מהי מעלת פעולה אחת אצל הקב"ה? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום ברוך בן הנדה לאה ומרים בת סימה וכל צאצאיהם יזכו לחוכמה יראת שמיים ולזכות הרבים תמיד

כתוב על אסתר

דברים נפלאים

אחשוורוש מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה

דרשו חכמים, זיכרונם לברכה

252 מדינות היו בעולם

ואחשוורוש שלט בחציין

אז למה נאמר

שבע ועשרים ומאה מדינה

אם סך המדינות היה 252 חצי מהן

זה צריך להיות מאה עשרים ושש

אלא אמר לו הקדוש ברוך הוא לכורש

אתה נתת עלייה אחת לביתי משלך

אני נותן גם כן לך עלייה תוספת אחת משלי

שהוסיף לו מדינה אחת בחשבון

עד שמלך על מאה עשרים ושבע

מה עשה כורש?

נתן עלייה לביתי

שלח את ישראל לנתונים

לעלותם לירושלים לבנות את בית המקדש

אז השם נתן לו גם עלייה

ולפי מי שסובר שכורש הוא אחשוורוש

אז נתן לו עוד מדינה אחת נוספת על המחצה

לומדים מפה שהקדוש ברוך הוא מדקדק

לתת שכר על כל פעולה שאדם עושה

אפילו פעולה שעשה גוי

אם עשה אותה לכבוד השם יתברך מקבל שכר

לא זו בלבד

אלא שהשכר עצמו ניתן במדויק

מידה כנגד מידה

איך שאדם פועל כך הוא מקבל

כתוב גם כן כשבט המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו אשר בשושן הבירה

דרשו חכמים

אמר רבי חננאל אמר לו הקדוש ברוך הוא

כורש ייחס שם מדינתו בשם הפרחייה שלו

שאמר בירושלים אשר ביהודה

הזכיר את העיר ירושלים בכבוד שייחס אותה גם על מדינת יהודה

אף אני אייחס שם מדינתך

ושם הפרחייה שלך דהיינו המחוז שנאמר אשר בשושן הבירה

לא היה מן הצורך להזכיר זאת

מכל מקום השם שילם לו שכר שיחה נאה

והזכיר גם את שושן

גם כאן רואים

כיצד הקדוש ברוך הוא מדקדק

לתת שכר מידה כנגד מידה על מעשה הפעוט ביותר

לגבי צעקת עשו אמרו חכמים

זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו

כשהוא בא וקיבל את הברכות

לפני עשו

נאמר ויצעק צעקה גדולה ומרה עשו

צעק צעקה גדולה ומרה איפה נפרע לו הקדוש ברוך הוא ליעקב בשושן

שנאמר ויזעק

זעקה גדולה ומרה

ללמד לך שאין ותרנות לפני הקדוש ברוך הוא

מידה כנגד מידה. אתה גרמת לו לצעוק צעקה גדולה

כי הוא הבין שבברכות הוא הפסיד את חלקו וחלק זרעו לעולם

אז בני בניך יצעקו צעקה גדולה

של להשמיג, להרוג ולאבד את כל היהודים

כל מעשה ולו הפעוט אינו שב ריקם

לכך נפרע לו הקדוש ברוך הוא ליעקב

על ידי יוצאי החלצה במורדכי יהודי שהוצרך לזעוק זעקה גדולה ומרה

וכן כתוב

ויקח שם

ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם

וילכו אחורנית

פירש רשי

לא כתוב ויקחו

אלא ויקח שם ויפת את השמלה

נוח נתגל באוהל

הוא השתכר, זה לא היה פורים

ונתגלתה ערוותו

והם הבחינו בזה

וכתוב ויקח שם ויפת את השמלה

וישימו על שכם שניהם

וילכו אחורנית לא להסתכל בערוות אביהם

וכיסו אותו

לא כתוב ויקחו

כתוב ויקח לימד על שם שיתאמץ במצווה יותר מיפת

לכך זכו בניו לטלית של ציצית כמו שאיציק לובש עכשיו

אוהו אוהו אוהו אוהו אוהו הציצית זה בזכות שם שכיסה את אביו נוח בשמלה לכסות ערוותו

אז הוא זכה למצווה לנצח נצחים של כל העם היהודי

מזה למד החפץ חיים,

זכר צדיק וברכה, כמה גדול מעשה שנעשה באמת לכבוד שמיים.

