הפלא ופלא - אות ב - חלק ה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

בנימין

ההריון של בנימין במעי רחל ערך י"ח חודש. כך עולה מדברי ה"זוהר" (על הפסוק "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף" – בראשית ל, כה) שכתב, כי רחל התעברה בבנימין עוד בהיותה בבית לבן, והואיל ויעקב התעכב בדרך י"ח חודש, ולאחר שנסע מסוכות נולד בנימין – נמצא שההריון נמשך יותר מי"ח חודש.

בעל מום

מום גופני מולד מראה על מום בנפש, במידות או בתכונות. כן כתב המבי"ט בספרו "בית אלקים" (שער היסודות פרק ס): "כי המומים אשר בגוף האדם מתולדתו – מורים על חסרון האיש ההוא במידותיו ותכונותיו, כי לא לחנם היתה תולדת הטבע חסרה בו משאר האנשים".

כך גם מבואר ב"אור החיים" הקדוש (דברים ד, ד): "וכבר העירותי שמום בגוף יגיד על פגם הנפש, כי אין מום שאין דמיונו בנפש, ואשר על כן פסלו ה' לבעל מום מעל המזבח".

\

מומו של בעל מום עובר מגלגול לגלגול. כן כתב רבי חיים ויטאל בשער הגילגולים (הקדמה ד) בשם ה"זוהר" (פרשת פנחס דף רטו, ב): "מי שהיה בו מום בגלגול אחד, חיגר או סומא, כן יהיה בגלגול אחר".

בעל קומה

ריבוי קומה מעיד על מיעוט דעת. כן מבואר ב"פירוש האריז"ל" על מסכת אבות (פ"ד, מ"ג): "על בעלי קומה – כולם חסרי דעת, חוץ ממי שזוכה לצלם ודמות". ומכאן המקור למאי דאמרי אינשי "כל ארוך שוטה" (ראה יעב"ץ סוכה לב, ב), או: "גובה עצום, שכל בצמצום", וכיוצא בזה. ראה גם ספר "אביעה חידות" (מערכת א, ד, איברים) שכתב: "קצרי קומה – רובן טובי הבנה ורובן פקחין; וגדולי הקומה – קשים הבנה".

בעל קרי

כל דבר שיעשה בעל קרי בטרם יטהר מטומאתו – לא יצליח. כן כתב "רבנו בחיי" ("תורת הנפש" פי"ב): "והנפלא מזה הוא, שהבעל קרי קודם שירחץ ויטהר - ירגיש לחץ ודוחק בכל מה שיעשה בידיו, ואם תהיה מלאכתו כתיבה – ירבה בה שגיאות, ואם היא מלאכת יד - יוציאנה להיפך ממחשבתו, ואם ימשש בכלי זכוכית והדומה לו – יפול מידו על הרוב וישברו".

\

ניתן להבחין על בשר בהמה לאחר שחיטתה, אם הבהמה נשחטה על ידי שוחט שטבל לקריו, או על ידי שוחט שלא טבל לקריו. כן מבואר בספר "חסידים" (סימן תסח)

\

ב"כוזרי" (מאמר שני, אות לא) מובא, שכבר נבחן בנסיון, כי בעלי קרי שעדיין לא נטהרו מקריים – "מקלקלים במגע ידם את הדברים העדינים, כפנינים וכיינות".

\

רישומן של כל העבירות סר ויורד על ידי התשובה, פרט לטומאת קרי שאינה נעלמת אלא על ידי הטבילה, וכל זמן שלא טבל – "היא נראית בשרטוט המצח שלו והקדושה תתרחק ממנו". כן כתב בעל "מועד לכל חי" (כה, יט).

בעל שם טוב

לציציותיו של הבעל שם טוב "היה נפש וחיות ממש, אשר היו יכולים לנענע את עצמם בלי נענוע הגוף, כי על ידי קדושת עשיית המצוה המשיך להם נפש וחיות". כן כתב רבי שלום מקוידינוב (בספרו "דברי שלום" פרשת תבוא), בשם רבי שלמה חיים מקוידינוב.

