הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק לז | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

תוכן ענינים

תמיד רק להודות לה':

חייבים להודות גם על טובות העבר בעת שמתחדשת טובה אחרת:

צריך להודות על כל פרט ופרט!

צריך להודות גם בגלוי וגם בסתר:

להודות לה' על ידי הבאת קרבן תודה!

למה לאה קראה בשם יהודה?

למה בסוף הדרשה אומרים 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא?'

אנחנו 'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק לז' | 

תמיד רק להודות לה':

כידוע אין לאדם יום אחד ואפילו שעה אחת שהוא בלי חטא ופעג רחמנא לצלן! לכך יחשוב כל אדם: 'איך היה בתחילה בחור לבד - סינגל לא נשוי בבחינת: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב יא) זאת אומרת יעקב אבינו היה ריק מכל אליפז הפשיט אותו והוא אֶת הַיַּרְדֵּן רק עם מקל ובסוף הוא חזר מלבן עם עושר גדול שְׁנֵי מַחֲנוֹת! אז יחשוב כל אדם: איך היה בתחילה בחור לבד בחינת כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן ואח"כ עזרו הקב"ה והמציא לו את זיווגו עד שנעשה מחנה שלם! כמה צריך להודות על זה!! 

זוכה אדם לבנים, בנות, נכדים, נינים - שבט שלם! ובזמן שיש לאדם מעט בעיות בענין הפרנסה או 'צער גידול בנים' הולך הוא בפנים נפולות במקום להודות לה' ולומר: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים" (שם) שהרי בתחילה היה לבד ועתה יש לו מחנה שלם! מסתובב מלא טענות כרימון על הבורא יתברך ואין בליבו אפילו טיפת שמחה! נסעתי עם אסף לבית הכנסת אני אומר לו: 'תראה כל הפרצופים של האנשים ברחוב נפולים! כולם עצובים אין אחד שאתה רואה שיש לו שמחה על הפנים! תסתכלו על האנשים ברחוב תראו איך הם הולכים; מלאים דאגות, חרושת מחשבות... לא יאומן כי יסופר! 

ונמצא שאדם זה הוא ממש כמו כלב שצועק לפני האדון כל הזמן: 'הב! הב!' רק רוצה שיתנו לו... אבל כשהאדם יש לו אמונה טהורה כמו שהיה ליעקב אבינו - אדרבה! מודה הוא לה' כל הזמן: 'שזכה שיש לו אשה! ובית לדור בו, "לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח כ) ולא בא כל היום בטענות על הבורא כי יודע: 'שאת הכל הבורא נותן!' כמו שאומר (קהלת ה יד): "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ" והאדם לא עושה מעצמו בעולם שום דבר! רק הבורא: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח יח) לכן בכל עת ובכל שעה צריך אדם רק להודות, ולא לתבוע מה' יתברך את צרכיו, אלא לבקש ממנו כמו עני בפתח! בענוה ובביטול העצמיות באמת. עד כאן מ'טיב התורה' (בראשית לב יא). 

השל"ה הקדוש (דברים כו ה) אומר: "בחיוב האדם לעשות בינו לבין קונו יתברך כשמשפיע לו איזה טובה או איזה הצלחה להלל ולהודות לו שהזמין לו זה הדבר ברחמיו וברוב חסדיו ברוך הוא!" 

חייבים להודות גם על טובות העבר בעת שמתחדשת טובה אחרת: 

מי שנעשתה לו טובה בעבר וכבר הודה עליה, כאשר מתחדשת לו טובה נוספת הוא צריך להודות על הטובה החדשה ביחד עמה להודות גם על טובות העבר! כמו שמובא (בגמ' ברכות נ): "חייב אדם להודות לה' על הצלתו על ידי ברכה: "שעשה לי נס במקום הזה!" ואם נעשה לו נס בשני מקומות צריך להודות גם על הנס שנעשה לו במקום האחר, זאת אומרת מזכיר את הנס העכשוי ואת הניסים הקודמים. כמו כן כאשר אנחנו מודים על נס שאירע בתקופה מסוימת, אנחנו מזכירים ניסים אחרים שאירעו בתקופות אחרת. 

