הייתי בשושן - חלק ד' - ליל טו בניסן ערב הפסח

נציב יום: נועם ברוך בן הדסה ואשתו - יזכו לקרבת השם, בריאות הנפש והגוף, שפע רב רוחני וגשמי ונחת מכל צאצאיהם, שיהיו הצדיקים! צדיקים יראים ושלמים, זיווגים לכל הרווקים בעיתו ובזמנו וכל הילדים הנשואים - יזכו לשלום בית אמיתי – אמן! 

הקהל: אמן 

אנחנו עכשיו נמצאים ב: 'הייתי בשושן' חלק ד' 

ליל טו' בניסן ערב הפסח, יום יד' בניסן הגיע והיה זה היום שני לתענית שגזרה אסתר, בלב חרד עסוקים כלל ישראל בביעור חמץ ובשריפתו חבורות-חבורות נאספו בחצרות הבתים עמלים תוך כדי התענית בלישת ואפיית המצות. 

בארמונה של אסתר הורגשה תכונה נוספת: בעוד המלכה שרויה בתענית משתפכת בדמעות שליש באמירת התהילים ובתפילות הנזעקות מקירות ליבה הטהור, עמלו משרתיה על הכנת סעודת פאר מלכותית! המיועדת לשלושה (3) אנשים בלבד! מיטב השפים יהודים! בעלי אומנות בישול ייחודית גוייסו לעריכת התבשילים הוטלה עליהם משימה קשה! הכנת מעדני יוקרה מלכותיים נטולי רכיבי חמץ כלשהם! מיני המאפה והלחמים הוכנו מבצק שנילוש במי פירות ללא תערובת מים כלל! גם השמן והחלב מתוצרת יהודים בלבד. 

לעת ערב התכוננה המלכה לפגישה הגורלית עם אחשוורוש. מעולם לא התייחדה איתו! תמיד היא שגרה את השדה בדמותה!! אך הפעם אין מנוס! היא נאלצת להופיע בפניו בעצמה כשהיא מודעת לסכנת החיים אליה היא מכניסה את עצמה. אך לא זהו הדבר שמטרידה, הדאגה לשלום אחיה גזלה מנוחת נפשה: האם תצלח שליחותה להצלתם? 

כדרכם של הצדיקים תולה היא את בטחונה בשם! ולפיכך אינה נרתעת ממראה פניה שהועם! ומיופיה שנעכר מחמת הצום הקשה!! מתפללת: שגם כך יתן השם את חינה בעיני המלך! 

היא צמה שבעים (70) שעות לא שבעים ושתים (72) בשביל שזה לא יהיה יותר מדי! 

מאידך, הצום הארוך ומסירות נפשה לקדושת השם - גרמו לזיכוך הנשמה והעלו אותה למדרגות גבוהות! מעודדת חשה בקרבה העצומה אל השם וברוח קודש השורה עליה!! עם נטות החמה מערבה בהתקדש החג ליל טו' בניסן יום שלישי ליציאת רצי המן יצאה אסתר מארמונה שמה פעמיה למשימה המסוכנת הרת הגורל! 

התלחשויות פקידי ארמון הנשים המשוכנעים: כי המלכה גוזרת על עצמה גזר דין מוות! הגיעו לאוזנה: 'איך היא מעיזה להיכנס לארמון ללא רשות?! המלך לא יוותר! היא לא תחזור חיה'. כדרכם של גויים תרגמו את המצב להפקת תועלת אישית: 'התכשיטים שלה שווים הון עתק! המלבושים מרוקמים זהב, יהלומים - הון תועפות! נבזוז אותם ברגע שהיא תהרג'. תגרא פרצה ביניהם כל אחד כבר טוען: לזכות ראשונים על פריט זה או אחר! לבסוף הגיעו לפשרה: 'נחלק בינינו את הכל שווה בשווה ועל פריטים ייחודיים נפיל גורל!' כמו שעשינו עכשיו... 

מילות תפילותיה המשיכו לרחף: "יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל" פסוק מתהילים (כב, יט). 

בלווי נערותיה היהודיות יצאה לדרכה המסוכנת אל המלך ההפכפך הבלתי צפוי שכבר הוציא להורג את אשתו הראשונה! הצום הממושך, המתח העצום התישו את כוחותיה! נערה אחת תמכה בימינה ורעות אוחזת בשובל גלימתה מאחור גומאים את רחוב בית הנשים המוליך אל חצר המלך החיצונה משם אמורה להיכנס לחצר הפנימית המקום שבו מרחפת אזהרת מוות מוחשית אל הבא אליו. 

ביודעין טופפה את צעדיה ומלחשת ללא הרף פסוקי תהילים הגורמים להרגשת קרבה אל הא-לקים! כשהגיעה לקצה החצר נחמץ ליבה! ביתן העבודה זרה ניצב בתווך בין שתי החצרות מאלץ את כל הנכנס לעבור דרכו, מקום טמא! שאינו מבשר טובות החשש התאמת בהכנסה לביתן הצלמים - גבר הקטרוג בשמים: עוון צלם נבוכדנצר שהשתחווה לפני כשבעים (70) שנה צף ועלה! 

הצדקת חשה: שהשכינה שליוותה אותה - מסתלקת ממנה! עיניה דומעות נישאות למרום בתחינה עמוקה: "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי" (תהלים כב, ב) הרי לא מרצונם עבדו ישראל לצלם! ואני גם לא מרצוני נכנסת לכאן. 

חרף חולשתה הרבה עקב הצום הממושך חצתה את הביתן הענק במרוצה! ברגש הקלה יצאה דרך השער השני ומצאה עצמה בחצר הפנימית. 

עכשיו, עליה להתמודד בסכנות מוחשיות הדרך לארמון נמתחה מתחת לשבעה (7) שערים גדולים החוצים את הרחבה הענקית לשבעה חצרות זו לפנים מזו - כל שער מאובטח בחיילים קשוחים מהירי תגובה! מצווים: 'הנכנס ללא רישיון - יהרג ללא היסוס!' היה עליה להטעות את השומרים, היא שיוותה לעצמה ארשת פנים שלווה ונינוחות מעושה עברה שער ראשון. השומרים נבוכו! לפי ההוראות - הם צריכים לחסל אותה! 

'אבל זה המלכה! מסתבר שהיא נקראה על ידי המלך' עיניהם ננעצו בה במבט חודר כדי ללמוד מארשת פניה האם היא מצוידת ברישיון? הטבעיות שבה היא נכנסה שכנעה אותם שהיא קרואה אל המלך! וכרעו ברך לפניה והכל בסדר. 

התכסיס הצליח בשלושה שערים ראשונים - בזריזות החלה לחצות את החצר הרביעית כשהגיע לאמצע נאלמה דום! הפתעה בלתי צפויה נגלתה לעיניה: המלך שבעונה זו של השנה רגיל לשהות בתוך הטרקלין בחר הפעם להתיישב בלובי הפונה לחצר לשאוף אוויר צח! עיניו שוטטו בין פרחי הנוי המרהיבים ונפלו על הדמות הבלתי צפויה שהעיזה להפריעו... למרות הקטרקט שהיה לו בעינים שהעיב על ראייתו הוא קלט מיד: שזו אסתר! הנכנסת ללא קבלת אישור!! 

הפנים התעוותו בחמת זעם! מסגירים את מחשבותיו: 'עזות פנים! איך היא מעיזה להכנס לכאן כבתוך שלה?! כמה היא רחוקה מצניעותה של ושתי! ההיא לא באה אפילו כשקראתי לה...' הוא קורא לזה 'צניעות'... – 'וזו מעיזה לבוא ללא שום רשות?!' 

העיניים הבוערות בזעם אין קץ! הוסטו ממנה בצעד הפגנתי, הראש הוסב הצידה - משדר בחדות: חוסר שביעות רצון הוא לא חפץ לראותה. 

שומרי הפתח שהם אמונים למקרא הבעותיו שלפו את החרבות נכונים להסתער! גם אסתר קלטה: מבע עיניים רצחני! הבינה: שהשליחות נכשלה. גרונה השתנק לשונה דבקה לחיכה ביובש פתאומי - פרי הפחד המוחשי, ראשה צנח אין אונים על צוואר הנערה שלצידה ובטרם תתעלף - פצתה הצדקת את פיה בתפילה באמונה! ש: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל יתייאש מן הרחמים!' "וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה: הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי: הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהלים כב, כ-) 

התפילה הזכה בקעה רקיעים! בין רגע התהפך הכל!! מלאכי רחמים זקפו קומתה והוסיפו לה חן מלאך שלישי סטר על פניו של אחשוורוש והיטה את פניו עד שהביט אליה! לפתע, חש: נינוח! הערפילים שעממו את ראייתו התבהרו מזיו קדושתה! וכעת נראתה לו באור אחר; הפנים זהרו בזוהר א-לקי רוחני כל כך! שלרגע פרחה ממנו נשמתו! כשהתאושש, זינק ממקומו אפוף רחמים שרביט הזהב המהווה את אישור כניסה - הושט לעברה! 

היה זה נס ברור!! שהשרביט שאורכו כמטר - התארך כל כך עד שחצה את המרחק הרב שהפריד ביניהם! 

לפי כללי החוקה: עליה להושיט ידה ולגע בראשו, אבל האיברים שלה היו כמשותקים! התענית הארוכה לאחר ההפלה שעברה, התישו את כוחותיה לחלוטין! והמלאך מיכאל ירד אליה והסית את ידה אל השרביט!! 

מה זה 'אחרי התענית היה לה הפלה'? 

אז כתוב במדרש: "וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה" (אסתר ד, ד) – 'הפילה את עוברה!' 

המלך קלט את חוורון פניה – 'מדוע את מבוהלת? הדרישה לרשיון כניסה - כלל אינו חל על המלכה!' ככה הוא... ככה הוא הבהיר וקבע! כיאה להפכפכנות המפורסמת... 

- זה... זה לפיד והיפוכו... 

אסתר המותשת לא יכלה להשיב, ראשה צנח שוב על כתף הנערה מלווה! המלך לא ידע את נפשו, קרקר סביבה, מודאג בעליל: 'מדוע אינך עונה לי? אסתר המלכה! מבין אני: שבקשה כה חשובה יש לך שהסכמת לסכן חייך עבורה! אני מבטיח: כי פרט לבניין בית המקדש שנשבעתי לצרי ירושלים: 'שלא אבנהו' אני מוכן למלא כל משאלותיך הפרטיות!' 

המילים אחרונות הודגשו, רומז בעדינות: שלא תבקש שום דבר עבור היהודים! עוד לא יודע שהיא יהודיה... 