בעל שמחה

יש להקפיד מאוד שלא לצער אדם ביום שמחתו. מי שאינו נזהר בכך – יש בידו עוון נורא. כן אמר השרף מסטרעליסק ("אמרי קודש" אות סד) בשם מורו רבי שלמה מקרלין: "מי שזיכהו השי"ת לעשות שמחה של מצוה, כגון ברית מילה, או נישואין לבניו – אז פותחין לו כל ההיכלות וממלאים כל משאלותיו, ואותו האיש אשר יצער אותו ביום זה, על ידי זה משך ידו אפילו רגע אחד מכל אותן היכלות – יש לו עוון גדול".

בעלי התוספות

את דיבורי ה"תוספות" הארוכים במסכת בבא קמא בפרק שביעי, פרק "מרובה", חידשו בעלי התוספות בלילה האחרון לחייהם, לפני שהוציאום להורג על קידוש השם.

בעלי התוספות ידעו שלמחרת יוציאום להורג – למרות זאת, לילה קודם הם עסקו בתורה במלא העומק ("שערי אריה").

בעלי חיים

בעלי חיים שאין להם עצמות וגידים – אינם מתקיימים יותר מששה חודשים. בעלי חיים שאין להם עצמות אך יש להם גידים – אינם מתקיימים יותר משנה. בהמות וחיות – הואיל ובמותם כל עצמותיהם נרקבות, לכן אין להם קיום נצחי. אדם – הואיל ועצם הנסכוי קיים בו לנצח נצחים, יש לו קיום נצחי וגופו קם לתחיית המתים. כן מבואר במהרש"א (סנהדרין צב, ב) וב"אוצר יד החיים" (סימן תתרעט).

\

מכל בעלי החיים שהיו על פני תבל, עם שני בעלי חיים בלבד דיברה השכינה, ואלו הם: הנחש והדג שבלע את יונה. הנחש – שנאמר (בראשית ג, יד): "ויאמר ה' אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה". הדג – שנאמר (יומא ב, יא): "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה".

\

בעלי חיים זכרים חזקים יותר מהנקיבות, פרט לזאב ונמר שהנקיבות שלהם חזקות יותר מהם. כן מבואר ב"מדרש תלפיות" (אות בע"ח): "כל מיני בעלי חיים – הנקיבות הן חלושות בכח יותר מן הזכרים, חוץ מזאב ונמר, כי הנקיבות יותר חזקות ובעלי גבורה".

\

כל הבהמות הטהורות – ישנות בלילה, ואילו החיות הטמאות ושאר מיני השרצים – אינן ישנים בלילה, פרט לסוס, שהואיל והוא משמש את האדם – הוא ישן מעט בלילה. כן מבואר בספר "נופת צופים" (עמוד תסח).

\

ישנו בעל חיים הנקרא קאסטורו, "אשר ידוע בטבע שהציידים רודפים אותו מפני הביצים שלו, כי הם טובים מאוד לרפואה ידועה, ועל כן, כאשר רואה את עצמו נרדף ואין דרך לנטות ימין ושמאל כדי להנצל, כורת ביציו בשיניו ומשליכם, למען יקחום הציידים והוא יוכל לחיות בשלום". כן מבואר בספר "צמח צדיק" הקדמון (פרק י).

\

לעולם אין הסוס עושה צרכיו כל זמן שרוכבים עליו. כן כתב הרשב"ץ ("מגן אבות" ח"ג דף סח).

\

ישנם בעלי חיים שמניקים את וולדותם, וישנם כאלו שמניחים את האוכל בפי וולדותם: "כל המוליד - מניק. המטיל ביצים – מלקט (מלקט אוכל לזון את בניו). חוץ מן העטלף, שאע"פ שמטיל ביצים – מניק". כך מבואר במסכת בכורות (ז, ב).

\

עשר בהמות וחיות טהורות קיימות בעולם, ואין בלתן, ואלו הם: שור, שה כשבים, שה עזים, איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו, זמר, כמבואר בספר דברים (יד, ד-ה), ואותן הראה משה לישראל, ומכלל "הן" הם שמעו "לאו", ששאר כל החיות והבהמות טמאות. כן מבואר ב"מדרש תנחומא" (ויקרא, שמיני, ז).

\

למרות שגם לבהמות יש את חוש הריח, מכל מקום הן אינן נהנות מן הריח. כן כתב המהרש"א (חידושי אגדות, ברכות מג, ב): "בהמה, שאין לה נשמה רק רוח חיים, אף שיש לה חוש הריח – אינה נהנית, אחרי שאין לה נשמה".