אדם שולח מתנה למלך בשר ודם.

ספק תתקבל,

ספק תידחה.

וגם אם תתקבל,

אולי תסכל מבט חטוף בעלמא.

איזה חשיבות יש למתנה פחותה של אזרח בודד?

מול אוצרות המלך שאין להם שיעור.

אבל אצל הקדוש ברוך הוא,

כאשר אדם אפילו עובר עבירות ואפילו גוי עובד גילולים,

אם הוא עושה מעשה כלשהו באמת לכבוד שמיים,

אין קץ לחשיבותו.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא מעריך כל דבר שנעשה באמת לשם שמיים,

ולא משנה מי עשה.

אפילו בעל עבירות גדולות,

אפילו גוי עובד עבודה זרה.

נוסף על כך אמר על זה רבי יעקב גלינסקי, זכר צדיק ברכה,

אולי הנשים יתחשבו בגברים ויהיו בשקט.

יפת עשה מצווה כראוי וכיסה את נועה חביב כאשר השתכר ונתגלתה ערוותו.

הוא זכה לשכר חד פעמי,

יפת.

הם היו שניים, שם ויפת. שם קיבל את המצווה של ציצית

לכל הדורות שלנו.

אבל יפת,

שלא התאמץ כמו שם,

קיבל מצווה שנדחתה לארבעת אלפים שנה,

שייקברו בניו

ולא יימנע ביזיון בלבד.

מי זה בניו?

גוג ומגוג שימותו פה על הרי ישראל,

ימותו מיליונים,

והם יזכו לקבר בגיא המון גוג,

משם הם יזכו לקבורה.

זאת אומרת,

חלק מהם יאכלו במשך שנה על ידי עוף השמיים בחיית השדה,

והנותרים יזכו לקבורה,

יעברו אחרי זה שבעה חודשים ויאספו את כל הגופות שנשארו בעצמות

וייתנו להם קבורה. זה בזכות מעשה אחד שיפת עשה,

אבל לא כמו שם.

לכן הוא זוכה למצוות קבורת צאצאיו אחרי ארבעת אלפים שנה, הקדוש ברוך הוא משלם לו.

ושם שעשה יותר לשם שמיים, מתאמץ יותר,

קיבל ציצית ששקולה כנגד כל המצוות,

ושאדם זוכה לקבל פני שכינה בזכות המצווה הזאת.

בכל רגע שלובשים אותה מקיימים מצווה.

וכל זה היה בעדיפות של התאמצות יתרה מאחיו יפת.

הפלישתים

עבדו עבודה זרה ומצווה היה להורגן,

ככתוב לו תחיה כל נשמה.

הם נלחמו בישראל והרגו רבבות.

הם שבו את ארון ברית ה' והציגו אותו לפני אלוהיהם.

אבל כאשר הם ניגפו והוכו השיבו את הארון

וצירפו אליו דורון חמישה עפולי זהב כנגד חמשת סרני פלישתים,

אשם לה'

ושנינו שאותו הדורון

הונח בקודשי הקודשים לדורי דורות.

ומשנגנז הארון בימי יאשיהו נגנז עמו אותו

דורון שימשיך להיות לצד ארון ברית ה'

ובו הלוחות שניתנו מסיני.

כיוון שהם הכירו את מעלת ארון הקודש

ורצו לתת אשם על המעשה שהם לקחו אותו ושבו אותו, את ארון הקודש,

ונתנו כל כך הרבה זהב,

שמו את זה בקודש הקודשים.

כיוצא בזה עגלון מלך מואב

קם כששמע מפי אהוד בן גרה דבר אלוהים לי אליך.

אז הוא קם הכיסא,

ברגע שהוא שמע שהוא אומר לו דבר אלוהים לי אליך,

עמד מכיסאו.

