זכירת מעשה עמלק - רפו ידיהם מן התורה - חלק ב'

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת אלדו חיים בן ג'וליה תה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן נציב יום למשפחת בניתה יזכו לדירה נאה ומרווחת בבית גן ירושלים אמן בהצלחה בלימוד תורה ויראת שמיים ותיקון המידות לכל המשפחה אמן אמן לעילוי נשמת אילן בן זכריה יחייה שהיה רגיל לומר העולם עומד על שלושה דברים על התורה על העבודה וגמילות חסדים תהם מנוחתו עדן זכירת

מעשה עמלק - רפו ידיהם מן התורה חלק ב'

אנחנו מדברים מעניין הרפיון והזריזות אז נביא יסודות עובדות בגדר מעשה רב נסבר את האוזן איך נהגו גדולי ישראל בבחינת זה ראה וקדש מסופר על הגאון רבי סר זלמן מלצר זכר צדיק ברכה שנזקק לעיין בספר תוך כדי לימוד ניגש בזריזות לאהרון הספרים לשלוף את הספר הנחוץ לו מעולם לא הצליחו תלמידיו להקדימו בלעשות זאת עבורו כל זה למרות זקנותו מופלגת בחולשתו הרבה הגאון רבי משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה בשנות זקנותו צעד לעבר הישיבה למסור שיעור בדרך מדרגות רבות מאמץ העליה הכביד על ליבו נאלץ לעצור פעמים ולנשום עמוקות ואמר למ לבים בעלייתי במדרגות אני חש את השמחה של היגיעה למען התורה כך עולים במעלות התורה כל יגיעה ויגיעה מעלה אותך במעלות התורה כשהיה נזקק לספר פס על כיסא להוריד בעצמו ולא הניח לאחרים ואמר טוב לעמול בתורה בגוף ובמחשבה וכ שעמלים מצליחים בקיצור לא להיות תעבן עייף עצלן נרפה צריך להיות זרי סיפר המשגיח רבי נתן וכטפויגל זכר צדיק ברכה בישיבת כלם ידוע שהסבא ביקש להרגיל גופו לעמל התורה במשך שעות ארוכות ללא ללא הרף ללא להו מעשה הניח את הגמרה גמרות של פעם זה לא כמו היום קטנות זה היו גדולות על גבי סטנדר מעץ שהראש שלו לא קבוע במסמרים כך שכל נגיעה קלה עלולה לשבור ולמוטט אותו ובזה הבטיח לעצמו שלא ישען עליו לא בידיו או בראשו תוך כדי הלימוד שזה ודא יגרום לו רפיון ותשישות והיה עומד ליד הסטנדר הפלאי הזה שמונה שעות ברציפות עוסק בתורה ללא הרף ולא מפיל אותו לא נשען על אז עכשיו לפי מה שבארנו ניישב עניין תמוה מדוע כשיצחק אבינו ברך את יעקב בנו לא ברך אותו וחניות אלא בגשמיות וייתן לך האלוהים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש גם בפרשת בחוקותיי אם בחוקותי תלכו מה מבטיחה התורה בן נתתי גש מכם בעיתם נאה ר ציבולה לא מצינו בפרשה אבטחה וברכה על התורה ועל עניינים ברוחניות וכי ברוחניות לא צריך ברכה וסיעתא דשמיא תרץ הגאון הרב שטיינמן זכר צדיק לברכה בהכרח כתוב כאן שבענייני רוחניות ועליה בתורה אין דרך אחרת אלא לעמול ולהתייעל אלו לא נרכשים בעזרת ברכות ולכן בתורה לא מוזכרת ברכה מעין זו כי אי אפשר לגדול בתורה אלא בהתמדה ובעמל ללא הפסק בלי רפיון ידיים יסוד הדברים מבואר בהמב פרק ג ללקו תלמוד תורה הלכה יב אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן ולא באלו שלומדים מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שנת לעיניו ועפעפיים תנומה אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באוהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי חכמים זאת אומרת הרמבם אומר שהתורה לא תשכון בגופו של מי שמרפה עצמו עליה רק הממית את רצונותיו ומוסר נפשו עליה נקודה נוספת לא זו בלבד שכך יהיה הצורת הד שמעת ללמוד מתוך יגיעה ועמל בלי רפיון אלא כאשר לומדים בלי רפיון הדבר נוסך ב לומד כוחות עצומים שעל ידם אפשר ללמוד את כל התורה כול נסביר את פשר הדבר על פי מעשה שהיה פעם ישבו חבורת אנשים אצל בריסק רוב זכר צדיק לברכה על גבי השולחן היה ספר משיב דבר של סבא שלו הנציב מוולוז'ין זכר צדיק לברכה הרב מבריסק נטל בדפדפן בטריו וזה רק שאלה כיצד הספיקו דורות הראשונים לדעת את כל מסכתות השס עם כל הראשונים והאחרונים על בוריים ובפרט הנציב שהיה טרוד בניהול הישיבה לעתים חתם במכתבים העמוס בעבודה מדוע בדורנו לא נתקלים באנשים שמספיקים ללמוד הרבה והוא ענה מה שענה לבאר את פשר הדבר הנוכחים בשיחה הלכו לבקר את הגאון רבי איסר זלמן מלצר וסיפרו לו מה שאמר בריס קרוב ענה להם רבי איסר זלמן אני אסביר לכם את ההבדל קחו לדוגמה את העיירה וולוז'ין עיר קטנה וצפופה הבתים שם עשויים כולם מעץ אם פורסת ספה כל העיירה מאכולת אש כשלמדתי בישיבת בוולוז'ין פרצה פעם שריפה כל אנשי העיר נמלטו על נפשם תוך מנוסת ראיתי את הבן של אייצל האופה שהיה ממש רזה מאוד עור ועצמות וך כדי ריצתו הוא נסא שני אנשים שלא יכלו לרוץ וחשבתי לעצמי מנין לד הצנום והרזה הזה כוחות ליסה שני נשים על גבו והבנתי כי התירוץ פשוט כעיירת בוערת מתגלים בך כוחות נסתרים ואמר בליבו של הנציב בערה אש התורה לכן אין פלא שהוא מצא זמן וכוחות להספיק מה שהספיק כשזה בוער לך אתה מצליח להספיק בנוסף על זה עכשיו ניתן לתפוס איך הראשונים וכן הגרה ידעו את כל התורה על בוריה ושלטו בכל החוכמות שבעולם גם איך הספיקו כל כך הרבה משום שליבם בער כאש וגילו בנפשם כוחות מופלאים ולא ה מצוי אצלהם רפיון כלל וכלל עוד יש לומר בטעם הדבר הנה מובא בגמרא בשבת ל ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך כלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצווה אתה רוצה שהשכינה תשרה עליך דבר שמחה של מצווה אז רואים פה שהשכינה לא שורה מתוך עצלות ואם השכינה לא שורה אצל האדם איך יצליח בלימודו מאיפה יהיה לו סיעתה דשמיה עוד יש לדעת מידת העצלות רעה רעה גדולה לא רק בתורה בכל דבר הורסת כל חלק טוב שבאדם בספר מעלות המידות האריך בזה וגם באורחות צדיקים שער העצלות ופתח שם העצלות היא מידה רעה מאוד מי שזאת המידה גוברת בו ענייניו מקולקלים מאוד בעולם הזה ובעולם הבא גם הרמחל הקדוש במסילת ישרים בפרק ו' מבאר גנות מידה זו ו נעתיק קצת מדבריו ותראה כי טבע האדם כבד מאוד כי פריות החומריות גס על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלכה ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו והתגבר יזדרז שאם הוא מניח עצמו ביד כבדות ודעי הוא שלא יצליח וזה מה שאמר התנא יעז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כהרי לעשות רצון אביך שבשמיים ומנו חכמים בברכות לב דברים הצריכים חיזוק תורה ומעשים טובים פסוק ביהושע אז חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי כי צריך חוזק גדול מי שרוצה לכפו את הטבע אל הפך ועוד אומר הרמחל הקדוש והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר ליבו של האדם יודע חובתו נתאמץ אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו ומה שחובה עליו מצד בוראו ואף על פי כן יניחו לא מחסרון הכרת החובה היא ולא לשום טעם אחר אלא מפני שכבד העצלה מתגברת עליו והרי הוא אומר אוכל קמעה או אישן קמעה או קשה עלי צאת פשטתי כוונתי אכך אל בשנה חמה עוזה בעולם הכרה רבה או הגשמים וכל שאר המטלות וטוענות אשר פי העצלים מלא מהם בין כך ובין כך התורה מונחת והעבודה מבוטלת ואדם עוזב את בורו על זה אמר שלמה בקהלת ייח בעצלתיים ימך המקרה ובשפלות ידיים ידלוף הבית מקרה זה התקרה פעם היו תקרות לא כמו היום בטון היה עצים קרש כל מיני דברים ולפעמים היה תקרא מטה לנפול ובעצת אם הוא רואה טוב זה קצת ירד אני אטפל בזה עוד שבוע שבועיים עד שיפול לו על הראש בעצלתיים ימך המקרר ובשפלות ידיים ידלוף הבית הוא לא מתקן לא מטפל לא כלום משאיר דברים כן ואולם אם תשאל את פי העצל יבוא לך במאמרים רבים ממאמרי החכמים והמקרא מן הכתובים והטענות מן השכל שכולם יורו לו לפי דעתו משובשת להקל עליו ולהניחו במנוחת עצלות והוא איננו רואה שאין הטענות האם והטעמים הם נולדים לו מפני שיקול דעת אלא ממקור עצלות הם נובעים אשר בהיותה היא גוברת בו מתה דעתו ושכלו אל הטענות האלה אשר לא ישמע לכל החכמים ואנשי הדעה נכונה כללו של דבר חיזוק גדול צריך האדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות המצאות בשליחו מעליו כובד עצלה המעכבת על ידו אחד מהדברים המועילים לזה זה כנסות הוא כונס את עצמו במידה והוא מתעצל ולא פועל מה שצריך לפעול בשעה מסוימת או בעניין מסוים יכנוס את עצמו וזה יכריח אותו ולמה אנשים מגיעים בזמן כי עולה 100 שק אחור אז הם מגיעים בזמן אבל לכו תראו בתי כנסת אחרים כל אחד בא מתי שהוא רוצה כאלה בהתחלה יש כאלה יותר מוחר יש כאלה באמצע יש כאלה בסוף יש כאלה הולכים לחפש מקום אחר שאפשר להתפלל כל יום הם קמים שעה אחרת שום דבר לא מחייב אותם העצלות מנחה אותם נקודה אחת יש להוכיח מדברי הרמחל מידת העצלות אינה רק תכונה רעה אלא היא הטבע היסודי של בני אנוש בהיותם בעלי גוף חומרי מיסוד העפר אז אם נדע את הדבר הזה נקדיש את כוחותינו בייתר סת ביתר עוז עדנו לזרז נפשנו ולהגביר חיילים ואומץ כוח לתורה ידוע גדולי עולם התגברו על מידת העצלות אף ביומם האחרון הוא הולך כבר לעבור לעולם העליון נו לנוח לפחות בחמש דקות האחרונות לא מסופר הסבא מכלב בטבעו היה אדם חלוש בימיו האחרונים נחלש מן הסתם עוד יותר יומיים לפני ותו ביקש מאחד האנשים שעמד לסעד אותו תועיל בטובך להעביר את המנורה שעמדה מול פני לצד אחר מפריע לי לעיון בספר הוא יומים לפני שהוא נפטר פתאום הוא קם וצעק זו עצלות היצר הרע מנסה להכניס באדם עצלות אפילו שהוא שוכב על ערץ דבי הלך נתל פטיש ומסמר והעתיק במו ידיו את המנורה למקומה ביום פטירתו עמץ רוחו עזר כוחותיו וקפץ מהמיטה מתוך חשש שמה החליש שתקפה אותו ממידת העצלות מסופר על הסבא מנו ברדוק בימי צינה ושגריר שלג וגשמים הטריח עצמו אל