ריכוז 26 קניני התורה מהספר הנפלא 'תורה דיליה' [חלק א]
פורסם בתאריך: 24.06.2024, 09:00 • מערכת שופרב"ה לאחר שבועות רבים בהם התפרסמו 26 קניני התורה הקדושה
מרוכזים כאן
[לקראת המשך סדרת הכתבות על מח' קניני התורה בחלק ב' בעזרת השי"ת]
חדש! סדרת מח' קניני התורה מהספר 'תורה דיליה' פתיחה
במ"ח דברים - התורה נעשית שלו "תורה דיליה"
ידוע מרבינו הגר"א זצ"ל: כשם שבעולם החולין והמסחר כאשר אדם רוצה לקנות סחורה ממפעל או חנות כל שהם הרי בכל מקום ישנו את אופן התשלום שבו נהוג לשלם, כגון במזומן או באשראי, וכמו כן בכל מדינה קיים המטבע הלאומי שלה שרק באמצעותו ניתן לקנות בזה המקום, הדבר נכון גם בנוגע לקנין התורה.
כשהמשנה מנתה "מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם" הכוונה בהם ולא בזולתם, כי אלו בלבד דרכי קנין שלימות התורה, אין דרכים חילופיות בכדי לקנות את התורה ולהשתלם בה!
היעב"ץ זצ"ל בספרו לחם שמים גורס "בלימוד", וכך כתב במדרש שמואל, שהקנין של "בתלמוד" הוא "בהיותו לומד לעולם". הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל בעל ה"לב אליהו", נהג לומר שמהות הקנין של ב"תלמוד" היא - התורה אינה נקנית ללומד זולת אם הוא מתמיד בלימודו, ואין הוא עוסק בה רק לפרקים, כמו כן בעת שעוסק בתורה אינו מפסיק ממשנתו, אלא בתורתו יהגה יומם ולילה בהתמדה גדולה ללא הרף.
נקדים ונאמר: בביאור הקשר בין "שמיעת האוזן" לקנין התורה נאמרו במפרשים טעמים רבים, מהם המסבירים בפשטות על פי ההיגיון את השייכות בין היכולת לשמוע, לקנין התורה, ומהם יש גם טעמים המבארים את הדברים באופן סגולי. במאמר הבא נביא בעזהי"ת את כל הטעמים, ונוסיף עליהם נופך כיד ה' הטובה עלינו.
איתא במשנה: "בעריכת שפתים", וכתבו המפרשים בכמה אופנים לבאר מהותו של קנין זה. רש"י זצ"ל פירש: "שאינו מגמגם בדברי תורה אלא חותכם בלשון ומוציאם בפה, דאין דברי תורה מתקיימים אלא בהוצאת הפה". במדרש שמואל כתב ג' הוראות למעשה מדקדוק לשון המשנה שכתבה "עריכת שפתים", ולא כתיב "הוצאת שפתיים" ונביא את דבריו בתוספת נופך.
במאמר שלפנינו נבאר את מהותו של קנין זה, בין הדברים שיתבארו: מדוע בינת הלב משמשת תנאי יסודי לקנות את מעלות התורה. עוד נרחיב כיצד ישיג האדם בינת הלב, מה הדרכים המביאים אליה ומה הם המפסידים שלה. נקדים ונאמר: תורה הנלמדת בלי בינת הלב, קרוב הוא הדבר שלא יצליח בה, כי עיקר הלימוד הוא לימוד שבא מתוך הבנה.
יש לבאר מדה זו על כל פרטיה ודקדוקיה, טעון גם הסבר נרחב מדוע ה"אימה" נחשבת לתנאי הכרחי ללומדי ותופשי התורה. נקדים מה שכתב בספר מתנת חיים שרואים בחוש בזמננו לדאבון לב את ירידת הדורות הגדולה שישנה בנושא זה של "באימה וביראה". ואין זה דבר של מה בכך כי הרי מדובר בענין מהותי מאד בעיקר בכל הנוגע ללימוד התורה, ה"אימה" היא דבר שנשמת לימוד התורה תלויה בו, ובלעדיה לא יבדיל הרואה כלל בין העוסק בתורת ה' לעוסק בשאר חכמות. ברור איפוא לכל בר דעת שכל צורת לימוד התורה היא באימה ובכובד ראש כיאה לדברי תורה שנחצבו מן השמים והם כאש שחורה על גבי לבנה.
וראוי אם כן להקדיש מספר מילים בכדי לחזק את הטעון חיזוק: מהתבוננות במאמרי חז"ל נראה שיש שני ענינים מרכזיים בנושא זה של "באימה" בקנין התורה. א) אופן ההנהגה בפני רבו שלימדו תורה. ב) שתהא אימת השכינה על הלומד בעת לימודו. ונשתדל לבאר שני ענינים אלו ולהרחיב עליהם את הדיבור, נביא מאמרי חכמינו ז"ל ומהנהגות הגדולים אשר בארץ.