\

נקוט כלל זה בידך, כל בעל חיים שלאחר לידתו אינו רואה – כגון כלבים וחתולים – הוא מסוגל לראות גם ביום וגם בלילה. ומאימתי הוא יתחיל לראות? לאחר 216 שעות מאז לידתו, שהם תשעה ימים. כן כתב ה"רוקח" (בראשית כב, כא).

\

בירושלמי (שביעית ה"ט. הו"ד בתוספות ע"ז טז, ב, ד"ה דימוס) מסופר על רבי שמעון שראה צייד שמנסה לצוד עופות, ושמע בת קול שיוצאת וקובעת איזה עוף ינצל מחיצי הצייד ואיזה יתפס על ידו.

בעל התניא מוכיח ממעשה זה, כי לבעלי חיים יש השגחה פרטית, ולא רק השגחה על המין בכללותו.

כזאת מוכח גם מדברי הגמרא במסכת זבחים (קטז, א), שם מבואר, כי לתיבת נח לא נכנסו כי אם בהמות שלא נעשתה בהם עבירה, ואילו הבהמות שנעשה בהם עבירה נמחו במבול. הרי לנו, כי קיימת השגחה פרטית על בעלי חיים, מי לחיים ומי למוות.

בעל ה"חקרי לב" (יו"ד סימן כו) חולק על שיטה זו. לדעתו, אין השגחה פרטית על בעלי חיים, והסיבה שבעלי החיים שחטאו לא נכנסו לתיבת נח, הוא משום שבעלי חיים אלה ניחונו במעט דעת ולכן הם נענשו, מה שאין כן בעלי החיים שבימינו.

\

בעל חיים שהשתגע – אם יקשרוהו לעץ תאנים, יתרפא וישוב לקדמותו. כן כתב רבי שלמה אלקבץ (בספרו "אילת אהבים").

זאת אולי הסיבה – כותב המהרש"ם ("תכלת מרדכי" בראשית אות כה) – שאדם וחוה תפרו לעצמם מלבוש מעץ התאנה, שכן על ידי חטאם נכנסה בהם רוח שטות, אותה רצו לרפאות על ידי עלי תאנה.

בעלי כנפיים

ישנם מלאכים בשמים שנקראים "בעלי כנפיים", שכל ייעודם הוא, לשאת בכנפיהם דיבור של מצוה או ברכה היוצאת מפי יהודי. כן כתב ה"אור החיים" הקדוש (דברים לב, יא): "אמרו חכמנו ז"ל בפסוק 'ובעל כנפיים יגיד דבר', כי יש כת אחת של מלאכים שנקראת בעלי כנפים, ושירתם הוא, שכל דיבור טוב וברכת ה' היוצאת מפי איש יהודי ישאוה כנפיהם".

בצל

אכילת בצלים בסעודת שבת קודש לכבוד שבת קודש ולא לשם מילוי הכרס – בכוחה לרפאות בעיות רפואיות בלב. כן מבואר בספר "חמדת יצחק" (פרק כא), ובספר "זכרון טוב" (עניני מאכל), בשם הקרלינר: "בלב האדם יכול להתהוות מיחוש צמיחת עצם, ומתרפא על ידי מאכל בצלים בסעודת שבת קודש".

בצלאל

ביום בו נעשה בצלאל בן שלוש עשרה – הוא החל בעשיית מלאכת המשכן. כן כתב הרמ"ע מפאנו (בספרו "מאה קשיטה" סימן ע): "בצלאל היה נער רך בשנים שלא הגיע להיות איש עד שהתחיל מלאכת המשכן בפועל כפיו...".

לדעות אחרות, בצלאל היה בן שמונה שנים בלבד בעת עשייתו את המשכן. כן מובא ב"אלשיך" הקדוש (ויקהל לו, לא).

בקיעת הירדן

הירדן נבקע שלוש פעמים, כמובא בתנ"ך:

א. אצל יעקב אבינו, שנאמר: "כי במקלי עברתי את הירדן הזה", ופירש רש"י בשם מדרש אגדה: "נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן".

ב. כאשר יהושע ובני ישראל עברו את הירדן בבואם לארץ ישראל, כמבואר ביהושע פרק ג.

