---

http://live.shofar-tv.com/videos/2773
28-2-13
"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ גבוה חמישים אמה ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו ובוא עם המלך אל המשתה שמח, וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ". אמרה לזרש אשתו של המן, וכל רחימוי וכל אוהביו איש שפיר בעיניך נמור קדמך מלתא חדא מא דנעביד לי למרדכי יהודאה, אם טוב לי לומר לפניך דבר אחד מה שנעשה למרדכי היהודי. אם הוא חד מן צדיקיא דאיתבראו בעלמא, אם הוא אחד מן הצדיקים שנבראו בעולם, אם בחר בה נקטול יתי כבר התהפיך חרבא ותתרמא על הנה, אם אנחנו נבוא בחרב להרוג אותו, תתהפך החרב ותוטל עלינו. תונף עלינו. ניהא ויתי לרגומא כבר רגם דוד גלית פלישתא, אם נרצה לרגום אותו באבנים כבר דוד המלך רגם את גלית הפלישתי באבן, ואם באתרא דנחשא נימי יתי כבר בזעי מנשה ונפק מינה, אם נשים אותו בדוד של נחושת, נשליך אותו בפנים, כבר מנשה יצא מזה מן הדוד וניצל. נזרוק יתי לימא רבא כבר בזעוני בני ישראל ועברו בגובי, אם נזרוק אותו לים הגדול כבר יצאו ממנו בני ישראל ועברו בתוכו, נרמי יתי לגו אתון נורא יכתא, כבר עקרוהי חנניה מישאל ועזריה ונפקו מינה, אם נזרוק אותו לכבשן האש היוקדת אז כבר עקרו את זה חנניה מישאל ועזריה ויצאו מזה, נרמי יתי לגוב אריבתה, כבר לא חבילו אריבתה בדניאל כד חל, אז אם נזרוק אותו לגוב האריות לא הצליחו האריות לפגוע בו וחבול בו בדניאל ויצא חי. נרמי יתי קדם כלבין כבר איסתם פום כלבין בארבע דמצרים בני ישראל, אם נרצה להשליך אותו לפני הכלבים, אז הקב"ה כבר סתם את פיהם בארץ מצרים ולא חרצו את לשונם. למדברא יגלי יתי כבר במדברא נפישא הושגהו, אם נגלה אותו, נשים אותו במדבר, במדבר פרו ורבו בני ישראל. נרמי יתי לבית אסירי כבר מבית אסירי מחו ליוסף, אם נזרוק אותו לבית האסורים, יוסף עוד יצא משמה ומלך בכל מצרים שמונים שנה. סכינא נתרמי על צווארי, כבר הויה היתהפכא סכינא מיצחק, אם אנחנו נרצה להרוג אותו בסכין בצוואר, כבר נהפכה הסכין מעל יצחק בעקידה. עיני נעוי ונשמוק היטב, נקטל בנו כמו נקטל שמשון, אם נעוור את עיניו אז הוא יהרוג אותנו כמו ששמשון הרג את הפלישתים. פורענותא דגבי ידעי לא ידענן, איזה פורענות נעשה למרדכי היהודי אנחנו לא יודעים מה לעשות, אלא הגיעו למסקנה, צליבא רבה איתעבדי, נצלוב אותו, נתלה אותו, נעשה לו תליה גבוהה משהו מיוחד, ועל בבא דביתי דמי אישתפך, ועל שער ביתו דמו ישפך. קומתא תתרמא על צריבא להגביה את הקומה שלו ולהגביה אותה על עץ התליה, ויחזון יתי כל יהודהון וכל חבריהון רחמיהו, יראו אותו כל היהודים כל חבריו וכל אוהביו.
פשש איזה דיון ארוך, היה זרש ארור זרש, ארור זרש, ארור זרש. המאמר הזה המופלא, מה הקשר בין הניסים שנעשו לאבותינו בתקופתם לבין תקופת מרדכי ואסתר לבין המן ואחשוורוש, מה היה פעם מה זה קשור עכשיו, למה פחדה זרש להשתמש באמצעים אלה שניצלו מהם האבות הקדושים של עם ישראל, וכיצד זה הבינו שזכותם של הצדיקים האלו שניצלו כבר בתחבולות הרצחניות שהיו בעבר, איך היא הבינה זרש שזה יגן גם עכשיו על ישראל.
