" מנכד המחבר; החיד"א בספרו "שם הגדולים").
מגיפה
אדם שמבקר חולה ב"חולי המגיפה" – "לא ישב, רק יעמוד וילך, הולך בבית עד שילך משם, ובזה אין רשות למלאך המוות לשלוט בו ולנוגפו". כן מובא ב"מדרש תלפיות" (ענף אהרן, ד"ה ואני קבלתי).
\
רכישת גורן ארונה על ידי דוד המלך לשם בניין בית המקדש התרחשה לאחר שפרצה מגיפה בעם ישראל. מיד לאחר מכן נעצרה המגיפה.
מכאן למדו רבותינו, כי ניתן לעצור מגיפות על ידי קניית מקום לבית כנסת.
רבי אהרן מצאנז זצ"ל העיד על רבי שלום מבעלאזא זצ"ל, כי כאשר הודיעו לו על מחלת ילדים שפרצה וחוללה שמות, הוא ביקש לבדוק אם יש להם בית כנסת משלהם, קנוי קנין עולם ("דיבורים קדושים" בסוף "מגד ארץ").
\
המתמסר למצות הכנסת אורחים ומקבל את אורחיו בסבר פנים יפות, בשמחה ובטוב לבב – אל לו לחשוש מפני מגיפה, גם אם היא פרצה באיזור מגוריו, כי זכות מצות הכנסת אורחים בכוחה לשמור ולהגן עליו ועל בני ביתו שלא ינגף בהם עד אחד. כן מבואר בספר "תוכחות חיים" (עמוד עח).
\
כאשר משתוללת מגיפה – יאמרו את ג' הפסוקים "ה' צבאות", "ה' צבאות", "ה' הושיעה", כל פסוק שלוש פעמים, "ותעצר המגיפה". כן מבואר בסידור "קול יעקב" לר"ק, בסידור ר"ש מראשקוב, ב"אור צדיקים" עמוד התפילה סימן יג ס"ה.
מגן דוד
ציור "מגן דוד" משמש כסגולה מעולה להצלה מכל פגע רע ומכל מיני פורעניות. כן כתב רבי יהונתן אייבשיץ ("לוחות העדות", אלטונה דף עא).
כמו כן – מוסיף רבי יהונתן אייבשיץ – כי ציור "מגן דוד" מועיל מאוד לאשה המקשה לילד.
מהרי"ל דיסקין
מקובל, כי המהרי"ל דיסקין היה יכול לספור בראיה את כמות העלים הנמצאים על העץ. הוא גם יכל להסתכל במכתב ולדעת את מספר המילים שנכתבו בו. הוא יכל גם לדעת את מספר השערות שבראשו של אדם ששוחח עמו.
כיצד ניתן היה לבדוק אם המספר שנקב המהרי"ל דיסקין הוא נכון? לאחר שהשיב מה מספר השערות או העלים, היו תולשים מספר שערות או מספר עלים ושואלים שוב. הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן סיפר שבאופן זה בדקו אותו לא פעם ותמיד הוא צדק.
מודים
לעולם אין הקב"ה מקפח את שכרה של כל בריה ובריה, פרט לבריה שאינה כורעת ב"מודים". עוד אמרו חכמים, כי אדם שאינו כורע במודים – שבע שנים לאחר פטירתו שדרתו נהפכת לנחש. כן מבואר במסכת בבא קמא (טז, א) וב"זוהר" (פרשת משפטים דף ק).
\
כל אדם שאומר "מודים" בכוונה ומתוך הודאה לה' על כל הטובות אשר גמלו – נחשב לו "כאילו ברך מאה ברכות". וסימנך "מודים" בגימטריא "מאה". כן מבואר ב"דעת זקנים" מבעלי התוספות (פרשת עקב).