האם לחשוש ממלך רשע? | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

‫נציב יום לעילוי נשמת סרץ, יאללה, בת תמר, מנוחתה עדן.

‫האם ישראל צריכים לדאוג מחמת מלך רשע, ‫הוא מולך עליהם?

‫במגילת אסתר כתוב, ‫כשבט המלך אחשוורוש

על כיסא מלכותו,

‫דרשו חכמים, זיכרונם ברכה,

‫אומות העולם אין להם ישיבה,

‫ולכן לא אמר בשבט המלך,

‫אלא כשבט המלך,

‫ישיבה שאינה ישיבה,

‫אלא היא רק כשבט המלך,

‫כאילו יושב על מלכותו.

‫כמו נגיד עכשיו

ראש ממשלת בריטניה, גברת מיי,

‫עוד עשרה ימים תפוטר.

‫היא הייתה רק כשבט, שנתיים וחצי,

‫ועכשיו יגידו לה קישטה.

‫הכול כשבט,

‫לא בשבט.

‫אבל ישראל, ישיבה שלהם

‫בשבט ישראל, בחשבון ובבנותיה.

‫זו ישיבה.

‫הרי שאיננו צריכים לדאוג

ממלכות הגויים,

‫שכן אין ישיבתן במלכות אמיתית,

‫אלא זה רק נדמה ‫כאילו היושב על כיסא המלכות,

‫מחליט

וגוזר גזרות.

‫כך חשב אחשוורוש,

‫שהוא יכול להחליט

‫ולדון את ישראל כרצונו.

‫אבל משמיים יראו לנו שיש מנהיג לבירה,

‫לב מלך

ביד ה'

‫ואין ישיבתו אלא כשבט המלך בלבד וכו׳.

‫זאת אומרת,

‫הוא חשב שהוא מלך ויכול לעשות מה שהוא רוצה,

‫ואפילו על אשתו לא יכול היה להשתלט.

‫ביקש ממנה בקשה חצופה אחת, ‫היא לא הסכימה, ביזתה אותו והקניתה אותו,

‫והיה צריך להרוג אותה.

‫למה שלא יצחקו עליו כל העולם? ‫הגידו, אשתו לא שמעה לו.

‫אתה רוצה לשלוט ב-127 מדינות ‫ועל האישה שלך אתה לא יכול להשתלט?

‫זה ביזיון גדול מאוד, מאוד, מאוד, מאוד.

‫אבל ככה זה דרכם של הגאים.

‫והראותו את עושר כבוד מלכותו ‫ואת יקר תפארת גדולתו.

‫גנות גדולה נתגנה אחשוורוש ‫כשנתגאה בעושרו.

‫כתב ביוסף לקח,

‫כי כל אשר נתן אחשוורוש בליבו ‫להתגאות ולהתכבד

‫מלהראות גדולתו והיותו ראוי למלכות,

‫ככה ברח ממנו הכבוד,

‫ונתבזה שאשתו מרדה בו.

‫בזוהר הקדוש כתוב,

‫אשרי מי שמשפיל עצמו בעולם הזה,

‫והוא כה נעלה וגדול בעולם הבא.

‫כמו שאמר

ראש הישיבה של מעלה,

‫מי שהוא קטן בעיני עצמו,

‫הוא גדול למעלה,

‫ומי שהוא גדול בעיני עצמו,

‫הוא קטן ושפל למעלה.

‫עליונים למטה,

‫תחתונים למעלה.

‫לפעמים דווקא אנשים שנראים פה פשוטים,

‫למעלה הם חשובים ביותר,

‫ולהפך,

אלה שפה חשובים, מחשיבים את עצמם,

‫הם קטנים מאוד למעלה.

‫בואו ראה

שאין הקדוש ברוך הוא מגדיל ומרומם,

‫אלא למי שמקטין ומשפיל את עצמו.

‫ואינו מקטין ומשפיל,

‫אלא למי שמגדיל ומגביה את עצמו.

‫אשרי מי שמשפיל עצמו בעולם הזה,

‫וכמה הוא גדול בעולם העליון במעלתו.

‫כן, אומרת הגמרא בעירובין יג,

‫כל המשפיל עצמו,

‫הקדוש ברוך הוא מגביהו,

‫וכל המגביה עצמו,

‫הקדוש ברוך הוא משפילו.

‫כל המחזר אחר גדולה,

‫בורחת ממנו,

‫וכל הבורח מן הגדולה,

‫גדולה מחזרת אחריו.

גם בספר חסידים כתב,

‫כל מי שמשפיל עצמו בעולם הזה ‫ויכול להשתרר ולקחת גדולה ‫והתנשאות על הציבור,

‫והוא לא חפץ בכך,

‫כמו שעשו בני בית הרא,

‫שירדו מנשיאותן לכבוד הלל,

‫שהיה גדול מהם,

‫הוא יהיה לראש בעולם הבא.

‫אולי,

‫באגרת הרמב״ן התכוון שכתב,

‫נמצא הכול שווה לפני המקום,

‫כי באפו משפיל גאים,

‫וברצונו מגביה שפלים,

‫לכן אשפל עצמך,

‫והינשאך המקום.

‫לפי זה אפשר לבאר באופן חדש,

‫נוסח התפילה משפיל גאים עד הארץ,

‫מגביה שפלים עד מרום.

‫דווקא הגאה

שהוא גדול בעיני עצמו,

‫הקדוש ברוך הוא משפילו עד הארץ.

‫ואלה ששפלים בעיני עצמם,

‫הקדוש ברוך הוא מנשיאם עד מרום.

‫וכן דוד אמר,

‫כי אתה עם עני תושיע,

‫ועיניים רמות תשפיל.

‫כלומר, השם יושיע את העם החלש,

‫ואילו עיניים גאות הוא יכניע.

‫בפלא יועץ בערך חשיבות.

‫לגבי עצמו לא יבקש החשיבות,

‫ולא יקפיד כלל אם לא יחשיבו.

‫וכאשר ימצא מקום להקפיד,

‫אז יחשוב,

‫מה אנוש?

‫להבל דמה.

‫ומה ייתן לו ומה יוסיף לו,

‫אם יחשיבוהו או יבזוהו,

‫אנשים שכמותו.

‫ואם היה יודע האדם מעלת מישהו נבזה ‫ושפל אנשים בעולם הזה,

‫כמה הוא מתעלה לעולם הבא,

‫היה ראוי שיבקש ויתאווה ‫שלא תהיה לו שום חשיבות

‫ולהיות חרפת אדם ובזוי עם.

‫ידוע שהחפץ חיים היה בורח מן הכבוד,

‫כי אמר שהוא דבר רוחני.

‫ואם מקבלו בעולם הזה,

‫יכול להיות זאת על חשבון הכבוד ‫שהיה יכול להיות לו לעולם הבא.

‫וכה מגונה הוא הכבוד,

‫עד שאמר את בלעזר הכפר,

‫כי הכבוד מוציא את האדם מן העולם.

‫לכן, ראוי לאדם לברוח מזה.

‫הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה,

‫היה בוכה כשהיה נוסע לחוץ לארץ ‫על הכבוד שחולקים לו,

‫כי הוא אמר שזה מפסידים לו את שכרו לעולם הבא, ‫כי אם הוא קיבל כבר כבוד פה, ‫מה יישאר לו למעלה?

‫אז אמרו לו, אם ככה, ‫אז למה כבודו יוצא לחוץ לארץ?

‫הוא אומר, כי אני מוכרח.

‫וגם אם אני אפסיד,

אין ברירה,

‫צריך לחזק את הקהילות בחוץ לארץ.

‫אבל על עצם הכבוד שחלקו לו,

‫הוא היה מצטער ובוכה.

‫אז אחשוורוש הרגישו בראש,

‫ואישה קטנה ביזתה אותו,

‫וזה כתוב במגילה, ‫וכל שנה חוזרים על זה,

‫שאשתו לא שמעה לו.

‫להבזות את בעליהן.

‫וואי, וואי, וואי.

‫בכל האומות ילמדו מאשתו ‫לבזות את הבעלים.

‫אתם יודעים מה זה? ‫איזה ביזיון היה לו.

‫אדם שולט במאה ה-20, ‫בסוף הוא יחסן לו, לא רוצה לבוא.

לא רוצה.

‫וצריך לחסל אותה.

‫זה עוד יותר ביזיון.

‫עוד יותר ביזיון, ‫שאתה צריך לחסל אותה.

‫מהנה, לא היית מתייחס.

‫נו,

אבל גם לחסל אותה,

‫זה מראה את החולשה שלך.

‫זה מראה כמה אתה קטן.

‫אתה צריך לחסל בן אדם ‫שלא שמע עליך פעם אחת.

‫אבל הוא עוד יותר רגוע מהמן, ‫כי אמר, רוצה לחסל עם שלם.

‫בגלל שאחד לא נתן לו כבוד.

‫אין גבול לכבוד. ‫הם נהיים למה? כי זה רוחני.

‫ואי אפשר להסתפק בזה.

‫אדם שמחליט שהוא מגיע לו כבוד,

‫הוא סובל סבל שאין כדוגמתו.

סבל ש... כי אי אפשר לספק את תאוותו.

‫זה לא נגמר. תמיד הוא חושב שמגיע לו יותר.

‫אז לכן,

מי שמשפיל את עצמו,

‫יודע שלא מגיע לו. ‫חייב להבל דמו.

‫אתה בסוף יאכלו אותך תולעים.

‫אתה רואה את האדם הכי מכובד, ‫הכי, הכי, הכי, הכי, הכי.

‫עכשיו צייר אותו, שוכב בקבר, ‫ותולעים מתחילים להתקרב, ‫ולא שואלים אותו מי אתה, מי אתה, ‫מה אתה אתה.

‫והם מתחילים לכנסים לו בעיניים, ‫באוזניים, באף, ‫מתחילים לכרסם, וזה, וזה, וזה.

‫ואיך הוא נראה אחרי כמה ימים, וזה, יא בוא בוא, ‫אז על מה אתה?

‫כאילו, מתפעל מעצמך, מי אתה?

‫שכחת כמה פעמים ‫אתה נכנס לשירותים להזכיר לך מי אתה?

‫אתה מריח מה קורה שם, כן?

‫זה אתה.

‫אז מה אתה? טיפס רוחה.

‫מעפר באת ולעפר שוב.

‫נו,

החלק היחיד שבך שהוא חשוב, ‫זה הנשמה.

‫והנשמה,

‫היא יודעת כמה היא רחוקה מהקדוש ברוך הוא, ‫אז במה אתה מתגאה?

‫רבי חנן, אני אומר, רגע שיהיה אומר, ‫אז כבר לא זו קולצת רויד, ‫אפי כוחר באנטרונס, ‫ואז שנאמר, אדונא אבו סלומון, ‫שאת גויר דילתו רוב, יא אדיר.