בית המדרש למה כי תמיד הוא חשד אולי מפני הנטייה השכלית הוא רוצה להשאר בבית אבל יתכן שזה היצר שמרפה הוא לעמוד בניסיון ללכת בכל מחיר לבית המדרש והוא הכרי ללכת למרות השלג למרות הגשמים הכל דרך העבודה שלרבי שמחה בוני מפשיסחה אה פעם אחת חשק לשאוב קצת טבק כשהוא מוטה על משכבו די כבר הלך לישון פתאום בא לו ל אבל ת הטבק היייתה מונחת על השולחן מה לעשות האם ללכת את לשולחן ליטול את הקופסה לשאוף קצת טבק אבל אולי זה תאווה אז אם הוא ישאר שחוב על מיטתו ולא ילך זה עצלות אז היייתה לו מבוכה מה עושים תאבר או עצלות שניהם לא טובים מה עושים אם הוא יקום אז הוא בעל תאוה אם הוא לא יקום אז הוא עצלן כדי לצאת ידי שניהם קם הלך לשולחן הרים את הקופסה הניח אותה וניצל תאווה ועצלות רבנו בחיה בהקדמת ספרו חובת הלבבות מוכיח כי קיים צורך לחבר ספר כספר חובת הלבבות אבל הוא התלבט אם בכלל עליו לחבר את הספר או שאיין העבודה הגדולה לזו מוטלת עליו וגם הוא לא ראוי אולי והוא מנמק את השיקולים לחיוב ולשלילה מצד אחד הוא נרתע לחבר ספר גדול כזה כי הוא לא ראוי לכך אבל אולי מצד שני זה נובע עצלות אחרי התלבטות הוא הכריח שחשש העצלות גובר על חשש הגאווה ולכן גמר עומר בנפשו לחבר חיבור הגדול והנפלא חובת הלבבות המשגיח רבי גדליה אייזמן זכר צדיק ד ברכה דקדק מפה מכל המידות הרעות הרבות הזהירו חכמים ממידת הגאווה משנה באבות מאוד מאוד הביא שפל רוח הרב עבדיה מברטנורא זכר צדיק ברכה אומר בכל המידות הדרך האמצעית היא המשובחת אבל במידת הגאווה יטה עד קצה האחרון של שפלות הרוח לפי שהגאולה מאוסה ביותר רבנו בחיה העדיף לא לחשוש ממידת הגאווה ולחבר את ספרו רק להתרחק מחשש שיפול למידת העצלות רואים מפה עד כמה חמורה מידת העצבות העצלות אז בנושא הזה של הז מליפול לבור העצלות צריכים להתחזק מאוד בין אם זה בדבר מצווה או במעשים טובים כל שכן בדברי תורה שיש להתחזק ללמוד בלא רפיון ידיים בזה אנחנו מתקנים את עיקר הקלקול שגרם לנו ביאתו של עמלק כי עמלק בא ברפידים שהיה ריפיון ידיים ואז מגיע עמלק אשר קרך בדרך הוא מקרר אותך ונותן לך מחשבות מטון מטון לאט לאט תירגע לא להיות בהול ולא זריז מדי ולא זה לא טוב איך אומרים המהירות מן השטן ואז יש לך עצות של יצר הרע איך הוא מרגיע אותך תיזהר תהיה זריז בכל מעשיך בזה לומדים מעמלק הוא בא מתי שהיו ברפידים ואנחנו ברוך השם משתדלים להזדרז במצוות השם תמיד קמים בשעה מוקדמת בלילה ללמוד ללים בנץ הולכים לעבודת השם אחרי זה ניזה שרים שבח הבורא כל ימינו צריכים להיות בזריזות לעבודת השם ובשמחה והשמחה נותנת יותר זריזות הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשה הכל דוך והכל יש ב והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש קשה מי מ מי שנכנס הד מי ש מ ש מ ש מ ש מ ש מ ש מי שנכנס הדר מי שנכנס נכנס הדר מרבים בשמח מי שנכנס דר מרבים בשמחה תזכו למצוות תמיד הרי אני מכוון כמצות חכמים דאוריתא שמחה דאורייתא גומן נפשו יש חס דאורייתא קבד את אביך ואת אמך דאורייתא לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רוח לתנא הקדוש ו שפתותיו דובבות בקבר רבי חנני אמר הרשי אומר