הכרת הטוב וכפיות טובה - חלק נא | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

'הכרת הטוב וכפיות טובה' חלק נא (אנחנו דילגנו על אחד ביום התענית אז אנחנו חוזרים למספר נא, אפילו שאתמול היה נב).

אסור להיטיב עם כפוי טובה: "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה"א עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה" (בראשית ב ה) פירש רש"י: "ומה הטעם לֹא הִמְטִיר? לפי שהאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים". למה הקב"ה לא המטיר גשם? כי עדיין לא נברא האדם. והאדם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה ואין מכיר בטובתן של גשמים. וכשבא האדם, נברא האדם וידע שהן צורך לעולם הגשמים התפלל עליהם וירדו וצמחו האילנות והדשאים. 

כתב המהר"ל: "ואין מכיר בטובתם כלומר; אסור לעשות טובה לאיש שאין מכיר טובה, ולפיכך, כל זמן שלא היה האדם אז לֹא הִמְטִיר כי אין מי שמכיר בטובתן של גשמים, אבל מה שברא את כל הנמצאים ואין מי שמכיר בטובתם, הרי ברא בדשאים ואין מכיר בטובתם, זה לפי שלעצמם הם נבראים ולא נקרא זה טובה שלא יקרא טובה רק מה שנותן לאחר, כמו גשמים שהם לצורך הנבראים. ואז התפלל עליהן כלומר; שאם לא היה מתפלל עליהן מכל שכן שלא היה נותן מטר, שהרי האדם מכיר בטובתן ואפילו הכי לא התפלל עליהן, אם כן, היה כפוי טובה! וזה יותר גרוע ממי שלא מכיר בטובת המטר". 

מי שמכיר בטובה של מטר ולא מתפלל ולא מכיר טובה על זה הוא יותר גרוע ממי שלא מכיר בטובתן של גשמים. אז ה' המתין עד שהאדם הכיר בטובתן של הגשמים ויתפלל ויכיר תודה על זה, אז ה' המטיר אבל לפני כן לא. למה לא? אין משפיעים טובה על כפוי טובה. 

להרחיב את הדברים, שאסור לעשות טובה למי שכופר בטובה יש להביא מעשה בראובן שעשה טובה לשמעון ושמעון במקום להכיר לו טובה החזיר לו "רָעָה תַּחַת טוֹבָה" (משלי יז יג) ראובן עשה טובה לשמעון, שמעון לא הכיר לו טובה, החזיר לו רעה על זה! ובא שמעון עכשיו לראובן ומבקש ממנו: 'שיחתום לו על היתר בניה'. לראובן באמת לא אכפת שהוא יבנה, אבל הוא שואל שאלה: 'אם מותר להכיר טובה לכפוי טובה שהחזיר לו רעה?' 

היה לי מקרה כזה עם שכנים אצלי בבנין, מכירי רעה, עשיתי להם טובות והחזירו לי רעות, ובכל אופן עזרתי להם. ומה שכתוב פה: זה בדיוק! אסור להכיר טובה למי שמכיר רעה. החזירו לי ברעות, מוסרים, הלכו לעירייה, עיתונים ואל תשאלו איזה סיפור... שהם בעצם רשעים גדולים! לא יאומן כי יסופר. 

והנה מובא ב'סנהדרין': "כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר: "כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ" (ישעיה כז יא) ועוד אמר רבי אלעזר: "כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין באים עליו". בספר 'ברכת פרץ' (פרשת בשלח) הקשה: אפילו על בהמה ושאר בעלי חיים מצווה לרחם? כמו שמצינו (בבבא מציעא פה) שרבי אמר בשפחתו כשמצאה בבית ילדי חולדה מוטלים, שאלה: 'מה לעשות אתם?' והשיב לה: 'תעזבי אותם! "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה ט) אז בכל שכן על אדם שאין לו דעת כגון; תינוק שבוודאי מצווה לרחם עליו, לעזור לו, למלט אותו מצרה וצוקה בזמן שאין מי שיפקח עליו, אז איך זה יכול להיות שאומרים דבר כזה: 'שאסור לרחם על מי שלא מכיר טובה!' ? 

