הפלא ופלא - אות א - חלק ו | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - - 

אמת; שקר

כשאדם מדבר – יוצא הבל מפיו. צבע ההבל היוצא מפיו של שקרן – שונה מצבע ההבל שיוצא מפיו של דובר אמת. כן מבואר בספר "מנחת יהודה": "צבע ההבל היוצא מפי איש המדבר אמת ודבר ברור, משונה מצבע ההבל היוצא מפי איש הדובר שקר או מסופק בדבר".

\

אדם שמעוניין לדעת אם היושב מולו דובר אמת או דובר שקרים – זאת יעשה: "כאשר תביט בעיני המדבר במשך אחד בלי הפסק סגירת עפעפים וחילוף נקודת מרכז הראיה בקו ישר ושווה לנוכח האיש שכנגדו על נקודת חוטמו, זאת ההבטה עושה הפעולה על הרגשת האיש הנוכחי להכריחו לדבר אמת, כי כאשר ירצה לדבר שקר, אז מוכרח הוא להסיר עיניו לצדדים ולסגור בכל רגע עפעפיו ולא ימצא מרגוע לנפשו ואובד עצה, ובכן יתחיל לדבר דברים הסותרים זה את זה; משא"כ איש האמת יביט לתוך עיניך לנוכח עין בעין". כך כתב בעל "מנחת יהודה" (פרק כ).

\

כלל הוא, כי אדם שמסתגנן בלשון זו (או דומה לזו): "דע לך אחי, שבכל לב אדבר עמך, ולבי שלם עמך" – סימן הוא שפיו מדבר מרמה, ואל תאמין לאף מילה היוצאת מפיו, כי הינו דובר שקרים. כן כתב המהר"ם שיף (דרשות, סוף מסכת חולין).

\

אדם שחוזר על שקר מסויים פעמיים – הוא מתחיל לחשוב כי אולי זה אמת. כן מבואר בספר "חיי מוהר"ן" (סימן תקנ): "כשחוזרים השקר שתי פעמים – נעשה אמת, כלומר, שנעשה אצלו כאמת על ידי שחזר הדיבורים של שקר שתי פעמים".

\

אדם שאינו מוציא מפיו דבר שקר, לעולם לא יגנב ממנו מאומה. כן מבואר בספר "אמרי פנחס" (החדש, אות רמג): "מי שאינו משקר, אין נגנב ממנו שום דבר, וזה: לא תגנובו ולא תכחשו".

ובספר "קדוש ישראל" (פרק טז, כ) מובא בשם רבי פנחס מקאריץ, כי מי שאינו משקר – אינו מאבד מאומה.

\

דבר בדוק ומנוסה, כי אדם שמקפיד לומר אך ורק אמת, גם אם יזיקוהו ויחייבוהו – לעולם הוא מרויח. מאידך, אדם שאומר שקר, גם אם יתנו לו מלוא עולם כסף וזהב – לעולם הוא מפסיד. כן כתב השל"ה ("תורה שבכתב" פרשת קדושים).

\

יש ואדם אומר דברי אמת ולמרות זאת הינו עובר על "מדבר שקר תרחק". כיצד? שנינו במסכת שבועות (ל, ב), כי עד היודע שהעד השני הוא גזלן – אסור לו להצטרף עמו לעדות, שנאמר: "מדבר שקר תרחק".

אמת ויציב

אדם שמדקדק באותיות ו' החיבור שבתחילת ברכת "אמת ויציב" ואומרם כתקנן – מובטח לו שלא ימות באופן פתאומי. מעשה באדם אחד שחלה מעת לעת ומת פתאום, ואמר קודם מותר שהינו מת על שלא נזהר בדבקים שב"אמת ויציב". כן כתב החיד"א בספרו "צפורן שמיר", בשם ספר "היראה", בשם ה"זוהר" בכת"י.

אנא בכח

תפילת "אנא בכח" נתקנה על ידי רבי נחוניה בן הקנה, וסודותיה רבים ומעלותיה נשגבות, וכל האומרה בכוונה – זוכה ועולה לעולם הבא עם שאר צדיקים וחסידים. כן אמר רב האי גאון.

בנוסח "אנא בכח" יש מ"ב תיבות, כנגד שם של מ"ב אותיות, והוא שם שעל ידו נברא העולם. כן אמר רבי משה בן מכיר.

אנגליה

ארץ אנגליה היא אחת מאיי ארץ ישראל. כן כתב בעל שו"ת "לבושי מרדכי" (יו"ד ח"ג סימן מט) בשם ה"חתם סופר": "לפי גבולי ארץ, ארץ ענגלאנד הוא מאיי ארץ הקודש".