למשל בשיר "מָעוֹז צוּר" בחנוכה אנחנו כוללים בו גם את שאר הגאולות היינו בארבע גלויות ראשי תיבות במי"א; בבל, מדי, יון, אדום - עכשיו של ביידן (נשיא ארה"ב) אז אנחנו אומרים: "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ" שה' יבנה לנו בית המקדש ונזבח שם קרבנות מתי? לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ" זאת אומרת שהקב"ה יכלה את האויבים שלנו שנובחים עלינו וצועקים: 'חיסונים-חיסונים! צריכים לעשות...' ו"אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" 

ואז מזכירים ככה: "רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי בְּיָגוֹן כֹּחִי כִּלָה חַיַּי מֵרְרוּ בְקֹשִׁי בְּשִׁעְבּוּד מַלְכוּת עֶגְלָה וּבְיָדוֹ הַגְּדוֹלָה הוֹצִיא אֶת הַסְּגֻלָּה חֵיל פַּרְעֹה וְכָל זַרְעוֹ יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה" אז אנחנו מזכירים את מי? את הגלות הראשונה כשהיינו במצרים. 

אח"כ "דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי וְגַם שָׁם לֹא שָׁקַטְתִּי וּבָא נוֹגֵשׂ וְהִגְלַנִי כִּי זָרִים עָבַדְתִּי וְיֵין רַעַל מָסַכְתִּי כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי קֵץ בָּבֶל זְרֻבָּבֶל לְקֵץ שִׁבְעִים נוֹשַׁעְתִּי" אחרי שבעים שנה מחורבן הבית, ישראל חזרו על ידי זרובבל בר שאלתיאל לירושלים אחרי שבעים שנה של גלות זה היה קץ בבל גלות בבל במי"א. אח"כ מדי זה עם אחשורוש: "כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה רֹאשׁ יְמִינִי" מרדכי "נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ" תלו אותו ואת בניו על העץ. 

אח"כ מבמי"א יש לנו את היו'ד יוונים: "יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי אֲזַי בִּימֵי חַשְׁמַנִּים וּפָרְצוּ חוֹמוֹת מִגְדָּלַי וְטִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים וּמִנּוֹתַר קַנְקַנִּים נַעֲשָׂה נֵס לַשּׁוֹשַׁנִּים" אנחנו נקראים: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב". "בְּנֵי בִינָה יְמֵי שְׁמוֹנָה קָבְעוּ שִׁיר וּרְנָנִים" אנחנו מהללים לקב"ה על הדבר הזה! אז אנחנו מזכירים גם את גלות יוון. עכשיו אנחנו מבקשים על גלות אדום: "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ ממלכות הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה לנו הַישּׁועָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן" זה אדום "הָקֵם לָנוּ רוֹעִים שִׁבְעָה" 

אז הנה אנחנו מזכירים את כל הגלויות שעברנו, ומודים לקב"ה על כל דבר ודבר. עכשיו אנחנו נמצאים בזכרון מה שהיה עם היונים, ואנחנו מזכירים את כל הגלויות, כמו שלמדנו: כשצריכים להגיד: 'תודה!' לא אומרים רק על עכשיו אלא: "זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ" (תהלים קמה ז) את כל הזכרונות של הטובות שעשה עמנו ה'! וגם בפיוטים של ה'הגדה של פסח' אנחנו מודים גם על ניסים אחרים שאירעו לנו במשך הדורות. 

וכן בעת שאדם מודה על המזון צריך לכלול גם הודיה על שאר הטובות שעשו לו: 'ברית, תורה, ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש מלכות בית דוד!' הכל מזכירים בברכת המזון, אני בעצם יושב ומודה על האוכל אבל אני מזכיר גם את כל הטובות כבר, מיציאת מצרים ועד עתה מזכירים כל פעם! כי זה לא מספיק להודות על של עכשיו אלא צריך להזכיר תמיד גם של עבר. 

