הייתי בשושן - חלק ב' - המשתה הענק!

נציב יום: נועם ברוך בן הדסה ואשתו - יזכו לקרבת השם, בריאות הנפש וגוף, שפע רב רוחני וגשמי ונחת מכל צאצאיהם, שיהיו צדיקים יראים ושלמים, זיווגים לכל הרווקים בעיתו וזמנו וכל הילדים הנשואים - יזכו לשלום בית אמיתי - אמן!

הקהל: אמן!

המשתה הענק! 

למרות שביעות רצונו מקבלת כתר המלכות – העיבה עננה את פני המלך אחשוורוש! הוא מולך על מאה עשרים ושבע (127) מדינות! אך בתוכם יש פזורה יהודית עצומה! העתידים לשוב לארצם 

הנביא ירמיה הבטיח: 'לקץ שבעים (70) שנה תסתיים הגלות!' 70 שנה אלה עומדות להסתיים בעתיד הלא רחוק. וא-לקיהם יעד להם: מעמד של בחירי האומות! ואז הם יקחו את ההגמוניה על העולם וישלטו גם על פרס. בדאגה! ספר אחשוורוש את הימים והשנים מקווה: שלא יגאלו לעולם! 

בעודו טרוד במחשבות נכנס יועצו האישי ואמר: 'אדוני המלך! שמח אני לבשר אותך כי לאחר שנתיים (2) ימי עבודה מאומצת מוכן ארמון רוממותך! ומזומן לקבל את פניך בעיר שושן!' 

פני המלך הוארו! – 'עברו כבר שנתיים? הדבר משמח אותי מאוד! לפי חשבוני בשנה זו בחודש ניסן ימלאו 70 שנה לגלות ירושלים בראשות יכניה מלכם. ובניגוד להבטחת הנביא ירמיה - היהודים לא נגאלו ולא שבו לארצם! אין זאת אלא שא-לקיהם מאס בהם ושוב לא יגאלו לעולם!' (ח"ו)

 אמנם, המלך כורש נתן להם רישיון: לבנות את בית מקדשם! אבל אחר כך התחרט על כך כשקיבל תלונות מעמי האזור בכתב ידו של שמשי הסופר, בנו של המן ההודי... ועצר את הבנייה! כל כך נבונה אשתי שמנעה אותי מחידוש רישיון זה! למרות תחנוני היהודים... 'אשתי' - זה ושתי, כן. 

דאגה גדולה הוסרה ממני! דבר זה כשלעצמו - מהווה סיבה למסיבה גדולה!' אחרי הרהור קל הוא הוסיף: 'גם יום הולדתי קרב ובא! אשלב את כל השמחות ביחד; אעשה יום גינוסיא שלא נראה כמותו בעולם!' זה יום הולדת. אזמין לסעודה ולמשתה את כל מלכי העולם!' 

למה אנחנו עושים 'משתה' בפורים? כי נגאלנו בזכות המשתים האלה! משטים גם היו לשון שטויות! גם עשה שטויות במשתים... 

'וגם את קציני הצבא אני אביא! מגיע להם לחגוג איתי את הניצחון המזהיר על המדינות המורדות. לא נותר לי אלא לעקור דירתי מבבל אל העיר שושן במדינת עֵלַם ומעתה בזכות הכיסא תהיה שושן עיר המלוכה!' 

שרי העל, הכפופים אליו וכפופים אליהם משרתי המלך הרבים נקראו להתייצב בדחיפות! 

- 'הכינו בשושן סעודה ענקית! אליה יוזמנו חיילי הנאמנים ומאה עשרים וששה (126) מלכים תחת חסותי! כולל שריהם ופמלייתם!' 

בלב מתרונן חיכך המלך את ידיו זה בזה! נהנה מהכבוד הצפוי לו בתאוות כבוד וברעבון גאות גויִי... 

הוא הכריז: 'ברצוני להרשים אותם! שידעו להעריך את האיש העשיר בתבל!!' 

גחן לעבר שומעיו והוסיף בלחישה: 'אמנם כבר למראה הכיסא המפואר - יעריצו אותי כולם! אך מתכוון אני לחשוף בפניהם את ששת (6) האוצרות האגדיים שיש לי!' 

הנוכחים הביטו בהשתאות! 'האוצרות האלה' הם המטמון המדובר ביותר בעולם!! השמועה המבוססת: סיפרה על שש מאות ושמונים (680) מכלי נחושת ענקיים! שבתוכם מילא נבוכדנצר...! נבוכדנצר את שכיות החמדה היקרים ביותר בתבל! 

רבי שמשון מאוסטרופולי אומר: 680! למה? - זה כמניין: 'טרף!' שזה נגד עין הרע... 

כל אותן האוצרות שאגרו מלכי העולם במשך דורות - נפלו לידו! בעת שכִּבש את ארצות תבל! נבוכדנצר. אבל היתה לו עין צרה! שלא יכול לשאת את המחשבה: שהבן שלו ירש את כל האוצרות! אויל מרודך. לפיכך, ציווה: לחפור ליד נהר פרת בחשאיות גמורה והטמין שמה את כל מיכלי הכסף העצומים האלה! טונות-טונות של זהב ויהלומים וליתר ביטחון הטה את אפיק הנהר, נהר פרת על זה - שאף אחד לא יחלום שיש שמה משהו! 

עשרות שנים רבץ שמה המטמון בקרקעית הנהר הגדול, מצפה לאדם שתהיה לו זכות לחשוף! 

מי זכה בזה באמת? – כורש! כורש, האיש שנתן רישיון: 'להקמת הבית המקדש השני!' קיבל שכרו! משמים נתנו בליבו: להסיט את מסלול הנהר ובחפירות באפיק המיובש - נחשף המטמון של הכסף! משם הגיע האוצר זה לידיו של אחשוורוש שירש את כיסאו. 

והלה סיווג אותם לשש מחלקות; וכל מחלקה נפרטה לשלושים (30) תצוגות! לכל מצג הוקדש אולם ענק! בו נפרשו שכיות החמדה לאורך מסלולי הליכה ארוכים! שיום תמים נדרש להשלים צפייה באוצר האחד!!! שש (6) כפול (*) שלושים (30)...!!! 

המלך המשיך לטוות את חזונו... 

זה ה: 'שישה חודשים!' - שכל יום הם יעברו וייראו אוצר אחר! 

המלך המשיך לטוות את חזונו, על קבלת הכבוד המצופה, אוצרות האלה – ענקיים! חודש יקח להם להתבונן בכל מחלקה!! לפיכך תערך חגיגה ענקית שישה חודשים תמימים! בכל ימי הקיץ; מניסן ועד תשרי. 

העיר שושן הפכה כמרקחה! כל טבח שידיו רב לו באומנות הבישול גויס למלאכה האדירה. במקביל שוגרו הזמנות לכל קצווי תבל, אלפי אנשים יועדו למסיבה הזו והפרתמים הדוכסים מזרע המלוכה משמשים כיועצים בעלי הכרעה בבחירת המלך הוזמנו יחד עם החיילים העזים מזרע עמלק! 

שאר מלכי האימפריה הוזמנו עם סגל בכיר של השלטון בארצם, כולם נתבקשו: 'להתארח לשישה חודשים!' כשכל מחסורם על המלך!! אלפי הנכבדים גדשו העיר, כרכרות הדורות שעטו ברחובות לפניהם רצים עבדים קלי רגליים מפלסים דרך בין ההמונים מכריזים בקול ניחר על אישיות רמת הדרג היושבת בכרכרה! 

מאות מלכי תבל שהגיעו בהמוניהם לבושים בגדי פאר מיהולמים - לא הצליחו להסתיר התפעלותם מהעושר הבלתי נתפס! כבר ברחובות הסמוכים לארמון - הוצג עושר! אגדי כורסאות ישיבה מזהב טהור עטויי פרווה מעולים פוזרו ברוח נדיבה במבואות הרחוב הענק לרווחת הבאים. המשרתים הרבים אצו אל האורחים אחזו באפסרי הסוסים והוליכו את הפמליות אל מקום לינתם. לאחר מנוחה קלה הנחו את האורחים למקומות המיועדים להם בסעודה, הדוכסים הושבו כל אחד לפי דרגת חשיבותו בחצר ובגינה. ואילו בביתן שבתוך הגינה - שם הסב המלך בעצמו! שם הוקמו ומוקמו מלכי המדינות. 

הפינוק - היה עצום! כורסאות ישיבה מיוחדות מרופדות מצעי משי רכים מתוחים על מסגירות זהב בעלות כרעי כסף! די היה להעיף עין על המרצפות החופות את החצר - מחוטבות מאבני חן נדירות! לקבל השגה על העושר העצום שהיה בפנים...! 

עם רדת החשכה נדהמו האורחים מהתאורה הבוקעת מהמרצפות שלרגליהם! לא 'לדים...' שורות-שורות של יהלומי דרה ענקיים! "דַר וְסֹחָרֶת" (אסתר א, ו) מפיקים אור בהיר חזק! נפרשו לאורך החצר וסביב כל אבן שובצו יהלומה 'סוחרת' סוחרת – סחור-סחור ערוכות במעגל חן המפיק אור רך כנוגה הסהר. האור הענוג התנקז אל אבן 'דר' ענקית שקלטה את קרניהן והפיצה אותם סביב-סביב משל היתה זרקור רב עוצמה! כל זה השתלב באורן של נברשות בדולח משולבות זהב טהור! המשתלשלות מלמעלה כשהן מלאות שמן מבוסם מפיקי ניחוחות משיבי נפש! 

אחשוורוש לא הסתפק בזה! יצא מגדרו לסחוט מהאורחים עוד ועוד כבוד!! בלהיטותו להתפאר בפני ההמונים הופיע בגודל רשעותו בבגדי הכהן הגדול! שנלקחו מירושלים. תצוגת הלבוש הזה - הפיקה קריאות התפעלות! לא יכלו לגרוע עיניהם מהבגדים! היה משהו מיוחד מעבר לבגד מלכותי, אומנותי ככל שיהיה! איש מהם לא ידע להגדיר את החן הזה. 

בתוך כך ניצל אחשוורוש כמו כל מלכי עולם עתה! כמו; ביידן וטרודו וקולן... 

ניצל להתייעץ על דבר שהציק לו מאוד: היהודים! היהודים... 

בכל יום הוזמנו שרי המדינות לפגישה אישית עם המלך נדרשים לחוות דעתם: 'איך פותרים את בעיית היהודים? איך נמאיס אותם על א-לקיהם עד שישליך אותם מעל פניו! ולא ישובו למלכותם'

 למה? - כי אם הם ישובו, הוא יהיה עבד אצלהם! אז איך הוא יכול לשמוח?! 

בתום מאה שמונים (180) ימי ההוללות - קרא אחשוורוש לשרים: 'סיימנו שישה (6) חודשי חגיגות עם מלכי העולם! לבי גואה משמחה!! כידוע לכם, המשתה הגדול החל בחודש ניסן, כי לפי מניינם של היהודים מלאו באותו חודש 70 שנה לגלות יכניה - והם לא נגאלו! אבל עדיין מקנן חשש: שמא השנה אינה מסתיימת בסוף אדר כחשבון היהודים, אלא בחודש אלול כחשבון האומות; שמונים תחילת שנה מחודש תשרי. לכן מתחתי את המשתה לשישה חודשים; מניסן עד תשרי - בכל זאת היהודים לא נגלו! הואיל וכך, כעת אני בטוח במסקנה: היהודים לא יגאלו לעולם! 