משמע מכאן כי נס שנתגלה אי פעם נשאר רושמו לדורות ולנצח. קדושתו וכוחו נשארים צפונים וטמונים בתוך אותו יום, אותה שעה, אותו מקום ואותו חפץ, המקום מסתפק מכח עליון והשפעה אינה נמחית אלא נשארת תמיד, ההשפעה וההתגלות של יד ה' שנפתחו פעם נטויות לתמיד, שערי שמים שנפתחו אז פתוחים גם היום במקום שבו ארע הנס, ובשעת התערות הנס, מידי פעם מתעוררת גם שעת הרצון ומתחדשת רוחו של הנס קדושתו וכוחו.
וכן כתב המהר"ל מפראג זצ"ל, כאשר הקב"ה עושה נס ושינוי הבריאה בעולם, אפילו לאחר שעבר הנס אי אפשר שלא יהיה ניכר רושם בעולם, ויש עוד דבר מה מאותו כח בעולם מפני שה' יתברך עשה זכר לנפלאותיו. וחכמים ז"ל אמרו שהיה המן חוזר ומבקש קורה של חמישים אמה ולא מצא, איפה ימצא קורה של חמישים אמה, 25 מטר גובה, אתם יודעים מה זה 25 מטר גובה, מה זה? 12 קומות, לא 12, לחלק בשלש. אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקורודוניא, ונטל נסר אחד מתיבתו של נח שהיה ארכו של הנסר חמישים אמה, שעשעה הקב"ה זכרון לדורות שידעו שבא מבול לעולם, אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול, מכל מקום עשה הקב"ה זכר לנפלאותיו, אז יש לנו פה ראיה שאחרי המבול התיבה נשארה שלמה, דרך אגב מצאו אותה בהרי אררט, והוא לקח משמה נסר מהתיבה. ולפיכך אמר לקבל כח זה על ידי נסר מתיבתו של נח, שיש בו כח אלוהות שנשאר רושם מהנס, ובו יהיה גובר על מרדכי. אז הוא השתמש בכח הנס שהיה בנסר הזה שהציל את נח ובני ביתו.
אולם זרש והמן טעו טעות גדולה, כמו שבד"כ טועים הגויים, הם לא ידעו ולא הבינו כי זכות הנס מועילה רק לאלו השרויים באוירה הרוחנית של הנס, לאלו שיש להם קשר ושייכות לחיי עולם עליון, הנס יכול להועיל אך ורק לאלו שמתקרבים לחי עולמים, ועם ישראל התקרבו אל ה' יתברך ע"י תשובה ותענית ותורה, ואז משכו על עצמם חוט של חסד ושל רחמים ושל קדושה שנותרה במקום הנס וה' יתברך הצילם. תיבת נח שנשארה מן הנס היתה ספוגה ורוויה מכח הנס, כח עליון היה שרוי בתוכה, קרשי התיבה עציה ונסריה שהוטבעו בם רושם הנס, מתעוררים להגן על אלו המעוררים בעצמם כח עליון, אלה שמלהיבים את ניצוץ נשמתם ואמונתם בשלהבת קדושה, וכך נהפכה זכות הנס של תיבת נח להגן על ישראל מרדכי ואסתר, ולרעתם של המן וסיעתו. כי הם חיפשו לעשות נגד ה'.
בית האסורים המענה את האדם ומדכדך את נפשו עד למוות, בא יוסף הצדיק והפך אותו למלכות. הוא החליש את בית האסורים וצמצם את כוחו לדורות, שלא ישלוט בישראל הרע החמור הזה, ושמשון בגבורתו האלהית ומסירות נפשו הפחיד את הפלישתים בתפילתו ובטחונו, ועד היום פחד היהודים עליהם כשהחליש המזוימות הרעות שיש לאומות העולם עלינו. כל כלי יוצר עלייך לא יצלח, הראשונים החלישו והמתיקו את כח הרע על ידי קדושתם ומסירות נפשם, בדבר שהם ניצלו הפיחו כח אלהי, הטביעו בו התגלות והשראת השכינה, וע"י כך השחיתו, החלישו את המשחית שאינו יכול כבר להשחית.
הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור, אף על גב שלא היו ישראל בכלל אצל הירדן, מה לו לירדן ליסוב לאחור? אם הים ראה ארונו של יוסף וינוס, למה הירדן יסוב לאחור? פירשו חכמים ז"ל, כיון שלקתה גבירתה שהוא הים לקתה שפחה עמה, הים הוא הגדול והנהרות הם הקטנים, הם השפחות כביכול של הגבירה, אז אם הגבירה לקתה אז השפחה ודאי עמה, ז"א יש השלכות ממקום שנעשה בו נס על כל העולם כולו. אם הנס נתגלה וחל על מים הרי נתפשט הנס על כל מבאי עולם, ויבקע הים לא נאמר, אלא "ויבקעו המים", והכלל הוא כי כאשר יצא האור העליון לעולם קיים הוא אע"פ שנתכסה לעינינו, השמש בשקיעתה אינה נעלמת, רק לפנינו היא מכוסה, ככה כל דבר שיצא לעולם הוא לא נעדר ממנו. ז"א ברגע שאתה מוציא את הקול, הקול הזה קיים לנצח, והוא משוטט בכל העולמות, אין דבר שנאבד ונפסד.
כשנעשה פעם נס בעולם הרי זה גילוי שכינה, ורושם הנס לא יעלם לעולם, השכינה מתלבשת בכיסוי ומגינה עלינו ע"י התעוררות שאדם מעורר בתשובתו, ז"א התשובה מעוררת את הניסים הראויים שיהיו לו, וכך כתוב ברבינו יונה שערי תשובה בפתיחה, כשאומר שבעלי תשובה זוכים לסיעתא דשמיא מה שאין יד טבעם משגת, ז"א אז מאיפה הם מקבלים סיעתא דשמיא? מכל מה שהיה כבר בעולם ומה שכבר זכו כל בעלי תשובה בעולם, כל הסיעתא דשמיא בזה שהוא מעורר את עצמו ומתחבר למה שקיים כבר בעולם.
מן הנס שנעשה לאברהם ושרה שהולידו לעת זקנתם, נשאר הרושם שגם עמרם ויוכבד הולידו למאה ושלשים שנה. כי הגילוי הראשון של הנס נמשך לעולם, וכיון שנפתחו שערי אורה האור מתקיים והולך. ואלו הזוכים מקבלים ממנו השפעה מחיים ומתגדלים על פיו, מהאור המתקיים והולך. דניאל מסר נפשו לא להשתחוות לצלם, הוא היה אז היחידי בדורו שגילה מסירות נפש כזו, וידע כי בזה שהוא מתפלל שלש פעמים ביום מסכן את נפשו למות, על ידי כך גילה את כח שלמות האמונה באלוהות ומדרגתו בלטה מאד כיחיד בדורו, הגילוי הזה שעשה השפיע גם על דורו שמסר נפשו על אמונת ה', כי מכיון שפתח דניאל פתחי שמים הם נשארו פתוחים לכל ישראל, ורק ע"י מסירות נפש זכו לגילוי שכינה לישועה ולהצלה, והדבר גרם לכך שדניאל פסק מלהיות יחיד בדורו במידת מסירת הנפש, כי המשיך את האור העליון על כל הדור, וזה הפירוש חתכו מגדולתו, כי ע"י שהמשיך ליבות בני ישראל לאביהם שבשמים לא נתבלטה כל כך גדולתו. כי זה הפך להיות נחלת הכל, ופה יש פירוש נפלא שמבינים אותו הפוך.
חנה ושבעת בניה, אפקוה למקטלי, אמרה להו, יהבון אלי וינשקי פורתא, חנה ושבעת בניה הוציאו אותה להריגה, אז אמרה להם תביאו לי את הבן שאני אנשק אותו, הבן האחרון, ואני אנשק אותו מעט. אמרה להו בני, לכו ואמרו לאברהם אביכם, אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות. מה כולם מבינים? שהיא יותר ממנו, נכון? וזה בגיטין נ"ז. לא בזחיחות הדעת אמרה כזאת לאברהם, אלא אמרה חנה לבניה, כל כוחכם האדיר של מסירות נפש תוצאה היא מן ההשפעה הראשונה של מסירות הנפש שהוריד אברהם אבינו לארץ, הצעד הראשון שהוא עשה פתח פתח לכל הבאים אחריו לדורותיהם. אברהם סלל דרך ע"י עקידתו של יצחק, ושרשרת אחת היא הנמשכת מיני אז, שכל זרעו אחריו מוסרים את נפשם על מזבח השלמות. אמרה אפוא לבניה, לכו והגידו לאברהם אביכם, כי שבעת המזבחות והקרבנות שהקרבתי הוא מכח העקידה הראשונה, שאברהם הורה דרך לכל בני ישראל לפשוט צווארם למען קידוש שמו יתברך. וזה הביאור של הבאר משה.
כל אם בישראל מחנכת ומגדלת בניה ברוח הקדושה של מעשה אברהם אבינו, בכח העקידה הזו אנו ממשיכים עד היום בגולה, ובכל הצרות והתלאות הבאות עלינו, כל אם משכיבה את ילדיה בעריסתם בסיפור המעשה של העקידה של אברהם אבינו, אה, איפה זה ה יום. כל אם משכיבה את ילדיה בעריסתם בסיפור מעשה העקידה של אברהם אבינו. איייי. ואודות לזה יש בנו הכוחות לעמוד בכל העקידות שעברו עלינו, זה דור קודם, רק דור אחד קודם, כך היו, לא היה זמרים פסולים.
אברהם גילה את סוד העקידה לכולנו, והוריד שכינה לתחתונים, עד שכל זרעו אחריו יודע סוד זה, הוא טיהר וזיכך את האויר ובישם אותו, וכך יכול כל אחד מאיתנו אפילו הפשוט ביותר, להתעלות למדרגה הגבוהה של הפותח שערי אורה. כמו שאמרו ז"ל, יצחק ראש הנעקדים, שהוריד לעולם התחתון כח עליון של מסירות נפש בעבור אמונת ה'. ואז באו אחריו הרבה שמסרו נפשם, כמו רבי עקיבא וחבריו ועוד. אולם הפותח שערי עליון באמונה היה יצחק, שעל ידי פעולתו הגדולה משך על כל העולם את האור הזה הכח הגדול שנמשך לדורות.
הגמרא בבא קמא ס"א אומרת, כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרים הלכה בשמו. נכון שלא מובן? כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרים הלכה משמו. כאילו מה, מה הוא ראוי לעונש? הלא אמרו אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם, אז למה הוא נענש? אלא יש לומר לפי דרכינו, שאין מייחסים את גדלות מסירות נפשו לזכותו אלא לזכות אבינו אברהם ע"ה, כל הכח הנפלא הזה של מסירות נפש הוא ירושת אבות, אברהם אבינו ע"ה גילה את הסוד שהוריד כח מלמעלה למטה, לכן אין אומרים משמו הלכה זו של מסירות נפש, כי זוהי זכותם של הראשונים.

ש. מעניין מי זה החוזר בתשובה הראשונה

הרב: אז דברו בראובן, למרות שהיו לפניו אדם הראשון וכו'. אבל ראשון פתח ראובן, יש חילוק בין אלה שהיו לפניו לבינו, יש על זה מאמר ארוך. מכל מקום הוא פתח ראשון בתשובה, יצא ממנו הנביא הושע שפתח בתשובה, "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעוונך".
מכל מקום יהודים יקרים, רואים מפה שזרש ידעה מה שאנחנו לא יודעים. היא ידעה מה הכח שהושרש בעולם שמגן על עם ישראל, כל האויבים והרשעים והשונאים של עם ישראל בדורות הם לא היו טיפשים כמו שיש בימינו, הם היו חכמים מחוכמים שהיו יודעים לעשות פורים גורלות ענינים לבדוק חודשים איצטגננות כל מיני, היה להם חכמות גדולות, והם ידעו אתה מבין שכוחות רוחניים נשארים בעולם. והם בדקו, אתה מבין, גם טיטוס שאמר לקב"ה, אתה חכם עלי בים כשהאניה חישבה להשבר אז הוא אמר לו אתה חכם, והביא לו נחשול וכמעט מת, אז הוא אמר אתה חכם עלי בים, אני יודע שיש לך כח, עשית מבול, מה אני לא יודע שיש לך כח בים, אבל נראה אותך ביבשה. כן, טיטוס, זה ארך זמן. קיצורו של דבר אמרו לו הקב"ה ירשע איבני רשע, אני אשלח לך בריה קטנה שבעולמי ונראה תתמודד איתה, שלח לו יתוש שבע שנים טוז טוז מוחו. אתה מבין, אז הרשעים ידעו, שאה אתה חכם כן זה אני יודע שיש לך יכולת וכח וזה כבר הראית בעולם, ז"א היה להם כבר סימנים הם הבינו. פה, בדור הזה יודעים הכל שמעו הכל לא מעניין אותם שום דבר.

ש. לא מפחדים מגיהינום

הרב: אין גיהינום ואין גן עדן, לא מפחד משום דבר, דני צעקני, לא מפחד לא גן עדן לא גיהינום כלום גבר יבבי. ה' ירחם על עמו ישראל. אז יש לנו מה ללמוד, הא? כן. כן.