ג. בימי דוד, כמבואר בדברי הימים א (יב, טז): "אלה הם אשר עברו את הירדן ... ויבריחו את כל העמקים למזרח ולמערב", ופירש רש"י: "עברו את הירדן ובקעו במגיניהם את כל עמקי המים למזרח ולמערב ועברו ביבשה".

בקיעת שיניים

בקיעת השיניים גורמת לתינוק כאבים עזים. מדוע עשה ה' זאת לתינוק שזה עתה יצא לאויר העולם? הסיבה לכך היא – אומר בעל "חובת הלבבות" – כדי לחנכו כבר מינקותו שהחיים רצופים בנסיונות, ולא הכל הולך בקלות, ועליו להלחם בעוז ובתעצומות עם יצרו הרע ולעמוד בגבורה בכל הנסיונות.

בקר וצאן

קיימת תכונה מעניינת בבקר ובצאן, והיא: כאשר מתקרב זמן המטר, עוד בטרם יירד על פני חוצות – הבקר והצאן נשכבים על צד ימין. כן כתבו הגאונים ("אוצר הגאונים" עמוד רלט).

בקשה

כל בקשותיו של אדם מבורא עולם תהיינה גם עבור כלל ישראל. כן מבואר בספר "דרכי צדק" השלם (סימן א, אות ז): "כלל גדול: שלא יתפלל אדם בשום הצטרכות עליו לבדו, רק בשביל כל ישראל, שאם לאו – דנים אותו ומשגיחים עליו אם יש לו זכות, והזהר בזה. על דרך משל: לרפואה, יכלול כל חולי ישראל, וכיוצא בזה כל בקשה שיצטרך יתפלל על כל ישראל".

\

אדם שנזכר פתאום בהוריו או בידידיו ונכנסו בלבו רחמים עליהם – משמים רומזים לו שהם זקוקים שיבקש עליהם רחמים, ולכן "יתפלל בעדם ויתן צדקה בעבורם כפי אשר תשיג ידו, כיון שאינו זוכר מהם ובא לו פתאום במחשבתו". כן מבואר בספר "דרכי צדק השלם" (סימן ה, אות טו).

\

ההולך בדרך ונתקל באשה בלתי צנועה, ומסיר את עיניו כדי שלא להביט בה – מובטח לו שכל בקשה שיבקש באותו הזמן תתקבל בשמים. כן אמר רבי אהרן ראטה זצ"ל, בעל "שומר אמונים".

בר מצוה

מקובל, שהמצוה הראשונה שמתקיימת בהגיע הנער לגיל מצוות, בהכנסו לשנת הי"ד, בצאת הכוכבים – היא מצות קריאת שמע של ערבית, אך באמת ישנה מצוה דאורייתא קודמת לקריאת שמע, והיא מצות שמחה, שכן הנער "שש ושמח שזוכה לקבל מצות ה' אלוקיו, והשמחה היא מצות עשה דאורייתא". כן כתב ה"חת"ם סופר" (ויחי, עמוד מו).

ברדלס

נשיכת הברדלס גורמת לננשך טירוף הדעת "והולך ושובב בין החיות". כן כתב ה"חת"ם סופר" (בספרו "תורת משה" פרשת ויגש ד"ה טרף).

יעקב אבינו – מבאר ה"חת"ם סופר" – חשב שיוסף נטרף על ידי הברדלס והוא "הולך ושובב בין החיות", והיינו דכתיב: "ואומר, אך טרוף טורף".

ברזל

כיום סכין המילה עשויה מברזל, שלא כבעבר שהיתה עשויה מאבן. סיבת השינוי מובאת ב"פרישה" (יו"ד סימן רסד) בשם המדרש, שבשעה שדוד רצה לזרוק אבן על גלית שהיה לבוש שריון מברזל, אמר דוד: אם הברזל יסכים שהאבן תחדור לתוכו ותהרוג את גלית, אזי עם ישראל יפסיקו למול בסכין עשויה אבן וימולו בסכין עשויה ברזל כהכרת הטוב לברזל שהואיל להכנע בפני האבן.