אנדרוגינוס

ישנו מקום שכל הדרים בו הם אנדרוגינוסים. כן מבואר בספר "שער השמים" (מאמר ד): "הגיד לי אדם אחד מפי חכם אחד, כי באי אחד כל בני אדם הנמצאים שם הם כולם אנדרוגינוסים, וכן נמצא במקומות לצד הדרום".

\

אנדרוגינוס יכול גם לעבר אשה כזכר וגם להתעבר וללדת כנקבה. כן כתב בעל "מעשה טוביה" (עולם קטן, פרק ה): "מעשה באנדרוגינוס שהיו נישאות לאנשים – ותלדנה בנים ובנות, ואחר כך נשאו להם נשים והולידו גם כן בנים ובנות".

אנחה

אנחה גורמת לרוגע ולנחת רוח. כן כתב רש"י (ברכות נט, א, ד"ה אנחה): "אדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח". ברם, יש אנחה ששוברת חצי גופו של אדם, כמבואר בחז"ל.

אנשים; נשים

אנשים מכונים "זכרים" משום "שבטבעם יש להם זכירה". מאידך, הנקבות מכונות "נשים", על שם שהן שוכחות, מלשון "נשיתי טובה" (איכה ג, יז), כלומר: נשכחה הטובה. כן כתב הרשב"ץ בספר "מגן אבות" (ה, יב).

אפיקומן

במצת אפיקומן טמונות סגולות רבות: המניחו בביתו – ניצול מגזלנים. המניחו בכיסו – ניצול מסכנת דרכים. הנקלע לסערה בלב ים – יטול מעט מהאפיקומן, ויאמר: "אנא ה', זכור כמה יגיעות וטרחות טרחנו באפיית מצה זו, ובזכות זה תושיענו", וישליכם לים לארבע רוחות, ובעזרת ה' ישקוט היום מזעפו.

רמז לדבר: "מכל צרה הצילני – ראשי תיבות מצה". ולכן, "טוב לקחת מהאפיקומן לישא אצלו בתיקו". כן מבואר בספרים: "חיים לראש" (עז, ב, צפון), "דרך ישרה" (פג, ב), "יפה ללב".

\

בית שמצויים בו עכברים – יתנו להם לאכול ממצת אפיקומן, ולא ישאר בהם עד אחד. כן מבואר בספר "אמרי דבש" (עמוד רו). המחבר מספר "שפעם אחת בא אדם לפני חותני, הרה"ק רבי נפתלי הירצא הלוי, והיה קובל במרירות לבו על הני עכברי רשיעי שבאו ונתרבו בביתו, והם אוכלים ומפסידים לו הכל, וכל פעולה שעשה נגדם לא הועילה לו, וציוה ליתן להם לאכול אפיקומן, וכן עשה, והרפו ממנו העכברים ולא הפסידוהו עוד".

\

גדולי ישראל היו נותנים ממצת אפיקומן לחסוכי בנים ואומרים להם: "וצפונך תמלא בטנם", שכן האפיקומן נקרא "צפון", ואכילתו כדת וכהלכה לשם שמים – תמלא בטנם בפרי בטן. כן מבואר בספר "חמדה גנוזה".

\

הרוצה שביתו ישמר – יטול חתיכת מצה ממצת האפיקומן ויניחנה בתוך שקית ויתלנה על קיר ביתו ("קיצור השל"ה", ענייני הסדר, דף סז, דפוס וורשא; "באר היטב", סימן תעז, ס"ק ד). ויש אומרים, כי די להצניע את המצה באחד מחדרי הבית ("הנהגות רבנו עקיבא איגר", ענייני ליל הסדר; "אורחות חיים", בשם "יפה ללב"; "שפת אמת" עה"ת ענייני פסח).

אפיקורסות

אדם שמוציא מפיו דברי כפירה ואפיקורסות, גם אם אינו מאמין בהם וכל מטרתו היא לשלול את הדברים – אמונתו עלולה להפגם בעתיד. כן מובא ב"דרשות האשכול" (פרק ד). כך גם מבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" (תנינא, אות מד): "צריך להיזהר מאוד מדיבורים של כפירה ואפיקורסות, אע"פ שאינו אומרם מלבו, רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע מאפיקורסים, והוא מתלוצץ מהם, אף על כי כן צריך להיזהר מאוד, כי הדיבור הזה של כפירה מזיק לאמונה".

\

גם אפיקורס מוחלט, ואפילו מומר להכעיס, כאשר יבשרוהו שמשיח בא, הוא יאמין בכך באמונה שלימה ובלב שלם ללא שום פיקפוק. כן מבואר בספר "מחשבות חרוץ" (דף לג, ב): "אפילו אותם שלא עלה בלבם הרהורי תשובה בשום פעם ונשתמדו להכעיס, מכל מקום אם יבשרום שמשיח בן דוד בא, בודאי יאמינו וישובו בתשובה שלימה".