מה זכה בזכות זה?

שיצאה ממנו רות המואבייה.

כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכיסאך לכבודי,

חייך הריני מעמיד ממך בן יושב על כיסא השם,

וממנו יצאו מלכי בית דוד ומלך המשיח.

הכל בעבור שקם פעם אחת לכבוד השם.

יש אנשים שצריכים להגיד מודים דה רבנן,

הם מתעצלים לקום.

ואם כן,

אז הם עושים את זה ככה, איזה תנועה.

מודים דה רבנן,

צריכים להודות לשם שאנחנו יכולים להודות לו.

ואנשים מתעצלים לקום.

הוא קם,

עגלון, מלך מואב גוי,

כשבא אליו ואמר לו דבר אלוהים לך,

עמד מכיסאו.

עמד, אם הוא רוצה להגיד לו דברים בשם השם, הוא עומד.

עומד, זכה לרות דוד המלך ומלך המשיח.

פעם אחת.

כך מצינו גם קודם מלכותו של נבוכדנצר.

כשנעשה נס לחזקיהו,

והשמש חזרה אחורנית עשר מעלות,

דהיינו נתארך היום בעשר שעות,

הורה מרודח לכתוב מכתב ברכה לחזקיהו,

וכתבו שם כך

שלום למלך חזקיהו,

שלום

לעיר ירושלים,

שלום לאלוהים הגדול.

למה?

כי הם שמעו שנתרפא חזקיהו ונעשה מופת נס,

נתארך היום.

אז החליטו לשלוח מכתב,

איגרת שלומים לחזקיה המלך.

כששמע זאת נבוכדנצר,

שלא היה שם בשעת הכתיבה,

התפלא כיצד קראתם לו אלוהים גדול וכתבתם אותו בסוף.

תכתבו שלום לאלוהים הגדול,

תקדימו אותו שלום לעיר ירושלים ושלום למלך חזקיהו.

אמרו לו בבקשה כבודו שהחליט לכתוב האיגרת בצורה זו יהיה השליח בעצמו.

רץ אחרי נושא האיגרת ולאחר ארבע פסיעות

לפני שהפסעת הרביעית

בא מלאך גבריאל והעמיד אותו.

ובשביל שלוש פסיעות לכבוד השם, להקדים את השם במכתב,

זכה למלוך בבבל וזכה לשלושה מלכים שיצאו מחלציו ומלכו מסוף העולם ועד סופו.

ונבוכדנצר עצמו הייתה מלכותו מושרשת כל כך,

עד שמלך אפילו על חיות השדה,

ככתוב בירמיה כ' זן, וגם את חיית השדה נתתי לו לעובדו.

והיה משוטט כשהוא רוכב על אריה וקשר טנין בראשו,

לכוונה נחש.

ככה הוא היה דוהר על אריה ונחש על ראשו.

עוד מצינו מעלה של פסיעה של מצווה,

אפילו של רשע.

אמר רבי יהושע בן לוי,

בשביל ארבע פסיעות

שליווה פרעה את אברהם אבינו,

נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה,

שנאמר ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

ארבע פסיעות ללוות את הצדיק,

את אברהם,

אז הוא קיבל בתמורה שבני ישראל ישתעבדו אצלו ארבע מאות שנה, על כל פסיעה מאה שנה.

עבדים.

הייתה צריכה להיות גלות בלאו הכי, אבל מי יזכה?

מי שכיבד את הצדיק.

עכשיו תאר לך אתה על הריקודים שעשית פה.

כל פסיעה שעשית עם הידיים למעלה לכבוד השם ואמרת כמה מילים מהשירים היפים,

איך תדע כמה אנשים תחזיר בתשובה בזכות זה?

וכן סיפרו במדרש רבי עקיבאי היה יושב ודורש והתחילו הציבור להתנמנם

ביקש לעוררן אמר להם מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה

אלא תבוא אסתר

שהייתה בת בתה של שרה שחייתה 127 שנה בצדקות ובתמימות ותמלוך על 127 מדינות.