ברזילי הגלעדי

ברזילי הגלעדי סייע לדוד המלך בבורחו מפני אבשלום בנו ונתן לו לאכול בסך הכל שני מיני דייסות (כמובא בעבודה זרה לח, ב). בשכר זאת, דוד המלך ציוה את שלמה בנו (מלכים א, ב, ז): "ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך, כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך". ומה היה בשולחנו של שלמה? כל יום עלו עליו 30 כור סולת, 60 כור קמח, 10 בקר, 10 צאן, איילים, צביים, יחמורים וברבורים אבוסים (כמובא במלכים א, ה, ב-ג). ללמדך, שלהכרת הטוב אין גבול ושיעור.

בריאת העולם

קיימים כוכבים שאורם מגיע אלינו רק אחרי עשרות אלפי שנים. לפי זה, יש לתמוה, כיצד ניתן לומר שהעולם נברא רק לפני כששת אלפי שנים, אם אנו רואים את אורם כיום.

תשובה: העולם החל לתפקד בבת אחת, כאילו הבריאה קיימת מזה זמן רב, כדברי הגמרא במסכת חולין (ס,א): "בקומתן נבראו... בצביונן נבראו".

נמצא, איפוא, כי הכוכבים ואורם נבראו בו זמנית, באופן שאורם יגיע לעולם מידית.

בריאות

בריאות גופו של אדם ניכרת בצפרניו. כן כתב נכד הרא"ש בספרו "שבילי אמונה" (הנתיב הרביעי): "ניכר בצפרנים בריאות הגוף וחוליו, כי בעת אשר הצפרנים צחים ואדומים, אזי האדם בריא, ובעת שישתנה מראיתם – מורים על חולי הגוף וצרתו".

\

כשאדם מתחיל לחלות, המחלה ניכרת תחילה בשפתיים. הם מתחילות להלבין – להבדיל מאדם בריא ששפתיו אדומות כשני – ורק לאחר מכן המחלה ניכרת בשאר האברים. כן מבואר בספר "כנף רננים" (פרק שירה עמוד פד).

\

כיצד ניתן לעמוד על מצב בריאותו של אדם? אם הוא מצליח לעמוד על רגל אחת ובו זמנית לנעול מנעל ולחולצו – דע לך, כי אדם בריא הוא. כן מבואר במסכת חולין (כד, ב): "כהן שעומד על רגלו אחת, וחולץ מנעלו ונועל מנעלו" – נקרא בריא וכשר לעבודה, ומזה נלמד לכל אדם.

בריאות הנפש

בריאות נפשו של אדם ניכרת בדיבורו הזך והנקי ובלשונו הקצרה. מאידך, אדם שמתחיל לחלות בנפשו – כלי הדיבור שלו לקויים. כן מבואר בספר "כנף רננים" (פרק שירה, עמוד פד).

\

אדם שזקוק לבריאות הנפש – יקפיד ללמוד מידי יום ביומו מתוך הספר "תנא דבי אליהו". יש סוברים, כי עצה זו מועילה רק אם לומדים מתוך הספר הנ"ל ברבים. כן הורה רבי עקיבא יוסף שלזינגר (תוס' בן יחיאל).

\

רבי דוד שלמה מלעלוב היה מורה לאנשים שאחד מבני ביתם חלה במחלה נפשית – להקפיד לנקות את קורי העכביש מכל חדרי הבית, לפי שהם מביאים דינים קשים ומרה שחורה. כן מבואר בסידור "תפילה לדוד" (לעלוב, עניינים ומנהגים שונים, אות יב).

בריח התיכון

ה"בריח התיכון" שבמשכן, היה מקלו של יעקב אבינו, שהובא למצרים, ובצאת ישראל ממצרים העלוהו עמהם. כן מבואר ב"דעת זקנים" מבעלי התוספות (פרשת תרומה).

לדעות אחרות, ה"בריח התיכון" נעשה מהאשל שנטע אברהם אבינו בבאר שבע. כן מבואר ב"תרגום יונתן".

ברית כרותה לשפתיים

במסכת מועד קטן (יח, א) מסופר על שמואל שהלך לנחם את פנחס אחיו שישב שבעה על קרובו שנפטר. שמואל שאל את אחיו מדוע הוא מגדל את ציפורניו, שכן אין הלכה שמורה לעשות כן בזמן האבילות? פנחס ענה לשמואל: "אם לך היה קורה מה שקרה לי, האם לא היית נוהג כמוני?".

