הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק פה | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
נציבי יום,
בלחש.
אמן.
מילקו בת סוניה חזרה בתשובה שלמה לה ולמשפחתה ולכל יוצא חלציה.
בריאות ומנוחת הנפש אריכות ימים ותזכה לבני בנים צדיקים
והתברכו בכל הברכות של התורה הקדושה, אמן.
לימור בת עליזה, הצלחה ופרנסה בשפע לכל המשפחה, אמן.
בלחש.
אמן ואמן.
הכרת הטוב וכפיות טובה, חלק פה.
הכרת הטוב במשנתו של רבי אליהו שווה,
זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת פילדלפיה.
ויתב אלוהים למיילדות וירא בעם ויעצמו מאוד.
אחד מתלמידיו של הגאון הגדול רבי אליהו שווה לא זכה לזרע של קיימא במשך שנים.
באי היום נולד לו בן.
התינוק היה פג,
טיפלו בו בפגייה בבית החולים בחודשים הראשונים,
הצוות התמסר לתינוק,
אבי הבן חש הכרת הטוב גדולה.
הגיע יום השחרור,
ניגש התלמיד
לרב אליהו שווה,
שאל
כיצד לדעתו עליו להביע בפני הצוות את הכרת הטוב?
השאלה לא הייתה מורכבת במיוחד,
שכן כל הספק נע
בין מכתב תודה,
פרחים,
ציור קיר או ממתקים.
אבל הרב
לא התייחס לזה כמו שחשב
התלמיד וקבע,
אל תקנה כלום.
אבל הם עשו עבור הבן שלי המון.
טמא האברך.
הסביר לו, כאשר הסתכנו המיילדות
שפרה ופועה,
והם יילדו את בני ישראל במצרים,
גמל עימם הקדוש ברוך הוא בכך
שביירבעם ויעצמו מאוד.
עצם זה שהמיילדות
ראו ברכה בעמלם,
כשעם ישראל הולך ומתעצם,
זה היה עבורן מתנה יפה.
לכן אני מציע לך,
במקום לגמול בפרחים,
תגיע עם הילד לבית חולים כל שנה ביום הולדת שלו.
מדי שנה נסע אברך לבית החולים
והראה לצוות את הפג,
איך הוא מתפתח.
כעבור 13 שנה,
לקראת הבר מצווה,
הופיע הילד וחילק הזמנות לבר מצווה לצוות.
זמן קצר לאחר מכן הגיע המכתב מראש המחלקה לאבא.
מזל טוב,
רצינו שתדעו,
עד כמה הביקורים שלכם ריגשו אותנו במשך השנים.
אנחנו עובדים בסביבה בעלת סיכון גבוה,
ואף פעם איננו יודעים אם הדברים בסופו של דבר הסתדרו.
לאחר שיילוד עוזב את טיפולנו,
אין לנו מידע מועט מה יצא מכל עמלנו.
אני אישית, כותב המנהל,
עדיין לא הייתי בבית החולים כאשר הילד שלכם טופל כאן,
אבל כדאי שתדעו לכם
שאנו עוסקים בתפקיד קשה,
ובדרך כלל נעשים הדברים ללא כל תודה במשך השנים.
משמש ביניכם עבורנו כדוגמה למה שיכול להתהוות מכל פג.
שוב ושוב אנו מזכירים את אותו התינוק
מתוך ידיעה שכל תינוק שאנו מטפלים בו,
ייתכן שיגדל ויתפתח כמו בנכם.
אנשים רבים שולחים לנו פרחים,
בלונים,
ממתקים.
הפרחים נובלים,
הבלונים מתפוצצים,
הממתקים נבלעים,
אבל שווי וערך של המתנה שאתם נתתם לנו עולה מעל כל דמיון.
עצה של רב חכם.
הכרת הטוב במשנתו של הרב וולבה שלמה,
זכר צדיק וברכה.