אין חולק על גודל חשיבותה ויקרתה של יראת ה', שהרי היראה לא רק שמתרי"ג מצוות היא כמו שכתוב (דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך", והיא מן המצוות התמידיות על האדם שלא נפסק חיובן מעל האדם לעולם אפילו רגע אחד וכמו שכתב בספר החינוך (במצוה תלב), והיא יסוד ושורש גדול לכל קיומה של היהדות.
סוגיא זו של ענוה היא רחבה וגדולה עד למאוד, וכבר נכתב הרבה בענין זה בספרים הקדושים, עיין שם. ובמאמר שלפנינו נעסוק בעיקר בשאלה מדוע ואיך מדת הענוה היא אחת מקניני התורה, ונחלק את הענין לכמה נושאים כדלהלן: א) מהי הסיבה לכך שעל ידי שהאדם מתנהג בענוה זוכה הוא לקנות תורה, ולהיפך, מדוע מי שלא מתנהג עם ענוה התורה משתכחת ומתרחקת ממנו. ב) מהו הגדר של מדת הענוה. ג) באיזה אופן יש להשתמש בה, ובאיזה אופן נחוצה מדת הגאוה וכגון נגד הרשעים וכו'.
השמחה היא מדה חיונית והכרחית מאוד להשגת התורה ובלעדיה אי אפשר כלל לצבור קניני תורה. ולכשנחקור בעומק הענין מדוע ללא השמחה לא יוכל האדם להשיג דרגות בתורת ה', נראה כי שורש הדבר נחלק לארבעה ענינים, ונבאר אותם באורך, דבר דבור על אופנו עם המקורות וההסברים שיש בענין זה בסייעתא דשמיא.
קנין זה הינו אבן נדבך יסודי בבנין התורה וכמו שנבאר בעזהי"ת, כי רק באמצעות שימוש תלמידי חכמים אפשר לגדול בתורה באמת, ומי שאינו עושה "שימוש" - נשאר רחוק מאוד מידיעה אמיתית בתורה. נבאר בקנין זה גם את החיוב הכללי לשמש תלמידי חכמים, ומהי הדרך הנכונה והראויה לעשות זאת, מה גודל מעלתו, ומאידך מה הפסדו ועונשו של מי שאינו משמש תלמידי חכמים.
יש הגורסים בקנין זה "בדקדוק חברים" ויש הגורסים "בדיבוק חברים" וכבר פירשו רבותינו ז"ל שהכל חד, אבל בעצם נראה שיש כאן שני ענינים עיקריים הכלולים בקנין זה ונדבר עליהן בעזהי"ת. הראשון: הכח שיש ל"חבורה". ויש לראות ולהתבונן בזה שכשאדם משתייך לחבורה טובה של רעים ואהובים, הדבר מסייע לו להתקדם בכל עניני הרוחניות שלו. השני: המעלה הגדולה השמורה למי שלומד עם חבר - "חברותא", ונבאר עד כמה שזה הכרחי לקנין התורה, וזה גם חלק מה"דיבוק חברים".
11. קנין י"א - "בפלפול התלמידים"
בקנין זה נעסוק בעזר החונן לאדם דעת במעלתו ובחשיבותו של פלפול התלמידים, וכן נציב חלוקה ברורה בין הפלפול הרצוי לבין פלפול של שטות והבל אשר יש להתרחק ממנו. ומתוך הדברים תתקבל התמונה מהו גדרו של "פלפול" לעומת "פלפול התלמידים".
יש הגורסים בקנין זה - "בישיבה" מלשון לימוד בישיבה הקדושה. ויש הגורסים - "בישוב" והכוונה היא ללימוד מתוך "ישוב הדעת". במאמר הבא נוכיח כי שני העניינים נצרכים עד מאוד להשגת התורה. ונעסוק בין היתר - מה נקרית "ישיבה", ומדוע הלימוד בה כל כך נצרך. וכן נבאר את החשיבות הרבה שאדם יהיה מיושב בדעתו, וכיצד ניתן להשיג ישוב הדעת, וכן מה הדברים הגורמים לטירדת המנוחה ולפיזור הדעת, עוד נראה את גודל החיסרון של מי שאינו מיושב בדעתו, ובמה יש להיזהר שלא יפסיד את ישוב הדעת במו ידיו.
בקנין זה נעמוד על 2 נקודות: 1 יש להבין שהרי כל הקניינים השנויים במשנה משמשים כאמצעי לקנות התורה, אך "מקרא ומשנה" הם גופי תורה, ומדוע בחר התנא להחשיבם כקניין? ונרחיב בחשיבות המיוחדת של לימוד מקרא ומשנה, שהמה תרי צנתרי דדהבי (2 חרוזים מזהב!) ומשמשים כגולת כותרת בלימוד התורה בכלל.
יסוד הענין שאין התורה יכולה לשכון בטומאה, ולכן אם רוצים לקנות תורה ולהידבק בה, מוכרח האדם להיות בטהרה גמורה.
זאת חובה עלינו להקדים שכל הקנינים שהוזכרו במשנה בלשון "במיעוט" כגון מיעוט דרך ארץ, מיעוט תענוג, מיעוט שחוק וכו', עיקר כוונת המשנה היא שה"קנין" הוא במיעוט ענינים אלו ולא בביטולם לגמרי, כי בודאי שגם הם נצרכים לתופסי התורה רק אין להרבות ולהפריז בהם מעבר למידה הנצרכת ולשיעור הנדרש לכל אדם כפי ענינו.
במאמר הבא נסביר את מהות הקנין של "מיעוט שיחה", נאריך בגנות ה"דברים בטלים", ובמעלת מידת השתיקה בכלל, נעמוד גם על שיעור ה"מיעוט", מתי והיכן דוקא רובצת על האדם חובה לדבר, אף נביא מהנהגותיהם של גדולי ישראל בבחינת 'מעשה רב!'.
בכדי לגדול בתורה זקוקים לזמן רב, ואין דרך אחרת כי אם למעט בסחורה ולהרבות בתורה. וכמוכח מחז"ל. נעמוד על נקודה, מה השיעור למעט בסחורה, וכך יעלה בידינו גדר הדברים האם יש אכן חיוב לעסוק מעט בסחורה. ונשאל: ללא התעסקות בסחורה פרנסה מנין? ויתבאר היטב מנהג רוב בני התורה הלומדים ואינם עוסקים במסחר כלל.
במאמר זה ננסה לשפוך אור מהו האופן הראוי לקיים ענין זה ונביא בהקשר לכך מאמרות חז"ל ומהנהגת גדולי הדורות. ונפתח בשאלה: מדוע התורה אינה נקנית אלא במיעוט תענוג? מה החסרון ופגם מצאנו אם האדם יתענג בכל מיני תענוגי העוה"ז?
במאמר הבא נתעכב על כל צדדיו של ה"שחוק", מדוע חובה למעט בו בכדי לקנות את התורה, נדון גם האם יש בו צדדים טובים ובאלו מן האופנים ראוי לעשות בו שימוש. נעשה הבחנה בין שחוק וקלות ראש, לשמחה אמיתית.
20. קנין כ' - "במיעוט דרך ארץ"
יש מספר פירושים מה כוונת התנא הקדוש "מיעוט דרך ארץ" ובמאמר שלפנינו נסקור מספר פירושים ומטבע הדברים נרחיב בהם הן באמרות מחכימות והן מהנהגת הגדולים:
יש להבין מדוע מדה זו של ארך אפים כה חשובה לכל הפוסע במעלות העבודה ובעצם לכל בר אנוש באשר הוא כפי שנראה ממקורות רבים בחז"ל, אך נראה שיש בתכונה זו גם סגולה מיוחדת לבא להסתופף באוהלה של תורה.
ראשית עלינו לבאר את המכוון בכך שהתורה נקנית ב"לב טוב" מהי אותה תכונה מיוחדת ומדוע היא כל כך חשובה ונחוצה. עוד נתעכב בדברינו מהי הסיבה לכך שמבלי "לב טוב" אי אפשר להשיג שום קנין בתורה אף שלכאורה התורה משכנה במוחו של אדם ולא בלבו. במאמר שלפנינו נביא מהנהגותיהם של גדולי הדורות מהן ניתן להתרשם מטוב ליבם!
אמונת חכמים הוא קנין התורה החשוב והיסודי מכולם, שבלעדיו אין לדברי תורה בסיס כלל שיתיישבו בלבו ואם כן ראוי היה להקדימו לכל שאר הקנינים, ורק מפני שאי אפשר להשיג שלמות באמונת חכמים אלא אם כן נכנס האדם קודם לכן לעול תורה, לכן לא נסדר בראשונה, אבל קנין זה הכל תלוי בו.
24. קנין כ"ד - "בקבלת היסורין"
במאמר נטווה חוט שני העובר בין קבלת היסורין לקנין התורה, נבאר מה הדרך לקבל יסורין, ומדוע שונה מצות ת"ת משאר המצוות כגון ישיבה בסוכה שהמצטער פטור, שראוי היה לומר שמי שיסורין תוקפים אותו נפטר מלימוד, כי ידוע ששמעתתא בעיא צילותא, ואילו במשנתנו משמע שתורה נקנית מתוך יסורין גרידא.
25. קנין כ"ה - "המכיר את מקומו"
כל הקנינים המוזכרים במשנה עד "המכיר את מקומו" האות בי"ת בראשיתם, הקנין הראשון שמתחיל עם האות ה' הוא "המכיר את מקומו". דקדוק זה בא לרמוז לנו, שקנין זה אינו מצוי אצל הכלל, אלא באחד בעיר ושנים במשפחה, ולכך השלם במידה זו זכה להתייחדות - "המכיר את מקומו".
תכונה זו של "השמח בחלקו" היא הכרחית וחשובה מאוד להשגת התורה. בפשטות, הכונה היא שעל האדם להיות שמח בחלקו בענינים גשמיים. במאמר הבא נבאר את התועלת הנצמחת מכך לקנין התורה.