אפעה

ה"אפעה" הוא מין נחש שחי במקומות מסויימים, ובעיקר ביערות עבותים, שעשוי להמית אדם על ידי שמביט בו ממושכות. כן מובא ב"דרשות אבן שועיב" (פרשת בלק).

אפרוח

מה דינם של שני אפרוחים המחוברים זה לזה מצידם, ולכל אחד מהם ראש משלו, צואר משלו, פה משלו ושני רגליים משלו. האם הם טריפה?

מקרה כזה אירע במציאות והובא לפני בעל שו"ת "דברי מרדכי". הוא יעץ (ראה סימן קו) לשחוט אחד מהם ולראות מה יקרה עם השני. אם השני ימות – סימן שהם אחד, וממילא אסור לאוכלם, מדין "כל יתר כנטול דמי". אך אם השני ימשיך לחיות, הרי הם כשני תרנגולים נפרדים, וניתן יהיה לשחוט אף את השני ולאוכלם.

בשו"ת "הלכות קטנות" (סימן רנ) פסק במקרה דומה: "אם יחיו י"ב חודש – ישחוט שני ראשים כאחד, שלא יבוא לידי שהייה".

אף, חוטם

מידת אפו של אדם, היא כמידת אצבעו הקטנה של אותו אדם. אדם שמידת חוטמו שונה ממידת אצבעו הקטנה – בין אם היא ארוכה ממנה ובין אם היא קצרה ממנה – נחשב לבעל מום. כן מבואר במסכת בכורות (מד, א).

\

אדם בעל אף ארוך הוא בעל רחמנות. מאידך, אדם בעל אף קצר הוא בעל רוגז. כן מבואר ב"תיקוני זוהר" (תיקון ע, דף קל, א).

כיוצא בזה מבואר בספר "צרור המור" (פרשת וירא), כי אדם שיש לו אף ארוך – הוא מאריך אפו, ומי שיש לו אף קצר – הוא קצר רוח.

\

אדם בעל טביעות עין יכול לזהות לפי האף האם העומד לפניו הוא יהודי או גוי, שכן קיים הבדל בין אף של יהודי לאף של גוי, וכך שנינו במדרש רבה (איכה א, יא): "מעשה בשתי זונות באשקלון, כשרבו אחת עם השניה, אמרה אחת לחברתה: תלכי מכאן, שרואים על אפיך שאת יהודית".

\

אפו של אדם עשוי לנשור בפתע פתאום, ללא שהוכה וללא שנחבל. כיצד? בספר "מושב זקנים" (ויקרא טו, ח) מסופר על שני אנשים שחתכו את אפם, ובטעות חיברו לכל אחד את אפו של חברו, ועלה החיבור יפה. אך כאשר מת אחד מהם, בו זמנית נשר אפו של השני.

מכאן למדנו שיש חיות באברי האדם אפילו לאחר שפרשו מהגוף.

ובזה יתבאר, מדוע רוק ושאר מעיינות הזב מטמאים לאחר שפרשו ממנו.

אצבעות

הפרדות האצבעות זו מזו, כל אצבע בנפרד, לא היתה מאז ומעולם, כמבואר ב"סדר הדורות" (ח"א אלף השני אלף נו בשם מדרש אבכיר), כי לפני שנח נולד לא היו אצבעות, אלא כל כף היד היתה יחידה שלמה ללא פירוד, ורק מזמן לידת נח – הקב"ה חילק והפריד את האצבעות זו מזו.

\

סמיכות האצבעות זו לזו היא סימן להצלחה. כן מבואר בספר "שושנת יעקב" לרבי יעקב מפולדה: "מכאן שצריכין להיות כל האצבעות סמוכין זה לזה, ולא יהיה חלל או נקב ביניהם, אזי באותו זמן ודאי כל טוב יהיה בידו... ואם יהיה חלל או נקב בין אצבע לאצבע, אזי תדע נאמנה שלא יצליח באותו זמן, אדרבה יהיה לו נזק ח"ו. ותוכל לשער לפי גודלו של נקב וחללו גם באיזה זמן שיהיה, כי ביד הם ד' אוירים, וימי שנותינו שבעים שנה, ממילא כל אויר ואויר שיעור י"ז שנים וחצי, אם הוא באויר ראשון – אזי הוא בבחרותו; ואם הוא בשני – אז הוא אחר שנים, וכן כולם".

אקלים

האקלים מהווה גורם מכריע לשכלו של אדם ולאופיו. כן מבואר בספר "מלאכת מחשבת" (שופטים אות ט): "האקלים פועל מאוד בטבע ואיכות מזג האדם, עד שבעיר אחת יהיה איש נבון וחכם, ואם יתגדל בעיר אחרת – האיש ההוא עצמו יהיה טיפש וסכל, וכן כל כיוצא בזה".

