http://live.shofar-tv.com/videos/2763
20-2-13
"ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים מכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" האדם בהיוולדו מוצא הוא כבר את העולם מסודר דבר דבור על אופניו, והוא משתדל להתאים את מהלך חייו אל ההנחות המקובלים בעולם, מביט הוא על כל מקרה באותה השקפה של אנשי דורו, כפי שלמדו מאבותיהם ומאבות אבותיהם, ז"א יש מוסכמות, והאדם נברא לעולם של מוסכות וממשיך ללכת על המוסכמות, לדוגמא, המוסכם בעיני הבריות לחכם גדול - גדול הוא גם בעיניו, כאילו היתה הנחה זו חוק ולא יעבור שאין להרהר אחריה. ורק מעט מזעיר יחכמו להביט על עולם במבט מופשט לבקר כל דבר בעין שכלו להבין הכל לא כמצות אנשים מלומדה, אלא לחקור אחר מקור ומוצא כל דבר ואז יראה את הכל באור אחר.
אתמול בראש העין נתתי הרצאה, ושמה הסברתי את נקודת האמת, איך צריך להסתכל על כל דבר ולחקור דבר מאמיתו ולא לקבל מוסכמות שרגילות אצל בני האדם כמוסכמות קבועות לא ניתנות לשינוי, אלא החכמים הם מסתכלים על כל דבר לבקר כל דבר בעין שכלו ולהבין הכל לא כמצות אנשים מלומדה, אלא לחקור אחר מקור מוצא כל דבר ואז יראה את הכל באור אחר. ולא לחקור באור שכלו הכוונה רק לשבת עם השכל ולחשוב ככה ולעשות לומדות על אנשים או על ענינים אלא להגיע אל לחקר האמת בבירור מדוקדק דהיינו גם להביא ראיות לכל דבר ודבר, ז"א בין הדרך שבן אדם צריך לחיות אם הוא רוצה לחיות על פי האמת, ולא מה אמרו בכולל ומה אמרו ברחוב ומה אומרים כולם וכולם אומרים אותו דבר אז זה זה ונגמר.
עם הארצות הלזו הושרשה כל כך בלבבות המין האנושי עד שנמחו כל עקבות החיים הקודמים, עם הארצות הלזו הושרשה כל כך בלבבות המין האנושי עד שנמחו כל עקבות החיים הקודמים, ספרו שאחד עבר עבירה בעבירה קטנה ברוסיה הסובייטית, וראה אנדרטטו של ילין מוצבת בראש חוצות, פגש בתינוק קטן ושאלהו של מי האנדרטה? ענהו התינוק בתמימות, הלא זהו אבי המדינה שלנו שבקרוב יהיה אבי העולם כולו. כולו אנדרטה חרטה ועדיין הוא אומר יהיה אבי העולם עוד מעט, העולם כולו עסוק בשאלת היהודים, כל מדינה מהגדולות עד הקטנות, גדוליה וחכמיה, כולם עסוקים בשאלה זו, שאלת היהודים, כל הדיפלומטיה שלהם סובבת על ענין זה- שאלת היהודים, ואפילו בענינים שאין להם שייכות עם היהודים עולה שאלת היהודים, תוך תוכן של הענינים הם באמת היהודים. המביט במבט מופשט קצת ישתומם ויתמה מה זאת, מה זה הענין של שאלת היהודים, האם עתה נודע שאלה זו שטורחים בה בהתעניינות כה גדולה כל שנה כל יום מימות עולם?
מקורות העולם נדע, ששום שאלה לא עלתה בידה להעסיק את העולם לזמן מרובה, מקסימום סוגיה מסוימת בעולם תהיה עשרות שנים, וזה די והותר, ובשביל השאלות הכי חשובות, אבל בשאלת היהודים טרוד העולם אלפי שנים, ולא נמאס להם, בכל דור ודור מתחדשות החקירות הישנות, האם היהודים טובים או רעים, האם הם מרעידים את העולם או לא, האם הם זוממים לכבוש את העולם או לא, כאילו זה עתה נולד לעם זה ולא ידעוהו מתמול שלשום, ועכשיו מתחילים לתהות על קנקנו, כל הזמן ללא הפוגה.