הגמרא מספרת, שלאחר פרק זמן קצר גם קרובו של שמואל הלך לבית עולמו, וזאת מחמת שפנחס פתח פה לשטן. זאת, למרות שפנחס לא התכוון לכך ולא רצה בכך.

\

כל דבר שיוצא מפיו של אדם, אפילו דברים מוגזמים ביותר, חייבים להתקיים ביום מן הימים, ואף כעבור שנים רבות – "על כן ישמור אדם את עצמו שלא להוציא מפיו איזה דבר לא טוב, כי ח"ו יתקיים באיזה זמן".

מה יעשה אדם שהוציא דבר רע מפיו? כיצד יבטלנו לבל יתקיים בעתיד? "והנה העצה היעוצה מרבותינו הקדושים, בדבר האדם איזה דיבור לא טוב ח"ו, שיראה לעשות מאותן הדיבורים והאותיות והתיבות צירופים אחרים לטובה ותתבטל הגזירה ותתהפך לטובה". כן כתב בעל "אגרא דכלה" (בשלח טו, ב).

\

המלך יהוא בתחילה היה צדיק ולבסוף נהיה רשע. הסיבה לכך היא, משום שפתח את פיו לשטן.

יהוא ביקש להרוג את כל נביאי הבעל, וכדי להצליח בכך הוא בישר לנביאי הבעל: "אחאב עבד את הבעל מעט, יהוא יעבדנו הרבה". יהוא לא התכוין למה שהוא אמר, וכל מטרתו היתה לשם שמים, כדי לשכנע את נביאי הבעל לבוא אליו, ואז הוא יוכל להרוג את כולם בבת אחת; ואכן כך היה, כולם הגיעו, ויהוא ציוה לשחוט את כולם.

למרות זאת, כיון שהוא אמר "יהוא יעבדנו הרבה", הוא נכשל לבסוף ועבד עבודה זרה, לפי שפתח את פיו לשטן.

\

כל חיבוריו של החיד"א נדפסו, פרט לשלושה שנשארו בכתב יד, ואלו הם: "אור הגנוז", "העלם דבר", "חדרי בטן". וכנראה ששמם גרם להם שישארו גנוזים ונעלמים וישארו טמונים בחדרי בטן.

בספר "שם הגדולים" לחיד"א (ערך ר' אברהם אזולאי) מובא, שסבו – רבי אברהם אזולאי – חיבר כמה ספרים, וביניהם ספר בשם "אור הגנוז", וכל הספרים נמצאים בידו, פרט לספר "אור הגנוז" שנגנז.

בעל שו"ת "באר עשק" כתב, שעל רוב דברי הספר נחלקו האחרונים. הוא תולה את הסיבה לכך: "דהכי קרא שמו 'באר עשק' – כי התעשקו עמו".

\

יש להקפיד שלא יאמר אדם על עצמו שום דבר רע מתוך כעס, שכן, "בהיכל רביעי מהיכלות הקליפות יש כתות שנקראים – 'אוררי יום', ואלו לוקחים אותה קללה שקלל עצמו, ומקיימים אותה חס ושלום, והוא מאותם שגורמים רעה לעצמם, כדפירשו ב'זוהר' הקדוש, שדוד – מפני שאמר 'בן מות האיש ההוא', ולא ידע שהוא האיש, תפש עליו 'דומה', ואלמלא הקב"ה עזרו – היה נופל ביד 'דומה', כמו שאמר דוד המלך בתהלים: 'לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי'".

ברית מילה

מוהל ירא שמים בתכלית, שעושה את מלאכתו לשם שמים – יכול לראות בעת הפריעה אותיות אש נוצצות על העטרה ודרכם יידע את עתידו של הרך הנימול. כן כתב היעב"ץ בספרו "מגדל עוז" (בריכה עליונה, סוף נחל יא): "ואמרו המקובלים, שאם יזכה המוהל ויהא ראוי לכך – יראה בחוש בעת הפריעה כדמות אותיות אש נוצצים על העטרה כהרף עין, ומיד מתכסים, ויראה בגוונים שלהם מה יהיה משפט הנער ומעשהו, והמשכיל יבין וידום".