לפיכך, ברצוני לעשות משתה נוסף! ימשך שבעה (7) ימים ובו אני אזמין את אזרחי העיר שושן!' 

שר הטקס קם בהכנעה: 'כדברך הוד מלכותו! יעשה, אך הבהר לי: האם גם היהודים יהיו נכללים בהזמנה?' 

עיניו הערמומיות של אחשוורוש התגלגלו... ואמר לו: 'אדרבה! כל המטרה של הסעודה - זה דווקא עבור היהודים! התוכנית שלי: להכשיל אותם לעבור על דת א-לקיהם - ואז הוא יתנתק מהם ויסיר השגחתו מעליהם! וכך יונצח שלטוני עליהם. 

הגויים שיוזמנו - זה יהיה רק כיסוי! להטעות את היהודים, שלא יבינו את המלכודת הרוחנית שאני מכין להם'.

השר הקשה קושיה: 'יורשה לי להעיר הוד מלכותו! כי היהודים לא יסכימו להשתתף בסעודה של מאכלי טריפות!' 

- 'אל דאגה! הסעודה תהיה כשרה למהדרין!! נשים שם את משגיחי הכשרות המקובלים עליהם... אך בתוך ההמולה נערבב להם מאכלי טרפות! נגיש להם גם יין נסך ובישולי עכו"ם!' 

המלך מעודד ממבטי חנופה שנשלחים אליו, הוסיף בלחישה ארסית: 'ביום השביעי למשתה הזה - יחול יום שבת!! ויום הכיפורים! ונדאג: שהם יחללו את השבת וכיפור!' 

- כמו שעשו השמאלנים עכשיו באסון הדת! ולכן קרה מה שקרה (7.10.23 מלחמת חרבות ברזל וכו') ...

ו... כאן הוא יְיַשם גם את הרעיון של המן, שלמד את הרעיון מבלעם הרשע! – 'יש שמה עריות גם!...' 

בוא ביום חולקו הזמנות לבתי היהודים בהם מודגש: 'הם! נשיהם ועולליהם הרכים! כולם מוזמנים למשתה האדיר! חד פעמי!! שיתחיל: ביום ראשון בשבוע ד' לחודש תשרי, ימשך: שבעה ימים. והמזון: יהיה כשר למהדרין!' 

בטח הוא גם כתב: 'נא לבוא בלבוש צנוע...' 

הדבר התקבל אצל היהודים ברגשות מעורבים, בדעות חלוקות; 

'גם אם המזון כשר למהדרין - עדיין אסרה עלינו התורה להשתתף במסיבות של גויים!' כך הזהירו הצדיקים. 

אבל הפשרנים אמרו: 'זה יהיה מביש מאוד לדחות את הזמנת המלך! זה יהיה מאוד מביש... ויש חשש: של איבה! שונאנו יאמרו: 'שאנו כפויי טובה! ומתבדלים מכלל האוכלוסיה ואדרבה! זו הזדמנות לרקום קשרים טובים עם המלך'... 

כמו שנכשלו לפני השואה! 'אמנסיפציה' ולהתחבר עם הגויים - זה טוב... ולא הבינו: שכמה שאתה מתקרב - השם נותן בליבם לִשְׂנֹא עַמּוֹ! (תהלים קה, כה).

למרבה הצער! התקבלה דעה זו על רוב הציבור! יראי השם - עזבו את העיר! שלא יצטרכו להופיע במשתה. אך שמונה עשר אלף וחמש מאות (18,500) יהודים זרמו לארמון המלוכה! 

משרתי המלך עמדו הכן למלאות כל רצונם, מצוות המלך חזקה עליהם: הוא רוצה שהיהודים לא יסתלקו מהמשתה עד גמר ביצוע התוכנית! 

זממו היה אכזרי ביותר: אחרי שיבגדו בא-לקיהם - הוא ימצא עצה עם השרים להמציא עילה לרצוח אותם תוך כדי המשתה! 

באותה ערמומיות נקטה גם אשתו המרשעת; בעוד שמשתה הגברים נערך בחצר הארמון - הזמינה ושתי את נשות ישראל לסעודה שתערך בתוך ארמון המלך עצמו! העשוי בפאר והדר ברמה שאיש לא ראה!! יותר מרשים מארמון המלכה. וזוהי הזדמנות חד פעמית שלא תחזור לעולם! להציץ לתוך החדרים האישיים של המלך, לראות במו עיניהם את השולחן שלו, את המיטה שלו הפרטיים... איזה אשה תוותר על סיפוק הסקרנות?! 

לב המוזמנות התרונן בשמחה! אף אחת לא העלתה בדעתה את המלכודת המסוכנת!! 

ארמון המלך הוקף בחיילים צמאי דם מצפים לפקודה: 'להסתער לטבוח את הנשים היהודיות!' היושבות לבטח ונהנות מהסעודה... 

בתוך כך, הגברים ישבו 'בחצר גינת הביתן' זה לצד זה תוך שוויון מלא! ללא הבדל מעמדות; פשוטי יהודים ישבו לצד גדולי הגויים – 'שוויון זכויות!' אולי כך יאבו לקבל את דתו... 

לקול צליל התזמורת המלכותית שפצחה בנגינה זרמו אל מול שולחנות המסובים להקות של רקדנים בעלי שם עולמי שחלו במופע ריקודים מרהיב עין! אך דעת האורחים היתה מוטרדת! למה? העיניים לוכסנו לעבר גביע הפתקה שמוצב לראווה! גביע ענק מכיל שני (2) ליטר יין! 

החוק הפרסי קובע: 'כל אורח בסעודה מלכותית - צריך לשתות מלא פקק היין! אפילו במחיר חייו!!' 

האפשרות היחידה להתחמק מהחוק המשונה הזה - לשלשל שלמונים לשר האחראי שיעלים עין... 

בעצם זו היתה השיטה הערמומית של המלך לסלק מהזירה את האוייבים; סירוב לשתות – פירושו: פגיעה בכבוד המלך! 

המלך שהבין: כי החשש מהפתקה יבריח אנשים מהסעודה, שיגר מסר מרגיע: 'חוק הפתקה לא יופעל בסעודה זו!' הנאספים נשמו לרווחה! וכעת יכלו להזין עיניהם מכלי הזהב השונים הניצבים על השולחנות. אי אפשר היה לכלוא את ההתפעלות למראה יופיים המרהיב של כלי הזהב! מאות סוגי ינות באיכויות שונות ומשובחות יובאו מכל מאה עשרים ושבע (127) מדינות והוגשו בכלי זהב יפיפיים הנמצאים בעֵלַם! קנקני זהב מעוטרים על מגשי זהב מרהיבים וסביבם גביעים בגדלים שונים הונחו לפני כל אורח באופן אישי! הקנקנים מולאו עד שפתן ביין משובח ישן ועתיק יותר מגיל האורח! 

- 'בן כמה אתה?'

- 'ארבעים (40)' 

- 'אתה מקבל בעשר (10) שנים יין ישן יותר ממך!' 

כל אחד מקבל; 

- 'בן כמה אתה?' 

בעשר (10) שנים יין יותר! אתה בן תשעים (90)? - תקבל יין של בן מאה (100)! 

העושר הובלט בכל פינה! אפילו חביות אחסון היין יוצרו מזכוכית קריסטלית איכותית כל כך ששיקפה כל בבואה כמראה מזהירה! ערך הזכוכית היה מקביל לערך הזהב!! 

במקביל לכמויות היין שזרמו בשפע שוגרו ממטבח המלך בכל יום אין ספור מנות מאכל שריצו אפילו את אניני הטעם המעודן ביותר! הבשר עצמו בושל באופן ייחודי ביותר קערות נחושת ענקיות מולאו מים עד חציין לאחר שהורתחו המים הוכנסו לתוכן סירי בישול מלאי בשר טרי תבול במים צוננים וכך התבשל הבשר בישול עדין שהקנה לו טעם משופר להפליא! 

אל שולחנות הסועדים הוגש המזון בקערות יהלום! תואמות את הסכו"ם מיהלומים הערוך על השולחן רק כלי השתייה עובדו מזהב טהור שתכונתו להסיר דאגה מלב השותה! 

אם היה מי שחשב שהמזון הוגש בקערות וסכו"ם כסף – התבדה! כלי אכילה ממתכת זו לא היו קיימים בארמון של אחשוורוש! העושר הופגן בראוותנות! כוס שהתרוקנה מהיין - הוכנסה מתנה לתיק של השותה! כמה כוסות שתית? - ככה לקחת לתיק! ובמקום זה הגישו לו גביע זהב אחר! 

'זה עוד לא הכל! הכונו להגשת היין השנייה צפוייה לכם הפתעה רבתי!' דיווחו המשרתים. במה יתכן עוד להפתיע? אחרי עושר כזה שהוצג כבר! מקצה הטרקלין הגיחה שיירה של מלצרים נושאים מגשי זהב מלאים כלים שונים - המסובים כלאו את הנשימה! כלי זהב אומנותיים להפליא העיבו את זוהרם של כלי עלם - ידועי החן ומהוללי היופי! 

- 'צדקתם! אין להשוות כלל את כלי המלך לכלי עלם היפים שראינו קודם, יותר מזה לא יכול להיות!' 

- 'עדיין לא ראיתם כלום!' הבטיחו מלצרים: 'תמתינו למזיגת היין השלישית' 

הפתעות המסיבה עצומות! המתנות רבות, היין מיוחד מוגש ללא הפסקה, אוכל ברמה לא מציאותית! בצרוף: הכשר מעולה! הטעו את היהודים, שלמרבה הצער והבושה נהנו במסיבת הגויים הזו! 

והגיע השעה של הגשה השלישית - דעתו של אחשוורוש זחה עליו! 

והוא קרא לשר המשקים: 'ברצוני להפתיע את הנוכחים בדבר שלא ראו מעולם; תקרובת היין השלישית תוגש בכלי זהב מדהימים ביותר בעולם - כלי המקדש של היהודים! הכלים שבזז נבוכדנצר מבית המקדש לפני 70 שנה!' 

השר נבעת! 

- 'האם שכח המלך את מה שארע לבלשצר שהשתמש בכלים אלה ומת באותו לילה!' 

המלך לא נבהל! 

'בלשצר היה טיפש! הוא טעה בחישוב השבעים (70) שנה, הוא החל למנות אותם מעת שסבו נבוכדנצר תפס את כס המלכות, אך מה הקשר בין 70 השנים שדיבר ירמיהו הנביא למלכות בבל?! ירמיה התכוון: 70 שנה - מאז הכנעת יכוניה וכיבוש ירושלים! וכעת מלאו 70 שנה לגלות ההיא והם לא נגאלו!! לכן אני לא מפחד יותר מא-לקי היהודים. כנראה שהוא מאס בהם! אם לא גאל אותם עד היום - לא יגאל אותם לעולם!' (ח"ו). 

