הפלא ופלא - אות ס - חלק ג | הרב אמנון יצחק
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'הפלא ופלא' באדיבות הרב המחבר ר' יהודה חיון שליט"א (לכתבה על ספריו 'לכתחילה' לחץ כאן) - - -
ספיר
תכונתה של אבן "ספיר" – מי"ב אבני החושן – היא: מעבירה כל כאב ונפיחה מאברי הגוף, ומועילה מאוד למאור עיניים – אם יעבירוה על העיניים. כן כתב רבנו בחיי (שמות כח, יח).
ספירת העומר
כל הבריות כולם, כולל הגויים, מזכירים כמה היום לעומר. כן מבואר בספר "פרי לצדיק" (קונטרס "בית צדיק" דף צ, ב), בשם היהודי הקדוש מפרשיסחא: "כל הברואים מוכרחים לספור בימי הספירה בלשוניהם מספר הימים, אף עכו"ם. היה לפלא בעיני שומעיו, ולקחו במבחן גוי אחד לביתו והיה עמו כל מעת לעת לשמוע כל מה שידבר, וסיפר להם מעשה שהיה לו עם בהמה שמכר בעד סכום דיקאטין וסכום הזהובים ושמעו מהגוי הזה מספר הספירה".
\
אדם שסופר ספירת העומר במשך כל ארבעים ותשעה ימי הספירה, ואינו מחסיר אפילו יום אחד – "נכתב עליו בשמים, כי ינצל ממאורעות וגזירות קשות ורעות". כן מבואר בספר "יוסף אומץ" (סימן תתלא).
\
קיימת סגולה שנחשבת "כמו קמיע מומחה ופקיע", והיא: בלילה הראשון של ספירת העומר – יקח בידו מעט מלח ויקרא עליו מזמורים אלו: מזמור קכב: "שיר המעלות שמחתי" וגו', ומזמור קלא: "לא גבה לבי" וגו', ומזמור קלג: "הנה מה טוב" וגו'.
"אחר כך יקרא פרשת העומר (כמופיע במחזורים), ויאמר אחר כך תפילה זו":
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, בזכות ספירת העומר אשר ציותנו בתורתך, ובזכות שמותיך הקדושים והטהורים היוצאים מהמזמורים הללו היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות, ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שיהיה זה המלח לי לשמי פלוני בן פלוני ולכל מי שישא המלח הזה עליו – יהיה לו למגן וצנה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע, אמן כן יהי רצון".
"אחר כך יתן המלח בידו ויספור העומר; וכן יעשה כל ימי הספירה, ויזהר שלא ישים המלח על הארץ, ושיהיה בידו בשעת הברכה". כן מבואר בספר "בית הבחירה" (דיני העומר, אות טז), בשם ספר מכתב יד.
ספר החיים
האדם חוקק את כל מעשיו במו ידיו. כן מבואר בספר "תפלה למשה" (פרשת חוקת): "מכל תנועותיו של אדם נעשים אותיות, ומרמיזותיו וקריצת עיניו נעשים נקודות, וגם מהניגון שמתפלל או לומד או מספר עם חברו נעשים טעמים. ומכל זה, ביום הדין נפתח פתוחי חותם ונעשה ספר, וחותם יד כל אדם בו בעצמו חקוקים, ומאיליו יקרא".
ספר ה"עיטור" ו"רבינו ירוחם"
גזירה היא ממרומים, כי כל מי שיכתוב ביאור על ספר ה"עיטור" ו"רבנו ירוחם", או שיאבד הביאור, או שכותב הביאור יפטר במבחר ימיו. כן כתב החיד"א שקבלה היא בידו. הסיבה לכך היא, כי ספר ה"עיטור" ו"רבנו ירוחם" "הם בחינת סוד עלמא דאתכסיא".
ספר יצירה
כידוע, ניתן לברוא בהמה על ידי ספר יצירה. בראשונים מובא, כי רק בערב שבת אפשר לברוא בהמה על ידי ספר יצירה, משום שבערב שבת – בששת ימי בראשית – היתה בריאת הבהמה, אבל בשאר ימי השבוע אי אפשר לברוא בהמה על ידי ספר יצירה (שו"ת הרשב"א סימן תיג).
\
מצינו בשר בהמה שמותר לכולי עלמא לבשלו ולאוכלו לכתחילה עם חלב. כיצד? בהגהות "חשק שלמה" (יו"ד סימן צח) מובא: "ודע, שבשר בהמה שנברא על ידי ספר יצירה – מותר לבשלו בחלב, משום שאין לו דין בשר כלל".
כמו כן, חלב שנחלב מבהמה שנבראה על ידי ספר יצירה אין לו דין חלב כלל, ומותר לבשלו ולאוכלו לכתחילה עם בשר.
\
בריה הנבראת על ידי ספר יצירה – אינה יכולה להתקיים יותר מעשרים וארבע שעות. כן כתב בעל "בן יהוידע" (סנהדרין סה, ב).
\
בעל חיים – או כל דבר מאכל אחר – שנברא על ידי ספר יצירה, אינו משביע, מפני שלא נעשה ממנו דם, וגם אין בו כל טעם. כן מבואר ב"בן יהוידע" (סנהדרין סה, ב, ד"ה עסקי).
הסיבה שרב חנינא ורב אושעיא בראו עגלא תילתא בכל ערב שבת על ידי ספר יצירה, כמבואר במסכת סנהדרין (שם), לא היתה כדי לשבוע ממנו ולהתענג בו בשבת, שכן, כאמור, הוא לא היה משביע ולא מהנה, "והם היו עושים פעולות אלו להראות כח קדושת שמות הקדושים כשמכוונים בהם".
ספר רפואות
ב"ספר רפואות" רשומים כל הרפואות לכל התחלואים הקיימים בעולם.
יש אומרים, כי מלאך לימד את אדם הראשון, בהיותו בגן עדן, את ספר הרפואות ("ילקוט הראובני" פרשת בראשית דף נג).
יש אומרים, כי כאשר נח היה בתיבה, היו עמו שדים ורוחות, שהיו מזיקים אותו, עד שרוב באי התיבה חלו, "עד שבא מלאך אחד ולימד אותו כל רפואות שבעולם, ואותם רפואות כתבו בספר, וזה נקרא ספר רפואות" (תשב"ץ סימן תמה).
לדעות אחרות, ספר רפואות חובר על ידי שלמה המלך (שו"ת הרשב"א ח"א סימן תיג).
ספר תורה
ביום מותו כתב משה רבנו שלוש עשרה ספרי תורה. י"ב הוא נתן לי"ב שבטים, ואחד הניח בארון. ברם, הספר שהונח בארון אינו דומה לשאר הספרים שחולקו לשבטים, שכן ספר זה היה כתוב עם כל הטעמים ועם כל הנקודות. כן כתב הרגוצ'ובר בספרו "צפנת פענח" (מהדו"ת עמוד ס).