צריך להודות על כל פרט ופרט! 

ועוד דבר, עכשיו תשמעו חידוש מבהיל על הרעיון! ה'אור יהל' ר' לייב חסמן זצ"ל זת"ע מעיר הערה גדולה על מה שכתוב בפרשת ויצא: רחל אמנו... מה כתוב? "וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי" (בראשית ל כג) מה מפרש רש"י? חֶרְפָּתִי, מה זה אָסַף חֶרְפָּתִי? "דברי אגדה: כל זמן שאין לאשה בן - אין לה במי לתלות סרחונה, וכשיש לה בן תולה בו; 'מי שבר כלי זה?' – 'בנךָ!', 'מי אכל תאנים אלו?' – 'בנךָ'. זאת אומרת הבעל בא ורואה דברים ככה לא... היא אומרת לו: 'זה הבן לא אני...' וככה היא תולה את סרחונה דברים שהיא עשתה לא כהוגן לא כראוי – בילד, אז זה נקרא זה אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי. 

וזה דברים מפליאים! זה המעלה של בן אצל רחל אמנו, היא רצתה שיהיה לה ילד בשביל שהיא תוכל לתלות את סרחונה בו?! מה? זה רחל אמנו? והרי לרחל נהיה אושר הגדול של: "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" (תהלים קיג ט) היא העמידה שבט בישראל! והיא היתה עקרה ונפתח רחמה וזכתה לזכע של קיימא והיא זכתה שיהיה בן ליעקב אבינו ממנה! אז כמה זה תמוה: שהיא תזכיר דבר כזה: אָסַף ה' אֶת חֶרְפָּתִי?! 

תקשיבו טוב!מפרש הגאון ר' לייב חסמן זלה"ה: "כשאדם איבד כובע חבירו רץ אחרי הכובע והכובע נכנס למים והציל לו את הכובע מתוך המים! הרי הוא מודה לו מאוד ומכיר לו טובה על זה. ואם הוא עצמו היה בסכנה ונפל לים ובא חבירו והצילו וגם הציל לו את הכובע. מטבע האדם שמרוב שבח והודיה על ההצלה שהציל את חייו לא יהיה נחשב בעיניו שהוא הציל לו גם את הכובע, הוא לא יזכיר את הכובע הוא יגיד: 'הציל את חיי! אתה יודע מה זה הציל את חיי?! מה זה כובע?! הציל את חיי!' אבל ממידת האמת והכרת הטובה: ראוי להודות על כל דבר ודבר בפני עצמו, כי הרי גם זו טובה! הצילו לו את הכובע, היום כובע עולה 600, 1,000, 1,500...! 

וכי בגלל שהוא עשה עמו דברים גדולים יותר - בטלה החובה לשבח על הדבר הקטן?! עכשיו מסביר הרב חסמן: על דרך זה הזכירה רחל אמנו, היא לא תשכח לעולם להכיר טובה גם על דבר קטן כזה של אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי, לא שהיא אומרת שזה הסיבה שהיא שמחה שיש לה ילד, אלא, היא אומרת: 'אפילו הדבר הזה שאני יכולה לתלות בילד - אני מודה לה'! ברור שעל הילד ועל השבט מישראל – ברור! זה כמו שאומרים 'זה הצלת החיים!' 

אבל גם על הכובע, גם על זה שאָסַף ה' אֶת חֶרְפָּתִי הרי פשוט שכל הלב שלה היה מלא שמחה ושבח והודיה על ה"זֶרַע בֵּרַךְ ה'" (ישעיה סא ט) על עבד ה' בן יעקב משבטי יה'! אבל כל כך גדולה היתה רחל שהזכירה אפילו את הענין הקטן ששום אדם לא שם לב אליו!" עד כאן דברי קדשו. 

על הדרך הזה נראה גם כן מה שמזכירים ב'ברכות השחר' מה אומרים? "שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה" אומרים כל אחד בפני עצמו, אע"פ שלכאורה 'בכלל מאתים מנה' אם יש לי מאתים ודאי שיש לי מאה מנה, אם אני אומר שיש לי מאתים, יש לי מאה או אין לי מאה? בטחה! יש לי פעמַיִם מאה! אז 'בכלל מאתים מנה' אז למה אני צריך להגדיל כל דבר בנפרד? אפשר לברך: 'שעשני ישראל' אז אי לא גוי ואני לא עבד ואני לא אשה! אז בברכה אחת אני כוללת את כל שלושת הברכות האלה! למה אני צריך לפרט? אלא מחובתנו לברך ולהזכיר כל מעלה בפני עצמה! 

ולכן מברכים: "מתיר אסורים, וזוקף כפופים" אע"פ שאם בירך זוקף כפופים קודם, הקדים וטעה, שוב לא יברך מתיר אסורים - כי 'בכלל מאתים מנה'! כיון שהוא נתן הודאה שהוא נזקף לגמרי זוקף כפופים אז כבר ברור שהוא מתיר אסורים, מכל מקום חייב לברך כל אחד מהברכות בפני עצמן! וכן מצינו ב'הגדה של פסח': "כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ...!" ואז מונים חמש עשרה טובות שקב"ה השפיע עלינו! וכל טובה מוזכרת בפני עצמה, ולא מבליעים שום דבר, מפני שאח"כ יצאו עוד דברים גדולים ונשגבים מזה! כך אומר 'ברכת אברהם' (חלק ג' עמ' צג'). 

צריך להודות גם בגלוי וגם בסתר: 

"אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה" (תהלים קיא א) שתי הודאות; הודאה בגלוי והודאה בסתר: בְּסוֹד יְשָׁרִים, בְּסוֹד זה בסתר. וְעֵדָה זה הודאה בגלוי! אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב איפה? גם בסתר וגם בגלוי; בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה. ה'אבן עזרא' (אומר את זה על תהילים קיא א'). דוד המלך אומר: צריך לפרסם את הניסים ברבים! יש כאלה נעשו להם ניסים ואמרתי להם: 'שיפרסמו!' – 'לא! הם פוחדים מעין הרע...' יש להם שׂכל יותר מדוד המלך.... מה אומר דוד המלך? "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ" (תהלים קיח יט) מה הוא אומר? 

אומר דוד: אחרי החסדים שהוא מקבל מה' והניסים, יש מצוה לפרסם זאת ברבים! הוא אומר: רצוני שיפתחו לי שערים רבים שמצוים בהם בני אדם כגון; בתי כנסת ואָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ, פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק כל מקום; בתי כנסיות בתי מדרשות כל מקום פִּתְחוּ לִי! למה? אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ אני רוצה לעמוד ולספר את הניסים הגדולים שהקב"ה עשה לי! - זה ע"פ הנצי"ב בקונטרס 'להודות ולהלל'. 

להודות לה' על ידי הבאת קרבן תודה! 

המדרש אומר: כתוב (בתהלים נ כג): "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" רב הונא בשם ר' אחא אומר: יכבדני לא כתוב כאן אלא יְכַבְּדָנְנִי מה זה אומר? כבוד אחרי כבוד! יכבד את ה' כבוד אחרי כבוד לא להפסיק כל הזמן. רבינו בחיי אומר (בפרשת צו): "קרבן תודה בא על הנס והוא לשון הודאה, שאתה רוצה להודות לה' מביא קרבן תודה, אם היה חולה ונתרפא מביא קרבן תודה, ככתוב (בתהלים קז כב) "וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה!" זאת אומרת מביאים קרבן תודה וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִיסַפְּרוּ (ג'עיא וִיסַפְּרוּ) מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה או שאר שמחות שיש לו כגון; שמחת חתן וכלה שנאמר (ירמיה לג יא): "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" מביאים תודה לבית ה' - ר' בחיי. 

למה לאה קראה בשם יהודה?

ועכשיו אני הולך להגיד לכם עוד חידוש יפהפה! יפהפה! כבר דיברנו בזה עוד לא היה לנו עדיין את החידוש הזה: "אמר ר' יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאת לאה והודתו שנאמר (בראשית כט לה): הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (ע"פ הגמ' ברכות ז) למה? "לפי שראתה ברוח הקודש: שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים כיון שילדה בן רביעי הודתה על חלקה שהוא יתר מן החשבון המגיע לה" כך אומר רש"י (שם). 

וצריך להבין את דברי הגמ': הרי הודאה היא יסוד ההכרה בקב"ה, איך אם כן יתכן שעד לאה לא נמצא מי שהודה לה'?! עד שבאת לאה והודת לה'? לא היה אדם שהודה לקב"ה כך אומר רשב"י לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאת לאה והודתו, איך יכול להיות שאף אחד לא הודה לה'? וגם את דברי רש"י יש להבין: אם אמנם לאה היתה הראשונה שהודת, למה היא המתינה עד הבן הרביעי, למה לא הודית כבר בילד הראשון אם היא 'בעלת הודאה' למה ראשון, שני, שלישי, למה רק ברביעי? 

והגאון הצדיק ר' משה אהרן שטרן זצ"ל ביאר בשם זקנו ר' יעקב יוסף הרמן זצ"ל: שבודאי היו אחרים שהודו לה' לפני לאה, אך לאה קראה על השם של בנה על שם ההודאה! 'יהודה' והיא חידשה צורה חדשה של הודאה - הודאה תמידית! כל פעם שיזכרו את שמו או יקראו בשמו 'יהודה – יהודה – יהודה' יזכרו את ההודאה! ויהיה טמון בזה הודאה לה', ומכיון שמבואר בגמ' שלאה היתה הראשונה שהודית, על כרחך שהצורה האמיתית של הודאה זה הודאה תמידית. לכן יש שמות שקוראים לבנות 'הודיה' שמודים 'הודיה' להודות לה'. ואיך הגיעה לאה אמנו להכרה זו? 

מבואר מפרוש רש"י זלה"ה וזתע"א 'שיהיה לו עונג בגן עדן!' שבשלושת הבנים הראשונים סברה לאה שהם בדין שלה, שכל אחת מהנשים צריכה להביא שלושה, וכשניתן לה בן רביעי ובזה נתמעט חלק שאר הנשים של יעקב, נתברר ללאה: שיכול היה להיות גם איפכא! שאפילו שבט אחד גם לא יהיה לה חס ושלום! יכול להיות שגם לא מגיע לה בכלל. כי אם היא ראתה שמגיע לה יותר אז זה התמעט ממישהי אחרת, ואם זה התמעט אז זה לא מובטח: 'שכל אחת תקבל שלוש' זז יכול להיות שגם לא יהיה לה אפילו אחד! אפילו אחד לא מגיע לה כך יכול להיות. אבל עתה שזכתה לבן הרביעי, הודתה: שכל השבטים שהיא קיבלה מה' – זה רק מחסדי הקב"ה בלבד! לכן בקריאת השם לבן הרביעי הודית גם על כל הבנים הראשונים!! וזה חידוש גדול מאוד-מאוד-מאוד! 

למה בסוף הדרשה אומרים 'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא?'

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" למה אומרים רַבִּי חֲנַנְיָא תמיד? אתם יודעים, לא היו לו ילדים, אז קבעו חכמים תמיד להזכירו: רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הקב"ה...' ככה אנחנו הילדים שלו, אומרים בשבילו כל הזמן ואחרי זה 'קדיש'! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

 וכן ניתן לקבלם במייל [email protected].