נמצא שעל כל שנה שחייתה שרה בצדקות ובתמימות קיבלה נכדה שלה אסתר

מדינה שלמה ושלטה על 127 מדינות.

מזה לומדים שכל פעולה שעושה אדם בעולם הזה בונה מדינות ועולמות שלמים.

וזה הראה לנו הקדוש ברוך הוא מעט מן השכר בעולם הזה שעל כל שנה שחייתה שרה בצדקות

במשלה על יצר הרע שלה זכתה נכדה שלה במדינה שלמה.

וכן כתב בספר נפש החיים

רבנו חיים מוולוז'ין זכר צדיק לברכה

כי בכל פעולת מצווה שעושה אדם כאן בעולם הזה הוא בורא כמה וכמה עולמות בעולם הבא.

כעין זה כתב הנועם אלימלך מליז'ינסק

כמה פעמים.

שעל ידי שהצדיק עוסק בתורה לשמה ומחדש בה חידושים

נעשו שמיים חדשים ועושה מעשה בראשית.

אפילו על פעולה של הרמת אצבע בלבד.

כמה הרמת את האצבעות היום?

רב בגדול זכרו שכל מעשה קטן,

כל מצווה ולו הקטנה ביותר,

חשובה מאוד בשמיים

ואין לנו מושג במעלה.

לכן גם אם לא יכול לעשות את פעולת המצווה בשלמות,

לפחות יעשה מה שבידו ואפילו להורות באצבע בלבד.

זאת אומרת להדריך מישהו לכוון אותו, לסמן לו,

גם זה נחשב.

ומסופר על אשתו של הגאון מווילנה שסיכמה עם חברתה

כי הראשונה שתלך לבית עולמה תתגלה לחברתה בחלום ותספר לה מה הולך שם.

נפטרה חברה של אשת הגאון מווילנה וסיפרה לה

כי אי אפשר לתאר מה גודל השכר על מה שמגיע לאשת הגאון

על שפעם אחת הצביעה בידה לחברתה להראות לה היכן גר עשיר שיוכלו להתרים אותו.

זאת אומרת, כל פעולה ופעולה

שיהודי עושה ומתכוון לשם שמיים,

אין ערוך לשכר שהוא יקבל בעולם הזה,

בכל שכן לעולם הבא.

ובעולם הזה,

לאו דווקא הוא,

אלא זרועו אחריו אפילו לארבעת אלפים שנה.

אבל אין דבר שהולך בחינם, השם משלם מידה כנגד מידה,

בין לטוב בין למוטב, הכל הולך בחשבון של מידה ומידה. אתה המראה

של מעשיך, מה שאתה עושה המראה עושה אותו דבר,

ככה אותו דבר, כל פעולה שלך מתנענעת אליך בהתאם.

פעולה חיובית מביאה עליך פעולה חיובית.

פעולה שלילית מביאה שלילית.

לכן כל אחד צריך לקחת בחשבון רק לכוון ליבו לשמיים,

המרבה והממעיט,

ובלבד שיכוון ליבו לשמיים.

רחמנא ליבא בעי.

הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב של היהודי.

ואם הוא מתכוון,

אשריו אשריה על כל מה שהוא יכול להשיג, וברגע אחד,

יכול להיות שזה רגע מיוחד,

שאם הוא כיוון את ליבו לשמיים ברגע ובשעה טובה,

מי יודע מה ייפול בחלקו,

מה גודל השכר שהוא יזכה.

ברגע אחד.

רגע אחד.

פעולה אחת. אפילו לא שלמה.

כל שכן היא משלמה, ועם כוונה, ועם תוכנית,

ועם שימת לב.

אין ערוך לגודל השכר שאדם זוכה.

שאם אפשר

על 127 שנים של צדקות וענווה לזכות לשליטה על חצי העולם, 127 מדינות,

זה פלא פלאות, מה שאדם יכול לקבל.

רבי חנניה בנגשיא אומר,

עושה הקדוש ברוך הוא זה קדוש ישראל, לפי כוח ארבונו בתורה ובמשוות.

שנה אמור עלינו וסלמנו, סדגו יחדיל תורו יא אדיר.