ביד מרושעת נשלפו כלי המקדש! והוגשו לסועדים ככלי שתייה... המסובים נתקפו בהשתאות אין קץ! יופי הכלים האלה עלה עשרות מונים מהכלים הקודמים!! אפילו הגביעים היפיפיים שבידיהם - החווירו לעומת כלי המקדש. 

באותם ימים ישבו צדיקי הדור בתענית ותפילה לבורא עולם: 'שיציל את עמו ישראל מזדון ליבו של המלך המרושע! החפץ לחטיאם!' 

ביום השביעי למשתה זה ביום הכיפורים שחל בשבת - התקבלה התפילה! הקטרוג על אחשוורוש גבר במרומים, לא די שהכשיל את ישראל בסעודת הוללות, אלא זלזל לעיני כולם בכלי המקדש! והתכונן: להכשיל את ישראל בחילול שבת ואחר כך לרצוח אותם נפש!! 

והקטרוג שהתעורר - התעורר על המלכה ושתי שגם היא הגדישה את הסאה; גאוותה והתנשאותה - היו לשם דבר! בשמונה (8) שנות מלכותה השניאה את עצמה על רבים בגסות הרוח! ולא הססה להעניק סטירה מזלזלת לגדולי השרים! שנאתה ליהודים טבועה בדמה! בהנאה סדיסטית נהגה לרדות בבנות ישראל ולהעביד אותם בעיצומה של שבת קודש! לנפץ צמר ופשתן בבגדי עבודה בזויים!! 

לכן נגזר עליה לבוא: בערטול! ללא בגדים, רק עם כתר על הראש. 

בכל תוקף ביקשה ודרשה מבעלה: 'לא להעתר לתחנוני היהודים המבקשים: לחדש רישיון לבניית בית המקדש!' 

ועתה הגיע עת השילום לה. 

היה זה 'ביום השביעי' למשתה ביום השבת שחל ביום הכיפורים, אחשוורוש עמד בעיצומה של תוכניתו הזדונית: להחטיא את היהודים בתאום עם ושתי. התוכנית היתה ברורה: במהלך המשתה יכנסו המלך והשרים אל בית משתה הנשים... - ומשמים קלקלו את התוכניות בהשפעת האלכוהול! והוא סטה מההסכם. 

שבעת (7) סריסים נשלחו להביא את ושתי: להציג אותה לפני השרים ושאר המוני העם! בשכרותו טעה מלך טעות טראגית!! 

כמו סנוואר; חשב שהוא יעשה את כל מה שעשה לבד! הוא חשב: שנסראלה יסכים להצטרף... והוא לא הצטרף! ומחריבים לו את עזה עכשיו... יא בא ביי... טעות טראגית! 

במקום לשלוח אל המלכה אנשי אצולה טקטיים! 

- לא כמו אלה ששולח ביבי עכשיו לכל הניסיונות להחזיר את החטופים... זה אנשים שלא מומחים לעשות משא ומתן! גם הוא עשה אחשוורוש אותו דבר... 

ובמקום לשלוח אנשי אצולה טקטיים שיודעים לדבר בדיפלומטיה! שיגר אליה את שבעת השרים הממונים על ההוצאה לפועל ומעצרי מבוקשים... 

- הוא לקח אנשים מביטחון הפנים של בן גביר... 

בריונים מקצועיים שלאחר סדרת אמונים סיגלו לעצמם אורח חיים אלמותי מאיים! מעיקרא נבחרו לשם כך ברנשים גסים! בעלי פרצופים מזוויעים מעוררי פלצות!! התפקיד שלהם היה: להטיל אמה ופחד על כל סרבני פקודות המלך. העוויות של הפנים שלהם – מבהילות! בצירוף השתוללות אלימה הכניסו מורך בלב הסרבנים הנוקשים ביותר. המאמצים שלהם לשנות את טבעם ולדבר אל המלכה בעדינות - עלה בקושי ניכר! 

וכך הם פנו אליה: 'המלך פקד עליך להגיע למשתה הגברים!' 

המלכה מופתעת!! חככה בדעתה: 'זה לא מה שסוכם! אבל אולי בכל זאת?' הציצה במראה והכריע את הכף! מה היא רואה במראה? שיש לה כתם צרעת על המצח! מבוהלת!! ביקשה חוות דעת מחברותיה: מרבית הפלא! הם לא רואים כלום. 

ומתוך קנאה מסותרת הסיתו אותה: 'תסרבי! את בתו של המלך בלשצר!! נכדתו של כובש העולם נבוכדנצר!!! וכי זה מכבודך להופיע בפני פשוטי עם?!' 

דברי הסתה בתוספת למראה הדוחה! פעלו בה כמטה קסם. המרץ שארגנה את המשתה וכל התוכנית נמוגו בין רגע! והרגישה: לאות כבדה אוחזת בה! 

בתחילה ניסתה לסרב באופן טקטי: 'לא יתכן! לא יתכן שהמלך יצווה להשפילני לעיני פשוטי העם!' 

הסריסים הופתעו מחוסר האמון! המהלך של המלך היה חסר היגיון!! הם התכוננו לזה - מכיסם נשלף פריט סודי אות מוסכם בין המלך והמלכה - הציגו את זה בפניה שתדע: שהם נאמנים בשליחותם! 

ושתי החמיצה פנים במאון בולט! 

הסריסים שהיו מתורגלים להגיב על סירוב פקודה פעלו כהרגלם גם כאן... הפנים התעוותו בצורה חייתית בליווי השתוללות רבת מהומה! – 'המלך דורש שתגיעי מיד!' זעקו בקול מאיים. 

הסאה הוגדשה! איש מעולם לא דיבר ככה למלכה!! הפנים של הגאוותנית הזאת - התעוותו מזעם אין קץ! יותר גרוע מהפנים של הבריונים... 

- 'ככה אמר לכם השתוי הזה?! תגידו לי, כמה כוסות הוא גמע? השיכור הזה מתיימר להיות מלך?! רק בזכותי הוא נבחר למלכות! בהיותי בתו של המלך הגדול בלשצר!! ראוי לו התואר: 'בן שומר הסוסים' או: 'מנקה אורוות של אבא!' אבא מעולם לא נתן היין לשבש את דעתו, גם כששת במשתה האחרון אלף (1,000) כוסות!' 

המלכה שזה עתה מלאו לה עשרים (20) שנה ירתה את הגיגיה בלשון חדה כתער! 

המלך ממתין לבואה, ממשיך לזעטט... יעקו"ב שותה יעקו"ב; יין, עראק קוניאק בירה... ומלהג עם המלכים בהבלים! 

הסריסים נגשו אליו בהיסוס! בחשש כבד לחשו לו באוזניים את דברי המלכה - עכשיו 'חמתו בערה בו' 

- 'מה? המלכה המרתה את פי לעיני כולם?! ככה התחצפה?! יש להעמיד אותה לדין!' 

פנה לחכמי ישראל להגיד לו: מה הדין שלה? 

אבל הם ידעו: שהוא הפכפך! וכרגע הוא כועס מחר הוא לא יכעס... הוא יכעס עליהם! אז הם אמרו לו בזהירות: 'מאז שנחרב בית המקדש - איננו מוסמכים לדון בדיני נפשות!' וככה הם יצאו מהבְּרוֹךְ... 

וההפכפך - קצת נח מכעסו... לא רצה להפקיד את הדין בידי שופטי הממלכה - כי הם עלולים להרשיע אותה! ואת זה הוא לא רצה. עדיף להתייעץ עם האנשים הנאמנים – 'שבעת רואה פני המלך' שמבינים את רצונו – בעיניים, מתוך ארבע מערכות שרים הקרובים אל המלך היתה זו הקבוצה הבכירה ביותר! הם לבדם הורשו לראות את פני המלך וכל שאר אנשי הסגל היו רואים אותו רק עם עיניים מכוסות! - כמו בחמאס... והם ידעו לקרוא כל ניע של המלך! ולדעת את רצונו הכמוס. וכך היה מאותת להם איזה תוצאות הוא רוצה במשפט. 

המלך דיבר בלחישה! חושש שהדברים יגיעו לאוזניים בלתי רצויות, בדבריו הגדיר אותה: 'המלכה ושתי!' קודם מלכה ואחר כך ושתי – סימן: שהוא רוצה אותה חיה! אם הוא היה אומר: 'ושתי המלכה' או 'ושתי' בלבד אז... 

הכוונה הובנה! המלך חפץ לזכותה!! וככה הוא אותת, כי זכותה היה לסרב! 

אבל היה שמה הודי אחד 'ממוכן' השר הקטן! הוא קלט את הכוונה של המלך להציל אותה - וזה לא מצא חן בעיניו! שמו היה 'ממוכן' כשמו כן הוא: מוכן להטיל מום! בכל דבר רע!! למרות הגיל המתקדם - הוא היה בן מאה (100)! 

לא יודע איך ציירתם אותו עד עכשיו, אבל זקן בן 100! 

נשאר ערמומי ורע מעללים! צאצא לעמלק! בן אליפז!! בן אחר בן... הוא גדל בהודו והתפרנס ממה? - ספר ובלן! באופיו הנקלה אהב כוחניות ותמיד הצטרף למנצחים... וכך הגיע הצבא של נבוכדנצר הכובש והשתתף עמו בהתנפלות על ירושלים! תוך בזיזה של אוצרותיה הוא נחשף למטמוני המלכים שנשדדו על ידו מיד! כבן לאומתו המרושעת! היתה מהותו רוע מושלם!! מוכן ומזומן להרע לכל אשר יוכל, היה תככן! רע מעללים, חיי אדם אצלו כקליפת השום! בדרך למילוי מטרותיו מוכן היה להשמיד רבבות בני אדם ללא הנד עפעף! 

למרות שהיה קטן שבשרים – 'הדיוט קופץ בראש!' לזה הוא חיכה וייחל זמן רב! כי לדעתו: 'בתו היא הראויה לתואר 'אשת המלך!' מלבד זאת, יש לו חשבון אישי נקמני ב: ושתי; כי בגסות רוחה היא סטרה לו בנעליים על שני (2) לחייו! 

- ממש כמו אשת ראש ממשלה שסטרה לעובדת אצלה בנעליים... וואו! 

זה כבר סיבה: לחסל אותה! הוא אומר. 

גם בכבודה של זרש אשתו - היא פגעה! בצעד הפגנתי מובהק היא לא הזמינה את אשתו זרש למשתה! 

אז היו לו שלוש (3) סיבות לסלק אותה מהמלכות; אחד (1) להכתיר את בתו. שתיים (2) לשלם לה על הנעל בפרצוף. ושלוש (3) לא הזמינה את זרש אשתו - ביזתה אותה! 

המלך רצה להצניע את הדיון! אבל הוא דיבר דווקא בקול רם! – 'ראשית (1) יש לקבוע: כי חטאה של המלכה זה לא עניין אישי בין המלך לבינה!' ככה הוא פתח בארסיות חוסם כל אפשרות של חנינה של המלך! ומרמז על החוצפה של ושתי: 'זה לא עניין בין המלך לבינה בלבד! החטא שלה הוא פשע נגד כל העמים כולם!! היא גרמה במעשה להשליט את רצון הנשים על בעליהן, היא היתה פמיניסטית. ולמרוד בדעתם של הבעלים - זה עוון שאין עליו מחילה!' ככה אמר. 

אבל נותרה פרצה בדבריו! הוא הבין היטב: שהשרים ירצו להפך בזכותה תמורת בצע כסף! לכן לגדור את הפרצה הזאת – אמר: 'אומנם חוקת פרס ומדי שוללת גזר דין על ידי המלך באופן בלעדי! והוא חייב להתייעץ עם היועמשי"ת... - עם השרים לפני חריצת גזר דין מוות! 

אך ברצוני להציע: לשנות חוק זה ולהסמיך את המלך כפוסק יחיד! יהיה לו רשות לדון מחוק הסבירות כאשר יראה לו להוציא להורג. וכך יתחזק מוראו של המלך על כל האזרחים!'. 

כמו עכביש טווה חוטים אחד לאחד סביב הקורבן! וגדר את כל הפרצות בדברים אחת לאחת. 

עכשיו מוטל עליו למנוע את הבאת ושתי לשימוע, אם היא תפנה לבית דין לעבודה – אין! אין 'שימוע'. הטב הבין: שעצם הזמנתה לפני חבר השרים - זה יפיל את התוכנית! בנקל, היא בקשרים רבים תוכל להפוך את הקערה על פיה! ואז כמובן תתנקם בו על עצתו... 

לפיכך, מיהר והוסיף: 'כדי למנוע הטית דין צדק, עלינו לחוקק חוק המונע אפשרות הופעת הנאשמת לפני שופט! ככתוב במגילה: "אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (אסתר א, יט) לא מוכן לשמוע אותה! לא כלום. 

הדיבור שלו היה רהוט ומרשים וניכר על פני השרים שהם נוטים לקבל את דבריו 

והמלך שיכור! הנהן בראשו מבעד לאדים של האלכוהול נשמעו לו הדברים הגיוניים!! 

כשראו זאת השרים מיהרו להחניף למלך וזה היה ממש מהלך שמימי ניכר לעין! למרות שממוכן היה בעל עבר בזוי של ספר הכפר! איש אינו מבין: איך עלה לגדולה?! ולמרות שהיה קטן שבשרים - התקבלו דבריו! ולמרבית הפלא הסכימו השרים לחקיקת חוק זה שמגביל את סמכויותיהם. 

הגם שהרשע הערמומי הזה היטיב לסגור את המלכודת סביב המלכה עדיין היה לו חשש: תגובות המלך ההפכפך אינן ניתנות לחיזוי... הגם אם הוא יסכים כעת אין ביטחון שההסכמה תעמוד בעוד שעה! לפיכך נחפז לנצל את המעמד ומבוכתו של המלך השתוי 

והכריז: 'המלך מתבקש להשבע: שלא יעבור ולא ישנה דבר מכל ההחלטות שהתקבלו כאן!'

ידו של אחשוורוש הורמה בשבועה - בשם כל האלילים של פרס ומדי... 

הלב של ממוכן התמלא גאווה על ההצלחה! 

אבל... לוּ רק ידע, שמשמים כיוונו אותו לרעיון הזה - שבזה הוא חרץ את גורלו, שבעתיד הלא רחוק המלך לבדו יצווה על המתתו ללא אישור השרים: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (אסתר ז, ט) מי הכין את זה? הוא בעצמו! 

ביום הכיפורים שחל בשבת הוצאה להורג ושתי המרשעת! הושלכה למאכל הכלבים!! ובכך התקיימה נבואתו של ישעיה במלואה: 'הנצר האחרון לשושלת נבוכדנצר נכרת ואבד מן העולם!' ישעיה הנביא ניבא ואמר (בישעיה יד, כב): "וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה'" וככה הכל התקיים! 

איגרת משונה! בעקבות זה נשלחה לכל האימפריה בא מצטווים כולם: 'שהגבר יהיה שליט בבית!'

 כל מקבלי הגירות הפרסיים והאחרים זקפו גבות! מה זה?! האגרת חתומה מלכותית! מה חידש בפקודה הזאת?! מישהו חשב אחרת?! 

- שוומיניזם – זה רק של עכשיו... 

המסקנה היתה מעשית: דברים מוזרים נכתבים באגרות המלך! מעתה צריך להיזהר בכל איגרת שיוצאת מצידו. זה ברור: שמשהו שמה לא... לא תקין! 

איש לא ידע שבזה המהלך שהוא שלח איגרת כזאת - נזרעה הישועה לעתיד הקרוב! כאשר יקבלו אזרחי הממלכה את מכתב ההכנה האיגרת: 'להשמיד את היהודים!' הם התייחסו לאיגרת הזו בהססנות גדולה... אחרת, היו ממהרים לבצע את הרעיון עוד לפני התאריך המיועד! 

טוב, סוף-סוף התפקח המלך מיינו: 'היכן ושתי? תקראו לה שתבוא אלי!' 

המשרתים עמדו נדהמים! מה, הוא לא יודע מה קרה?! 

- 'אדוני המלך! אתה ציווית: להרוג אותה!!' 

- 'אני?! מעולם לא ציוויתי זאת! פקדתי: להוריד אותה מגדולתה ולפטר אותה ממשרת מלכה!' 

- 'לא-לא אדוני! אתה ציווית: להרוג אותה!! קיבלת את עצת יועציך' 

- 'מי הם יועצי הרשע האלה?! איך העיזו לעשות כך?! תלו אותם על העץ!' 

ובאורח פלי! שישה (6) ניתלו אחד (1) לא - המן הערמומי התחמק מגזר הדין! 

מאותו היום התהלך המלך ברחבי ארמון עצוב זועם כארי בסוגר! וזה היה סכנה לכל שוכני הארמון!! 

כל הסגל אומר: 'חיייבים למצוא לו אשה דחוף-דחוף במקום ושתי! אבל מי יעז לדבר איתו על כך?! זה מסוכן לדבר איתו על זה! נשלח את הנערים, זה הפתרון' 

המשרתים הצעירים ששו על השליחות הייחודית: 'הבה נחפש אשה ראוייה לך אדוני המלך! תהיה לך אשה אחרת טובה יותר!!' 

נבאו ולא ידעו מה נבאו! וכי מה מבינים הם בטוב העשוי לעומת הרע?! 

המלך לא כעס אבל נשאר זועף וחסר מנוחה! 'איזה אשה תוכל למלא את מקומה של ושתי?! הרי היא היתה בת מלך!' 

- 'מה בכך? נמצא עוד בת מלך!' לא הבינו נערים 

- 'היא תרגיש עצמה חשובה ואז תתנשא עליי כמו שעשתה ושתי?! חוץ מזה שום בת מלך כבר לא תרצה אותי היא תחשוב: שאני יהרוג אותה!' 

- 'יש פתרון לשתי הבעיות; אז אתה לא צריך בת מלך דווקא, תיקח אשה פשוטה אז היא לא תתעלה מעליך והיא לא תתגאה עליך. ואם לא תסכים מרצון - יכפו עליה!' 

- פני המלך אורו! 'זה רעיון טוב! תפעילו את כל המערכות הנדרשות ותביאו לי אשה מתאימה, יש לכם את הזמן הנדרש...' 

התהליך היה ארוך! ארבע (4) שנים!! כן. מלבד הזמן שנדרש לעצם איסוף הנערות, הרי אי אפשר להיכנס אל המלך סתם כך, שנה שלמה של הכנות נדרשת למועמדת להיות מלכה!! ואלפים עומדות בתור...! 

כשבעים ושמונה (78) שנה לפני מאורעות אלה נכבשה ירושלים בידי נבוכדנצר מלך בבל, יהויכין הוא יכוניה מלך ירושלים ויהודה נפל בשבי, יחד עמו נלקחו לבבל אלפי יהודים מהם, אלף (1,000) או אלפים (2,000) אנשי סנהדרין המכונים: 'החרש והמסגר' בתוכם היו גם דניאל הנביא ומרדכי היהודי, נכד של שמעי בן גרא, איש נשוא פנים ראש הסנהדרין ושר על שבט בנימין. 

הגם שהכובש נשא לו פנים ולא כפה עליו לגלות, בחר מרדכי: להשתתף בסבל הגולים ולעודדם והצטרף אל אחיו הגולים עד הגיעם לבבל. 

מאהבתו את ארץ ישראל שב אליה שנית, אך הוגלה ממנה שוב על ידי נבוכדנצר וכך ארע גם בעלייתו השלישית. 

עשרות שנים דר בבבל כפליט מלחמה, עד שנכבשה העיר על ידי כורש ודריוש ואז החליט עם עוד חכמי ישראל: לעקור מבבל ולדור בעיר שושן! 

ואז הוא היה כבר ישיש! בן כמה? – בן מאה ועשרים (120) שנה! כן, איך תארתם לכם את מרדכי? משהו ככה בגיל ששים-שבעים (60, 70) אולי... בן 120 שנה! 

אך רק מעטים מזקני גלות יהויכין נשארו בארצות הנכר רובם שבו ועלו לארץ בתקופת מלכות כורש להיות מזומנים לקראת בניית בית המקדש השני!

מרדכי היה הבודד מתוך אותם חשובי הגולים שנשאר לדור שם יחד עם דלת העם שבשושן הוא ואשתו 'אסתר' הלא היא 'הדסה'. 

הדסה זו ילידת ירושלים גדלה יתומה מאב ואם! אביה אביחיל מת בעודה עוברהּ בבטן אמהּ ובשעת לידתה מתה גם האם. 

מרדכי בן אחי אביה אביחיל שממנו למד תורה חס על הילדה שנותרה יתומה מאב ואם והחליט: לאמץ אותה! היא היתה בת שלוש (3) לא קל לגדל יתומה בעיתות מלחמה וגלות! אפילו מנקת לא ניתן היה להשיג!! ניסים גלויים נדרשו לדוד מרדכי בן הארבעים וחמש (45) לגדל את התינוקת הזאת שעתה נולדה, כאשר גדלה עד גיל שלוש והוא בן ארבעים ושמונה (48) נשה אותה לאשה בת שלוש. למה? כי מגיל שלוש יש דין 'ייחוד' אז הוא לא רצה לעבור על ייחוד! עד שהוגלתה אף היא מירושלים יחד עם בעלה מרדכי. 

בהיותה בת שבעים וחמש (75) הגיעה לדרגת נבואה גבוהה כל כך! עד שנכתבו דבריה בתנ"ך!! ולדרגה גבוהה כזו הגיעו רק שש (6) נשים אחרות. 

אם אתם רוצים לדעת מי הם? 

אז כתוב: שרה – נאמר: "שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה" (בראשית יא, כט). 

במרים – נאמר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה" (שמות טו, כ) 

"יִסְכָּה" - זה שסוכה ברוח הקודש! 

בדבורה – נאמר: "וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה" (שופטים ד, ד). 

בחנה – נאמר: "וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה'" (שמואל-א ב, א) 

אביגיל - נתנבאה לדוד. וכן דוד אמר לה: "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ" (שמואל-א כה, לג) 

ובחולדה - הוא אומר: "אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה" (דברי הימים-ב לד, כב) 

ובאסתר – נאמר: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל" (אסתר ט, כט) 

אלו ארבעים ושמונה (48) נביאים ושבע (7) נביאות שנתנבאו להם לישראל נכתבו בכתובים! 

בצניעות מופתית! הסתירה את עצמה בפני כל גבר ולכן נקראה: 'אסתר' לפיכך גם בעת החיפושים אחר אשה שתתאים למלך - לא היה סיכוי שפקידי המלך יראו אותה! כל שכן שלא יחשבו: לקחת למלך זקנה בת 75 שנה?! מה גם שהמלך דרש: בתולות! לא נשואות. 

הכרוז סבב בכל רחבי האימפריה מודיע: על אפשרות הגשת מועמדות לתפקיד המלכה! 

הקריאה נענתה באופן חלש מאוד!! איש לא רצה לשגר את ביתו תמורת סיכוי אפסי כל כך של אחת מול עשרות אלפים!! 

המלך עבר לשפת איומים מרחיב את דרישתו: 'אוי למי שיסתיר בתולה או אשה - גזר דין מוות מרחף על ראשו!' 

מרדכי ואסתר סיכנו חייהם שלוש (3) שנים והטמינו את אסתר במחבוא סתר! אבל, נשות שושן סיפרו לבעלים שלהם: על היופי של אסתר! השמועה הגיע לפקידי המלך ותמיהת הפקידים צפה מיד: 'מדוע היא איננה בין הנלקחות?!' מעתה התמקדו החיפושים עליה הצו המלכותי המאיים: 'בעונש מוות!' פורסם ברבים ומרדכי אוים באופן אישי! 

כשהבין: שיש סכנת מוות מוחשית! הורה לה: לצאת מהמחבוא ומיד נלכדה ונלקחה לארמון. אמנם המלך ביקש: נערות אך אולי הזקנה הזאת תמצא חן בעיניו יותר מכל שאר הבתולות שהובאו לשם. 

ארמון ההמתנה רחש פעילות ידי הגא הסריס האחראי על מערכת ההכנות לנישואין היו מלאות עבודה! אלפי הנשים ששהו שם לא הפסיקו לדרוש: בשמים מגוונים פריטי איפור... היה עליו לספק מדי יום מאות פריטי תמרוקים שונים! היחידה שהפגינה שאת נפש מכל התמרוקים - היתה אסתר! 

הדאגה של אסתר היתה: לשמור על מצוות דתה גם בשבי המלך! שבעת (7) הנערות שניתנו לה נקראו בשמות המקבילים לימי השבוע! כל נערה שרתה ביום מסוים המיוחד לה, כדי שהיא לא תאבד אסתר את חשבון יום השבת! 

באורח פלא! מבלי שהתכוון לכך איש היו כל שבעת הנערות - יהודיות צדיקות מאותן שתפילתן עושה רושם גדול בשמים! 

בינתיים, חלפו כארבע (4) שנים מאז מות ושתי ועדיין לא נמצאה נערה שתמצא חן בעיני המלך! בקרב הנערות הממתינות לתורן גבר המתח! אחת הבולטות שבהם היתה בתו של המן והיא טוותה תקוות גדולות בעתיד המזהיר כמלכה...! הקשרים המסועפים של אביה עם גדולי המלכות נתנו לה סיכויים גדולים! הפקידים רופדו מבעוד מועד בשלמונים רבים! להבטיח את בחירתה. אבל, בשמים קבעו אחרת... קלקולי קיבה בלתי פוסקים! הפרשות מי רגליים בלתי נשלטות... צריכה ללכת עם טיטול... סרחון נורא שהדיף מהפה שלה! - הרחיקו ממנה כל תקוה. 

אי א אי... איך הקדוש ברוך הוא מטפל בהם! 

תור המועמדות התקדם לאט! בחודש טבת לשנה הרביעית (4) הגיעה התורה של 'הדסה' בניגוד לשאר הנשים היא לא שתפה פעולה! היא נקראה לארמון בעל כורחה. 

הגיא שחשש מאשמת התרשלות במילוי תפקידו התחנן אליה: 'אנא! אמרי את בקשתך - תקבלי כל מה שתבקשי!' 

- 'אינני צריכה דבר!' 

- 'את יודעת שאת מסכנת את החיים שלי! לא מעט שונאי יזדרזו להעליל עלי: שאני לא ממלא את התפקיד! משמעות הרשעה כזו - היא אחת...' 

והוא נגע בנקודה נכונה הצדקת לא תגרום צער זולתה גם לא בעקיפין! 

- 'טוב, תביא לי את המינימום הנדרש' 

משום מה התחושה שרווחה בין אנשי החצר היתה: 'שזו תיבחר למלכה!' מכרז ספונטני פרץ בקרב הפקידים על הזכות ללוותה אל המלך!! כי הם מבינים: שהם יתוגמלו בעין יפה! איש לא יכל להסביר: למה הם חשו שהיא תיבחר?! בדרך הטבע: מי נותן סיכוי לזקנה בת 75 שהיא תמצא חן בעיני המלך יותר מכל הבתולות?! 

מה גם, שחרדתה ודאגתה הרבה: פן יחפוץ בה המלך - העיבו על אור פניה שהלכו והצהיבו לגוון של חלמון! אבל הפלא הזה קם ונהייה - המלך היה שבע רצון! וגם האישיות שלה הרשימה אותו ונעימות הליכותיה היו לשם דבר. והיא ידעה להתנהג עם כל אחד לפי אופיו ולדבר עמו בשפת האם שלו, עד שכל אחד היה משוכנע: שאסתר בת אומתו! 

הענווה וטוב ליבה היו במידה גדושה! והספיקו להקנות לשם נכבד בקרב סובביה. 

השרים קלטו מיד מבע שביעות רצון על פניו של אחשוורוש! איתות קל מהם - מיד צץ משרת הדור כרע על ברכיו לפני המלך בידיו טס זהב מיהולם מעוצב להפליא! ללא היסוס נטל המלך את כתר המלכה המונח עליו והניח אותו על ראש אסתר!! 

מחשבות של סיפוק חלפו במוחו: 'זאת האשה שאני רוצה! היא תמלוך תחת ושתי!! אני חייב לדעת את הפרטים האישיים' 

מזכיר המלך נקרא בדחיפות מעלעל במסמכים יש לו את קורות החיים של כל אלפי הנשים שהובאו אל המלך רשומים בדייקנות עד לפרטי פרטים! משום מה אין קורות חיים שלה! 

- 'תחקרנו אותה רבות! אבל היא לא הסכימה לספר כלום. אבא שלה מת לפני שנולדה וביום שנולדה מתה גם אמא שלה, שאר הפרטים עלומים וסתומים אפילו מאיזה עם היא? לא יודעים!' 

איש לא הבין את פשר השתיקה! 

אך בעצת מרדכי היה הדבר: 'יחשוב נא המלך כי מתביישת היא ממוצאה! ואז ישלח אותה לביתה!' זה היה העצה 

מרדכי אמר: 'אל תגלי! ככה הוא יחשוב: שאת... מאיזה עם? מי יודע?!... ואז הוא יזרוק אותה!' ואילו יֵדע שבאמת הייחוס שלה זה מגזע שאול המלך! - הוא יחזיק בה בכל עוז!! כי הוא חיפש מלכה. 

וגם עלול הוא לחשוש: שבתור בת מלכים - אולי היא תתגאה עליו כמו ושתי! ואז יהיה סופה כראשונה... 

אפילו את מוצא הלאום - יש להסתיר! כי המלך נתון להתקפי זעם!! ובשעת זעם הוא יכול להטיל על כל האומה שלה את חמתו. 

וגם השם של 'הדסה' בעל הצליל היהודי הוצנע! ומעתה הקפידה להזדהות בשם בה כינוה כולם: 'אסתהר' זה שם של הלבנה היא היתה יפה כמו הלבנה! השם הזה גם הלם את המצב של ההסתרה שבו נהגה, בצל ההסתרה מבורכת היא תוכל לשמור שבת! היא תוכל להמנע מאכילת איסור ואף אחד לא יחשוד שהמניעים: הם דתיים! דבר שעלול לגרור תגובת כפייה... או האשמה חמורה להרמת יד נגד דת המלך! ככה לא יודעים שהיא יהודיה ומה שהיא עושה – 'זה יום מנוחה שלי! זה אני לא אוהבת...' וכל מיני דברים. 

והיהודים כדרכם גילו התעלות גדולה! ולא הלשינו!! לא הלשינו את דבר מולדתה. למרות שהיו יכולים לקבל תגמול עצום אם היו מגלים!! הזכות הזאת גם עמדה להם להצלתם!!! אומר רבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם: שהזכות הזאת גם עמדה להם! 

אך למלך היה נחוץ לדעת את מוצאה! זה לא נאה שיאמרו: 'שמלכת פרס ומדי היא אסופית!' לא נותר לו ברירה אלא לתחקר אותה ישירות: 

- 'הגידי נא! מה מוצאך?' 

- סיילנט 

- 'מה מחצב משפחתך' 

- שתיקה 

- 'לפחות תאמרי לי מאיזה עם את?' מתחנן כבר! 

המלך המום! האשה על הפתיחה מסרבת פקודה!! לא מסכימה לגלות פרטים בדבר מכורתה. 

מנסה כיוון אחר: מצביע לעבר המתורגמן שביניהם ואומר: 'החוק קובע: כי בפרהסיה - אסור למלך לדבר ישירות עם אישיות שהיא לא נצר משפחת מלוכה!' יהיה זה יותר מכובד שאדבר עמך ללא מתורגמן, אז לכן אמרי רק זאת: שאת מגזע מלכים!' 

לא משנה אם זה כרטה או לא... רק תגידי! ללא הועיל! זה לא נתן לו מנוח. לא יאה למלך לחיות עם אשה שמוצאה לוטה בערפל! 

היועצים הגו רעיון מתוחכם: שעל פיו יערך משתה הכלולות, חתונה נערכה ברוב פאר ודר שרי המדינות הוזמנו למשתה היוקרתי יותר מהמשתה הראשון! והמלך יוצא מגדרו להעניק לה כבוד על ההזמנה המלכותית מתנוסס שמה של אסתר כמזמינה הראשית למשתה! השרים הגיעו בהמוניהם מודים למלכה על הזמנה היוקרתית ויש להם משאלה אחת: 

- 'הגידי נא! מהיכן מוצאך? מאיזה עם או מדינה הגיעה מלכתנו?' 

אחשוורוש והיועצים ציפו שהלחץ יעשה את שלו, היא לא תוכל להישאר באלמוניות נוכח דרישת רוזנים ומלכי ארץ הנאספים לאור הזמנתה! ביקשת שנבוא - באנו תעני לנו על השאלה. אבל תקוותם הושמה לאל. 

הצדקת לא יחסה חשיבות לגחמות והרצונות של המלכים כי דבר גדול הדור מרדכי - חשוב לה יותר מכולם יחד! 

היועצים אמרו: 'צריך להגביר עליה את הלחץ!' 

איגרת נשלחה לכלל אזרחי האימפריה: 'הנחת מיסים חסרת תקדים ניתנת לרגל נישואי המלך עם אסתר! בנוסף לכך, תעניק המלכה שי מיוחד לכל אזרח!' 

בהתחשב באופי הסחטני של אחשוורוש - זה היתה מחווה עצומה! אבל עם מלכודת למלכה... 

בציפיה דרוכה חיכה שתבקש: הגדלה של הנחה למדינה מסוימת! או הענקת מתנה מורחבת לאחת המשפחות - זה ירמוז על מוצאה! כי אם היא מלכה, היא יכולה לבקש מהמלך: 'תעשה מערוף לזה לזה לזה...' גם התקווה הזו הסתיימה באכזבה! 

אסתר שמרה על סודה בחשאיות גמורה. בחוכמה רבה נזהרה לא ליפול בפח! מבינה הטב: שהסיכוי היחיד להשתחרר מהאישיות הכפויה הזו - ימוג לחלוטין כאשר יתוודע למלך כי נצר למשפחת מלוכה מצאצאי שאול המלך! 

היועצים נותרו נבוכים! נבוכים... לא יודעים איך להניע את המלכה לדבר, צריך למצוא יועץ מוכשר! היהודים הם עם חכם ונבון!! אפשר לבקש מהם עצה טובה, אין ספק שהחכם בהם הוא מרדכי! 

המלך לא יודע את הקרבה בין מרדכי לאסתר, אפילו שפת האיתותים התדיר שנערכת ביניהם - נעלמה מעיניו! 

הצדיק נקרא אל המלך; 

- 'תן לי עצה: איך לשכנע את המלכה? ניסיתי את כל האפשרויות!' 

מרדכי היה במלכוד! מצד אחד: צריך לתת עצה הוגנת למלך! מצד שני: עצה שלא תזיק לאסתר! וחכמתו עמדה לו לנסח משפט שטוב לשניהם: 'לא הצלחת בפיתויים? תנסה באיומים! אומנם אין זה נאה לאיים על מלכה, אך הרתעה מרומזת על סיכון זכאותה לכתר - יכולה להניב תגובה מצופה!' 

מה הוא מחפש? שישחרר אותה! 

צו מלכותי הוצא בפרסום רב מטווח היטב לאוזני המלכה: 'הבתולות שעדיין לא רואיינו - מצוות להתקבץ לחצר המלך ממשיכים לבחור!' 

המסר למלכה היה ברור: מחיר השתיקה - יהיה גבוה ביותר! אם אינה רוצה לראות אשה אחרת בכתר המלכות - כדאי לה לדבר... 

אסתר הופתעה! זוהי יוזמת מרדכי! מה רצונו שאעשה?! 

איתותו של הצדיק לא אחר להגיע: 'עדיין תמנעי מגילוי מוצאך!' 

אחשוורוש נחל שוב אכזבה! סוף התכסיס הזה היה כמו הקודמים, התהלך אובד עצות לא מבין: מה סיבת החשאיות הזו?! 

בעצם כל מהותה של אסתר שדרה חידה בלתי פטורה! לא נעלם מעיניו שבמשך חודשי המתנתה הארוכים בתור להתמודד על כתר המלכה סרבה בעקביות לאכול ממעדני מטבח המלך! וביקשה: 'רק קטניות ודברים צמחוניים!' מזון מבושל הסכימה לטעום רק כאשר הוכן בידי נערותיה. התבשילים האחרים ניתנו למשרתות הזרות... 

'כבר הייתי חושד בה שהיא יהודיה! לולי העדויות המהימנות שקיבלתי: כי בשר חזיר שהוגש לה נאכל עד תומו ללא התנגדות!' 

וואוו וואו...! 

כתוב במסכת מגילה (יג): "וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ" (אסתר ב, ט); 

אמר רב: 'שהאכילה מאכל יהודי' 

ושמואל אמר: 'שהאכילה קודלי דחזירי' 

ורבי יוחנן אמר: 'זרעונים' 

וואו...! במה הם חולקים? כל אחד מספר את גודל הנס לפי דעתו! 

רב אמר: שהנס הוא שהיה שמתנהגים עמה בדת יהודית! בלי לשאול אותה והעמידו לה משרתות ישראליות כמו שהעמידו לה משרת את 'התך' שהתך הוא דניאל! כמו כן כל המשרתים שלה היו יהודים - זה נס גדול! איך נעשה כזה דבר?! 

דעת שמואל: כדעת הזוהר שכתב: שלא באה אסתר למשכב אחשוורוש כלל! רק הכניסה שדה במקומה בתואר אסתר ממש. ואחשוורוש לא נגע! בה ואם כן יש לומר: כמו ששינה אותה לפני משכב אחשוורוש כמו כן שינו אותה ואת נַעֲרוֹתֶיהָ בשעה שהיה רוצה להאכילה איסור. וזה כוונת הכתוב: "וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב" והלמ'ד "לְטוֹב" הוא בעבור שהשם יתברך עשה זה בעבור הטוב - שזה הדת של התורה הקדושה! אין 'טוב' אלא תורה! וזה שאמר שמואל: שהאכילה קודלי חזירי - משום שרצה להאכילה מאכלות אסורות הטובים מאוד! כמו קודלי חזיר עד שלא היה לה שום התנצלות לומר: 'אין אני אוכלת את זה!' ואילו לא היתה רוצה לאכול - היו הכל מכירים שהיא יהודית! ולזה ההכרח היה לשנות אותה ואת נַעֲרוֹתֶיהָ אפילו בבית הנשים! 

ושפיר כתבו התוספות שם: 'שחס ושלום! היא לא היתה אוכלת. הפירוש הוא: כמו שהיא לא אכלה רק השדות שהכניסה תחתיה הם אכלו' וַיְשַׁנֶּהָ שזה לא היא! זה שדה היתה שאכלה קודלי חזיר. 

ממילא הוא לא מבין: היא אכלה קודלי חזיר! 

ודעת רבי יוחנן: שהיא בעצמה שינתה את הרגלה וטבעה ולא אכלה רק זרעונים כחנניה מישאל ועזריה שלא תתגאל בפת בג ויין משתם. ואף שבוודאי הרגילה לאכול מאכלים טובים שהיתה בבית מרדכי יושב בשער המלך - וזה יש בזה גודל הנס! שעם כל זה לא נשתנה תוארה ויופיה!! כי מי שאוכל רק זרעונים - הפנים שלו משתנים ובכל אופן נשאה חן וחסד לפני המלך אחשוורוש!! וזה נס. 

כל אלה דנים כל אחד: מה היה גודל הנס! 

אז המלך הנבוך לא מעלה על דעתו שהיא יהודיה. היה חושב שהיא כזאת אבל איך היא אכלה בשר חזיר בלי להתנגד?! אלא זה היתה שדה הנתונה למרותה של אסתר. 

'אין ברירה! אין ברירה!! אין ברירה... אקבל אותה כמות שהיא, הרי לא אמצא אחרת טובה ממנה! היא מיוחדת הרבה יותר מאשתי הראשונה, מאז שאני נשאתי אותה אני מרגיש: שלוו! יש לי מרגוע, לא היה לי כזה מאז שהרגתי את ושתי'. 

דמות דיוקנה של ושתי שהיתה מוצבת עד כה בחדרו הפרטי הוסרה ובמקומה הוצבה הדמות של אסתר! והחלטה גמלה בליבו: 'עליי להגן עליה מכל צר שלא יתנכלו אליה כמו שעשו לושתי שלא יפילו אותי עוד פעם!' 

אנשים רבים שרתו בארמון אך המיוחד בכולם היה יהודי מרדכי! ישיש בן 120 מראשי הסנהדרין דור עשירי (10) לשאול המלך הוא גלה מירושלים אחת עשרה (11) שנה לפני חורבנה, התיישב בבבל ואחר כיבושה עקר דירתו לעיר שושן. 

אחשוורוש היה מלא הערכה לאיש הזה! אדם נבון שידע גם לנהל מלחמה בצורה נכונה כולם ידעו על הקרב בהודו שלשם נשלח מרדכי כשר צבא בראשות גדוד בעל ששת אלפי (6,000) חיילים להכניע את המורדים. 

במקביל שוגר גדוד נוסף ששת אלפי איש והמפקד שר צבא מיומן עתיר קרבות משחר נעוריו תככן וחמד - המן בן המדתא העמלקי, אגגי זה דור עשרים ואחד (21) לעשו הרשע! נהג כמו סבא שלו אבי אבות השושלת התמסרות שלוחת רסן לתאוותיו ללא ראיית הנולד. 

המלחמה כללה מצור שלוש (3) שנים! המן כדרכו ניצל את הזמן להוללות בהתאם כך התדלדל תקציבו במהירות! וכעבור שנה נותר בלי אמצעים לרכוש לחם לששת אלפים חיילים - הם לא ויתרו! אימו על חייו: 'אם אתה לא מביא לנו לאכול - אנחנו נהרוג אותך!' 

השחצן נאלץ להשפיל גאוותו! בראש מורכן התייצב לפני מרדכי והתחנן: 'לתרום לו מתת לחם!' 

מרדכי ידע שלפניו עומד רשע מגזע עמלק נחש ארסי מסוכן! שבבוא העת יוכל לנעוץ סכין בגבו... סרב! 

הלה כרע על ברכו: 'אנא! אתן לך תמורה מלאה על כך!!' 

- 'מה תתן?' 

- 'כשם שעשה סבי עשו, שמכר את בכורתו ליעקב סבך תמורת 'לחם ונזיד עדשים' - כן אעשה גם אני! עבור הלחם שתיתן לי - אהיה אני וזרעי אחרי עבדיך; ליום אחד בשבוע! כל חיינו!! ואני מוכן להשבע על כך, תביא סופר ועדים ואני אחתום לך על שטר מכר'. 

בהעדר ניר כתיבה הובא מגן רגלים העשוי נחושת וההסכם נחקק במתכת לעיני שנים עשר אלף (12,000) עדים חיילים! 

השמועה עשתה כנפיים: 'שר הצבא המן נמכר עבור ככרות לחם!' 

מעתה הוצמד לו תואר חדש למצביא המהולל: 'עבדא דמזדבן בטולנא' - עבד שנמכר עבור לחם! 

כפרס על הצלחת הכיבוש - העניק להם אחשוורוש מינויים בכירים! המן סונף כשר שביעי בסגל 'שבעת רואה פני המלך' למרות שהוא היה השר הפחוּת בהם! ומרדכי התמנה לשופט היושב לפני חצר בית הנשים, משם יכל לפסוק לאסתר את כל השאלות ההלכתיות ולהגן עליה מפני המכשפים הרבים ששרצו בארמונו של המלך! 

אסתר פנתה אל אחשוורוש: 'מדוע אין לך שום יועץ צדיק?' 

לא אומרת: 'יועץ יהודי' לא להזכיר לא להסגיר את מוצאה. 

- 'אפילו נבוכדנצר חיזר אחרי יועצים כאלה! דעתם שקולה ואחראית והנאמנות למלכות גבוהה מאוד כבר נכווית מתככנים שהביאוך להרוג את ושתי!' 

אחשוורוש הגיב בהערכה: 'עצה נבונה זאת! ידוע לך על יהודי חכם ונבון שיוכל לשמש יועצי האישי?' 

המלך מדגיש את המילה: 'יהודי!' הוא אומר - מקווה שהיא תכשל בלשונה ותפלוט את סוד מולדתה! – לשווא! 

המלכה זהירה בלשונה ומתמקדת שוב על המינוח: 'צדיק' לא אומרת: 'יהודי' 

- 'מכירה אני צדיק נשגב! שנאמנותו וחכמתו אינה מוטלת בספק! גם אתה מעריך אותו מאוד ומינית אותו לשופט בכיר!' 

מרדכי זומן לקבלת המשרה, מינוי רם מעלה! כולל שמירת חיי המלך!! הוא המבין בחוכמת הפרצופים - יזהה ויחשוף מיד את הבא לשער המלך במחשבות זדון. 

על פקידי המלך הוטל לאתר מקום הולם בחצר שער המלך למרדכי ולחבריו מהסנהדרין, היתה זו חצר ענקית ממוקמת לפני הארמון מקשרת אותו אל בית הנשים, בתוכה נבנו לשכות פאר המיועדות לסגל אנשי הארמון הבכירים! 

כל הלשכות היו מאויישות אי לכך ייאלצו בעלי השררה הזוטרים לפנות את מקומם! 

הזוטרים ביותר היו 'שומרי הסף' תפקידם היה נכבד כשלעצמו! משימה כפולה בעלת שתי מטלות; מלבד האבטחה במניעת כניסת זרים, הוטל עליהם: לספק צורכי המלך הליליים... 

התפקיד התחלק באופן ברור: אחד (1) היה ממונה על הגשת השתייה והשני (2) על הכנסת עביט מי הרגליים. 

לא היה בזמנם שירותים בתוך הארמונות. 

צליל מיוחד בגונג מאותת על רצון המלך - ואז הכלי מוכנס בזריזות מונח לפני פרגוד מיטת המלך. 

וכעת נדרשו שניים אלה: לפנות את הלשכות! שני שומרי הסף. מי הם היו? - בגתן ותרש! והם רתחו!! 'איך הוא מעיז לעשות לנו את זה?! מפנה שניים בשביל אחד שיבוא?! בשביל מרדכי?!' הכעס גרר אותם למחשבות נקם! – 'חייבים לחסל את המלך הטרדן הזה! לא די בקריאות התכופות שלו בלילה ללא התחשבות שאנחנו צריכים לישון?! הוא עוד מורה: לסלק אותנו מהחצר!' כבר מזמן ליבם היה מלא רגשות זעם! – 'וגם לאחר שהרג את הקרובה שלנו ושתי! ולא ראה נכון לקחת במקומה אשה ממשפחתנו... 

אז רק כשיומת המלך ידעו כולם להעריך את עבודתנו! וכולם יאמרו: 'כל עוד שהיינו כאן לא ארע למלך דבר רע! וכשהביאו את היהודי הזה – מיד קרה אסון למלך!'

הם דיברו בשפה טורסית, ניב של בני תרשיש הרחוקה! בטוחים: שאין איש בשושן מבין שפה מוזרה זו. ולא עלה בדעתם: שמרדכי מאנשי הסנהדרין שבקי בשבעים (70) לשונות. 

אוזניו קלטו התלחשות מוזרה! צוטט לדברים המזעזעים!! המושחתים האלה מתכננים: רצח! תוכניתם היתה מושלמת; כשיצמא המלך - יוגש לו גביע מים צלולים בתוכם יוטמן נחש ארסי זעיר כשיסיר את מכסה הגביע ללגום מן המים הנחש יפעל...! 

רשעות מתוחכמת! בגתן היה המוח מאחורי התוכנית, הוא שלל הרעלה בסם, כי מהילת רעל בכוס תסגיר אותם! מיד תיפתח חקירה להבנת הכשל וחיש קל יעלו על עקבות המתנקשים. 

הכשת נחש יראה דבר טבעי! איש לא יוכל לשמם שהם לא הבחינו בנחש זעיר שנכנס לכוס בחסות חשכת הלילה... 

המשיכו לרקום את התוכנית: לא די בהכשת הנחש כי הוא זעיר מדי והארס חלש! רופאי המלך ידעו להציל אותו ממוות! עלינו למהול במשקה תוספת של ארס מנחש בוגר!! כדי שוודאי ימות המלך. 

מאידך, כשיזהו בגופה את שיני הנחש יגיעו למסקנה: שמת כתוצאה מהכשה! איש לא יטרח לבדוק את תכולת המשקה בכוס. ובתוך ההמולה שתיווצר נכרות את ראשו ונציג אותו לפני אויבו המר - מלך יוון! והוא יתגמל אותנו היטב ולא נצטרך את טובותיו של אחשוורוש הנ"ל. 

תרש לא היה רגוע! ללכוד נחש ולהבריח אותו לכאן - יארך זמן! בינתיים ירגיש המלך בהעדר תגובה לקריאתו. 

'אל דאגה! אתה תביא את הנחש ואני אדאג למלאות את מקומך עד שתגיע' הרגיע אותו בגתן. 

'ואם הזמנת המשקה תהיה עבור אסתר? הרי היא תשתה אותו ולא המלך!' הקשה תרש. 

'אז במצב זה נתנפל על אחשוורוש עם פגיון חד! החוקרים יגיעו למסקנה: שאסתר רצחה את המלך! ואחר כך התאבדה כשבלעה את הרעל כדי שלא תועמד לדין'. 

תרש לא נרגע: 'לאחשוורוש מרגלים רבים! והם ערניים לכל שינוי קל, ידידנו המן עומד מאחורינו ומדרבן לביצוע התנקשות! המרגלים הרבים שלו שורצים בארמון הם יאבטחו אותנו: וכשיזהו סימן קל ביותר לחשד - יתריעו אותנו בקול שריקת ינשוף! ואנו נסוג מיד'. 

זאת אומרת אם יהיה חשש להיתפס... 

'גם אם יתעוררו נגדנו חשדות, הקשרים הענפים של המן בחצר המלוכה וכספו הרב - יספקו לנו כיסוי מושלם!' 

'אם כך הכל מוכן! הבה נצא לדרך...' 

מרדכי ניתח את הדברים ששמע, המסקנה ההלכתית היתה ברורה: חיי המלך בסכנה! עלי להצילו. מאז ומעולם נהגו אבותינו לסייע למלכי אומות העולם להצילם מיד אויביהם. אמנם מלך רשע! אך יתכן שיכיר טובה ליהודי שהצילו ויאשר לבנות את המקדש! מכל מקום אני אוכל לבקשו: 'לסייע ליהודים בעת צרה - בזכות זה שאני מצילו!' הגם שידוע: שהוא כפוי טובה! וקרוב לוודאי שהוא לא יזכור את אשר עשיתי למענו. מכל מקום עלי למנוע חילול השם העלול להיווצר 

שיאמרו: 'כי עד היום היה שלום למלך ורק לאחר שאני הובאתי לכאן קרה המקרה הזה...!' 

ומכאן יהיה קרוב הדבר לטבח של כל היהודים (רח"ל)!' 

מרדכי המשיך לטוות את המחשבות: 'צריך לידע את המלך בדבר קשירת הקשר! אבל עדיף שאסתר תעשה זאת, כך המלך יהיה אסיר תודה אליה!' 

בשעת לילה זו שערי ארמון המלכה סגורים על מנעול ובריח! אבל מרדכי אינו מהסס, בהיותו איש הסנהדרין יודע קבלה מעשית, בזריזות הגיע לארמון המבוצר, פתח את השער הכבד ונפער לפניו כמזמין להכנס! וכך נפערו כל השערים ושום איש מהזקיפים והשומרים לא הבחין בו! 

אסתר המתינה לו בפנים כי יודעת על בואו ומהירה לעדכן את המלך וטורחת להדגיש: 'כי תודתו של המלך אמורה להיות נתונה למרדכי - שחשף את המזימה!' 

"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי" (אסתר ב, כב).

הגיע הלילה הגורלי, צלצול הפעמון - הורה על הזמנת המשקה, בגתן נכנס בלאט, מניח לפני הפרגוד את גביע השתייה המיוחד; עשוי חומר רגיש המתבקע מידית מתוכן רעיל! ומצופה זהב טהור! 

הוא לא הבחין: כי בשונה מהרגלו המלך דרוך! מציץ מאחורי הפרגוד סקרן לדעת: מי המכניס? 

קול הגונג נשמע שנית - והוא מזמין את העביט - שוב נכנס בגתן, המלך נדרך: מה זה?! תפקיד כפול?! 

יש לו שני שומרי הסף; אחד - מביא משקה, אחד - מביא את העביט! מה זה?! 

עם הגעת בגתן ישבו השניים על הכנת המשקה הרעיל; הנחש הוכנס בזהירות לגביע שנאטם בכיסוי זהב! 

'הכל מוכן!' לחש תרש: 'נמתין לצלצול של המשקה ואז נפעל...' 

שניהם עמדו דרוכים! מתוחים!! הגונג המבקש: משקה - הקפיץ אותם בבהלה! הביטו זה בזה תרש קם ממקומו בידו גביע זהב רווי נוזל ארסי! היה זה גביע זהב רגיל שאינו רגיש לרעלים הוא לא יסגיר את מנת הסם גם לא את הנחש הקטן המשייט בתוכו... 

בלב הולם קרב לחדר המלך: עוד מעט תתבצע המשימה על הצד הטוב ביותר! 

אלא, שאז מקצה הפרוזדור נשמעה שריקת ינשוף - הוא נרעד! המזימה נחשפה!! כשהוא נסוג לאחור מהירות מחבל במוחות תחבולות הישרדות: איך משמידים ראיות?! בזריזות הסיר את מכסה הגביע איפשר לנחש להזדחל החוצה ותכולת נשפכה עד תום! לא היה פנאי לניקוי יסודי של הגביע וגם לא להחליף אותו באחר. 

על איחור כזה - יואשם ויערף ראשו! עליו למהר להכניס את שתייה. 

חסר נשימה נכנס והציב את הגביע על השידה - המלך הציץ מן החרכים מהמהם לעצמו: 'אוהו! זהו זה, כעת הגיע הוא בעצמו...!' 

- 'עצור!! מדוע לא הבאת את המים בגביע הישן! שהוא חיישן לרעלים?!' 

תרש לא התבלבל! היתה לו תשובה מוכנה: 'אין בכך כלום אדוני המלך! נודע לי: על מעיין מים זכים באופן מיוחד שטעמם עדין להפליא! ושליח נאמן שאב אותם בגביע הזהב והזהיר אותי: 'לא להעבירם לכלי אחר שמא ייפגם טעמן!' 

- 'כך?! פתח את המכסה!' 

כיסוי הגביע הוסר ומתוך המשקה הצלול הציץ ראש נחש...! 

תרש מופתע! לא מבין: מאיפה צץ הייצור הארסי?! הרי הוא דאג לסלק אותו! 

כרע על ברכה בהכחשה נמרצת! 

אבל ההסברים... ההסברים... ההסברים לא הועילו. תחקור מהיר העלה: כי אכן לא עמד באותו לילה על משמרתו! הסיבה היתה ברורה. הנוכלים נעצרו, חיפוש על גופם חשף עניבת פלצור מוכנה לחניקה! ובתוך הנעליים אותר פגיון חד. 

תכולת הגביע נמסרה לבדיקה מדוקדקת, בתוך המשקה זוהו עקבות בירורים של ארס נחש בוגר! ארס שאינו דומה לארסו של הנחש הצעיר שנמצא בכוס. 

חרף השתדלותו הגדולה של המן להצילם - עם שריקת הינשוף... נמסרו שני המתנקשים לידיו של התליין! 

חיי המלך ניצלו בזכות מרדכי! מן הראוי להנציח זאת בספר הזכרונות האישי של המלך. אסתר עמדה על כך שהדברים יכתבו בנוכחות המלך! כי ידעה: ששמשי הסופר, הבן של המן יחפוץ לחבל בהנצחה זו. בחירוק שיניים נאלץ שמשַי לכתוב את פרטי המאורע תחת עיניו הפקוחות של המלך. 

כחכם להרע חיבל בערמומיות אופיינית בתוכן הנזכר וניסח אותו בלשון מטעה: 'מרדכי חשף את מזימת בתגנא ותרש' והוא כתב את המילים צפופות! המלך לא חשד בכלום, אבל שמשי הכין את התשתית: כשבעתיד יקראו את המילים - לא בגתן אלא בגתנא ותרש, אז מה יוצא? בגתן או תרש! 

מרדכי חשף את מזימת בגתן או תרש... ואז ירבוץ על מרדכי כתם קשה! כי הוא יואשם בערפול פרטי זהות המתנקש! כי הוא לא הבהיר ברורות: מי היה זה? האם בגתן או תרש?! ואז תלו אדם חף מפשע! למה לא אמרת בדיוק מי?! כתוב במפורש! נכתב לפניו, מה כתוב? בגתן או תרש! אז רק אחד היה אשם, למה תלו שתיים?! מי גרם? מרדכי! ואז במקום להכיר לו טובה - תהיה לו בעיה... 

שמשַי היה מרוצה! איש לא הבחין בתרמית. אך עם כל זאת זדון לבו לא שקט, סוף-סוף עדיין יש במעשה הזה קרדיט למרדכי! בהזדמנות הראשונה מחק בלאט את כל אשר כתב והשיב את הספר למקומו בחדר המלך. 

חלפו חמש שנים! חמש (5) שנים!! חמש שנים - הקטרוג בשמים גבר! הסמ'ך מ'ם דורש: להעניש את היהודים בשביל ההשתתפות המבישה במשתה הגוי! וגם: שהם סגדו לצלם של נבוכדנצר. והקטרוג התקבל! 

במהלך בלתי צפוי לחלוטין מרומם המלך ההפכפך את קטן השרים איש רע מעללים! זקן אשמאי מכשף תככן בעל מזימות רשע המן בן המדתא הבן של זוג עמלקים המדתא בן אגג ואמתלאי בת עורבתאי, זה שם אמו שניהם עמלקים. והוא התפרסם בגין עושרו הרב! ובזכות עברו כקצין בצבא בחיל נבוכדנצר, במסגרת זו הוא גם נטל חלק פעיל בהחרבת בית המקדש! וגם בשדידת האוצרות. 

אך הוא לא הסתפק בביזת השלל הרב שנפל לידו, ועיניו החמדניות נלטשו אל אוצרות מלכי יהודה שנפלו בידי נבוכדנצר, ללא לאות עקב אחרי מקומות האחסון שהשתנו מעת לעת, מחכה לשעת הכושר להניח את ידו עליהם. 

לאחר 70 שנה! התמלאה משאלתו, נפילת בבל ביד הפרסיים יצרה אנדרלמוסיה בממלכה האדירה וזו היתה הזדמנות פז לנוכלים! מיהר לנצל את הקשרים עם אנשים מתאימים, השתלט על אוצרות הפז והפך לאיש העשיר ביותר בהיסטוריה העולמית! במקביל לעושרו של קורח הידוע... 

מאחר ובעמלקי הזה בחר השטן להתנכל ליהודים סיבבה ההשגחה עליונה את נסיקתו לפסגת השררה! כי אין זה מכבודם של ישראל ליפול בידי אדם בזוי! לכן: "הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ" (איכה א, ה). 

המלך, שיותר מכל העריך כסף ועושר! קידם אותו לתפקיד הבכיר ביותר בממלכה!! ביום ה' בשבט שלושת אלפים (3,000) תד' קיבל המן את משרת: ראש השרים! 

שרשרת ניסים נפרסה כאן! באורח פלא נשכח עברו, ספר בזוי שהיה במשך עשרים ושתים (22) שנה בכפר קרצוּם אשר בהודו. 

אפילו עצתו: 'להרוג את ושתי!' - כבר לא הוזכרה. 

הגם שהמלך נטר זאת בליבו עד יומו האחרון. אדרבה! בהקשר זה הוזכר לשבח! כי בגלל עצתו - זכה המלך באסתר. ובעטיו נחקק חוק: שמקנה למלך סמכות על - להוציא אדם להורג ללא הסכמת השרים! 

ההולל שהגיע לשררה כה רמה! נאחז בתאוות כבוד ושגעון גדלות שלא ידעה שובעה! ועז רצונו שיעריצו אותו: אלוה! 

כאופייני לתחכום המרושע הבין: שעליו לעשות בהדרגה! פסלון זהב הוצמד לדש בגדו כנגד הלב - האיתות לסביבה היה ברור: המן הוא נציג האליל עלי אדמות. והבריות מיהרו להשתחוות לצלם בכל עת שהוא עבר לידם. 

אך התוכנית של הרשע היתה להרגיל אותם להשתחוות אליו בעצמו! לכן נהג מידי פעם להסיר את הצלם! וההמונים המשיכו לכרוע לו ברך באופן אישי בטוחים: כי בהכנעם לפניו - יתרומם מזלם ויטפס עד למזלו הגבוה! 

בערמומיותו הצליח לעגן הנהגה זו בחקיקה מלכותית: שחייבים להשתחוות! 

היחיד שנשאר שווה נפש לגחמות - היה מרדכי! בעת שייצאו המונים מגדרם להשתחוות לו, נשאר זקוף מבלי הבעת התפעלות מהעמלקי. 

המן נהג להתהלך בראש מוגבה! לא מבחין מה נעשה זה לא מכבודו להסתכל על בני תמותה... הוא בטוח! שכולם כורעים ברך, לכן הוא לא הבחין שמרדכי אינו זע מפניו. 

אבל פקידי המלך שראו את האדישות של מרדכי דרשו הסבר: 'איך אתה מעז להפר צו מלכותי?!' 

- 'אני יהודי, מאמין בבורא עולם! אין זולתו איני משתחווה לשום צלם' 

לא השתכנעו, זה נשמע להם התחמקות 'נבדוק זאת' אמרו: 'יעבור נא המן ליד היהודי הזה ללא צלם בזאת יבחנו דבריו האם הוא ישתחווה או לא?' 

המן שנפגע שמספרים לו שהוא לא משתחווה לו! מיהר לעשות זאת הסיר את הצלם בראש מורם מתהלך ברחבת השער פוזל לכיוון הצדיק ולבו מתחמץ: מרדכי לא נע וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ! (אסתר ה, ט) גם כשהוא עובר בלי צלם. 

למען הסר ספק התקרב אליו יותר - אולי עכשיו יתייחס?! 

- 'שלום לך!' 

מצפה לתגובה – "אֵין שָׁלוֹם ... לָרְשָׁעִים" (ישעיה מח, כב) משיב לו מרדכי. 

הרשע נועץ בו מבט חמור סבר! 

בתגובה מושיט לו מרדכי את רגלו קדימה - מרמז לו על שטר מכירת עבדות החרוט בנחושת מגן הרגליים - חמת העמלקי התלקחה! גאוותו נפגעה אנושות 

מחשבות נקם בערו בו: 'אני לא אעבור על זה בשתיקה! צריך לחסל את היהודי הזה' 

אבל כלפי חוץ הציג שוויון נפש! כי לא מכבודו להראות נפגע. 

כדרכן של רשעים הסווה את התוכנית הזדונית והיה שומר על ארשת פנים מכובדת ואפילו מחליף מילות נימוס עם מרדכי בשעה שהוא זומם: לרצוח אותו נפש! 

תוכניות הנקם התרוצצו בראשו המרושע אינו בוחל בשום תגובה: גם להשמיד עם שלם! בא בחשבון לרפא את גאוותו הפצועה. והוא מתייגע במוחו: מה הדרך הטובה להרוג אותו? צריך להמציא מיתה מרשימה - שתתפרסם בעולם כולו! 

בהתחלה חשב לצלוב אותו על עץ - מיד התחרט! 

אמר: 'לא! זה לא מכבודי 

יאמרו: שאני קטנוני שיוצא מהכלים עבור אדם אחד שהוא לא חלק לי כבוד. עדיף שאני אגולל אשמה על חבורתו תלמידי החכמים ואני אהרוג אותו בתוכו! 

אך בעצם גם זה לא, זה נראה שקוף גם כן! יבינו: שהרגתי אותם לחפות על קטנוניותי. 

מוטב שאהרוג את כל היהודים בכל העולם! וככה לא יקלטו שמרדכי נהרג בגלל נקמתי. הוא אחד ממליונים! זה לא בגלל... 

טוב, אני אעשה תוכנית מעובדת. ואני יודע: שהיהודים נחלצו מצרות רבות! אה... אבל הפעם הם נתקלו באדם בקיא בכור הזה הקסם והכישוף איש לא ימלט ממני. אני אמתין עד שיעברו שבעים (70) ימי הכשרה שמחייב החוק הפרסי בטרם יוכל משנה למלך לפעול וכך יגמור את הדבר. '

בספר 'מנות הלוי' הביא בשם הרוקח והמדרש: 'כי: "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן" (אסתר ג, א) כל גדולתו של המן לא התמיד רק 70 יום! מרומז: "כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ" (אסתר א, ח) "כֵן" זה בגימטריה 70 ובזה תבין המן "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב" (אסתר ז, ו) איך המתין עד יג' בניסן ליתן דת להשמידם? למה לא בא תכף אל המלך כאשר מרדכי לא יכרע? ובפרט כי אחשוורוש היה בעל התל! כמו שכתוב בגמרא. 

אבל כבר נודע בנימוסי הכשדים ושאר כותבי נימוסי ארץ בבל ופרס: כי כל זמן שאין משנה למלך מתנהג בממשלתו 70 יום - אין לו תוקף כל כך! ואיין משמעתו נשמעת. ויש ביד השרים להתריס עליו נגד המלך ולומר: 'שאינו ראוי לכך!' אבל אם יתמיד 70 יום - אחר כך ממשלתו נכונה בידו. 

לכן המן לא היה בידו לצוות על כך עד תשלום 70 יום! ואז באמת לא איחר לתן הדת כמבוקשו. 

ולכך, אף מרדכי לא יכול היה להשיב איגרת המן עד שהיה מתמיד בממשלתו גם הוא 70 יום! ואז היה יכול לכתוב על היהודים כטוב בעיניו: "וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ" (אסתר ח, ח) 

מספיק. עייף אותנו המן הזה! מתי נמשיך? יש עוד לסיים את המגילה! איך נפל הפור? איך נפל הפור!! ומה היה בהמשך? טוב, זה ישאר חידה: מתי נמשיך?...

'הריני מכוון לקיים מצוות חכמים...'