אסתר המתאוששת, קולטת את הרמז, ממילא לא חשבה לדבר על כך כעת. אדרבה! אגרום לו לחשוב: כי גם אני נגד היהודים! אני אזמין את צורר היהודים בעצמו אל המשתה, זה יהיה טוב מעוד הרבה בחינות! 

יש פה את כל המקורות מה שכתוב במגילה, אני לא נכנס לזה, אבל תראו במגילה (דף טו) כל הסיבות והחשבונות שהיו לה. 

מפציר המלך: 'אמרי נא את בקשתך!' 

אסתר נושאת עיניה לשמים, לא חפצה לגלות למלך את המבוקש האמיתי - כי המלך הפכפך! בנקל יוכל המן לשנות את דעת המלך שוב. לכן, צריך לצוותם יחד! ואז ברגע הנכון להסית את המלך נגד המן בפניו!! מבלי שהוא ימצא זמן לשנות את הגזירה שתונחת עליו. 

- 'בקשתי אחת: הכנתי למענך משתה מיוחד! אנא, בוא הלילה אל המשתה, יחד עם השר הבכיר המן!' 

המלך מצמץ בעיניו, נורת אזהרה נדלקה במוחו! 'מדוע היא מזמינה את המן?! האם מתרקם משהו נגדי?! אך לא! היא הדגישה שהמשתה: הוא לכבודי! והיא גם אמרה: "יָבוֹא הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, ד) בלשון יחיד אבל עלַי לנקוט צעדי זהירות כי ראוי לצמצם את הכבוד לאיש המסוכן! 

הוא ממטיר פקודות למשרתים: "מַהֲרוּ אֶת הָמָן" (אסתר ה, ה) למשתה! תריצו אותו מיד לבוא טרם יתקלקל האוכל!! ותדגישו לו: שזו פקודה! ולא הזמנת כבוד!!' 

למרות זאת ריחפה עננה על פניו, בעודו מתרווח על כסאו מול שולחן המשתה המפואר, הפך בדעתו השערות שונות: מה הסיבה להזמין אישית את המן? המתין בציפיה דרוכה לבואו והלה נכנס מדושן עונג! מסיר את כתרו הכבד ומניחו על שולחן השירות בזחיחות אופיינית. 

לתדהמת המלך! התרוממה מלכה ממקומה והניחה את כתרה ליד כתרו - זאת היתה מחווה גדולה ועצומה! שיכולה להתפרש כיחס של קרבה... זיק חשדני נדלק בעיני המלך! 'למה היא עושה זאת? מדוע היא מגלה אליו יחס לבבי?!' הקינאה החלה לפעפע בו! אבל המשתה חימם את לבבו... 

משום מה הרגיש להוט: להשביע את רצון המלכה! מעיף אליה מבט – ונחרד: המלכה מותשת מן הצום נראתה חולה! והיא לא מכניסה דבר לפיה. במאמץ לרומם את רוחה – מפגין לה יחס לבבי אוהד, מעודד אותה לשאול: בקשה עבור עצמה וגם עבור אחרים! כעת כבר אינו חושש שהיא תבקש עבור היהודים – הרי היא הזמינה למשתה את האויב הגדול! 

היתה זו הזדמנות פז! אך הצדקת חשה: כי עדין לא הגיע העת להפליל את הצורר, כי היא לא קיבלה רמז שמימי. הופעתו של הרשע כשהתליון של עבודה זרה משתלשל מצווארו - הרחיקה ממנה את השכינה! אין לה ברירה, אלא לבקש אותם: 'לבוא למשתה נוסף!' ואולי למשתה השני יגיע ללא התליון הטמא ואז תקבל את הסימן המיוחד! 

'אכן, יש לי שאלה ובקשה: "שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי" (אסתר ה, ז) זה: שתבוא למשתה נוסף שאערוך מחר בערב! וּבַקָּשָׁתִי - עבור המן, שיוכל גם הוא להשתתף במשתה שאעשה לכם!' כשהיא מזמינה את המן - היא יודעת: שהיא מכניסה את עצמה לסכנה גדולה! אם יחשוד המלך שיש לה דבר סתר עם המן - לא יהסס לפעול נגדה באמצעים אכזריים!! אך המהלך היה מאוד מחושב, אדרבה! יחשוב נא המלך שמתרקם דבר ביני לבין המן, תתעורר קנאתו ושנאתו על המתחרה, בחרון אפו יהרוג את אחד משנינו! 

היא גם היתה מוכנה שיהרוג אותה - בשביל הצלת ישראל! 

בגלוי, הוא לא יוכל לעשות זאת, למה? כי אין לו עדיין ראיות לחשדות! ואז הוא יסבב איזה מוות שיראה כתאונה סתמית כמו שנוהגים בארצנו... ובכך תתבטל גזירת המן! 

החוק קובע: 'כי מיתה של אחד מגדולי הארמון כתוצאה מכוח עליון – מוכיחה: התנגדות שמיימית למהלכי המלכות! ולפיכך, מתבטלים מיד כל החוקים שהתקבלו לאחרונה!' זה יש בהרבה מלכויות כזה דבר... 

וגם היא רצתה: ששאר השרים יקנאו בהמן! למה? כי אז לא יבואו לעזור לו בשעה הקריטית! מה הם צריכים שיהיה להם אחד מעל הראש?! 

וגם היא רצתה: שהיהודים לא יסמכו עליה ויתפללו לשם! 

כי יגידו: 'מה זה?! מזמינה אותו...' 

מאידך, תהווה הזמנה הזאת גם מסר היהודים: להתחזק בתפילה ולא יבטחו באחותה בבית המלך שמזמינה את... סינוואר... מזמינה את צורר היהודים למשתה! 

אחשוורוש נראה כחוכך בדעתו, כדי לשכנע אותו מוסיפה אסתר פיתוי מרתק! היא אומרת לו: 'כבר חמש (5) שנים אתה מבקש לדעת: מה מוצאי? מחר אני אגלה לך!' איי איי איי... עכשיו הוא חייב כבר לבוא. כפי שצפתה התלקחה הסקרנות של המלך להוט לדעת מה המוצא של מלכת פרס? והוא גם חייב לקיים את אשר הבטיח!! בכובד ראש הנהן בראשו להסכמה למשתה הנוסף שיערך מחר, זה היה במוצאי יום טוב. 

לאחר קידת נימוס סב לארמונו בדומיה צופן מחשבות נוגות הטורדות את מנוחתו: 'מדוע הזמינה אותו שוב? הפעם היא אמרה: שהמשתה נועד עבור שנינו!' וואי ווואי וואי... 

בעוד המלך נוצר את חשדותיו בליבו, יצא המן מן המשתה עם גאוה מרקיעה שחקים! 'אין כמוני בעולם!! זו פעם שנייה (2) שהמלכה מזמינה רק אותי למשתה עם המלך! אכן, המלך והמלכה חולקים לי כבוד רוזנים! אין בתבל כולה גדול ממני!!' בראש מורם חוצה את רחבת החצר הפנימית מפזם לעצמו פזמון עליז: 'מעולם לא היה לי יום שמח כזה...' 

כשהגיע לחצר החיצונה הוא נופל! נופל ליבו וגאוותו נפצעת... את מי הוא פוגש? את שנוא נפשו מרדכי יהודי עומד שם עם גדוד ילדים ששומעים בצמא את השיעור היומי ויושבים מולו. הגאוותן מתקרב מצפה לקורטוב כבוד מצד היהודי - בתגובה מושיט לו מרדכי רגל ימין ורומז לו: על כתב העבדות שעליו הוא חתום! חמת הצורר התלקחה: 'אני לא יכול לסבול זאת! גם כשהוא רואה אותי בשיא גדולתי, איננו מכניע עצמו לפני!' 

אותת לחיילי משמר החצר, הללו מיהרו להתנפל על התלמידים! כבלו אותם בשלשלאות ברזל העמידו אותם תחת משמר כבד! המשמעות היתה ברורה: עשרים ושנים אלף (22,000) ילדים מועמדים להוצאה להורג! 

המחזה המצמרר - שמח את לב העמלקי שחיכך ידיו בהנאה! 'לא המתין עד חודש אדר, באלה אני חייב להתנקם תכף ומיד! אני לא אהיה כסיל כמו פרעה שהמית רק את הזכרים, הטיפש ההוא! לא הביא בחשבון: שהנקבות שישארו ינשאו ויולידו שוב את העם היהודי! אני? אשמיד את כולם! התוכנית מאוד מסודרת, יש לי מסורת מסבא עשו: שהצלחת היהודים - טמונה בלימוד תורתם! רק כאשר נצליח להשבית אותם מכך - נצליח נגדם! לפיכך, עלי לגייס אותם לצבא... עלי להשמיד בראשונה את התלמידים - תיפסק תורת ישראל, אוכל לעשות במרדכי ובשאר היהודים כרצוני!

'לולי החשש מתגובת המלך - הייתי משסף את הרב שלהם בחרבי כבר עכשיו! אבל, אני לא אנהג בפזיזות, אכנס את יועצי והם ידעו להנחות אותי: איך לשכנע את המלך בנחיצות המתתו'

שלוש מאות ששים וחמשה (365) יועצים הוזמנו מיד! כל אחד מהם שולט ברזי הכישוף של כל יום מימי השנה!! גם זרש אשתו נקראה להתייעצות היא הרי בתו של 'תַתְנַי' מושל מחוז נהר פרת בנו של רבשקה היהודי המומר! ודאי היא מבינה בענייני היהודים... מלבד זאת היא שולטת ברזי הכישוף ורמת הכישופים שלה עולה על כל היועצים ביחד!

 בעוד המן מזמן את ידידיו, בתוכם 'חרבונא' שלישו האישי של המלך! כינסה זרש את ידידיה ועל הפרק: סוגיית הריגתו של מרדכי. במתן פומביות ופרסום מרבי, המן נטל את רשות הדיבור: 

'כידוע לכם, מזלי גבוה מאוד! אין ספק שאוכל להתגבר על היהודי הזה שהם קוראים לו: 'קדוש!' 

והחל לגולל בפניהם את מעמדו המכובד בעולם כדוכס בכיר! הוא מתאר בהרחבה את עושרו הרב!! חושף בדרמטיות: כי מלבד בנו שמשַי המשמש כסופר אישי של המלך! ומלבד עשרת (10) בניו המפורסמים שליטי מחוזות ברחבי הממלכה, הרי שיש לו עוד מאתים ושמונה (208) בנים! שאיש אינו יודע מהם! אפילו לא זרש אשתו... סך הכל יש לו מאתים ותשע עשרה (219) בנים! 

'גם בארמון עצמו - המעמד שלי גבוה מאוד! המלכה עשתה עמי מחווה ששום שר לפני לא קיבל, הנני מוזמן בלעדי למשתה שהיא עורכת לכבוד המלך! וזה לא מקרה חד פעמי, היא כפלה הזמנתה גם למחר אני מוזמן! למשתה בלעדי עם המלך והמלכה. להוי ידוע לכם: שהמלכה מכירה בי כאדם חכם במיוחד ובעל השפעה על המלך! אפילו יותר ממנה. וברור לי: שברצונה לבקש דבר מהמלך והזמינה אותי כדי שאני ארצה אותו למלא בקשתה. אין לכם מושג כמה היא מעריכה אותי! ברור לי: שתהיה מוכנה לעשות כל אשר אבקש ממנה...' 

'מבינים אתם איפה את הצער הגדול שיש לי! מאותו מרדכי היהודי, לא די שהוא לא משתחווה לי, הוא מתנהג אליי כאילו הייתי שקוף! – 'השקופים...' אלא, גם אם אעבור לידו בעת שהוא כפוף - מיד הוא מזדקף! כדי שלא יצא צל של חשד: שהוא משתחווה לי. וכשאני מבקש ממנו את הכבוד המגיע לי - הוא נוהג להשפיל אותי בהצגת שטר המכירה! בגללו אני לא יכול להנות מהחיים! אין לי סיפוק - אפילו מסעודת דשינה עם המלך! 

ותמהני: איך הוא מצליח להתחמק מכל הכישופים הרבים שטמנתי לו? גם התוכניות להרוג אותו בסתר! כשם שעשיתי לדניאל שלהם - עלו בתוהו. אמנם... אומנם בבעיטה אחת אני יכול לחסל אותו, אך רוצה אני להמית אותו באופן פרסומי! שידעו כולם: מה קורה למי שמעז למנוע כבוד מהמן'. 

בתנועה דרמטית החווה כלפי חגורת העור הרחבה בה הוא אזור, שם יש את שמות אוצרותיו הרבים החקוקים עליה: 'תראו! את רשימת אוצרותי - אין בעולם עשיר כמוני! אך כל זה לא מנחם אותי, בגלל היהודי הזה! תנו לי עצה: מה הדרך הטובה להיפטר ממנו?' 

רשות הדיבור ניתנה לזרש, המכשפה הגדולה מכולם שמבינה בנסתרות, ההסברים שלה נשמעו הגיוניים! קולעים אל המטרה: 'אין ספק כי מזלו של מרדכי גבוה מאוד! והמזל הזה עמד לו להינצל מכל תוכניות ההתנקשות שזממת לו, גם כישופיך לא הצליחו עליו מאחר והוא נמנה על אנשי הסנהדרין שהם בקיאים בענייני כישוף, לכן הוא יודע לנטרל את כל כישופיך. עליך להעמיד כנגדו אדם בעל מזל מרומם ממנו ורק הוא יוכל להתגבר עליו!' 

המן שואל: 'למי יש מזל מרומם יותר ממני?' 

- 'אין בעל מזל גבוה יותר מהמלך! עליך להסיתו להתנכל אליו. כאשר תקבל את האישור - כפות אותו בידיו על מרומי העמוד בהיותו תלוי כשרגליו באוויר - הוא לא יוכל לבצע כישוף, אז תוכל להורגו בכל מיתה שתבחר!' 

אה... הדברים עוררו התלהבות! בזה אחר זה ירו כל הרשעים את הגיגיהם: 'נצליף בו חיצים רבים כמטווח מטרה! נחתוך את החבלים שיצנח אל מותו, אני מציע: להבעיר מתחתיו אש ולשרוף אותו חי במרומי העמוד!' 

והמכשפה צננה את ההתלהבות של הכנופיה: 'ההיסטוריה מלמדת; שהיהודים הצליחו להנצל מכל מיני סוגי מוות! צריך לאתר מיתה ייחודית שלא נוסתה עליהם עד כה!' 

היועצים הנהנו בראשם! 'זה ממש דברי חוכמה!!' מחניפים בהתפעלות ומיד החלו לשחזר את ההיסטוריה... אחרי דיונים רבים הוברר: שרק מיתה אחת עדיין לא נוסתה על היהודים: תליה! 

המרשעת התלהבה: 'מצאנו פתרון! נשאיר אותו כפות על העמוד עד שימות. תזמין בעלי מקצוע שיכינו עמוד לתליה ועל העמוד הזה להיות מקשה אחת ללא חיבורים! עשוי עץ וגבוה בדיוק חמשים (50) אמה כדי שננתק את היהודים מ-50 שערי הקדושה שלו!' ככה אמרה בידענות. 

כלוחשת סוד הוסיפה בזהירות: 'היזהר! שאתה לא תתעסק עם העץ באופן אישי, כך שבמקרה של הסתבכות - ניתן יהיה להטיל את האשמה על אחרים!' זה לא אתה עשית... 

המן ניתר ממקומו בהתפעלות! 'יודעים אתם? פתרון זה תואם בדיוק את החלום שלי! אני ראיתי את מרדכי פורח מעל ביתי, כעת התגשם החלום!' 

- 'מנין נשיג קורת עץ כל כך ארוכה?' הקשה המן.

עיני היועצים שוטטו אל קורות הבית המחזיקות את התקרה: 'הנה! מעלינו מתוחה קורת ענק מעוררת השתאות אורכה 50 אמה ורוחבה שתים עשרה (12) אמות! מהיכן השגת אותה?' 

- 'מתיבת נח!' 

- 'מה?! איך הגעת אליה?' 

- 'בנִי פרשנדתא היה הגמון של קרדוניא, הלוא היא ארץ אררט, שם נחה תיבת נח, מירכתיה הרחבות 50 אמה פרק קורה זו והביאה אלַי לבנות עליה תקרת טרקליני המרווח!' 

- 'מדוע נטפלת על תיבת נוח?' 

- 'אגלה לכם מעט מידיעותי הרחבות!' התרברב הגאוותן: 

'לנוח היו שלושה (3) בנים ושלוש בנות - כשירד המבול ניספו שלושת בנותיו וכל אותו הדור! רק נח ובניו עם נשותיהם שהיו בתיבה – ניצלו! אופן בניית התיבה היה מחושב לפי עולמות רוחניים!! מספיק שתדעו: כי גובה התיבה היה מורכב משניים וחצי (2.5) נסרים לכל רוח! אם כן מארבע (4) רוחותיה - יש עשרה (10) נסרים כנגד עשרת שערי קדושה! מכל זה הסקתי: שלתיבה הזו יש כוחות סגוליים פלאיים השייכים לכוחות הקדושה! וכדי להכניע את הכוחות האלה תחתַי – החלטתי: שיביאו לי נסר מתיבה זו שתהווה קורה להחזקת ביתי שלי! אני המן מזרע עמלק ראש לכל הגויים ומרכבת הטומאה!' 

הנוכחים הביטו בו בעיניים פעורות!

והוא ממשיך: 'כבר לפנַי היה מי שניסה לעשות זאת, סנחריב מלך אשור, אבל הוא לא הצליח בכך, כי שני (2) בניו רצחו אותו! אני כן הצלחתי והקדושה כנועה תחתַי! ואני אנצל זאת להכניע את מרדכי שמייצג את כוחותיה של הקדושה!' 

הסקרנות של הנוכחים גברה! 'מעניין, מאיזה מין עץ זה?' האגרונום שבהם טיפס על סולם בחן את הקורה מקרוב: 'נודף ממנו ריח מסוים של גופרית!' הכריז 

וצנח מהסולם עם המסקנות: 'זה הוא זן ממיני הקוצים הנקרא: 'גופר' משום תכונתו לינוק גופרית מן האדמה וגופר זה משתייך למשפחת הארזים. עץ קוצים כה עצום - לא קיים היום! אך לפני המבול הכל היה ענק!! גם הזן הזה הגיע למימדים אדירים של עשרים וחמשה (25) מטרים גובה! ושישה (6) מטרים רוחב!' 

המן לא התמהמה! עוד באותו הלילה, בליל טו' בניסן ציווה: 'לפרק את התקרה של הבית! ולחלץ את הקורה!!' חילוץ הקורה הארוכה והכבדה לא היה דבר של מה בכך, כדי לשלוף אותם ממקום קיבועה במרומי הבית הגבוה, היה צריך מבצע לוגיסטי מורכב! הממדים הגדולים, בצירוף המשקל הכבד הצריכו ידע וניסיון רב! אבל הרשע לא חסך כל מאמץ לביצוע התוכנית השפלה. מספר פועלים טיפסו על סולמות גבוהים, ראשית פרקו את לוחות העץ הכבדות המונחות עליה כתקרת הבית וכעת ניגשו למבצע הורדה ארצה. 

בהתחשב במשקלה הרב ובאורך המיוחד נדרשה שימת לב דקדקנית ותכנון הנדסי מורכב! בעזרת שלוש מאות שבעים וחמשה (375) נוכחים הוסרה ממרומי קורת העץ הכבדה עתיקת היומין והועמדה לארץ! 

בעלי המלאכה הובהלו להגיע מיד! פח-גזר הנגר, זה השם שלו פח-גזר, כמו הסוס: שִׁיפֵר-גַז, זה פח-גזר, כן. טיפל בשכלול עמוד עץ ולהפוך אותו לעמוד תליה, באדיקות רבה חרץ בו מגרעות להשחיל רצועות עור שיקשרו את כפות מרדכי סביב העמוד. 'בעל גור' או... היה גורני'ק פה... חרש המתכת קראו לו 'בעל גור' התקין את חישוקי הברזל והווים הנדרשים לחזקת גוף התלוי באוויר, בהנאה רבה נעץ בעמוד פיסות ברזל משוננות שיחדרו לגוף התלוי ויוסיפו לו עינויים! האומנים עשו את המלאכה בחדווה לצד תשלום גבוה גם הובטחה להם: סעודה דשנה שתערך לרגלי העמוד כאשר תתנוסס גופת היהודי! 

העליצות שלטה במעון הרשעים, המן נטל את הכינור ופצח בניגון מרצחים! כשאשתו המכשפה מוסיפה אף היא את צלילי כינורה לקול נגינתם יצאו הבנים בריקוד הוללים שמחים ועולצים לקראת המתת היהודי. 

לכן אנחנו צריכים לרקוד! כן... 

ליבו של המן התרונן! חסר סבלנות חשק לראות את גופתו של מרדכי מתנוססת עליה: 'קשרוני אל העמוד! רצוני להדגים: כיצד תראה גופת מרדכי יהודי על העץ!' רצונו נעשה, עץ התליה הורם מעלה כשגופו קשור אליו 

ובפרץ צחוק מרושע קרא ממרומי העמוד: 'כעת אני יודע כיצד תראה שושן הבירה לעיני מרדכי היהודי מחר בבוקר והוא נמצא בראש המגדל בניין רב קומות מלמעלה הוא יראה את כל שושן!' יא בא בי... 

שמח וטוב לב הורד למטה ואינו מבין שבמעשה הזה הכין את התשתית לתליתו עליו בסימנא טבא! בסימנא טבא!! כן. 

ואז בלילה, אתם יודעים היה ליל הסדר! בשירה וזמרה שהפך לתוגה!! וזה אחרי אלף (1,000) שנה! לא אכלו מצות, לא שתו ארבע כוסות, היה זה היום השלישי לתענית! שגזרה אסתר. 

אבל לא רק בזה היה הלילה הזה משונה, עוד דברים מוזרים ארעו בו; אנשי מפתח יהודים וגויים נשארו ערים בלילה הזה! כל אחד מסיבה שלו; 

המן והחבורה - היו עסוקים כל הלילה בהכנת עמוד התליה הענק! 

אסתר - היתה טרודה בהכנת המשתה שנועד למחר במוצאי יום טוב. 

מרדכי - היה עסוק בהסברת ההשקפה היהודית ולא הרבה הבינו: מדוע הוא מכעיס את הצורר?! 

אמהות של התינוקות שהיו שבויים בקולר - נדדו משינה מעיניהם הבוכיות! עומדות לפני בית המעצר מצויידות מזון ומים. וביקשו והתחננו: שהבנים יאכלו וישתו לפני מותם! 

והגיבורים הקטנים אמרו: 'עדיף שנמות מתוך הצום!' פרץ הבכי היה עצום! קולות תפילה תחנונים וזעקה מחרידים את האוויר. 

שאר היהודים - זעקו כל הלילה! שופכים מר ליבם לפני הבורא מתחננים! מאוכזבים מאסתר בבית המלך שתלו בה תקווה: 'שתושיעם! במקום זה היא מזמינה את הצורר למשתה?! אין לנו לבטוח אלא בשם לבד!' כך הגיעו למסקנה נכונה שרצתה אסתר שהגיעו. 

שוועתם עלתה למעלה: "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכא, ד) לפיכך, גם המלך אחשוורוש לא יכל לישון באותו הלילה! מחשבות ביעותים הלמו בראשו: 'האם אסתר והמן זוממים להתנקש בי? מדוע הזמינה אותו שוב ושוב?' מנסה לסלק את המחשבות הטורדניות ולישון מעט! אבל לשווא! השינה הסתלקה ממנו. אחרי כמה ניסיונות נפֵל נחרד! 'מעולם לא היו לי נדודי שינה כאלה! המסקנה: כנראה הכניסו לי רעל בתוך הסעודה!'

סגל הטבחים והמשקים נקראו בדחיפות לחקירה! המלך כועס! טוען: 'שהרעלתם לו את המאכלים!' 

איך יתכן לומר כן?! הרי לסעודה הזאת הסבו גם המן והמלכה! תבדקו אם גם הם לקו באותם סימפטומים? 

החוקרים חזרו אל המלך ללא ממצאים חריגים; המן ואסתר אמנם נשארו ערים בלילה, אבל הם חשים בטוב! 

'אז מה קורה עמי הלילה?' שאל את עצמם מבוהל! 

המלאך מיכאל נשלח להוסיף לו בהלה על בהלתו! המלך אימץ את העיניים ממולו באפילות החדר החשוך והוא רואה: דמות מסתורית מלחשת סוד! מטה אוזנו: 'המן זומם לרצוח אותך! ולקחת את מלכותך!!' וואו (קופץ!) 

'אכן דברי אמת!' נרעד המלך 

והדמות המשיכה: 'בבוקר השכם הוא יגיע ותהיה לו בקשה אחת (1): להרוג את מי שהטיב לך! את זה שהציל אותך ממוות!! אתה יכול לבחון את כוונותיו כלפיך, תשאל אותו: 'מה יעשה לאיש שהמלך רוצה לכבדו?' תראה: שהמחשבה שלו תהיה - שזה מכוון אליו! ותראה שהוא יבקש: את בגדי המלך! והוא יבקש את סוס ההכתרה ואפילו כתר!! לא פחות!' 

וואו... המלך נע על המיטה שטוף זעה קרה! 

הדמות המסתורית העלתה חששות כבדים!! ראשו כאב מהמאמץ להבין את המתרחש: 'מדוע אם ככה איש ממקורבי לא מגלה לי את הנעשה? וכי יד המלך תקצר לתגמולו?!' 

רעיון הבזיק במוחו! 'אולי יש להם ניסיון בכך! יתכן שכבר היה מי שהציל את חיי ולא תוגמל!' 

המסקנות היו מיידיות: 'שִמְשַי!' סופר המלך נזעק להגיע: 'תקריא לי מהיומן המלכותי תקציר מאורעות התקופה!' 

והוא החל בהקראה... לפתע! נעצר...! העיניים ריצדו בשורות המספרות על שירותו של מרדכי למלך שחשף מזימת רצח והצלת חיי המלך! שמשי אחוז תימהון! אינו מבין? איך חזרו האותיות למקומן?! לאחר שהוא מחק את כל הסיפור! הוא דפדף הלאה במורת רוח – 'את זה אני לא אקריא למלך!' אך הדפים חזרו וגולגלו ביד נסתרת! ונפתחים שוב ושוב באותו סיפור של הצלת המלך על ידי מרדכי!! איפה שהוא לא זז - חוזר הדף. 

שמשי התפלא: 'אף על פי כן אני לא אקריא לו!' אך הקול בקע מאי שם: 'והדברים נקראו מאליהם!' ("וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" אסתר ו, א) 

נדהם! מביט במגילה שבידו - המילים נקראו אחת לאחת!! הוא ציפה שהקריין האלמוני יקרא את הסיפור כמו שהוא כתב: 'בגתן או תרש' ולפחות יאשימו את מרדכי: בגרימת הריגת איש חף מפשע! לתמהונו לא היה קץ! אותיות הקלף זזו אילך ואילך והמילה: 'או' נחלקה לשניים; האות אל'ף נצמדה למילה: 'בגתן' והאות וא'ו התחברה ל: 'תרש' והמילים נקראו: "בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ" (שם פסוק ב) ולא 'בגתן או תרש' מהקריינות הזו עלה: כי מרדכי מסר דברים מדוייקים! שני שומרי הסף ניסו להרעיל את המלך! והוא חשף את זממם והציל את חיי המלך!! איש לא נהרג חינם. 

המלך השתומם! 'האם תוגמל היהודי על כך? האם הוהודר שמו בכבוד? האם הוא קיבל פרס?' 

נערי המלך שסבלו רבות מהנהגה השחצנית של המן - מצאו הזדמנות לנקום את נקמתם מהגאוותן שסנט בהם תדיר ואמרו: 'לא! מרדכי לא קיבל שום תגמול על הצלת חיי המלך!' בתקווה לראות את המן חורק את שיניו - כשיראה את טובתו של מרדכי! 

- 'עתה מתחוור לי: מדוע איש אינו טורח לעדכנני במזימות שונאי! עלַי לתקן את הרושם הזה! מוטל עלַי להיטיב עם מרדכי!! ומעתה ידעו כולם: שמשתלם להיטיב עם המלך!' 

משום מה, כאשר נזכר במרדכי - נרגעה רוחו! והשלווה חזרה אליו והצליח לישון מעט. אך השינה לא ארכה ועם עלות השחר הוא התעורר שו,ב חלום ביעותים! סייט אותו, בחלומו הוא רואה את המן מתקרב עם חרב שלופה ותוקע אותה בליבו! עונד את הכתר לראשו ורץ להרוג את אסתר..! הוא התעורר: 'מה פשר החלום הזה?' 

קול רעש בחוץ טרד את שארית התקווה לשינה: 'מי מעז להפריע מנוחתי? בעוד טרם הנץ החמה! האם אחד משרי הצבא נמצא כאן בחצר?' 

'אכן אדוני המלך! גדול השרים המן נמצא כבר בחצר!' 

פני המלך התכרכמו! עננה קלה עלתה עליהם, המצח התקמט בדאגה: 'מדוע אינו נכנס? הרי קיבל רישיון כניסה לכל עת! אין זאת אלא שהוא מחכה לשעת כושר להתנפל עלַי! דברי הדמות המסתורית – נכונים! אני אפעל בהתאם להנחיותיה'.

המה נכנס בצעדי אוֹן לא חושד במאומה בטוח! כי תוך שעה קלה יהיה לו אישור נכסף: 'לחסל את מרדכי היהודי' הפה שלו נוטף חנופה בכבוד המלך... אבל אחשורוש לוטש עיניים חשדניות! אל הידיים שלו - שלא ישלוף איזה פגיון שהוא ראה בחלום... 

אחשוורוש פונה להמן ואומר לו: 'תמיד הערכתי אותך כאיש חכם ונבון עם עצות קולעות! אמור נא לי, מה הינך מציע לעשות טוב לאדם שהמלך רוצה ביקרו?' 

המן נרגש לשמע הדברים! המוח המרושע מיד חישב: 'למי מכוונים הדברים? אין ספק שהמלך מתכוון אלַי! אם היה חושב על אדם אחר חוץ ממני - הייתי כבר יודע זאת! לכן ברר את מילותיו בקפידה...'; 

- 'עצם זה שאתה המלך חפץ ביקרו - זה הוא הגמול הגדול ביותר שיכול להיות! צריך להכריז על כך בפרהסיה ברחובות העיר - כדי שידעו זאת כולם!' 

והוא חותר לקבל רישיון הוצאה להורג לכל אשר יחפוץ! החוקה הפרסית הקנתה זאת למי שיזכה ללבוש את הלבוש המלכותי וירכב על הסוס של המלך! 

לכן המשיך במתווה הערמומי: 'עצתי, להלבישו בלבוש שלבש המלך ביום הכתרתו! להרכיבו על הסוס המלכותי שרכב עליו המלך באותו יום...' 

וכאן הגיע המן לשלב המסוכן בדבריו! כי מאוד חשק שיונח עליו הכתר המלכותי!! אם משאלתו תתגשם - זאת תהיה תחילת הדרך לתפיסת המלכות! אבל אוי לא אם זה יתפרש כחתירה נגד המלך!!! לכן בערמומיות אופיינית הוא נוקט במילים בעלי משמעות כפולה; 

"וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ" (אסתר ו, ח) - המילים יכולות להתפרש: הצעה להניח את הכתר על ראשו, או להניחו על ראש הסוס המלכותי שהוזכר, שהיה נהוג גם כן לעטר אותו בכתר מלכות. 

המלך נותר חשדן! – 'הוא מתכוון שהכתר יונח על ראשו - לבצע הפיכה להשתלט על הממלכה! ממש כמו שהזהירה אותי הדמות ההיא!' 

המן ניצב הכן, דרוך בהבעותיו, לראות אם הדבר מצא חן בעיני המלך. לכן המשיך ללא הזכרת הכתר: 'אנשים חשובי מעלה ילבישו את גלימת הארגמן! וירכיבו אותו על הסוס, שרים ונכבדים רבים ילכו לפניו ויכריזו בכל רחבות העיר: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (שם פסוק ט).

הכרוז המלכותי יודיע בחוצות העיר: 'כל אשר לא ישתחווה לאהובו של המלך - יוצא להורג! וביתו יוחרם לטובתו של הנכבד!!' 

בקידה חנפנית סיים את דבריו ממתין בקוצר רוח לאמירתו של המלך; 

- 'אכן כך נאה וכך יאה לך ידידי!' 

המלך נעץ בו מבט חודר! אוזני המן צללו לשמע תגובתו שנאמרה בהדגשה רבת משמעות!! 'יש רק אדם אחד שאני חָפֵץ בִּיקָרוֹ - זה הוא מרדכי!' 

וואי וואי וואי... המן הבית מבועת! 

והמלך המשיך בציניות מקפיאה: 'צדקת! צריך להטיל תפקיד ההלבשה והכרזה על שר נכבד! אין נכבד ממך בממלכה שלי!!' 

- 'אני?!' נזעק המן ההמום: 'אתה מתכוון שאני אהיה המלביש והכורז?!' 

- 'הבנת מצויין! הזדרז ועשה כן למרדכי את כל הכבוד והגדולה כמו שדיברת במו פיך! גם את הכתר שהזכרת - תניח על ראשו!' 

המן מזועזע! לא קולט את הדבר, מוחו מסרב להאמין: שככה המלך מדבר איתו על מרדכי?! 

- 'לאיזה מרדכי אתה מתכוון?' 

- 'היהודי!' 

- 'איזה יהודי? יש הרבה יהודים שקוראים להם 'מרדכי'' 

- "הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ו, י) 

לבו של המן נופל! 'מה? למרדכי הזה לתת כל כך כבוד?! די! תן לו עיר במתנה!! זה כבר יותר מדי גדולה בשבילו!' 

- 'נכון אמרת! גם זה תדאג, תן לו גם עיר במתנה!' 

המן לא יכל לסבול את המחשבה: שמרדכי יזכה לכל הכבוד הזה?! לכן הוא הציע: סדרת מתנות שינתנו למרדכי במקום הכבוד המוזכר! 

אחשורוש הסכים: 'כל המתנות שאתה מציע - תן לו! אבל, תוספת!! לא במקום...' 

הגאוותן חש: שעולמו חרב עליו! 'אנא! הרוג אותי ואל תעשה לי את ההשפלה הזאת!!' התחנן. 

המלך נותר קשוח ונחרץ: 'עשה בדיוק כפי שאמרתי! והדבר יתבצע עוד הבוקר!! והכל במו ידיך!!! ללא עזרת משרתים או עבדים...' 

מבטו נח על השליש העומד לצידו: 'חרבונא! קח עמך אנשים, תיצמדו להמן הזה! להמן הזה... להמן הזה - ותשגיחו עליו: שיעשה בדיוק מה שאמרתי!' 

אין לו ברירה להמן! אין לו פנאי אפילו להתייעץ עם אשתו וידידיו... חייב הוא להספיק הכל באותו יום! ואחרי כן להתכונן ועוד להגיע בזמן למשתה של אסתר... מלווה בחרבונא ושאר סוכני המלך הפוקחים עליו עין! רץ המן אל ארשטורזינא, הגזבר האחראי על מחסני המלך... 

תזכרו אותו: רישטורזינא. 

בשפיפות קומה וברכיים נוקשות הציג בפניו את האישורים לקבל את בגדי המלך ביום ההכתרה! פריטי הלבוש משובצי היהלומים המאוחסנים במלתחות שמורים להפליא! נמסרו לו אחד-אחד כשהוא חותם על קבלת כל פריט. הוא מתחייב: להחזיר אותו תקין ושלם! משמה הוא מיהר לאתר האורוות המלכותי, אחרי שהציג את האישורים הוכנס לעולם יפייפה בעל קירות שיש משובצי יהלומים ועיטורי זהב 'שיפר גז' הסוס הצחור! עליו רכב המלך ביום הכתרתו ניצב שם במלאו הדרו, למרות גילו המתקדם הפגין הסוס עוז עלומים! גבוה, אצילי, ענוד רביד זהב בחזהו משדר מלכותיות כמודע כאילו לכתר המלכות המוצמד לראשו בכל עת יציאתו עם המלך! 

למראה הכבוד הרב שקיבל הסוס, הבין המן את אשר עליו לעשות; הוא כרע מלא קומתו ארצה! משתחווה בהכנעה לפני הסוס של המלך...!! 

כעת נותר לו לקבל את הכתר – וואו! הדבר הזה הסב לו עינויי נפש אדירים!! הוא הולך לכבד את השונא הגדול בכבוד שלא קיבל איש בממלכה מלבד המלך עצמו!! ומי עשה זאת? הוא בעצמו! 

אחרי אימות המסמכים וחתימות רבות קיבל באחריותו את הכתר ששוויו ויופיו לא ניתנים לתיאור! עתה אחרי שאסף את כל הפריטים עליו לנושאם אל שער המלך שם נמצא מרדכי. 

הכבודה הרבה! בעלת משקל לא מבוטל - נארזה בשימת לב דקדקנית! ועומסה ישירות על כתפיו!! זה לא מן הכבוד להטיל על סוס ההכתרה לשאת משאות... יש חמור! בשביל מה לשים על הסוס?! מתנשף ומתנשם הגיע לחצר שער המלך, היה זה בוקר של יום טוב ראשון! 

מרדכי עמד שמה מעוטף בטלית, מרוכז בשיעור שמוסר שם לפני התלמידי חכמים ומדגים להם את אופן 'קמיצת העומר' הן מחר יום טז' בניסן זמן הקרבת העומר וצריך ללמוד את ההלכות וזה יעמוד במקום הקורבן: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג) 

המן נכנס זעוף פנים לחצר! פורק מעליו את המשא הכבד!! אחוז באפסר 'שיפר גז' ופוסע אל מתחם השער. 

תלמיד חד קלט את הרשע מהלך ובא! בזריזות התייצב ליד מרדכי: 'אנא רבי! תמלט על נפשך! הצורר מגיע, השמועות אומרות: שכבר בהשכמת הבוקר הוא התייצב לפני המלך במטרה: לתלות אותך! אנא רבי! תמלט נא!' ככה התחנן. 

מרדכי שקלט: המן מחזיק בידו אפסר סוס ואינו רוכב עליו הסיק: כי השמועה נכונה! נראה שזה סוס הנידונים למוות... 'המן בא לקחת אותו לגרדום!'

הדאגה הראשונה היתה: להציל את הקהל של התלמידים! 

- 'ראו בני! הרשע בא לקחת את נפשו, המלטו מפניו! שמא יפגע גם בכם' 

- 'רבי! לא נעזוב אותך בחיים או במוות'. 

למרות הסכנה המוחשית לא איבד מרדכי שלוות רוחו ובהתעלמות מוחלטת באכזר העומד מולו - התעטף בטלית וקם להתפלל! הצורר יצטרך להמתין... 

המחשבות מריצות אותו קדימה: 'איך התהפך המצב? אני הייתי אמור לרכב על הסוס! והיהודי הזה על עמוד תליה... והסכמתי לשלם עשרת אלפים (10,000) כיכר כסף עבור כך! זו מסירות עצומה מבחינתי!! מסירות עבור עניין כלשהו - אמורה להצליח! אין זאת אלא שהתקיימה ברכת אביו יצחק: 'בזמן שהקול קול יעקב - אין ידי עשו שולטות בו!'

לפיכך, הסתקרן לדעת: מה טיב השיעור שהוא לימד? שבזכותו! בזכותו נדחתה מסירות נפש של בעל עשרת אלפים כיכר כסף! 

ואז הוא שואל את התלמידים: 'על מה נסוב השיעור?' 

- 'על קורבן העומר' 

- 'ממה זה עשוי; מכסף או מזהב?' 

- 'קמח שעורים בלבד!' 

הוא נדהם! 'שווי של קמח שעורים - מול עשרת אלפים כיכר כסף?! איך זה מכריע את זה?' 

אמרו לו: 'לא, זה רק כמה מעות!' 

עכשיו התחוור לרשע: למה כוחות הטומאה והכישוף שהוא ואשתו היטיבו לשלוט בהם לא עמדו לו? – 'קומץ המנחה שלכם התגבר על עשרת אלפים כיכר כסף שלי!' 

- 'כסף שלך?!' פנה אליו מרדכי שסיים את התפילה: 'כסף שלך?! הרי אתה עבד שלי! 'מה שקנה עבד קנה רבו!' זה הכסף שלי לא שלך'. 

- 'שלום לך מרדכי היהודי!' התחנף הצורר 

- "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים" (ישעיה מח, כב) מגיב מרדכי. 

- 'המלך רוצה אותך!' אמר הרשע ביבושת. אינו מבהיר סיבת הקריאה, מקמץ בהרחבת הבשורה טובה: 'הבאתי לך בגדים, תלבש אותם ותרכב על הסוס ונלך אליו...' 

- 'אתה מתכוון ללעוג לי?! שמעתי שביקשת מהמלך: 'לתלות אותי!' מסתבר שהוא הסכים לכך - אחרי שנתת לו שוחד עשרת אלפים כיכר כסף! אז תמתין מעט, קודם אני אפרד מהמכרים שלי...' 

- 'לא! אני נשבע לך!! אני לא לועג, המלך ביקש: 'שתלבש את בגדי מלכותו!' הנה הם לפניך. מזרז את מרדכי. הזמן של המן דחוק! הוא צריך להספיק לבצע את צו המלך ועוד אחרי כן להגיע למשתה המלכה... לכן הוא חייב להגיע נינוח! אחרי שהוא יתרחץ ויהיה מבוסם... 

אבל מרדכי לא מזדרז! ההשקפה מוסרית - קודמת לכל: 'לעולם תהא אימת מלכות עליך!' לימדו אותנו חכמים זכרונם לברכה (הקהל: אהבה ויראה!) הוא משלח בהמן מבט תמה: 

- 'תגיד לי! עולה על דעתך שאני אלבש בגדי המלך בלי להתרחץ קודם?! הרי זה זלזול בכבוד המלכות!' מלמד אותו מרדכי פרק - בהלכות דרך ארץ. 

המן הבין את המוטל עליו, אך מתבייש להכניס את מרדכי למרחץ הארמון לעיני נכבדי החצר! לכן הוא מחפש בית מרחץ אחר – 

עד מהרה שבים ומודיעים לו: 'כל המרחצאות סגורים היום!' 

גביני עיניו מתקבצות בתמיה ומזדרזים להסביר לו: 'יצא צו פתאומי מארמון המלכה: שמורה לסגור את כל בתי המרחץ!' 

- 'אתרו מיד את בעלי המרחץ!' דורש הרשע 

- 'הם אינם בבית! לא יודעים לאן נעלמו...' 

- 'תזעיקו לכאן את בנַי! הם ידאגו לרחוץ את מרדכי...!' 

חזרו השליחים בפנים מכורכמות: 'בניך לא יכולים לבוא!' 

- 'מכל בנַי המרובים אף אחד (1) לא יכול לבוא?!' התפלץ הצורר 

- 'לא!' 

- 'מדוע לא?' 

- 'אחד חולה, אחד קיבל שיתוק, השלישי שוכב עם חום, הרביעי...' 

- 'אין ברירה!' גונח הרשע: 'עם כל הבושה בדבר אני אכניס אותו למרחץ של הארמון! אני אאלץ לחמם את המים ואני ארחץ אותו בכבודי ובעצמי!' 

- 'מה? שכחת שהיית בלן?! זה... זה! זה המקצוע שלך! מה אתה מתבייש? זה מקצוע "מכובד"... 

מרדכי לא מתרגש! 'אני אמתין עד שתהיה מוכן, בינתיים אני אלמד!'

זמן רב מתבזבז! המן לחוץ מקוצר הזמן... רץ למרחץ של הארמון, מדליק את התנור, שופת בעצמו את דוד המים: 'הכל מוכן! עלַי להזמין את מרדכי. אך, אוי לו! אם יביאנו בעצמי כדרך העבדים המוליכים את אדוניהם אל המרחץ... מוטב שאשלח שליח להביאו!' 

הלה התייצב לפני מרדכי: 'המשנה למלך מבקש: 'שתיכנס למרחץ!' 

מרדכי הבין מה חושב הרשע, מכה ברגלו בנעלי השליח ורומז לו: כי על העבד להתייצב לפני האדון להתיר לו את הנעליים! 

- 'מדוע הוא שלח אותך? הרי הוא עבד שלי! הוא צריך לבוא בעצמו אלי, לשאת אחרי את כלי המרחץ כדרך העבדים!'

אין לו ברירה להמן! בחירוק שיניים הוא מתייצב לפני מרדכי, נושא את הכלים אחריו, מכניס אותו למרחץ, רוחץ אותו, מגרד אותו! וסך אותו עם שמן. 

- 'כעת אעטר את ראשך בכתר המלוכה!' 

מרדכי תמה שוב: 'איך עולה על דעתך להניח כתר המלך על ראש מגודל שיער?! אתה צריך קודם לספר אותי! 'דרך ארץ'... 

גם המספרות היו סגורות! המן רץ לבית להביא מספריים - כי הוא מתבייש לבקש מאנשי מקום - שלא יתפרסם הדבר! 

בעודו גוזז את השיער נעקרה אנחה מחזהו! 

- 'מדוע אתה נאנח?' 

- 'אינך מבין זאת לבד?! המצב שלו נורא ואיום! גדול השרים, האדם שכולם משתחווים לו - הפך להיות; בלן וספר...!!!' 

- 'מה בכך? מזהה אני את כלי עבודתך! הרי קיבלת אותם בירושה מאביך בלן, ספר של כפר קרינוס, גם אתה עצמך היית ספר של כפר קרצוּם עשרים ושתים (22) שנה! והיית מקיז הדם של העיר הנדקה שבהודו עשרים ואחד (21) שנה! בתפקיד 'ראש השרים' - אתה רק שבעים (70) יום! חזרת רק למעמדך הטבעי!' 

המן התקומם: 'אף על פי כן! לא הייתי במקצוע שפל כזה כמו עתה...!' 

בשפתיים חשוקות הסיר את כיסוי מלתחת הבגדים ההדור מבעד קפליה נחשפה אדרת ארגמן מרהיבה! 

- 'הבה! אלבישך את בגדי המלכות! עלי לדקדק שכל פריט של יהלום - יהלום אותך במדויק! אוי לו אם יהיה אחד מפריטי הלבוש לא יעמוד עליך כראוי...!' 

אחרי שאימת שהכל בדקדקנות, ניגש בברכיים כושלות לארגז הזהב המיוהלם שניצב על שידת השירות בעיניים דומעות! פותח את המנעולים הרבים - הכתר המלכותי הרובץ בהדרת מלכות מתנצנץ בגווני פסטל מרהיבים! מפזזים ברון מבעד לקרני השמש המשתקפות בין היהלומים הרבים ומפעים את העין! בלב גדוש בקנאה נטל בזהירות והניחו על ראשו של מרדכי!! 

- 'אוי לו שבמו ידי אני ממליך את אויבי המר!' 

אחרי שהדק לגב הסוס את מושב האוכף משובץ היהלומים - הזמין את מרדכי: 'עלה נא על שיפר גז ואקחך!' 

מרדכי לא נחפז! 

- 'אתה סבור שאני יכול לקפוץ על גב סוס כזה גבוה? כשאני שרוי היום השני בתענית?!' 

להזכירכם: הוא היה בן מאה ועשרים (120) באותה שעה! בן 120 הוא היה. 

המן הבין את הנדרש, בפנים זעופות התכופף למרגלות הסוס הענק! מאותת למרדכי לטפס עליו. הצדיק הניח עליו את רגלו האחת ובשנייה בעט בו! בעיטה כזאת עזה - עד שהמן בפיו ליחך את הקרקע!! 

רוצח הילדים התקומם! ודרש: שינהגו בו בעדינות! – 'מדוע אתה עושה לי כזאת?' 

- 'כשם שבעטתי בך למטה - כך יבעטו בך למעלה! סימנא מילתא. על רשעים כמוך התברכנו: "וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג, כט). 

טוב, סוף-סוף הכל מוכן! התהלוכה המרשימה יוצאת לדרך... המן צועד בראש וזועק בגרון ניחר: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"!!! אחריו בקלילות שיפר גז האביר נושא עליו בגאון את צדיק הדור! לבוש בגדי פאר עטור בכתר המלך! 

משרתים לבושי שרד הולכים לצידיו אוחזים אבוקות אש! כולם מאשרים את הדברים וחוזרים במקהלה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"

שורות ארוכות של יהודי שושן הצטרפו לתהלוכה! תרועות שמחה פורצות מגרונם!! מפרשים ברורות לאיזה מלך הכוונה: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ (כבוד הרב שליט"א מרים ידיו כלפי מעלה אל השי"ת) חָפֵץ בִּיקָרוֹ" 

אזרחי שושן יוצאים ברבבות אל הרחובות לחזות בתהלוכת הכבוד הנעשית לצדיק! עשרים ושבעה אלף (27,000) בחורים מתבלטים בבגדי הדר! מתרוצצים בין ההמונים, בידיהם כוסות וגביעי זהב מוזגים להמונים משקה מרענן! ובתוך כך מריעים גם הם: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" 

המן צועד בראש מורכן! פניו מכוסות ככל האפשר - לבל יזהו אותו מכיריו. ברצון היה מעדיף ללוט את פניו במסכה! לולא חזקה עליו מצוות המלך: לתת פומבי שהוא מוליך את מרדכי! והוא המשנה למלך בכבודו ובעצמו עושה זאת!! אי אפשר לשנות מהציוו כי מלוא נימה! - כי חרבונא והבלשים עוקבים אחר כל צעדיו! והמלך יקבל דיווח מפורט על כל הנעשה. 

המן, שבלילה האחרון לא ישן! היה צרוד וגרונו ניחר, אבל חזקה עליו פקודת המלך, אוחז ברסן שיפר גז האביר, מתהלך ברחובות העיר ככרוז עירוני זול! וזועק במלוא גרונו בשפה הארמית, השפה המדוברת בפי כל: 'כדין יתעביד לגברא דמלכא צבי ביקרותיה' - "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ"

הכרזתו - שלפה אנשים מהבתים! כולם סקרנים לראות בקלונו ולהביט בכבוד מרדכי!! הכבוד - היה עצום! כל בני העיר קדים ומשתחווים למרדכי - ביראת רוממות! זה ש: "לֹא קָם וְלֹא זָע" (אסתר ה, ט) זה שלא התכופף בפני הרשע - הרשע התכופף לו בסוף! וכולם משתחווים לצדיק!! 

אבל הצדיק, לא שת ליבו לכל זאת, היה מעדיף לשקוע באמירת מזמורי תודה למלך מלכי המלכים! 

אסתר השקיפה מחרכי תריסי הארמון ופצחה בשירי שבחה והלל לבורא עולם! שהחליף את שקו ואפרו של מרדכי - לבגדי מלכות ועטרת זהב! 

מרדכי ניוות את הסוס אל הרחוב בו שכן הארמון הפרטי של המן - לא היתה להמן ברירה! אלא לצעוק גם שם בקולו ניחר ולהזמין את התושבים להתפעל מכבוד האיש הרכוב... 

בני משפחתו יצאו להתבונן במאורע! איש מהם לא ידע מהמהפך הדרמטי שהתחולל הבוקר, רק זאת ידעו: שאבא שלהם הלך לבקש: 'לתלות את מרדכי!' 

ברור היה להם: שהמחזה הנגלה לעיניהם - זה תחילת מילוי בקשתו... זאת אומרת הם בטוחים עכשיו: שמי שנמצא למעלה - זה אבא שלהם! 

הבת שלו הביטה במחזה המשעשע בזחיחות דעת של מבינה... שמבינה בהכל! וברור לה: שאבא שלה רכוב על הסוס המלכותי והאומלל חפוי הראש זה מרדכי... מצוידת בעביט מלא צואה ומי רגליים! הזדרזה לטפס לגג הבית משם תוכל לצלוף היטב... דרוכה עמדה שם, לא להפסיד את הרגע, הפמליה מתקרבת, החושים נדרכים, עוד רגע יגיע לטווח היד, ואז... בצליפה מכוונת השליכה את המדמנה על ראשו של המוביל! הדיוק היה מושלם!! מיתר מי השופכן פגע באיש היעד! והספיג אותו היטב במטר באשה ששטף בזרם עז את ראשו ורובו, מטנף כהוגן את בגדיו המהודרים! 

האומלל, שעד כה הרכין את ראשו כלפי מטה, נשא עיניו למעלה, מנסה להבין: מי מלאו ליבו לעולל לו בזיון מגג ביתו?! עיניו האדומות מכעס ועלבון - נפגשו בעיני ביתו! הצוהלת בחדוה במרומי קרת! חוגגת את הפגיעה המדויקת... למראה פניו – נשנה! קולות צהלת נדמו ותחת זאת נתקפה בבעתה!! בתוך צווחה חדה - איבדה העמלקית את אחיזתה בשפת הגג וצנחה ארצה! 

אז גם גדולים על הפנים וגם הבת שלו נפלה ומתה וגם הוא סוחב את מרדכי - איזה חגיגה! ממש פורים!! 'אפריילך פורים!' איי איי אי... 

מסע ההדרה המפתיע הסתיים. 

מרדכי מיהר! לפשט את בגדי המלכות המפוארים. חזר לשק והתיישב על האפר!! למרות הכבוד שהעניק לו המלך - לא זחה דעתו! הגיגיו והיו נתונים לשלום אחיו היהודים, גזרת ההשמדה - עדיין ריחפה ראשם! ולא נתנה לו מנוע. לצד ההודאה לשם על חסדו, המשיך בתענית ובזעקת תפילות לבטול רוע הגזרה! 

המן גם הוא חזר לביתו, ממורמר על השפלתו! אפילו מלשכות האוצרות נזרק!! כשבא להחזיר את הציוד היקר - ביקשו ממנו: לעמוד בחוץ! יא מסריח! תעמוד בחוץ!! איף... איף... בתגובה למחאה - הוא נדחף החוצה! הבגדים המטונפים לא מאפשרים להיכנס למתחם הארמון. 

בניגוד גמור למנהגו שהיה מתבלט בכל מקום, עטה על ראשו רדיד עבה, קיבל 'כיסוי ראש' כדי לכסות את פניו! אבילות ביתו סיפקה לו עילה טובה לעשות זאת! כאילו הוא מתאבל... אך כוונתו היתה: להסתיר עצמו מהבריות! מהבושה הרבה שספג אותו יום. התסכול היה עצום! מלבד שהוא אולץ להיות סייס של מרדכי, הוא גם שרת אותו כבלן!! כספר, וככרוז בראש חוצות. הבגדים הדיפו ריח צחנה מבאיש! גרודים בלתי פוסקים בישרו לו: כי כבר צרעת ממארת פושטת בגופו! 

ליבו לא היה נתון לכך, אפילו המיתה הטראגית של בתו לא העסיקה אותו... בראש מעייניו עמדה הגאווה הפצועה! וזו דרבנה אותו לרוץ בחופזה הביתה... הבריות נדו בראשם! תמהים על האיש הגאה, שהיה מהלך תמיד ביוהרא שחצנית עקב בצד גודל... איך הוא מתרוצץ בעיר כאדם המוני!

הצורר נכנס הביתה כאחוז סערה! אשתו וחבר יועציו כבר המתינו שם מצפים להבין: מה קרה? מה עלה עם העצה 'לתלות את מרדכי'?! 

עיניו יראו אש זיקים! ואשתו ויועצו שאכזבו אותו קשות! בגללם הוא השכים אל המלך, ובתור מבקר ראשון - הוא ספג את העלבונות! עדיף היה שמישהו אחר היה מקדים, והיה שואל אותו את השאלות... לפיכך, בהפגנתיות מכוונת, התעלם מהם ופנה לחכמים שהתקבצו שם! 

במר ליבו, סיפר על שרשרת התקלות המפתיעות! – 'לא די שהמלך לא כיבד אותו, אלא הטיל עליו מלאכות בזויות; ספר! ובלן וכורז...' כדרכו, עורך את דבריו, מציג אותם בנאום מסודר היטב! 

בראשית דבריו צריך: איך להציל את כבודו? לכן הוא פותח בהסברים: 'בעצם לא השתנה דבר מהותי! המלך רק רצה להעניק כבוד לאיש שהציל את חייו... ואני במקרה! הזדמנתי שם ואז הוא הטיל עלַי את התפקיד. אך כעת אחרי שקיבל היהודי את שכרו - הוא יכול למות! עדיין לא הגשתי את הבקשה למלך בנידון... בריא לי: שברגע שאוציא מפי משאלה כלשהי - המלך ימהר לבצע!' 

אנשי החבורה לא היו שותפים לאופטימיות הזו, מבעוד מועד הם כבר זיהו כי המפלה קרובה! לכן העדיפו להתרחק ממנו... כדרך רשעים שמפנים עורף! במקום לנחם אותו - זרו לו מלח על הפצעים: 'אין מקרה אצל היהודים! סברנו שהוא נקרא: 'יהודי' משום שהוא התגייר ונספח אל היהודים, אך אִם הוא מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים ממש - לֹא תוּכַל לוֹ (אסתר ו, יג) בפרט אם הוא משבט יהודה או מבני רחל, תחילת נפילתך מלמדת גם על סופך! עכשיו נפלת נפילה קטנה, בהמשך צפוייה לך נפילה גדולה! כי כשהיהודים עולים - הם עולים עד לכוכבים!! 

לכן, העצה: נתוץ מהר את העמוד! תרוץ תתפייס עם מרדכי בטרם יבולע לך!' 

כיאה לאיש מגזע עם הרע, השולל 'השגחה עליונה' ומאמין במקריות - המן היה כעוס ונרגז! הוא ציפה לניחומים ולא לתחזיות קודרות... 

- 'לעולם לא אעשה זאת! כל מה שארע - היה מקרה! ורק מקרה!! מחר אתלה את מרדכי על העץ שהכנתי...' 

כמו שאמר ברק הקטן: 'זה רק סקר! זה רק סקר...' 

ובסוף זרקו אותו! ועד עכשיו מנסה להמריד את המדינה נגד ביבי... 

באותה שעה סובבו לו מהשמים עוד מקרה - שהתברר מאוחר יותר: גורלי מאוד לחייו! 

אחרי הדלת עמד חרבונא מצוטט לדבריו ושומע בבירור את התוכניות: 'לתלות את מרדכי על העמוד בחצר!' ממש כמו שדובר בלילה הקודם במעמד של חרבונא עצמו! והמן המשיך בהרצאת הדברים... 

אך הדפיקות העזות שנשמעו הולמות בדלת - עצרו בעדו! סריסי המלך ובראשם חרבונא נכנסו ברעש גדול מטילים אימה ובהלה! ואחריהם נגררים עשרת (10) בני המן! הללו נשלפו בחופזה מלשכות שלטונם בפקודת המלכה - בטרם יספיקו לתחבל תחבולות רשע ולבצע הפיכה ולהסגיר את מחוזות שלטונם לידי האויב...! 

חרבונא וכנופייתו התייצבו בפני המן בקול רועם בו והטיחו בו: 'מדוע לא התייצבת בזמן למשתה?! המלך כועס על זאת!' 

- 'אוי! מרוב צערו שכחתי מההזמנה...! תנו לי מספר דקות להתרחץ ולהתלבש ומיד אני בא!' 

אם חשב המן לנצל את ההפוגה לבריחה חפוזה! כמו שיעצו לו החכמים... הרי למשמע תגובתם - נכזבה תוחלתו! 

- 'חוצפה! המלך צריך להמתין לך?! המלכה דורשת: שתגיע מיד! קום, בו עמנו!!' פקדו. 

המן רועד! גופו מדיח צחנה!! הבגדים נראים בכיעור, זה לא יעשה רושם טוב על המלך! גם ככה הוא כועס על האיחור... מיד עם הגיעו הוכנס אל המשתה, כשהוא מעמיד פני שמח ועליז... היטב ידע: שפנים זועפות - יחשדוהו כחורש מזימות! 

המלכה שמחה על ההתייצבות בטרם הספיק לידע את בניו במתרחש, כי הם אנשי מפתח ויכולים את הכל לשבש! 

המלך כבר ישב שם מסוקרן: 'מה בקשת אסתר? ומה רצתה בהפקת שתי סעודות?' בעיתוי הראשון הוא פונה אליה, מבקש: 'תציגי! מה רצונך? אני מבטיח מראש: כי פרט לבניין בית המקדש - כל הבקשות ימולאו!' 

אסתר קולטת: שהפעם הגיע המן ללא תליון הטומאה! – 'כעת תשרה עלַי רוח הקודש!' כן... 

המן הוריד את זה! למה הוא הוריד את זה? לא... מה זה אחד אתה תבין שהוא הולך עם העבודה זרה שלו הוא משרת כאילו את היהודי?! אז זה ביזיון לעבודה זרה! אז הוריד אותו... 

אז היא מיישירה את דבריה למלך שנותר פעור פה מתשובתה! – 'אני לא מבקשת שום דבר! רק דבר אחד: תעצור את הרצח המתוכנן לעשות בי! ובבני עמי!!' 

המלך המום מהדברים! 

ואסתר ממשיכה להסביר: 'היועץ הרשע שלך - ערמומי מאוד! אם באמת מטרתו להועיל לך, מדוע הוא גזר על היהודים: 'הריגה!' הרי זה עלול למוטט את הכלכלה של הממלכה!! לוּ היה גוזר: למכור אותנו לעבדים ולשפחות - אז קופת האוצר היתה מתמלאת! אך המטרה שלו היא: להרוג אותי!! הוא כבר עשה לך את זה פעם! והוא גרם להרוג את אשתך הראשונה את ושתי! כעת הוא עומד לרצוח לך את השנייה!' 

אחשוורוש הופתע! – 'לאיזה עם את מתכוונת? תמיד סברתי שאינך יודעת מאיזה עם את?' 

- 'אני בת העם היהודי!' 

- 'את יהודיה?!' 

- 'כן! משבט בנימין ומשורש שאול המלך!' 

המלך לא ידע את נפשו! – 'כבוד גדול הוא לי! שימחת אותי מאוד!! את בת מלכים מיוחסת!!! שוב לא יעיזו עלַי: 'שלקחתי אסופית...' 

השמחה גאתה! והוא אמר למתורגמן: 'תפקידך הסתיים! היא בת מלכים. עם מלכה מיוחסת - החוק מאפשר לדבר ישירות!' 

ועם זאת, דברי אסתר נגעו בנקודה כואבת בלב המלך! איש לא ידע זאת, אך מעולם לא סלח אחשוורוש להמן על הריגת ושתי! כעת, שהוא שמע את המזימה הנפשעת: שהוא רוקם להרוג את אשתו השנייה!? - התלקח זעמו ביתר סאת! בחרון אף בלתי מתפשר, דרש מאסתר תשובות מידיות לחקירותיו: 

- 'אני רוצה לדעת בבירור! מי האיש הזדוני הזה? והיכן הוא מסתתר החצוף המרדן הזה?' 

אסתר לא הססה! – 'זה הוא! אותו מושחת שרצה לרצוח אותך באמצעות הסריסים שומרי הסף; בגתן ותרש!! ללא לאות הוא חותר תחתיך! אלמלא ההתערבות השמימית שנחשף מרדכי - כבר היו מרעילים אותך בארס הנחש! זכורה לך התוכנית להתהדר באדרת המלכות שהוא אמר? ולהניח על ראשו את כתר המלוכה!' 

- 'תגידי לי! מי המרושע הזה? באיזה מקום בעולם הוא נמצא? אני מבטיח לך: שהנחש הזה גם יהיה בקצה תבל אני אקחהו!' 

הגיע הרגע הגורלי! הרגע שהתכוננה הרבה, גורל האומה כולה תלוי בו ועליה לומר את המילים המכריעות שיפלילו את המן, אך כל תנועה שלה נבחנת בשמים! כי השטן ממשיך בקטרוג! ומצפה: שהיא תיכשל ואפילו בדבר דק! לכן, היא צריכה זהירות לא למעוד! לדקדק בפלס האמת הצרופה שהיא חותמו של הקדוש ברוך הוא! 

היד מונפת ומידת האמת הטבועה בה כיוונה את האצבע לעבר המלך המושחת!! הן הוא אישר את השמדת היהודים!! התנועה הזאת הרת גורל! אילו הבחין בה המלך - היתה מוצאת להורג! אך היה נס נוסף!! שהצטרף לשרשרת הנסים; מלאך ממרומים הסיט את הצבעה שנעצרה מול המן. 

- 'אינך צריך לחפש אותו בקצוי תבל, הנה הוא, פה לפניך! "הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו) 

חמת המלך גברה ועלתה! כל החשדות שהתעוררו בו כלפי המן - הוארו בזרקור רב עוצמה! – 'האיש שגידלתי ורוממתי! זה מה שהוא מחזיר לי?! הוא ביקש ממני: 'רק לאבד את דת היהודים!' אני לא התכוונתי: שהוא ירצח אותם!!' הצטדק בתמימות מעושה... 'אין זה אלא רמאי! ערמומי ונוכל, לא לחינם עולה מהבגדים שלו ריח מסריח כזה!... עלַי להרגע! אני חייב לצאת לשאוף אוויר בחוץ...' 

בצעדי זעם הוא פוסע החוצה אל גינת הביתן והוא שומע גרזנים ומהלומות שחובטים בעצי הגן היקרים! מצופים ביהלומים!! רותח בעליל רץ לעבר הקולות – עשרה (10) מלאכים שדומים לבני המן עומדים שמה ומכים בעצים ללא רחמים! 

- 'ברשות מי אתם עושים זאת?' צעק! 

- 'אבא שלנו אמר!' השיבו לו בשוויון נפש - שהוציא אותו מדעתו!! 

- 'למה?' 

- 'כי הוא רוצה: שהעצים האלה יקשטו את הגינה שלו!' א א... אי... כאילו זה דבר טבעי! מה, מה פירוש? אבא ביקש! 'כיבוד אב ואם'... 

- 'ככה? ככה?! הוא כבר מרגיש בעלות על הארמון! אה?! מה זומם הנבל הזה? להשתלט עוד?!' 

התשובה ניתנה לו מהר יותר מכפי שחשב! זעקה חדה הפרה את דמת הלילה! המלך נדרך!! הקול של אסתר משדר מצוקה חמורה!! בחופזה רץ אל הביתן והמחזה שהוא ראה - המם אותו! המן נצפה בתנוחה התקפית כמתנפל על המלכה! 

הגם שאיש לא ידע שהמן נדחף על ידי מלאך!! לא נקפו שומרי הראש אצבע, חזקה עליהם פקודת המלך שציווה לנהוג בהמן: 'כבוד א-לקי!' 

אחשוורוש עט עליו בזעם מתפרץ! 'חצוף! עברת כל גבול!! הינך חש כה בטוח שאתה מעז לתקוף את המלכה כאן בארמון הפרטי?!' 

רתיחתו של המלך ניכרה בעליל! שומרי הראש הבינו את המוטל עליהם, החוק היה ברור: שר שאיבד חינו בעיני המלך - אינו מורשה לראותו יותר! יש לחסום לו את העיניים מיד. עשו אותו חמאסניק... שיפולי גלימת המשנה למלך הונפו מעל ראשו אותה גלימת השרד המיוהלמת שבגאווותו התגאה להתהדר בה – הפכה לרועץ! והיא שמשה לאטימת עיניו בביזיון! 

בעודו מנסה להתגבר על הבלבול שאחזו, חש המן שהצרעת שדבקה בגופו - מתפשטת ומטפסת על פניו! 

חרבונה מביט במחזה מוטרד בעליל! עד כה היה בן בריתו של המן, אך כדרכם של הרשעים כאשר הבין: כי כבר אי אפשר להפיק מידידו תועלת! העדיף למכור אותו - כמו החמאסניקים שמודיעים: איפה החברה - לכו תהרגו אותם!... 

היטב הכיר את טיבו של רעהו הבוגדני! כאשר יכנס לחקירה - הוא מיד יפצה את פי ויאשים את חרבונא... ללא היסוס הוא יסגיר את כל רעיו וידידיו שהשתתפו איתו בהתייעצות לברור מוות למרדכי. 

חרבונה הבין היטב: שהשם שלו יהיה ברשימת היועצים! כדרכם של רשעים, שהידידות מונעת מאנוכיות, החליט בו במקום: לגרום להמתתו של הידיד, המן! בטרם יסגיר אותו כשותף למזימת הרשע. 

כמו כל אלה במשפט ביבי, שהם בעצמם היו רשעים! אף אחד לא חקר אותם... והם אמרו עליו דברים שלא היו ולא נבראו!... 

אך עדיין הוא מהסס! חושש לדבר בנוכחות הנבל, פן יקלוט מי הלשין עליו וינקום בו מרורות במידה וינצל! אך למראה פני המן חפוי ומכוסות בבד האטום - קיבל אומץ! כי הנוכל הערמומי לא יכול לראות מי מדבר עם המלך. אך עדיין נותרה משוכה אחת, המלך ודאי יתמה: מנין לי מדע חסוי זה? ויחשוד שאני מאנשי סודו של המן! לאחר מחשבה קצרה - אורו עיניו! 'איזה מזל טוב יש לי! הרי לפני מספר שעות עמדתי לפני דלת ביתו ושמעתי: שהוא מסכם את התוכניות לתלות את מרדכי! זה אליבי מצויין!! עלַי להפלילו מיד בטרם יהיה מאוחר! 

בצעדי אוֹן נעמד לפני אחשוורוש: 'ברצוני למסור לך אדוני המלך מידע חשוב! כששלחת אותי לפני מספר שעות להביא את המן למשתה, צוטטתי לדבריו מאחורי דלת הבית ושמעתי: שהוא מתכנן לתלות את האהוב שלך מרדכי על עץ! כדי שלא יפריעו במילוי מזימתו הנפשעת: 'להרוג אותך!' 

חרבונה הבחין: שהמלך נוטה לקבל את העדות המרשיעה! מעודד מההצלחה המשיך והוסיף שמן למדורה: 'בריא לי! שהמן היה שותף במזימת בגתן ותרש להתנקש בחייך! כי הנה, מיד כשנודע לו: שמרדכי הציל אותך ממוות - הכין לו עמוד תליה!' 

מצחו של אחשוורוש נחרש קמטים, זכרונות מן העבר צפו במוחו, השתלבו עם העדות של חרבונה וכעת התחוור לו: מדוע התאמץ המן כל כך להציל את בגתן ותרש מהגרדום! 

עתה הטיל חרבונה את מכת המחץ בעדותו: 'מכל פינה בעיר ניתן לראות את עמוד התליה הגבוה שהכין "לְמָרְדֳּכַי! אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ט) 

את המשפט האחרון חרבונה הטעים באופן מודגש! הוא התכוון לומר: שמרדכי – "דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ". 

אבל אחשוורוש טעה בהבנת הדברים! 

'מה?! ככה דיבר המנובל! שהעץ הזה "טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ" ככה הוא אמר?!' חרון אפו גבר להשחית ובניגוד להרגל הטוב להתייעץ עם שרים נקט הפעם במהלך בלעדי: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (שם) פקד בזעם! 

היה זה שיעור מאלף בדרכי ההשגחה העליונה! סמכות המלך להוציא אדם להורג ללא אישור השרים, ניתנה לו על ידי מי? על ידי המן עצמו! כשהוא זמם בנכליו להרוג את ושתי באמצעות החוק הזה. כבר לפני תשע (9) שנים! הכינה ההשגחה העליונה את התשתית: להרוג את הצורר! על ידי? - הצורר בעצמו! 

"חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים לז, טו)

עוד קצת? או שנשאיר את זה לאחרי הצהריים? אתם עייפים! אז אחרי הצהריים... 

אז איך תולים את הצורר? ומה היה עד הסוף? נמשיך אחר הצהרים... 

הריני מכוון לקיים מצוות חכמים... 

אבל לפני שאני מכוון לקיים מצות חכמים (כבוד הרב שליט"א והלומדים הי"ו שרים): "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח, טז) כן-כן תהיה, כן תהיה לנו "אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" אי... (וכבוד הרב שליט"א מוחא כפים בשמחה גדולה!) ומפזמים את השיר...

הרב: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ השם" (שופטים ה, לא) במהרה בימינו – אמן!

הקהל: אמן! 

הרב: 'רבי חנניא בן עקשיא אומר...'