המתבונן בדברי הרמב"ן על פרשת שמות בפסוק "הבה נתחכמה לו", נדמה לו כאילו קורא עיתון ה יוצא לאור בימינו אלה, גם במצרים היו מעמידים לדין מצרי שרוצח ילד יהודי, המצרים שהיו תופסים בן אדם מצרי שרוצח יהודי היו מעמידים אותו לדין, אבל מעניין, תמיד לא נמצאו עדים לרציחה. היה הרוצח יוצא לחופשי מחוסר בירורים. וזה ממש כמו בתקופה הקודמת בזמן הפרעות ברוסיה, בדיוק אותו דבר, היו מתעללים רוצחים ביהודים ואין עדים, ממילא הרוסי יכול להכות ולהרוג ואף אחד לא יתפוס אותו לכלא, אומרים נכון, והם תפסו אותו אבל יש עדים, מישהו ראה את המעשה עצמו? אין עדים אז איך אפשר להכניס אותו, לך הביתה, אז דואגים שלא יהיה עדים.
בתקופת שעבוד מצרים כבר עברו יותר משלשת אלפים שנה, ובכל זאת כל הכתוב נמסר לנו מתקופה ההיא כה חדש, כאילו העבירו לעינינו תקופנו אנו ציור חי מדור ודור. כשאתה עיתון ממצרים ואתה קורא עיתונים של היום אתה רואה שהגזרות והעלילות וההתנכלויות וההאשמות, הכל בדיוק אותו דבר.
המתבונן היטב רואה שכל ענין אויבי היהודים הוא סוד, כל המושג אויבי היהודים זה סוד, זה לא באקראי, לא פתאום התרגזו, זה סוד, זה סוד בהנהגה האלוקית. שנאת האומות ליהודים הוא אותו סוד של שנאת הרע לטוב, שנאת הרע לטוב, ליהודים זה טוב לגויים זה לא טוב, זה כמו ששונאי הרע זה טוב, ככה השונאים רבים הם ישראל הטובים, את זה לעומת זה עשה ה'. משתי בחינות, שיש טוב בהכרח שיהיה רע, וכן כשישנם יהודים מוכרח שיהיה אויבי היהודים, כמו שבכל דור ודור ישנם ל"ו צדיקים, אז כנגד כל הרעים יש ל"ו צדיקים, כמו כן ישנם גם אויבי יהודים בכל דור מספיק, אז לא רק שיש ל"ו צדיקים, יש גם בלי סוף רשעים כאלה. וחכמים ז"ל גילו לנו מקורה של שנאה זו, למה נקרא שמו סיני? שמשם ירדה שנאה לעולם, וירדה שנאה לישראל, כשקיבלו ישראל התורה השתרש בקרב כלל ישראל כל סוד הטוב, באותה שעה ירדה שנאה לישראל מאומות העולם. אז מי ששומר את התורה כמו שצריך ומקיים אותה ומאדיר ומגדיל אותה שונאים אותו. אה, צריכים לאהוב אותו, זה כלל, הכלל שגם זה לעומת זה עשה האלקים, שפה מתרומם הטוב יותר מידי אוטומט יעלה כנגדו הרע. לכן כל צדיקי הדורות נלחמו בהם, וכנגדם בצבץ תמיד הרע. כמו משה רבינו, מי לנו יותר שלם ממשה רבינו, ויוצאים נגדו דתן ואבירם וכל עדתו וכו' וכו', איך זה יכול להיות שהדברים כל כך ברורים? איך יכולים לשקר ולזייף עשרת הנשיאים המרגלים מול משה רבינו לשקר, נביא אלוקים, רבן של כל הנביאים, איך אפשר לשקר?
אלא מה, כנגד הטוב תמיד יעלה הרע, ואין להתפלא, הפוך צריך להתפלא אם זה לא עולה כנגד, אז זה משהו מוזר, יכול להיות שהטוב הזה הוא מצד הרע גם. דבר שלא יוצא כנגדו שום דבר, היה אומר אחד מהקנאים בירושלים כל יום שלא כותבים עלי בעיתון דברים רעים סימן שלא עבדתי את ה' כראוי, אבל אם אתה עובד את ה' כראוי חייבים לצאת נגדך בכותרות שליליות.
כלל הדברים, הכלל ישראל הוא סמל לטוב, ואומות העולם עובדי עבודה זרה סמל הרע, מידות טובות מעלות ומצויינות זוהי מהותו של הכלל ישראל, מידות רעות מושחתות ואכזריות זוהי מהותן של הגויים, כל ענין אריכות המגילה וכל מעשה ומקרה אחשוורוש והמן וכדומה, כל ענין אריכות המגילה וכל מעשה ומקרה אחשוורוש והמן וכדומה, שזהו לכאורה שלא כדרך התורה שמדברת אודות כל גדולי עולם רק ברמזי רמזים, בתורה כשאתה מוצא סיפור על אחד מהגדולים ברמז, אור כשדים, זה סימן שאברהם שמו אותו בכבשן האש כל הסיפור בשתי מילים. פה המגילה מפרטת ומאריכה לספר הכל ולתאר תיאורים וכמה היה ואיזה משתה ואיזה מה וכמה ימים ומה היה ומה עשו ומי עשו ומה אמרו ופרטי פרטים, סרט.
למה מאריכה? משום שכל הענין של המגילה להראות יסוד זה של זה לעומת זה עשה האלקים. את הזה לעומת זה, סיפור של אלה מול הסיפור של אלה, סיפור של המן ואחשוורוש ואשתו ולעומת זה את מרדכי ואסתר, ושניהם, שני הצדדים מראים על המהות של הגויים עובדי עבודה זרה מול היהודים הטובים. זה הסיפור, מעבר לסיפור שהיה זה בא להבליט את המידות, מהותו של כלל ישראל ומהותם של אומות העולם עובדי עבודה זרה.
כשנדקדק במגילה הזו כסדר נראה, בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש על כסא מלכותו בהראותו את עושר כבוד מלכותו, שויצר, בעל גאוה סרוח. הנה ודאי כוונתו זו של אחשוורוש לא היתה כל כך בולטת וגלויה לעין, ודאי שכל הפקודות ש ניתנו אודות המשתה הזה היו כתובים בהם סיבות וטעמים שונים, לא היה כתוב שהוא הוציא להראות את עושר כבוד מלכותו, לא היה כתוב שהוא שלח לעשות ולהכין, הוא לא הודיע להם אני רוצה להשוויץ, הוא אמר להם כל מיני דברים, זה עכשיו ככה.... הכוונה האמיתית של אחשוורוש היתה מכוסה מעין כל רואה, חשיבתה של התורה על כל דבר הוא על עצם פנימיותו ותוכו בלי הלבוש החיצוני. מה הכותרות אומרות מראים, אתה מבין, ש"ס דואגת לעניים, זה כותרת, אבל אם אתה נכנס לפנימיות אתה רואה שהיא דואגת לעצמה, מה פירוש כותרות יש אבל בפנימיות איפה תכלס, איפה שם העבודה נעשית, מה נקרא מה עשיתם. אתמול דיבר אחד על דרעי דברים איומים ונוראים, מה שהוא מכיר אותו, הוא היה משרד מולו איזה פרשיות הוא מספר עליו משהו לא יאומן, יש ספר, הביא איזה ספר - קללת דרעי, משהו מדהים, לא יאומן, אז בכותרות זה נראה הכל רק להיטיב ולעשות, לפי מה שהוא מספר הוא עושה רק לביתו, לא עושה שום דבר אחר, דברים איומים ונוראים. לא נשמע כדבר הזה.
מלכות אחשוורוש נקראה מלכות חונף, ככה מובא באסתר רבא בפתיחה, בתחילה רצה לצאת ידי חובת והרג את ושתי, מוכן להרוג את אשתו מחניפות לאוהביו, אוהביו לוחשים לו תשמע, נקראת מורדת, ככה אתה משאיר אותו, מה יהיה כל הנשים ילמדו להבזות את בעליהן, אז הוא הורג אותה לטובת אוהביו. אח"כ הוא הורג את היועצים כדי לצאת ידי חובת אחרים, תוכן כל זה זה ציור מהמידות, מהמידות שלו, גידל המלך אחשוורוש את המן וכל עבדי המלך כורעים ומשתחוים להמן, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, וימלא המן חימה, רואים שהוא בעל גאוה סרוחה שעוד לא היתה כדוגמתה, רוצה שכולם בעולם ישתחוו לו, ואם אחד לא משתחווה הוא מתמלא חימה, כאילו עם שלם ביזה אותו. הרי זה תמונה מהשחתת המידות, "וייבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים" השחתה ואכזריות מבהילה, להשמיד עם שלם טף ונשים בשביל נגיעת כבוד של יחיד, איפה נשמע כדבר הזה.
"ויתאפק המן ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו" מה מעסיק אותו, כמה כסף יש לו, מה הוא פעל מה הוא עשה, אתם מכירים הרבה אנשים, מדברים רק על כסף מה הם עשו מה יעשו מה זה לאן נוסעים חוזרים... זה כל המהות שלהם, סביב עצמם, מחשבתם וכו' וכו'.
ויתאפק המן ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו ואת כל אשר גידלו המלך בכל זה בולטת הגאוה, וכל זה איננו שווה לי. כמה בולטת הגאוה, כל זה איננו שווה לי, איך ימתקו לו חייו אם מרדכי לא יכרע, ואפילו בניו אינם תנחומים בעדו כלפי צרות אלה. יש בן אדם יש לו צרות בחוץ, אבל כשהוא מגיע הביתה הוא מוצא נחמה, ברוך ה', יש אשה טובה, יש ילדים טובים, יש שקט, יש לו את הפינה שלו, יש לו את הרוגע, יש לו את התומכים מהבית, זה שום דבר לא נראה בעיניו יש איזה יהודי אחד שלא מוכן להשתחוות ולכרוע והוא היה עבד שלו, עבד של מרדכי.
וכמו כן עצת חכמיו, יעשו עץ גבוה ויתלו את מרדכי עליו, איך הם מסדרים את זה באדישות, אתם רואים מה מעניין, מה מעניין, עץ גבוה ויתלו כמו דרעי, להרוס את אמנון יצחק, מיליון יהודים בעלי תשובה, שיתמוטטו רוחנית, אין שום בעיה מה הבעיה, העיקר לגדל ולנשא את המן, יבבי, איך יכול המן לעשות דברים כאלה? צריך להיות המן בשביל לעשות את מה שעשה המן, זה לא יאומן כי יסופר, המן זה מושג. כאילו אינו מדובר כאן אודות חייו של אדם, ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח, בטח אם תולים בן אדם המן שמח, זה רק באומות העולם הגויים הארורים הרשעים השונאים יכול להיות דבר כזה, אבל ביהודים שייך כזה דבר? שמחה לאיד זה אסור, ולשמוח על שחיטה בפרהסיא זה מותר? צריך לכתוב מגילה מהתקופה הזאת כבר.
מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, נו, "ויאמר המן בליבו למי יחפוץ המלך" תיכף תלה הכל בעצמו, הכל הוא תולה בעצמו, רק הוא יכול לעשות, רק הוא יכול להנהיג, רק הוא יכול בלעדיו, לא יכולים לזוז כל הספרדים מה זה, כמו כן השגתו ומאווייו הביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך וקראו לפניו ככה יעשה האיש.
אתמול העיד בן אדם שמה, זה שהביא את הספר הזה, שפעם אחת הוא היה נוכח שדרעי שם את הרגליים שלו על השולחן בהיותו כנראה מובטל במשרד הפנים, ונכנסו הרב רפאל פנחסי ועוד כמה, והוא אמר להם כלכם ג'וקים, אם אני לא הייתי לא הייתם פה, מה זה פה? הוא אומר שהוא השתמש בסיגר של חמש מאות דולר, כל מיני דברים.
וקראו לפניו ככה יעשה האיש, יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך, וקראו לפניו ככה יעשה האיש, כל אשר לו עין זכה וברורה, ציור זה הרי הוא בעיניו כמחזה צחוק ותעתועים, ובאמת ציור חי וכבוד מדומה, בקצרה אין מסופר כאן אודות המן ואחשוורוש בתור פרטים, אלא זה תמונה ממידות רעות שבאומות העולם עובדי כוכבים ומזלות.
לעומת זה מציירת לנו המגילה את מרדכי ואסתר, גם כאן אינו מדובר בשבחי אסתר ומרדכי בתור פרט, אלא הוא ציור מאפיו ומידותיה של בת ישראל, איך צריכה בת ישראל להיראות. לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה, לא רצתה שתתפרסם במלכות אחשוורוש האדירה, לא רצתה שיכירו אותה, לא רצתה שידעו ממנה, צניעות וענווה זה ממידות כלל ישראל. גם ביוסף מצינו כי הזהיר לאחיו שיציגו עצמם לפני פרעה בתור אנשי מקנה, בכדי שירחיקם ממנו ויושיבם בארץ גושן, בודאי שבתור משנה למלך הרי יותר יאות שאחיו יהיו מקורבים למלכות, זה לא אנשים פשוטים, יוסף לא עשה משפחתון, הוא לא דאג למשפחה ולקרובים, הוא הרחיק אותם מן המלכות, ומכל שכן רועי צאן שהיו מאוסי בעיני מצרים, שאמר להם להציג את עצמם כרועי צאן ואנשי מקנה, שזה בזיון אצל המצרים שאומרים כזה דבר, אעפ"כ הזהירם מכך לפחד מן המלכות. לו היה אחשוורוש יודע מוצאה של אסתר שהיא בת מלכים, ודאי שגם זה היה יכול לסייע לטובתה שהיא תבחר למלכה, וציוה עליה מרדכי אשר לא תגיד.
ובהגיע תור אסתר לא ביקשה דבר, לא ביקשה דבר זה כמה עובר בכל חייה של אסתר. תמונה מחייה של בת ישראל, כל חייה לא ביקשה דבר, וזה תמונה מן הקצה אל הקצה, והוא רוצה הכל ולהראות הכל ומגיע לו הכל וישתחוו לו הכל וההוא רוצה לעשות משתה 180 יום ורוצה ככה, רק להתפרסם ולהתגדל ושכולם יהללו וישבחו אותם, ואסתר ומרדכי מצניעים את עצמם כל הזמן. לא ביקשה דבר מהמהות של בת ישראל, ציור של מידות טובות ונעלות.
על הטיפוסים של המגילה צריך להביט כעל כלל, לא על כל אחד כפרט, חוקרי עתיקות דנים על תקופות הקדמונים מפרטים הכי קטנים שהם מוצאים דנים על הכלל כולו, כמו בארכיאולוגיה, מוצאים חרסים או דברים זה, אומרים שפה סחרו וזה מתחילים להסיק את המסקנות מה היה, לפי פרטים קטנים. וכן הוא באמת הפרט הוא הוראה נכונה על הכלל, וכשאדם לומד דברי חכמים ז"ל ילמד גם כן על דבר זה, ומה שמובא בדבריהם אודות יחידים עלינו ללמוד מזה על הכלל. שאמרו "כי עליך הורגנו" זו אישה ושבעת בניה, כך מובא בגיטין נ"ז, אין הכלל הוא שהיו מיוחדים בדורם האשה ושבעת בניה, אלא שמדרגה נשגבה זו היתה במדרגת כלל ישראל באותו דור של מסירות נפש, רק הביאו מעשה אחד ללמד על הכלל, פרט שמלמד על הכלל. כשכתוב "יראת ה' היא תתהלל" זה דורו של רבי יהודה בר עילאי, אז כתוב שזה דורו של רבי יהודה בר עילאי, דורו, אבל כתוב שרבי יהודה בר עילאי הוא בדורו היו שישה מתכסים בטלית אחת, אז הוא היה המנהיג, מסביבו היו אנשים וזה נחשב שכל דורו אותו דבר.
וכן רואים אנו בתורה מדרגתם של דור המדבר, שמרבבות אלפי ישראל לא נמצא באיזה מישהו מהם שום חטא, לבד חטאים ספורים אחדים המנויים בתורה, עשרה חטאים, דור שלם, ארבעים שנה עשרה חטאים בלבד כל הדור. אשרי הדור שעוונותם מועטים, איך זה דור שיש לו רק עשרה חטאים, והחטאים חלקם הוא של בודדים, כמו צלפחד, כל מיני כאלה פרטים שזה הפרט עשה וזה נחשב על הכלל. לבד חטאים ספורים זה כבר למעלה מהשגתנו, כל היודע ומכיר ומצא אדם עוונותיו של אדם אחד רבו כחול לא נוכל להשיג, לא נוכל להשיג רוממות נוראה כזו שדור שלם דור דעה, רק עשרה עוונות. ובמצב כלל ישראל בזמן הבית אמרו חכמים ז"ל, לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, אפשר להגיד היום בירושלים כאלה עוונות? אפשר להגיד שיש מישהו בלי עוון? לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, אלא מדגישים דרגה כזו, שמי שחטא יביא מיד קרבן שלא ללון בחטא, איך שחטא מביא קרבן כדי שלא ילון עם חטא, כי כשהחטאים רבו עד אין ספור איך זה שייך להתכפר על כל חטא ולא ללון עמו, וזה תמונה חיה מכלל ישראל בזמן הבית.
וכן המתבונן בכל מצוות התורה, כתוב "קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו, אזהרה על כל אחד מישראל שמבקשים ממנו בזמן ששנת השמיטה ממשמשת לבוא, והוא בסכנת אבדן ממונו, כי השמיטה משמטת את החובות, אעפ"כ לא רק שלא יימנע מלהלוות אלא לא ירע לבבך בתתך לו. לא רק שתתן, גם תתן את זה בעין שמחה ולא רעה. לשאת אשה מכלל ישראל, בלי יוצא מן הכלל. זה מצוה בתורה, וכן לא תשנא את אחיך מלבבך, זה מצוה על הכלל, שאפילו הפשוטים שבישראל מוזהרים שלא ימצא בהם שמץ של קנאה, שנאה, נטירה בלב, ואזהרות אלו הושרשו בקרב כלל ישראל ונעשו מתכונותיהם העצמיות. אזהרות אלו הושרשו בקרב כלל ישראל ונעשו מתכונותיהם העצמיות, והרי אמרו חז"ל, מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שנאת חינם. וכשלא היו ישראל במדרגתם הרמה, חרב המקדש, מקדש שני, היו עוסקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, אז מפני מה חרב? מפני שנאת חינם, שירדו ישראל ממדרגתם הרמה של לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תיקום ולא תיטור, ירדו מזה - חרב המקדש. אז לא ראוי ששכינה תשרה.
בקצרה מהותם של כלל ישראל הוא מידות טובות, ומידות רעות שנמצאות בהם לפעמים הן קלוטות מהאחרים. אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, שמצינו בימינו אלה בישראל קרוצים ממקצת מידות שהן מידות הכלל ישראל, אמרו על זה "ששזפתני השמש" שהתבוללות ישראל בעמים גרמה לזה. מאיפה יכול בן אדם ללמוד פתאום להשתחצן ולקחת סיגר קובני בחמש מאות דולר ולעשן, אברך שיצא מהכולל הפך להיות קובני, מאיפה זה? ראיתם פעם ראש ישיבה, תלמיד חכם עם סיגר ככה לעיני כולם? אלא זה מאומות העולם, מאומות העולם.
אבל גם זה אל תרוני, אם הוא היה רוצה לחזור בתשובה, כמו שהוא אמר שהוא יחזור בתשובה בכלא, אז זה היה בבחינת ששזפתני השמש, אבל אם הוא יוצא מהכלא ומיד הולך לחסל בן אדם שהציל מיליון יהודים אז כנראה שזה כבר השחתת המידות, אין מידות יותר גרועות מזה. זה לא לראות בעיניים אף אחד, רק את עצמו. זה בחינה של המן.
הנולדים בדורנו זה ומוצאים את כלל ישראל כמו שהוא עתה, יכלו לחשוב שככה הם תמיד מקדמת דנא, הרי מה הוא אמר, בן גור גור אמר שמה? שעם ישראל זה העם הנבחר, והנה, איך ביאליק היה שמח כשתפסו את הגנב העברי הראשון, אנחנו ככל העמים, יש לנו גנב משלנו. אבל היום כשרואים רציחות ומעשים שלא יעשו אני לא רוצה לפרט כל דבר, כשרואים את כל המעשים הרעים, במה אנחנו שונים מאומות העולם, אז מי שרואה היום את הדור הזה חושב שכך היה מיד, לא היה תמיד, דור אחד אחורה לא היה כך. תראו את התלבושות בתמונות, לפני שלשים שנה איך נראו אנשים יותר צנועים, יותר מסודרים, על הפנים שלהם רואים איך הם נראו, היום אתה רואה שחץ בכל מקום,
אבל אנשים באים בימים שראו גם את דור העבר מלפני הרבה שנים יכולים להעיד שהם עדיין ראו את כלל ישראל ותפארתו, בימים ההם היו מוצאים בכל עיירה ועיירה יראים ושלמים חסידים ואנשי מעשה, מפורסמים ושאינם מפורסמים, היו מצויים לאלפים ולרבבות, הקדושה והטהרה היתה ניכרת בכל חייהם. בעיר קלם היו שני כבישים, האחד מיוחד לטיול לגברים והשני לנשים, והיו זהירים בזה מאד, שכאילו לילך בכביש השני זה היה בגדר יחוד. וגם עד היום נשאר שם זכר למנהג זה. אבי ואימי המנוחים כשהכירו, כשהיו יוצאים בערב, כל אחד במדרכה אחרת. ככה היתה ההנהגה, בתימן מה היה, אשה בשעה שהיא היתה בדירה לבד, דירה לבד, היה חדר אחר לגמרי, שמירה מהפרדה ונקיות וטהרה וקדושה, מושגים שאנחנו לא מבינים אפילו.
יסוד כל המצוות הוא מידות טובות, אמרת ה' צרופה לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות, וכי מה אכפת לקב"ה מי שהוא שוחט מן הצוואר או מי שהוא שוחט מן העורף? בסוף צריך לאכול את הבהמה, הוי אומר לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, היינו לצרפם ולזככם ולהשרישם במידות טובות. והרמב"ן בפירוש החומש הביא במצות שילוח הקן, האריך בעניני טעמי המצוות וכתב, אבל כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סייגי מחשבות רעות ומידות מגונות, שמא כולל הוא טוב וההיפך הוא רע. כל התורה מצרפת אותנו כמו ביהלומים, לוקחים חומר גלם הוא נראה כמו גוש עפר, מתחילים לנקות ועושים את הפאזות ומביאים אותו לאיכות המירבית שניתן להוציא מהאבן הזאת. ככה כל מצוה זה פנטה, וככה אדם עד שהוא נהיה יהלום. אבל אם לא מעבדים את האבן נכון, ערכה פוחת בהרבה, ואם חלילה יש איזה סדק קטן איבדה את ערכה לגמרי. אז ז"א כל המצוות משפצות את המידות של הבן אדם, עד שהוא הופך להיות צדיק טהור.
מי הוא זה ואיזה הוא המן הרע הזה, התיאור של המן שהוא מקור ההשחתה, נאמר עליו הרע הזה, מי הוא זה ואיזה הוא המן הרע הזה, אין לנו ספר מוסר יותר גדול ממגילת אסתר, ללמד לנו מידות, כי תכלית פורים לזכך מידות של כלל ישראל, כל התכלית של פורים עד שאמרו חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, מה הענין של חייב אינש? חייב כל אדם להתבשם, לשתות בפורים עד דלא ידע, עד שהוא יגיע למצב של אי ידיעה, שזה יסוד האהבה וביטול הרע מכל וכל. בשעה שאדם מבושם כל הרע זה, תכלית פורים הוא אהבה, ועל זה אמרו חכמים חייב אינש לבסומי עד דלא ידע. הגאון רבי אליהו זצ"ל כתב שמצינו בברכות ל"ג, גדולה נקמה שניתנה בין שני שמות, שנאמר "אל נקמות ה'", אל - ה', נקמות באמצע, וכן גדולה דעת שנאמר "אל דעות ה'", אז גם דעה ניתנה, דעת ניתנה בין שני שמות ונקמה ניתנה בין שני שמות, הוא דאג שלא ידע כיון שניטלה הדעה ניטלה הנקמה. אם אתה שוטה אז ניטלת ממך הידיעה, ואם ניטלת הידיעה ניטלת גם הנקמה. כי בדעה אתה זוכר את מי לשנוא ומי לנקום, אבל אם ניטלת ממך הדעה אז גם נקמה ניטלת ממך. ובעד דלא ידע, כיון ש ניטלה הדעה ניטלה הנקמה. ביאור דבריו, כמו שבצד זה רואים שדעה ונקמה הם אחד, השווה שביניהם זה ששניהם ניתנו בין שני שמות של הקב"ה, כך מאידך גיסא גילו לנו חכמים שדעה ונקמה הם אחד, שחפצים להשבית הנקמה, יעצו לנו חכמים להסית את הדעה. אז אם אתה שותה אז אתה יכול להגיע לאהבה, כי אין נקמה ואין שנאה, ולכן משלוח מנות איש לרעהו, ולכן מתנות לאביונים, ולכן הכל סביב האהבה.
ונוכל לאות זאת מחיינו אנו, בשני שונאים זה לזה משלימים על כוס שיכר, אחרי שהיה ריב יאלה נעשה לחיים לחיים לחיים יאלה מזעטטים וזהו, ובזה נגמר הכל.
זהו ביאור דברי הרמ"א, וגם בשינה יוצאים ידי חובה עד דלא ידע, גם בשינה יוצאים ידי חובה אומר הרמ"א עד דלא ידע, ושיתבונן אדם יראה שבמעט שינה נמחקים כמה וכמה סכסוכים, עד שהוא הלך לישון כל הזמן הראש שלו טוחן מה יעשה ואיך יעשה ומה יעשה ואיך יעשה, הלך לישון כל הסכסוכים נמחקו.
ובאמת אם יטעם האדם משקה לתכלית זו בכל ימות השנה יקיים מצוה זו, בשביל לשכוח לא מהצרות דווקא שזה אנשים עושים כבר, אלא לשכוח מכל הסכסוכים והצרות והנקמות והנטירות, אז יקיים מצוה זו. ז"א זהו הענין של שושנת יעקב צהלה ושמחה, בראותם יחד תכלת מרדכי. שושנת יעקב זה האומה הישראלית היא מכונה בשם כלל ישראל, המהות של כלל ישראל זה מידות טובות, בזה הם מכונים הם בשם שושנת יעקב, שושנת יעקב זר של פרחים בצבעים שונים, זה הבחינה של כלל ישראל, כל אחד ואחד מישראל מצטרף ומהווה את הכלל לבחינת זר פרחים, שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תכלת הוא כרכא דכלא ביה, כרך שיש בו הכל. ממנו שרים ממנו נביאים, ממנו מלכים, הכל נמצא בכלל ישראל, הוראה על שלמות אמיתית, ובראותם תכלת מרדכי ונעשו לשושנת יעקב, אז צהלה ושמחה, אז כל סיפור המגילה בא להבליט לפרטי פרטים את התכונות של האישים שמסמלים את האומות, דהיינו המן ואחשוורוש ואשתו ויועציו וכו' מסמלים את המידות שנמצאים בגויים עובדי עבודה זרה, והמידות של מרדכי ואסתר מסמלים את המידות של עם ישראל. לכן המילה היא ספר מוסר אדיר שבא להראות עד כמה שפלות הגויים לאיזה מדרגות פחותות ונלוזות הם יכולים להגיע, וכמה רוממות המידות הנעלות והטובות של עם ישראל המתבטאים במרדכי ואסתר. וזה אחד מן הסודות שאנחנו צריכים לדעת, להתבונן על כל דבר ולהבין את שרשו, ולא מלמעלה סיפור רגיל, אלא לרדת לפרטים ולהתבונן ואז לראות את הדברים, ככה בחיי היום יום.
אז נחזור להתחלה ונבין מה למדנו, שאדם נולד מוצא כבר עולם מסודר דבר דבור על אופניו, משתדל להתאים את מהלך חייו להנחות המקובלים בעולם, מביט הוא על כל מקרה בהשקפה של אנשי דורו כפי שלמדו מאבותיהם ומאבות אבותיהם, מה שמוסכם בעין הבריות לחכם גדול גדול הוא גם בעיניו, כאילו זה הנחה של חוק ולא יעבור ואין להרהר אחריה, אבל רק מעט מזעיר יחכמו להביט על העולם במבט מופשט לבקר כל דבר בעין שכלו ולהבין הכל לא כמצות אנשים מלומדה, אלא לחקור אחר מקור ומוצא כל דבר, ואז יראה את הכל באור אחר. וראוי לחזור על השיעור הזה מספר פעמים עד שישתרש בנו ונבין ונשכיל כיצד לחיות לאור האמת ונתבונן על פנימיותם של מהלכים שונים הנראים לעינינו יום יום, ולא להסתכל בפשטותם או בכותרות למעלה, ש"ס טובה לעניים.