מספר אחד,
פעם ראשונה זכיתי לאכול אצל המשגיח בליל שבת.
הודיתי לו אחרי ארוחה וביקשתי שימשוא לרבנית, תחיה לאורך ימים טובים את תודעתי.
תוך מחשבה שזה לא מתאים שאני בעצמי אומר לה.
אמר לי המשגיח, הרב וולבה,
היא נמצאת כאן
כצביעה על המטבח מתוך כוונה שאני אגש להודות לה בעצמי.
אין עוד דויימן, נכון?
שאם הבעל יגיד שהוא אמר תודה,
לאם שומעים ממי שנהנה מעמל כפיה, תודה.
פעם
הסיע אחד ממקורביו
את המשגיח ואת הרבנית
ושמחה משפחתית שהתקיימה במקום מרוחק.
המשגיח הפציר
בנהג לקבל תשלום על הנסיעה,
בעלה סירב
בכל תוקף.
למחרת העניק לו המשגיח מתנה מקורית.
הוא רשם לו בכתב יד על כרטיס
סגולה נפלאה
של בעל נפש החיים,
ואמר לו, קח את זה מתנה ויהיה לך לשמירה בנסיעותיך.
פעם אחת לקח אותו, דואג לו כבר לכל החיים.
הכרת הטוב במשנתו של רבי זיידל אפשטיין,
זכר צדיק וברכה, משגיח ישיבת תורה אור.
אנחנו נגיד קצת ממעשיו היום,
ובשאר בלי נדר, אם ירצה השם מהר.
בתוך שלל המידות האציליות שלו,
הזדהרה ביופייה מידת הכרת הטוב.
מי שעשה עימו טובה, היה משועבד אליו בעבותות.
לעת זקנתו
שהה כמה וכמה פעמים בבתי חולים.
מטבע הדברים,
בני הישיבה ערכו משמרות לידו ולא עזבוהו.
לסייע,
לדאוג שיקבל את הטיפול הטוב ביותר.
מחזה מעניין היה לראות
שיצא מבית החולים,
נעשה משועבד לעשרות בחורים.
כל אלה שעזרו לו.
מי מהם שנכנס להתייעץ או לבקש משהו,
הרגיש מיד שהוא מוכן לעשות עבורו מעבר לכוחות.
כל שכן, אם הזמין אותו לשמחה,
בוודאי אמר, אני אבוא.
אפילו בזמנים שהיה קשה לו מאוד.
גם בחלוף כמה שנים
היה זוכר ומברר
שמזמינים אותו לשמחה,
הוא היה שואל אם זה מהבחורים שהיו איתו בבית החולים.
אחד מאותם בחורים, שמו רבי נתנאל סיבוני,
סיפר
שפעם הוא שמע שיחה של הרב
בישיבה
והיה זקוק לבירור נקודה מסוימת בשיחה.
זאת אומרת, הייתה נקודה שהוא לא תפס ורצה לברר.
וזה היה בתקופה האחרונה שהרב
רבי זיידל אפשטיין
היה מוסר שיחות. זה בתקופה האחרונה כבר.
וכשהוא נכנס לחדרו,
מצא אותו חלש
והבין שזה לא העת לשאול.
אבל הרב שאל אותו לשמו.
וכשהוא אמר סיבוני,
הוא נזכר שהוא היה במשמרות שלו בבית החולים.
ביקש שישב עימו,
וישב עימו שעה שלמה ועבר על כל תוכן השיחה שמסר מחדש.
וליבן איתו את כל מה שלא הבין.
ולא נתקררה דעתו עד שסיים, אמר לו שאם יקרה עוד פעם שהוא לא יבין משהו,
שלא יתבייש להיכנס ולשאול.
באותם ימים
ערך שמחת שבע ברכות בביתו שלו
לאחד הבחורים
שהיה מראשי העושים והמעשים למענו.
כמובן שבפועל ערכו זאת
חברי החתן,
אלא שרבנו עצמו היה עומד עליהם.
התעניין
הוא בדק את כל הפרטים, מה יגישו ומה עושים,
והוא ערך את שבע הברכות אצלו בבית.
בעיצומה של השמחה
דרש אחד מראשי הישיבה בשבח החתן,
ושאל אותו,
מה זכה?
מה זכה שרבנו,
המשגיח בעצמו, ערך לו שבע ברכות, החתן?
אז רבנו באהבת האמת שלו
לא היה מסוגל לשמוע את הדברים.
הוא נעמד ואמר בפשטות,
החתן
הוא יקר יקרים,
אולם הסיבה האמיתית
שערכתי לו שמחת שבע ברכות,
משום שסייע לי רבות.
וחכמים זיכרונם לברכה אומרים,
הפותח פתח לחברו, נפשו חייב לו.
אתם רואים?
תלמידי חכמים אמיתיים,
כל דיבור של חכמינו זיכרונם לברכה,
זה מאיר את דרכם, הם פועלים על פי זה, זה לא בשביל דרשות.
כל הפותח פתח לחברו, נפשו חייב לו, וזהו, נגמר.
אמר דרשה.
הם חיים את זה.
המשגיח עורך סעודת שבע ברכות
אצלו בבית,
לחתן,
כי הוא סייע לו,
הוא פתח לו פתח.
זה לא פשוט.
אחרי פטירת הרבנית
הציעו לו המקורבים
לישון איתו. הוא היה לבד בבית עכשיו, אין רבנית.
ויציעו לו שכמה בחורים יישנו אצלו מהישיבה, יעשו תורנות.
עלילה, יקרה משהו, בלילה צריך, זקוק, משהו, מישהו שיהיה לידו.
והוא סירב בנחרצות ולא הסכים לשמוע על כך.
רק כאשר ראש הישיבה,
הרב שיינברג,
והרב ישראל גנץ,
אמרו לו שעקב גילו ומצבו הבריאותי הוא מחויב,
אז הוא הסכים.
והוא הסכים גם להסביר למה הוא לא רצה בתחילה,
למרות המצב הבריאותי.
אז הוא אמר,
אם בחורים באים לישון איתי,
אני חייב לדאוג לכל צורכיהם.
חייב לראות שיהיה להם אוכל ושתייה,
שכל הצרכים בבית יהיו מסודרים על הצד הטוב ביותר,
ואיך אני יכול במצב שלי לקחת אחריות כזאת ועול כזה, לדאוג להם לכל פרט.
וזו חובה.
כשיסבירו לו שלא מצפים ממנו,
אז הוא נרגע.
בכל אופן, כשהגיעו
לבית התלמידים המסורים,
הוא היה מחכה כל ערב לבואם
בשעות מאוחרות מאוד לראות אם יש להם כל צורכיהם,
ולפעמים נכנס באמצע הלילה לראות אם הם מכוסים.
וסיפרו שבכל יום היה מודה להם מחדש
שהוא מפרט כמה חסד הם עושים איתו.
פעם שאלו אותו, מדוע אתה מודה כל יום מחדש?
אז הוא אמר להם שצריך להכיר טובה כל פעם מחדש.
אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא
שלוש פעמים ביום.
מלבד זאת,
אנחנו מאה פעמים מברכים ברוך אתה ה' ברכות,
מאה ברכות בכל יום,
ולא מסתפקים שאתמול הודינו לו ושלשום.
כל יום.
וכך
הייתה מחשבתו על הכרת טובתם
עד זיבולה בטרייתא,
עד פטירתו.
אז אם ככה,
שצריכים, איך קוראים לו כל יום, להודות לשם שלוש פעמים ולהגיד מאה ברכות.
ברור שאנחנו גם, לא?
אז ה' הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם.
ה' הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו,
והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו
אין קדוש כשם הכול יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו
והכל ידוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה יום טוב לכולם