\

קיימת עצה להעמיד דם מילה. כן כתב רבי צבי אלימלך מדינוב, בעל "בני יששכר", בהגהותיו לספר "דבש לפי" (מערכת א אות א, אבות) לחיד"א: "תדע קבלת הראשונים, השם במ"ק (סופי תיבות: אברהם, יצחק, יעקב, שהן אותיות שד"י בא"ת ב"ש), סגולה להעמיד דם מילה, היינו ליקח מן הדם ולרשום אלו האותיות על מצח הילד הנימול. ונראה שיש לכוין ברשימה [השם] שד"י – שאמר לעולמו די, והוא דבר המעמיד".

ברכה לבטלה

קבלה ביד חכמי האמת, כי אדם שאינו נזהר מלהרהר בתורה במקומות האסורים, כגון בהיותו בשירותים וכדומה, הוא נכשל רבות בלא משים בהזכרת שם שמים ובברכות לבטלה ("דרך פיקודיך", מל"ת ל, חלק הדיבור, אות ח).

ברכו

אין נשמתו של אדם חוזרת אליו לאחר שינת הלילה, עד שיתפלל ויענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". זאת, אפילו אם השכים ללמוד ולעסוק בתורה. כן אמר האריז"ל ("פרי עץ חיים").

ברכות

העזרה הגדולה ביותר שאדם יכול לעזור לרעהו היא באמצעות הברכות שהוא מברך אותו. כן כתב הר"י מיגאש (הו"ד ב"חמדת יצחק" עמוד תלג).

ומקרא מלא אומר (ישעיה מא, ו): "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ופירש רש"י: "זה עוזר את זה בברכות".

ברכות הנהנין

אדם שמקפיד לברך את ברכות הנהנין בנחת, ומתוך התבוננות בתוכן הברכה – עליו נאמר: "כי מכבדי אכבד", "ומובטח לו שיהיה מכובד בעיני הבריות".

מאידך, המזלזל בברכות הנהנין, עליו נאמר: "ובוזי יקלו". כן מבואר ב"זוהר" הקדוש (פרשת עקב דף רעא, א).

\

הקפדה על אמירת ברכות הנהנין במתינות, בדקדוק ובכוונה, היא אחד הגורמים העיקריים ביותר המביאים את האדם להשגת רוח הקודש – "כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש תלויה על ידי כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין". כן אמר רבי חיים ויטאל בשם האריז"ל, כמבואר ב"שער רוח הקודש". מוהרח"ו הוסיף, כי האריז"ל הזהירו מאוד על זה.

\

אדם שמקפיד לברך ברכה ראשונה ואחרונה על כל דבר ודבר שמכניס לגופו – לא תהיה לתולעים שליטה על גופו לאחר פטירתו. כן כתב בעל "שפתי כהן" (פרשת עקב): "שמעתי, שכל המברך על כל מה שאוכל, ואינו מכניס לגופו שום דבר בלא ברכה ראשונה ואחרונה, כשמת – אין התולעים שולטים בגופו".

\

כשם שאכילת איסור מטמטמת את לבו של אדם, כך אכילה ושתיה ללא ברכה כהלכתה גורמת לטמטום הלב, למרות שהאוכל כשר בתכלית הכשרות. כן מבואר בספר "אלפא ביתא" (אות ב, מערכת ברכה): "כשאינו מברך כראוי – המאכל מטמטם את לבו ומשכח עבודת ה' יתברך ומחטיאו חס ושלום".

\

קבלה בידינו, שהסיבה שיוחנן כהן גדול – ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה – נעשה צדוקי, היא: "על ידי ניצוץ במאכלו שלא העלה אותו כראוי, גרם בנפשו להחטיאו חס וחלילה". כן מבואר ב"ליקוטי הש"ס" להאריז"ל.

\

אדם שמקפיד לברך ברכות הנהנין על מאכלים ומשקאות בדקדוק ובכוונה – "אזי האוכל והמשקה לו לרפואה לכל מיחושיו ולא יצטרך לרפואות". כן כתב בעל "מאור ושמש" (פרשת משפטים).

כמו כן, אדם שאוכל מתוך ידיעה ברורה שה' יתברך הוא המאכיל – "יהיה בכח הלחם והמים שאוכל ושותה להסיר כל מיני מחלה". כן כתב בעל "פרי צדיק" (בראשית, קונטרס "עת האוכל").