הייתי בשושן - חלק ה' (אחרון)

נציב יום: שונטל בת מרים – מנוחתה עדן וכל צאצאיה יהיו בריאים לעבודתו יתברך – אמן!

הקהל: אמן.

הייתי בשושן פרק ה אחרון

הגענו לקטע שאחשורוש אומר: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (אסתר ז, ט) 

המן כורע על ברכיו מתחנן להצלת כבודו: 'אנא! הרגוני בסייף המלכותי - כראוי לשר מכובד! לא בתליה כאדם בזוי!'

איש לא שעה לתחנוני המנובל (המנוול) שתכנן: להרוג את מרדכי במיתה זו בעצמה! 

וכשהבין שקלטה אליו הרעה התיישב בין עצי הגן קונן על עצמו קינה מרה! 

שוטרי המלך ניגשו אליו תלשו מראשו את מצנפת השרד ומרטו את זקנו גררוהו לעמוד התליה שהקים הוא עצמו בחצר ביתו ויחד עמו הובלו לגרדום עשרה (10) מבניו שהואשמו: 'בסיוע לקשירת הקשר נגד המלך ונגד אוהבו שהצילו ממוות – מרדכי!' 

כולם הוצעדו ברחובות הבירה כפותים בשלשלאות ברזל בוכים ומקוננים מרה על טיפשות אביהם! ועל רוב כסילותם להצטרף עמו להתנכל לצדיק! 

שיירה של פרשי המשטרה עשתה דרכה בקול רעש גדול! כרוזי המלך פרסמו את פשעיהם של הנבל ועשרת בניו מכריזים והולכים עד הגיעם לחצר בתו המפואר של המן בן המדתא. 

קבוצת צלפים אוחזי חץ וקשת התמקמו ועסקו בהחלפת חיצי הברזל שבראש מוטות העץ בראשי חיצי אבן חדים - שגורמים למיתה איטית מייסרת! 

עמוד התליה ענק עמד שם יציב מתנשא במלוא גובהו תקוע עמוק בתוך האדמה! 

כבר באותו יום טז' בניסן, מחרת יום טוב של חג ראשון הועמס העמלקי צאצא האדמוני הנקרא: 'ראשון' על כתף התליין שטיפס עמו למרומי העמוד! לקול תרועת חצוצרות ובמעמד יהודים רבים! הוצמד המנוול אל העץ מונמך שלוש (3) אמות מתחת לראש התורן - כדי שלא יאכלו אותו עופות הטרף הנחים בראש העמוד! 

התליין דאג להדק אותו היטב - עד שהרגיש האכזר את שיני הברזל המשוננות שבעצמו קבע אותם בעמוד - ננעצות בגופו כמדקרות חרב 'מידה כנגד מידה!' 

הנוכל בן מאה (100) שנים! של שנות רשע, באכזריות אין קץ, התנוסס בגובה ארבעים וארבע (44) אמות כמניין: דם - שאותו אהב לשפוך כמנהג אומתו הרצחנית אדום! 

תקוותו: כי מגובהי מרומיו - לא יזהה איש את דמותו!' - הוסמה לאל, גלימת הזהב המחוייטת שכה הרבה להתפאר בה - התנפנפה בעוז ברוח הגבהים! מסגירה לעין כול את זהות בעליה... 

אני רק מזכיר לכם: שעדיין הוא לא התקלח! וכל הגדולים עליו והוא צריך להריח את הסרחון גם לפני המוות... 

כלעג לרש, בלטה לעין כל חגורת העור היקרה שעליה חקק הנבל את רשימת אוצרותיו! מצביעה על התקיימות הפסוק: "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע עִם אֵל וְנַחֲלַת עָרִיצִים מִשַּׁדַּי יִקָּחוּ" (איוב כז, יג) "אִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כָּסֶף וְכַחֹמֶר יָכִין מַלְבּוּשׁ: יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ וְכֶסֶף נָקִי יַחֲלֹק" (שם פסוקים טז-יז).

למרגלותיו של המרצח - הוצמדו בשורה אנכית זה תחת זה, עשרת בניו הנלכדים עמו מביטים תחתיהם בעיניים מלאות חרדה! ולא מעכלים את המהפך שמתלינים - הפכו להיות תלויים! 

אחד עשר (11) צלפים עמדו הכן, דרכו קשתותם, חיצי האבן מכוונים הטב לעבר הרשעים המצפים לגורל המר שאותו הם יעדו למרדכי הצדיק! 

למשמע הפקודה - נורו בבת אחת 11 חיצי אבן משוננים, שעשו דרכם בדיוק הישר לתוך ליבו של כל אחד מן הרשעים! 