אז תירץ: מה זה 'מי שאין בו דעה'? היינו; שאינו מכיר טובה לפיכך אסור לרחם עליו. וזה בדברים שהם לפנים משורת הדין, ומה שאמרו חכמים: 'שאסור לרחם עליו' כי תוצאותיו הם צרות רבות ורעות! ואפשר שזהו גם כן מה שאמרו חז"ל: 'שיסורים באים עליו!' דהיינו; ייסורים שמשלם לו רָעָה תַּחַת טוֹבָה, בקטטות, שנאה כבושה, ומניעת הכרת הטוב, שזו מידה רעה ומרה מאוד. ממש כמו שהיה אצלי. 'ועיקר הדרך לאהבת השי"ת, ביאר החסיד ב'חובות הלבבות': שזה היסוד הכרת הטוב, ככה מגיעים לאהבת ה'. בלי הכרת הטוב – אין אהבת ה'. וב'משנת רבי אליעזר' (פרק ז) האריך בגנות כפויי הטובה, תעיינו שם.

"אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו. שנאמר: "כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ" (ישעיהו כז יא). זה אמרו: 'כל שאין בו דעה - אסור לרחם עליו'. אבל מי שאין לו דעה בכלל, לא טובה ולא רעה, כמו ילד – מצווה גדולה להיטיב עמו, לרחם עליו בכל מה שצריך. אבל הגמרא מדברת במי שאין לו דעת ורגש להכיר טובה למיטיבים עמו ולהיכנע מפניהם. אבל יודע לבעוט בהם בגאווה ובוז, על אלה שריחמו עליו, ומביט עליהם כנחותי דרגה שנכנעים לפני מעלתו. 

במקום להכיר ביקרת לבבם של המרחמים עליו ובמעלת נדבותם, הוא חושב בדמיונו: שכל זה הוא חולשה מצד מרחמיו. שהם כ'מוכרחים' להטיב עמו, וכי לכבוד הוא להם להיות בתומכיו. בדמיונו הוא מצייר כאילו זה מגיע לו באמת. וכמעט קובע בליבו שהוא עושה עמהם טובה במה שהוא 'נאות' לקבל מהם. ומתברך בלבבו: 'או! הנה נפל לידי הברנש שאני אוכל למצוץ ממנו!' ונכנס לרשימת משועבדיו.

התוצאות מהרחמנות על זה הן ה'רעות רבות'. דבר ראשון: מחזקים את הגאווה של השפל הזה, ובפרט שהוא מתגאה בליבו על מיטיביו. דבר שני: גורמים לו להמשיך לא להכיר טובה וזו מידה רעה מאוד. שלישית: בכדי להראות שהוא אינו נכנע כלל להכיר טובה, אדרבא! הוא משלם רָעָה תַּחַת טוֹבָה, ומעמיד פנים כאילו הוא נפגע מהם, וכאילו הדריכו את מנוחתו. וזו מידה מנוולת מאוד. רביעית: מעורר קפידה אצל המטיבים, ונמצאו באים לידי שנאה תחת אהבה שהיתה ראויה לבוא ע"י מידת ההטבה שהיטיבו לו. חמישית: אדם הזה יוסיף וידרוש בתוקף 'שיחזרו ויתנו לו!' רוצה שיתנו לו דווקא כמו שהיה בהתחלה. 

וכפי הרגיל גם פעם השניה מרחמים עליו קצת, אומנם לא כמו בהתחלה, והוא מתקצף – כאילו גוזלים אותו! סוף סוף, דורש וחוזר ודורש, עד שמסתלקים ממנו לגמרי ונעשה שונא גמור למיטיביו. כל זה הגיע בגלל שריחמו על אדם חסר דעת שאין בו דעה להכיר טובה. לכן אמרו חז"ל: 'אסור לרחם' על אנשים כאלה! כי תוצאותיו 'צרות רבות ורעות' כמתבאר. עד כאן מ'ברכת פרץ' (פרשת בשלח).