\

האקלים הצפוני גורם שהנולדים בו יהיו בעלי יופי שמאריכים ימים, יותר מאשר האקלים הדרומי.

מאידך, האקלים הדרומי גורם שהנולדים בו יהיו גבוהים וחזקים, יותר מאשר האקלים הצפוני.

כן מבואר ב"תפארת ישראל" (סוף מסכת קידושין, בועז בעניני מזל הנעלם, אות קטן ב): "מחוז הארץ אקלים שנולד ודר בו האדם גם זה יפעל על גופו, שאנשי צפון יפים יותר בתואר ובמראה וחייהם ארוכים, יותר מאנשי הדרום. ואנשי דרום יותר גבוהים וחזקים מאנשי צפון".

ארבה

ישנו מקום בעולם שמוגן מנזקי ארבה לנצח. מקום זה הוא מצרים.

כן כתב רבנו חננאל (הו"ד ברמב"ן עה"ת שמות י, יד): "מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו, אין ארבה מפסיד בכל מצרים; ואם יפול בארץ ישראל, ויבוא ויכנס בגבול מצרים, אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו. ואומרים, כי זה כבר ידוע הוא לכל".

כל זאת משום שנאמר (שם י, יט): "לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים".

מאידך, בסיום מכת צפרדע נאמר (שם ח, ה): "רק ביאור תשארנה", ולפיכך נשארה הצפרדע ביאור עד עתה. ועל כיוצא בזה נאמר: "שיחו בכל נפלאותיו".

ארבע כוסות

אדם שמהדר בקיום מצות ארבע כוסות בליל הסדר ומתאמץ לשתות כוסות שלמות – ניצול מדין ארבע מיתות בית דין, אם נתחייב בהם. כן כתבו בעל "עיון יעקב" (פרק ערבי פסחים דף כג) ובעל "יפה ללב" (ח"ג, אות ב).

\

אדם שדוחק את עצמו לשתות ארבע כוסות שלמים ולאכול את כל כזיתי מצת מצוה ואפיקומן למרות הקושי הכרוך בדבר – "בזה לא יצטרך לאכול סמים ומשקים מרים לרפואת הגוף". כן מבואר בספר "ארחות יושר".

ארבע מאות ילדים

אותם ילדים וילדות שהשליכו עצמם למצולות ים כדי לא להטמא לשוביהם (ראה גיטין נז, ב) – כולם חזרו בגלגול במהלך הדורות, והם נולדו מחדש קדושים וטהורים. כן מבואר ב"אוצרות הקדמונים" (ח"א עמוד תתלג).

ארבעה יסודות

גוף האדם מורכב מארבעה מרכיבים: מים, סיד, שמן, מלח. אדם שחלק המלח שבגופו הוא יותר מהרגיל – הוא בעל שכל חריף. זה פשר הביטוי "ממולח" לאדם בעל שכל חריף. כן מובא בהקדמת שו"ת "נודע ביהודה".

ארבעים יום

לארבעים יום רצופים יש כח גדול מאוד. בכתבי האר"י מבואר, כי אדם ששומר את פיו ושותק במשך ארבעים יום ברציפות, זוכה למעין רוח הקודש.

בספר תשובות והנהגות (ח"ה, או"ח סימן קסד) מובא, כי אדם שזקוק לישועה בכל ענין שהוא – רפואה, פרנסה, שידוכים, פרי בטן – "קבלה בידינו, שיכנס ארבעים יום רצופים לבית הכנסת יום יום, ויאמר ספר רביעי שבתהלים, ומקדים ואומר לפני תפילתו על מה שמבקש, והוא מנדב לצדקה אפילו פרוטה, וכשגומר אמירת תהילים – יאמר עוד פעם את בקשתו, ויוסיף שבלי נדר כשיושיע לו הקב"ה יאמר 'נשמת כל חי'. וסיפרו לי מכמה אנשים ונשים שנושעו על ידי זה. והסגולה היא באופן שכניסתו לבית הכנסת כשבא להתפלל תהא אך ורק להתפלל על דבר זה לבד, ולפני שיאמר תהלים יתן או יתנדב בפיו לצדקה, ולאחר שאמר את התהלים יתחייב בל"נ לומר 'נשמת' לכשיוושע" (בשבת יאמר בנוסח כללי: "תצליחני בכל מעשי ידי", ויקבל על עצמו ליתן צדקה לאחר שבת – כך הורה לשואלים).

ארבעים שנה

לדעת ה"מגיד מישרים" (פרשת ויקהל) ימי הבחרות נמשכים עד גיל ארבעים – "חובין דאדם חטי עד ארבעין שנין, דאינון שני בחרות, לא איתפס עלייהו כולי האי, כמו האי דחטי בתר ארבעין שנין".

\

בהגיע האדם לגיל ארבעים הוא מתחיל להבין שהוא לא מבין. כן מבואר בספר "אגרא דכלה" (דברים פא): "דרשו חז"ל, שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה. והנה, עד ארבעים שנה חושב התלמיד שעמד על דעתו, אבל בהגיעו לארבעים אזי מתבונן שלא עמד על הדעת כלום".

\

אשה שנשאת עד גיל עשרים – תוכל ללכת עד גיל שישים. אשה שנשאת לאחר גיל עשרים, אך מתחת לגיל ארבעים – תוכל ללדת עד גיל ארבעים. אשה שנשאת לאחר גיל ארבעים – שוב לא תלד לעולם. כן מבואר במסכת בבא בתרא (קיט, ב).

\

עד גיל ארבעים שנה - האכילה מועילה לאדם, ומוסיפה לו כח ובריאות. מגיל ארבעים ואילך, השתיה תופסת את מקום האכילה, והיא זו שמטיבה עם הגוף. כן מבואר במסכת שבת (קנב, א).

ארבעת המינים

בארבעת המינים טמונה סגולה להנצל מכל צרה. כן מבואר בספר "סדר היום" (הנהגת מוצאי יום טוב של סוכות): "במוצאי יום טוב יקח הלולב עם מיניו, וישמור אותו במקום מיוחד, יהיה לו למשמרת, יראה אותם ויזכור, ויזכה על ידם להנצל מכל צרה".

ארון קבורה

מנהג חסידים שבצרפת, שעושים משולחנם ארון קבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו, ולא ילונו בעמלו, כי אם הצדקה שעשה בחייו, והטובה שהוא מטיב על שולחנו. כן כתב "רבנו בחיי" (שמות כח, כג).

אריה

התקופה שבה האריה הוא מסוכן ביותר – היא תקופת השלג. כן כתב רש"י (דברי הימים א, יא, כב): "כל השנה כולה אין הארי מסוכן יותר מיום השלג; כשבא אדם נגדו זורק את השלג ברגליו בין עיני האדם עד שלא יכול לראות והורגו. אני שמעתי כך על זאת".

\

כל כוחו של האריה נמצא בעיניו. כיסית את עיניו – נטלת את כוחו. כן מובא ב"מדרש תלפיות" (ראה גם זוהר חדש קז, ג). מסיבה זו – הוא כותב – עיניו של האריה פקוחות גם כשהוא ישן, כי שם מצויה כל גבורתו.

\

האריה מבין את כל שבעים השפות. כן כתב רבי יהודה החסיד (בספרו "אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות"): "הנה האריה מבין שבעים לשונות, וההולך ומתחנן לפניו – יבין לו, ורומז לו לרצונו". כלומר, כל מי שהולך ומתחנן לפני האריה, דברי תחנוניו יובנו לאריה, והאריה ירמוז לו שהאזין ונתרצה לו.

\

אדם שנתקל באריה, אם ירא אלוקים הוא, אל לו לחשוש מפניו, כי האריה לא יעשה לו מאומה; ואין זה נס, אלא כן הוא דרך הטבע.

ב"חובת הלבבות" (אהבת ה', פרק ו) מסופר על אדם ששאל את "אחד היראים שישן באחד המדברות: האינך ירא מן האריה – שאתה ישן במקום הזה? אמר לו: אני בוש מן האלוקים שיראני ירא זולתו".

והקשה ה"שדי חמד" (חלק א, מערכת א, כללים, כלל יח): הלא אין סומכין על הנס? ותירץ בעל "תולדות הארץ", כי מכיון שאותו חסיד היה ירא אלוקים, שוב על פי חוקי הטבע האריה לא יגע בו לרעה, ומדוע לחשוש מפניו.

\

כל החיות בזמן שהן רעבות – הן משמיעות את קולן, פרט לאריה שלמרות רעבונו הוא נשאר שקט. רק לאחר שהאריה אכל ושבע הוא משמיע את קולו.

מסיבה זו – מבאר הגר"ח קנייבסקי – נח שכח לתת לאריה את מזונו. כיצד קרה הדבר – שואל הגר"ח – שדווקא את האריה, מלך החיות, הוא שכח, ולא אף חיה אחרת? אלא משום שהאריה, שלא כשאר החיות, אינו משמיע את קולו כשהוא רעב.

\

כל האריות הנמצאים על פני תבל צבעם זהה, להבדיל משאר בעלי חיים שצבעם משתנה לפי אקלים הארץ בו הם נמצאים.

הסיבה לכך כתובה בספר "שער השמים" (חתן הרמב"ן): כל החיות עלולות להטרף, ולכן צבעם משתנה לשם הסוואה, מה שאין כן האריה אין לו צורך בהסוואות, לפי שהוא גיבור וחזק.

אריז"ל

אליהו הנביא היה הסנדק של האריז"ל. כן אמר רבי חיים ויטאל (הו"ד ב"שבחי האריז"ל"): "אלה תולדות יצחק לוריא אשכנזי: בשנת הש' בא אליהו הנביא זכור לטוב ואמר לאביו ז"ל: הנה אשתך הרה ותלד בן וקראת שמו יצחק, וביום השמיני, יום המילה, אני אבוא ואהיה סנדקו. ויהי כן. ותלד האשה בן, וביום השמיני באו הקהל למילה ונתקבצו כולם, ואביו היה מעכב ומאחר הדבר עד שיבוא אליהו, והקהל היו דוחקים אותו למהר למול ולא רצה, עד שראה את אליהו הנביא זכור לטוב, ומיד לקח את הילד וישב על הכסא ואליהו הנביא על ברכיו ומלו אותו וקראו את שמו יצחק".

\

החיד"א ("מדבר קדמות" מערכת א, אות כו) כותב, כי חידושיו הנשגבים של האריז"ל בתורת הסוד לא יתכנו ללא טהרה מוחלטת, וטהרה מוחלטת לא תתכן ללא הזאת אפר פרה אדומה. מכאן מסיק החיד"א: "ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י ז"ל היה נטהר באפר פרה על ידי אליהו זכור לטוב, ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא. וגם כי לא מצאתי רמז מזה, ולא שמעתי, לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ, לרוב ענוותנותו".

אריכות ימים

הממעט באכילה יחיה יותר מהמרבה בה. כך גם בבעלי חיים: "בהמה המרבה באכילה, משך ימיה מועט; ואין לך בכל הבהמות מי שממעט באכילתו כמו הגמל, ויש גמלים שחיים שמונים שנה". כן כתב בעל "נופת צופים" (אות קפ).

כמו כן, אדם שממעט באכילה הוא אדם בריא יותר, "וזה יסוד לכל הבריאות, שלא ימלא האצטומכא מאכל כאשר יוכל שאת, כי דבר זה מזיק אל העיכול, אלא יחסר כמו שליש מכדי שביעה". כן כתב בעל "כלי יקר" (תרומה כה, כג).

\

עצה לאריכות ימים ושנים: לכבד כהנים. כן כתב בעל "אגרא דכלה" (פנחס עא, ב): "הנה תתבונן ב'שולחן ערוך' (סימן קסז, יד) פסק הרמ"א: אם הכהן תלמיד חכם – טוב להקדימו, הגם שיש תלמיד חכם גדול ממנו. וכתב ה'מגן אברהם': ומאריך ימים בכך. והנה סוד ה' ליראיו כי 'אורך ימים בימינה' כתיב, דהיינו בהתכבד לכהן שהוא ימין כנודע".

\

אדם ששיניו חזקות – להוי ידוע שחייו ארוכים. כן מבואר בספר "מעיל צדקה" (אות תרסו) בשם ספר "תולדות אדם": "מי ששיניו חזקים – חייו ארוכים, לפי דכשיעור החיות – כן חוזק השיניים. כן ראיתי בספר 'תולדות אדם'. ואפשר דסוד זה מה שגילו רז"ל, דכיון שנתקו שיניו של אדם – נתמעטו מזונותיו".

\

אדם ששוהה בבית הכנסת לפני כל תפילה ולאחריה, בשכר זאת הקב"ה מאריך את ימיו ושנותיו. "וזה בחון והתאמת מאוד אפילו בעמי הארץ שנהגו בדבר זה" (לשון היעב"ץ ב"מגדול עוז"; "עליות חיים". והדברים מבוארים בברכות ח. ובילקו"ש פרשת עקב, אות תתעא). מעשה באשה שהאריכה ימים במיוחד, וכשביקשה להפטר מן העולם – יעץ לה רבי יוסי בן חלפתא: "מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כן וביום השלישי חלתה ומתה". מכאן, שהשהיה בבית כנסת גורמת לאריכות ימים ("ילקוט שמעוני" עקב תתעא).

אריסטו

אריסטו היווני, ראש לכל חכמי המחקר, שהיה מורה דרכו של אלכסנדר מוקדון, לא היה אלא נוכל.

לאחר שאלכסנדר מוקדון מינה את אריסטו על אוצרות שלמה – הוא "חקר ודרש את ספרי שלמה והעתיקם על שמו, והוסיף הוא טעויות משלו, ואז גנז הספרים של שלמה כדי להטעות העולם שאריסטו עצמו חיברם משיקול דעתו". כן כתב רבנו מאיר, נכד הרא"ש, בספר "שבילי אמונה" (נתיב שמיני, דף פב).