אחשוורוש חש בשלווה עוטפת אותו! מזמן לא הרגיש נינוח כל כך, תליית המן הכניסה בו רוגע שסר ממנו מאז מיתתה של ושתי. היה זה מעין הרגשת נקם! באיש שגרם להריגתה. 

רק אסתר ידעה ברוח קודשה: את אשר התאמץ אחשוורוש להסתיר בכל כוחו! שנאה עצומה להמן - על הריגת ושתי!

ברגשי הכרת טובה, פנה המלך אל אסתר: 'החוק מקנה לי את כל רכושו של הבוגד הנאלח! אך ברצוני לאותת לכולם: כי המן הוצא להורג - מפני שרצה לפגוע בך! וכעדות לכך: אני מעניק לך את ביתו הענק עם כל אוצרותיו הרבים!' 

אסתר נשאה עיניה כלפי מעלה! בהודיה נרגשת!! היטב הבינה את מה שלא הבין אחשוורוש: הנבואה העתיקה של יעקב אבינו למעלה מאלף (1,000+) שנים! מתקיימת לעיניה: מתנת המלך מסובבת ממרומים - וטמון בה תוכן פנימי עמוק! המושג: 'בית המן' כולל: את כל הנכסים הרוחניים של טומאת עמלק! שצורר היהודים גילם את ביטוייה בעולם. המהלך השמימי הזה כעין חיוך אוהב! של ההשגחה העליונה בתוך חשכת הגלות. וזה מקבל את הביטוי המיידי בפדיון אוצרות המקדש משביים אצל ראש העמלקים - והשבתם לשליטת הקדושה! 

רצוי: שהשליטה הרוחנית על המטמון ועל כלל העמלקים הטמאים - תופקד בידו של גדול הדור! 'בית המן' הוסב כמתנה לאסתר ומרדכי. אבל אסתר נתנה את הכל למרדכי! שמיהר להטמין את האוצרות במקום מבטחים עד שתגיע העת לבנות את הבית השני!! 

אחשוורוש לא הסתפק במתנות האלה: 'דודך מרדכי - יקודם בדרגה! מהיום יכול להיכנס אל המלך בכל עת! ללא צורך באישור!!' ובתנועה החלטית מסיר המלך את טבעתו שנטל מהמן ונתן למרדכי! 

והוסיף הצהרה דרמטית: 'מעתה הנך 'המשנה למלך' - וככל אשר תגזור כן יהיה!' 

אחשוורוש אומנם נרגע... אך אסתר ומרדכי כלל וכלל לא! סכנת 'השמדת היהודים' - עדיין לא חלפה! גזירות המן עדיין בתוקף!! בעוד פחות משנה יפתחו האגרות החתומות בחותמת המלך! וימצא כתוב: 'כי יש להשמיד את היהודים כולם ביום אחד ביום יג' באדר!' 

וגם אם ישלח המלך הוראה: 'לבטל את המכתב הראשון!' לא תסור הסכנה; עדיין יהיו כאלה שיממשו את הצו הראשון דווקא! ויתממו לומר: 'שהצו השני לא הגיע אליהם בכלל!' 

לפיכך, מבקשת אסתר מהמלך: 'שיאספו שליחי המלך את האגרות הנמצאות אצל שרי המדינות וראשי הערים וישמידום בטרם יפתחו!' היא יודעת: שהדבר אינו מקובל! לכן, בניגוד לפעמים הקודמות - נופלת על רגליה! בבקשת תחנון. 

- 'צר לי!' משיב המלך: 'חוקת הממלכה אינה מאפשרת איסוף מכתבי המלך!' 

המלכה מתייפחת בבכי! הדמעות נושרות ללא הפוגה, תחנונים כנהר - רחמי המלך נכמרו על העלובה המתגוללת על הארץ חסרת ישע! משוועת לרחמים! 

- 'מבין אני לרוחך! חוששת את מאוד, אך הרי חכמים אתם! תנסחו איגרת שנייה (2) המפרשת את הראשונה באופן שיהיה מרוקן מתוכן! אבל הזהרו לא לבטל אותן בעליל!' 

והוא משלח רמז עבה: 'הרי את בית המן נתתי לאסתר ואותו תליתי על העץ! מתוך כך מבינים כולם: שמדובר באדם נאלח! תככן ורמאי שניסה לרמות את המלך! לכן איש לא יתן אמון בכתבים הראשונים'. 

הרמז הובן, איגרת חדשה נוסחה מיד! ומתוכנה עלה: 'כי הפקודות שנכתבו על ידי המן - משוללות כל תוקף חוקי! מאחר ונחתמו בשעת המשתה שערך למלך ועל פי החוק הפרסי: תקנות שנחתמו בשעת משתה יין - אינן תקפות!' 