ה'אור יחזקאל' אומר: "מדרכי שמים לא לתת שום דבר למי שאינו מסוגל להכיר הטובה שגמלו עמו. מה שאנו רואים הרבה שפע טוב בעולם - זה רק בגלל צדיק אחד שהוא ראוי לזה! ומה שגם אחרים נהנים מהטובה הזו, בלי להכיר בה, הם לוקחים לא כדין, ויצטרכו לשלם בעד זה מחיר מלא!"

הסברנו את זה בעבר, ואמרנו, שחכמים אמרו: שמי שאומר; 'מאי אהנו לן? רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו' (סנהדרין צט:) מה יוצא לי מכל החכמים שיושבים ועוסקים בתורה כל היום בכולל? קוראים לעצמם, שונים לעצמם, אין פריון עבודה מהם, מה התועלת שיש לי מהם? זה נקרא 'אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא!' אדם כזה אין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס. איך קבעו חכמים שאין לו עולם הבא? מה, בגלל שהוא אמר משפט כזה 'מאי אהנו לן רבנן' מה מועילים לנו חכמים? בשביל זה הוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא? 

הגאון מוילנא אומר: "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" (קהלת ו ז) כָּל עֲמַל התורה והמצוות שאדם לומד ועושה הלוואי שיספיק למה שהוא אוכל בפיהו. עכשיו אתם הולכים לאכול ארוחת בוקר, הלוואי שהתורה והמצוות שלכם יספיקו בשביל מה שאתם הולכים לאכול. בשביל לאכול – צריך לשלם. וגם כל התורה והמצוות שלכם לא יספיקו "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" בשביל מה שהוא אוכל בפיהו. אז אם ככה, כל ארוחה גומרת לנו את כל המצוות שעשינו, אז נגיע לעולם האמת – לא ישאר לנו כלום! וזה אם יש לו מספיק מצוות. ואם אין לו מספיק מצוות – בכלל הוא בעל חוב גדול על כל מה שהוא אכל. אז איך יהיה לנו שכר גן עדן עולם הבא?

"בכל יום בת קול יוצאת ואומרת: 'כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת עד ערב שבת'". חנינא בן דוסא היה "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה) שכל העולם ניזון בזכותו. כל העולם אכל בזכותו. צדיק אחד שזן את כל העולם כולו בזכויות שלו. אז כולם אוכלים על חשבון מי? על חשבון רבי חנינא. אז אם אנחנו אוכלים על חשבונו – אז לא מורידים לנו מהשכר שלנו. "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ" זה עמל שלו, בשביל מה שהוא אוכל. אבל אם אנחנו ניזונים בזכות צדיק – אז זה לא על חשבוננו, אז נשאר לנו כל הזכויות. 

אבל, מי שאומר 'מה הועיל חנינא? מה מועילים החכמים האלה שלומדים?' אז הוא לא יכול להנות משלו! אז הוא צריך לשלם על מה שהוא אוכל מהמצוות שלו ואז הוא יגיע לעולם האמת – אין לו כלום. ולכן אין לו עולם הבא. והוא אפיקורוס. למה אפיקורוס? כי אין לו הכרת הטוב. אמרנו: שמי שלא מכיר טובה הוא כופר. אז הוא אפיקורוס. הוא כופר בטובתם של חכמים.

למה תיקנו לנו בקדיש לומר: "עַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן. דְּעָסְקִין בְּאורַיְתָא קַדִּשְׁתָּא"? מברכים כל ישראל ב'קדיש' את החכמים שיושבים ועוסקים בתורה! או! אם אתה מברך אותם, אתה שמח שיש יהודים שיושבים ולומדים בתורה, אתה יכול להיות ניזון על חשבונם. שהם מורידים שפע לעולם. אבל אם אתה כופר בטובתם, מה שהם מטיבים לעולם, לא ישאר לך זכויות שתקבל עליהן משהו – כי אכלת בהן "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ".