ארנבת

ארנבת אינה זכר לגמרי ואינה נקבה לגמרי, כמבואר ב"מדרש תלפיות" (ערך ארנבת): "כי ארנבת לא נמצא במינה זכר מוחלט, כי מן הארנבת חודש מתגדל בו אבר הזכרות ונסגר הרבה, וחודש אחר להיפך. וזה נודע לנו באמת".

מסיבה זו כתב האר"י, כי הנכשל במשכב זכור מתגלגל בארנבת.

ארץ

ישנן ארצות שתושביהם גיבורים וישנן ארצות שתושביהם חלשים. מה גורם לשינוי? אומר הגאון מוילנא (ספר יצירה ג, ג): "כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקיבה. וכן אמרו: יש ארץ מגדלת גיבורים ויש מגדלת חלשים, והיא: ארץ זכר – מגדלת גיבורים, וארץ נקיבה – מגדלת חלשים, וכן בכל דבר".

ארץ גזירה

במקום שילוחו של השעיר לעזאזל לא יצמח לעולם שום יבול. מסיבה זו – כותב ה"חזקוני" (ויקרא טז, כב) – ציוותה תורה לשלוח את השעיר לארץ גזירה אשר אינה ראויה להצמחת יבול מצד עצמה, כדי שלא ינזקו מקומות אחרים שראויים להצמחת יבול.

ארץ ישראל

ארץ ישראל אינה מקבלת שום אומה ולשון, פרט לעם ישראל. גם כאשר עם ישראל גלה מארצו, שום אומה לא הצליחה להתיישב בה באופן מסודר. מאז חורבן הבית חלפו כאלפיים שנה, ושום אומה לא הצליחה לתקוע בה יתד קבוע. מעט ערבים, מעט נוצרים וזהו, וגם זה בכמה פינות בודדות – ירושלים, יפו, רמאלה, עזה וכדומה – עד שהגיעו יהודים ותוך זמן קצר הפריחו את הארץ. כן כתבו הרמב"ן (בחוקותי טז), רבנו בחיי (בראשית יז, כד) ומלבי"ם (ישעיה פרק מט).

\

כל החיטים הגדלים בכל רחבי תבל – מוצאם מארץ ישראל. כן כתב החיד"א בספרו "שיורי ברכה" (תלט): "למה מברכים על הפת 'המוציא לחם מן הארץ', ולא 'מן האדמה', כמו 'בורא פרי האדמה'? כי החיטה מוצאה היא מהארץ, כלומר מארץ ישראל".

\

אין לך דבר מאכל בעולם שלא קיים בארץ ישראל. כן כתב "רבנו בחיי" (פרשת עקב): "לכך ישבח הכתוב הארץ הקדושה שאין בה חסרון שום דבר בעולם, כי לא ימצא שום דבר למאכלו של אדם בשאר ארצות, שלא ימצא בארץ. ויש שימצא בארץ ולא ימצא בשאר ארצות. זהו 'לא תחסר כל בה'".

\

לארץ ישראל יש רקיע משלה, העומד בפני עצמו, ללא כל קשר לרקיע שעומד על שאר ארצות תבל. כן מבואר ב"ליקוטי מוהר"ן" (תנינא, אות קטז), בשם ה"זוהר" (פרשת תרומה): "ארץ ישראל יש לה רקיע אחר משאר ארצות, וכמבואר בזוה"ק פרשת תרומה, אך אף על פי כן, בגשמיות, לפי מראה עיני האדם אין רואים שום שינוי בין ארץ ישראל לשאר ארצות, כי אם מי שזוכה להאמין בקדושתה – יכול להבחין קצת ההפרש".

\

המתגוררים במקומות הקרים מאריכים ימים יותר מהמתגוררים במקומות החמים, פרט למתגוררים בארץ ישראל, שלמרות שהארץ אינה קרה – אנשיה מאריכים ימים מכח הברכה של "למען ירבו ימיכם". כן מבואר בספר "פתח עינים" (ברכות ח): "ארץ שהיא חמה – אין יושביה מאריכים ימים, אבל כשהארץ טבעה קר – זה יועיל לזקנה, ובבל טבעה חם ודרך טבע קצרות שנים, ודוקא בארץ ישראל – הגם שאין טבעה קר – מכח הברכה מאריך ימים, כמו שנאמר: 'למען ירבו ימיכם'".

\

עצם הזכרת התיבות "ארץ ישראל" בפה – מכניסה קדושה בלב השומע. כן כתב ה"חת"ם סופר" (ואתחנן): "הנה בכל הפרשות הללו מזכיר ארץ ישראל בכל פרט ופרט, והוא לסגולה נפלאה, כי הזכרת הארץ המקודש מוליד קדושה בלב השומע".

\

ילידי ארץ ישראל הם בעלי מזג ממוצע. כן כתב בעל "יפה תואר" (בראשית רבה מג, ו): "ארץ ישראל היא בקו השווה, ולכן גם הנולדים שמה המה ממזג ממוצע, כי מטבע האנשים להיות נמשכים בתכונתם ובמדותם לפי טבע הארץ אשר בה נולדו".

\

המקום הבטוח ביותר בכל רחבי תבל הוא ארץ ישראל. דברי אביי "ייתי ולא אחמיניה" שנאמרו מחמת הצרות הנוראות והגזירות הקשות העתידות לבוא בעקבתא דמשיחא – נסובים רק על חוץ לארץ, אך על ארץ ישראל נאמר: "עיני ה' אלוהיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה". כן דברי רבי יהונתן אייבשיץ (הו"ד ב"שער יוסף" עמוד תנח).

\

ארץ ישראל היא הארץ היחידה בכל רחבי תבל שגדלים בה כל שבעת המינים. מה שאין כן שאר הארצות, "שיש שמגדלת תמרים ויש שמגדלת חיטים, ואין נמצאים כולם יחד בארץ אחת, מלבד בארץ ישראל". כן כתב בעל "הלקט" (שו"ת ח"ב סימן נה).

\

אדם שמתעמק בעת לימוד הגמרא, גם אם הוא נמצא באחד מקצוות תבל – "דומה כמי שיושב בארץ ישראל וזוכה לאורות ארץ ישראל". כן כתב בעל "פתגמין קדישין". הסיבה לכך היא – הוא כותב – "כי מר בר רב אשי היה בבבל, וכשסידר את הש"ס ישב לו בין שני הרים, והיה משביע ענני הכבוד, ובאו ארבעה עננים והקיפוהו, ואחר כך השביע שיבוא אויר ארץ ישראל לשם, ורק לאחר מכן סידר את הש"ס". "לכן" – הוא מסייים – "מי שלומד גמרא, דומה כמי שיושב בארץ ישראל, וזוכה לאורות ארץ ישראל".

\

ארץ ישראל היא גם הארץ הטובה ביותר מכל הארצות וגם הארץ הרעה ביותר מכל הארצות, כמבואר ברשב"ם (דברים יא, י): "כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות – לשומרי מצוותיו, ורעה מכל הארצות – ללא שומרם".

\

אדם שמקבל באהבה את מצות הישיבה בארץ ישראל – הארץ משיבה לו אהבה, ומחדירה בו שמחה, ונותנת לו תחושה כאילו הוא יושב בגן עדן, וזאת גם אם הוא מתגורר בבית עלוב, ואף אם בחוץ לארץ הוא היה גר בארמון מלכים. כן כתב רבי יצחק הפרחי בספרו "טוב ירושלים".

\

אבני ארץ ישראל שוקלים יותר מאבני חוץ לארץ. כך מבואר ב"פרקי דרבי אליעזר" (פרק יג). הוא מוסיף, שכאשר חסידים הראשונים רצו לדעת אם כבר הגיעו לגבולה של ארץ ישראל, הם בדקו זאת על פי כובדם של האבנים.

\

בארץ ישראל אפשר ללמוד גם ללא חברותא. למרות שבמסכת ברכות (סג, ב) שנינו: "'חרב אל הבדים' – שעוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שמטפשין", אין הדברים אמורים אלא בחוץ לארץ, "מה שאין כן בארץ ישראל – אין לחוש, משום דאוירא דארץ ישראל מחכים". כן כתב היעב"ץ בסידורו (בהקדמת סולם בית אל).

\

כל צדיק שעוזב את מקום מגוריו בחוץ לארץ ובא להתגורר בארץ ישראל, נופל ממדרגתו הגבוהה שאחז בה בהיותו בחו"ל ועליו לעבוד עליה מחדש. כן כתב הרה"ק מדינוב בספרו "צמח דוד" (פרשת ואתחנן): "קבלה שבידינו, שכשבא צדיק הגדול מחו"ל לארץ ישראל, אז מוכרח ליפול ממדרגתו הראשונה, אע"פ שמסתמא הירידה היא לצורך עליה, אבל צריך לעבוד מחדש".

הוא מוסיף: "כנודע ממעשה דהבעש"ט הקדוש, בעת שרצה לנסוע לארץ ישראל ונתגלה לו, לבל ילך, כי יאבד המדריגות שהיו לו".

ארצות ישמעאל

ארצות ישמעאל אינן מצמיחות פשתן. כן מבואר בספר "שולחן מלכים" (סימן ט, ס"ק יד): "בטלית טרקיש – ליכא חשש שעטנז, לפי שארצות ישמעאל אין מגדלת פשתן, לפי שהשר שלהם אינו סובל פשתן".