לא רק זאת, אלא שבזדון ליבו! העז האיש המושחת ורע המעללים: לזייף את רצון מלך! 

כאשר נקעה נפש המלך מרוע מעלליהם של האומה העמלקי ומההתגרות הבלתי פוסקת בכל הלאומים ובפרט ההתנכלות הבלתי חוקית ביהודים וציווה לכתוב: 'כי זכות היהודים לעשות משפט נקמה בשונאיהם!' 

המן התככן והרמאי הפר את האימון שנתן בו המלך! וכתב בזדון ליבו את ההפך הגמור!! בגין הרמאות הזאת - תלה אותו המלך על העץ! 

כך סבבה השגחה העליונה; שעל ידי אותו משתה שעשה המן כדי לממש את תוכניתו: 'להשמיד את היהודים' נהפכה הקערה על פיה ונתבטלו גזרותיו! 

כדי להעניק לאיגרת יתר תוקף ומשנה אמינות, המתין מרדכי עד כג' בסיון, יום בו שבו לשושן אותם הרצים עצמם! שעמם שיגר המן את האגרות הראשונות, בזכות החודש הזה בו ניתנה תורה לישראל - נשלחו האגרות השניות, המבטלות את תוכנן הרצחני של הראשונות! 

גם כאן נכרה יד ההשגחה עליונה! בתאריך הזה מלאו שבעים (70) יום למשלוח אגרותיו המרושעות של המן! אגרות שגרמו ל-70 יום של שמחה וצהלה לשונאי ישראל - שקיבלו בזה את שכרם על ה-70 יום שהספידו את יעקב אבינו!! 

בתוך כך, מלאו למרדכי 70 ימי המתנה הנדרשים להכשרת 'המשנה למלך' לקבלת הסמכות להחיל חוקים! אך המתנה ארוכה זו, הותירה אך זמן קצר לפעולה! שיגור מכתבים גורליים כל כך במועד כה קצר טווח - עלול להיות קריטי! וצריך לנקוט פעולות מבטיחות: שהאיגרות יגיעו ליעדם בכל רחבי האימפריה בזמן נאות טרם יהיה מאוחר! 

מרדכי סיווג את השליחים לשלוש (3) מחלקות; 

א] בעוד שהשליחים לארצות הקרובות נשלחו על גבי סוסי מירוץ מהירים. 

ב] הרי שלשליחי הארצות המרוחקות, גייס מרדכי גדוד רוכבים פלאי! הנקרא: "הָאֲחַשְׁתְּרָנִים" (אסתר ח, יד) - היו אלה רוכבי גמלים מיומנים! לרשותם עמדו גמלים שאין יודעים עייפה מה היא!! 'ספינות מדבר' מופלאות! בעלות שמונה (8) רגליים חזקות! בעודן דוהרים בארבע (4) מהן - נותרו השאר מקופלות תחת כרסם. וכאשר התעייפו הרגליים הרצות, החליפו אותם בארבע רעננות! 

ג] למקומות שהגישה אליהם התפתלה במעלה משעולים תלולים, שאינם עבירים לבהמות - נשלחו "בְּנֵי הָרַמָּכִים" (אסתר ח, י) - אלה בלדרים מיוחדים שהוכשרו לריצה מהירה באמצעות ניתוח מורכב! מתוך בטנם ניטל הטחול המכביד את הריצה, לאחר מכן הוסרו מרגליהם בשר כפות הרגליים והגידים ונותרו רק העצמות שאינן רגישות למדרך אבנים וסלעים משוננים! 

רצי שלושת (3) הגדודים שוגרו בחופזה! מותרים באזהרה חמורה: 'לא להתמהמה בדרך!' 

יחד עם זאת נשמר דבר האיגרת בסוד!! מרדכי חשש: שבהוודע לשונא ישראל תוכן האיגרות - יפעילו לחצים על אחשוורוש: 'לבטל!' בהתחשב בהפכפכותו המפורסמת של המלך, היה חשש זה סביר! לפיכך הוטל איפול מלא על האיגרת! ורק לאחר יציאת הרצים, כשכבר לא ניתן היה להחזירם, פורסם דבר האיגרת בשושן! 

אחשוורוש, החל להפנים את טיבם של הצדיקים שסביבו ולא חדל להתפעל מיושרם ואמינותם! 

מרדכי הוזמן לשיחה רשמית עם המלך: 'בניגוד למשנה המלך הקודם, אתה איש נאמן! ואני יכול לסמוך עליך ללא מיצרים!! אלביש אותך בגדי מלכות! למען ידעו כולם: כי אתה הוא המשנה שלי! הפמליה המלכותית תלווה אותך לכל אשר תלך!' 

בגדי הפאר עליהם דיבר אחשוורוש - תאמו את עושרו הגדול! כל פריט בפני עצמו - הון תועפות! ערך הכתונת עטורת הזהב והיהלומים הרבים - היה מעבר לכל דמיון! השווי שלה הקביל לארבע מאות עשרים (420) כיכרות זהב! שהם למעלה מעשרת אלפים (10,000) כיכר כסף!! זאת מלבד יהלומים יקרים המשובצים ידי אומן וכל שאר פריטי הלבוש לרבות האזור החגור למותניו. 

מעל לבוש הפאר המלכותי התכסה מרדכי בטלית של מצווה! מצויצת פתילי לבן ותכלת. לראשו טוטפות התפילין, בקודקוד הראש מעל לתפילין הונחה עטרת זהב מיוחדת! למרות מימדיה הקטנים ומשקלה הקל - שוויה פי שניים (2) ממחיר זהב רגיל! 

איש לא ידע, שמתחת לכל בגדי הפאר: לבש הצדיק תכריכים! שיזכירו לו את חובתו הרוחנית בעולם החולף! ולא יכשל במידת הגאווה. 

אחשוורוש התפעל מאישיותו מאוד! ולא חסך ממנו כבוד מלכים!! בצאתו מהארמון, נפרשה מעל ראשו חופת אפריון ובגגה עטרת זהב ענקית! לרוב משקל זהבה - נדרשו ארבעה (4) אנשים חסונים לשאתה! סיעת בחורים עטורי כליל זהב תפפו לפניו, לצידם פסעו כהנים רבים! מרעים בחצוצרות. להדגשת המהפך ציוה אחשוורוש על עשרה מבני המן: לצעוד לפני הצדיק בידיים כבולות באזיקים! בראש מורד התהלכו לפניו פוכרים את ידיהם כאבלים! בהתפעלות אין קץ שבחו את א-לקי ישראל המשלם טוב לבוטחים בו! ואוי לאביהם - שבטיפשותו בטח בכספו ובמעמדו. 

קול הכרוז מהדהד ברמה, מצווה בראש חוצות: 'על כל איש לצאת ולדרוש בשלום מרדכי והיהודים! מפר הוראה זו - ישוסף בחרב! וביתו יחרב!! 'יחרב ביתו...' 

אך גם ללא ציווי הכרוז, יצאו ההמונים לרחוב, לחזות בפניו מלאות ההוד! הילה של קדושה עטתה אותן, קדושה שהטילה מורא בלתי מוסבר בלב הגויים! ופחדו נפל עליהם. 

למראה מרדכי עוטה בגדי תכלת המורים: על התגברות כנסת ישראל! הבינו היהודים: שהגזירה בטלה לגמרי!! רננות צהלה ושמחה פרצו מגרונם ופיהם לא פסק להודות להשם על רוב חסדיו!! ממרומי מגדל ארמון המלכה הציצה אסתר בעד החרכים, מוסתרת מעיני העוברים והשבים, אך רואה היטב בגדולת הצדיק! פצחה בלב נפעם זמירות ושבחות לבורא עולם על ניסיו ונפלאותיו! 

כשעבר מרדכי מתחת לחלונה, קרא בקול גדול: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם" (תהלים קכד, ו)

 ואסתר משיבה לו: "עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים קכא, ב) 

שמחת היהודים היתה עצומה! כעת יוכלו; ללמוד תורה, לשמור שבת, למול את הבנים, להניח תפילין בגלוי! וללא מורא.

היום הגורלי הגיע! בכל עיר התקבצו המונים מול לשכת ראש העיר נסערים ונרגשים מצפים לפענח סוף-סוף את פקודת איגרת המן שהגיעה לפני חודשים! מנוסחת באופן מעורפל... מסקרן למדי: 'הכונו ליום יג' אדר! פרטים יהיו ב: פַּתְשֶׁגֶן (אסתר ג, יד) הנמצא אצל ראש העיר והוא יפתחנו ביום הנ"ל!' 

המתח היה עצום! למרות ההשערות השונות בדבר התוכן של האיגרת, טיפסה הסקרנות למפלסי על!! התלחשויות רבות, ניחושים לאין ספור נזרקים לחלל האוויר, העיר גועשת ורועשת, המתח בשיאו, ספקנים כססו את ציפורניהם, העיניים תלויות אל דלת הלשכה, פנים מביעות סימן שאלה: 'האם יצא ראש העיר עם האגרת שתפרש את פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב?' 

אחר ציפיה מתוחה! הושלך הס בקהל, דלת הלשכה נפתחה לאיטה, מבעד השערים הגיחה דמות ראש העיר, מתייצב נוכח ההמונים המתוחים, בידיו חבילה ארוזה, בארשת חשיבות פותח אותה וחושף תיק עור מפואר! חתום בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ! מתוכו שולף גליל קלף עטוי פרוכת משי יקרה! ולאחר שחילץ אותו, הגביהו מול ההמונים מאמת לעיניהם: כי האיגרת נשארה חתומה בחותם הַמֶּלֶךְ כפי שנצטווה. 

למראי האיגרת החתומה - הגיבו ההמונים בתשואות רמות! שהם עדים: שהאיגרת לא נפתחה עד כה ועתה הגיע העת לפותחה. 

הס הושלך בקהל! סקרנות עצומה, מתח אדיר; 

ראש העיר פועל באיטיות! ונראה כי הוא נהנה מאוד מההתרגשות שסביבו, בתנועות דרמטיות שבר את חותם השעוה, פרש את יריעת הקלף והחל להקריא את הכתוב מילה במילה! המילים האיומות יצאו מפיו קולחות אחת לאחת; 

'אני המן השר הגדול המשנה למלכנו האדיר המלך אחשוורוש מצווה אתכם בשם המלך ירום הודו, כהמשך למכתבי ב: פַּתְשֶׁגֶן הגלוי, המצווה אתכם: 'להיות נכונים ליום הזה!' הנני מפרט באיגרת זאת את פקודותי; ביום שלושה עשר (13) לחודש אדר - עליכם להצטייד בכלי הריגה ככל אשר תשיג ידכם, באמצעותם מוטל עליכם לרצוח את כל שכניכם היהודים! "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג) לשפוך את דמם של הילדים לעיני הוריהם! ללא זיק של רחמים. ורק אחר כך לרצוח את ההורים. לאחר הריגתם, עליכם לאבד את גופותיהם! ולא להשאיר שריד וזכר. וכפרס על מילוי משימה חשובה זו - מותר לכם לבזוז את רכושם של היהודים! הרכוש כולו לכם!! והנכם זכאים לפטור מלא מכל מס! 

צבא המלך ירום הודו, ערוך בכל מדינות המלך להושיט לכם יד בגיבוי מלא! וימהר לדכא כל התקוממות של היהודים נגד פקודה זו. 

על החתום: המן בן המדתא המשנה למלך אחשורוש'. 

- ממש כמו התוכנית של הנוכבה (7.10.23 לתפ"ץ 'חרבות ברזל') בדיוק אותו דבר!... 

קריאות שמחה בקעו מפיות ההמונים! צמאי הדם!! להוטי תאוות הממון, העמלקים - פצחו בריקוד שמחה פראי! – 'הידד-הידד! הגיע היום שחיכינו לו: לשחוט את כל היהודים! ולבזוז את רכושם!' 

ראש העיר ניסה להסות את הנוכחים - ללא הצלחה! רק כאשר את ידו המונפת באיום מרומז אל השוטרים הקשוחים שמיהרו לשלוף פגיונות! נדמו הקולות וציפו למוצא פיו: 

- 'כידוע לכם, לא מכבר הגיעו לכאן רצי המלך פעם שנייה! ובאמתחתם איגרת חדשה!! ואני מצוּוֶה להקריא אותה בפניכם!' 

חותם האיגרת הוסר מול אלפי הצופים! האיגרת נפרשה לעיני הנוכחים הרבים: 

'לאזרחי הממלכתי, שלום! להווי ידוע לכם, כי המשנה למלך הקודם - היה שתוי בעת כתיבת האיגרת וה: פַּתְשֶׁגֶן, דבר השולל מכל וכל את חוקיותן ותוקפן! מלבד זאת, סילף הנוכל וזייף את דבר המלך ובעוון זה: הוצא נגדו גזר דין מוות! ונתלה על העמוד בחצר ביתו שבשושן הבירה, יחד עמו ניטלו עשרה מבניו - שהשתתפו בהפצת הזיוף וכולם נורו למוות ביריית החץ! 

להלן, נוסח הצו המלכותי המקורי: 

'בפקודת המלך; מוטל על היהודים - להרוג בְּשֹׂנְאֵיהֶם ביום יג' באדר!' 

למשמע הדברים - שכחו צהלות ההמונים! האיגרת לא פירטה: 'מי הם שונאי היהודים?' - הדבר היה ברור לכל! העמלקים שרקדו כאן לפני מספר דקות בצימאון דם - הבליטו תמיד שנאתם ותשוקתם לחסל את היהודים! וכעת התהפך הגלגל...!

 - המהפך היה דרמטי! קרנם של היהודים עלתה, כל אותם יהודים שנמלטו אל ההרים, חזרו בראש מורם! נקהלים יחדיו לקיים מצוות: 'מחיית עמלק!' מהות של אומה שכולו רע!

ביום יג' אדר ניתנה האות: ועם עלות השחר, הרעימו חצוצרות הכרוז המלכותי, מצווים את היהודים: 'לצאת! ולהכות באויביהם!!' ברחובות הערים החשובות מוקפות החומה, פיטרלו כוחות צבאיים להושיט סיוע ליהודים. ואכן בערים אלה נהרגו המרצחים העמלקים, מבלי שיכלו לגלות כל התנגדות! גם שאר הגויים נתנו ידם להריגת העם העמלקי השנוא עליהם בשל רעותיו ואכזריותו מהם סבלו גם הם! 

בקריית המלוכה, הושמדו חמש מאות (500) עמלקים מזרע המן! כולם מבכירי השלטון! בין ההרוגים ב: שיפא... (בית חולים בעזה...) היו שמשַי סופר המלך, ומאה ושמונה (108) בני המן ושאר נכדיו וניניו! בנוסף לאלה, נלכדו ונהרגו עשרת בני המן החשובים! נושאי המשרות הממלכתיות הבכירות, בעלי הנשמות הטמאות במיוחד! שללא הרף, באופן בלתי נלאה ניצלו מעמדם וכוחם להצר ליהודים. 

למרבה הפלא! הגם שכל אחד מהם נהרג במקום אחר - נפחו כולם את נשמתם ברגע אחד ממש! היו אלה אותן העשרה שהסיתו את המלך כורש: 'לעצור את בניין בית המקדש!' בהציגם לפניו מסמך מרושע! המציג את היהודים כעם מרדן, המתכננים כי מיד לאחר בניית המקדש ימרדו במלך! 

ובדיוק, כפי שניבא שמואל הנביא חמש מאות (500) שנה קודם! נשאו תפילות, אסתר ונערותיה פרי - וראשי העמלקים הושמדו בכל מדינות המלך! 

זרש המרשעת! קלטה מיד את הסכנה לחייה, בעוד עורה בין שיניה, הצליחה להימלט בליווי שבעים (70) בניה הנותרים! הם נמלטו מהעיר חסרי כל! לא נותר בידם מהעושר האגדי של אביהם מאומה!! כעניים מרודים סבבו על פתחי נדיבים מתחננים לפת לחם! מוכנים להשכיר עצמם לכל עבודה משפילה - תמורת שבר פרוסה עלוב!! שנים עשר (12) חודשים התבזו כך! עד שנהרגו גם הם. 

בכפרים ובערי הפרזות, שבהעדר נוכחות צבאית לא סופקה הגנה ליהודים, העזו העמלקים לתקוף את היהודים במלא כוחם! אך היהודים נלחמו בעוז ותעצומות מחרפים נפשם לקיים מצוות מחיית עמלק! ושבעים וחמש אלף (75,000) עמלקים נוספים – נקטלו! בעוד שמהיהודים לא נספה איש!! 

אצילות העם הקדוש - הוכחה לעין כל! הגם שהורשו: 'לבזוז את רכוש ההרוגים!' - לא נגעו באוצרותיהם! איש לא רצה ליהנות מזכר עמלק. אך גם בביזת הצוררים שאינם מזרע עמלק – "לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" (אסתר ט, טז). 

היתה זו הנחייה של מרדכי, לאותת למלך: שנהרגו - בגין היותם צוררים! ולא בשל בצע כסף. 

העמלקים שראו: כי כלתה עליהם הרעה! הפעילו קשרים ענפים עם שרי המלוכה, שהפעילו לחץ כבד על המלך! בדרישה: 'לעצור את השתלטות היהודים!' 

- כמו שפנו לביידן (נשיא ארצות הברית) ואמרו לו: 'תרגיע את היהודים!'... 

הלחץ פעל את פעולתו! והמלך ההפכפך דיבר אל אסתר בכעס!! – 'תראי מה עוללו היהודים שלך לבכירי הממלכתי!' 

- 'פוגעים בבלתי מעורבים...' 

- 'חמש מאות (500) מתוכם נהרגו!' ניכר שהוא היה זועם! - לפחות כמו ביידן... 

אסתר התפללה מעמקי ליבה! מתחננת לקדוש ברוך הוא: 'שיציל אותה מהזעם המתלקח!' 

ואז, באורח ניסי! מבלי שהוא עצמו מבין למה, פתאום גברה הערכתו אליה! טון הדיבור השתנה מהקצה אל הקצה ובהמשך דבריו הוא אומר ברכות מפליאה! 

- 'כוונתי לומר, כי טוב הדבר שהם נהרגו! יש לי את היסוד להניח: שהם זממו לקשור עלי קשר לתפוס את המלוכה! אבל קצת הומניטרי אולי אפשר שמה ככה קצת... הדגשתי את מניין ההרוגים - רק כדי לומר: שיש ליהודים שונאים רבים! ורוצה אני להצילם!!' הוסיף כמתקן את הרושם שעשו דבריו הקודמים, כשפירט את מספר ההרוגים. 

- כמו שאמר ביידן: 'שלושים אלף (30,000) נהרגו! עשרים אלף (20,000) זה נשים וילדים' 

- טמבל! מאיפה אתה יודע את זה?! אתה היית שמה?! ספרת?! אתה מאמין לחמאסניקים שמדווחים כל מיני מספרים?! אתה לא רואה שהם עושים הצגות! צובעים אנשים בדם ומשחקים אותה זה... ואחר כך זזים בתוך השקיות... 

- 'הגידי נא! מה רצונך? ואני אעשה כל שתבקשי!' בקול מתרפס הוא מבקש!! 'ברצוני, שידעו הכל: שאני לא מתפעל מלחץ של קרובי העמלקים! לפיכך, אדרבה! אתן אישור ליהודי שושן: להרוג את שונאיהם שבשאר חלקי העיר - עוד יום אחד (1)!' 

- 'בחששם מתגובתך, התמקדו אתמול רק בראשי הצוררים הדרים בסמיכות לארמון. ועוד אני מבקשת: 'את עשרת בני המן הבכירים שגופתם לא הושמדה כשאר העמלקים - שיתלו אותם על אותו עמוד שניתלו אשתקד עשרת אחיהם השפלים עם אביהם המרצח שגופתו עד עכשיו מתנוססת על ראש העץ כמעט שנה!!' 

המלך מיהר למלא שאלתה! גופות עשרת הצוררים קטועי הראש הוצמדו לאותו העץ שהכין אביהם, נקשרו אליו זה מתחת זה כשרגלי האחד חצי (1/2) האמה מעל ראש השני, באופן פלאי! גובה מידת העץ תאמה בדיוק מדהים לכולם! 

למחרת, ב: יד' באדר, פשטו היהודים על רחובות שושן, מחוץ לקריית הארמון, שלוש מאות (300) איש מזרע המן נוספו על ההרוגים! בשאר הגויים - לא נגעו היהודים לרעה! אך את המסיתים הקבועים נגד היהודים - נישלו ממשרותיהם הבכירות לנטרל השפעתם הארסית. 

אחשוורוש, יושב בטרקלין אחוז שרעפים, מאורעות התקופה חולפות בראשו, רוע ליבו של המן מול צדקתו המופלגת של מרדכי! הגאווה של ושתי מול הצניעות והחן של אסתר! מחשבות מתרוצצות בהתלבטות מוחשית. לפתע, נינוח! קיבל החלטה רוממה את רוחו: 'אין ספק שכך צריך לעשות! ברור שזה הדבר הנכון' 

כשפורסמו מסקנותיו - השתוממו כל מלכי הארצות! מעולם לא היה תקדים לדבר כזה, בכל קורות ימי אומות העולם לא ארע, שמלך כה כביר בשיא כוחו, יפקיד את ניהול הממלכה בידי אשה! אך המלך היה נחוש בדעתו, הדבר היה ברור לו לחלוטין: 'אין בעולם מי שיוכל לעשות זאת טוב ממנה!' 

אסתר, קיבלה לידיה את ניהול הפנים של האמפריה! כל מאה עשרים ושבע (127) המדינות - היו תחת סמכותה!! 

דבר אחד לא ידע אחשוורוש עד יום מותו: מלבד באותן שתי (2) המשתאות שערכה עבורו אסתר, הוא לא נפגש עמה מעולם! ולא התייחד איתה כלל!! לכל המפגשים האחרים, נשלחה השידה של אסתר. 

במקביל, הרחיב המלך את סמכויותיו של מרדכי; מינהו בנוסף לתפקיד של 'משנה למלך' אחראי על מדיניות החוץ! לחיזוק השלטון ברחבי האימפריה. 

כדרכו, ניגש מרדכי לתפקיד במטרה: להרבות כבוד שמים! בעקבות זאת פעל להשכנת שלום בין האומות היריבות בנעימותו, באהבת הבריות ובמידת האמת שהשתמש בה - הצליח להשפיע על מנהיגי האומות לקבל בהכנעה את עול המלך ולהעלות לו מיסים! דבריו שנאמרו ברכות ובתבונה - עשו מסילות ללבב של המנהיגים הרבים! הצלחתו היתה שמימית!! גם מנהיגי האומות שהתנגדו עד כה לשלטון של אחשוורוש, קיבלו עליהם את הדין ונאותו להעלות לו מס קבוע מדי שנה! אפילו עשרים ושבע (27) איים הרחוקים, הזרועים בתוך הים ההאגי, שאהדתם הטבעית נתונה היתה ליווון ארץ מכורתם, קיבלו בהבנה את צורך תשלום המס! 

ובניגוד למצופה לא קמה מחאה ב... קפלן... ולא התפתחה כל מרידה בארצות העולם! אפילו ידידי העמלקים שתקו. גם אויביה המובהקים של פרס, שעד כה נהגו להתקיפה ולהקיז את דמה, לא העזו להתגרות בה. מלכי תבל התיראו מאהיש הקדוש שמשמים מסוככים עליו וממלאים רצונו! הערצתו העולמית - חצתה גבולות!! שמו נעשה לשם דבר; של יושר והגינות. המטבעות שהנפיק עליהם הוטבע שמו באיור: שק ואפר מכאן ושמה של אסתר עם איור עטרת זהב מכאן - נסחרו בכל העולם! 

- יותר מביטקוין... 

כמטבע עובר לסוחר! מעבר לגבולות האימפריה. יחד עם פרסום שמו ברחמי תבל, התפרסמה: גודל ענותנותו! ולא מעט היו אנשים שניצבו בדרכו לאורך מסלול הליכתו, מעולם לא החמיץ להקדים אמירת: 'שלום!' אפילו לילדים שבהם. ללא הרף האיץ בפקידים ברחבי העולם לאתר הזקוקים לעזרה, וסיוע והיה מגיש להם עוד בטרם ביקשו הנזקקים! 

טוב ליבו הניאו לדאוג גם לעתיד אחיו, אחשוורוש הרי לא ימלוך לנצח, תמורות מדיניות צפויות להתחולל ואנשים אחרים יכבשו את כס המלכות... לפיכך חקר אחר הנסיכים הצעירים ובחוכמתו פיענח את תכונותיהם וצפה מי הם העתידים להיות בעלי השררה ואנשי המפתח, במתן מתנות רבות ובסבלנות אין קץ! היטה את ליבם להיות אהבי ישראל ודורשי שלומם!! 

אחרית דבר; 

מרדכי, האריך ימים מאוד! והוא "מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן" שנזכר בספר עזרא (ב, ב) שהיה מהעולים לארץ, לאחר בניית בית המקדש השני! 

יש אומרים: שחי ארבע מאות (400) שנה! עד אמצע תקופת החשמונאים, בסוף ימי בית שני. 

בדבר מיקום קבורת מרדכי ואסתר, קיימים מסורות שונות; המסורת שביד יהודי פרס הוא: שהוא נקבר בעיר הנקראת היום חמדאן ולשיטתם העיר הזו היא-היא העיר שושן. 

אך יש אומרים: שהם הובאו לארץ ונקברו בכפר ברעם שבגליל, דרומית לקבר ישעיה הנביא. 

ויש אומרים: שנקברו בשומרון. 

מאותה שׁדה של אסתר - נולד בן לאחשוורוש! והוא הנקרא: 'דריווש השני' שמלך אחרי מות אחשוורוש. והוא שאישר את בניית בית המקדש השני! 

שלושים וארבע (34) שנים לאחר שנבנה הבית השני, כבש אלכסנדר מוקדון את ירושלים ואחר כך הכניע את האימפריה הפרסית ובזה החלה מלכות יוון ששלטה מאה ושמונים (180) שנה עד מלכות החשמונאים. ועל כך תוכלו לקרוא בספר הבא: 'היה פה' - היה פה; סיפור מאורעות מלחמות החשמונאים ונס חנוכה בעגלא ובזמן קריב במחזור הבא - אמן ואמן! 

הקהל: אמן.

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח, טז)

הרב: רגע-רגע רגע! איפה כתוב את השמות? איפה השמות? איפה כתוב? איפה כתוב? אה... 

השיעור היה לכבוד נשמתו וכהכרת הטוב למרן שר התורה: שמריהו יוסף חיים בן מרן רבי יעקב ישראל קניבסקי - זכר צדיק וקדוש לברכה!

הקהל: אמן 

וזה לזכות 'קבוצת שערי תשובה' וגם לזיווג הגון במהרה לסוליקה תאיר בת שמחה שפרה – אמן! 

כבוד הרב שליט"א שר עם הלומדים הי"ו: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח, טז) כן-כן תהיה, כן תהיה לנו "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" אי... איי... אי...

הרב: עכשיו 'סעודת פורים' בעזרת השם! הריני מכוון לקיים מצוות חכמים...