אז ה'אור יחזקאל' אומר: "מדרכי שמים לא לתת שום דבר למי שאינו מסוגל להכיר הטובה שגמלו עמו. ומה שאנחנו רואים שפע טוב בעולם – זה רק בגלל הצדיק האחד הראוי לזה. ומה גם שאחרים נהנים מטובה זו בלי להכיר בה – הם לוקחים שלא כדין ויצטרכו לשלם בעד כל זה במחיר מלא!".

ב'משנת רבי אהרן' (חלק ג עמוד ק): כפוי טובה הוא הגורם הגדול למניעת הטוב מבני אדם: כי חסרון ההכרה גורם לסילוק הטובה. כמו שאמרה הגמרא (בחולין קלג): "העושה טובה למי שאינו מכירה כזורק אבן לחמת!". כי אין תועלת בזה בעצם. וכן אמרו חז"ל (ברכות לה): "הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה, כאילו גוזל לקב"ה וכנסת ישראל!". והוא אוכל משהו ולא מברך והוא מסיר את ההשפעה הזאת. כי ברכות משפיעות שפע לעולם והוא לא מכיר טובה על השפע שה' משפיע, הוא לא מברך – הוא מונע טובה מעם ישראל. 

ב'אורח מישרים' (פרק כז ה) אומר: שכפיית טובה היא כל כך מידה רעה שמשה רבנו הוכיח את ישראל בפרטות על מה שהיו כפויי טובה! וזה תסתכלו (בעבודה זרה ה. ובסנהדרין קב שם) כתוב: שישראל נמסרו ביד הגויים על שהיו כפויי טובה למלכות בית דוד. בהתחלה כל ישראל אמרו: 'שדוד המלך ימלוך על כל השבטים!' עשרת השבטים, בנוסף ליהודה ובנימין, וגם אחרי מרד אבשלום הם הבטיחו. אח"כ הם מרדו בו, והלכו עם ירבעם, ועשו עגלים, ולא הגיעו לבית המקדש, ולא עלו לרגל. אז בגלל שהיו כפויי טובה והוא הציל אותם מן הפלישתי! לא היו קיימים ישראל אם חלילה לא היה מנצח את גולית...! 

וישראל נמסרו ביד הגויים בגלל שהיו כפויי טובה למלכות בית דוד. ומי שהוא כפוי טובה גורם לעצמו לא לבד שהמטיב לו שוב לא יטיב לו, אלא גם אחרים כבר לא יטיבו לו, גם יהיה לאל ידם להטיב – לא יטיבו לו. כי יראו שהוא אדם שלא מכיר טובה ואסור לרחם על אדם כזה.

הכופר בטובתו של מקום סופו שיטלו ממנו את הכל: כתוב "שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה ממנו נחש". עמוד השדרה של האדם בקבר, אחרי שבע שנים, נעשה נחש. במי מדובר? מי שלא כורע ב'מודים'. יש אנשים עושים 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ' ככה, בקושי מהנהן בראש. וצריך 'לכוף את ראשו כאגמון'. להוריד את הראש בבת אחת, שהעיניים יביטו בלב. הופ! כלפי מטה בבת אחת, ואח"כ לזקוף לאט לאט. 'מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא ה"א' וזה בכל הכריעות שצריך לכרוע, אם הוא לא עושה את זה כראוי, וב'עלינו לשבח' הוא לא כורע ככה חצי גוף 90 מעלות.

אומרת הגמרא (ב"ק טז): 'שידרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה ממנו נחש!' בגלל שלא כרע ב'מודים'. אם הוא לא כורע זה מוכיח שאינו מודה להשי"ת במה שנתן לו ומרגיש: 'שאין לו על מה להודות' לכן 'מידה כנגד מידה' הוא נהפך לנחש. כי הנחש גם כן לא הודה על רוב השפע שקיבל, כשהוא היחיד שהיה מהלך זקוף ומדבר כלשון בני אדם, והיה לו שררה! (סנהדרין נט). אבל לא היה דיו בכך, אלא נשא עיניו מעל אשר לו ורצה להיות כאדם הראשון נזר הבריאה. וכשראה שהוא לא יכול להידמות לאדם, דיבר לשון הרע והחטיא אותו והכשיל אותו והורידו ממעלתו! וכפי שנעשה במציאות. 

לכן ה' השפיל אותו, קיצץ את רגליו ונתן לו "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג יד) אז לקחו לו את הכל בגלל שהוא כפר בטובה שהוא קיבל. נתנו לך להיות הכי דומה לאדם; מהלך על שתים ומדבר, כמו בן אדם! מאז הוא רק עושה 'פס...פס...כיוכיו' עם הלשון שלו, הוא רוצה לדבר, לא הולך לו.

ב'משנת רבי אהרן' אומר: מידת כפוי טובה גורמת שכל טובה שמקבל תהפך לו לרועץ ותביעותיו מתגברות. שמדמה בשכלו: 'שהכל שלו!' חושב: 'שמגיע לו יותר ויותר!' ובאמת הוא מסיר את הטובה מעצמו. כי אחרי שמבקש הרבה, ואומר: 'הלא וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה שיש לאחרים ולי אין!' כי הכל מתמעט בעיניו, נמצא שתמיד הוא יהיה חסר טובה. ועוד כשנדמה לו שמחסרים ממנו והוא רק "עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל הַיָּמִים" (דברים כח לג) אבל מי שמכיר: 'שלא מגיע לו כלום – הכל זה חסד ה'!' הוא נהנה מכל טובה! כי הרי הוא משולל מכל דבר. וה' מיטיב לו אז הוא מרגיש את זה ונהנה. לכן אמרו חכמים 'המצפה לשולחנם של אחרים אין חייו חיים!'

ב'מכתב מאליהו' (חלק ג עמוד 103): מי שאין מידת הכרת הטובה שלו מפותחת כראוי - לא יכיר בזה את חסדי השי"ת והעולם הבא שלו, אם יש לו, ישאר בבחינת עֹמְדִים ולא יתפתח לבחינת מַהְלְכִים. לא יהיה לו "מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג ז) ותחסר לו לגמרי בחינת החיים הנצחיים. ולכן מכאן נובעים כל הדקדוקים שאנחנו לומדים, שהזהירו אותנו חז"ל במידת הכרת הטוב לכל נברא – ואפילו לדומם! אם לא מפתחים את הכרת הטוב לא יכולים להנות בעולם הבא. ויש כאלה שלא יזכו בכלל! – בגלל שלא היה להם הכרת הטוב.

אז צריך לראות כמה רעות צומחות למי שאינו מכיר טובה. וסתם ככה, אם הוא בעל שכל, הרי כתוב: 'שמי שהוא חסר דעת, לא מרחמים עליו!' באמת חסר דעת, כי אם היה לו דעת היה יודע שאם הוא מכיר טובה למי שנתן הוא יקבל עוד. וכולם ירצו להרעיף עליו. אבל הוא מצמצם בעצמו עוד בעולם הזה שיתמעטו האנשים שירצו להטיב לו וירצו להכיר אותו בכלל ולהיפגש אתו. בגלל שהוא רע עין. בגלל שהוא נבל. בגלל שהוא אפיקורוס. בגלל שהוא מושחת! אז צריך לעשות הכל בשביל להכיר טובה, ולתרגל ולהתרגל בלי הפסקה. על כל דבר ולו הקטן ביותר. כל הזמן שבחים לבורא ושבחים לשלוחיו, כל הזמן. שהפה יהיה מלא הילולים.

(בניגון..!) "ושמחת בימיך והיית אך שמח..." (בניגון..!) יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתֵךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי שַׁבָּת..." היום 'חמישי בשבת'. מחר 'שישי בשבת'. מחרתיים 'שבת!' - שבת שלום.

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787 או בטל' 0722-604910

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv.