הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק יג | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

נציב יום: אוהד בן חבצלת - יזכה לתשובה שלימה רפואה שלימה והצלחה בניתוח ב"ה והקב"ה ישלח לו שליחים טובים לניתוח יבנה בית נאמן בישראל וזיווג הגון ובנין עדי עד - בתוך כלל ישראל מהרה אמן!

אנחנו 'הכרת הטוב וכפיות טובה' בחלק יג' |

בדרכו לבית לבן הארמי רואה יעקב אבינו "שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים" על יד הבאר "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט ב) מה כתוב שם? "וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר" (בראשית כט י) פירש רש"י: "כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית להודיעך: שכוחו גדול!" הרי שמדובר כאן במעשה קל! כמי שמעביר את הפקק, מעתה יפלא: כיצד ניתן להסביר שביום 'שמיני עצרת' בבואנו לשפוך שיח לבקש ולהעתיר על הגשמים פורטים את זכויות האבות בתוך הדברים מזכירים גדולתו של יעקב אבינו: שנאבק עם שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּֽיִם - שזו מדרגה נשגבה! לנצח מלאך שר של מעלה הסמ'ך מ'ם בכבודו ובעצמו. 

ובאותו קטע מוסיפים: "יִֽחַד לֵב וְגָל אֶֽבֶן מִפִּי בְּאֵר מַֽיִם - בְּצִדְקוֹ חֹן חַשְׁרַת מָֽיִם" כתוב פה שיעקב אבינו יִחֵד את לבבו מִיקד וריכז את כל כוחותיו הפנימיים ובעזרת זה הוגל אבן, מה שלא הצליחו (כל) הרועים לגלול את האבן, הוא גלל אותה מפי באר המים כמי שמעביר את הפקק באצבע קטנה, ואז מבקשים: בצד בְּצִדְקוֹ בזכות צדקו הצדקה הזו שהוא עשה חֹן תחון עלינו חַשְׁרַת מָֽיִם שיהיה לנו עננים מעובים חַשְׁרַת זה מעובה חַשְׁרַת מָֽיִם שיהיה לנו מלאן תלפים מים בזכות זה! איך משוים שהוא ניצח מלאך בצדקתו לעומת שהוא גל את האבן באצבע הקטנה? 

ואם מדובר בכוח פיזי - אז מה, זה זכות? אז אחד יש לו כוחות פיזיים מה, איזה צדקות יש בזה, מה צדקות, אז אם ה' ברא איזה אחד חזק הוא לא צדיק בזה שהוא חזק, יש גם עשו שהיה חזק אז מה, מה פה הרעיון יִֽחַד לֵב וְגָל אֶֽבֶן מה זה איזה זכות שנו פה? מכאן: שהזכויות הן אין ספור! והן תלויות במעשה החסד!! עומדים כל הרועים שמה לא יכולים לגול את האבן וגם הוא מטבעו בכוחו הפיזי לא יכול, אבל כשמייחדים את הלב ורוצים לעשות חסד - מקבלים כוחות לא טבעיים! וכל זה הוא עשה בשביל לעזור לכל הרועים שמה, שהוא לא מכיר אותם, והם גויים, ובכל אופן הוא עושה זאת, אז הוא דואג שיהיה להם מים, אז בזכות החסד שהוא עשה לדאוג להם שיהיה להם מים אז גם אנו מבקשים: תזכור את צדקו ותחון עלינו ותתן לנו גם כן הרבה מים! 

אז הרבה זכויות תלויות במעשה החסד, כל מעשה חסד ערכו גדול, אפילו אם לפי ראוּת העין זה דבר קטן כמו 'מעביר את הפקק' אפילו אם זה נראה שהוא עשה את החסד בקלות, לא היה לו שום טרחא, שום מאמץ, אבל לאמתו של דבר: העברת הפקק אפילו - אינה נופלת בערך מההשגות הגבוהות של מאבק עם שַׂר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּֽיִם מלאך רוחני! וזה יקר בעיני הקב"ה כמו המעשים הגדולים ביותר!! אם אתה עושה חסד ששיעורו אפילו רק כמו 'מעביר פקק מעל פי צלוחית' הקב"ה רואה בזה דברים גדולים שכבר אפשר לבקש בזכות זה בזכות החסד: שכל עם ישראל יזכו כל השנה לגשם! 

ככה הקב"ה מחשיב כל דבר שאדם עושה. הכרת הטוב, הוקרה על מעשה החסד של יעקב אבינו, היא הזכות שעבורה אנחנו מבקשים: 'גשמים!' ובקשת גשמים דורשת זכויות רבות – 'גדול יום הגשמים יותר מתחית המתים! יותר ממעמד הר סיני!...' דברים גדולים נאמרו בזה, וכל העולם תלוי בזכות הגשמים, ובשכר זה מעניק הקב"ה ברכת גשמים לזרעו אחריו עד סוף כל הדורות! הכרת הטוב, הוקרה על החסד של יעקב אבינו, זה זכות כזו שבזכותה אנחנו מבקשים: 'גשמים!' כל שנה, כל שנה! רואים: עד כמה מתנהג ה' על הכרת הטוב על כל פעולה ופעולה אפילו הקטנה בקטנות לדורות עולם! 

זאת אומרת אם אנחנו יכולים לבוא ולבקש על מעשה אחד שעשה יעקב אבינו שגל את האבן, וה' משלם לנו עבור זה! ובאמת מוריד לנו גשמים בזכות יעקב אבינו, אז רואים: מה זה הכרת הטוב של הקב"ה על מעשה חסד של בן אדם פעם אחת! מי שעושה חסדים הרבים, ומיחד את ליבו גם, כי בכוחו הפיזי אי אפשר לעשות כזה דבר, אלא זה כמו שבִּתיה שלחה את אמתהּ ונתארכה כשישים אמה! אז ככה כתוב במדרש, אבל יש אומרים: שזה לא הכונה שבאמת נתארכה ואח"כ חזרה ונתקצרה, אלא מרוב שהיא רצתה להגיע עד לזה - התיבה הגיעה אליה! אבל זה רק בכוח סגולי של 'יחוד הלב'. 

זה כמו בן אדם שיש בספר 'השיאים' של גינס אמרנו את זה בעבר: שאמא אחת הרימה משאית! למה? כל הלב שלה היה להצלת הילד התינוק! והיא הצליחה!! אז יש כוחות אדירים באדם שהוא בכלל לא יודע, שהם יכולים לצאת לפועל, אבל תלוי אם הוא יודע למקד. להבדיל להבדיל; יש אנשים בעולם שבריכוז המחשבה ויחוד הלב - הם יכולים להתרומם באויר, הם יושבים והם מתרוממים באויר, מה זה? יש אנשים שיכולים לעמוד על הבוהן, כל הגוף שלהם נעמד רק על הבוהן, הם מתרוממים על הבוהן - זה צריך אימון וריכוז וליחד את הלב למטרה מסוימת, לא משנה שהיא טיפשית, אבל יכולים! כל זה שאמרנו על פי דברי הסבא מסלבודקא. 

עכשיו אנחנו ב'שיחות חכמה ומוסר': צריך להדבק במידותיו של הקב"ה שביניהם יש הכרת הטוב כמו שלמדנו בשני השיעורים האחרונים: הכרת הטוב היא מידה שנטע הקב"ה בליבו של אדם, כשאר מידות טובות. יש לנו מידות טבועות בנו; חסד, רחמים, משפט, ענוה, סבלנות ותרנות ועוד. הנה, כל המידות והכחות שה' שׂם באדם - הוא מקור המידה והכח, דאיך יכול לברוא איזה דבר אם אין בו הכוח עצמו? ולאו דוקא כוח בעצמותו, אלא הכוח נמצא במציאותו, כדמפרש הרמב"ם ב'מורה נבוכים' את הפסוק בתהילים: "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע?!" מי שנטע בנו אוזנים הוא לא שומע?! 

"אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?!" (תהלים צד ח-ט) מי שיצר לנו עינים מה, הוא לא רואה?! דאם חס ושלום ה' לא שומע איך שׂם בנו כוח השמיעה ואם אינו רואה כדעת הכסילים איך שׂם בנו כוח הראות? ואם נתן בנו זיכרון אז הוא לא זוכר?! בקיצור; אין מה שהוא נותן שאין בו! 

והנה בשאר המידות, הלא פשוט: הקב"ה מקור החסד והמשפט מקור העונה והסבלנות, אמנם אנחנו שואלים שאלה: במידת הכרת הטוב, לכאורה מה שייך הכרת הטוב בה' יתברך? מה עשינו לו, וכי הוא חייב לנו?! הלא רק אנחנו מקבלי הטוב ממנו ולא מטיבים לו! הוא זקוק לנו? הוא מתפרנס מאיתנו?! הוא נותן לנו את הכל! אין לנו משלנו כלום, אז מה אנחנו יכולים לתת לו? ואכן כך הם הדברים וה' יתברך הוא המקור למידת הכרת הטוב: והכרת הטוב שלו בלי גבול ובלי תכלית! אמרנו שאין לו מה להכיר טובה, למי, מי הטיב לו משהו? "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא ג) בקשה! תגידו: מי הקדים? ואני משלם! 

ממידת הכרת הטוב שלו נובע התשלום של שכר המצות, אומר: 'אם אתה עושה מה שאני אומר – אני משלם! משלם לך שכר על המצוות!!' אז בואו נתבונן קצת בהכרת הטוב שיש בקב"ה: כל מעשה טוב שלנו, אפי' מצוה כל שהיא - מחשיב ומייקר, זוכר ולא שוכח, ומכיר טובה על זה, ומשלם שכר בלי גבול ובלי תכלית! כמה משלם הקב"ה על עשית 'נחת רוח' כשעונים לפניו: "אמן!" אמן 'יאמנו דברי האומר' אני מאמין במה שאומר "ברוך אתה... בורא פרי..." מאמין אומר 'אמן' שאתה ברוך משפיע ברכות על הפירות על הכל, מכיר לנו טובה על זה ופותח לנו שערי גן עדן! - 'מאימתי תינוק בא לעולם הבא? משעה שיענה אמן!' אפילו לא מבין מה אומר שמע שאומרים 'אמן' גם הוא אומר 'אמן' כבר זוכה לעולם הבא! 

ועל 'רגע אחד שחוסם אדם את פיו - זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער!' אומר הגאון מוילנא. נו, אז כדאי לסתום את הפה! כשה' יתברך חונן לאדם מזונות, מביא לו שפע! אכלתם בשבת נכון? ברוך ה'! ואדם מברך על מזונו עבור 'ברכת המזון' - הוא זוכה לחיי העולם הבא! לחיי נצח. למה הדבר דומה? אבא נתן מתנה לבן, והבן אמר: 'תודה!' לאבא, והאבא שומע שהבן בעל נימוס ומכיר טובה אמר לו 'תודה', נותן לו האבא שכר עבור התודה אלף פעמים כיוצא בו! יש אבא כזה בעולם? שהוא נותן מתנה עכשיו נגיד באלף דולר, הילד עכשיו אומר לו 'תודה' אומר: 'עכשיו תקבל פי אלף – אלף דולר! בגלל שאמרת תודה' איפה יש אבא כזה? אבל אבינו בשמים מחשיב ומכיר כל משהו של טוב! 

אפילו ניצוץ של טוב - הוא לא נאבד ולא נשכח, ולא עוד, אלא אפילו רשע גמור, מין, מומר להכעיס, עובר על כל התורה כולה - אם עשה דבר טוב אחד כגון; שנתן צדקה לעני - לא לשם מצוה כי הוא כופר בעיקר, אפילו ברשע כזה שכולו רע, ה' יתברך מכיר את הניצוץ הטוב שיש בו, ומכיר לו פנים ומשלם לו שכר טוב בעולם הזה! על פי הדברים שביארנו, נמצא שיש לנו מקור בתורה על חיוב הכרת הטוב, מלבד מצות כיבוד אב ואם, והוא: שהרמב"ם והחינוך והסמ"ג (ספר מצות גדולות) וכל מוני המצוות מנו במנין המצוות שלהם; שאחד מתרי"ג מצוות זה ללכת בדרכי ה' שנאמר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) - מה הוא רחום? אף אתה רחום! מה הוא חנון? אף אתה חנון! מה הוא קדוש – אף אתה קדוש!' 

וכיון שהכרת הטוב היא אחת ממידותיו של ה' יתברך אם כן היא מצות עשה מפורשת: שאנו חייבים להכיר טוב ה לכל מי שהטיב לנו! וכשם שעל ה' יתברך כתוב: "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים!" (שמות כ ה) וכתוב: "וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹ תָיו לְאֶלֶף דּוֹר!" (דברים ז ט) כמו כן אנו חייבים להכיר טוב לא רק למטיב לנו, אלא אף לבניהם ובני בניהם - עד אֶלֶף דּוֹר! וזה היה הפשע של עמון ומואב שהיו כפויי טובה ולא שמרו טובה הכרת הטוב על ארבע מאות שנה קודם שהציל אברהם את אביהם, וזרעו עובר לידם והם לא מקדמים אותם "בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם!" (דברים כג ה) אז רואים: שהקב"ה מכיר טובה - על מה שהוא לא צריך בכלל! כי אין מי שעושה לו שום טובה!! רק הוא המטיב היחידי: "טוֹב ה' לַכֹּל!" (תהלים קמה ט) ועם כל זה, מידת הכרת הטוב מחזיר על כל דבר שאתה עושה! 

אמרנו פעם ש'ביום האם' המציאו כזה פטנט, 'יום האב' עוד לא עשו... יום האם ילד קטן אומרים לו בבית ספר: 'אתה יודע היום 'יום האם' אתה צריך לקנות לאמא משהו', מאיפה יש לו כסף לקנות? אז הוא הולך לאמא: 'אמא! היום יום האם תביאי לי כסף אני אקנה לך!' מביאה לו כסף והוא והולך קונה לה. תארו לכם שהאמא אומר לו: 'אם אתה קנית לי עכשיו אני אקנה לך פי אלף!' אין דבר כזה נכון? אצל הקב"ה זה קיים וככה הוא עושה! עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים! לְאֶלֶף דּוֹר! בלי הגבלה! ואנחנו צריכים ללכת בדרכיו וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו מצות עשה, אז צריך לשמור טובה לא רק לאדם שהטיב לנו אלא גם לזרעו אחריו עד סוף הדורות! 

בקיצור; כל כולנו צריכים להיות מכירי טובה לכל הסובב אותנו, כי אין מי שלא עושה לנו טובה, ואפילו אם מישהו נהיה לך 'צוותא' ויושב בחברתך, אפילו לא מדבר איתך מילה - גם זה צריך להכיר לו טובה, גם אותו טעייא שהצטרף לר' פנחס בן יאיר בדרך 'בן לוויה' וקרע לו את הנהר בשביל זה! למדנו את זה. אם כן, צריך להפנים את הדברים, ולהתחיל לשמוח: שיש לנו הזדמנות לעשות כל כך הרבה טוב להרבה אנשים - ועל זה הקב"ה ישלם לנו על אמירת 'תודה!' פי אלף! לא כדאי? כדאי! 

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv .