הייתי בשושן - חלק א' - הקדמה ומלכות אחשורוש

נציב יום: רפואה שלמה לנורית שולה בת עליזה מהרה – אמן. 

הקהל: אמן. 

'הייתי בשושן' (ע"פ הספר 'היה בשושן') 

ננסה להקיף יותר ויותר סביב המגילה את ההתרחשויות. 

נבוכדנצר המלך העריץ התקדם בזהירות מוביל לצבאו האדיר בדרכו הארוכה מבבל אל ירושלים. ליבו מפרפר בחשש: הוא זוכר היטב את מה שארע למפקד שלו לשעבר! הכובש הגדול סנחריב מלך אשור שניסה ברוב גאוותו להסתער עם צבאו החזק לכבוש את עיר הא-לקים! ומיליונים! מיליונים-מיליונים - לא קמו בבוקר. מספר ניצולים זעום סב על עקביו בבושת פנים. וכשעבר את הרי אררט נקטל אף הוא

 יש מחלוקת בגמרא: כמה נשארו משלוש מאות שבעים מיליון (370,000,000) שבאו ללחם עם סנחריב על ירושלים; 

רב אמר: עשרה (10) 

שמואל אמר: תשעה (9) 

רבי יהושע בן לוי אמר: ארבעה עשר (14) 

יוחנן אמר: חמישה (5) והם: סנחריב ושני בניו נבוכדנצר ונבוזראדן. 

למה הוא נקטל אצל הרי אררט? 

כתוב בסנהדרין (צו, א): 'אזל אשכח דפא מתיבותא דנח אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופנא אמר אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בנוהי קמך שמעו בנוהי וקטלוהו היינו דכתיב (מלכים-ב יט, לז): "וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב" וגו' '

כשהוא הגיע להרי אררט הוא מצא שמה דף אחד מהתיבה הכוונה, לוח לוח גדול ארוך! והוא הבין: שזה מהתיבה של נח אמר: 'אוֹ! זה האלוהים הגדול שהציל את נוח מהמבול! 

אמר: 'אם אני אלך ואצליח במלחמה אני אקריב ל: נִסְרֹךְ - האלוהים שלו את שני הבנים שלו!' 

אבל מה לעשות? 

שני הבנים שמעו אותו אומר: 'שהוא הולך להקריב אותם' - אז הם הקריבו אותו... 

"וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ" זה הבנים שלו "וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב". 

אז נבוכדנצר זוכר את כל זאת! לכן הוא בחשש גדול בדרכו לירושלים והזכרונות האלה אופפים את המצביא החדש המתיימר לכבוש את העולם! החשש מפני א-לקי ישראל הרתיע אותו! לפיכך גמלה החלטה בליבו: להסתפק בכיבוש העיר ולא את כל הארץ! ולעת עתה לא יחריב אותה וגם לא יגלה את עמה. 

- 'בוא נלך איזי-איזי...' כמו שאומרים: 'לא להרגיז את הא-לקים הגדול!'. 

ירושלים נפרסה לפניו עיר קדושה! נשלטת בידי מלכים שכל כך הרשיעו זנחו את תורת אבותם נהו אחר עבודת אלילים מטופשת! תוכחות הנביאים - נפלו על אוזניים ערלות!! התאווה לחומריות גברה על כל שיקול מוסרי והתוצאות היו בהתאם... וזה היה תרגום המדויק למה שצפו הנביאים! לאחר קרב קצר נכנע יהויקים מלך ירושלים. 

ונבוכדנצר הכובש הגדול מלך בבל הוכרז: כשליט עליון! היה זה ניצחון מזהיר למלך השאפתן רק לפני שנה הוא תפס את השלטון בבבל כשמרד במלכות אשור בה הוא שימש בתפקיד בכיר כסופר אישי של המלך! וכבר בשנה השנייה (2) למלכותו הצליח לכבוש את עיר הא-לקים! שנה ראשונה (1) הוא כבש את נינוה שנה שנייה (2) הוא כבש את יהויקים. חזר לעירו כמנצח 

והיועצים עטו סבר פנים חמורות! 'את מי מינית למלך על ירושלים במקום יהויקים? את יכניה בנו?! בן המלך שמרד בך?! הסבור אתה שמכלב רע יצא גור טוב?!' 

כך הקשו לו! דבריהם התקבלו. צבא הכיבוש חזר לירושלים מצור קטן הספיק יכניה נכנע והסגיר את עצמו! 

למרות רשעותו נכנס בפעם האחרונה בחייו להיפרד מבית המקדש ומשם יצא לשבי דרך השער הצפוני שהונצח על שמו: 'שער יכניה' זה נקרא. 

הפעם כבר הרגיש נבוכדנצר: ביטחון רב יותר! החשש מן השמים פחת והוא מינה את צדקיהו כמלך ירושלים ואת יכניה המודח הגלה לבבל יחד עם רבים מחכמי ישראל ורבבות של אזרחים. 

אל הגולים הצטרף מרדכי היהודי משבט בנימין איש הדור פנים מראשי הסנהדרין! נכבד ונישא מבלי שאיש פקד עליו הוא העדיף להיות עם אחיו הדוויים שנאלצו ליטול מקל נדודים והמטרה שלו: לתמוך ולעזור לכל נחשל. 

כאשר התאקלמו היהודים הגולים לנכר חזר מרדכי שוב לירושלים וכיאה למידת החסד הטבועה בו כאשר נודע לו: כי נולדה לו אחיינית יתומה! קיבל על עצמו: לגדל את התינוקת שזה עתה נולדה למרות קשיי התקופה! 

בבראשית רבה (לט, יג) כתוב: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר" (אסתר ב, ז); 

רב אמר: בת ארבעים (40) היתה 

ושמואל אמר: בת שמונים (80) שנה 

רבנן אמרי: בת שבעים וחמש (75) 

ובמדרש (אבא גוריון) מובא: שמואל אמר: בת שבעים (70) שנה. 

והנה מגלות יכניה עד שנלקחה אסתר לאחשוורוש עברו שמונים ושתים (82) שנה. 

כתוב: "כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר א, ב) - שהוא ישב וחישב: שבעים (70) שנה לגלות המלך יהויכין כחמש (5) שנים של דריוש המדי וכורש הפרסי ושלוש (3) של עצמו - הרי שמונה (8) ויש להוסיף לזה ארבע (4) שנים שקיבץ בתולות – הרי שמונים ושתים (82) והשתא לפי כל הדעות: אסתר נולדה לאחר גלות יכניה. 

בתרגום שני כתב: שאסתר גלתה מירושלים וצריך לומר: שגלתה בגלות צדקיה שהיתה אחת עשרה (11) שנה לאחר גלות יכוניה ומרדכי חזר אז לירושלים ולקחה עמו. 

טוב, התינוקת הזו לא זכתה מימיה לראות את אביה! 'אביחיל בן גרא' גם לא את אמהּ!! שלושה (3) חודשים לאחר פטירת האב הוברר: כי אשתו הרה! שישה (6) חודשים אחר כך בעת הלידה נפטרה גם האם. התינוקת אֶסְתֵּר הִיא הֲדַסָּה נולדה לתוך יתמות גמורה! אך הא-לקים לא עזבהּ: דודה מרדכי אחי אביה שהיה אז כבן ארבעים וחמש (45) נחלץ לאמץ אותה ולגדל אותה כבת. בהגיעה לגיל שלוש (3) נשה אותה לאשה - דבר המקובל באותה תקופה. 

אז קודם כל בואו נבין: 

המגילה (בדף יג) אומרת: 'תניא: 'רבי מאיר אומר: אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו: הדסים. 

רבי יהודה אומר: 'הדסה שמה ולמה נקראה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה. 

רבי נחמיה אומר: 'הדסה שמה ולמה נקראה אסתר? שהיו אומות העולם קוראן אותה על שם: 'אסתהר' על שם הלבנה כי היתה יפה!' 

בספר יוחסין כתב: שמרדכי היה בן מאה עשרים (120) שנה בתקופת אחשורוש! 

במדרש איתא: שלדעת חכמים אסתר היתה אז בת שבעים וחמש (75) אז זה מתאים; הוא היה בן 120 והיא בת 75 בזמן אחשוורוש, אמרנו בן כמה הוא היה שלקח אותה? 45 והיא היתה בת שלוש אז זה יוצא חופף. ואם כן ההפרש של השנים ביניהם הוא 45 שנה. 

והוא לקח אותה לְבַת (אסתר ב, ז) אל תקרא: "לְבַת" אלא 'לבית' ולמה הוא נשא אותה בגיל שלוש? - כיוון שהיה חשש לאיסור יחוד! ולכן מסתבר שהיא היתה בת שלוש כשנשא אותה כי מאז מתחיל איסור יחוד בבנות. 

ככה היה גם בתימן; היו נושאים בנות קטנות - אבל מסיבה אחרת: כל אלה שהיו יתומות - החוק המוסלמי היה: לאסלם אותן! כי אין להם הורים. אז החוק אומר: מי שאין לה הורים - לאסלם אותה! אז מה היו עושים? היו מחתנים אותם ואז ממילא לא נוגעים בהם. 

בינתיים, חלו תמורות בעולם; נבוכדנצר - האשים את צדקיהו במרידה! עלה שוב על ירושלים, התמקם באנטוכיה שבסוריה, משם שיגר את נבוזראדן כמצביא שנועד להרחיב את ירושלים! העיר והמקדש נשרפו באש!! התושבים הוגלו לגלות יחד עמם הוגלה שוב מרדכי;

פעם ראשונה - הוא הלך ברצונו. 

פעם שניה – הוגלה. 

כעבור עשרים ושש (26) שנים - מת נבוכדנצר! ובנו אויל מרודך התיישב על כסאו עשרים ושלוש (23) שנה ואחריו מלך בלשצר בנו. 

במדינת פרס השכנה מלך אסטרגיס, בחזונו הוא יעד את ביתו לנסיך הדור בן מלכים! אך בתו הפרה את מחשבתו ובחשאי נישאה לאחד השרים וילדה לו בן... המלך שקצף מאוד! גזר: להשליך את התינוק למעבה היער - טרף לחיות! 

אך בשמים יעדו לתינוק הזה תפקיד חובק עולם! וכלבת פרא הניקה אותו! והעולל המיותם היה תחת חסותה. התינוק שגדל ביערות פרס התפתח לגיבור עשוי ללא חת! ליבו כלב ארי!! חבורת ריקים ושאר נמלטי חוק הצטרפו אליו והקים צבא קטן ואיכותי. 

הסיפור המופלא אודות בן היערות שאומץ על ידי כלבה התפשט! והוא כונה כל: 'כורש' כלב בשפה הפרסית. שמעו של מנהיג הכנופיה שהקים לו צבא פרטי הגיע למלך אסטרגיס שראה בו איום על ממלכתו וטבעי היה שרצונו: להכניעו בטרם יתחזק. כוח צבעי נשלח לתופסו, הקרב התלקח במלא עוזו! ולמרות היתרון המספרי של הצבא המלכותי - ההשגחה עליונה רצתה: שכורש יהיה מלך על כל העולם! 

מה הסיכוי שתינוק שגודל על ידי כלבה יהיה מלך על כל העולם?! 

מה שהקדוש ברוך הוא רוצה לעשות. זורקים אותו בשביל שימות - השם מחיה אותו! ולא על ידי בני אדם על ידי כלבה מזה הוא מקבל עוז ואומץ עזות! הכלבים עזים, מקבל עזות יש לו כוח וחביבי הוא מנצח את הצבא הפרסי!! ובעזות של חיית יער הוא הודף את אנשי החיל שועט פנימה לעיר הבירה ומדיח את הסבא שלו ממלכותו. 

למה הוא סבא שלו? כי הוא נולד מהבת של הסבא. שמע גבורתו הגיע למדינה סמוכה מדי שהמלך שלה זה דריוש. לימים הוא נקרא: 'דריוש הראשון' והוא היה אז כבן ששים (60) והיתה לו בת יחידה. רעיון הבשיל במוחו: לו יסכים קורש להיות חתני - אעניק לו את כסאי לאחר מותי וימלוך על שתי (2) המדינות: פרס ומדי! החתונה נערכה בפאר והדר וכורש מכבד את חמיו מאוד והלה מיעד את כס מלכות מדי שתתאחד בבוא העת עם מלכות פרס בהסכמה: כי כאשר יהיה המלך מעם זה - יהיו שריו ויועציו מהעם השני. 

ככה כתוב במגילה (יב): 'אתנויי אתנו בהדדי' עשו תנאי ביניהם: 'אי מינן מלכי מינייכו איפרכי ואי מינייכו מלכי מינן איפרכי' אם מכם מלכים, בזמן שאתם מלכים - אצלנו שרים, מתי שאתם שרים - אנחנו מלכים. כאילו זה הולך ומתחלף כל פעם! 

- כמו שעושים פה בממשלה... מחליפים את שר החוץ באמצע הקדנציה... 

לא עבר זמן, וכורש הנמרץ מתכנן את המהלך הבא: למה נהיה משועבדים למלך בבל?! אומר לחמיו: 'בוא נמרוד בו ונתפוס את המלוכה! אנחנו די חזקים! למה להיות משועבדים?!' 

דריוש בחן את הדברים והשיב בחיוב! מתקפה משולבת של שני החילות החלה הפלישה אל בבל נערכה תחת פיקודו של כורש בליווי צמוד של חותנו. זאת אומרת כורש ודריוש מנהלים את המלחמה! הפרסיים שעטו קדימה מדורבנים על ידי מצביאם האמיץ שערותיהם הארוכות מתנופפות ברוח עם מפלי השומן המסורבל מראהם מטיל אימה! כמו דובי יער אחוזי תזזית. 

אתם זוכרים מה השם של השר שלהם? – 'דוביאל'. 

אך חיל בבל המיומן! עתיר קרבות שכבש את כל פינות העולם התעשת במהירות והשיב מלחמה שערה! וחיל מדי ופרס ספג אבדות כבדות ואולץ לסגת בבושת פנים. הצבא המובס התכנס סביב שני (2) מנהיגיו וכורש מתהלך כה וכה אחוז שרעפים חוכך את המשך הצעדים... מובן: שאינו רוצה לאבד חייו ושאר צבאו המרוסק! ועליו להמלט במהירות. משום מה נשאר שקוע במחשבות... 

בלשצר חזר למדינתו שמח וטוב לב! בטוח שחילות מדי ופרס לא יעזו להתקרב לממלכתו לעולם לאחר הפסד זה! 

בלשצר, להזכירכם: הנכד של נבוכדנצר. 

לקראת הערב הזמין את מפקדי הצבא למשתה ניצחון! היין נשפך כמים שרי המדינה הוזמנו לשתות בצוותא עם המלך והוא הגיר לגרונו אלף (1,000) כוסות של יין מבלי להשתכר! 

זה מה שהתרברבה ושתי לאחשוורוש... 

והמלך הגיבור שמר על צלילות דעתו! בזחיחות הדעת חלפה מחשבה מרושעת במוחו: 'ירמיה הנביא הבטיח ליהודים: 'שישובו לארצם במלאות שבעים (70) שנה!' היום מלאו 70 שנה לכינון ממלכת בבל ועדיין לא ארע הדבר היהודים לא נגאלו אז כנראה שלא יגאלו לעולם ולכן אין לי לחשוש מא-לקיהם' זו היתה מסקנה אומללה. הזחיחות עברה כל גבול! ובהחלטה נמהרת הורה: להוציא את כלי המקדש! שנלקחו מירושלים על ידי סבו - נבוכדנצר ולהשקות בהם את חייליו. 

המעשה הזה הגדיש את סאת העוונות! ובעוד השרים מלהגים מתלוצצים אחזה אותם תדהמה! יד פלאית צצה מול הנברשת הגדולה ורשמה כתובת מוזרה על הקיר: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין" (דניאל ה, כה) איש לא ידע לפענח את הכתובת על הקיר!

 למקום הזעיקו את דניאל הנביא רק הוא יכול לפתור את העלומה זו! 

וכך אומר להם דניאל: 'הכתב אינו מבשר טובות! זלזלת בכלי המקדש - נגזר בשמים: כי מלכותך הסתיימה ותינתן לפרס ומדי!' מסיבת ההוללות הפכה לפלצות! המסובים התפזרו בלשצר נתקף חרדה עמוקה!! וניסה לשכך אותה בשינה... תוך כדי שהוא נם את שנתו טרופת הסיוטים - קרב אליו בלאט אחד הסריסים באבחת חרב כרת את ראשו! בחסות הלילה נמלט לעבר מחנה כורש ודריוש כשהגיע נכנס לתחקיר; 

- 'מדוע עשית זאת למלכך?' נשאל 

- 'מלכי לשעבר - חַטא חֵטא גדול! העז לחלל את כלי בית המקדש - באותו רגע נחרץ גזר דינו בשמים! פיסת היד נבאה את קיצו הקרוב! דניאל פענח את הדבר'. 

רתת אחז בשני המלכים; כורש ודריוש, ברגשי כבוד נעמדו על רגליהם ואמרו: 'א-לקי ישראל גדול הוא! מאז ומקדם שמענו את שמעו' 

דריוש נעץ בחתנו מבט רב משמעות! כורש הבין וקרא את מחשבתו והנהן בראשו וביראת כבוד נשבעו שניהם: 'הננו נודרים נדר לא-לקי ישראל! אם יעזרנו לכבוש את בבל - נבנה את בית המקדש ונשיב לשם את כלי הקודש שנשדדו משם!!' 

מיד לאחר הנדר - חש כורש השראה שמימית הקוראת לו: 'לחדש את המלחמה!' הספקות סרו, שרידי הצבא נקראו שוב לדגל וכבר באותו לילה ניתנה הפקודה המתקפה על... – רפיח! אה... על בבל חודשה במלוא עוזה! 

הבבליים שלא ידעו ממות מלכם ניסו להשיב מלחמה שערה - אך ללא הועיל! הפרסים הסתערו כאריות!! הביסו והניסו אותם לכל עבר. תוך מסע כיבוש מהיר הגיעו אל עיר הבירה והשתלטו על הארמון. האנדרלמוסיה היתה גדולה! איש לא הבין מה ארע? ולהיכן נעלם בלשצר?! נערה בת שתים עשרה (12) התרוצצה ברחבי הארמון מבוהלת מחפשת את אביה המלך בלשצר בעלטה הסוררת הבחינה במעומעם בדמות עטורה בכתר מלכות ניצבת מולה! היה זה טבעי שתעוט עליו כציפור בחושבה: שזה אביה! מאוחר יותר הבינה: שנפלה לזרועות דריוש המדי. 

- 'מה שמך?' 

- 'ושתי' 

על שאר בני משפחת המלוכה - לא חמלו החיילים! הוראה חד משמעית: לאבד כל זכר למלכות בבל!! הארכיון המלכותי על כל המסמכים הושמד! המטבע הבבלי נפסל והוצא מחוץ לחוק. סגל הארמון דוברי לשון המלוכה - הוצאו להורג. 

וכך החלה להתקיים נבואת ישעיה הנביא על נבוכדנצר הרשע ככתוב: "הָכִינוּ לְבָנָיו מַטְבֵּחַ בַּעֲוֹהן אֲבוֹתָם...: וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה'" (בישעיה יד, כא-כב) ככה התקיים בדיוק כל מה שאמר הנביא ישעיה! 

בבל, ממש היתה ציורית! בעלת שכיות חמדה, ארמונות פאר אגדיים מרחביה מטופחים להפליא! והם שבו את ליבו של דריוש. במעמד רב רושם הוא הוכתר כמלך בבל! אוטונומית מדי ופרס ושאר מדינות האימפריה הופקדו בידי כורש חתנו. שנה אחרי כן מת דריוש והוריש לחתנו את הממלכה העצומה; בבל, פרס ומדי! 

לא לפני שהוא מזכיר לו: לקיים את הנדר; לבנות את בית המקדש! 

כורש אמנם עמד בדיבורו, אישר את בניית בית המקדש והשיב את כלי הקודש! אבל הוא לא התאמץ לעזור ולעודד את הגולים לשוב לארצם. שונאי ישראל - השמאלנים דאז... לא הסכימו למהלך הזה! 

מכתב בהול נשלח למלך בתזכיר מפורט הציגו לפניו מצגת שווא רצופה עלילות שקריות בדבר תוכניותיהם של היהודים למרוד בו ולפרוק את עולו! המלך המוסת קיבל את הדברים - בניגוד גמור להבטחתו ולנדרו עצר את בניין הבית!! וימיו לא ארכו. 

בספר עזרא (פרק א' פסוקים: א-ד) כתוב: "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה: מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם:" ..."וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלַ͏ִם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו" (שם פסוק ז).

 אז ההתחלה היתה בסדר! אבל ההמשך... 

הממלכה הגדולה רעשה! אנשים אצו רצו אחוזי תזזית לא יאמן! איך... איך יתכן?! איך יתכן שזה יקרה למצביא המהולל מושל העולם?! השמועה פשתה כאש בשדה קוצים! – 'המלך כורש נהרג!!' מארב מתוכנן היטב הביא למותו באישון לילה! האיש שהכניע את האימפריה של בבל הענקית ומלך מהודו בדרום מזרח עד כוש באתיופיה בדרום המערב, ספרד בקצה המערב, בכל אירופה עד הרי השלג והחושך בצפון - הרי האלפים, מצא את מותו ממארב פשוט שהטמינה לו אשה 'תלמירה' אלמנת מלך השתים... 

לאחר שלוש (3) שנות שלטון אימתני על העולם כולו! הושלכה גופתו של המלך כרותת ראש בין הרי השיתים... 

קמבישה, אשר מלך תחת אביו נטל את נקמתו ממנה וביסס את מלכות פרס על כל העולם! שלא כמנהג אביו, הצר לישראל! ולפיכך, גם מלכותו לא ארכה, בתוך דהירה על סוסו - נפל על חרבו ונהרג! 

כל מי שמתעסק עם היהודים או עם בית המקדש - אחריתו כלה! 

למה היא הרגה אותו? תלמירה אלמנת מלך השיתים... 

אז בואו נראה קצת מקורות, פה זה כתוב בקיצור, אבל מקורות קצת; 

בספר הקבלה להראב"ד כתוב: 'וכך היתה גאולתם של ישראל, נהרג בלשצר והומלך על מלכות כשדים דריוש בן אחשוורוש מזרע מדי ומלך שנה אחת (1) ומת. ומלך כורש שלוש (3) שנים. ובשנה אחת למלכו העיר השם את רוחו: 'לבנות את בית המקדש!' ואחר כך ביטלו. ומלך הוא שלוש (3) שנים והרגתו מלכת השיתים - מפני שהרג הוא את שני (2) בניה ומלכים גדולים היו! ומלך אחריו אחשוורוש חמש עשרה (15) שנה ומת. ומלוך בנו שילדה אסתר הוא דריוש והוא 'ארתחשסתא' ובשנת שתים (2) למולכו נבנה הבית. בן שבע (7) שנים היה במלכו. ומלך שלושים ושתים (32) שנה. ועלה עליו אלכסנדרוס מוקדון ויכהו וימיתהו, בשנת שלושים (30) לבניין הבית. ותכרת מלכות פרס והתחילה מלכות יוון'. 

והנה, היוסיפון כתב: 'שכורש נהרג לאחר שלושים (30) שנות מלכות ואין זו סתירה! כי 30 שנה מלך על פרס, אך על האימפריה הגדולה מלך רק שלוש (3) שנים! כמו שמובא בדברי האברבנאל. 

אמרנו, שדריוש וכורש הם התחלקו; דריוש מלך על בבל כשהם כבשו אותה ובאותו זמן היה 30 שנה מלך על פרס כורש, כשמת דריווש אז הוא מלך שלוש שנים נוספות על כל העולם! על פרס, מדי ובבל. 

ביוסיפון (בסוף פרק שלישי) כתוב: 'והמלך כורש נאסף אל עמיו וימלוך כמבישה בנו תחתיו וילך כמבישה וילכוד את ממלכות שתימה' יעני השיתים. 'ואת תלמירה המלכה' זו שהרגה את כורש במארב 'הרג אותה בחרב' הבן שלו של כורש הנקרא כמבישה 'וביער את זרע ממלכתה וילך קמבישה על ממלכות מדי ופרס וילכוד אותן. וילכוד את דמשק ואת שריה הרג בחרב על שמרדו בו! וילך אל ארמיניה וילחם עם יושביה ומלכה ויכניעם תחת ממלכתו. ויקח את בניהם לערבון וימלוך על מצרים וילכדה ויכנע את כל יושביה וישימם לעבדים לו ונותני מס. וימשול עליהם בחוזקה! ויפול פחדו על כל העמים. ופחדו נפל על כל ממלכתו מאוד-מאוד! ואבותינו עבדו למלך כורש ולכל מלכי פרס אחריו עבודה מתוקה! כי לא הרעו להם ולא לחצו אותם. ואמנם עזרום בכסף ובזהב ובחיטים ובשעורים ובשמן וביין ובאלים ובעתודים דבר שנה בשנה! 

קמבישה... 

זה בספר יוחסין מאמר שישי. 

קמבישה, בן המלך כורש, בשנת תר'ע מלך שמונה (8) שנים ועשה רע לישראל! ובזה הזמן היה אולפירנוס השר של קמבישה והוא בא להשחית לישראל! ומי הרגה אותו? – יהודית! וזה קמבישה לקח למלך מצרים בשנה החמישית (5) למלכותו ויהודית בשנת תרע' הרגה לאלי פרנוס. 

בסדר הדורות (בחלק ימות עולם האלף הרביעי אלף שלישי שצב') כתוב: 'שקמבישה היה רשע רע! אכזר!! ואיש משחית והרג את אחיו איש צדיק ואחותו. ונפל מסוסו על חרבו ומת! בשנה השישית (6) למלכותו' עד כאן. 

ממשיכים... 

שבעת (7) גדולי המלכות נציגי העם המדי התכנסו לדיון חירום! המלך קמבישה בנו של כורש הגדול מת באופן טראגי בנופלו מסוסו על חרבו החדה! הממלכה זקוקה בדחיפות למלך חזק שינהיג את האימפריה הענקית!! האווירה מתוחה, השרים כססו צפרנים בציפיה לניצול המצב לשיפור מעמדם... 

עכשיו תראו איך זה עובד בפוליטיקה העולמית! לא היום רק, כל הזמן! ממש כמו היום – אז, ממש כמו אז – היום... ‏the 

ראש השרים נטל את רשות הדיבור: 'לצערנו הרב הוד רוממות מלכנו מת! ולא הניח יורש מתאים לשבת על כס ממלכתנו המפוארת כידוע, מאז שהתאחדו ממלכות מדי ופרס התקבל חוק המסדיר את שלטון הממלכה המאוחדת: מלכי האימפריה יתמנו לסרוגין; בראשונה - מלך מדי אחר כך מלך פרסי, בתנאי: שהמלך מת במיתה טבעית! אך אם לא סיים את מלכותו באופן טבעי, כמו במקרה של לפנינו שהמלך נהרג ללא עיתו! אז לכן לא תסור המלוכה מעמו, רק אם זה מיתה טבעית. 

ואכן כאשר נהרג כורש הפרסי מלך אחריו קמבישה בנו. למה? הוא נהרג ממארב! זה לא מיתה טבעית, אז לכן ממשיך הבן. ועתה גם קמבישה נהרג במיתה לא טבעית, הוא נפל מהסוס זה לא טבעי! על החרב ומת... אי לזאת, מכוח ההסכם האמור, ראוי שימלוך אחריו שוב מלך ממוצא פרסי! מובן מאליו, כי מעת המועמד למלכות באימפריה הענקית כשלנו, נדרשים שילוב של תכונות מנוגדות תכונת תקיפות משולבת ברוך, עליו להתאהב על המוני העם! ובמקביל הוא גם צריך להטיל מרותו על בני לאומים שונים ברחבי האימפריה. מתוקף אחריותי, גיששתי ותרתי אחרי מעמד מתאים... אך לצערי! גם לאחר חיפוש מיגע חובק ארצות עולם - לא מצאתי באומה הפרסית אדם מזרע המלוכה מתאים לעניין זה!' 

הדובר נשם נשימה ארוכה! מביט בעיניים בנאספים ובלחישה מרשימה אומר: 'לפיכך דעתי הפעם עלינו לחרוג מהמקובל ולמנות באופן חד פעמי!...' 

'חד פעמי' מאז התחיל ה: 'חד פעמי'... 

- 'מלך מהעם המדי! שם מצאתי מועמד מתאים!!' 

היועצים נעצו מבטים משהו הטריד אותם! הם מחכים לאיזה הבטחה שתניח את דעתם... 

ראש השרים קרא את המחשבות עליו לשדר מסר מרגיע! ואחרי שהות קלה הוסיף בקול דרמטי רמז רב משמעות: 'גלוי לכל יודעי החוקה...' 

- היתה להם חוקה שמה... מה שאין בישראל! 

'כי בהסכם הנ"ל נקבע: 'כאשר ימלוך מלך מדי - יהיו שבעת (7) גדולי המלכות פרסיים! וכן להפך, 'אם מכם יהיו מלכי - מאצלנו יהיו איפרכי' מובן, כאשר אנו בני מדי נמנה מלך מדי - נצטרך לפנות את מקומנו לטובת שבעה אחרים מהפרסיים' 

ראש השרים הגביר את קולו: 'בכל זאת מוכן אני להקריב את משרתי הרוממה לתועלת האומה!' סיים בהצהרה שועלית חסרת כיסוי... כדרכם של אנשי השררה! 

כמו אלה שאמרו עכשיו, אחרי השביעי באוקטובר (7.10.23): 'אנחנו לוקחים אחריות!' והמשיכו... הצהרה שועלית חסרת כיסוי! אם אתה לוקח אחריות על הרצח שנעשה! והטבח!! – תתפטר!!! הוא 'לוקח אחריות' מה האחריות? – מילים! 'לוקח אחריות' וממשיך... ולא רק ממשיך, עוד ממנה אחרים בדמותו בצלמו שימשיכו טרם סילוקו מן הצבא אחר ועדת חקירה שגם היא תהיה מכרבשה!... 

תרשמו לפניכם מה שאני אומר. (48:50)

אז ראש השרים הגביר את קולו ואמר: 'בכל זאת מוכן אני להקריב את משרתי הרוממה למען תועלת האומה!' וכך סיים בהצהרה שועלית חסרת כיסוי כדרכם של אנשי השררה. 

חבריו הביטו בו מבינים הטב את "התועלת של האומה" שהוא מדבר שצופנת טובות הנאה אישיות בקנה מידה מלכותי רב כיד המלך! השרים האלה גם רופדו לפני כן במקדמות שלמונים רבים! לפני הכינוס כבר שיחדו אותם והם מיד צידדו בעמדה שהוא אמר. לכולם היה ברור: שהמועמד הוא אחשוורוש הבן של דריוש הגדול שפיזר הון לשחד את שבעת (7) הראשים ושאר בעלי השפעה. 

'מי לדעתך ראוי למשרה רמה זו?' זרקו לו שאלה בהתממות מעושה! כאילו הם לא יודעים במה מדובר, כשהכל סגור בחדרי חדרים! 

- כמו שהיועמשי"ת מזמינה את מי שהיא רוצה כדי שימשיך בתפקיד כזה ואחר וכולי... 

'אז כפי שהקדמתי' הוא אומר: 'מאחר וגם לאחר סריקה יסודית בין צאצאי שושלת הממלכה הפרסית - לא הצלחתי לאתר אדם הגון לתפקיד זה!...' 

ממש כמו ברק שאמר: 'שהוא לא מצא מרוקאי מתאים להיות שופט!' לא מצא, בכל המרוקאים! הוא עבר על כל המרוקאים על כל עורכי דין המרוקאים - הוא לא מצא אחד (1) שראוי להיות שופט עליון!... 

אז גם הוא פה הוא חיפש! ולא מצא!! בכל הפרסים!!! מיליונים-מיליונים עבר אחד-אחד ממש סקירה עשה סקירה! 

'לכן הפניתי את מאמצי לארץ מדי ושם מצאתי איש מזרע המלכות! הולם את כל הנתונים רק דבר אחד: הוא לא פרסי! אבל בכורח הנסיבות סבורני שעלינו להתעלם מהפרט הזה!' 

ראש השרים השתהה שוב לפני שהטיל לחלל להעביר את שם האיש המומלץ: 'ברצוני להמליץ באופן חד משמעי...' 

כשאומרים 'חד משמעי' כמו שאנשים אומרים היום: 'כולם תמימי דעים שביבי הוא זה וזה וזה... כולם תמימי דעים...' כל אחד מדבר בשם 'כולם' – 'כולם תמימי דעים'... 

'ברצוני להמליץ באופן חד משמעי! על איש מזרע המלכות בנו של המלך דריוש שמו: 'אחשוורוש' כשם סבו אביו של דריוש. לא רק זאת, מלבד זאת שהוא עצמו צאצא ישיר למלך! הרי גם אשתו - היא בת מלכים מיוחד הלא היא ושתי בתו של בלשצר המלך הבבלי האחרון!' הוא מוסיף את זה כמגלה סוד! 

זאת אומרת יש לנו פה מלך ומלכה...! 

'בטוחני שתסכימו: שהאיש מתאים לעמוד בראש ממלכתנו!' והוא מסיים ברמיזה עבה... 

הדברים היו כמובן כסות עיניים! כולם הבינו: למה כדאי להם להסכים לבחירה "האובייקטיבית"... כבר קודם לישיבה - הכל סוכם! פרטי ההסכם עם שאר ששת (6) השרים האחרים והתגמול של כל שר שיצביע על בחירת המועמד...! 

- כמו בבחירות בישראל... 

הדיונים נמשכו ימים מספר! אחשוורוש המשיך לפזר כספים ביד נדיבה!! ריפד את כולם בעלי השפעה. ולא פלא איפה! כי מיום ליום נוספו אין ספור אישים רמי מעלה שדרשו: 'למנות את אחשוורוש לתפקיד הנכסף!' 

- כמו היום השמאלנים שאומרים: 'ברגותי! ברגותי... ברגותי' 

לא 'ברגותי' הרגו אותי... הרגו אי... 

כדרכו, השוחד עשה את שלו! ובסוף הדיונים המכריטים המליצו השרים פה אחד על אחשוורוש - כמועמד הטוב ביותר! ההמלצה החמה הועברה לשרים הבכירים שקראו להם; יכולני ובר קוריאני שני הפרתמים שהם היו שרי העל ראשי הצבא יועצי המלך בעלי הסמכות העליונה לאשר את מינוי המלך, אז זה הם קובעים בסוף נותנים את החותמת; יכולני ובר קוריאני. האסטרטגיה של השלמונים הוכיחה את עצמה גם כאן. אחשוורוש אושר להתעטר בכתר מלך פרס ומדי אשר העיר בירתה בבל! כאשר יסד המלך דריווש הראשון. 

המגילה אומרת (מסכת מגילה יא) אומרת: "הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ" (אסתר א, א); 

אמר רב: "הַמֹּלֵךְ" - שמלך מעצמו! 

'אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי אמרי לה לשבח דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה' זאת אומרת לא היה בן אדם שהיה ראוי למלוכה כמוהו! 

'ואמרי לה לגנאי' יש דורשים את זה לגנאי: "הַמֹּלֵךְ" שהוא לא היה ראוי למלכות! רק ממון מרובה שהוא נתן שוחד - העמיד אותו!! זה "הַמֹּלֵךְ". 

"הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ" - השס אומר: 'שמלך מעצמו!' 

איי איי איי אי... יש פה פלפולים! לא ניכנס... 

טוב, טקס ההכתרה! 

היום המיוחל הגיע!! רבבות אנשים לבושים בגדי חג גדשו רחובות בבל החצוצרות נתנו קולם התזמורת המלכותית מלווה בטובי אחוזי הנבל פצחה בנגינה חגיגית! המלך עומד לצאת מבית התיפלה. פרגוד המשי ססגוני רקום חוטי זהב הוסט לקול נגינת כינורות חושף את פתחו של אולם מפואר משעריו החטובים ידי אומן יצא בשעטה קלה סוס אביר צח כעין השלג מקושט שרשראות זהב משובצות יהלומי חן המפזזים מול קרני השמש המשתברות בהן לאלפי ניצוצי אור מרהיבי עין! מארבע (4) הצדדים משתפכות בהוד עורות חיות בר מגוונות משתלבות זו בזו יוצרות מעין גלימה מלכותית מפוארת. על גבו הותקן מושב אפריון הדור מרהיב עין מעוטר פנינים ואבנים יקרות משולבות אחת אל רעותה - היה זה הסוס המלכותי! 

איך קראו לסוס? אתם זוכרים? 'שיפר גז' למה קראו לו שיפר גז? - הוא היה משופר ונותן גז!... והוא התנשא בגאון מול הקהל הרב זוקף ראשו החינני עטור כתר זהב משובץ אבנים יקרות! משני צידי הסוס פסעו בסך שני שרים בכירים הנמנים בין שבעת גדולי המלכות מחזיקים מזה ומזה באפסר שיפר גז. 

בהגיעם מול המלך כרעו ברך ונעמדו במרחק מה, צלצול פעמונים רך השמיע קול איתות שני (2) שרים נוספים יצאו מקיטון מהודר בידיהם סולם זהב בעל שבע (7) שליבות מנצנץ ביהלומים ותוך השתחוויה עמוקה הצטדדו לצד הסוס כשהסולם המוחזק ביניהם מוכן לקבל את הוד מלכותו! 

המלך כולו אומר הוד והדר התנשא למרומי הסוס המלכותי זקוף גוו השקיף בגאווה גויית על הציבור העצום המריע לו ממושכות! 

- ממש צפון קוריאה... 

לקול תרועת חצוצרות קרבו שני שרים אחרים שהתייצבו משני צידי הסוס הגבוה בתנועות דרמטיות ולקול צלצולי פעמונים נטל כל אחד מהם את אחת מכפות רגלי המלך והניח אותה על כתפו! בעוד זרועו הארוכה תומכת ביד המלך. שאר השרים הבכירים התמקמו לפני הסוס בשורות מדוייקות הרחק לפניהם התייצב איש לבוש מדי שרד מפוארים עטורי אותות הצטיינות מאחריו אלף (1,000) חיילים חסונים! 

- כמו המצעדים באיראן... 

עם מתן האות - הניף ביד נטויה חרב זהב גדולה! והחל לפסוע קדימה מכתיב את קצב ההליכה לכל הפמליא המהלכת אחריו צעד אחר צעד לקול תרועת החצוצרות. 

לפתע הושלך הס! קול החצוצרות נדם, רבבות המלווים סכרו פיהם דממה מלכותית שלטה בכיפה! איש השרד המוביל נשא את קולו ברמה: 'יחי אדוננו המלך אחשוורוש ירום הודו!' 

ששת השרים האחרים הרימו קולם בעוז תעצומות בעניית: 'אמן!' 

ואחריהם פצחו רבבות פיות בקול אדיר: 'אמן!' 

שני פרשים הדורים במדי זהב קרבו; המשנה למלך ושר הצבא. מצקלונם המרהיב שלפו אלפי גבעולי פז עטויי עלים ופרחי חן אומנותיים כולם זהב פרוויים טהור! והשליכו אותם אל הקהל הרב 'מתנת המלך ביום הכתרתו!' 

הפמליא נעה קדימה כברת דרך נוספת ושוב נעמדה על מקומה כשכל הטקס חוזר על עצמו חלילה שבעה (7) פעמים! 

כמו שהתימנים מקיפים את המת שבע פעמים לפני שקוברים אותו. או כמו שנפלו חומות יריחו אחרי שבע הקפות! 

בהגיעם אל רחבת הארמון נעצר שיפר גז, שבעת השרים נעמדו לצידו בשורה רוחבית מתכופפים זה מעבר לזה בגבהים שונים ויוצרים גרם מדרגות אנושי למלך הרכוב על הסוס הענק! לעלות – הוא עלה על סולם מזהב! לרדת - זה על הגב של השרים!! 

המלך נעמד זקוף על בימת זהב גבוהה מעוטרת יהלומים רפודה בגדי אטון משובצים, ידו הימנית הורמה בשבועה: 'להיות מגן לאזרחי ממלכתו ולוחם מלחמותיה!' 

- כמו טקס ההשבעה בכנסת... 

ולקול תרועת חצוצרות נפתחו בבת אחת אשנבי צריחי הארמון הרבים ומתוכם הונף אל על דגל הממלכה! שהוצב על ראשי המגדלים. מעל הדגלים המרהיבים הזדקר ברמה נס המלך! עשוי זהב מופז מוטבע בסמלו האישי ואות חותמו. לשמע האות הנוסף מן המחצצרים נעמדו מלכי מדינות האימפריה נושאים כולם בברכה ותפילה: 'להצלחת המלך החדש!' 

איש לא הבחין בהודי הזקן...! הוא עמד שם בעיניים מלאות קנאה וצרות עין ממלמל בחמדנות: 'יום יבוא ואני אטול מההדיוט הזה את סוס הכתרה ובגדי המלכות!' - המן רשע! ידעתם שהוא היה הודי? איי איי איי... 

בתרגום שני ובפירוש המיוחס לרבי דוד הנגיד נכד הרמב"ם מובא: 'שהמן היה מארץ הודו!' אתם יודעים בן כמה הוא היה אז? בן תשעים (90)! לפי המבואר במדרש: שהמן היה לוחם בצבאו של נבוכדנצר שכבשו את ירושלים למעלה משבעים (70) שנה קודם מעשה אחשוורוש, אם כן היה אז לפחות בן 90 שנה! 

אז ההודי הזקן הזה עמד בצד בקנאה ובצרות עין ומלמלל: 'יום יבוא ואני אטול מההדיוט הזה את סוס ההכתרה ובגדי המלכות!' 

לכן הוא אמר לו: 'מה יעשה לאיש אשר המלך...?' 

אז הוא אמר: 'ינתן סוס...!' וכולי וכולי: 'בבגדי מלכות!' כל התוכנית שלו שהיתה מאז...! 

משם המשיכה הפמליה המלכותית את דרכה רגלית, המלך בתווך, סביביו השרים הנכבדים מוקפים במעגל רחב של כל מלכי האימפריה! לרגלי שערי הענק המוזהבים מחוטבי ציצים ופרחים מעשה אומן פצחה התזמורת בניגון מרטיט דגלי הממלכה ומעליהם נס המלך הורמו אל על בעוד השער עצום המדהים ביופיו נפתח לרווחה כמזמין את ההמון החוגג: להיכנס לרחבת חצר הארמון! 

הבאים עצרו את נשימתם! הפאר, היופי והעושר האגדי השתקפו מכל פינה! 

(בנקודת זמן 1:06:42 הרב שליט"א מרים בידיו את הספר 'היה בשושן' ומראה את הכריכה המעוטרת בארמון אחשורוש)

'זה בערך הארמון!' למי שרואה – בערך... 

בעודם מנסים לעכל את אשר רואות עיניהם... פצחה התזמורת בניגון מרטט! פרגוד הזהב החופה את שער הארמון הוסט לאיטו ולעיני הצופים - נחשף הכיסא המלכותי! עליו ישבו בעבר מלכי העולם; בלשצר ודריוש. הכיסא המרשים הניצב בגאון נוכח פניהם - סחט קריאות התפעלות מכל הקהל! 

המלך פסע מעדנות, מלווה במשנה למלך ושר הצבא התומכים בו מימין ומשמאל. מלכי המדינות ניגשו לפי סדר חשיבותם ובכריעת ברך נכנעת נשקו את רגליו! בעודם מזדחלים לאחוריהם - לחכו את הקרקע עליה פסע המלך... 

ממש כמו שביידן (נשיא ארצות הברית) משתחווה לחמינאי! ובריטניה, וקנדה, וגרמניה - כולם משתחווים לאיראן! אף אחד לא מתעסק איתם... יש שמה חמינאי! אחשוורוש. 

עם מתן אות המחצצרים - פסע המשנה למלך קדימה, ידיו אוחזות כתר מלכות זהב מזוקק! עטור ביהלומים משובצים מעשה אומן. לקול נגינת הכנרים שפצחו בניגון ענוג הולחן במיוחד לרגל המאורע וקרב בשפיפה נכנעת והניח על ראש המלך! 

ובחרדת מלכות הזדקף וקרא בקול: 'יחי אדונינו המלך יבור לשלום, לברכה ולגדולה על כל מלכי הארץ!' 

פרץ של 'אמן!' רם קלח מפי הנוכחים. 

המחצצר פצחו בקול תרועה. 

שר הצבא הפציע קדימה בצעדי און משתחווה אפים ארצה מצדד לימין המלך שלף את חרבו מן הנדן ובתנועה אבירית זקף אותה ניצבת לצד גופו כמבטיח את שלום המלך. 

אחשוורוש מדושן העונג! הזמין את הנוכחים לסעודה דשנה, לא לפני שהוא מאשר חנינה לכל האסורים! ומבטיח הטבות מפליגות לאזרחי המדינה. 

לא קל היה למלך הטרי! צרות מדיניות החלו מיד!! באשמתו היתה זאת, מפני רשעותו הוא נענש בכך! כי כבר בראשית מלכותו נכנע לדרישות אשתו המרשעת! שתבעה בתוקף: 'לבטל את רשיונו של כורש לבנות את בית המקדש!' העונש השמימי לא אֵחר להגיע; השליט שקיבל ידיו כעל מגש זהב את השלטון על העולם כולו - נאלץ לראות במו עיניו: שמדינות רבות מתמרדות ופורקות מעליהם על מלכותו! 

הבריות לעגו לו! טענו: 'שהוא מלך טיפש שאין כמותו! והוא לא ראוי לנהל את האימפריה!!' 

מתוך מאתים חמישים וארבע (254) מדינות האימפריה הגדולה שהוריש לו כורש נותרו לו רק שבע (7) מדינות נאמנות! 

לאחר שקיבל עונשו, הכינו בשמים את התשתית להמלכת אסתר! כצאצא של שרה אמנו ומין הראוי שתמלוך... שהיא תמלוך על מאה עשרים ושבע (127) מדינות! 

אחשוורוש החל בגיוס צבא, וברר גדודי חיילים גיבורים משבע המדינות הנאמנות! הבטיח להם: הטבות מפליגות! ופתח במלחמה נגד אויביו. בהתחלה, תקף את הארצות הקשות לכיבוש, שעל ידי הכנעתם יפול המורל בקרב המדינות החלשות ביותר. האסטרטגיה שנקט הוכיחה את עצמה, צבאו התמקד בהשתלטות על חיילי האויב המוצבים בגבולות, בהתעלמות גמורה מהכוחות שבפנים המדינה! תוך הידוק הפיקוח על הגבולות, חיכה בסבלנות עד שנכנעו מעצמם נוכח המצור שהוטל עליהם ומאליהם הניחו את נשקם. 

מה שלא ידע צה"ל! ואינו מסוגל!! בלי לסכן את החיילים!!! לאגוף את עזה! ולא להכניס לה; לא ציוד ולא מזון ולא הומניטרי ולא בטיח! עיר של רוצחים!! נאצים!!! אבל הישראלים פוחדים מאומות העולם! שכחו כי: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג, ט) יש את הא-לקים שהוא מנהל את המלחמות! 

הנה, אחשוורוש הטמבל! ידע לעשות זאת; אגף אותם - והם נכנעו לבד. 

וכך הוכנסו עוד שלוש עשרה (13) מדינות תחת שלטונו! עכשיו הוא ברר מתוך עשרים (20) המדינות צבא גיבורים ענק! והחל לכבוש את שאר הארצות אחת-אחת. כאוס היה בעולם! אזרחי מדינות נאלצו לנטוש תוכניות ומאוויים, מצוקת המלחמות רוששה אוכלוסיות רבות וכך הצליח אשורוב להכניס עוד מאה (100) מדינות תחתיו. 

המלחמה הקשה ננטשה מול מלכי יוון! הם שלטו בארצם ובאיים הרבים הסמוכים להם ביד חזקה, בעזרת צי אוניות חזק ומשוכלל פטרלו ברחבי הים האגי ובמסגרת פריסת רשת הגנה לארבעים (40) האיים המצויים שם - נטרלו כל כוח עויין שהתקרב. אבל, דבר תמוה התרחש: מנוגד לתחזיות אנשי הצבא! בעוד שחיל היבשה של אחשוורוש שהיה חזק, הוא נחל מפלה גמורה כשניסה להשתלט על ערי יוון! אבל דווקא במערכה הימית שכוחותיו נחותים והעליונות בולטת של ציי יוון המצויידים באוניות תרשיש המפורסמות בחוזקן! הצליח לכבוש עשרים ושבע (27) איים אסטרטגים השולטים על נתיבי השיט ברחבי הים האגאי! 

- כמו החותים... 

בסיכומן של המלחמות, רשם לעצמו המלך השאפתן הישג אדיר! שליטה מוחלטת ביד ברזל!! מאה (100) מדינות ביבשה עשרים ושבע (27) איים בים; החל מהודו הגובלת בכוש שבמזרח העולם ועד ארץ כוש במערב הדרומי. שבע מדינות יותר משלטונו של אביו דריוש הראשון! 

כתוצאה מהשתלטות על אוצרות מלכי מדינות העולם התרבה הונו מאוד והוא נמנה בין המיוחדים בעשירי תבל! וכפי שאמרו חכמים: 'מי שיש לו מנה (100) רוצה מאתים (200)!' כך תאבונו של אחשוורוש לא ידע שובעה! חמדתו לממון גברה יותר ויותר. מיסים וארנוניות הוטלו על האזרחים כדבר שבשגרה, אפילו העשירים הגדולים התרושש מדרישותיו המופרזות! זה גרם התמרמרות ואי שקט בממלכה. ודי להזכיר את שמו: 'אחשורוש' - להוריד את מפלסי השמחה! וכל השומע את שמו - חש בראשו. 

טוב, המלך רצה להתבלט! לקנות לעצמו שם כאחד המלכים הנודעים. והדרך לכך עברה דרך 'כיסא שלמה' הוא שמע על הכיסא השממי שנעשה בחוכמה כה נשגבה! וזה הגיע לקצווי תבל והצית כמיהה של מלכי עולם! כולם נכספו לשבת על הכיסא של שלמה המלך. אבל, ידוע לכל: מי שלא נבחר ממרומים לשבת על הכיסא - לא יכול היה לשבת עליו! ולכן הם התאבו לשבת עליו - כי בזה הם יקבלו גושפנקה שמימית! 

הראשון שנטל אותו היה שישק מלך מצרים, אחריו סנחריב, אחריו חזקיה, אחריו פרעו נכוה ונבוכדנצר. כל אלה הכיסא היה ברשותם. משם נפל הכיסא שלל בידי דריוש הזקן, כשהכניע את הכשדים. הוא היה חכם מספיק להבין: שאם ינסה לטפס בגרם המדרגות - הוא ינזק! לפיכך הרחיק אותו מאצלו והציבו במדינת עֵלַם. 

כעת הגיע תורו של אחשוורוש ולוֹ היו אשליות: 'לוּ יכולתי לשבת על כיסא זה - הייתי שולט אפילו על המזלות! והיו מכירים אותי כמלך העולם ואיש לא יוכל לעמוד נגדי'.

יועציו הניאו אותו מצעד פזיז זה: 'ידוע לך כי אביך דריוש לקח את הכיסא מבבל והציב אותו בעֵלם בירת מדי - כיוון שלא העיז לשבת עליו! למה? - הוא זכר מה שקרא לפרעה נכוה מלך מצרים ולנבוכדנצר מלך בבל - בשעה שהציבו רגל על הכיסא נחבטו ממהלומה עזה ממנה סבלו כל ימיהם! לא כדאי לך שהאריה ירסק לך את הירך...' 

אחשוורוש הרהר בדברים, אבל ההשתוקקות לכבוד לא פגה... 

- 'אוקיי מקבל אני דבריכם, איני רוצה להיות נכה, אז תבנו לי כיסא אחר דומה בכל הפרטים לכיסא של שלמה! תמצאו את האומנים והמהנדסים הטובים בעולם'. 

כל מדינות תבל נסרקו! ההמלצות נפלו על אומני צור ואלכסנדריה בעלי שם עולמי הובאו לעיר שושן ושמה נמצאת תשלובת אומנות טובה ביותר בעולם! עץ, מתכות, גלגלי שיניים, ריפוד, יופי אומנותי, הכל! חרושת העשייה הגדולה חלה עשרות מהנדסים אדריכלים רבי אומנים גוייסו להשלים משימה כבירה! עבודת נמלים, יזע, תכנון, תחכום, אין ספור סקיצות דוגמאות. 

ככל שנקפו הימים הובררה יותר ויותר: עומק חוכמת שלמה! כל הניסיונות לא צלחו. חכמת שלמה עלתה על כולם אי אפשר לחקות את הכיסא שכל פרטיו מכילים משמעויות שממיות! 

זה כמו הפירמידות, הסינים ניסו לעשות העתק של הפירמידות - לא הצליחו! היהודים בנו את הפירמידות והסינים המומחים להעתיק כל דבר לא הצליחו...

משלחת השרים התייצבה לפני אחשוורוש: 'אדוני המלך! עשינו את כל המאמצים לעלות רצונך לאחר ניסיונות רבים שערכנו בסיומם נאלצים אנחנו לקבוע: כי הדבר בלתי אפשרי! לא ניתן לשכפל כיסא זה או דומה לו'. 

- 'אוי איוי... אתם יודעים מה? כיסא קצת קטן יותר! משוכלל פחות - יספק אותי' 

הוא לא מבין: שנעליים גדולות ונעליים קטנות - זה אותו דבר זה אותו דבר רק הגודל משתנה אבל זה אותו דבר אותה בעיה! אם אתה לא יודע לעשות את זה - אתה לא יודע לעשות את זה. 

השרים קדו לפניו ביראת כבוד ואמרו לו: 'גם זאת ניסינו! כיסא שלו שלמה נעשה באופן שמימי!! לא ניתן לעשות דבר המתקרב לסגנונו'. 

אבל אחשוורוש מקמט את מצחו לא מוכן לוותר על התוכנית! 

- 'אז תכינו לי כיסא מלכותי מפואר ואדיר שאין כמוהו לשום מלך בעולם!' 

- 'נו, את זה אנחנו כן יכולים לעשות, מבטיחים אנחנו: כי הוד מלכותו יהיה מרוצה!' 

אתם יודעים, כשהלכתי לבחור את ההיכל לבית הכנסת ('קהילות פז' בני ברק) 

אז הנגר אמר לי: 'שהזמינו אצלו כמה רבנים כיסא, אבל הם התנו אותו תנאי: שמה שהוא עושה להם - לא יעשה לאף אחד אחר! ומה שהוא עושה להם - שאין לאף אחד אחר!!' ממש כמו אחשוורוש... 

אחשוורוש אמר: 'אין הגבלה כספית! אוצרותי פתוחים; זהב, יהלומים מרגליות - מה שתרצו! רק תפארו אותו ככל הנדרש'. 

שושן נעשתה מרקחה! אי אפשר לאכזב את המלך פעם שנייה. מטב המוחות הנדסו את הכיסא, אדריכלים ידועי שהם עצבו חיטובים, גרם המדרגות המעלה אליו - יא בא ביי... אומני יופי סגננו ציפויי זהב! קטיפה שיבוץ יהלומים להרהיב כל עין רואה! כעבור שנתיים הסתיימה בניית הכיסא האדיר! 

משלחת רבי האומנים התייצבה בבבל הבירה: 'הוד רוממותו! עשינו ככל שציוויתנו, בנינו למענך כיסא מלכות שלא היה כמוהו מעולם זה הכיסא יפיץ את שמעך בכל תבל לשם ולתפארת' 

אתם זוכרים את ההוא שאמר (ר' שלום כהן ז"ל): 'רק הכיסא אגדל ממך...' 

אחשוורוש חיכך ידיו בהנאה גלוייה! – 'הביאו את הכיסא אליי לבבל הבירה!' 

ואז התברר: דבר שלא לקחו בחשבון! הכיסא ענק וכבד מדי מכדי שיוכלו לטלטלו. 

המשלחת התייצבה שוב לפניו: 'המלך ירום הודו! השקענו בכיסא הזה המון זהב יהלומים חיזוקי מתכת ועץ מלא - אבל הכיסא כל כך כבד אין אפשרות לשנע אותו למרחק גדול! הבהמות החזקות ביותר יקרסו מכובד משקלו!! וכל עגלה תתפרק'. 

השומעים קפאו על עומדם! הדימוי לכיסא שלמה לא צלח אפילו מבחינת המשקל! את הכיסא של שלמה אפשר היה לשנע! את שלהם - אי אפשר לשנע. נו, האם יוותר המלך על התוכנית הרהבתנית ויסתפק בכיסא מלכותי רגיל כשל שאר המלכים שלפניו?! 

התגובות של המלך ההפכפך היו בלתי צפויות כמו תמיד! 

- 'תגידו לי את האמת! האם הכיסא כמו שתארתם יפה כל כך? האם אני אוכל להתגאות בו בפני כל מלכי עולם?' 

- 'כן! אדונינו המלך, גאוותך תוכל להרקיע שחקים! כשתשב על הכיסא הזה'. 

הוציאו לו את הציורים של הכיסא, פרי מכחולם של טובי הציירים! 

המלך התבונן בציורים בהנאה גלוייה! 'אם כך נראה הכיסא במציאות - עמדתם במשימה בכבוד!' 

חברי המשלחת נשמו לרווחה! טרטר אותם שנים!! 

- 'מבטיחים להוד רוממותו: כי יופיו של הכיסא עולה עשרות מונים על המתואר בציורים! מדהים ונשגב שאי אפשר לבטא זאת במכחול...' 

המלך ספק את כפיו בחדוה! 

הנוכחים הביטו זה בזה במבוכה ולא מבינים מה הוא עולץ כל כך אם הכיסא לא זמין להביא אותו אליו?! 

ואז המלך הוציא משפט דרמטי: 'מאחר והכיסא אינו יכול להגיע אליי אני אגיע אל הכיסא!' 

הוא העתיק את עיר הבירה לכיסא, לא בבל! שושן!!... זה באמת רואים שהכיסא יותר חשוב מעיר בירה! יותר חשוב מהמלך!! יותר חשוב מהכל!!! 

למה עושים לחברי כנסת מעור צבי? מסכן הצבי! לקחו את הצבי הרגו אותו בשביל שהחבר כנסת ישב עליו... איי איי איי... 

רק כעבור שנים! הוברירה הסיבה שסיבבה ההשגחה העליונה החלטה תמוהה זו והמשפט הבודד הזה שהוא אמר: 'אם הכיסא לא יבוא אלי - אני אבוא אל הכיסא!' המשפט הזה חרץ את פני ההיסטוריה. 

השרים קלטו את הרמז! מאות צווי גיוס נשלחו לבנאים, נגרים, מדריכי לבניין שם בתוך מדינת עֵלם שמה בונים עכשיו את קריית הממלכה! ארמון המלך יבנה מסביב לכיסא וסביב הארמון יבנו מגורי השרים מתחם המלוכה שיוקם בפאתי העיר שושן יקרא: 'שושן הבירה' באין הגבלה ממונית השקיעו בקריית הממלכה כל המיתווים הנמצאים בעולם בפאר והדר מופרז! 

להגנת הארמון הקיפו את המתחם בתעלת מים עמוקה ורחבה אי אפשר להיכנס לקרייה ולצאת ממנה אלא רק בספינת מעבורת בלבד! מי שקיבל אישור כניסה והגיע מהרחוב הראשי נתקל בשער כניסה עצום מאחוריו השתרעה רחבה ענקית מדהימה ביופייה! המתחם הענק הזה נקרא: 'שער המלך'. 

בתוך המתחם נבנו לשכות פאר! עבור השרים, יועצים ואנשי משפט. פנימה יותר הסתרה גינה גדולה נטועה עצי פרי נדירים מפיצי בשמים ערבים מעוצבות כסככות מושלמות המצלות תחתיהן, צורפים בעלי שם! אומני שיבוץ חיפו את גזעי העצים יהלומים ואבני חן! 

כמו שאתם רואים היום שמקיפים עצים בכל מיני מנורות... שמה חיפו אותם ביהלומים ואבני חן! 

בפסיפס מרהיב עין עד מחצית האילן!! הגינה תוכננה על ידי טובי המהנדסים, מרווחת דיה להכיל אלפי איש! שיסבו בהרווחה סביב שולחנות ערוכים, כורסאות רחבות ותפאורה כיד המלך! 

מי שבא מהגינה נכנס תוך חצר ענקית מרוצפת אבני שיש יקרות! בסוף החצר שנקרא: 'החצר החיצונה' נבנה שער הפתוח אל ביתן גדול שם היו צלמי עבודה זרה. 

מצידו השני של הביתן נפתח שער אל חצר אחרת כפולה ביופיה היא נקראה: 'חצר הפנימית'. בקצה חצר זו התנשא ארמון מלוכה בחזיתו לובי מפואר להנפשוּת המלך נוכח מרחבי חצר היפיפיים משולבי צמחי בושם מדפי ניחוחות ארומה ייחודיות! 

למרבה הפלא! הפכה 'שושן' לבירה! והסתיימה הרבה יותר מהר מבניית הכיסא!! 

מה הנס שהיה בתוך ההסתרה? 

החדשות המרעישות זעזעו את הסיפין! הבריות לא חדלו לדבר על כך: תקדים! לא נעשה בכל תבל כולה!! מעולם לא קבע המלך את עיר בירתו לפי רהיטים... 

רק לימים התבררה כוונת ההשגחה העליונה: לעת עתה לא קשר זאת איש! שכל זה נעשה בשביל מרדכי היהודי!! כי מרדכי היהודי עקר את דירתו מבבל והיה שוכן בקצה העיר שושן, בדיוק בשטח עליו נבנתה קריית הממלכה הנקראת: 'שושן הבירה'. בגללו סיבבה ההשגחה העליונה את כל המהלך התמוה; לגרור את המלך אחשוורוש בכבודו ובעצמו מבבל לבוא לדור בעיר שמתגורר בה הצדיק! 

ועל ידו תסתבב ההצלה המופלאה של כלל ישראל! ובכך החל הנס שהיה בתוך ההסתרה. 

כבוד הרב שליט"א שר:

'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך!' ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם תברך אי איי איי א... גם מאחרי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד! אני עומד, אני עומד. גם מאחרי הדברים הקשים העוברים עליך – אני (השי"ת) עומד! אני עומד, אני עומד. 

אז כל מה שאתם שומעים; ביידן, ביבי, בו... ב ב - הכל חרית ברית! מעניין: כולם מתחילים בב'ית; ביבי, ביידן, בלינקר... איי איי איי א אי רק לפיד לא בבי'ת... 

בכל אופן, צריך להבין: ההשגחה הא-לקית מסדרת הכל! בדרך שאתה לא חולם!! אנשים עובדים עמלים כיסא... פה פו בשביל הגאווה הסרוחה של הבן אדם הזה. והכל הקדוש ברוך הוא עושה בשביל לטרטר אותו ולהעביר אותו ושיבוא אצל הצדיק! שהצדיק לא יצטרך ללכת משושן לבבל כל פעם לראות: 'מה קרה לאסתר?' – מה, אתם השתגעתם?! שהוא יצטרך ללכת?! זה... תביא את המלך לפה! והוא יעמוד בשער המלך תמיד לידו. מה, לא צריך לטרוח! מה זה, צדיק צריך לטרוח?! מה פתאום! איי אי איי... 

זה רק ההתחלה! רבותיי, עכשיו בשלב הבא זה המשתה הענק!! עוד תוכניות שהיו לו... והם בדיוק הפוך! והכל מתוכנן בהשגחה א-לקית – מדהים! 

'מגילת אסתר' המגילה שמגלה את מה שהיה בהסתר! 

'הריני מכוון לקיים...'